הצעת חוק לדיון מוקדם

(מספר פנימי: 554902) הכנסת התשע-עשרה יוזמים: חברי הכנסת אורית סטרוק עדי קול דב חנין פ/2705/19 הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – טעמים מיוחדים להעמדה לדין של מי שביצע עבירה בהיותו קטין), התשע"ד–2014 דברי הסבר חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, קובע כי אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין אם עברה שנה מיום ביצועה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. נורמה זו מביאה לידי ביטוי את החשיבות המרובה שיש בקיצור משך ההליכים הפליליים כאשר מדובר בקטינים, וכן את התפיסה לפיה העמדתו לדין של קטין, זמן רב לאחר ביצוע עבירה, היא מקרה חריג שיש לקבל עליו אישור מיוחד מאת היועץ המשפטי לממשלה. אומנם, הנחיית פרקליט המדינה בעניין "העמדת קטין לדין לאחר שחלפה שנה מיום ביצוע העבירה, והעמדת קטין ובגיר לדין יחדיו" קובעת רשימת שיקולים שעל פרקליטות המדינה להביא בחשבון בטרם פנייה ליועץ המשפטי לממשלה לצורך קבלת אישור העמדה לדין לפי סעיף 14 לחוק הנוער, אולם חובתו של היועץ המשפטי לממשלה לנמק את מתן אישורו להעמדתו לדין של קטין לאחר יותר משנה מעת ביצוע העבירה מטעמים מיוחדים שיירשמו אינה מעוגנת כיום בחקיקה. הדבר פוגע קשות בזכותו של הקטין לבקר את החלטתו של היועץ המשפטי, הופכת את העמדתו המאוחרת לדין לעניין שכמעט בשגרה ומטשטשת את האבחנה שהמחוקק עמל עליה בין קטין ובגיר בעניין זה. נתונים מהשנים 2011-2013 מלמדים כי העמדתו המאוחרת לדין של קטין הפכה מזמן לעניין מוכר ושגרתי במחוזות השונים. כך לדוגמא במחוזות מרכז ותל אביב מתקבלים אישורי יועץ ללא פחות מ-87% מסך הבקשות. במחוז ירושלים מתקבלים האישורים ב-97% אחוז מהבקשות, ואילו במחוזות הצפון והדרום 100% מהבקשות מתקבלות ודינם של הקטינים הפך בהם למעשה לזהה, בעניין זה, לדינם של הבגירים. סעיף 40ב(2)(III) לאמנה לזכויות הילד שעליה חתמה מדינת ישראל בשנת 1990 ואישררה בשנת 1991 קובע כי זכותו של הקטין היא כי "העניין יוכרע ללא דיחוי ע"י רשות מוסמכת, או גוף שיפוטי, בלתי-תלויים וחסרי משוא פנים, בשימוע הוגן על-פי דין, בסיוע מתאים משפטי או אחר, ובמיוחד תוך התחשבות בגילו ובמצבו, בנוכחות הוריו או אפוטרופסיו החוקיים, אלא אם כן ייחשב הדבר שלא לטובתו של הילד". הנתונים לעיל מבהירים כי המצב הנוהג כיום רחוק מאוד מהוראה זו שישראל מחויבת לה על פי האמנה. אשר על כן, מבקשת הצעת החוק לשכלל את המנגנון הקבוע בסעיף 14 לחוק הנוער ולקבוע כי אישורו של היועץ המשפטי לממשלה יינתן אך ורק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בדרך זו הפער שבין הנדרש במקרה של העמדתו לדין של קטין לזו של בגיר יחודד; ייקבע כי העמדתו לדין של קטין דורשת טעמים מיוחדים וכי אלה יירשמו וממילא יימסרו לבקשת הקטין מתוקף כללי המשפט המינהלי. קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט בבש"פ 7955/13 פלוני נגד מדינת ישראל לפיה פרשנות המחייבת את היועץ המשפטי למסור טעמים כתובים לכל סעיף המקנה לו סמכות לאשר החלטה אינה סבירה וכי יש להבחין בין הסעיפים הקובעים חובת נימוק בכתב לאלה שלא דורשים זאת באופן מפורש. מנגנון זה המחייב טעמים כתובים דומה מאוד למנגנונים אחרים הקיימים כיום בחוק ומחייבים אף הם רישום של טעמים שנשקלו על ידי התביעה והיועץ המשפטי לממשלה. כך הוא בסעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו–1985, שבו נקבע כי התובע מוסמך להגיש כתב אישום נגד מי שביצע עבירה מנהלית "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו". דוגמה נוספת היא כתב אישום שבוטל אשר "לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו" כפי שקובע זאת סעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי). סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי מפרש אף הוא כי החלטה על הגשת כתב אישום נגד חשוד בביצוע עבירת פשע, בטרם חלפו שלושים הימים בהם יכול החשוד לפנות בבקשה להימנעות מהגשת כתב האישום, תתקבל על ידי "פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, לפי העניין מטעמים שיירשמו". --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ג' באב התשע"ד – 30.7.14 תיקון סעיף 14 1. בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, בסעיף 14, בסופו יבוא "שניתנה מטעמים מיוחדים שיירשמו".