קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/968); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת החוק הראשונה, הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. אני מתכבדת להזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. מי שרוצה לדבר, נא לצאת מהאולם, לדבר שם. תנו לנו בבקשה אפשרות לדבר – לעבוד.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני מתכבד להניח בפני הכנסת לקריאה ראשונה הצעת חוק להעלאת שכר המינימום – לסוף 2017. התיקון המוצע יהיה בין – הנמוך מ-47.5% מהשכר הממוצע או 5,300 שקל לחודש. מדובר בצעד חשוב מאוד לקראת ההגעה ליעד של 30 שקל לשעה, שזה היעד שאנחנו חותרים להגיע אליו. חשוב מאוד לחוקק את החוק כבר היום, כיוון שזה נותן ודאות וזמן התארגנות לעובדים ולעסקים.
תיקון לחוק הזה, שמונח לפניכם, חברי, מגיע בעקבות הסכם שחתמו יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן ויושב-ראש נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש, ומפלגתי, מפלגת ש"ס, הכניסה להסכמים הקואליציוניים. אני מאמין כי צעדים כאלו הכי טוב לעשות בהידברות משולשת, של המעסיקים, העובדים והממשלה. כך גם עשינו השבוע, עם תוספת של 20% בימי החופשה לעובדים הכי חלשים, אחרי שנים רבות שמספר ימי החופשה שלהם לא תוקן.
כמו כן, גם ועדת השרים לחקיקה התחילה אתמול ואישרה עקרונית את הצעת החוק שתחייב את כל המשק לשלם שוטף פלוס 30, והיא עתידה בזמן הקרוב להגיע לשלבי חקיקה סופיים.
אני מקווה שאינטרסים צרים או גורמים אינטרסנטיים לא יתקעו את המהלך, כיוון שהוא מהלך חשוב מאוד להנעת הצמיחה בכל העסקים הקטנים והבינוניים.
אני רוצה לברך את יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, ואת שרגא ברוש, להודות לעובדי משרד הכלכלה, אשר דחפו את התיקון לחוק והביאו אותו היום להצבעה במליאה, ובפרט לעוזרי היקרים, שי לינדנר ונילי ברוש. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לכבוד השר. אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואל חסון – חבר הכנסת יואל חסון אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי. רבותי, מי שמעוניין לדבר, עדיין יש אפשרות להירשם – עוד כמה דקות אני סוגרת את רשימת הדוברים – דרך מזכירות הכנסת בבקשה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהסיכום המשותף הזה של הממשלה עם ההסתדרות, של השר אריה מכלוף דרעי ושל יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, הוא הישג סוציאלי חשוב מאוד.
באופן טבעי, יש קבוצה גדולה במדינת ישראל, אותה קבוצה שקופה, שאנחנו מתעלמים ממנה, שאנחנו לא מתייחסים אליה ואנחנו שוכחים אותה, אבל היא קיימת, והיא חלק בלתי נפרד מחיינו, והנטייה לדחוק אותה הצדה היא נטייה מגונה, לא נכונה, מוטעית, ולכן אני שמח שנעשה פה מאמץ, שהוא לא המאמץ הכי גדול, אני מוכרח לומר, כי הייתי שמח מאוד אם שכר המינימום היה עולה עוד יותר, ואפשר היה באמת להעניק רמת חיים סבירה לאותם מאות אלפים שתלויים בשכר המינימום, אבל עדיין יש פה צעד חברתי גדול מאוד.
וזה מזכיר לי, לצערי הרב, את העובדה שהממשלה הזאת היא ממשלה, ביסודו של דבר, אנטי-חברתית. חוץ מאשר לייצר משרדים שנושאים את הדגל החברתי המזויף, כמו משרד לשוויון חברתי, וכמו משרד חדש לפריפריה, כל מיני משרדים שעושים גיחוך וצוחקים מהמילה "חברתי", הרי בסופו של דבר, הממשלה הזאת היא אנטי-חברתית.
היום ראינו פה בכנסת, ויצאנו יחד להפגין עם תושבים מהצפון, מה שקרוי הפריפריה של מדינת ישראל, והם מייצגים בעיני את ישראל שאנחנו רוצים בה כל כך, שעומדים על הגבול ומגינים, ושהם הגבול בעצם. העובדה שפגעו בהם, הממשלה הזאת ממש בעצם הימים האלה פגעה בהם, פגעה בהטבות המס שלהם, היא המדברת יותר מכול על הרקורד החברתי של הממשלה הזאת.
אז ההישג הזה שהושג פה הוא היוצא מן הכלל. הכלל הוא של ממשלה שאינה רואה לפניה את הנושאים החברתיים, פוגעת בשכבות החברתיות, וכך היא תיזכר בהיסטוריה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לידיעתכם, רשימת הדוברים סגורה. שלוש דקות, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני שר הכלכלה – שר הכלכלה?
יצחק כהן (ש"ס):
הוא שומע, הוא שומע.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
הוא שומע? הוא לא שומע.
יצחק כהן (ש"ס):
אני אספר לו אחר כך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תספר לו אחר כך. אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לברך אותך על הבאת הצעת החוק הזאת לכנסת. אני חושב שהרגע הזה, גברתי היושבת-ראש, הוא רגע חשוב. אנחנו מדברים על מהלך ראשון ומשמעותי בדרך לתיקון חברתי ממדרגה ראשונה.
אנחנו מדברים בישראל הרבה מאוד על יוקר המחיה, אבל הצד השני של יוקר המחיה הוא העובדה שהשכר כאן בארץ נמוך. השכר נמוך, והשכר נשחק, ויותר מדי אנשים שיוצאים בבוקר לעבודתם ועובדים קשה כל היום לא מצליחים לצאת ולהיחלץ ממעגל העוני. רבותי חברי הכנסת, רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. כדי להתמודד עם הנתון הקשה, הבלתי-נתפס, המזעזע הזה, חייבים להעלות את השכר. אין דרך אחרת. הרווחים עולים, הרווחים לפעמים מרקיעים שחקים, אבל השכר בישראל הלך ונשחק, הולך ונשחק.
וכשאני מדבר על העלאת השכר, גברתי היושבת-ראש, אני אומר בצורה ברורה: צריך להתחיל מלמטה; להתחיל מלמטה, משכר המינימום, שהוא במקרים רבים שכר שאיננו מכבד את העובד והעובדת. ולכן, לפני יותר משנה פתחנו ביוזמה של העלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. היוזמה הזאת נולדה מהשטח, ממאבק של עובדים, קבוצות עובדים, ארגון העובדים "כוח לעובדים". אנחנו הרמנו את הכפפה הזאת, הגשנו בכנסת הקודמת הצעת חוק בתמיכה רחבה, של 61 חברי כנסת, בדרישה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
כך יהיה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני מברך על כך, אדוני השר. אני מברך על האמירה הזאת.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
יש לך הרבה זכויות בזה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, תודה רבה, אבל אני מברך לא על האמירה על הזכויות שלי, אני מברך בעיקר על האמירה ששכר המינימום יעלה ל-30 שקל לשעה, כי זה מה שצריך. זה היעד, ואדוני שר הכלכלה, אני שמח על זה שאתה ותנועת ש"ס אימצתם את הדרישה הזאת ואתם ממשיכים להיאבק על כך.
אני רוצה גם לציין את תרומתה של ההסתדרות הכללית, את התייצבותו של אבי ניסנקורן, וההסתדרות הכללית שאפילו יצאה לשביתה כללית בעניין הזה. אנחנו מציינים היום צעד ראשון בכיוון הנכון - - -
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
צריך לציין גם את המעסיקים, שהם הסכימו לזה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בהחלט. אנחנו מציינים צעד ראשון בכיוון הנכון, אבל אסור לנו להסתפק בכך. אנחנו צריכים להמשיך לדחוף, להמשיך ללחוץ, להמשיך לדרוש, להמשיך להיאבק, ולהגיע לשכר מינימום של לפחות 30 שקל לשעה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן – לא.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
אה, מה שביקשת זה במקום?
יעל גרמן (יש עתיד):
לא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
עפר שלח – את ביקשת.
יעל גרמן (יש עתיד):
איפה עפר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
הבנתי. זה במקום.
יעל גרמן (יש עתיד):
כן. עפר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, ברור. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית. אדוני, שלוש דקות שלך.
אראל מרגלית (המחנה הציוני):
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מברך על החוק הזה.
אדוני השר, אני קיוויתי ששכר המינימום יהיה ההתחלה, אחר כך נעבוד, בתור שר הכלכלה, על חממה בגליל; אחר כך נעבוד על חממה באילת, אחר כך נעבוד על עוד כמה דברים. הלכת לי מהמשרד. ואללה, היו קיתונות על דברים אחרים, אבל כל הנושא של ההשקעה בפריפריה – אין משרד יותר חזק מזה.
אני רק רוצה להגיד שתי מילים על הנושא עצמו. מבחינה כלכלית, 1,000 החברות הגדולות ביותר באנגליה, ביוזמתן – לקחו יוזמה והעלו את שכר המינימום באנגליה כדי להימנע מכניסה למיתון. וזה אחד הדברים החשובים ביותר להנעת הכלכלה. והיום זה כבר הרבה יותר מחוק חברתי, זה חוק כלכלי. במדינה שבה יש מצב לא פשוט של האטה, ובמדינת ישראל כרגע יש פחות מ-1% צמיחה; 2% יש צמיחה באוכלוסייה, והצמיחה האבסולוטית היא פחות מ-1% כרגע. יש בעצם, בוא נגיד, מצב של flat, אם לא מיתון. ובמדינת ישראל העניין של העלאת שכר מינימום ברמה של השתתפות של אוכלוסיות נוספות בצורה הרבה יותר משמעותית בכלכלה הוא קריטי.
ומפה אני רוצה לקחת את זה לעוד נושא; אני רוצה לקחת את זה לכל הנושא של ההטבות בגליל וכל מה שאנחנו מדברים כרגע. אז קודם כול, אני מקווה שנגמור איזשהו מתווה שייתן באמת את מפת ההטבות בצורה אמיתית, ואני מקווה שלא יבוא עוד פעם מישהו מהבית היהודי או מאיזה בית אחר ויפוצץ את המתווה כשנגיע יותר קרוב, ונתחשב גם באזורי העימות גם עם ה"חיזבאללה", כי לא רק ל"חמאס" יש מונופול על העימותים עם ישראל, גם ל"חיזבאללה" יש עימותים עם ישראל. אני מזכיר את זה לכל מי שרוצה לקבל את מפת ההטבות.
אבל הדבר הבא – וכבוד השר, אתה תהיה עכשיו בגליל ובנגב, בסדר – אבל הדבר הבא זה לעשות אזור פיתוח א"א לצפון הרחוק ואזור פיתוח א"א לדרום הרחוק, כי אף מפעל לא יבוא למעלות אם הוא מקבל את אותן הטבות בדיוק ביוקנעם, ואף מפעל לא יבוא לדרום הרחוק-רחוק אם הוא מקבל את אותן הטבות הרבה יותר קרוב. וחייבים להבין שגם הנושא של קווי עימות וגם הנושא של מרחק מהמרכז חייבים לשנות את מפת ההטבות במדינת ישראל, לא רק בנושא של הטבות מס ליחידים, אלא בהבאת השקעות בעוצמה כלכלית הרבה יותר גדולה.
ולכל אלו שאומרים שיש כאלה שכבר מרוויחים יותר והם בדרגה סוציו-אקונומית הרבה יותר גבוהה בצפון או בדרום, אני אומר לכם: אם לא יהיו אנשים שיכולים להוביל עסקים ופרנסה בצפון הרחוק ובדרום הרחוק, אם כל הזמן נסתכל עליהם כמה מעט הכנסה יש להם, לא נזיז את הדברים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
אראל מרגלית (המחנה הציוני):
הצפון והדרום יתרוממו מתוך המצוינות שלהם, ולא מתוך המסכנות שלהם. ולכן, האנשים המצוינים, צריך בתוך המתווה החדש לדאוג שהם לא ייפגעו, כי זה משכנתה של אנשים, זה חיים של אנשים, שלקחו את עצמם מהמרכז, העבירו את עצמם לצפון או לדרום, ושם הם רוצים לחיות. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר. כן, גברתי, שלוש דקות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי, אדוני השר, השרים, תראו, אני כמובן מברכת על העלאת שכר המינימום. אני חושבת שזה דבר חשוב וראוי. יוקר המחיה כאן גבוה וצריך לקנות שירותים ומוצרים, וכמובן צריך את הסכום על מנת לעשות זאת.
אבל, ואני אומרת את זה – אדוני, השר דרעי, אתה חרתָּ על דגלך את הדאגה לחלשים ולשקופים. ואני רוצה לחזור, כמו שעשיתי בפעם הקודמת כשהייתה העלאת שכר מינימום, ולהאיר איזו פינה שהיא חשוכה ואפלה, שאף אחד לא טרח להסתכל ולראות מה ההשלכות של אותה העלאת שכר מינימום מבורכת על קבוצה מסוימת. אני מדברת על אנשים קשישים סיעודיים ואני מדברת על נכים סיעודיים, שצריכים להעסיק עובד סיעודי כדי שייקח אותם לשירותים וילביש אותם ויאכיל אותם ויעשה את כל אותן פעולות שהם לא מסוגלים לעשות בעצמם. אדוני השר דרעי, אני רוצה לספר לך שעד היום, חרף העובדה שהעלייה בשכר המינימום הייתה לפני כמעט שנה – אנחנו כמעט חוגגים שנה – עד היום לא עלה השכר שמשולם לעובדים. זאת אומרת, אדם שמעסיק עובד סיעודי זר לא מקבל את ההשלמה הזאת לשכר מינימום. אדם שמעסיק צריך לשלם שכר מינימום גם לעובד הזר. אנחנו חתומים על אמנות בין-לאומיות.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
זה לא סודר?
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, זה לא סודר, אדוני השר. וחבל ששר הרווחה, שאמון על אותה אוכלוסייה, על שמירה על זכויותיה, לא נמצא כאן כדי לשמוע את הדברים האלה. הסיעודיים הקשישים לא קיבלו את ההעלאה הזאת; קיבלה קבוצה מאוד מצומצמת של נכים סיעודיים.
עכשיו, תראו, זה יפה להתהדר בעלייה בשכר המינימום, זה מיטיב עם רוב האוכלוסייה ואני בוודאי לא אתנגד. אבל, ופה יש אבל גדול, אני דורשת שבוועדה שחבר הכנסת אלאלוף עומד בראשה, ואני דורשת ששר הרווחה, שהוא אמור להיות זה שדואג לנכי הביטוח הלאומי, הוא אמור להיות זה שדואג לקשישי הביטוח הלאומי, אני דורשת שייתנו מענה גם לאוכלוסייה הזאת. לא יעלה על הדעת שהרוב יקבל והמיעוט המושתק, השקוף, השר דרעי, החלש, שאין לו לוביסטים בכנסת, לא יקבל. וההבדל הוא שפשוט הם ייאלצו לאשפז את עצמם במוסדות. למדינה זה יעלה בוודאי יותר. חבל שהדבר הזה יקרה, ואני הייתי מציעה שממשלת ישראל תדאג לכו-לם, כולל האוכלוסיות החלשות. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מוותר?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נעשה חילופים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
מה זה חילופים?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות את הנושא, שהוא נושא שחייב להעסיק את כולנו, 120 חברי הכנסת, שהתכנסנו פה על מנת להגן על אזרחי ישראל. פגיעה אנושה שעומדת לפגוע עכשיו בשכבות הכי חלשות, השכבות שהן בדיוק אלה שמקבלות את שכר המינימום – אלה הם תושבי הפריפריה, הצפון והדרום – שעכשיו הולכות לאבד את הזכות שלהן להטבות המס. חברי וחברותי, אנחנו לא יכולים להרשות לעושק הזה, לעסקה המכוערת הזאת, להתרחש. אי-אפשר שהשכבות החלשות ישלמו על צ'ופרים שהממשלה הזאת רוצה לחלק לחברים שלה.
לא ייתכן שאנחנו נשתוק כאשר תושבים שבאו לחיות בקו העימות, באזורים הכי קשים – בנהריה, בעכו, בפריפריה, במקומות הכי קשים, במעלות-תרשיחא ובמקומות נוספים – יאבדו את לחם חוקם, יאבדו את האפשרות להתקיים, יאבדו את האפשרות בעצם לקיים את המשפחות שלהם ולהמשיך לבנות את הארץ שלנו. הארץ נבנית, רבותי, מאותם האנשים שמקבלים את הטבות המס האלה על מנת להיות באזורים קשים, שקשה למצוא שם תעסוקה, שקשה למצוא חינוך טוב לילדים.
האנשים האלה, שגם ככה מקופחים מעצם העניין שהם חיים בפריפריה – שבעיני היא לא פריפריה בכלל. אנחנו מדינה כל כך קטנה, איפה יש לנו מקום בכלל לפריפריה? דין כרמיאל, דין מעלות-תרשיחא, דין בית-ג'ן, דין שדרות, דין ירוחם כדין כפר-סבא, רעננה ותל-אביב. כך צריך להיות. לצערי הרב, המשוואה הזאת לא מתקיימת במדינת ישראל, והשכבות הכי חלשות נפגעות מהעניין הזה. נפגעים אותם עולים חדשים שבאו לחיות בדרום ובצפון; נפגעים ערביי ישראל; נפגעים ותיקים שחיים פה נצח ועדיין מסתכלים בהשתאות על הממשלה הזאת ומחכים ממנה לאיזה מעשה, להזרמה נוספת של תקציבים לאותם האזורים הפריפריאליים שבאמת זקוקים לעזרה של כולנו.
אז, רבותי, בעצם עוד לא מאוחר מדי למנוע את הפגיעה הזאת, למנוע פגיעה בחלשים ביותר; לא מאוחר מדי עכשיו להושיט יד לצפון ולדרום ולהגיד: חברים, אתם נמצאים שם בשביל כולנו. אתם נמצאים באזורי הספר. אתם יושבים – אתם גב הגבול, אתם גב הגדר. אז תודה לכם שאתם נמצאים שם, ואנחנו אתכם. אנחנו נעזור לכם גם בהטבות המס וגם בהטבות הנוספות שמגיעות לכם לא בחסד אלא בזכות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אני בדרך כלל לא מתייחסת ולא מדברת, אבל אני חושבת שהמתווה שהכינו עכשיו בוועדת הכספים, הודות לגפני, דווקא מיטיב עם כל יישובי הפריפריה ולא רק עם קבוצה. כי עד עכשיו החלוקה הייתה באמת לא הוגנת ולא שוויונית. אז נגיע לדיונים, נחזור לדיונים.
חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר דרעי, שמסיים את תפקידו, ראוי להערכה על החוק הזה, אבל אפשר לקרוא לזה שמחת עניים. בסופו של דבר, שכר מינימום הוא לא יעד שצריך לברך עליו אלא יעד שלפעמים צריך להתנצל עליו. בשכר מינימום קשה מאוד להגיע לאותם יעדים חברתיים-כלכליים, לרבות פיזור האוכלוסייה וחיזוק הנגב והגליל.
אני חושב – מאיר, אני רוצה רגע שהשר ישמע. הוא הולך להיות שר – לפחות הנגב והגליל. לפי דעתי, אין למדינה תוכנית לאומית לתעסוקה. השאלה היא לא מה יהיה שכר המינימום אלא מה המקורות שיאפשרו לעמוד לפחות ביעד הזה. לחלק מהמקומות של היום זה לא קל כלכלית. אבל אני חושב שהממשלה, גם בתקציב 15'-16' וגם על-פי המדיניות של חוק עידוד השקעות הון, לא מתמודדת עם האתגר של תוספת מקומות עבודה ברמת הכנסה גבוהה עם עדיפות לפריפריה, לנגב ולגליל.
ולכן אני חושב שהלקח מהדיון של היום הוא לברך על החוק, אבל לומר שצריך להיערך אליו יותר נכון. בוודאי לא לראות בזה יעד סופי. אני יכול לומר בהקשר הזה שגם התחום של החקלאות – ושר החקלאות איננו פה ושר האוצר איננו – אבל צריך לומר שבתחום של החקלאות יש רבים שזו רמת השכר, בקושי שכר מינימום. החקלאות היא המתקדמת בעולם, והחקלאים במצב הנחות ביחס לארצות – בוודאי במערב.
לכן אני רוצה לומר, עם הברכה על החוק, שצריך להיערך למשהו יותר מרשים משכר מינימום, צריך לחזור לעדיפות לאזורים שהוזכרו פה, הנגב והגליל, והוזכרה פה המפה, ולשבחו של גפני ייאמר שהוא מוכן לעשות את מה שהממשלה ברחה ממנו, ובג"ץ רודף אחרי הממשלה, אבל חייבים מצד שני לומר שבמפה שתיווצר, אם גפני ייאות להוביל את זה, צריך לחזור ולומר שיש עדיפות לאומית, והיא לא חמש דקות מכפר-סבא.
אני מברך על ההחלטה, אבל מציע לממשלה ולשר הנגב והגליל לומר שהבעיה היא בעיקר בתעסוקה ברמת הכנסה גבוהה וגם מתאימה ליכולת של הדור הצעיר. יש פתרונות בשיכון, יש איכות בחינוך ובאיכות חיים, יש בעיה עם מקורות תעסוקה, ואין למדינה תשובה, ולכן הבעיה היא לא שכר מינימום שלא מאפשר קיום הוגן; הבעיה היא מקומות עבודה שיאפשרו יותר משכר מינימום. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, ביציאה, אחד מחברי הכנסת – לא אגיד מה שמו, זה מתחיל ביו"ד – אמר "בסם אללה". אמרתי לו: אני לא אגיד "אללה אכבר", שלא תתרוקן המליאה.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, מגיעה לך מילה טובה. טוב שהחוק הזה מגיע, בשל. חבל שזה ב-1 בינואר 2017, כי מה יותר חשוב וצודק מאשר לשמור על כבודו של העובד באמצעות משכורת הולמת שתשמור על כבודו, על משפחתו, על הזכות לפרנס בכבוד את המשפחה, כאשר אתה עובד "פול טיים ג'וב" ואתה לא מקבל את המשכורת שתאפשר לך את החיים האלה בכבוד? אני זוכר שעמיתי חבר הכנסת דב חנין, בכנסת הקודמת – הצטרפנו אליו, אני גם רוצה לברך אותך על היוזמה הזאת – יזם הצעת חוק דומה, והכנסת הזאת התעמתה עם הצעת החוק הזאת, כאשר תמיד הקואליציה התנגדה. הפעם המצב שונה, כאשר היוזמה היא של שר הכלכלה לשעבר חבר הכנסת השר אריה דרעי. החוק הזה ייטיב עם הפריפריה, ייטיב עם השכבות החלשות, עם משפחות ביישובים הערביים, ואני מקווה שנוכל יותר ויותר לעמוד כאן כדי לתמוך בהצעות חוק כאלה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת.
מצד שני, לא הבנתי למה השר נפתלי בנט, אדוני השר, מתנגד למתן סמכויות לך בנושאי פריפריה. לא הבנתי. תוכל להסביר?
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
אני לא מתיימר להסביר את השר בנט, זה קשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אתה לא מגלומן, אתה אומר.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
לא לא לא, הוא ידבר בשם עצמו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
יש הסבר לצונאמי? אתה מנוע.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
הוא הצביע בעד אתמול.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
הצביע בעד. אוקיי.
על כל פנים, אני מקווה, גברתי היושבת-ראש, שההצעה הזאת תעבור ותיושם מהר ככל האפשר, גם אם בחוק כתוב: 1 בינואר 2017. אני מודה לך, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני מברך את שר הכלכלה היוצא על הצעת החוק החברתית הזאת, להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקל. אנחנו יזמנו – וחתמנו על הצעת החוק הפרטית של חברנו לסיעה דב חנין להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. אני הבנתי משיחה עם השר דרעי שבהסכם הקואליציוני, בתחילת 2018 יש כוונה באמת להעלות את שכר המינימום לשעה ל-30 שקל. מובן שמגיעה מילה טובה גם להסתדרות ולמעסיקים שהסכימו להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקל ול-5,300 שקל. אדוני השר דרעי, המרחק בין 5,300 ל-30 שקל לשעה הוא לא גדול, אם אנחנו מביאים בחשבון ש-186 שעות כפול 30 שקל – זה נותן לנו 5,500, 5,600 שקל, אז זה - - -
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
- - - אנחנו מעלים בהצעת החוק הזאת ל-5,300.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
300.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
כך שהמרחק הוא לא - - -
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
המרחק – אני אומר, 5,300 ל-5,600 – הוא כזה קצר, שאני חושב שאז אפשר לדבר על ליישם את זה.
אבל אני רוצה לנצל את העניין הזה ולהגיד שלא מספיק שאנחנו מחוקקים את החוק הזה, אדוני השר, אלא צריך לבדוק ולעמוד על זה שהחוק הזה ייאכף, כי אנחנו יודעים שבהרבה מקומות, אדוני השר, לא אוכפים את החוק הקיים הזה אפילו היום, ב-4,700 שקל, 4,750 שקל – בהרבה מקומות לא אוכפים את זה, במיוחד במגזר הערבי, במגזר שלכם - - -
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
אם אתם יודעים שלא אוכפים, למה אתם לא מגישים - - -
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
יש מקומות, אבל אנשים לא מתלוננים על זה. יש הרבה דרכים גם לעקוף את החוק הזה. לכן אני מבקש גם ממשרד הכלכלה לעמוד על זה שאנחנו נאכוף את החוק הזה, ולא רק שאנחנו, גברתי היושבת-ראש, נחוקק חוקים, במיוחד כשאנחנו מדברים על שכר שהוא לא כזה גבוה. אנחנו מדברים על 47% מהשכר הממוצע. אני חושב שצריך להעלות את זה ולתת – במיוחד שאנחנו מדברים על - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
- - מגזרים שהם אפילו לפי הסטטיסטיקה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – גם נשים ערביות, גם המגזר הערבי - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
- - 35% מופלים לרעה מהשכר הממוצע במשק.
לכן, כל הכבוד וברכות לשר אריה דרעי על החוק הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עמיר פרץ. שלוש דקות, אדוני.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אין ספק שההחלטה שמתקבלת היום בכנסת היא החלטה שמעבירה ממד חיובי מאוד אשר ליחס – גם לשכבות החלשות, אבל גם לתפיסה חדשה של הכלכלה הישראלית. הניסיון לצייר את שכר העובדים בישראל כאיזה נטל, כאיזו נקודת סיכון למעסיקים, הוא אחד הניסיונות הבעייתיים ביותר, ואני שמח ששר הכלכלה לא הלך שבי אחרי הניסיונות האלה, בדיוק להפך. כי הרי אנחנו יודעים מה קורה אם נניח מחר אנחנו מחליטים לתת תוספת של 100,000 שקל לכל אלה שמרוויחים חצי מיליון שקל בחודש. מה היה קורה? במקרה הטוב, הוא היה קונה אולי עוד איזה יהלום במנהטן, אולי מצרף את זה לחשבונות הבנק שלו. שקל אחד לא היה חוזר לתוך המשק הישראלי. שקל אחד מהתוספת הזאת. לעומת זאת, כאשר יש מיליון איש שהולכים לקבל עוד 300 שקל, 400 שקל, זה 400 מיליון שקל בחודש, שהם מתקרבים – בואו נניח שאנחנו מגיעים למצב שבו יש לנו קרוב ל-5 מיליארד שקל, שכל שקל מהם חוזר לתוך המשק הישראלי.
5 מיליארד שקל בשנה, והממשלה מייד מרוויחה 17% מע"מ, מייד יש פעילות משקית מאוד גדולה, שהעסקים הקטנים – הם הרי הכתובת המרכזית לאותם עובדי שכר מינימום.
ומה שטוב בעובדה שאתה מחוקק חוק, שאתה לא מבחין בין אדם לאדם – לא בגלל גזע, לא בגלל דת, לא בגלל מין. אין פה שום ניסיון של אפליה בין נשים לגברים, בין נשים עובדות לגברים עובדים, אין אפשרות להפלות בין ערבי ליהודי. שכר המינימום הוא אחד המפתחות הנכונים ביותר למאבק חברתי, למאבק כלכלי. ואני בוודאי מי ששם את שכר המינימום מה שנקרא על המפה הישראלית כבר שנים רבות, ואומר פעם אחר פעם שאם יש מישהו שרוצה כלי מרכזי שבו אפשר לצמצם את הפערים, הרי זה שכר המינימום.
אני זוכר את הימים, חברי השר אריה דרעי זוכר גם כן - -
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
האשימו אותך שתגרום לאבטלה בכל המשק, יפטרו את כל העובדים בגללך.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
נכון. - - עמדו כאן אנשים שהאשימו אותי שאני הולך להרוס את הכלכלה הישראלית, שומו שמים; תהיה פה אבטלה המונית. עד שקמתי ואמרתי להם: השתכנעתי, אני הולך לעשות הפגנה נגד העלאת שכר המינימום – האבסורד היה כל כך גדול. ולכן אני גם מברך על כך שמדובר פה בהסכם – אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה לא משנה; אני לא שייך לאלה שיושבים ביציע ופתאום אומרים: רגע, המגן הזה עשה ככה והחלוץ הזה ככה. לא. יש הסכם, יש ממשלה, יש הסתדרות, יש ארגוני מעסיקים. חשוב מאוד שנושא מהסוג הזה, שהוא נושא שמשפיע על כל המהלכים בתוך המשק הישראלי, מגיע בהסכמה, ואני מברך אותך על כך.
איך לומר לך, חברי דרעי, אתה תמיד יודע לבחור מה פרס הניחומים שאתה מקבל. ואם זה פרס הניחומים שלך, אתה יודע מה, אנחנו משתתפים במסיבה הזאת – לא בחדווה גדולה, אבל לפחות עם איזה טעם טוב.
עיסאווי פריג' (מרצ):
300 שקל כולה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
תצליח בדרכך, חברי השר דרעי, כשר לענייני פריפריה. אנחנו מקווים מאוד שזה לא יהיה המהלך האחרון. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ושוב, שלוש דקות שלך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, תודה, מכובדי השרים, שכר המינימום היום 4,650. שכר מינימום לשעה – 25 שקלים. זה המצב הקיים. ועכשיו הפרס – איך אמר חבר הכנסת עמיר פרץ – פרס הניחומים, לאור העזיבה, ההזזה – 300 שקל. 5,300. אני משתכר 4,650 עד 5,300 – כמה זה נותן לי? 700 שקל. 700 שקל עובד בשכבה החלשה אמור לקבל עד 2017. זה המצב שאנחנו דנים בו, 700 שקל, כל עובד אמור לקבל, על-פי המתווה הקיים, עד 2017. וזה התמוה בעיני, ואני מאוד מקווה שנקבל את ההבהרה על הסוגיה – הכול בהוראת שעה, אדוני. מה זה הוראת שעה? בעוד שנה לא תהיה ממשלה, בעוד שנה יבואו מרכיבים אחרים, אז זה הוראת שעה. המצב לא מאפשר, על פניו – על פניו – מה שכתוב. כתוב על סכום שכר המינימום לחודש לפי הוראת שעה. אז אני מבקש לקבל הבהרה, כי זה כמו לדרוך במקום.
הסוגיה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה – עכשיו אנחנו, בוועדות השונות בכנסת, בכספים, בכלכלה, בכל הוועדות, דנים ביוקר המחיה. כל אחד משתמש במשפטים: אני רוצה להוריד את יוקר המחיה. רפורמת הקורנפלקס, הפטם, הבנקאות, מתווה הגז – כולם רצים תחת הכותרת: הצרכן המסכן, שאני רוצה לתת לו הגנה, להילחם ביוקר המחיה. בינתיים הורדתי את המע"מ מ-18% ל-17%, ויוקר המחיה – כלום לא קרה לו, המחירים אותם מחירים. אז מה ראיתי אני בכל הרפורמות – ואני אשליך על מה שכתוב כאן? דואגים למי שיש להם, דואגים למעסיקים. הצרכן ויוקר המחיה זאת ססמה – שימוש בשביל להעביר את הרפורמה.
אדוני השר, וכל מי שבאמת אכפת לו הנושא הזה – אי-אפשר להפריד בין יוקר המחיה לשכר מינימום. אנחנו עכשיו מאשרים את שכר המינימום בתנאי, בתקווה, שאכן זה יתממש, אבל אל לנו שמחר נמצא את הדרכים העוקפות איך יוקר המחיה יעלה כדי לקזז את כל התוספת.
והנושא הנוסף, אכיפה. האכיפה – עכשיו אצל המעסיקים יתחיל שלב - - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מסיים, גברתי. - - - שלב הקומבינות. ברגע שזה 5,300, אז המעסיק – אני אעסיק אותו לפי שעות, כדי לתת פחות ביטוי. נושא האכיפה, אדוני השר, לא פחות חשוב מכל הצעת חוק שאנחנו מביאים כאן; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהצעת חוק כזאת. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, קודם כול, מגיעות לך ברכות. זה צעד שהוא לא מובן מאליו, זה צעד שמדברים עליו רבות, וכאשר מישהו מביא אותו לידי מעשה ומוציא אותו מן הכוח אל הפועל, אז – מגיעות לך ברכות. מגיעות ברכות גם להסתדרות ולמעסיקים על כך שאתם קידמתם את השינוי החשוב הזה של העלאת שכר המינימום.
כן צריך להתייחס למה שהעלתה חברת הכנסת קארין אלהרר; אני אומר את זה גם כיושב-ראש שדולת הגמלאים. אני מכיר את המצוקה הזאת מאוד מאוד מקרוב. זה עוול שנעשה גם בפעם הקודמת שהעלינו את שכר המינימום, והדרך לפתור את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד זה פשוט להצמיד את הקצבאות, או את מתן התשלום לקשישים הסיעודיים בעבור המטפלים לשכר המינימום. אחרת אנחנו משיתים עול כבד מדי על הקשישים הסיעודיים.
אני רוצה להגיד עוד מילה על שוק התעסוקה הישראלי. אני מאוד מאוד שמח שהצלחנו – ומגיעות פה מילים טובות גם ליושב-ראש ועדת הרווחה אלי אלאלוף – הצלחנו להוציא מחוק ההסדרים את הסעיף שמדבר על הקשחת הקריטריונים בדמי אבטלה לאנשים צעירים. זה נכון, גברתי היושבת-ראש, מאנשים צעירים אנחנו מצפים לעבוד – הם בשיא כוחם, הם חרוצים, הם משכילים, יש להם כוח, והם לא צריכים להיות סמוכים על שולחן אחרים, בטח לא על שולחן הממשלה, אבל בואו נזכור דבר אחד: שוק התעסוקה הישראלי הוא פראי, והוא נצלני באופן כללי, וביחס לאנשים צעירים אפילו עוד יותר. שיעור האבטלה הכללי במשק הוא בערך 6%; כשאנחנו מדברים על אנשים צעירים זה כבר מתקרב ל-10%. אתם רוצים לדבר על משרות חלקיות? אם אנחנו מדברים על כמה אנשים צעירים מחליפים את מקום עבודתם כל שנה, זה מתקרב ל-25%. זה אומר ששוק התעסוקה אומר לאנשים הצעירים: אם יש לכם שני חלומות פשוטים, להקים בית ולגדל משפחה, אין לכם היום אפשרות לעשות את זה בשוק תעסוקה שלוחץ את השכר כלפי מטה ויש בו איזה חוסר יציבות כרוני בכל מה שקשור לאנשים צעירים בתחילת דרכם בשוק התעסוקה.
אני חושב שאחת הדרכים להתמודד עם הדבר הזה, אדוני השר, וטוב שאתם עושים את המהלך הזה, היא העלאת השכר. אני מאוד מקווה שזה ישפיע לא רק על שכר המינימום, אלא גם על שאר רמות השכר במשק, ותבורכו על הצעד הזה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני אשתף במה שאמרתי לשר דרעי לפני חצי שעה. אני חושבת שזה לא יום כל כך קל, וההחלטה שלו להתפטר מראשות משרד הכלכלה, בלי קשר לנסיבות הבעייתיות שבהן היא נעשתה, מצערת בעיני, כי הרגשתי שבמשרד הכלכלה, התעשייה, המסחר, הרגשתי, השר דרעי, אם מותר לי, שמאוד מאוד מאוד אכפת לך. ואני חושבת שזה עצוב שהמשרד הזה יישאר כך, באיזה מין שליטה-לא-שליטה.
מובן שאני מברכת על ההחלטה לחתום על העלאת שכר המינימום, ובאמת בעיקר על ההסכמה ועל ההבנה המשותפת. היכולת הזאת לתאם בין ההסתדרות לבין המעסיקים לבין הממשלה היא באמת יכולת בלתי רגילה ומשמעותית מאוד מאוד מאוד למשק. עמיר פרץ לא נמצא כאן, אבל אני חושבת שגם הוא, כיושב-ראש ההסתדרות, ידע להוביל את המהלכים האלה, ואני מאוד מאוד שמחה שאנחנו עדים לשיתוף פעולה בהקשר הזה.
מי מאתנו שהיה – השר דרעי, עכשיו האתגר הגדול הנוסף שלפתחך, ואני מניחה שאתה מכיר היטב ומקרוב את המחאה שתושבי קו העימות בצפון, הגליל המערבי, מובילים. אני מוכרחה לומר לך, אני זוכרת אותך בוועדת כספים, לפני חודשיים בערך, מציג את תקציב משרד הכלכלה, ויושב שם די מלא על ההודעה שהוציאה הממשלה, הוציאו ראש הממשלה ושר האוצר בנושא של הפחתת המע"מ; זה כבר נראה לנו כמעט היסטוריה עתיקה. ואני אומרת לך, השר דרעי, את הכסף הזה של הפחתת המע"מ, שאף אזרח במדינת ישראל לא ירגיש הפחתה בגינו, בכלל, את הכסף הזה אנחנו צריכים גם כדי לטפל ביישובי קו העימות, גם כדי לטפל בעסקים קטנים, גם כדי לטפל בחיזוק שוק התעסוקה, בשילוב אנשים בשוק התעסוקה – אין סוף לצרכים – גם כדי לטפל ביישובים בפריפריה. הכסף שקיבל השר דרעי כדי לטפל בנגב ובגליל לא מספיק, בואו נגיד את האמת, הוא לא מספיק כדי לטפל בכל הצרכים, והממשלה חייבת לתת את הדעת, אנחנו דיברנו על זה.
בסופו של דבר אתה רואה בוועדת כספים שהלוביסטים מגיעים בשם יישובי הצפון. יהודה ושומרון וההתנחלויות כבר לא זקוקים ללוביסטים, יש מי שידאג להם. עכשיו, כל שנותר לנו לקוות, אחרי שבירכנו על שכר המינימום, זה שבאמת באמת לנגב ולגליל – וצריך להגיד, אגב, מי שמוטרד ממה שקורה פה, צריך להיות – אנחנו יושבים בירושלים, אנחנו יושבים במקום מוגן. גם ירושלים סובלת מבעיות מאוד מאוד קשות, ולא רק בעיות ביטחון; בעיות תעסוקה איומות. אז גם את זה הייתי מוסיפה לשר דרעי, אגב, אם למישהו באמת באמת אכפת; ואני מאמינה שלשר דרעי אכפת. אז בבקשה, בואו נשנה את סדרי העדיפויות באמת ונטפל בהם באמת. חבל על מיליארד השקל של הפחתת המע"מ, חבל.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסי יונה.
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
4.5 מיליארד - - -
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אמרתי מיליארד?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אמרת מיליארד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
4.5 מיליארד, נא לתקן את זה - - -
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אני גם רוצה להתחיל בדברי ברכה לשר דרעי, בוודאי להסתדרות, לאבי ניסנקורן, וכפי שאתה גם ציינת בצדק, השר דרעי, שגם המעסיקים היו חלק בדיל החביב הזה ששכר המינימום הועלה, אז אני מקווה שזו תהיה איזו דוגמה גם עתידית לשיתופי פעולה נוספים מהסוג הזה.
אנחנו כולנו הרי יודעים שעד כמה שהתיקון הזה, עד כמה שהצעת החוק הזו היא חיובית ואנחנו תומכים בה, הרי שאין בה משום מתן פתרון אמיתי לבעיית הפערים המאוד-עצומה שמאפיינת את החברה הישראלית, ולא רק את החברה הישראלית. אנחנו יודעים היום, על-פי מחקרים בין-לאומיים, שאחד מהגורמים המרכזיים ביותר לפערים החברתיים הוא פערי השכר. אנחנו למעשה רואים שיש איזו תנודה מפחידה של ההון ושל העושר העולמי בידיים של מעטים, ונישול הולך וגדל של השכבות המוחלשות, בעולם בוודאי, וכן בישראל.
הפתרון הוא, אם כן – ודאי שהעלאת שכר המינימום זה דבר חיובי, ויש להעלות אותו גם הלאה. אנחנו צריכים לגשת לסוגיה הזו משני כיוונים שונים, גברתי היושבת-ראש: האחד, בוודאי, אנחנו צריכים לחזק את התשתיות המקצועיות כך שהן יהיו יותר מוּטות עבודה גבוהה, ואין נכונות במהלך השנים האחרונות – והלוואי שיהיה שינוי – שיביאו להשקעות מאוד מאוד משמעותיות בתחום הזה של הכשרה מקצועית, שהיא, יש לה הטיה – או אם תרצו, מוטה שכר גבוה – ומצד שני, כן, איגודים מקצועיים שיכולים להבטיח את כוח המיקוח של העובדים. זוהי בעצם תנועת מלקחיים שיכולה לתת פתרון משמעותי לבעיית העוני בחברה הישראלית.
אז שוב, אני מברך על הצעת החוק הזאת; ודאי שאנחנו תומכים בה, אבל אנחנו יודעים שהיא, אני לא הייתי אומר טיפה בים, אבל בוודאי, רק צעד קטן, ואני מקווה שיבואו צעדים גדולים יותר בעתיד, כדי שייתנו מזור ופתרון לבעיית הפערים בחברה הישראלית. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. שלוש דקות.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כבוד השר אריה דרעי, קצרת היום לא מעט דברי תשבחות, ואתה בוודאי ראוי לכך, ולכן אני לא רוצה להכביר דווקא בסוגיה הזו. מכיוון שמאז אני מכיר את פועלך אני יודע כמה איש אופרטיבי אתה – ונדמה לי שיש כאן הפניית ראש מאוד קריטית לרבדים מאוד חלשים בתוך החברה הישראלית. יתרה מכך - - -
קריאה:
- - -
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כלומר, הפניית המבט אל עבר השכבות האלה. אבל, לצערי הרב, מר דרעי, אדוני הרב, אתה נמצא בקואליציה שתכליתה, אם אני רוצה להיות יצירתי, זה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. מצד אחד, מעניקים לנדכאים בתוך החברה הישראלית תוספת משמעותית, גם אם מדובר בכמה מאות שקלים – ואם מישהו חושב שמדובר בלעג לרש, הוא טועה; זה סכום מאוד מאוד קריטי למשפחה ענייה ודחוקה במדינת ישראל. אבל מדוע כיניתי את הקואליציה שאתה נמצא בקרבה "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"? כי הם יודעים גם לקבל ממך את המחוות האלה, אבל מצד שני הם יודעים להחריב. כי ברגע שמפחיתים את הטבות המס מהפריפריה, בעצם מה עשינו ומה עוללנו לחברה הישראלית החלשה? כי מה לעשות, אינני יודע אם אנחנו עדיין מטמיעים את העובדה שיש ישראל החזקה וישראל הישנה, החלשה, הדחוקה, הנאנקת יום-יום תחת הנטל.
הפחתת הטבת המס לפריפריה ולגליל היא קריטית, היא גורלית, היא כמעט בבחינת מיתה בעריסה. לא יכול להיות שמדינת ישראל תבצע את התהליכים הגרזיניים האלה כלפי אוכלוסייה שמשוועת להטבות המס. הטבות המס פוגעות במרקמי החיים בין ערבים לבין יהודים, בעיקר בגליל. הפחתת הטבות המס יוצרת אנדרלמוסיה ושיסויים הדדיים בין ראשי ערים שונים ומגוונים. היא גם יוצרת את מדיניות ההפרד ומשול, מכיוון שזו הרי תכליתה של ממשלת בנימין נתניהו, לבצע בצורה לוליינית ולהעלות לדרגת האמנות הגבוהה ביותר את העניינים היומיומיים. ראש עיר שמקבל הטבה, יקבל את שוט הביקורת מהצד השני של ראש עיר שהפחיתו באופן קריטי 4% מהטבות המס - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
- - מקרבו ומקרב תושביו ואזרחיו. ולכן, אני מאוד מעריך את פועלך, אבל הייתי מאוד מצפה ממך, כאיש אמיץ שהערכים הם בקרבו, לומר את דברו בצורה המפורשת ביותר לאלה שהוא עובד אתם, ובעיקר לזה שמוביל את הקואליציה של ממשלת ישראל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אורן חזן. שלוש דקות, אדוני. יש עוד ארבעה דוברים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כבוד היושבת-ראש ידידתי, השר דרעי, שתכף נברך אותו רבות בשם כל עם ישראל, חברי וחברותי חברי הכנסת, האמת שאני קצת מבולבל. תכננתי לעלות ולדבר על החשיבות של העלאת שכר המינימום, אבל זכיתי להזדמנות פז – שר האין-ביטחון החליט להופיע במליאה. הגיע הזמן שאנחנו אולי נזכה לקבל הסברים ותשובות מהשר. הגיע הזמן שאולי השר, שאמון על ביטחון אזרחי מדינת ישראל, שאמון לשמור על כבוד ראש הממשלה, על כבוד החלטות הקבינט, שאמון ליישר קו עם יתר שרי הממשלה למען האזרחים שבחרו, יבוא וייתן לכולנו הסברים: מדוע הוא ממשיך להפקיר את ביטחון אזרחי מדינת ישראל; מדוע חדשות לבקרים, במקום להתעסק באופן אידיאולוגי וענייני בתשובות אמיתיות ומעמיקות איך אנחנו מתמודדים - -
מיקי לוי (יש עתיד):
זה השר שעושה את עבודתו נאמנה, ואני מהאופוזיציה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
- - עם המאבק בטרור, בוחר בכל זאת להתמודד עם טובת הפלסטינים.
אני כבר לימדתי אותך שחמור קופץ בראש.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - - שאני לא מתייחס לרמות של הדיון הזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תפקידנו כחברי הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. יכול להיות שאני טועה, אולי מה שלמדנו בבית-הספר אינו נכון. אבל איך אנחנו יכולים לפקח על עבודת הממשלה כאשר שר הביטחון בוחר ביודעין שלא להופיע בפני ועדת החוץ והביטחון חודשים רבים; בוחר ביודעין שלא לבוא ולענות על שאלות; בוחר ביודעין פעם אחר פעם לשלוח את השכפ"ץ שלו, את סגן שר הביטחון, למבוכה אחרי מבוכה, עם תשובה שפעם אחת היא עניינית ואחרי רגע היא מתהפכת. איך יכול להיות מצב שהשר מסוגל לעמוד ולהסתכל על עצמו במראה כשגל הטרור הזה מרים את ראשו והוא לא יודע להתמודד אתו? אולי הגיע הזמן שהשר יקבל החלטות?
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:
מה עם שכר המינימום?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אדבר על שכר המינימום. נרשמתי לעוד נאומים היום, אני מבטיח שאני אדבר אליך נאום שלם היום.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
- - - דורש ממך, אם הדברים נכונים, מינימום התפטרות מהקואליציה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אגיד את זה בצורה ברורה: פניתי לראש הממשלה, כמו אחרים שפנו - - -
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
- - - פנית?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה יודע מה, אני רוצה לספר לך: אחרים אומרים את אותם דברים, רק מפחדים להגיד אותם בקול. אני לא מפחד. אני שלוּחם של אלה שבחרוני, ואגיד את דברי בצורה נחרצת: כאשר יש לך שר אין-ביטחון, שמעניין אותו הכיסא ולא הנושא, עדיף שישים את המפתחות.
ולעניין החוק שלשמו התכנסנו: אדוני השר דרעי, אני רוצה לאחל לך בשם כולנו תודה רבה על זה שהחלטת לקדם ברגעים האחרונים של ישיבתך על כיסא שר הכלכלה את נושא העלאת שכר המינימום. הנושא הזה הוא חשוב.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אורן, בחייך, אתה מבייש את הכנסת.
קריאות:
- - -
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברים, מי שמפריע לו – יש פה דלת, מוזמן לקום ולצאת. אגיד את זה בצורה ברורה: אני אמשיך להגיד את הדברים בלי פחד, בלי מורא, בלי חשש וגם בלי לשים לב לגיחוכים שלכם. זה לא ישפיע עלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ומילה אחרונה: תודה לך, השר אריה דרעי. ולך, שר האין-ביטחון בוגי יעלון, הגיע הזמן שתשים את המפתחות ותלך לחפש כיסא אחר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אפילו האופוזיציה לא מדברת בסגנון כזה לשר בממשלה. אפילו האופוזיציה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה - -
אורן אסף חזן (הליכוד):
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חזן, זמנך תם.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
- - אדוני שר הכלכלה, אומנם יושב-ראש ועדת הכספים מעסיק אותך, ואני יכולה להבין שקשה לעמוד בקסמו של יושב-ראש ועדת הכספים. הוא באמת מהכובשים שיש לנו בפרלמנט הישראלי, דבר שהולך לפניו – באמת, שמו הולך לפניו מזה שנים ארוכות, הוא והקסם שלו, עם הזקן, ועם המעיל הארוך ועם הכיפה השחורה. כל אלה ועוד הולכים ביחד בראשות ועדת הכספים - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
גפני, אתה שומע מה הולך פה? הוא מפסיד כזה דבר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
- - מאז ולעולם. ממש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת גפני, אתה עושה את עצמך או שאתה שומע אותנו? לא, קיבלת כל כך הרבה מחמאות עכשיו. חבל.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
חבר הכנסת גפני, הפסדת.
משה גפני (יהדות התורה):
מה? מה?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אין, אבוד. אבוד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כל כך הרבה מחמאות היום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הוא שומע, אבל הוא רוצה שתמשיכי.
אורי מקלב (יהדות התורה):
עוד פעם, עוד פעם. לחזור על הדברים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אין דבר, חבר הכנסת מקלב, הוא יעדכן אותך. בקיצור, אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לברך אותך על החוק הזה, אבל בואו נשים לב שהוא נכנס לתוקף – כלומר, הפעימה הראשונה תעלה ב-1 בינואר 2017, חברות וחברים. זה לא שמחר בבוקר אנחנו נוסיף לשכר המינימום סכום שיביא אותו ל-5,000 שקלים, ולא שבעוד ארבעה חודשים הוא יגיע ל-5,300 שקלים. כשהוא יגיע, בעזרת השם, לך תדע מי פה בכלל תהיה בכיסא הזה או בכיסא אחר או בכל אחד מהכיסאות שלכם בממשלה הזאת.
אני רוצה, בבקשה, להגיד שני דברים בהזדמנות הזאת. 1. ככל שההעלאה הזאת מבורכת, היא אפס קצהו של המצב הקשה מאוד של האזרחיות והאזרחים בישראל מבחינת השכר. הבעיה הכלכלית-חברתית הגדולה ביותר בישראל היום היא השכר. השכר שלנו תקוע, השכר הריאלי לא עלה כבר 15 שנה. לא רק שכר המינימום, השכר לכל רוחב הסקאלה – או אורך הסקאלה, איך שתרצו אותה. לא פלא שישראליות וישראלים לא יכולות לקנות משרוך נעל ועד דירה. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תעשה צעדים אקטיביים להעלאת השכר לכל הרוחב במשק הישראלי.
ודבר שני שאני רוצה להגיד: זה נפלא שאנחנו מעלות ומעלים את שכר המינימום, אבל יש אוכלוסיות שלא תוכלנה לעמוד בהעלאה הזאת, שהן תצטרכנה לשלם למטפלות והמטפלים שלהן, לעובדות ולעובדים הזרים שלהם. אדוני שר הכלכלה, חובה עלינו להעביר הצעת חוק שאני הגשתי ומונחת על שולחנה של הכנסת, שבכל פעם שיש העלאה של שכר מינימום יועלו הקצבאות לאלה שהם זכאיות וזכאים להן.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גם אני הגשתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גם חברת הכנסת קארין אלהרר הגישה הצעת חוק כזאת, ואתם סירבתם לה. חובה עלינו, כי אחרת אנחנו מעמידות קשישות וקשישים, חולות וחולים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות במצב שהן צריכות לשלם, בצדק, העלאה שמגיעה לעובדות ולעובדים שלהם, אבל בשום אופן אין להם מאיפה. לכן החוק הזה לא יהיה שלם בלי העלאה של הקצבאות בהתאמה. אני קוראת לך – משום שעוד לא הגשת, למיטב הבנתי, את מכתב ההתפטרות שלך – ממש לפני שאתה עוזב את המשרד, לדאוג שגם זה יקרה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת עפר שלח.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אנחנו, חברי יש עתיד – אני מניח שכל חברי הבית הזה – נצביע הרי בסופו של דבר בעד העלאת שכר המינימום; מי מאתנו איננו בעד ההעלאה המוצדקת הזאת. אבל כמו חברתי מרב מיכאלי, שדיברה פה קודם, גם אני לא יכולתי שלא לשים לב לתאריך שמוטבע על ההעלאה הזאת, שהוא ינואר 2017.
קריאה:
- - -
עפר שלח (יש עתיד):
שנזכה כולנו. הצער שהדבר הזה מעורר בי, שר הכלכלה היוצא, הוא על מה שהוא בעיני, ואני אומר את זה – אתה יודע, יש בינינו יחסי ידידות – אני אומר את זה בצער על החמצה מאוד מאוד גדולה. תפקיד שר הכלכלה הוא תפקיד שבכוחו יכולת לעשות דברים לא רק עבור השקופים והאנשים ששלחו אותך, אלא עבור עם ישראל. דברים אדירים. זה כל המיקרו של הכלכלה הישראלית: לפתוח חסמים, ליצור הזדמנויות, לפתוח את שוק העבודה ולעשות דברים שמשנים מהיסוד. ורק משום שהממשלה הזאת לא מסוגלת להעמיד שני שרים בקו ישר, רק משום שהדבר הפשוט הזה של מתווה הגז, תהיה בעדו או תהיה נגדו – צעד שלא היה צריך להגיע לפה, שלא היה צריך להיגרר כמעט שנה – הצלחתם לעשות ממנו את הסמטוחה הכי גדולה בתולדות הממשל הישראלי. רק בשביל זה ורק משום שאתה הכנסת את עצמך למצב שבו אתה מצביע בעד משהו ולא מוכן לעשות את מה שנגזר ממנו, אתה עוזב את המשרד הזה והולך לגמ"ח – מקבל כסף, תחלק אותו פה, תחלק אותו שם. לא תשנה סדרי עדיפויות, לא תשנה דברים מהיסוד, לא תעשה את הדברים הגדולים שאנשים ששלחו אותך ואותי – לא משנה מי הצביע בעד מי לכנסת – מצפים שייעשו. והסמל של זה אולי, שהאקט האחרון שלך הוא בפטור מחובת הנחה של העלאה בשכר המינימום, שתיכנס לתוקף בעוד שנה וחודש. ועל זה, אדוני השר, צר לי. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אליעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אלעזר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אלעזר שטרן. שלוש דקות שלך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה.
אדוני השר, רציתי להצטרף לכל המברכים, ואולי לדבר פה בשמם של כמה מאלה שהולכים ליהנות ממה שאנחנו מחליטים עכשיו.
לפני כמה שבועות, בפרשת בראשית, היה לנו דיון בבית-הכנסת על "נעשה אדם". וכמו שאתה מכיר את זה, שואלים: עם מי הקדוש-ברוך-הוא התייעץ? כשהייתי מפקד בה"ד 1 כתבתי על חובת ההתייעצות. אבל אומרים שהקדוש-ברוך-הוא התייעץ עם מלאכי השרת. ואז היה דיון מתי נבראו מלאכי השרת ואיך נראו, והיו כל מיני הסברים.
לצערי הרב, בשלושת השבועות האחרונים אימא שלי הייתה מאושפזת במחלקה האונקולוגית בתל-השומר ונפטרה שם. טיפלו בה יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים. כשנכנסתי למחלקה וכשיצאתי, אמרתי: עכשיו אני יודע איך נראים מלאכים – הצוות הזה שטיפל שם. בדקתי, ואני יודע שחלק מהמטפלים שם הם כאלה שצמודים לשכר מינימום. אני מודה לך, אם יורשה לי, גם בשמם, שגם האנשים הפשוטים האלה שעושים עבודה, כמו שאני אומר, של מלאכים, ייהנו מההחלטה הזאת. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם, כי אנחנו מגיעים להצבעה.
הצבעה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
52 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
קריאה:
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
אפשר. מי מבקש? מירב בן ארי. בבקשה תרשמו: מירב בן ארי, מאיר כהן, עמיר פרץ, עבדאללה אבו מערוף, יואל חסון, יואב קיש, יפעת שאשא ביטון – זה הכול מקליטים – איוב קרא, יעקב מרגי, מנואל טרכטנברג, מיכל רוזין.
מירב בן ארי (כולנו):
אי-אפשר לעשות הצבעה עוד הפעם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, בבקשה. תודה על העצות.
קריאה:
אבל לא שמענו את ההצבעה בכלל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, אבדוק אם אני יכולה להפעיל שוב הצבעה, דקה. אם לא, אז אנחנו פשוט נרשום. אוקיי, לא חוזרים להצבעה. אני שוב אומרת: אנחנו מוסיפים.
מירב בן ארי (כולנו):
לא היה צלצול.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אין. שוב הפעם, כל מי שלא אמרתי את שמו ורוצה לרשום את ההצבעה, נא להגיד לי. מי עוד? דב חנין.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
את שמך אמרתי. זאב אלקין, השר אורי אריאל, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר – מנואל טרכטנברג אמרתי – זוהיר בהלול.
קריאה:
טלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אילן גילאון – דקה, דקה, רבותי – משולם נהרי, יואב גלנט, מיכל רוזין. זהו, רבותי? נורית קורן. אוקיי, תוצאת ההצבעה כבר בסוף. גם איתן ברושי, גם דוד אזולאי, גם בצלאל סמוטריץ. רבותי, סיימנו. סיימנו, ההצבעה הסתיימה.
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני לא רואה את חברת הכנסת קארין אלהרר – לגבי החלטתה אם להעלות הצעה. ממשיכים כרגיל? אוקיי.