הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 564707
הכנסת העשרים
יוזמת: חברת הכנסת מיכל רוזין
______________________________________________ פ/1680/20
הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – ביטול ההתיישנות על תביעה בשל תקיפה מינית או התעללות), התשע"ה–2015
דברי הסבר
הצעת החוק נועדה לבטל את תקופת ההתיישנות בהגשת תביעות נזיקיות בשל תקיפה מינית שבוצעה בקטין, בשל התעללות שבוצעה בקטין בידי בן משפחתו או בידי אדם שהוא אחראי עליו ובשל תקיפה מינית שבוצעה בבגיר עד גיל 21 בידי בן משפחתו או תוך ניצול יחסי אמון, תלות, טיפול או מרות. על כן מוצע לקבוע בסעיף 18א לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 (להלן – החוק) שבתביעות כאמור אין התיישנות.
סעיף 18ב לחוק קובע שבמקרים שבהם הוגש כתב אישום בשל עבירה מהעבירות המפורטות בסעיף, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעה בשל אותן העובדות לפני שעברה שנה מהפיכת פסק הדין הפלילי לחלוט. התיקון המוצע מייתר את הצורך בסעיף זה לגבי מרבית העבירות המפורטות בו, ומוצע למחוק אותן בהתאם. בנוסף, מבקשת ההצעה להרחיב את הגדרת "בן משפחה" הקבועה היום בחוק.
התיקון נועד לבטא את הכרת המחוקק בקשיים העומדים בפני הקורבנות בבואם להגיש תובענה אזרחית על מעשי גילוי עריות בחלוף שנים רבות. קורבן עבירת מין, שבוצעה בהיותו קטין, מתמודד עם תהליך הבשלה מורכב בטרם יוכל להגיש תובענה אזרחית נגד בן משפחתו. תהליך זה עשוי לקחת עשרות רבות של שנים המלוות בתלות בבן המשפחה הפוגע.
בשל תחושות אשמה, בושה וחשש מהאשמה חברתית, תחושות אופייניות וייחודיות לנפגעות ולנפגעי עבירות מין, רבים מהם חושפים לראשונה את דבר הפגיעה שנים רבות אחרי שאירעה. בניגוד להנחה המקובלת בתביעות נזיקיות בנושאים אחרים, לפיה ככל שהפגיעה והנזק שנגרם חמורים יותר, כך סביר שימהר התובע להגיש תביעה, אצל נפגעי ונפגעות של עבירות מין, ובמיוחד אצל מי שנפגעו כקטינים, ככל שהפגיעה קשה יותר, ייקח זמן רב יותר עד שיוכלו הנפגעים לעמוד מול תוקפיהם ולתובעם, אם בכלל. בהקשר זה נזכיר כי הקושי אינו מתמצה בעצם חשיפת הפגיעה, אלא ביכולת לגייס את המשאבים הנפשיים והתפקודיים הדרושים לצורך הגשת התביעה הנזיקית.
פגיעות מיניות על ידי בני משפחה יוצרות פגיעה אנושה, המלווה את קורבן העבירה כל תקופת חייו ומשפיעה על תפקודו במעגלים רבים. המחוקק הכיר באופיין המיוחד של תובענות אזרחיות בנושאי עבירות מין בתוך המשפחה כשייחד סעיפים הנוגעים לעבירות התעללות ועבירות מין שבוצעו בעת שקורבן העבירה היה קטין. החוק מחשב כיום את תקופת ההתיישנות בתובענה אזרחית שהגיש נפגע שחווה פגיעה מינית בהיותו קטין החל מהגיעו לגיל 28 שנים. על פי נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הפועלים ברחבי הארץ ומקבלים עשרות אלפי פניות בשנה, החוק כיום אינו מספק, ונדרש ביטול תקופת ההתיישנות, הן בשל חומרת העבירות והן בשל טיבן המיוחד שגובר על הרציונלים העומדים בבסיס דיני ההתיישנות. בבסיס ההצעה עומדת התפיסה כי עניינה של החברה בהגשת תובענות אזרחיות נגד בני משפחה שהתעללו מינית בילדים גדולה יותר מאשר בעבירות אחרות, משום שקיימת בהן פגיעה בערכים המוגנים ביותר, תוך ניצול פערי הכוחות, האמון והתלות של מערכת היחסים הראשונית והבסיסית ביותר בחייו של כל אדם וזריעת הרס חסר תקנה.
בצד הפגיעה הנפשית יוצרת הפגיעה המינית גם נזקים כלכליים ומחירים נוספים, למשל הפסד כספי בגין ימי עבודה אבודים של הנפגעים ופעמים רבות אף של המשפחה כולה (בין היתר בשל המעורבות בהליכים פליליים); עלות טיפול נפשי; טיפול רפואי; קשיי הסתגלות הנובעים מקיומה של טראומה נפשית ועוד.
קיימת לכן חשיבות גדולה בביטול התיישנות בהגשת תובענות אזרחיות בנושאי פגיעות מיניות.
בביטול ההתיישנות במקרים אלה לא יכולה להיות הרתעת יתר או התנהגות שרווח חברתי שלילי בצידה. מתוך נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, רובם הגדול של נפגעות ונפגעי עבירות המין אינם פונים כלל לערכאות משפטיות (רק 20-30% מהפונים למרכזי הסיוע מגישים תלונה במשטרה לפתיחתו של הליך פלילי ועוד פחות מכך מגישים תביעה נזיקית לפיצויים).
יתרה מכך, לחברה אין אינטרס להעניק לפוגע שקט נפשי ויש לקוות כי חשיפה ממושכת תוביל אף להרתעה אפקטיבית יותר. יש להיזהר מלסגור את דלתות בית המשפט בפני אדם הטוען לזכות, בייחוד כאשר האדם שנפגע, קורבן התקיפה המינית, ממשיך וסובל גם בהווה. יש אינטרס חברתי מובהק לאפשר לנפגעי עבירות המין לתבוע את תוקפיהם ולהיפרע מהם באופן אישי על מנת להעביר את האחריות לשיקומם אל המעוול, עבריין המין, ולא לגלגל את כל הנטל על כתפי הציבור. בנוסף יש לאפשר לנפגעים להשיג להם צדק אישי בהליך משפטי שעשוי לעזור להחלמתם, להשבת השליטה שנגזלה בתקיפה המינית לחייהם ולקבלת פיצוי על נזקיהם.
הצעת החוק היא פרי שיתוף פעולה עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו בתמוז התשע"ה – 13.7.15
תיקון סעיף 18א 1. בחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958, (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 18א –
(1) בסעיף קטן (א), במקום "בחישוב תקופת ההתיישנות של תביעה" יבוא "בתביעה" ובמקום "לא יבוא במניין הזמן שבו טרם מלאו לנפגע 28 שנים" יבוא "אין התיישנות";
(2) בסעיף קטן (ב), בהגדרה "בן משפחה", בפסקה (2), בסופה יבוא "וכן בנו או בתו של כל אחד מאלה;".
תיקון סעיף 18ב בסעיף 18ב לחוק העיקרי –
(1) פסקה (1) – תימחק;
(2) בפסקה (2), במקום "346(א), 347(א) או (ב), 348(א), (ב), (ג1) או (ד)" יבוא "347(ב), 348(א), (ב) או (ג1)" והמילים "בקטין או" – יימחקו.