הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 571109
הכנסת העשרים
יוזם: חבר הכנסת אלעזר שטרן
______________________________________________ פ/2301/20
הצעת חוק השבת ומועדי ישראל, התשע"ו–2015
דברי הסבר
הצעה זו נכתבה ברוח ההסדר המקיף והמפורט שגובש באחרונה באמנת גביזון-מדן, וכוללת הסדר דומה למספר הצעות אחרות שהועלו בעשור האחרון בתחום השבת.
מטרת ההצעה לקבוע הסדר שמבקש לשמור על ייחודה של השבת כיום המנוחה הממלכתי במדינת ישראל ולנסות לעצב את עקרונות היסוד במרחב הציבורי ביום זה. לפיכך, הצעה זו כוללת התייחסות לרובד התרבותי, הלאומי והסוציאלי–כלכלי של יום זה. כוונת ההצעה לאפשר קיומו של יום שבועי שיוקדש לתרבות, פנאי ובידור. לפיכך היא מבקשת למנוע את התרחבותה של הפעילות המסחרית-צרכנית מימי החולין אל יום השבת, ולצד זאת לאפשר פעילות תרבות ורוח ופעילות קהילתית אשר יש בה על מנת לענות לצרכיהם של כלל אזרחי ישראל.
לאור האמור מוצע לקבוע בחוק איסור על הפעלת עסקים ביום השבת וביתר ימי המנוחה, לצד היתר בחוק לפתיחת מקומות בילוי, תרבות ופנאי. לבסוף, מוצע כי שר הכלכלה ימנה ממונה ופקחים לשם אכיפת החוק שיהיו בידיהם כלים מינהליים, כגון עיצום כספי.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת (פ/2112/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ה בכסלו התשע"ו – 7.12.15
הגדרות בחוק זה –
"בית אוכל" – מסעדה, בית קפה, פאב, מזנון, וכל מקום שבו מסופק בתמורה אוכל או משקה לצריכתו באותו מקום או בסמוך לו;
"בית עסק" – חנות, דוכן, מרכול, משרד, בית מסחר, בית מלאכה, בית חרושת או מחסן או כל מקום שבו מתנהל עסק או נעשית מלאכה או מאוחסנת סחורה ולמעט: בית אוכל, מקום עינוג ציבורי, תחנות דלק, בית מרקחת בזמן תורנותו על פי פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א–1981, בית מלון, או מקום לינה בתמורה;
"יום מנוחה שבועי" –שבת או יום מנוחה דתי אחר, שקבע השר לעניין תחום שיפוטה של רשות מקומית שרוב תושביה אינם יהודים לאחר התייעצות עם ראש הרשות;
"ימי מנוחה" – המועדים הקבועים בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948;
"עינוג ציבורי" – כמשמעותו בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, לרבות מופעי תרבות, אתרי פנאי, מתנ"סים ומרכזים קהילתיים, מוזיאונים וגני חיות;
"שבת" – שעות היממה שמכניסת השבת עד צאת השבת;
"השר" – שר הכלכלה.
פעילות אסורה ביום המנוחה השבועי 2. לא יפעיל אדם בית עסק בימי המנוחה, אלא אם קיבל היתר לכך מאת השר כמפורט בחוק זה.
פעילות מותרת ביום המנוחה השבועי 3. רשאי אדם להפעיל בית אוכל או מקום עינוג ציבורי בימי המנוחה.
מתן היתר להפעלת בית עסק בימי מנוחה 4. השר רשאי לתת היתר להפעלת בית עסק בימי המנוחה או בחלק מהם אם מצא כי אי מתן היתר יפגע באחד מאלה ולאחר שהתייעץ עם שר הביטחון ועם ראש הרשות המקומית שבתחום שיפוטה נמצא בית העסק:
(1) ביטחון המדינה;
(2) ביטחון הגוף או הרכוש;
(3) כלכלה;
(4) תהליך עבודה;
(5) סיפוק צרכים אחרים שהם, לדעת השר, חיוניים לציבור או לחלק ממנו.
היתר למי שקיבל היתר להעסיק עובד בשעות המנוחה השבועית 5. על אף האמור בחוק זה, מי שקיבל היתר העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית לפי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951, יהיה רשאי להפעיל את בית עסקו ביום המנוחה השבועי, בהיקף שניתן בהיתר האמור.
איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק ביום המנוחה השבועי 6. (א) לא יתנה אדם את קיומו של חוזה, בהפעלת בית עסק או מתן שירות בימי המנוחה השבועית.
(ב) הוראה בחוזה שנכרת לפני כניסתו לתוקף של חוק זה, שמשמעותה הפעלת בית עסק ביום המנוחה השבועי בטלה, אלא אם כן ניתן לגביה היתר לפי חוק זה.
(ג) צד לחוזה כאמור בסעיף קטן (ב) לא יהיה רשאי להודיע לצד השני על ביטול החוזה, או לדרוש פיצויים מוסכמים בשל אי-הפעלת בית העסק ביום המנוחה השבועי.
ביצוע החוק ואכיפתו 7. (א) השר ימנה ממונה על אכיפת יום מנוחה שבועי (להלן – הממונה), אשר סמכויותיו ייקבעו בתקנות שיקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת (להלן – הוועדה).
(ב) השר ימנה פקחים שיפקחו על ביצוע הוראות חוק זה, בכפיפות לממונה; סמכויות הפקחים ייקבעו בתקנות שיתקין השר, באישור הוועדה.
עיצום כספי 8. (א) היה לממונה יסוד סביר להניח, כי אדם הפר הוראה מהוראות חוק זה, רשאי הוא להטיל עליו באמצעות מתן הודעה בכתב, עיצום כספי בסכום שאינו עולה על שומת ההכנסות שהפיק אותו אדם כתוצאה מהפרת חוק זה; חזקה על בית עסק שפעל ביום מימי המנוחה, כי הפיק מכך הכנסות בשיעור שאינו נמוך מסך של 20% מסך הכנסתו השבועית מבית העסק.
(ב) עיצום כספי לפי חוק זה ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המסים (גבייה).
עונשין 9. (א) המפר הוראה מהוראות חוק זה, דינו – מאסר עד שנה או קנס בשיעור השווה לשלוש פעמים ההכנסות שהפיק מהפרת החוק, ולא פחות מ-4,000 שקלים חדשים בגין כל הפרה;
(ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני-אדם, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל או בעל שליטה כמשמעותה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ובתאגיד, גם שותף, למעט שותף מוגבל – אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.
עוולה אזרחית 10. (א) הפרת סעיף 2 היא עוולה אזרחית כלפי מי שלא הפר את סעיף 2, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה בכפוף להוראות סעיף זה.
(ב) חזקה כי הנזק שנגרם בעוולה לפי סעיף קטן (א) אינו פחות מ-15% משיעור רווחיו השבועיים של הנפגע, אולם חזקה זו תחול רק בתביעה בין בתי עסק מאותו הסוג הפועלים במרחק של עד 3 קילומטרים זה מזה.
(ג) כל איגוד עסקי, כהגדרתו בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988, רשאי לתבוע את כלל נזקי חבריו בגין ביצוע עוולה אזרחית על פי חוק זה.
(ד) אדם אשר פרסם ברבים כי הוא מפעיל את בית עסקו ביום מימי המנוחה, יראו זאת כראייה לכאורה כי אכן הפעילו כאמור.
שמירת זכויות 11. (א) חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג.
(ב) אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכותה של רשות מקומית לקבוע הוראות נוספות בדבר שעות פתיחה וסגירה של בתי עסק, ובלבד שלא יהיה בהן כדי לפגוע באיסורים על פי חוק זה.
שמירת דינים 12. אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בהיתר שניתן לאדם להעסקת עובד בשעות המנוחה השבועית לפי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 .
ביצוע ותקנות 13. השר ממונה על יישומו של חוק זה והוא יתקין תקנות לביצועו בין היתר לגבי פיקוח, סמכויות הממונה ואופן ביצוע תפקידיו.
תחילה 14. תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.