הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 564953
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת אייל בן ראובן
איילת נחמיאס ורבין
______________________________________________ פ/1361/20
הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015
דברי הסבר
השפה הערבית מוכרת בישראל כשפה הרשמית השנייה ומופיעה בשילוט כבישים, רחובות, מוסדות ציבור ומשרדים ממשלתיים. יתרה מכך, היא שפת אמם של למעלה מ-18% מאזרחי המדינה, ילידי הארץ. הנחלת שפות האם של אזרחי ישראל צריכה להיות ראשונה במעלה, במיוחד במערכת החינוך, שכן היא מאפשרת לתלמיד ולאזרח להבין את הזולת. כמו כן, ידיעת שפתו של האחר היא בסיס להבנה וכבוד הדדיים, הנדרשים לנוכח המצב הקיים בארץ, והיא אמצעי הכרחי להכרת התרבות והקודים החברתיים של האזרחים הערבים.
כל בוגר של מערכת החינוך הישראלית צריך שידע ערבית, בדיוק כפי שחשוב שלא יהיו בוגרי בתי ספר ישראליים שלא ידעו לקרוא, לכתוב ולדבר בעברית. אין זה טבעי שמרבית בוגרי מערכת החינוך בישראל לא יודעים לקרוא אפילו את הכיתוב בערבית על שלטי ההכוונה בדרכים, שלא לדבר על החשיבות שבהכרת השפה המדוברת בכל המדינות השכנות לנו.
בנוסף, בישראל ישנם מוסדות חינוך שהשפה העברית נלמדת בהם החל מכיתה ג' או ד'. דבר זה נפוץ מאד בקרב בתי הספר של החינוך החרדי והערבי. עד אותן שנים התלמידים אינם לומדים את השפה, ולמעשה נוצר פער של כ-4 שנים בינם ובין מרבית תלמידי ישראל אשר לומדים את השפה מכיתה א'. עקב פער זה התלמידים מתקשים בהמשך לימודיהם, לומדים ברמה נמוכה יותר והדבר משפיע גם על תוצאות ציוני הבגרות שלהם.
על כן מוצע כי בכל מוסד חינוך רשמי שמקיימת המדינה תילמד השפה העברית החל מכיתה א'. כל ילד וילדה בישראל יחלו ללמוד על סמך תכנית משרד החינוך את השפה. אין בהצעה זו למנוע לימוד ודיבור בשפה אחרת, אלא לשלב את השפה העברית בתכנית הלימודים בנוסף על כך.
מטרת הצעת החוק היא לקבע את מעמדה של השפה הערבית, לצד השפה העברית, במערכת החינוך ולהחיל את חובת לימוד שתי השפות על כלל המגזרים. כמו שלא יתכן כי אזרח ערבי אשר סיים 12 שנות לימוד במוסד חינוך רשמי לא ידע לדבר עברית, כך גם לא יתכן כי אזרח יהודי אשר סיים 12 שנות לימוד במוסד חינוך רשמי לא ידע לדבר ערבית. לפיכך, מוצע כי תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך רשמי בישראל, הנקבעת על ידי שר החינוך, תכלול הן את לימודי השפה העברית והן את לימודי השפה הערבית.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת (פ/1207/18) ועל ידי חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת (פ/3904/18), על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת (פ/1166/19), על ידי חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת (פ/2297/19; פ/2689/19) ועל ידי חבר הכנסת מאיר שטרית (פ/623/19).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בסיוון התשע"ה – 8.6.15
תיקון סעיף 4 1. בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4 – בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4 – בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4 –
(1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך רשמי תכלול את חובת לימוד השפה העברית והשפה הערבית."
(2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ה) בכל מוסד חינוך רשמי תילמד השפה העברית החל מכיתה א', לרבות בחינוך החרדי, הדתי והערבי."
תיקון סעיף 11 2. בסעיף 11 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בסעיף 11 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך תיכוני ששפת הלימוד בו היא עברית, תכלול גם לימודי ערבית; לעניין זה, "מוסד חינוך תיכוני" – מוסד חינוך שלומדים בו תלמידים בכיתות ט' עד י"ב או י' עד י"ב." "(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך תיכוני ששפת הלימוד בו היא עברית, תכלול גם לימודי ערבית; לעניין זה, "מוסד חינוך תיכוני" – מוסד חינוך שלומדים בו תלמידים בכיתות ט' עד י"ב או י' עד י"ב."