הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 563981 הכנסת העשרים יוזם: חבר הכנסת באסל גטאס פ/1594/20 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון – ביטול הוראת השעה המאפשרת חקירת חשוד בעבירת ביטחון ללא תיעוד חזותי או קולי), התשע"ה–2015 דברי הסבר סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב–2002 (להלן – החוק) קובע כי אמצעי התיעוד של חקירה בתחנת משטרה על עבירות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר עשר שנים או יותר יהיה תיעוד חזותי. זאת, למעט בחקירה בה הדבר אינו מתאפשר, אם בשל תקלה טכנית או בשל צורך עניני, ובהינתן הוראה מנומקת בכתב. חקירה של חשוד מחוץ לתחנה תתועד בתיעוד חזותי, קולי או בכתב, כששחזור של העבירה בידי החשוד יתועד בתיעוד חזותי בלבד (סעיף 9 לחוק). לפי סעיף 11 לחוק, תיעוד של חקירת החשוד מחוץ לתחנת המשטרה יוצג בפניו בהקדם האפשרי בתחנה (או במקום אחר, אם אין אפשרות להביאו לתחנה במועד סביר) והוא יתבקש לאשרו. החובה הסטטוטורית לתיעוד חקירות חשודים בדרך חזותית או קולית נועדה, בין היתר, לאפשר לבית המשפט להתחקות אחר הנעשה בחדר החקירות, לפקח על אופן ניהול החקירה ולהתרשם, בצורה כמעט ישירה, מהתנהגות החשוד וחוקריו ובמיוחד, להתרשם מאמינות הודעות נחקרים המוצגות בפני בית המשפט כראייה. דרך זו היא הדרך המיטבית לסייע בידי בית המשפט בקביעת קבילותן ומשקלן של הראיות המוצגות בפניו. חשיבות תיעוד מהלך החקירה הוזכרה בפסיקת בית המשפט העליון עוד טרם חקיקת החוק (ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 517 (1984)). הוראות החוק המחייבות תיעוד חקירת חשודים מלמדות על כך שהמחוקק היה ער לחשיבות הרבה של התיעוד, במיוחד בעבירות חמורות שעונשן למעלה מעשר שנות מאסר. למרות החשיבות הרבה של תיעוד חקירה בעבירות חמורות, סעיף 17 לחוק קובע, בהוראת שעה, כי החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או קולי לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק לא תחול על חקירת חשוד בעבירות ביטחון. הוראת השעה נקבעה במקור לתקופה של חמש שנים מיום תחילת החוק, אך היא הוארכה פעמיים, לאחרונה לתקופה של 12 שנים מיום התחילה – עד שנת 2015, ועתידה הכנסת להאריך תקופה זו לשנה וחצי נוספות. החשש מגביית הודאות שווא והפעלת אמצעי חקירה פסולים, עד כדי עינוי החשוד והתעללות בו, גובר באופן ניכר כאשר מדובר בחקירות חשודים בעבירות ביטחון. הצהרה זו מוצאת לה תימוכין הן במקרים שהובאו בפני בית המשפט, אשר פסל את השימוש באותם אמצעים פסולים, והן בדוחות עדכניים של ארגוני זכויות אדם, המתעדים המשך שימוש של הרשות החוקרות באמצעי חקירה פסולים ושימוש פסול בבני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג (4) 817 (1999); דוח הועד הציבורי נגד עינויים בישראל "טיפול משפחתי: שימוש בני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים בחקירות השב"כ", (מרס 2008)). בנסיבות הקיימות, בהן הסיכוי לעינויים גובר כאשר מדובר בחקירת עבירות ביטחוניות, מתן פטור מתיעוד חזותי לחקירות אלה מהווה, למעשה, הפרה בוטה של חובתה של מדינת ישראל לפקח בעקביות על מעצרים ואמצעי חקירה, מתוך מטרה למנוע כל צורה של עינוי והשפלה, מכוח האמנה נגד עינויים ויחס וענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (Convention Against Torture and Other Cruel, Inhuman or Degrading Treatment or Punishment), וכן מכוח האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (ICCPR) (שתי האמנות נחתמו ואושררו על ידי ישראל). בדוח השני של ועדת טירקל, הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31 במאי 2010 (להלן – הוועדה), בחלקו העוסק בחקירות שמבצע השב"כ, ממליצה הוועדה על הגברה משמעותית של הפיקוח החיצוני על החקירות ועל העברת בדיקת תלונות הנחקרים למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים. כמו כן, הוועדה קבעה כי בניגוד לנוהג הקיים, יש לערוך תיעוד חזותי מלא של כל חקירות השב"כ, לפי כללים שיקבע היועץ המשפטי לממשלה בתיאום עם ראש השב"כ: "בתיעוד החקירות של השב"כ יש כדי לחזק את היסודיות והאפקטיביות של בדיקת תלונות מצד נחקרים" [...] הוועדה ממליצה כי יהיה תיעוד חזותי מלא של החקירות, לפי כללים שיקבע היועץ המשפטי לממשלה בתיאום עם ראש השב"כ" (הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31 במאי 2012, דוח שני - ועדת טירקל, פורסם ביום 6 בפברואר 2013, עמוד 347). לפיכך, מוצע לבטל את הוראת השעה שבסעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב–2002, ולהחיל את חובת התיעוד החזותי או הקולי של חקירת חשוד לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק, גם על חקירה של חשוד בעבירות ביטחון. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת באסל גטאס וקבוצת חברי הכנסת (פ/1681/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ב בתמוז התשע"ה – 29.6.15 ביטול סעיף 17 1. בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב–2002, סעיף 17 – בטל.