הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 573682
הכנסת העשרים
יוזם: חבר הכנסת מיקי לוי
______________________________________________
פ/2567/20
הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אי תחולת החוק על נכס המושכר לחברה בערבון מוגבל),
התשע"ו–2016
דברי הסבר
הצעת חוק זו גובשה על רקע מגמת בית המשפט להגביל ולצמצם את תחולת חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב–1972 (להלן – חוק הגנת הדייר), והתאמת תכליתו הסוציאלית למציאות הכלכלית-חברתית. ההסדר המוצע בה מסייג את תחולת חוק הגנת הדייר לגבי נכסים שהושכרו לחברות בערבון מוגבל.
הצעה זו מבוססת על מגמת בית המשפט כאמור וכן על תיקוני חקיקה, הסדרים מקבילים בגרמניה, אנגליה וארה"ב, וקולות מן הספרות המשפטית. מטרת הצעה זו היא לקיים את האיזון הנאות בין ההגנה על בעלי הנכסים, ובין השוכרים בדמי מפתח. בהתאם לכך, חברה בערבון מוגבל המאופיינת באיתנות ויציבות כלכלית איננה ישות ראויה להגנה מכוח חוק הגנת הדייר.
גם היום, בתי עסק בעלי איתנות כלכלית מוחרגים מן ההסדר המגן אשר מכרסם בזכויותיהם הקנייניות של בעלי הנכסים. אף במדינות אנגליה, גרמניה וארה"ב מאמצים גישה דומה בפירוש ויישום מקביליו של חוק הגנת הדייר.
חוסר ההתאמה של החוק למציאות החברתית-כלכלית כיום זכה להתייחסות מפורשת בפסיקת בית המשפט העליון: "ברבות הימים נשתנתה המציאות הכלכלית והחברתית, והדייר המוגן לא תמיד היה חסר כל הראוי להגנה, ובעל הנכס לא תמיד היה הגביר שראוי לפגוע בקניינו לטובת הדייר" (רע"א 9064/11 עוזי קיסלביץ נ' הנסי פרופרטיס לימיטד (ניתן ביום 19 בפברואר 2013), סעיף י"ד בפסק דינו של השופט רובינשטיין). על רקע זה הסתמנה מגמה להגבלה ולצמצום של תחולת חוק הגנת הדייר וישנה הסכמה רחבה בבתי המשפט כי "אכן הדיור המוגן הוא תופעה בת זמנים עברו, והדעת נותנת כי תלך ותחלוף מן העולם" (רע"א 5727/04 בן עמי נ' ברסלב (ניתן ביום 14 באוקטובר 2004), סעיף ו' לפסק דינו של השופט רובינשטיין), וכי שיטת הפרשנות המצמצמת להסדרי חוק הגנת הדייר, על מנת להגביל את הפגיעה שאינה כדין בבעל הנכס, היא מדיניות ראויה ומתבקשת. לכן, קל וחומר, שיש לצמצם את תחולת חוק הגנת הדייר על נכסים שמושכרים לבתי עסק.
לפיכך, מוצע בהצעת חוק זו לקבוע כי בחלוף שלוש שנים מיום פרסומו של החוק המוצע, חוק הגנת הדייר לא יחול עוד על נכסים המושכרים לחברות בערבון מוגבל, ונכסים אלו יוחזרו לבעל הבית.
בתקופה שעד תחילתה של הוראה זו, מוצע לקבוע הוראות מעבר, לפיהן עד שנה מיום פרסומו של החוק המוצע, לא יהיה שינוי בתחולת הוראות חוק הגנת הדייר על נכסים שהושכרו לחברה בערבון מוגבל. בתקופה שמתום אותה שנה ועד לתחילת ההוראה הקובעת את אי תחולת חוק הגנת הדייר על נכס המושכר לחברה בערבון מוגבל, לא יחולו ההוראות הקובעות דמי שכירות מרביים לגבי נכס שמושכר לבית עסק, אך לחברה בערבון מוגבל תהיה זכות קדימה לרכישת הנכס לפי הסכם אשר יהיה מקובל על בעל הנכס והחברה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ב בשבט התשע"ו – 1.2.16
הוספת סעיף 14א 1. בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14 יבוא: בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14 יבוא: בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 14 יבוא:
"שכירות נכס לחברה בערבון מוגבל 14א. נכס שהושכר לחברה בערבון מוגבל, חוק זה לא יחול על שכירותו; נכס שהושכר לחברה בערבון מוגבל לפני התשכ"ח יוחזר לבעל הבית."
תחילה 2. תחילתו של סעיף 14א לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה. תחילתו של סעיף 14א לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה. תחילתו של סעיף 14א לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה.
הוראות מעבר 3. בתקופה שתחילתה שנה מיום פרסומו של חוק זה ועד תחילתו – בתקופה שתחילתה שנה מיום פרסומו של חוק זה ועד תחילתו – בתקופה שתחילתה שנה מיום פרסומו של חוק זה ועד תחילתו –
(1) הוראות סעיף 52א לחוק העיקרי לא יחולו על נכס כאמור בסעיף 1, והשוכרת שהיא חברה בערבון מוגבל תשלם דמי שכירות ריאליים שיקבעו על ידי השמאי הממשלתי או נציגו; (1) הוראות סעיף 52א לחוק העיקרי לא יחולו על נכס כאמור בסעיף 1, והשוכרת שהיא חברה בערבון מוגבל תשלם דמי שכירות ריאליים שיקבעו על ידי השמאי הממשלתי או נציגו; (1) הוראות סעיף 52א לחוק העיקרי לא יחולו על נכס כאמור בסעיף 1, והשוכרת שהיא חברה בערבון מוגבל תשלם דמי שכירות ריאליים שיקבעו על ידי השמאי הממשלתי או נציגו;
(2) בעל הבית ייתן לשוכרת האמורה זכות קדימה לרכישת הנכס על פי הסכם בין הצדדים. (2) בעל הבית ייתן לשוכרת האמורה זכות קדימה לרכישת הנכס על פי הסכם בין הצדדים. (2) בעל הבית ייתן לשוכרת האמורה זכות קדימה לרכישת הנכס על פי הסכם בין הצדדים.