קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/553).] (קריאה ראשונה) היו"ר רות קלדרון: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת דוד אזולאי, יעקב מרגי ויצחק וקנין, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שר אני לא רואה – אה, מכובדי השר, ילדים הם לא פעם הקורבנות האמיתיים של גירושין. הם מוצאים את עצמם בלבו של סכסוך לא להם, ובמקרים רבים בני-הזוג עושים בהם שימוש לקידום מטרותיהם. הילדים לומדים על בשרם, תרתי משמע, את מאבק הגירושין, שלעתים נמשך שנים רבות. אין לך הכרעה בסכסוך גירושין בלי הכרעה בשאלה מי מההורים יחזיק בילדים. חבר הכנסת איתן כבל יוריד את הווליום, כי זה מפריע לי. תודה, אדוני. איתן כבל (העבודה): אתה חייב להזכיר אותי בכל מצב. יעקב מרגי (ש"ס): ראיתי שלאחרונה אתה מוזנח בתקשורת, ואמרתי – – – סוגיה זו הנה חלק בסיסי של כל תהליך גירושין – סוגיית הסדרי הראייה – וכשאין הסכמה הדדית בנושא זה נדרשת הכרעה שיפוטית, שכן לא ניתן לחלק כל ילד לשניים דוגמת משפט שלמה. השאלה מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים אמורה להיות נגזרת מאינטרס אחד ויחיד, שהוא טובת הילד. על בית-המשפט למסור את החזקה בילד להורה אשר יבטיח את טובת הילד במובן הרחב, קרי, ידאג למילוי כל צרכיו הגשמיים, הרוחניים וההתפתחותיים. נכון שבמסגרת טובת הילד נלקח בחשבון גם רצון הילד. בשנים האחרונות החלה לפשוט במחוזותינו תופעת המשמורת המשותפת, שבה גם לאחר גירושין ההורים גרים בסמיכות, כמובן בהסכמה, ומגדלים את ילדיהם בחלוקת זמנים שוויונית. הסדר זה צבר ברבות השנים מתנגדים רבים, והסיבה העיקרית להתנגדות מקורה בכך שלאחר הגירושין לילד אין מרכז חיים; לילד יש שני בתים, הלינה מתבצעת לסירוגין אצל האב והאם, והוא נדרש להיטלטל לא אחת עם חפצים בין שתי הדירות. כל זה אינו מעניק לו את היציבות הנדרשת לו ככלל ולאחר הגירושין בפרט. מסירת החזקה לאחד מההורים מחייבת הסדרי ראייה לשמירת הקשר עם ההורה האחר. בית-המשפט ובתי-הדין נוהגים ביד קשה כאשר הם מגיעים לכלל מסקנה שמי מההורים מחבל בקיום הסדרי הראייה של הילדים עם ההורה השני. הסדרי הראייה הנוהגים בדרך כלל הִנם שני ביקורים באמצע השבוע לכמה שעות, לפרקים, לינה אחת בשבוע באמצע השבוע, שבתות וחגים לסירוגין, והסדרים מיוחדים לחופש הגדול. כעיקרון מנחה יש לדאוג הן לשמירה על קשר רצוף והדוק בין הילדים לשני ההורים והן לכבד את העיקרון שלילד יהיה מרכז חיים ושגרה, ושהוא לא ינדוד כנווד בין שני הוריו. הורה המעוניין בקיום הסדרי ראייה סבירים או במשמורת חייב להוכיח התנהגות ראויה במהלך סוף החיים המשותפים, קרי, מהלך הגירושין, שאם לא כן, הוא עלול למצוא עצמו נפגש עם הילדים אך בנוכחות צד שלישי, כגון בן משפחה או עובד סוציאלי. לכן התבקשה הצעת החוק הזאת – בזה אני אסכם. הסדרי ראייה להורה שאינו משמורן נקבעים בדרך כלל על סמך המלצות של פקיד סעד. דיון אשר הגיע לפתחו של בית-המשפט ונתון להכרעתו, על-פי רוב ייקבע על-ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד. סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כוח רב לפקיד הסעד. למעשה, בית-המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידים להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור. בנוסף, אין כל פיקוח על החלטותיהם. במקרים רבים ממליץ פקיד הסעד על הסדר ראייה לטעמו ומפעיל לחץ על בני-הזוג לקבלו. הצדדים, המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף מול ההסדר המוצע והכמעט-כפוי כדי לא להרע את תנאי הפגישה עם ילדיהם. אותה סמכות שהועברה מבית-המשפט לפקידי הסעד לכאורה מייתרת את מעמדו של בית-המשפט ואת כושר שיפוטו. לעתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד. הצעת החוק הזאת מאפשרת לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד, ורק בדרך מוצעת זו טמון הפתרון לבעיה שהוצגה לעיל. כפי שציינת, הצעת החוק הוגשה על-ידי חבר הכנסת דוד אזולאי. עבדכם הנאמן, חבר הכנסת וקנין – נבצר ממנו להיות כאן בשל מטלה אחרת והצגתי אותה. אני רוצה לומר לכם שגם ועדת סילמן, שעומד בראשה מנכ"ל משרד הרווחה, שדנה בכל עבודת העובד הסוציאלי, הולכת בכיוון הזה – להוריד מעל העובד הסוציאלי מטלות שלא בהכרח הוא צריך לעשות אותן והן מפריעות לתפקודו. לכן אני מבקש מחברי הכנסת – וכמובן מודה לממשלה, לוועדת השרים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שמקדמת את הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר רות קלדרון: תודה רבה לך. רשימת הדוברים: חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת נחמן שי, אראל מרגלית, משה גפני, יעקב אשר, יעקב ליצמן, מאיר פרוש, דב חנין – אין לי רשומים. נסים זאב (ש"ס): רגע, נסים זאב. היו"ר רות קלדרון: נסים זאב, אתה מוותר? נסים זאב (ש"ס): לא. היו"ר רות קלדרון: אתה מציל את המצב. בבקשה. למען תקינות הדיון, אומר המזכיר, נסים זאב חייב לדבר; אחרת זה לא דיון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, בגלל שרשום בפרוטוקול שיש דיון, צריך שלפחות מישהו אחד ידבר נוסף על מציע הצעת החוק. היו"ר רות קלדרון: נכון. אמנון כהן (ש"ס): אבל אתה יכול להסיר, אתה לא חייב. נסים זאב (ש"ס): לכן אני מדבר – לא רק כדי לצאת ידי חובה, גם כדי להעיר את ההערה שלי במקומה. גברתי היושבת בראש, ממתי אנחנו חושבים לרגע שבית-המשפט בסופו של דבר לא מכריע בסוגיה? העובדים הסוציאליים בסופו של דבר מביאים את ההמלצות שלהם. הסוגיה של הסדרי ראייה והמשמורת נקבעת על-ידי בית-המשפט. האמת, בדיעבד, זה שאני לא נרשמתי בהצעת החוק – אני לא חושב שהפסדתי דבר. בהתחלה חשבתי, אולי בחוק הזה יש איזה מין בשורה לחברי וידידי. יכול להיות שאולי יש איזו הקלה קטנה שהעובדים הסוציאליים במקרים האלה הם לא המובילים העיקריים לבית-המשפט. אבל ההכרעה היא תמיד בבית-המשפט. אני חושב שהצעת החוק צריכה לבוא – שבכל מקרה במשמורת הזכויות הן של בני-הזוג, של ההורים, של האבא והאימא; לא יכול להיות שתהיה אפליה, שפעם העובדים הסוציאליים נותנים גיבוי לאב נגד האם, ופעם קורעים את האם מול האבא. זה מה שהם עושים – משתמשים בציניות, מקצועית כביכול, ובסופו של דבר המשפחה נקרעת פה לחתיכות. לכן אני חושב שצריך לשנות כאן את המדיניות. צריך לצאת – אני מקווה שאפשר לדון בזה, למרות שזאת לא הצעת החוק – ההנחה צריכה להיות שהזכויות הן שוות, שלאבא ולאימא יש זכויות שוות לראות את הילדים, והמשמורת צריכה להיות משותפת, אלא אם כן הוכח שחלילה וחס ייגרם איזשהו נזק נפשי לילד כתוצאה מכך שהוא במשמורת של האב או של האם, וההכרעה תהיה בבית-המשפט. אבל ההנחה צריכה להיות שהזכויות של ההורים הן לא פחות מזכויות הילד. אני מקווה שהנושא הזה יעלה במהלך הדיונים. תודה. היו"ר רות קלדרון: תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב. אני רוצה להגיד תודה מכולנו לעובדים הסוציאליים, שעושים עבודת קודש כזאת. אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, מי בעד הצעת החוק? מי נגד? בבקשה, להצביע – אפילו נסים זאב. קואליציה עם ש"ס, זה נחמד. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) (צמצום סמכותו של בית-המשפט להטיל את ההכרעה בעניינו של קטין על עובד סוציאלי וגורמים אחרים), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר רות קלדרון: 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. בשעה טובה.