קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1552/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יוסי יונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה – עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זה אך סמלי שאת הצעת החוק הזו אני מביא בפני יושבי הבית בעת שאנחנו מציינים שני עשורים לרציחתו של יצחק רבין, בעקבות גל הסתה ששטף את הארץ לאורכה ולרוחבה וכוון בעיקר נגדו. אמרו את זה קודם: רבין היה מנהיג שהעז לקבל החלטות מהפכניות וגורליות, החלטות שיש בידן לשנות מן היסוד את המציאות. אומנם עיקר תשומת הלב הציבורית מופנית לתעוזתו במישור המדיני, אבל אין לשכוח את תרומתו של רבין גם במישורים אחרים – תשתיות, פריפריה וחינוך. נפלה בידי הזכות ונמניתי עם "צוות 100 הימים" שהקים רבין לאחר שהחל את כהונתו השנייה כראש ממשלת ישראל. מערכת החינוך והאתגרים שהציבה בפנינו קיבלו תשומת לב מיוחדת בפעילותו של הצוות, ואני הייתי בין אלה שהתבקשו להביא בפני רבין המלצות מעשיות בתחום זה. כמו היום, גם אז מערכת החינוך התמודדה עם שתי בעיות מרכזיות: הצפיפות בכיתות ושכר המורים. הבאנו את המלצותינו בפני ראש הממשלה, והוא אימץ אותן לחיקו בחפץ לב וללא כל היסוס. הדבר הצריך הקצאת משאבים בחינוך, שהביאה להכפלה של תקציב המדינה לתחום זה. כפי שאמרתי, רבין היה מנהיג של החלטות מהפכניות. מאז חלפו שני עשורים, גברתי היושבת-ראש, ובעיית הצפיפות בכיתות שבה והפכה לאחת מהבעיות המרכזיות שאתן מתמודדת מערכת החינוך. צפיפות התלמידים בכיתות בבתי-הספר היסודיים גבוהה ב-29% בהשוואה למדינות ה-OECD – 27.3 תלמידים מול 21.1; בחטיבות הביניים היחס עומד על 28.7 תלמידים לכיתה מול 23.3 במדינות ה-OECD. ישראל היא ברוכת ילודה ולכן גם יש גידול מתמיד בשיעור התלמידים, אבל זה שנים ארוכות שמדינת ישראל אינה נותנת מענה הולם לגידול הזה. היא מפקירה את חינוך ילדיה לכלכלת שוק חסרת רסן, מפריטה כמעט את כל שלוחותיו של משרד החינוך ומפילה על ההורים אחריות הולכת וגדלה למימון שירותי החינוך של ילדיהם. התוצאה ידועה מראש – כישלון מהדהד. אנו מתעוררים למציאות עגומה שבה ההזדמנויות החינוכיות של ילדי ישראל תלויות יותר ויותר בהכנסה של הוריהם וביישוב שבו הם מתגוררים. על-פי דוח של ה-OECD, ההוצאה הציבורית לילד עומדת על 65% מהממוצע של מדינות ה-OECD. לצערי, מתקיים בנו המשפט שאומר: אמרו לי, ילדים יקרים, מהי הכנסתם של הוריכם ואומר לכם מהם סיכויי החיים שלכם, ואומר לכם מהו הסיכוי שלכם להתקבל לפקולטות יוקרתיות באוניברסיטה ולהשתלב באופן מיטבי בשוק העבודה. זו לא החברה שפיללנו לה, זו לא החברה שפיללו לה האבות המייסדים – לא מהשמאל ולא מהימין, לא דתיים ולא חילונים. חזרה לבעיית הצפיפות בכיתות – זו לא בעיה שנעלמה מעיניהם של האחראים למערכת החינוך בישראל, אבל זו בעיה שממנה הם ביקשו להתעלם, שאותה הם ביקשו להסתיר. הנה, לפני יותר משנתיים מינה שר החינוך לשעבר שי פירון ועדה בראשותה של אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך. הוועדה ישבה על המדוכה, חקרה, בדקה, חישבה ומצאה שבישראל מחסור של למעלה מ-2,600 כיתות ושיש צורך בלמעלה מ-5,000 מורות ומורים חדשים, וזאת כדי להקטין את מספר התלמידים ל-32 בכיתה. העלות המשוערת החד-פעמית למימון הפרויקט החשוב הזה מוערכת בכ-2.6 מיליארד שקל, ועוד מיליארד שקל לתקציב השוטף. 32 – זה המספר. למה זה המספר? לאלוהים פתרונים. האם חשבו חברי הוועדה כי זה המספר שמאפשר למידה אפקטיבית או למידה משמעותית, כפי שחשב שיש לעשות שר החינוך הקודם? אין לדעת מנין בא המספר החביב הזה, אולי הטילו קוביות וזה מה שיצא. למה אני משתומם ומדוע אני תוהה על האופן שבו הגיעו חברי הוועדה הנכבדים למספר הזה? משום שהם עצמם ציינו בדוח המקיף שלהם שהכיתות האפקטיביות הן אלו שבהן לומדים 20 תלמידים ומטה. כלומר, הסכום המשוער שיש להקצות לשם פתרון בעיית הצפיפות בכיתות יכול להיות הרבה הרבה יותר גדול מזה המצוין בדוח של ועדת שמחון. האם ממשלת נתניהו ערוכה להתמודד עם אתגרים כה גדולים? האם היא רוצה לאמץ החלטות שמשנות מן היסוד את מערכת החינוך כך שהיא תגדיל באופן משמעותי את סיכויי החיים של ילדי ישראל, ללא הבדלי מעמד, יישוב, גזע ולאום? האם נתניהו רוצה להיות רבין? המענה על השאלה הזו ברור – המענה שלילי. צאו ולמדו, לא זו בלבד שממשלת נתניהו לא מעוניינת לתת מענה אמיתי על בעיית הצפיפות בכיתות כך שנזכה למקום מכובד בדירוג של המדינות המתוקנות, היא לא רוצה אף לאמץ את התוכנית הצנועה יותר, זו הכלולה בדוח של ועדת שמחון. כך לצערי גם נהג שר החינוך הקודם שי פירון, וכך לצערי נהג גם שר האוצר הקודם יאיר לפיד. אם כן, מה הם עשו? גנזו את הדוח. הם ארזו אותו יפה-יפה וטמנו אותו עמוק-עמוק בכספת עלומה, כך שעין השמש לא תשזוף אותו וכך שהציבור לא ידע כלל שהוא בא לעולם. רק הודות לעיקשות של התנועה לחופש המידע ובעקבות עתירתה לבג"ץ, ניאות משרד החינוך לחשוף את הדוח הגנוז, הדוח שקובע חד-משמעית שהיעדר פתרון לבעיית הצפיפות בכיתות פוגע אנושות ביכולת של מערכת החינוך לחנך את כלל ילדי ישראל, להכשיר אותם ולשלבם באופן מיטבי בחברה. אדוני שר החינוך, שלא טרח להגיע לכאן, הודעת שאתה מחויב לגישה פדגוגית המעלה על נס למידה משמעותית. לא ניתן לקיים למידה משמעותית בכיתות צפופות, לא ברור עד כמה ניתן בכלל לחנך וללמד בכיתות צפופות. הצעת החוק שהגשתי עולה בקנה אחד עם הדוח שנחשף. אני יודע שרבים מחברי הטובים בקואליציה, שלבם אכן במקום הנכון, מאמינים בחשיבותו של החוק, ואני קורא לכם לתמוך בו. אני קורא לכם להיות שותפים להעברתו של חוק שיכול לשים מחדש את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות שלנו, של כולנו. עשינו זאת בעבר, בהשראתו של יצחק רבין; נוכל לעשות זאת שוב, אם תרצו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יוסי יונה בהצעתו, בהצעת החוק, ביקש להרחיב בעניין של הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי. הצעת החוק הזו, שמעלה אותה חבר הכנסת יוסי יונה, היא הצעה שנדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 25 באוקטובר 2015. היה דיון בוועדת השרים, וועדת השרים החליטה לדחות את הצעת החוק. הצעת החוק של חבר הכנסת יוסי יונה ביקשה לקבוע בחוק לימוד חובה מגבלה על מספר התלמידים בכיתות בבתי-הספר היסודיים הרשמיים – כיתות א'–ו' או א'–ח' – כך שיעמוד על 32 תלמידים בכיתה. על-פי הצעת החוק, המהלך יחל כבר השנה, קרי שנת הלימודים תשע"ו, ויהיה מדורג בהתאם לצווים שיקבע השר, באישור שר האוצר וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. על-פי הצעתו, המהלך יושלם לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים תש"פ. זה לא סוד, ואני מבקש לציין זאת, כי לסוגיה הזו שלגביה מבקש חבר הכנסת יוסי יונה להציע הצעת חוק, לסוגיה הזו נדרש כבר שר החינוך המכהן מייד עם כניסתו לתפקיד. הסוגיה הזו, הנושא הזה זוכה למענה, וכבר השנה, במסגרת הרפורמה להקטנת כיתות הלימוד. כפי שידוע, מדובר ברפורמה חמש-שנתית, שתיושם בסופו של דבר בכל המגזרים ובאופן דיפרנציאלי, ובמסגרתה יוקצו חצי מיליארד ש"ח לטובת הקטנת הכיתות ושיפור יחס מורה–תלמידים בגנים ובבתי-הספר היסודיים. הייתי קורא לזה גם מהפכה, אבל מדובר על מתווה צומח, כשבכל שנה עוד שכבת גיל תיכנס לרפורמה, כך שבתוך חמש שנים כל תלמידות ותלמידי ישראל בבתי-הספר היסודיים מכיתה א' ועד כיתה ו' ילמדו בכיתות קטנות. בסופו של התהליך שעליו אני מדבר עכשיו בכיתות הלימוד בישראל לא יהיו מעל 34 תלמידים בכיתה, ובשכבות האוכלוסייה החלשות יותר מעל 32 תלמידים בכיתה. אני מבקש להדגיש כי לצד הקטנת הכיתות ממשיך המשרד להקצות תוספת של שעות לימוד לטובת פיצול כיתות א'-ב' במקצועות שפה ומתמטיקה. כמו שאמרתי קודם, הקטנת הכיתה תיעשה באופן דיפרנציאלי, על-פי עשירוני הטיפוח: עשירוני טיפוח 9 ו-10 – בהם יהיו 32 תלמידים בכיתה; עשירוני טיפוח 8 – יהיו 33 תלמידים בכיתה; ועשירוני טיפוח 1–7 – יהיו 34 תלמידים בכיתה. אני מבקש גם להוסיף על האמור ולציין שהמתווה להקטנת הכיתות כולל לראשונה גם את יישום התוכנית "מורה שני בכיתה". התוכנית גם היא החלה כבר לפעול בשנת הלימודים הנוכחית, תשע"ו, בכ-1,000 כיתות לימוד. התוכנית הזו כוללת מורה ותיק – ותיק, הכוונה מורה מנוסה ומוביל – וסטודנט לידו, שמשתלב בהדרגה בפעילויות ההוראה והלמידה, וזה כחלק מטיוב הכשרתו. הדבר הזה ייעשה מדי שבוע ולמשך שלושה ימים בשבוע, והסטודנטים האלה יגיעו לכיתות הלימוד בגני-הילדים ובבתי-הספר. אני מבקש לציין בפני חברי הכנסת, כי במחשבה מעמיקה צריך גם להבין שהמהלך הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתות בסופו של דבר יגרום גם לתהליך שבו יצטרכו לעגן גם תקציב נוסף לבינוי של כיתות נוספות. נכון שמדינת ישראל היום נמצאת בתהליך שבו מדי שנה יש בתקציב סכום, הייתי אומר סכום נכבד, לבניית כיתות, אבל בהחלט לא מספיק. יש כמה וכמה מגזרים, מספר רב של יישובים, שבהם עדיין אנחנו נמצאים במצב שילדי ישראל, תלמידים ותלמידות, לומדים בכיתות לא תקניות. וכשאני אומר "כיתות לא תקניות" – אפשר גם למצוא ילדים שלומדים, אם זה במקרה הטוב, לצורך העניין הזה, במבנים ניידים, בדירות שכורות, ולעתים הם גם לומדים במחסנים או בצריפים או במבנים עשויים פח שהוקמו עשרות שנים קודם. והדבר הזה הוא בלתי נסבל. עצם העובדה שילדים צריכים להתרכז וללמוד ולהעביר את שעות הבוקר שלהם כשהם נמצאים בבית-הספר בתת-תנאים – הדבר הזה הוא דבר שהוא בלתי נסבל. ולמרות, כפי שאמרתי, שמדינת ישראל מדי שנה – משרד החינוך, אגף הפיתוח – בונה ברחבי הארץ, אבל אין הקומץ משביע את הארי. כאשר נלך למהלך שיעמיק יותר ויותר בשנים הקרובות, כשהכיתות התקניות תיחשבנה כאלה גם כאשר יהיו 32 תלמידים בכיתה – לא כמו שהיה בעבר, שהכיתות שבהן מדינת ישראל התפארה ואמרה שעבורן מגיע תקצוב ותקצוב מלא הן אלה שיש בהן 42 תלמידים בכיתה, 44 תלמידים בכיתה. מדינת ישראל בעצם, במהלך הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתה ששר החינוך מוביל – התחיל אותו מייד כאשר נכנס לתפקידו – בסופו של דבר זה יביא לכך שמדינת ישראל תצטרך להכיר באותן כיתות שבהן יש 32 תלמידים ככיתות תקניות, ואז, במשך הזמן, בכל מבנה של בית-ספר יצטרכו להוסיף כיתות לימוד, ולצורך הדבר הזה יצטרכו להביא עוד תקציב. אני רוצה לומר עוד משפט אחד. אני חושב שגישה פרגמטית עדיפה על חוק. חוק עושים כאשר יש חשש שאף שהדבר הוא נצרך, אף שהדבר הוא טוב, אף שהדבר מתבקש – יש חשש שאולי מי שצריך לבצע או מי שצריך לנהוג כך לא יעשה את זה. ובאים וקובעים חוק, והחוק מחייב להתנהג לפי מה שהחוק קבע, או שלפעמים עושים תקנות, תקנות שמחייבות להתנהג כך וכך. למה עושים את התקנות? כי יש דברים שבאופן מקצועי צריכים לעשות כך, זה יכול לעזור אם נוהגים כך וכך, אבל אנשים לא רוצים לעשות את זה, או גופים לא רוצים לעשות את זה, ארגונים לא רוצים כך להתנהל. ואז יש תקנות שמחייבות. כלומר, את זה בדרך כלל עושים כאשר אין רצון לבצע. במקרה שלנו אנחנו הרי יודעים שהממשלה הזו ושר החינוך – ביוזמה שלו, שהוא חשב עליה, הוא הגה את הרעיון, בא והציע, הלך לאוצר וביקש להכיר בכיתות שיש היום, שגם אם יש בהן 32 – ההעדפה תהיה דווקא שיהיו רק 32 תלמידים או תלמידות בכיתה. אני הולך לעבר, אני נזכר – הכנתי לעצמי מה לענות – אני רוצה להזכיר שבעבר לא היה מקובל שמי שנמצא ברכב צריך לחגור חגורת בטיחות. והיה חבר כנסת מאגודת ישראל, הרב אברמוביץ, זיכרונו לברכה, שהביא כאן לכנסת את הצעת החוק שמחייבת לחגור חגורת בטיחות, שמי שרוצה לנסוע יחגור חגורת בטיחות. הסטטיסטיקה מוכיחה גם שכאשר יש חגורת בטיחות, בני-אדם, הנהגים, אלה שנוסעים במכונית, ניצולים מפגיעות. והדבר הזה, היה מאוד קשה ליישם אותו. הציבור לא רצה לקבל את זה, הנהגים לא רצו לקבל את זה, אלה שנסעו במכוניות לא רצו לקבל את זה. בא החוק וקבע שצריך לעשות את זה. יהדות התורה בימים אלה מגישה הצעת חוק להבטחת הכנסה. למה? הדבר הזה היה מקובל לפני 35 שנה, אבל היו כאלה שבאו וערערו על הדבר הזה. כאשר באו לערער על הדבר הזה, לא הייתה ברירה, בג"ץ פסל את מה שהיה, ויהדות התורה מגישה בימים אלו הצעת חוק. חוק עושים כאשר לא רוצים להתנהל כפי שסבורים שצריכים. במקרה הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתה, משרד החינוך, שר החינוך, מובילים מהלך שלא חשבו עליו בעבר, ואנחנו מקווים שהדבר הזה יתבצע בשנים הקרובות יותר ויותר. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר החינוך. אני מבקשת – כן, בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה, לרשותך עוד שלוש דקות נוספות. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אמר סגן שר החינוך שקיימת כוונה רצינית לממש את החוק הזה ולתת בסופו של יום פתרון מבני ומיטבי לבעיה הזו. ואני כבר רואה, עצם העובדה ששר החינוך עצמו אינו נמצא כאן ואינו עונה על הצעת החוק הזו ומתנגד לה, היא כבר מלמדת משהו על הרצינות או היעדר רצינות בטיפול בנושא הזה. אני רוצה לסבר את אוזנכם, יושבי הבית. הצעת החוק הזו היא למעשה ברירת מחדל. היא מדברת על כך שאנחנו מורידים את מספר התלמידים ל-32 תלמידים לכיתה, כאשר על-פי הדוחות הבין-לאומיים, בלמידה אפקטיבית נדרש להקטין את מספר התלמידים ל-20 תלמידים לכיתה. זו ברירת מחדל. עכשיו, באשר להערתו של סגן השר שאין צורך בחוק משום שהרצון והכוונה כבר קיימים – אנחנו למודי ניסיון מדברי הימים של הכנסת. חִשבו על חוק הדיור הציבורי. חִשבו על חוק יום לימודים ארוך. אלה חוקים שהכנסת קיבלה ולא מימשה, אז כיצד אנחנו נאמין לכוונות שלה כאשר החוקים עצמם אינם מתממשים? לכן אני חושב, סגן השר, דבריך שהרצון כאילו קיים ולכן אין צורך בחקיקה, אין להם בסיס במציאות שאני מכיר, לפחות. הערה אחרונה, מתנהל דיון והוא לא קשור במישרין להצעת החוק הזו. אני ראיתי שחברי לאופוזיציה מיש עתיד תוקפים אותנו, את המחנה הציוני, על כל מיני הסכמים קואליציוניים בין הבית היהודי לבין העבודה. אני רוצה להזכיר לך, גברתי, עליזה לביא, שמי שגנזו את דוח ועדת שמחון במשך למעלה משנתיים הייתם אתם. אז אם אתם מדברים על שקיפות, אומרים: טול קורה מבין עיניך. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. ושוב, על-פי בקשת הממשלה אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת, להתחיל בהצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אני מבקשת לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ישראל כץ – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: האם יש חברי כנסת או חברות כנסת אשר - - - מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): - - - מוזס - - - היו"ר טלי פלוסקוב: מוזס. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) מנחם אליעזר מוזס – נגד. היו"ר טלי פלוסקוב: עוד מישהו? לא. תודה, גברתי. נא לסכם את ההצבעות. בעד – 43, נגד – 47. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, לא עוברת.