הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 563951 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת קסניה סבטלובה יואל רזבוזוב עאידה תומא סלימאן נורית קורן אורי מקלב תמר זנדברג רועי פולקמן יואב בן צור אורלי לוי אבקסיס ינון מגל יוסי יונה שלי יחימוביץ' דניאל עטר פ/1257/20 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ה–2015 דברי הסבר סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), קובע כי הוראות החוק לא יחולו על שירות הניתן בידי תאגיד בנק כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, או על מבטח וסוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א–1981. כתוצאה מכך, הפיקוח על הבנקים ועל חברות הביטוח נותר בידי בנק ישראל, המפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח. עקב אי תחולת החוק על תאגיד בנקאי, מנועים משרד הכלכלה והרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במשרד האמור מלעסוק בסוגיות צרכניות הנובעות משירותים בנקאיים הניתנים על ידי הבנק ללקוח. יש לציין בהקשר זה כי הקמת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במשרד הכלכלה בשנת 2006, מהווה נדבך נוסף בקידום יעדי המשרד בתחום השירות לציבור בכלל ובתחום הצרכנות בפרט, לרבות אכיפה פלילית ומינהלית של חוק הגנת הצרכן. הצורך בהחלת חוק הגנת הצרכן על השירות הבנקאי ללקוח עלה, בין היתר, גם לאור היות בנק ישראל הן האחראי הבלעדי על הבנקים והן האחראי על היציבות הפיננסית במשק. במצב דברים זה נדמה כי לעתים רבות יציבותם הכלכלית של הבנקים עדיפה בעיני הבנק המרכזי, על פני טובת הלקוח הקטן. בהנחת עבודה זו, יש משום ניגוד עניינים טבוע בפיקוח בנק ישראל על הבנקים, שכן לא ניתן "לאחוז במקל משני קצוותיו" – מחד גיסא לדאוג ליציבות הפיננסית של הבנקים, ומאידך גיסא לדאוג להפחתת העמלות שהם גובים מלקוחותיהם, כאשר ברקע הנימוק של הבנקים לייקור העמלות הוא הגידול ב"עלויות". גם לגבי הפיקוח על חברות הביטוח יש ניגוד עניינים טבוע בעניין זה. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרסום מחודש ינואר 2015 על כך שאגף שוק ההון במשרד האוצר מצא כשלים באשר להתנהלות סוכני פנסיה בביקורת שערך וסירב לפרסם את שמות המבוקרים ושיעור הליקויים. גם אם ראוי לשמור על יציבותם של הבנקים וחברות הביטוח בישראל, שהרי יש בכך כדי לשמר את יציבות המשק הישראלי כולו, יש לזכור כי סוגיית הסדרת היחסים בין הבנק וחברת הביטוח ובין לקוחותיהם, היא סוגיה צרכנית גרידא. למעשה הסוגיות הצרכניות הנובעות ממישור היחסים בין בנק וחברות ביטוח ולקוחותיהם הן סוגיות שמעצם טיבן וטבען, ראוי ורצוי כי יטופלו גם במסגרת חוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן הוא האכסניה הראויה והטבעית לטפל בהם, שכן חוק הגנת הצרכן כשמו כן הוא, תפקידו להגן על הצרכן המתקשר עם גוף עסקי, בעל יכולות פיננסיות ואחרות גדולות משלו. לפיכך, מוצע בהצעת חוק זו לבטל את ההוראה הקובעת אי תחולה חוק הגנת הצרכן על תאגיד בנקאי, חברות ביטוח וסוכני ביטוח. באופן זה, כל סוגיית הסדרת יחסי בנק – לקוח וחברת ביטוח-לקוח יהיו גם תחת פיקוחו של משרד הכלכלה והרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. בנק ישראל ומשרד האוצר אשר אינם "ששים" לטפל בסוגיות צרכניות בין הבנקים, חברות הביטוח ולקוחותיהם, יוכל להתפנות לטיפול בפיקוח מעמיק על בנקים, חברות הביטוח וסוכני הביטוח. כמו כן, חוק הגנת הצרכן נותן כלים עדינים לאכיפה אזרחית (פיצוי ללא הוכחת נזק), ובכך שגופים אלו מוחרגים מתחולת החוק, מתקיימת אנומליה ואי יכולת של האזרח הקטן להתמודד מול הגופים החזקים ביותר, בעוד שעל עוסקים אחרים (למשל חברות תקשורת) חוק הגנת הצרכן חל וניתן לראות שיפור בהתנהגותם כלפי הצרכנים. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א בסיוון התשע"ה – 8.6.15 ביטול סעיף 39 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, סעיף 39 – בטל.