הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 562317 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת סתיו שפיר אורי מקלב אילן גילאון שי פירון נחמן שי שלי יחימוביץ' אראל מרגלית פ/202/20 הצעת חוק מתן אפשרות להתקשרות עם גופים ציבוריים ותאגידים נותני שירות באמצעות דואר אלקטרוני, התשע"ה–2015 דברי הסבר הציבור הישראלי מוצא את עצמו לא פעם במצוקה בבואו להתקשר עם גופים ציבוריים כגון רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, המוסד לביטוח לאומי, תאגידי מים וביוב וכדומה, וכן עם תאגידים נותני שירות שונים ובהם חברות תקשורת, ספקי גז, חשמל וכדומה. המערכת הראשונה של דואר אלקטרוני הותקנה בישראל בשנת 1980. ואולם, מאז ועד היום, גופים ציבוריים וספקי שירות רבים אינם מציעים שירות באמצעות דואר אלקטרוני, ודורשים ממקבלי השירות להשתמש באמצעי תקשורת שאינם זמינים בכל בית והם יקרים לרכישה, כגון פקסימיליה. לחילופין, נותני השירות דורשים להגיע פיזית אליהם רק בשעות העבודה המקובלות, דבר שגורם למקבלי השירות להפסיד שעות עבודה. מצב דברים זה יוצר לא פעם סרבול בירוקרטי מיותר והאטה משמעותית בקבלת השירות. האטה זו גורמת לכך שצרכנים רבים מתלוננים על שאינם מקבלים שירות נאות. נוסף על כך, רוב הגופים הציבוריים ונותני השירותים משתמשים במכשיר פקס מרכזי, שנועד לשרת בדרך כלל עשרות עובדים, ולא פעם אובדים ניירות שהגיעו באמצעות מכשיר הפקס המרכזי. כך, אם לא די בטרחה שנגרמה למקבלי השירות בדרך למציאת מכשיר פקס לצורך משלוח פנייתם, כשהם יוצרים קשר עם נותן השירות הם עשויים להיתקל בתירוץ לפיו הפקס או המכתב כלל לא התקבל. מהפכת האינטרנט הובילה לכך שלמרבית משקי הבית בישראל יש גישה לדואר אלקטרוני חינמי. השימוש בדואר האלקטרוני הוא בטוח יותר, זמין, מהיר ואקולוגי יותר, ולא דורש הוצאת כספים על ידי מקבל השירות. משלוח מסמכים באמצעות דואר אלקטרוני מבטיח למקבל השירות שהמסמך אכן נשלח, תועד והתקבל. כמו כן, שימוש בדואר אלקטרוני מאפשר פרטיות מלאה בהעברת מסמכים אישיים וחסויים וידיעה מוחלטת של מקבל השירות שפרטיותו נשמרת. בעולם כזה, מקומו של הפקס מתייתר, וטוב היה לו היינו מקדימים את היום בו ייהפך למוצג מוזיאוני. בנוסף, הגישה למכשירי פקס אינה זמינה לרוב אזרחי ישראל, והופכת את קבלת השירות למסורבלת ויקרה יותר. לפיכך, מוצע כי גופים ציבוריים וכן עוסקים המנויים בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), יהיו חייבים לאפשר למקבלי השירות ליצור עמם קשר באמצעות דואר אלקטרוני, בנוסף לאמצעי ההתקשרות המותרים והמוגדרים בחוק כיום. לעניין זה, הודעה בדואר אלקטרוני תיחשב כהודעה שנמסרה והתקבלה כדין, כמו בכל אמצעי התקשרות אחר. כמו כן, מקבל השירות יוכל לדרוש מנותן השירות המעוניין לפנות אליו בכתב, שהפניה תיעשה באמצעות דואר אלקטרוני. סעיף 1 סעיף זה קובע את חובתם של גופים ציבוריים המנויים בתוספת לאפשר למקבלי שירות להתקשר עמם באמצעות דואר אלקטרוני. יש לציין שאין בכך כדי לשלול התקשרות עם הגוף הציבורי באמצעי התקשרות אחרים, אלא רק להוסיף אפשרות להתקשרות בדואר אלקטרוני. סעיף 2 סעיף זה קובע כי מקבל שירות יהיה רשאי לדרוש מנותן השירות להתקשר עמו ולקבל ממנו הודעות בדואר אלקטרוני, כאשר נותן השירות הוא השולח ולא הנמען. סעיף 3 בסעיף זה מוצע לחייב גופים ציבוריים לפרסם בכל פרסום רשמי מטעמם גם את כתובת הדואר האלקטרוני אליה יכולים לפנות מקבלי השירות. סעיף 4 סעיף זה מחיל את הוראות סעיפים 1 עד 3 להצעת החוק על עוסקים המנויים בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן, כאילו היו גוף ציבורי. מדובר בתאגידים נותני שירות, בהם חברות תקשורת, ספקי גז וחשמל, אשר יחויבו לאפשר למקבלי השירותים להתקשר עימם באמצעות דואר אלקטרוני. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת (פ/2418/19). הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת עופר שלח (פ/2386/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו באייר התשע"ה – 4.5.15 מתן אפשרות לפניה באמצעות דואר אלקטרוני גוף ציבורי המנוי בתוספת (בחוק זה – גוף ציבורי) יאפשר לכל אדם המעוניין או הנדרש לפנות אליו בכתב, ובכלל זה להמציא לו מסמכים, לעשות כן באמצעות דואר אלקטרוני. מסירת הודעה לאדם באמצעות דואר אלקטרוני 2. אדם המקבל הודעה בכתב מגוף ציבורי, רשאי לדרוש ממנו לקבל את ההודעה באמצעות דואר אלקטרוני. חובת גוף ציבורי לפרסם כתובת דואר אלקטרוני 3. גוף ציבורי יפרסם בכל אחד מפרסומיו הרשמיים כתובת דואר אלקטרוני שבאמצעותה ניתן להגיש לו פניות או מסמכים. החלת החוק על תאגיד נותן שירות 4. הוראות סעיפים 1 עד 3 יחולו על עוסקים המנויים בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, כאילו היו גוף ציבורי. תחילה 5. תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו. תוספת (סעיף 1) 1. משרד ממשלתי, לרבות יחידות הסמך שלו. 2. רשות מקומית, לרבות מועצה מקומית ומועצה אזורית. 3. בית משפט או בית דין, לעניין הודעות מינהליות בלבד. 4. מוסד רפואי כהגדרתו בפקודת בריאות העם, 1940. 5. חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975.