קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/8/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב. גם בהצעה זאת תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת עמר בר לב, עשר דקות לרשותך להציג את הצעת החוק. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להחזיר את כולנו שנה אחורה, ל-12 ביוני 2014. באותו יום ארור, בזמן שישבנו כאן, במליאה, החלו לטפטף הידיעות על חטיפתם של שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה. המליאה נסגרה במהרה, ואני, יחד עם מליאה שלמה, עקבתי בדריכות אחר הידיעות שהחלו לזלוג הנה. יומיים-שלושה אחרי זה נודע כי גיל-עד שער ז"ל ניסה לדווח על החטיפה למשטרה. לצערנו, פנייתו נפלה על אוזניים ערלות, ולעולם לא נדע מה היה קורה אילו הדברים היו אחרת, אבל ייתכן – לעולם לא נדע איך היו מתגלגלים הדברים אם זה היה אחרת, ואולי התוצאה הייתה שונה, אבל לצערי זה לא קרה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו נשמח שיהיה שם שקט, בתאים בצד שמאל של המליאה. אנחנו נשמח אם יהיה שקט בתאים בצד שמאל. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הכעס הציבורי כלפי המוקדן במשטרה וכנגד המשטרה כולה התחלף במהרה, בתוך כמה ימים, בפליאה ותסכול, כאשר נודע לציבור, וגם לי, שבערך מחצית, 45% מההתרעות, מהפניות למוקד הטלפוני של המשטרה, הן התרעות שווא. מוקדי החירום אינם מוקדי שעשוע. עליהם להיות תמיד זמינים וערניים לשעת-חירום, אבל רק נסו לדמיין מוקדן – לו אתם, כל אחד מכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, נמצאים במקום אותו מוקדן – שמקבל כל שיחה שנייה כהתרעת שווא, רק בזמן אמיתי כמובן הוא לא יודע מה אמת ומה שווא. אני חושב שגם אנחנו היינו במצב כזה מאוד מאוד מבולבלים, בלשון המעטה, ואולי אפילו הססנים מתי להפעיל את כוחות הביטחון. כולנו גדלנו על הסיפור הידוע של רועה הכבשים עם ה"זאב, זאב". זה מקרה קלאסי של התופעה הזאת, "זאב, זאב". ובסופו של דבר, כשיש התרעה אמיתית - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת בר-לב, מחילה. אנחנו מבקשים ממש – חברי הכנסת, זה לא מכובד מה שקורה פה. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אנחנו מבקשים שיהיה פה קצת שקט, שנוכל להמשיך את הדיון. זה לא מכובד. בכבוד. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אמרתי שכולנו גדלנו על אגדת – סיפור הילדים על רועה הכבשים - - - ראש הממשלה בנימין נתניהו: - - - החברים יכולים לשבת, זה בסדר. - - - יכול להיות שכבודו לא מכיר את נוהלי הבית – הם משוחחים ואנחנו משוחחים - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני שאלתי את מזכירת הכנסת האם המצב הקיים נורמלי, וקיבלתי תשובה שהוא לא נורמלי. יש כנראה, אדוני ראש הממשלה, איזה סף שמעבר לו זה כבר לא מכובד. מי שעומד על הדוכן ומדבר - - - ראש הממשלה בנימין נתניהו: - - - עם השר כץ - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מתנצל על ההערה לראש הממשלה בשמו, ובכל זאת. בכבוד. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אני חוזר: אולי זה גם קשור לעניין הזה – כולנו גדלנו על הסיפור של רועה הכבשים שצועק "זאב, זאב", וברגע שיש התרעת אמת כבר אף אחד לא מאמין לו. הצעת החוק שלי באה ואומרת שצריך להתייחס לתופעה כזאת של התרעת שווא בחומרה ולהיאבק בה בנחישות. הגשתי אותה בכנסת הקודמת, מייד כשנודע הדבר, ולא הייתי היחיד. כמה וכמה חברי כנסת מסיעות שונות, כולל חברי ניסן סלומינסקי, הגישו אותה באותו הזמן. אני חושב שזה היה משותף לכולנו, בלי כל קשר לאופוזיציה, קואליציה, ימין ושמאל. כולנו היינו מאוחדים סביב הדרישה שצריכה להיות הענשה חמורה במקרים כאלה של התרעות שווא. אני רוצה גם לחדד נקודה נוספת, שלא מדובר על בן-אדם שחושב שהיה איזה אירוע ובתום לב מצלצל למשטרה או למוקד חירום אחר ומודיע, ובסוף מתברר שהוא פשוט טעה. הצעת החוק לא עוסקת במקרים האלה. הצעת החוק מתכוונת לאותם אלה שכוונתם להטריד או מתוך שעשוע או חס וחלילה מכוונת זדון, ממש להפריע לפעולת המשטרה, מכבי-האש ומוקדי החירום האחרים. זה מקרים שונים. את המקרים האלה, שכרוכה בהם סכנת חיים, חייבים להפסיק. הטרדות טלפוניות מרגיזות – הן מרגיזות כל אחד מאתנו, היושב-ראש, אתה יודע כמונו. אנחנו מקבלים הודעות טלפוניות מוקלטות – פעם אחת זה סקר, פעם אחרת זה משהו אחר. אנחנו טורקים את הטלפון. אבל שוב, יש הבדל בין דברים כאלה לבין התרעות למוקדי חירום, שיכולות להסתיים בסכנת חיים. לאחר שנודע לי השבוע כי ועדת השרים לחקיקה החליטה לדחות את קבלת ההחלטה שלה בחודש, התלבטתי מה לעשות. האם הכוונה הזאת לדחות בחודש היא בעצם, אפשר לומר, כוונת סרק, כי פחות או יותר ביום השנה לרצח הנערים לא ראוי שמי שבאולם הזה יצביע נגד הצעת חוק כזאת, או שיש כאן סיבה אמיתית, אחרת, שנבצרה מבינתי? אז ניסיתי לברר, והתברר לי שהיועץ המשפטי למשרד הבט"פ ביקש את ההארכה, כי מתברר שבמשרד הבט"פ נעשתה עבודה על-ידי אחד מהסמפכ"לים לשעבר בדיוק בנושא, והעבודה הזאת ממש הגיעה לסיומה בימים האחרונים, והיועץ המשפטי עדיין לא הספיק לקרוא אותה, ולכן הוא ביקש את ההזדמנות לקרוא אותה, לעבור עליה, ויחד אתי לחזור לוועדת השרים לענייני חקיקה ולתת את ההמלצה שלו. לצורך זה הוא היה צריך חודש. אני חושב שבמקרה הזה, אף ששוב, הנושא ברור, פשוט וחד-משמעי, זאת דעתי, ואני חושב שעד כמה שהבנתי אפילו בוועדת השרים, חלק גדול מהשרים חשבו כמוני, אבל בכל אופן החלטתי להיענות לבקשה הזאת ולכן לדחות את ההצבעה על הנושא, כמובן לאחר שאני אראה את הדוח של משרד הבט"פ ואדון עליו יחד עם היועץ המשפטי, ואני מקווה שאנחנו נגיע להבנה והסכמה. יחד עם זאת, למה בכל אופן היה לי חשוב להעלות את הנושא היום ולעמוד כאן ולציין את זה היום? כי היום הוא יום השנה לרציחת הנערים – שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה – ולציין ולהזכיר כי לא שכחנו ונמשיך להיאבק. כמובן לא נשכח את הקורבן העצום שהם ומשפחתם נשאו בו, אבל נוסף על זה נמשיך ונפעל בנחישות כדי שהצעה כזאת תגיע הנה לכנסת, ואני מקווה שתאושר בסופו של דבר פה-אחד. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.