הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 564125 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת משה גפני אורי מקלב אלי אלאלוף פ/1599/20 הצעת חוק הנוטריונים (תיקון – ביטול תעריף מינימום לשירות נוטריוני), התשע"ה–2015 דברי הסבר לשירותי נוטריון נקבע מחיר המפורסם בתקנות הנוטריונים (שכר שירותים), התשל"ט–1978 (להלן – התקנות), אשר מתעדכן מעת לעת בהתאם לעליית המדד. על נוטריון הנותן שירותים נוטריוניים חלה חובה לגבות שכר עבור שירותים נוטריונים בהתאם לאמור בתקנות. סעיף 34 לחוק הנוטריונים, התשל"ו–1976, קובע, כי "נוטריון אשם בעבירת משמעת אם – ... (5) גבה או דרש בעד שירותיו שכר שהוא למעלה מן הקבוע מכוחו של חוק זה, או גבה או דרש, ללא טעם מספיק, שכר שהוא למטה מן הקבוע מכוחו של חוק זה". בניגוד לחוקים שונים, שבהם נקבע מחיר מקסימום עבור מצרכים ושירותים, בחוק זה נקבע כי המחיר הקבוע בתקנות הוא גם מחיר מינימום. כלומר, הנוטריון חייב ככלל (למעט במקרים חריגים ביותר) לגבות את המחיר הקבוע ולא למטה מכך. כפועל יוצא, נוטריון הגובה שכר נמוך מהקבוע בתקנות ללא טעם מספיק עובר עבירה אתית וצפוי לעמוד לדין משמעתי. כיום נאסר למעשה על הנוטריון לתת הנחה מהתעריף הקבוע בתקנות, שבמקרים מסוימים מגיע לאלפי שקלים, כגון אישור תרגום של מספר תעודות ממשלתיות ללא תשלום עבור התרגום עצמו אלא עבור אישור התרגום בלבד. איסור זה פוגע בעיקר באזרחים קשי יום, ובהם עולים חדשים הנדרשים לאשר תרגום של תעודות שונות באישור נוטריוני, כגון תעודת לידה, תעודת נישואין, תעודת בגרות, תעודת פטירה. כך גם נפגעים זוגות צעירים הרוכשים דירה ונאלצים לשלם לנוטריון את הסכום שנקבע בתקנות ללא כל יכולת לקבל הנחה. יצוין כי בעבר הייתה הוראה דומה בעניין שכר טרחה מינימאלי גם לגבי שירותים שניתנים על ידי עורכי דין, וסטייה מהתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין הייתה עבירת משמעת. בסעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א–1961, היה קבוע כי "המועצה הארצית של הלשכה רשאית לקבוע תעריף מינימלי לשכר טרחה בעד שירותי עורכי דין; משנקבע בתעריף שכר מינימלי לשירות מסוים, לא יתנה ולא יקבל עורך דין שכר נמוך ממנו". בשנת 1992, בעקבות סעיף 31 לחוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג–1992, תוקן סעיף זה ונקבע כי "המועצה הארצית של הלשכה רשאית לקבוע תעריף מינימלי לשכר טרחה בעד שירותי עורכי דין, שיהיה בבחינת המלצה לחברי הלשכה, אך לא יחייבם". כלומר, עורך דין יכול לגבות תעריף העומד על פחות מהתעריף הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין, וסטייה כזו כבר אינה מהווה עבירת משמעת. בדברי ההסבר לתיקון האמור לחוק לשכת עורכי הדין נכתב בין היתר כי "קיומו של תעריף מינימום אצל עורכי הדין גורם להעלאה מלאכותית של מחיר השירות הניתן על ידם ומנוגד לחוקי הכלכלה של שוק חופשי ותחרותי. החוק יוצר למעשה כעין קרטל שלא אושר על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. מוצע לצמצם את סמכותה זו של המועצה ולקבוע כי תעריפי המינימום שלה יהיו בגדר המלצה בלבד, אך לא יחייבו והפרתם לא תהווה עבירת משמעת" (ה"ח 2143). דברים אלו נכונים ביתר שאת גם בעניין תעריפי הנוטריונים. יוזמי התיקון בחוק ההסדרים הנ"ל לא התייחסו לחוק הנוטריונים, שקובע אף הוא מחיר שלא ניתן על דרך הכלל לגבות תשלום נמוך ממנו. נוכח האמור מוצע לתקן עיוות היסטורי זה. ההתפתחויות האחרונות, ובפרט מסקנות הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי (ועדת טרכטנברג) והוועדה לקידום התחרותיות במשק, מחזקות את הצורך הדחוף לפתוח לתחרות את הענף היחיד שעדיין אינו פתוח לתחרות. לפי הצעת החוק, התעריף שנקבע בתקנות יהיה מחיר מקסימום בלבד, וכל נוטריון יוכל לגבות תעריף כראות עיניו, ובלבד שלא יעבור את התעריף המקסימלי. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת (פ/2433/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ב בתמוז התשע"ה – 29.6.15 תיקון סעיף 34 1. בחוק הנוטריונים, התשל"ו–1976, בסעיף 34(5), הסיפה החל במילים "או גבה או דרש" – תימחק.