הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 573214
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת קסניה סבטלובה
מיכל בירן
עמר בר-לב
______________________________________________ פ/2428/20
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת ותק לעולה), התשע"ו–2016
דברי הסבר
מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה מיומה הראשון, ולארך שנותיה קלטה מיליוני עולים שהיה עליה לדאוג להם למדור ולפרנסה, אולם, עולים בגיל מבוגר התקשו עד מאוד להשתלב בשוק העבודה.
בישראל קשישים עניים רבים, כמעט מחצית העניים הקשישים הם עולים חדשים, בעוד חלקם היחסי באוכלוסייה הוא כ-22% בלבד. רוב העולים החדשים לא הספיקו לצבור פנסיה תעסוקתית, ורבים מהם לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה בארץ בשל קשיי שפה והבדלים תרבותיים שונים הנהוגים בארץ מוצאם.
עם זאת, ניתן לומר שעל פי רוב, עולים שעלו ארצה לאחר גיל 35-40 ניסו והשתלבו בשוק העבודה. אלו, יוכלו לחסוך לפנסיה במשך 25 שנה לכל היותר ולקבל את קצבת הזקנה מפאת גילם, אך הקצבה החודשית שלהם קטנה יחסית. גם אם הם חסכו לקבלת הזכויות הסוציאליות שלהם במדינת מוצאם, במקרים רבים הם נאלצו לוותר על זכויותיהם עם עלייתם לישראל. כתוצאה מההגבלה בחוק, לעולים חדשים אין אפשרות לצבור את תוספת הוותק לקצבת הזקנה. עבורם, תוספת זו משמעותית ויש ביכולתה לשנות את איכות חייהם בצורה דרסטית.
כ-15% מהעולים מברית המועצות לשעבר עלו בטווח הגילאים 35-44. לעולים אלה אין אפשרות ליהנות מתוספת הוותק המצויה בחוק מפאת גילם בזמן עלייתם ארצה. הם צברו מספר קטן של שנות עבודה בישראל, ולכן אינם זכאים לתוספת הוותק לה היו זכאים אילו היו נולדים בישראל או עולים לארץ בגיל צעיר יותר.
מטרתה של הצעת החוק היא לסייע למי שעלה בגיל מבוגר ועל כן לא יכול היה לצבור את תוספת הוותק לקבלתה של הקצבה המרבית, ועל כן קצבתו נמוכה מהממוצע והדבר מקשה עליו לחיות בכבוד.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברי הכנסת יואל רזבוזוב וטלי פלוסקוב (פ/1780/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ג בטבת התשע"ו – 4.1.16
תיקון סעיף 248 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 248 –
(1) אחרי "שבעדה שולמו דמי הביטוח" יבוא "ולעניין עולה – לכל שנת ביטוח שבעדה שולמו דמי הביטוח";
(2) בסופו יבוא "לעניין סעיף זה, "עולה" – תושב ישראל שעלה לישראל לפי חוק השבות, התש"י–1950, אחרי שעבד עשר שנים לפחות בארץ מוצאו, וגילו בעת שעלה לישראל היה לפחות 42 שנים לגבר ו-37 שנים לאישה."