קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2015 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/921).] (קריאה ראשונה) היו"ר שי פירון: אנחנו עוברים, בבקשה, להצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה גם לאזרחים ותיקים גילה גמליאל. צר לי, השרה גמליאל, הגיע תורך. השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: להפך, אני שמחה שכבר הגענו לחוק שלי. היו"ר שי פירון: חכי, חכי. בקצב הזה נגיע גם לבחירות בקצב מהיר. קדימה. השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: אל תיסחף. מיכל בירן (המחנה הציוני): אנחנו מקשיבים לך בקשב רב, גילה. מירב בן ארי (כולנו): מה שנשאר מהכיתה. היו"ר שי פירון: כן. השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: מדובר על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. מוצע לקבוע כי אדם לא יבצע פעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים המפורטת בתוספת השלישית לחוק, אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת השר לאזרחים ותיקים, לבצע פעילות כאמור. הפעולות שבתוספת האמורה הן השתתפות בכיתת לימוד לאזרחים ותיקים במוסד שהוא מוסד חינוך – כשר חינוך לשעבר, כבוד היושב-ראש – על-ידי מוסד חינוך מוכר ופעילות בבית האזרח הוותיק. מוצע לאפשר לשרה, בתנאים שבהצעת החוק, לשנות את התוספת האמורה. הרציונל הוא – מכיוון שאנחנו מתחילים פעילות מבורכת של אזרחים ותיקים גם על-ידי לימודים מעבר לשעות הלימוד של מוסדות החינוך, יש דרישה מטעם משרד החינוך, ובצדק, שכל מי שנכנס למוסדות חינוך ייתן את אותו אישור על עצם זה שאין לו עבר פלילי. זה מן הצד האחד. מן הצד האחר אנחנו גם מקדמים פרויקטים מאוד יפים לאזרחים ולאזרחיות הוותיקים והוותיקות, שבהם אנחנו רוצים שאוכלוסייה של מתנדבים ומתנדבות ופעילות כן ייכנסו לבתיהם של אותם אזרחים, וגם שם אנחנו בהחלט לא נרצה לשלוח אוכלוסייה למקומות שבהם עלולה להיות סיטואציה שבה אותו אזרח ותיק – חלילה יש שם עבירות פליליות. וזו הדרישה בעצם, להעביר את האינפורמציה על מנת שנוכל לקדם את כל הפרויקטים הנפלאים האלה. תודה רבה. נשמח שחברי וחברות הבית הזה יתמכו בהצעת החוק. היו"ר שי פירון: תודה רבה. ואנחנו שוב ניגשים לדיון. שימו לב מה קורה בכיתה שלנו. מרב מיכאלי – אינה נוכחת; תמר זנדברג – אינה נוכחת; זהבה גלאון – אינה נוכחת; מאיר כהן – אינו נוכח; עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): נגיד כמה מילים. היו"ר שי פירון: רצית להציל אותנו מהמבוכה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה לעשות. היו"ר שי פירון: תודה, אדוני. מזל שגמרת לאכול מהר. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, קראתי את הצעת החוק, כבוד השרה, אבל אני שואל את עצמי ושואל אותך, למה השר; אני שואל: למה השר? זה דבר טוב, בסדר, אני מבין שיש דברים שצריך להסדיר ויש עניינים שצריך לסדר ויש מקרים שמחייבים חשיבה לעומק, אבל למה לתת את הסמכות לשר? זהבה גלאון (מרצ): נכון. עיסאווי פריג' (מרצ): זאת שאלה שאני שואל את עצמי. אני אומר לעצמי: לבוא לדבר כזה ולהחליט – כל שישה חודשים בא שר אחר וחושב בכיוון אחר, שצריך להחליט מי מתאים ומי לא מתאים. הרי יש במערכת, קיים דבר שנקרא "תעודת יושר", שאת מגישה כדי ללמד, או את מגישה להיות מורה באיזה תחום. מבקשים ממך לפעמים תעודת יושר. יש גורמים מוסמכים להנפקת תעודת יושר, כדי שזה יאושר. כל זה וכל השנים – לא מתאים; עכשיו אני צריך להתחיל בחשיבה מחודשת ולתת את הסמכות הזאת לשר? אני חושב שזה לא מתאים. אני חושב שהחוק טוב, אבל עצם העובדה שאני צריך לתת לשר את הסמכות הזאת לקבוע מי מתאים ללמד ומי לא מתאים ללמד, ועל-פי השיקול – אני קורא: "אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי" – מי יחליט? השר יחליט אם הוא לא ראוי? יש גורמים שצריכים להחליט. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת מחייבת מחשבה מחודשת. זה לטובת כולם שמוצע לאפשר לשר, בתנאים שהוצעו, למחוק את זה, ונתקדם. זו ההצעה שאני מבקש מכבוד השרה שתביא בחשבון. החוק הזה יעבור לקריאה שנייה ושלישית, להסתייגות, שתהיה הסתייגות ראשונה להסרת המשפט הזה לטובת הוותיקים, לטובת היושרה ולטובת כולם. תודה, אדוני. היו"ר שי פירון: תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח – תראי את הרייטינג, השרה גמליאל – חבר הכנסת נחמן שי. עדיין מוותר? חבר הכנסת נחמן שי, אתה מוותר? תודה. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להגיד: חוק מצוין, ואנחנו נתמוך בחקיקה הזאת. אני חושבת שבכלל, התנדבות למען קשישים היא אחד הדברים הכי יפים שבן-אדם יכול להרשות לעצמו – להתנדב, לתרום, לתת. הרי בן-אדם שחסר כוח ולבד לא יכול להסתדר בהמון דברים, כאשר באים ופותחים את הדלת, ומתנדבים, ועוזרים ומסייעים לו, זה דבר מצוין. חוץ מזה, אנחנו עם שעבר כל כך הרבה, ובתוך הקשישים, כשאת מטפלת בהם, כשרה, יש כל כך הרבה אנשים שעברו את השואה, ואנשים שעברו דברים קשים ביותר, וזקוקים לחום, הערכה ותמיכה. אבל אני, אדוני היושב-ראש, אם אתה תרשה לי, אני רוצה לחזור לחוק שמכיוון לא הייתי רשומה לא יכולתי לעלות ולדבר עליו, חוק שירות ביטחון. אתם יודעים מה, אני, בתור שרת העלייה והקליטה, הייתי בארצות-הברית כאשר התגייסו שם לשרת כאן, בהתנדבות, עם רצון גדול, נוער וצעירים שהגיעו אחר כך לשרת במדינת ישראל. התגייסו, עזבו את המשפחות, עזבו בית חם ונוח והגיעו לכאן. ב"צוק איתן", כשרת העלייה והקליטה, בזמן המלחמה ביקרתי אצל חיילים בודדים, הייתי בהלוויות, לצערנו, והייתי מול מיטה של חייל אחד, שאני הייתי בגיוס שלו בארצות-הברית. כאשר הייתי שם, בניו-יורק, ניגש אלי אביו של הילד הזה ואמר שהאימא נפטרה לפני כמה שנים וקשה לו לשלוח את הילד לצבא לשרת את מדינת ישראל. אבל כך קרה, שהילד החליט, והילד הגיע למדינת ישראל, והתחיל לשרת – זה היה בדיוק ב"צוק איתן", והוא נפגע, נפצע קשה מאוד. אני נסעתי לבילינסון, עמדתי שם ליד מיטתו בטיפול נמרץ, הילד היה כמעט בלי הכרה, בקושי פתח עיניים, נשם עם מכשירים, עם חמצן, ואני התחלתי ללטף אותו, כאימא, ידעתי שלילד הזה אין אימא. לקחתי מגבת, שמתי לו על הראש, ליטפתי את הרגליים, ניקיתי את הרגליים והידיים, כי הביאו אותו מהקרב, ופתאום הוא פקח עיניים ואמר: אני זוכר אותך. ואז הלב שלי היה מלא בהרגשה – לא סתם נסעתי, טסתי 11 שעות, הייתי בארצות-הברית, שם ובחזרה, להיות באירוע של הגיוס. כאן אני אומרת לכולנו, מדינת ישראל נותנת אפשרות להתגייס, לשרת, להיות חלק בהגנה על מדינת ישראל בזמנים קשים, ואנחנו מעבירים חוק, ועל החוק הזה נלחמו בקדנציה שעברה, וכסיעה אנחנו תמכנו בחוק הזה. אני חושבת שזה צדק חברתי מספר אחת, כאשר בן-אדם יכול להתגייס ולתת למדינת ישראל. היום בחקיקה הזאת אנחנו עושים רוורס, בחזרה, ואני שואלת: למה? למה אנחנו מבזבזים זמן? למה אנחנו מבזבזים זמן וכועסים האחד על השני כאשר מדינת ישראל, בחוק שעבר בקדנציה שעברה, נותנת לכולם לשרת, להתגייס, ולתת למדינה הזאת, המדינה של כולנו? תודה רבה. היו"ר שי פירון: תודה רבה לך, חברתי. אנחנו ברשימת הנואמים: יואל חסון – אינו נוכח; רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול, אתה רוצה לומר משהו בסוגיה הזאת? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש - - היו"ר שי פירון: חברים, אני מבקש, חברות הכנסת מסיעת הליכוד, אנא בטובכן – וסיעת כולנו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): - - אינני מבין, עד מתי אנחנו נמשיך להתייפייף וגם להצטעצע בנושא האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. חברה שמכבדת את עצמה, אסור לה אפילו למצמץ לנוכח מעמדם ההולך ומידרדר של האנשים הוותיקים שבקרבנו. אינני מבין גם מדוע אנחנו לא משנים את הטרמינולוגיה כלפי האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, טרמינולוגיה - - - היו"ר שי פירון: אדוני שר הכלכלה ושרת המשפטים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מרד השרים. מרד השרים הגדול. היו"ר שי פירון: שבו בבקשה, שבו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני, הרב אריה מכלוף דרעי, אדוני הרב דרעי, שני משפטים, רק אליך באופן אישי. מכיוון שמצבם של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל הולך מדחי אל דחי, אני חושב שאנחנו צריכים לשנות שני דברים מהותיים; א. באופן האופרטיבי החקיקתי; ב. בעניין היחס אל האזרחים הוותיקים. אני, לדעתי, הדבר החשוב ביותר זה לשנות את הטרמינולוגיה של האזרחים הוותיקים בישראל, טרמינולוגיה שבאה מן המקום של החמלה והרחמים. אסור להתייחס לאזרחים הוותיקים בישראל במושגים של חמלה ושל מתן בחסד, או אפילו מתן בסתר, או אפילו מתן מתוך התחשבות במצבם ההולך ומידרדר. הוותיקים אמורים לקבל את מה שמגיע להם בגו זקוף. הם אמורים לתפקד בצלם האל. אסור לנו לקבל כאן, בכנסת ישראל, את מצבם הרעוע של ותיקי החברה שלנו, שמשוועים למצלצלים כדי לסיים את החודש. בעניין הזה, אני חושב, אין הנחות ואין הקלות, ואפילו התורה מחייבת את הבניין הזה, כמו הקוראן והברית החדשה, להתייחס לוותיקים בגובה העיניים ולהעניק להם את מה שהם ראויים לו. מי בנה את המדינה הזאת? מי בנה את הארץ הזאת אם לא הוותיקים, אלה שבעמל רב התגברו על המהמורות, ויישרו את הקרקע, כדי שאנחנו, הצעירים – פעם הייתי צעיר – נלך על הקרקע של ארץ הקודש הזאת בזקיפות קומה? אילולא הם, אנחנו לא היינו יכולים לעשות זאת. לכן אני קורא לכנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, להתייחס אל האזרחים הוותיקים כאל האנשים הכי ראויים – הראויים ביותר – לקבל מכוח החקיקה את מה שהם ראויים לו, קרי מעמד סטטוטורי מכובד בחברה הישראלית. תודה. היו"ר שי פירון: תודה רבה לך, אדוני. אנחנו ניגש להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2015. קריאה: - - - היו"ר שי פירון: שמית. אנחנו ניתן למזכיר להתארגן. איתן כבל (המחנה הציוני): צחי, אנחנו תומכים. אתה יכול להתעקש על שמית. היו"ר שי פירון: אנחנו מתרשמים מרמת האמון הבולטת המתרחשת בבית הזה. אנחנו נעשה את ההצבעה כרגע – מי בעד? מי נגד? יצביע בבקשה, חברים. ההצבעה איננה שמית, בשורה טובה. חוק האזרחים הוותיקים – אמרתי. אנחנו מצביעים על הצעת החוק. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14) (תנאי להשתתפות בפעילות מטעם המשרד לאזרחים ותיקים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר שי פירון: חברים, 62 חברים הצביעו בעד, לא הצביעו נגד, ואין נמנעים. אנחנו מכריזים שהצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנה לקראת קריאה שנייה. אנחנו נוסיף לפרוטוקול גם את חבר הכנסת עמר בר-לב.