הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 568616
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר בצלאל סמוטריץ' טלב אבו עראר
יוסי יונה מרדכי יוגב דב חנין
אורלי לוי אבקסיס ג'מאל זחאלקה אחמד טיבי
יואב קיש חנין זועבי באסל גטאס
יפעת שאשא ביטון עאידה תומא סלימאן מיכל בירן
מאיר כהן יוסף ג'בארין אלי כהן
יעל גרמן זהבה גלאון אלי אלאלוף
יחיאל חיליק בר עמיר פרץ מיקי רוזנטל
חיים ילין מסעוד גנאים טלי פלוסקוב
עפר שלח אוסאמה סעדי מנואל טרכטנברג
איתן כבל ישראל אייכלר מיקי לוי
איימן עודה יואל חסון קסניה סבטלובה
זוהיר בהלול משה גפני יואל רזבוזוב
חמד עמאר נורית קורן אילן גילאון
מנחם אליעזר מוזס ינון מגל רויטל סויד
נאוה בוקר מיכל רוזין זאב בנימין בגין
עיסאווי פריג' אורן אסף חזן אברהם דיכטר
יצחק וקנין יעקב מרגי סופה לנדבר
יואב בן צור עבד אל חכים חאג' יחיא אורי מקלב
איתן ברושי
______________________________________________
פ/2173/20
הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות רווחה), התשע"ו–2015
דברי הסבר
כל אדם במדינת ישראל זכאי לשירותי רווחה ברמה שווה, ללא קשר לרשות המקומיות אליה הוא משתייך.
אלא שלא כך הוא הדבר במדינת ישראל, וקיימים פערים עצומים המגיעים לכדי 400% בהוצאה הציבורית בגין השירותים פר תושב, המסופקים על ידי הרשויות המקומיות במימון המדינה, שכן ברשויות מקומיות עשירות התקציב הציבורי לכל תושב ביחס לשירותים אלו הוא גבוה בהרבה.
על מנת ליצור שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית, וכדי לצמצם את התקצוב הציבורי המפלה של שירותי הרווחה מוצע להגדיל את שיעורי השתתפות המדינה בתקציבי הרווחה הניתנים לרשויות מקומיות חלשות ולהפחית את השתתפות המדינה בתקציבים הניתנים לרשויות החזקות.
המצב כיום יוצר פערים סוציו-אקונומיים בישראל, ומביא למצבים של עוני ובערות בקרב אוכלוסיות רחבות במדינה, וכן מונע ממגזרים שלמים השתלבות מלאה בחיי החברה בישראל.
–מטרת הצעת החוק לייעל ולמקסם את התועלת שניתן להפיק מתקציבי המדינה הקיימים בתחום הרווחה, באמצעות חלוקה דיפרנציאלית של משאבי המדינה, הלוקחת בחשבון את המאפיינים הכלכליים-חברתיים של כל רשות ומשאביה הכספיים.
מרבית שירותי הרווחה במדינת ישראל מסופקים באמצעות הרשויות המקומיות. שירותים אלו ממומנים על ידי המדינה והרשות המקומית במשותף.
כנגד תקציב הניתן על ידי הרשות המקומית, המדינה מעמידה תקציב באחוז זהה לכל רשות, כך לדוגמא שיעור השתתפות המדינה בשכרה של סייעת בחינוך מיוחד הוא 70% ואילו על הרשות לשאת ב- 30% הנותרים.
מאחר שקיימים פערים משמעותיים בהיקף ההשתתפות של הרשויות המקומיות פר כל תושב, מחמת השונות הרבה במקורות ההכנסה של הרשויות, תקציב שירותי הרווחה פר תושב משתנה בצורה דרמטית מרשות לרשות.
ברוב המקרים, רשויות שהרמה הסוציו-אקונומית של תושביהן היא נמוכה, סובלות מרמת הכנסות נמוכה ומרמת הוצאה יחסית גבוהה בגין שירותי רווחה. באופן זה דווקא ברשויות הנזקקות להעדפה לשם קידום תושביהן רמת שירותי הרווחה היא הדלה ביותר בשל תקציב לא מספק מכיוונה של הרשות.
בנוסף לכך, רשויות חלשות אינן מסוגלות להעמיד שיעור השתתפות מינימלי לגבי שירותים מסוימים על מנת לקבל את השתתפות המדינה ((matching ולכן אינן מספקות כלל שירותים אלו, הניתנים ברשויות חזקות יותר.
שיטה זו יוצרת מעגל שוטה, שבו החלש מקבל פחות תקציב ציבורי והחזק מקבל יותר תקציב ציבורי. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2006 ביקר תופעה זו וקרא לשנותה על מנת שהשתתפות המדינה תהיה דיפרנציאלית בהתאם ליכולות הרשות המקומית.
מוצע כי המדינה לא תתקצב את השתתפותה בשירותי הרווחה בשיעור זהה ביחס לכל רשות, כפי שהדבר כיום, אלא שתגדיל את השתתפותה, מקום שהרשות המקומית היא חלשה ולא יכולה להשתתף בצורה מספקת במימון השירותים, ותקטין את השתתפותה מקום שהרשות המקומית חזקה ויכולה באמצעות משאביה העצמיים יחד עם המימון המופחת מצד המדינה להעמיד שירותי רווחה שאינם פחותים בערכם מאלו הניתנים ברשויות אחרות.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת דניאל עטר וקבוצת חברי הכנסת (פ/1962/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ' בחשוון התשע"ו – 2.11.15
פרק ראשון: כללי
מטרה 1. מטרתו של חוק זה לחזק את יציבותן של מערכות הרווחה ברשויות המקומיות על ידי ייחוד ההקצבות המועברות להן למטרות מתן שירותי הרווחה והתאמת השתתפותה של המדינה במימון שירותי הרווחה למדרג כלכלי חברתי של הרשות המקומית.
הגדרות 2. בחוק זה –
"הקצבה למטרת רווחה" – תשלום המועבר לרשות מקומית מתוך סעיף תקציב המשרד, כפי שנקבע בחוק תקציב שנתי כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985 , לשם מימונם של שירותי רווחה שניתנים על ידי רשות מקומית.
"המשרד" – משרד הרווחה והשירותים החברתיים;
"שירותי רווחה" – כל שירות שרשות מקומית מחויבת לתתו או להשתתף במימונו לפי חיקוק ששר הרווחה והשירותים החברתיים ממונה על ביצועו.
ייחוד הקצבות 3. רשות מקומית לא תשתמש בהקצבה למטרת רווחה אלא למימון מתן שירותי הרווחה שבתחומה.
פרק שני: חשבון ייעודי
חשבון בנק נפרד 4. הרשות המקומית תנהל את כספי ההקצבות למטרות רווחה בחשבון בנק נפרד, המיועד אך ורק למטרה זו (בחוק זה – החשבון).
ייחוד החשבון 5. החשבון לא ישמש את הרשות המקומית אלא לשם קיום מטרותיו של חוק זה.
זכות החתימה בחשבון 6. משיכת כספים מן החשבון תחייב שתי חתימות: חתימת ראש הרשות המקומית או ממלא מקומו וחתימת גזבר הרשות המקומית.
הגנה מעיקול 7. הכספים שבחשבון לא יהיו ניתנים לעיקול ואולם, בית דין לעבודה כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969, על פי תביעתו של עובד רשות מקומית המועסק במתן שירותי רווחה שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על הכספים שבחשבון, ובלבד שמדובר בעניין שבסמכות בית הדין לעבודה לפי סעיף 24 לחוק האמור.
פרק שלישי: חישוב הקצבות למטרת רווחה והעברתן
השתתפות לפי מדרוג כלכלי חברתי 8. שיעורי השתתפות של המדינה בשירותי הרווחה, וההקצבות למטרת רווחה המשולמות על פיהם, יותאמו למדרג חברתי-כלכלי של הרשות המקומית בהתאם לפרסום האחרון לאפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה, שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בסעיף זה – המדרג החברתי-כלכלי), כלהלן:
(1) לעניין רשות מקומית המשויכת לאשכולות 6 עד 10 בהתאם למדרג החברתי-כלכלי – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 75% לפחות;
(2) לעניין רשות מקומית המשויכת לאשכול 5 בהתאם למדרג החברתי-כלכלי – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 85% לפחות;
(3) לעניין רשות מקומית המשויכת לאשכול 4 בהתאם למדרג החברתי-כלכלי – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 95% לפחות;
(4) לעניין רשות מקומית המשויכת לאשכולות 1 עד 3 בהתאם למדרג החברתי-כלכלי – השתתפות המדינה במימון שירותי רווחה באמצעות הקצבה תהיה 100%;
העברה לחשבונות 9. המדינה לא תעביר הקצבות למטרת רווחה לרשויות המקומיות אלא במישרין לחשבונות שנפתחו לפי הוראות חוק זה ומנוהלים על פי הוראות חוק זה.
העברת הקצבות למטרת רווחה 10. שר הרווחה והשירותים החברתיים באישור ועדת העבודה הרווחה ובריאות של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין העברת הקצבות למטרת רווחה, חישובן ומועדי תשלומן ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות לעניין הקצבות לשירותי רווחה שונים.