הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 565678 הכנסת העשרים יוזם: חבר הכנסת דוד אמסלם ______________________________________________ פ/1604/20 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מחיקת רישום פלילי בהיעדר ראיות), התשע"ה–2015 דברי הסבר מטרתה של הצעת חוק זו היא שמירה על חזקת החפות של חשודים שלא נמצאו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום נגדם. סעיף 62 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן – החוק), מורה על הגשת כתב אישום נגד חשוד שנמצאו ראיות מספיקות לאישומו. מנגד, סעיף זה מזכיר שתי עילות לסגירת תיקי חקירה: היעדר עניין לציבור וחוסר אשמה. עוד קובע הסעיף כי תיק שנסגר מחוסר אשמה יימחק רישומו מרישומי המשטרה. מעבר לשתי עילות סגירה אלו, סעיף 62 לחוק נותר עמום ביחס לקיומן של עילות סגירה נוספות וקובע חובה לציין את עילת הסגירה. הלכה למעשה, משתמשות הפרקליטות והתביעה המשטרתית בשלוש עילות סגירה: חוסר עניין לציבור וחוסר אשמה שמוזכרות בסעיף 62 לחוק, כאשר אליהן מצטרפת עילת "היעדר ראיות". מדרג עילות הסגירה הללו הוכר לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון (בג"צ 4539/92 יעקב קבלרו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50 (1996); בג"צ 7256/95 פינחס פישלר נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד נ(5) 1 (1996). המחוקק הכיר אף הוא בקיומה של עילת היעדר ראיות מספיקות בתיקון 32 בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32), התשס"א–2001, בקבעו פרוצדורת ערעור על עילה זו, אך לא הגדיר דבר ביחס לטיבה של העילה. משמעותו המעשית של סגירת תיק חקירה בעילה של היעדר ראיות היא שלא נמצאו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום כנגד חשוד ובכל זאת כתם החשדות ממשיך להתנוסס במרשם הפלילי כנגד החשוד ורישומו לא נמחק. באופן פרדוקסלי, מצבו של חשוד שלא נמצאו ראיות מספיקות לאישומו חמור ממצבו של חשוד שנמצאו ראיות מספיקות להגשת אישום נגדו אך הן לא צלחו במשפט את רף ההרשעה מעבר לכל ספק סביר. הראשון ממשיך לשאת על גבו רישום פלילי בעוד האחרון, שהראיות נגדו מוצקות יותר, נותר חופשי מרישום. תיקי חקירה שנסגרים מחוסר ראיות הן חזון נפרץ בישראל. מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2002 מצביע על 55%-60% מכלל תיקי החקירה שנסגרים, כחוסים תחת עילת היעדר ראיות מספיקות. לעומתם, דווח על "אחוז קטן מאוד" מתיקי החקירה הנסגרים ונמחקים בעילה של חוסר אשמה. יש לדעת כי רישום חשדות כנגד אדם מהווה ענישה כנגדו, גם אם הענישה לא מוטלת ישירות בידי מערכת המשפט. עצם הכתם הציבורי מלווה אותו ופוגע בשמו הטוב, פוגע באפשרויות הפרנסה שלו ופוגע ביכולותיו להתמנות לתפקידים שונים. אמנם סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א–1981 (להלן – חוק המרשם הפלילי), מגביל את תפוצת המרשם בעניינם של תיקי חקירה סגורים רק לגורמי ביטחון ומשפט, אך יש לציין כי מעבר לפגיעה שיש בתפוצה הקבועה בסעיף הנזכר, קמה פגיעה רחבה הרבה יותר. מכיוון שלחשוד עצמו שמורה זכות העיון במרשם בעניינו, הרי שמעסיק עשוי לדרוש ממועמד להציג עיון במרשם הפלילי. למרות שישנה טענה כי דרישה כזו של מעסיק מהווה עבירה על סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי, הלכה למעשה מדובר בדרישה נפוצה בשוק העבודה. לא בכדי אזרחים רבים נאבקים על שינוי העילה של סגירת תיקים שנפתחו כנגדם. נמצא אפוא כי קיומו של מרשם פלילי בגין חשדות שלא נמצאו בעניינן ראיות מספיקות, מוסיף לרדוף אדם עד תום תקופת ההתיישנות. הצעת חוק זו נועדה לתקן את המעוות ולקבוע ברירת מחדל לפיה במקרה שלא נמצאו ראיות מספיקות לאישומו של אדם, ייסגר תיק החקירה נגדו בעילה של חוסר אשמה ורישומו יימחק מרישומי המשטרה. זו נגזרת טריוויאלית של חזקת החפות ותמוה שאין היא מתממשת בדין הקיים. בנוסף לכך, אם מאמין המחוקק בזכות להליך הוגן, לא יוכל להצדיק ענישה מעשית של אדם מבלי שניתנה לו אפשרות להתגונן בהליך משפטי. הצעת חוק זו לא נועדה לטפל רק בעיוות צדק תיאורטי. בהינתן סך כולל של כ-400,000 תיקי חקירה שנפתחים בשנה (על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) ואחוזים נכבדים של סגירת תיקים בהיעדר ראיות מספיקות, ההסדר המשפטי הקיים פוגע במאות אלפי מקרים של אזרחים שלא נמצאו ראיות לאישומם ובכל זאת הם נושאים על גבם כתם בלתי מוצדק של רישום פלילי. נוסף על האמור לעיל, הצעת חוק זו היא גם חברתית. נראה כי חלק הארי של תיקי החקירה נפתחים כנגד אזרחים צעירים מאוכלוסיות חלשות. לעומתם, אזרחים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יודעים בדרך כלל להתנהל טוב יותר מול רשויות אכיפת החוק ומסוגלים למצות את ההליכים המשפטיים עד תום. אם אין ראיות נגדם, סיכוייהם גבוהים יותר להימנע מראש מרישום פלילי או להשיג מחיקת תיק מחוסר אשמה. הצעת חוק זו נועדה אפוא להגן בעיקר על אוכלוסיות חלשות ולמנוע הטלת כתם על צעירים ועל מי שאין ידם משגת לנהל מאבק משפטי, בעת שאין ראיות לאישומם. למרות כל האמור, ישנם מצבים חריגים בהם לא ניתן להוכיח מבחינה משפטית את אשמתו של אדם אך קיימת הסתברות ממשית למסוכנותו ויש עניין לציבור לדעת על מסוכנות זו. מדובר במקרים חריגים שאין בהם כדי ללמד על הכלל. לפיכך, הצעת חוק זו מבקשת לקבוע חריג לכלל לפיו אדם זכאי לחלוטין כל עוד לא הוכחה אשמתו, וקובעת סמכות חריגה לפרקליט מחוז או לפרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך, לקבוע כי במקרה בו עניין הציבור במידע על החשדות כנגד החשוד גובר על חזקת החפות ועל הזכות להליך הוגן של החשוד, רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת שלא למחוק את הרישום, עד גבול תקופת ההתיישנות. להצעת חוק זו עלות תקציבית שלילית. במקרה הנפוץ בו תיק נסגר בהיעדר ראיות עובר לתחילת החוק, התיק ייסגר ורישומו יימחק, בפעולה המתבצעת בידי אותו גורם חקירה, ללא כל תוספת עבודה. אשר לחריגים בהם נדרש אישור פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוסמך על ידו להותרת רישום פלילי, אכן מדובר בתוספת מסוימת של כוח אדם. אולם, ככל שכוונת המחוקק תישמר ומקרים אלו יהיו חריגים מאוד, אין המדובר בתוספת משמעותית. יש לשים לב כי הצעת חוק זו תייתר עררים רבים המוגשים בבקשה לשינוי עילת הסגירה של תיקי חקירה. לפיכך, הצעת חוק זו צפויה להקל על עומס העבודה במשרד המשפטים ולא להכביד עליו. ולבסוף, חזקת החפות העומדת ביסודה של הצעת חוק זו אינה רק ערך ליברלי ההולם את ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אלא מהווה גם ערך חשוב במקורות היהדות, ההולם את ערכיה כמדינה יהודית. "סתם כל אדם הוא בחזקת כשר" (טור, יורה דעה, סימן קיט). על פי התלמוד הבבלי, כשנגשים לבדוק אשמתו של אדם בעניינים פליליים, אפשר לערער את חזקת הכשרות שלו רק כשיש ראיות ודאיות לכך וכל עוד הקרקע אינה נשמטת לחלוטין תחת חזקת הכשרות, הרי שהיא עומדת לו במלוא תוקפה (בבלי סנהדרין כו). חכמים הקפידו על כבודו של אדם אפילו במצב בו יש לכאורה בסיס לערעור שמו הטוב. כך, למשל, מובא בתלמוד סיפור לפיו הגיע אדם אל רב פפא והעיד על עבירה שעבר חברו באופן שלא יכול להביא להרשעה פלילית. רב פפא לא רק נמנע מקבלת דברי העד אלא אף העניש אותו על שהשחיר את פני חברו בהיעדר ראיות מספיקות (בבלי פסחים קי"ג). ספר הספרים הנחיל למערכות המשפט בעולם את הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט). הברייתא במסכת שבועות מפרשת ציווי זה כקובע: "הוי דן את חברך לכף זכות" (בבלי שבועות ל). הצעת חוק זו מבקשת לשמור על חזקת החפות של מי שלא הוכחה אשמתו ולקיים בכך את הפסוק "בצדק תשפוט עמיתך". הצעת חוק זו הוכנה בעזרת חברי מכון ברלינר – קליניקה ליוזמות חקיקה במבט יהודי. המכון הוא חלק ממערך הקליניקות של הקריה האקדמית אונו ופועל במסגרת תכנית הציונות הדתית בהנחיית ד"ר אביעד בקשי ובשיתוף פעולה עם ארגון צוהר לחקיקה. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת משולם נהרי (פ/1943/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ב בתמוז התשע"ה – 29.6.15 תיקון סעיף 62 1. בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, בסעיף 62 – בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, בסעיף 62 – (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות אינן מספיקות לאישום, יסגור את תיק החקירה בעילת חוסר אשמה."; (2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "ואולם, אם סבר פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך, כי עניין הציבור במידע על החשדות גובר על חזקת החפות ועל הזכות להליך הוגן של החשוד, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת, שלא למחוק את רישומו, בכפוף להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981." (2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "ואולם, אם סבר פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך, כי עניין הציבור במידע על החשדות גובר על חזקת החפות ועל הזכות להליך הוגן של החשוד, רשאי הוא להורות, בהחלטה מנומקת, שלא למחוק את רישומו, בכפוף להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981."