קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1637/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת חזן, עד שאתה עולה לבימה – גונבה שמועה לאוזני שהיום חל יום הולדתך. אומנם הלועזי, ואני רגיל לברך בדרך כלל בעברי, ובכל זאת נברך אותך ברכת מזל טוב. אנחנו משוכנעים שלרגל יום ההולדת שלך אתה תקצר לנו שליש על התנהגות טובה ולא תנצל את מלוא עשר הדקות שעומדות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): ביקשתי שיכפילו לי ל-20, בגלל החשיבות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): (אומר דברים בשפה הערבית) בשעה טובה, אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו עושים תיקון. אנחנו הולכים צעד אמיתי ונכון לחיים בשקט, בשלום, באחווה, בשיתוף, בחיוך. אתה יודע, אני מסתכל על השנים שחלפו. 40 שנות שלטון של השמאל בישראל, שלא צעד אפילו צעד אחד כדי לקדם את הצעת החוק החשובה הזאת, שתכף ניגע בעניינה; שעשה הכול כדי למנוע אותה. עד שהגיע צדיק אחד בסדום, צדיק אחד שהרים את הכפפה, חבר לדרך, שותף, סחבי, אחוּי, חבר הכנסת חיליק בר, שהוא יוזם פעיל ומלא בחוק הזה. אני אומר לכם, חברים, מהיום הראשון שאני בכנסת, אם היה משהו שרציתי לקדם, אם היה משהו שלשמו אני פועל, זה אחדות בעם, אחדות בין כלל אזרחי המדינה. ישראל מדינה יהודית, ביתו ובית מבטחו של העם היהודי. יש פה גם מיעוט ערבי, ואנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד. הגיע הזמן שגם אנחנו ניתן לאחינו הקטנים, לאחיותינו, להורינו, לדודינו, לחברינו, לשכנינו, את ההזדמנות להבין שכשהם עומדים בתחנת אוטובוס ושומעים את השפה הערבית, מימין או משמאל – בדרך כלל משמאל – הגיע הזמן שיבינו שגם הערבים אזרחי מדינת ישראל מדברים על כדורגל, מדברים על תרבות, מדברים על אמנות, מדברים גם על קשיי היום-יום, במיוחד כשיש להם פה רשימה פלסטינית שלא באמת דואגת להם. הגיע הזמן שנבין שהעולם הוא הרבה יותר גדול מאיך שאנחנו מסתכלים עליו. הגיע הזמן שנבין סוף-סוף, כולנו, ששפה היא פתח לתרבות. כשאתה מבין את שפתו של האחר יותר קל לך להבין את תרבותו, יותר קל לך להבין מיהו, יותר קל לך לצעוד אתו לחיים ביחד. לא חיים משותפים, שלא יהיו פה אי-הבנות. אני שומע רבות על החשש מהתבוללות. הרי כבר עמדתי ושרתי וצעקתי כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. משחר ההיסטוריה אנחנו יודעים שהיהדות הייתה ועודנה ותישאר. אותנו לא ניצחו ואותנו לא ינצחו, אנחנו תמיד מנצחים. אבל גם בורא עולם, ישתבח שמו לעד, ציווה אותנו לכבד את כל ברואיו. כדי שנעשה זאת בהבנה, עלינו ללמוד להכיר האחד את השני. היום בבתי-הספר מלמדים את השפה האנגלית. יש מקרים שבהם מלמדים גם צרפתית, ספרדית. השפה הערבית הייתה במקום – אני לא יודע להגיד אם פחד או הדרה – אבל הייתה במקום שבו לימדו את השפה הערבית – הספרותית – רק בתיכון, רק ברשות. חברים, לא עוד. זה לא רק העניין של החיים ביחד. אני רוצה לספר לכם שסבא שלי – האחד, עליו השלום, אתמול הייתה אזכרתו, עלה ממרוקו. השני, שייבדל לחיים ארוכים, היום באמת בא בימים. בקושי כבר מצליח לדבר. אבל עד שהוא מוציא כמה מילים מהפה, אתם רק יכולים לנחש באיזו שפה הוא מדבר. הוא עלה מטריפולי בירת לוב, והוא מדבר ערבית טריפוליטאית, אבל ערבית. אני, בעוונותי הרבים, לא השכלתי ללמוד כל השנים. אני חושב שהמהלך הזה הוא תיקון עוול היסטורי גם לנו, בני העם היהודי, שלעתים שוכחים את המורשת, את ההיסטוריה ואת התרבות. הגיע הזמן שאנחנו נשמור על אותו דור הולך ונעלם, האבות, הסבים, הסבתות שלנו. נשמור על הפיוטים שלהם, על השירים שלהם, על התרבות, על הביטויים; גם על המאכלים, על זה אי-אפשר לוותר. הגיע הזמן שאנחנו נשכיל להבין שאנחנו לא לבד בעולם. אנחנו אור לגויים, תמיד היינו, תמיד נהיה. אנחנו נשכיל ללמוד לא רק שפות זרות נוספות – דווקא את הערבית. במציאות בת ימינו, שהאסלאם הקיצוני גובר בעולם, ומה לעשות, אני יודע שיש פה כמה חברים בבית – חלקם לא חברים בכלל, לפחות לא שלי – שקצת מתנגדים לזה, אבל זאת מציאות שהאסלאם הקיצוני גובר והיום גם כמעט צובא על גדרותיה וגבולותיה של מדינת ישראל. הם מדברים בערבית, ניב כזה או אחר, זה לא משנה. היום רבים האנשים, מקטן ועד גדול, שעומדים וכאשר הם שומעים את השפה הערבית לצדם הם נרתעים. לאו דווקא במודע. חלילה, לא עניין של גזענות. אתם יודעים מה? דווקא אני מוכיח היום שבמדינת ישראל אין אפרטהייד, לא היה אפרטהייד, לא יהיה אפרטהייד, וגם לא ניתן לפגוע באיש, אבל קודם כול בנו, בעצמנו. לכן, מתוך המקום הזה של ההבנה, מתוך המקום השלם הזה, שגם בתת-מודע לפעמים יש לו השפעה מאוד מאוד קשה וגדולה על חיינו, אנחנו את זה נשנה. רבים הקולות – ניגשו אלי במסדרונות, לא רק היום ואתמול ובשבוע שעבר, ואמרו לי: עזוב, זה בחיים לא יעבור. זה המקום לברך את השר בנט, שר החינוך. שר חינוך אמיץ, שהודיע שחלק מהמהלך הזה הוא תיקון עוול היסטורי. הצטרף, תומך, מלווה. אני גם הודעתי, כדי לכבד את כבודו – מכיוון שאחרי הכול הוא שר החינוך, הוא זה שיוביל את התוכנית, את הדרך – שאנחנו נעשה את זה בשיתוף פעולה ובצעדים נכונים, כדי שבסופו של יום הצעת החוק הזאת והמהלך הזה לא רק ייפלו וייגעו באוזניים של אחדים או יקראו עליהם קצת בעיתון; בסופו של יום אנשים יקומו בבוקר, ישלחו את תלמידיהם לבתי-הספר – היהודים ללמוד ערבית, והנה אני אגלה לכם גם סוד, הערבים ללמוד יהודית. הגיע הזמן שבמדינת ישראל, אחרי כל כך הרבה שנים, כל בן 18 ידע לדבר, בין שהוא ערבי ובין שהוא יהודי, ידע לדבר ערבית ועברית. יש חלום, אולי הערבים גם יתחילו להתפלל ערבית, אבל זה סיפור אחר. נגייר אותם, זה בסדר. הגיע הזמן שגם הערבים אזרחי מדינת ישראל ידעו לדבר את השפה העברית, השפה הרשמית הראשונה של מדינת ישראל – כמו שאמרתי, מדינה יהודית ודמוקרטית, מקום מבטחו של העם היהודי בכל העולם. כמו שאמרתי בתחילת דברי, יש פה מיעוט, כדאי לשמור גם עליו. אני רוצה להגיד לכם שהדבר הזה, הצעת החוק הזאת היא לא משהו שאפשר לעבור עליו, כאילו עוד הצעת חוק שעברה על שולחן הכנסת, הצביעו עליה ולא התקבלה. הדבר הזה, חברים, או כמו שאומרים חברי במגזר הערבי: (אומר דברים בשפה הערבית); זה הצעד הראשון לשלום, חברים. עיסאווי פריג' (מרצ): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): אני אגלה לך עוד סוד: אני התחלתי ללמוד ערבית. חבר טוב כמוך, אני לא אדע להבין מה אתה מקשקש? עיסאווי פריג' (מרצ): תרגמו לך את המשפט בערבית טוב? אורן אסף חזן (הליכוד): אני תרגמתי לך אותו בעברית, שתבין. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, (אומר דברים בשפה הערבית) – אתה יודע מה זה אומר? אורן אסף חזן (הליכוד): זה צעד ראשון לשלום. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה יודע מה זה אומר? שאתה מוזמן לשימוע אצל ראש הממשלה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה להגיד לך שלהצעת החוק הזאת, ולא סתם היא עברה בוועדת שרים, יש תמיכה נרחבת סביב כל שולחן הממשלה. אגב, תסתכלו גם על המשמעויות בתפיסה הרחבה: הצבא, שכל כך משווע לדוברי ערבית; מנגנוני הביטחון, שאתם, עיסאווי פריג' וחבריך הפלסטינים, כל כך אוהבים; ההבנה בעולם, ההסברה, התקשורת הזרה. חברים, במקום לחייך – אתה יודע מה, אני מסתכל על האופוזיציה. אני מסתכל על מפלגת המחנה הציוני, ואני מתבייש. אדוני יושב-ראש המפלגה בוז'י, אייכה? אייכה, בוז'י? אני רוצה שהוא יבוא ויצביע. אני קורא לכולכם להצביע ביחד אתי ועם חברי, שהוא חבר המפלגה שלכם, חיליק בר - - - קריאות: - - - יואל חסון (המחנה הציוני): איפה ראש הממשלה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איפה ראש הממשלה? אורן אסף חזן (הליכוד): - - - להצביע בעד העברת החוק הזה. קריאות: - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): אני יכול להבין למה הקשקשנים בורחים כשהם מדברים על ארץ-ישראל השלמה, על דגל ישראל שעוד יונף בהר-הבית, בעזרת השם, ישתבח שמו לעד. אני אומר לכם שאנחנו - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - הצעת חוק כזאת יפה? אורן אסף חזן (הליכוד): אני יכול להבין למה כל כך כואב לכם. אני לא יכול להבין למה אתם - - - קריאות: - - - אורן אסף חזן (הליכוד): בעזרת השם עוד נסכם את הדברים האלה. ידידי הרב פרוש, אל תדאג. קריאות: - - - אורן אסף חזן (הליכוד): חברים, אני מבין שהרוחות סוערות. סטנה שוואיה, ידידי, סטנה שוואיה – קצת סבלנות. אני רוצה לסכם ולומר – הנה, הצטרף אלינו, וצריך להגיד לו תודה. לפעמים גם הוא, פעם בהרבה זמן, אולי פעם אחת, עושה מעשה טוב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן, עשר שניות אחרונות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אסכם ואומר שאני רוצה לברך את כל הנוספים, חברי הכנסת הנוספים, שמסתבר שקלעו לדעת גדולים והגישו הצעת חוק זהה, והצטרפו להצעת החוק שלי היום. אני באמת מאחל לכולנו שזה יהיה צעד ראשון מתוך הבנה הדדית לאחדות, לאהבה, לשלום ולרעות פה בארץ-ישראל ובבירתה הנצחית ירושלים של העם היהודי. תודה רבה. חבר'ה – מברוכ עלינא, אה? סלאם עליכום – עליכום א-סלאם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1104/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: הצעה שנייה, צמודה, היא הצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015. חברת הכנסת זועבי, שלוש דקות לרשותך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני הגשתי את הצעת החוק הזו בכנסת השמונה-עשרה ובכנסת התשע-עשרה. אני ממשיכה להציע אותה גם בכנסת העשרים. חוק זה מוצע מהמניעים הנכונים ולמטרות הנכונות. הוא מציע כבוד הדדי לשתי קבוצות הלאום החיות כאן, והוא גם נותן משמעות למושג שוויון, כי אין שוויון בלי הכרה בזהות ובלי הכרה בקונטקסט, בשייכות התרבותית והלשונית של בני-אדם. השפה הערבית היא השפה של האזרחים המשתייכים ללאום הערבי. היא שפה רשמית, אחת מהשתיים, למרות הרצון לפעמים לשנות את המצב הזה. קריאה: - - - חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אך השפה הערבית, נכון, היא גם שפתם המקורית של 52% מהאזרחים היהודים הערבים, המזרחיים, שאיבדו את הקשר עם השורשים ההיסטוריים שלהם; שאיבדו את הקשר עם התרבות שלהם. הרמב"ם כתב בשפה הערבית. הרמב"ם הוא חלק מתרבות ערבית מפוארת. חלק זה מהמורשת היהודית הערבית לא נגיש בכלל לאזרחים היהודים; היא נהרסה. אנחנו מחזירים ליהודים הערבים גם כן את הקשר שהם איבדו. כבוד הדדי לעולם אינו מרשם למתיחות; לעולם אינו מרשם לסכסוך. אדרבה, הוא המחסום לסכסוך. כבוד הדדי, הכרה באחר, זה המרשם היחיד לפיוס ולשלום. אין להתנגד לו, אין לפחד ממנו. חייבים לשאוף לחנך דור אחר, שלא מוביל לסטטיסטיקה שעל-פיה 70% מהתלמידים לא מסכימים להעניק שוויון לאזרחים הערבים. אורן אסף חזן (הליכוד): - - - חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אנחנו חייבים לקשר בין חוק זה לבין כבוד לבין מאבק לדמוקרטיה ולשוויון אמיתי. גם אנחנו הערבים מפסידים מכך שלא מבינים אותנו. הרי ההסתה, יש לה שתי סיבות: סיבה אולי נאיבית – שלא מכירים את השפה שלנו, לא מכירים את תפיסות העולם שלנו. לא מקשיבים לנו בלי שמתווכחים, חייבים תמיד - - - אורן אסף חזן (הליכוד): את רק צועקת, איך נקשיב לך? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): - - - חייבים תמיד את התיווך של התקשורת, את התיווך של חברי כנסת מהימין. אנחנו לא רוצים תיווך. תשמעו אותנו בשפה המקורית שלנו. תשמעו ותקשיבו מה אנחנו אומרים לקהל שלנו בשפה שלנו, בלי לעוות, בלי להסית ובלי שנאה. אנחנו מפסידים מהעובדה שאתם לא מבינים אותנו. אנחנו לא מפחדים, לא חוששים שתקשיבו לנו. אדרבה, אנחנו רוצים את זה. כמו שלא ייתכן שאזרח ערבי אשר סיים 12 שנות לימוד לא ידע את השפה העברית, ככה לא ייתכן שאזרח יהודי שסיים 12 שנות לימוד של משרד החינוך לא ידע את השפה הערבית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה שנתת לי יותר זמן. משפט סיום. אם אתם תקשיבו למה שהפלסטינים, אזרחים במדינה, אומרים, אתם תדעו שאנחנו בני-אדם כמו כל בני-אדם אחרים. כאשר משפילים אותנו, אנחנו נאבקים כמו שכל עם אחר בעולם נאבק במסגרת החוק הבין-לאומי. את האינסטינקט של החיים יש לנו, את האינסטינקט של הכבוד העצמי והכבוד הלאומי יש לנו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. אורן אסף חזן (הליכוד): למה לא אמרת תודה? שלוש כנסות את מנסה לקדם את זה ולא מצליחה. הנה הצלחת. לא עולה כסף להגיד שוכראן. קריאה: אורן, די, אל תקלקל. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1361/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: הצעה שלישית, של חבר הכנסת איל בן ראובן מהמחנה הציוני, שביקש להגיב מן המקום. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שפת אמם של 20% מתושבי מדינת ישראל היא ערבית. נושא ערביי ישראל הוא נושא כבד וחשוב ביותר בחברה הישראלית, וצריך להודות על האמת, הנושא מייצר מתחים גדולים, מיותרים בחלקם אבל קיימים; מתחים שבסופו של עניין פוגעים בנו, בכולנו, יהודים וערבים, ובחברה הישראלית בכלל. אחד המחסומים הגדולים ביותר הוא מחסום ההיכרות; חיים ביחד, גרים האחד ליד השני, ולא מכירים. עלינו למצוא דרכי פעולה, להפיג את המתחים, לדבר, להקשיב, להבין ולהתאמץ, לדלג מעל מוקשים קיימים. ובעיני, השפה היא אחד הכלים החשובים ביותר, ואם נדאג ונעשה שילמדו ילדינו היהודים ערבית, ייפגשו עם התרבות הערבית העשירה, כמו גם ילמדו הילדים הערבים עברית, כפי שרובם ככולם עושים, כך ניתן יהיה להוריד ולהסיר חלק מהחסמים הקשים הקיימים. יש בתי-ספר שעושים זאת. אספר לכם על בתי מאיה. בתי בכיתה א', חוזרת הביתה - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת בן ראובן, הזמן תם, אז, בבקשה, אדוני יסיים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): - - ושרה שירים בערבית – אני מייד מסיים – ואני מתענג. הכוונה היא לקבע את מעמדה של השפה הערבית לצד השפה העברית במערכת החינוך ולהחיל את חובת לימוד שתי השפות על כלל תלמידי מערכות החינוך הרשמיות בישראל, ולבקשת הקואליציה – לא כולל המגזר החרדי, אלא אם כן ירצו בכך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): משפט אחרון. אני חושב שדווקא בימים אלו של מתח וקיטוב, קידום חוק כזה יכול להביע רצון טוב, הבנה וניסיון אמיתי לקדם את החיים המשותפים שלנו כאן בארץ, כמו גם בתקווה לעתיד, ליצור שיח משותף ונכון במרחב האזורי שבו אנחנו חיים. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן.