הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 567164 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' רוברט אילטוב יצחק וקנין ינון מגל מכלוף מיקי זוהר מרדכי יוגב אורן אסף חזן דניאל עטר דוד אמסלם נורית קורן אלי אלאלוף ניסן סלומינסקי יואב קיש יואב בן צור ______________________________________________ פ/2018/20 הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ה–2015 דברי הסבר ביום א' באב התש"ע (12 ביולי 2010), קיבלה הכנסת את חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 (להלן – תיקון מס' 4) שנועד, בין היתר, לקבוע הוראות מעבר בנוגע למיזמים חקלאיים-תיירותיים משולבים בנגב. מכוח התיקון האמור, הוקמה ועדה בין-משרדית שבחנה בקשות שהוגשו לה בנוגע למיזמים משולבים קיימים כאמור. במהלך דיוני הוועדה הבין-משרדית התעוררו ספקות בנוגע לפרשנות המונח "היתכנות תכנונית" שעל הוועדה לבחון לפי החוק כאחד הפרמטרים לאישור מיזם קיים, דבר שהביא לעיכוב ממושך בעבודת הוועדה ולכך שעד עתה לא נתקבלו בה החלטות ביחס לחלק ניכר מהמיזמים שלגביהם הוגשו בקשות לפי תיקון מס' 4. הדבר יצר אנומליה, שכן מצד אחד רבים מבעלי המיזמים אינם יכולים לקבל אישור מאת הוועדה הבין-משרדית עקב אי בהירות לכאורה ביחס למידת ההיתכנות התכנונית, ומצד שני – בהעדר המלצת הוועדה הבין-משרדית, מתקשים בעלי המיזמים לפעול להסדרה תכנונית של מיזמיהם בהתאם לדיני התכנון והבניה. לפיכך, מוצע להפריד בין ההיתכנות התכנונית לבין אישור הוועדה הבין-משרדית, ולאפשר לבעלי המיזמים לקבל בשלב ראשון אישור הוועדה הבין-משרדית בהתאם לתנאי הסף הקבועים בתיקון מס' 4 (ניהול מיזם בנגב, החזקה במקרקעין שלוש שנים לפחות לפני יום התחילה, לצורך ניהול מיזם חקלאי או מיזם חקלאי-תיירותי משולב, תמיכה וסיוע של רשות מרשויות המדינה ובכללם רשות מקרקעי ישראל), ולאחר מכן להמשיך בקידום ההסדרה התכנונית. מוצע להבהיר כי אישור הוועדה הבין-משרדית לא יגרע מהחובה להשלים הסדרה תכנונית במוסדות התכנון. הוראה דומה נכללה בהצעות החוק המקוריות (שהביאו בסופו של דבר לחקיקת תיקון מספר 4 לחוק), אשר הוגשו על ידי חבר הכנסת דאז ישראל חסון וקבוצת חברי הכנסת ועל ידי חבר הכנסת רוברט אילטוב בכנסת ה-18 (פ 716/18 ו-פ/1342/18), וזכו לתמיכת הממשלה דאז. במהלך דיוני ועדת הכלכלה בכנסת ה-18, הוחלט על תיקון בנוסח הצעת החוק, והוספה בו הוראה לפיה על הוועדה הבין-משרדית לשקול, בין היתר, את מידת ההיתכנות התכנונית. הניסיון שנצבר עד כה מלמד כי הקושי בפרשנות המונח "היתכנות תכנונית" פגע, הלכה למעשה, ביישומו של תיקון מס' 4 לחוק והביא לכדי "מבוי סתום" שהפך את התיקון, במידה רבה, לאות מתה. לפיכך, מוצע לתקן את תיקון מס' 4 לחוק כאמור, ולהפריד בין ההליכים בוועדה הבין-משרדית לבין ההליכים התכנוניים, תוך הדגשה כי אין בכך כדי לייתר את החובה לעמוד בשניהם. בנוסף, נוכח התמשכות ההליכים בוועדה הבין-משרדית עד כה, ומורכבות ההליכים התכנוניים, מוצע להאריך את התקופה להשלמת תכנונו של כל מיזם עד חלוף עשר שנים מיום אישור המיזם על ידי השר לפיתוח הנגב והגליל. כמו כן, מוצע לקבוע כי בקשה שהוועדה הבין-משרדית לא תקבל החלטה לגביה עד תום שבע שנים מיום התחילה, יראו אותה כבקשה שהוועדה הבין-משרדית המליצה לשר לאשרה. עוד מוצע לקבוע ניתן יהיה להגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה מנהלית נגד החלטות שהתקבלו לפי תיקון מס' 4. הוראה זו נדרשת נוכח המורכבות העובדתית המיוחדת של בחינת עמידתם של מיזמים קיימים בהוראות המעבר של תיקון מספר 4 לחוק, אשר מטבעה איננה מתאימה לבירור בפני בג"צ. כדי להסיר כל ספק, מוצע להבהיר כי מיזם, שהוקם בהסכמת רשות מקרקעי ישראל או בתיאום עמה, לרבות באמצעות מי מטעמה דוגמת משרד החקלאות ופיתוח הכפר או החטיבה להתיישבות, דהיינו, אין מדובר בפלישה, וקיבל תמיכה וסיוע מרשויות המדינה במשך שלוש שנים לפני יום תחילתו של תיקון מס' 4, עומד בתנאי הסף הקבועים בתיקון מס' 4. לפי המוצע, גם מי שהחזיק במקרקעין במשך שלוש שנים לפחות לפני יום תחילתו של תיקון מס' 4, וניהל את המיזם בהסכמת רשות מקרקעי ישראל או בתיאום עמה או עם גוף אחר מטעמה, יוכל להגיש בקשה לקבלת אישור השר לפי התיקון המוצע. כדי לאפשר לבעלי המיזמים, העומדים בתנאים לפי התיקון המוצע, להגיש בקשות חדשות לשם קבלת אישור כאמור מאת השר לפיתוח הנגב והגליל בהתאם לתנאים החדשים הקבועים בתיקון זה, מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להגיש בקשות כאמור בתוך שישה חודשים מיום כניסתו לתוקף של התיקון המוצע, ובלבד שהמבקש הגיש בקשה לפי תיקון מס' 4, בנוסחו הקודם לפני תיקונו בחוק זה במועד שנקבע בו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ג באב התשע"ה – 29.7.15 תיקון סעיף 5 1. בחוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 5 – בחוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 5 – (1) בסעיף קטן (א), בהגדרה "מקרקעין", בסופה יבוא "או מקרקעין שנעשה בהם שימוש, לפני אותו מועד, בהסכמת רשות מקרקעי ישראל או בתיאום עמה או עם גוף אחר מטעמה"; (1) בסעיף קטן (א), בהגדרה "מקרקעין", בסופה יבוא "או מקרקעין שנעשה בהם שימוש, לפני אותו מועד, בהסכמת רשות מקרקעי ישראל או בתיאום עמה או עם גוף אחר מטעמה"; (2) במקום סעיף קטן (ג) יבוא: (2) במקום סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג) הוועדה הבין-משרדית תמסור לשר את המלצתה כאמור בסעיף קטן (ב) לגבי בקשה לאישור מיזם, בהתחשב בקיומם של התנאים האמורים באותו סעיף קטן."; (3) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: (3) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1) לא העבירה הוועדה הבין-משרדית את המלצתה לשר לפי סעיף קטן (ג) בתוך שבע שנים מיום התחילה, יראו אותה כאילו המליצה לשר ליתן אישור לפי אותו סעיף קטן."; (4) בסעיף קטן (ה), אחרי "על אף הוראות כל דין" יבוא "לרבות תכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965", ובסופו יבוא "אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהחובה להשלים את הסדרתו התכנונית של המיזם לפי הוראות כל דין, בהמשך לחתימת חוזה לפי סעיף קטן זה."; (4) בסעיף קטן (ה), אחרי "על אף הוראות כל דין" יבוא "לרבות תכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965", ובסופו יבוא "אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהחובה להשלים את הסדרתו התכנונית של המיזם לפי הוראות כל דין, בהמשך לחתימת חוזה לפי סעיף קטן זה."; (5) בסעיף קטן (ו), במקום "מיום התחילה" יבוא "מיום מתן אישור השר לפי סעיף קטן (ב)". (5) בסעיף קטן (ו), במקום "מיום התחילה" יבוא "מיום מתן אישור השר לפי סעיף קטן (ב)". תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים 2. בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000, בתוספת הראשונה, אחרי פרט 50 יבוא: בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000, בתוספת הראשונה, אחרי פרט 50 יבוא: "51. החלטה של השר לפיתוח הנגב והגליל, של הוועדה הבין-משרדית או של רשות אחרת, לפי חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010." "51. החלטה של השר לפיתוח הנגב והגליל, של הוועדה הבין-משרדית או של רשות אחרת, לפי חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010." הוראות מעבר 3. מי שהגיש בקשה לקבלת אישור מאת השר לפיתוח הנגב והגליל בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק העיקרי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה (בסעיף זה – בקשה קודמת), רשאי להגיש בקשה חדשה לפי סעיף 5 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה (בסעיף זה – בקשה חדשה), או לבקש לראות בבקשה הקודמת כבקשה חדשה; בקשה לפי סעיף זה תוגש בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה, ויחולו עליה הוראות סעיף 1(3) לחוק זה. מי שהגיש בקשה לקבלת אישור מאת השר לפיתוח הנגב והגליל בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק העיקרי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה (בסעיף זה – בקשה קודמת), רשאי להגיש בקשה חדשה לפי סעיף 5 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה (בסעיף זה – בקשה חדשה), או לבקש לראות בבקשה הקודמת כבקשה חדשה; בקשה לפי סעיף זה תוגש בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה, ויחולו עליה הוראות סעיף 1(3) לחוק זה.