הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 571362
הכנסת העשרים
יוזם: חבר הכנסת יואב קיש
______________________________________________
פ/2320/20
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – החלפת סעיף 25), התשע"ו–2015
דברי הסבר
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, שעניינו קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים, קובע כי אם לא באו הורים בנפרד לידי הסכם כאמור בסעיף 24 לחוק האמור (הכולל הסכמות לעניין מי מההורים יהיה האפוטרופוס לקטין, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא איתו במגע) או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.
לפי חזקה זו, הידועה בכינויה "חזקת הגיל הרך", במקרה בו הורים נפרדו וילדם או ילדתם בני פחות משש שנים, האם תהיה "ההורה המשמורן", אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.
מוצע לבטל את הסעיף האמור, שכן קביעת חזקה זו אינה עולה בקנה אחד עם טובת הילד כשיקול ראשון במעלה, משום שאינה מבטיחה קיום קשר מיטבי ומרבי של הילד עם שני הוריו.
לכן, מוצע לקבוע הוראה בחוק לפיה בבוא בית המשפט לקבוע הסדר הורות, יקיים בית המשפט בחינה פרטנית של טובת כל ילדה וילד, בהתאם לשיקולים המנויים בסעיף. בכך תבוטל האבחנה הקיימת בחוק הכשרות המשפטית בין "משמורת" ל"זמני שהות", אשר לפי החוק המוצע נכללים תחת מטריה אחת המבוססת על זכות הילד לאחריות הורית כלפיו.
נושא ביטול "חזקת הגיל הרך" והשלכותיו נדון בהרחבה בוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשות פרופ' דן שניט, אשר מונתה בידי שרת המשפטים, גב' ציפי לבני, ביום כ"א באדר א' התשס"ה (2 במרס 2005) (להלן – הוועדה). המלצת הוועדה היתה כי אין עוד מקום לתפיסה המעוגנת בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, אשר באה לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט, ולפיה הורים הם בעלי זכויות בילד כשהאחד הוא ההורה העיקרי, ה"משמורן", והשני הוא ההורה המשני שבא במגע עם הילד. הוועדה קבעה כי יש בעיה בקביעת כללים משפטיים המבוססים על חזקה הקובעת א-פריורית מי הוא ההורה "המשמורן" ומי הוא ההורה שיזכה מנגד ל"זמני שהות" בלבד. לדבריה, יש להעדיף את התפיסה לפיה זכותו של הילד היא ששני הוריו ולא רק אחד מהם, יגדלו אותו וידאגו להתפתחותו ושזמני השהות אינם נתפסים עוד כבחירה של ההורה הלא משמורן כלפי הילד, אלא כזכות של הילד לקשר עם הורהו.
יצוין עוד, כי מהנתונים שהובאו בפני הוועדה עולה תמונה שלפיה במרבית המקרים של פירוד בין בני זוג כל הילדים שוהים במשמורת האם כאשר יש ילדה או ילד שגילם פחות משש, כדי לא להפריד ביניהם, ולכן כשהילדים גדלים הם נותרים בחסותה ובקרבתה של האם מכיוון שטובתם מחייבת לא לשנות את הסדר שאליו התרגלו. מצב זה הביא לכך שבמרבית המקרים הילדים מאבדים אט אט את הקשר עם האב הלא משמורן. עוד ציינה הוועדה, כי חזקת הגיל הרך מנוגדת לסעיף 18 לאמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, אשר אושרה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום כ"ב בחשוון התש"ן (20 בנובמבר 1989), המטיל חובה על המדינות להבטיח הכרה באחריותם המשותפת של שני ההורים לגידול הילד והתפתחותו, ולא שאחד מהם הוא המטפל העיקרי מכיוון שהוא המשמורן והשני, ההורה המשני, שרק בא במגע עם הילד.
האחריות ההורית המשותפת צריכה להבטיח קשר מיטבי ומרבי של הילד עם שני הוריו, שכן זו זכות בסיסית של הילדה או הילד, ולא רק של ההורים. תנאי מקדמי וראשוני למימוש זכות זו הוא שהחוק לא יקבע חזקה, אלא יקבע הסדר, שבו שני ההורים ישתתפו בגידול הילד, לפי טובתו.
מכיוון שמדובר בבדיקה פרטנית של כל ילד ומשפחה, סברה הוועדה שאף אין מקום לקבוע חזקה שלפיה שני ההורים צריכים להתחלק באופן שווה בזמן השהות של הילדה או הילד עם כל אחד מהם.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ה בכסלו התשע"ו – 7.12.15
החלפת סעיף 25 1. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, במקום סעיף 25 יבוא: בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, במקום סעיף 25 יבוא: בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, במקום סעיף 25 יבוא: בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, במקום סעיף 25 יבוא: בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, במקום סעיף 25 יבוא:
"קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים "קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים "קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים 25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 ולשם כך יביא בית המשפט בחשבון את טובת הילדה או הילד כשיקול ראשון במעלה, ובכלל זה יתחשב, בין השאר, בכל אלה:
(1) מצבם הגופני והנפשי של הילדה או הילד, צורכיהם ההתפתחותיים של הילדה או הילד וכישוריהם המשתנים בהתאם לגילם, וכן הבטחת צורכיהם כילדים, ואם הם בעלי מוגבלות – גם צורכיהם המיוחדים, והכול תוך הבטחת היציבות ביחסים בינם לבין סביבתם;
(2) רצון הילדה או הילד, על ידי מתן הזדמנות לילדה או לילד להביע את רגשותיהם, דעותיהם ורצונם לגבי ההסדר, אלא אם כן הפגיעה שתיגרם לילדה או לילד כתוצאה ממימוש זכותם כאמור עולה על הפגיעה שתיגרם להם כתוצאה משלילתה, הכול כפי שקבע השר בתקנות;
(3) זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר ישיר וסדיר עם כל אחד מהוריהם;
(4) זכותם של הילדה או הילד לקיום קשר עם בני משפחתם;
(5) יכולתו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
(6) מידת הנכונות של כל אחד מההורים לשתף פעולה עם ההורה השני, לרבות נכונותם להבטיח את מימוש הקשר של הילדה או הילד עם ההורה השני ועם בני המשפחה;
(7) הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילדה או לילד עד למועד קביעת בית המשפט."