הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 562411 הכנסת העשרים יוזמת: חברת הכנסת מיכל בירן פ/165/20 הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון חופשה), התשע"ה–2015 דברי הסבר חוק חופשה שנתית קובע כי עובד זכאי לתשלום דמי חופשה בעת היותו עובד ולתשלום פדיון חופשה עם סיום יחסי העבודה. עוד קובע החוק כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. הפסיקה פירשה את תקופת ההתיישנות ככוללת את שלוש השנים בצירוף השנה החולפת. כך, עובד שהועסק 10 שנים ולא יצא לחופשה, יהיה זכאי בסוף תקופת העסקתו לפדיון חופשה של 4 שנים בלבד. לפי גישה פרשנית מצמצמת, עובד שהועסק 10 שנים, אך במהלך 6 השנים הראשונות לא יצא לחופשה וניצל את חופשתו רק ב-4 השנים האחרונות לעבודתו, לא יהא זכאי כלל לתשלום פדיון חופשה, זאת בעוד חברו שהועסק גם הוא 10 שנים, אך ב-4 השנים הראשונות יצא לחופשה ובשש השנים האחרונות לא עשה כן, יהיה זכאי לפדיון חופשה. תוצאת גישה מצמצמת זו היא שעל אף ששני העובדים ניצלו את חופשתם רק ב-4 מתוך 10 שנות עבודתם, תהיה הבחנה בזכאותם לפדיון חופשה. לאור מחלוקות פרשניות שהתעוררו, מוצע להבהיר את דרך חישוב ימי החופשה והפדיון, כך שניצול של ימי חופשה או פדיונם יהא על חשבון הזכאות של השנים הראשונות לצבירה. ייחוס של תשלומים לפי תקופות עולה בקנה אחד עם הוראות אחרות בחקיקה כגון סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) וסעיף 354 לחוק הביטוח הלאומי. לפיכך, מוצע לקבוע כלל אחיד, כאמור, לחישוב ניצול ימי החופשה ופדיונם, שימנע פרשנות שגויה ומצמצמת אשר מגבילה עוד יותר את תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בחוק. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1913/19) ועל ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/2292/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו באייר התשע"ה – 4.5.15 הוספת סעיף 13א 1. בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: בחוק חופשה שנתית, התשי"א–1951, אחרי סעיף 13 יבוא: "חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון חופשה 13א. לצורך חישוב ימי החופשה שטרם ניתנה לעובד בסיום העבודה, לעניין פדיון חופשה, ייזקפו דמי חופשה ששולמו בתקופת ההעסקה, כנגד ימי החופשה המוקדמים ביותר שהגיעו לעובד בתקופת ההעסקה."