הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 576123 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת רחל עזריה דב חנין ______________________________________________ פ/2735/20 הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איסור דיג תוך שימוש במתקן נשימה מלאכותי לצלילה), התשע"ו–2016 דברי הסבר המערכות האקולוגיות הימיות הן המערכות המאוימות ביותר בעולם ותפקודן נתון בסכנה. זאת כתוצאה מזיהום ומפעילות דיג אינטנסיבית של מרבית מדינות העולם. בישראל קיימים שלושה אזורי דיג טבעיים עיקריים: הים התיכון, מפרץ אילת והכנרת. פקודת הדיג, 1937, אמנם תוקנה בחלוף השנים, אך רבים מסעיפיה נותרו מיושנים ואינם תואמים את הידע המדעי הנאסף בתחום. תקינת תקנות הדיג אינה מספקת את צורכי הענף, ועל פי דוח מבקר המדינה בנושא ניהול ענף הדיג משנת 2012 קיימת אכיפה חלקית מטעם אגף הדיג שבמשרד החקלאות ופיתוח הכפר. מדע הדיג אינו מפותח בישראל כפי שנעשה בארצות מפותחות אחרות בעולם על ידי הממשלה והאקדמיה ובשל כך קיים צורך להסדיר סעיפים מסוימים בענף זה על ידי חקיקה. מסקירת החקיקה במדינות השונות (הרגולציה של הדיג, סקירה משפטית, הלשכה המשפטית של הכנסת, 2014), עולות הנקודות העיקריות הבאות: ראשית, הדיג מספק מקור לתזונה, פרנסה ותעסוקה. לכן, יש לנהל את המערכת האקולוגית הימית בכלל ואת הדגה בפרט בצורה יעילה. שנית, כתוצאה מהשפעת הפעילות האנושית בכלל מרכיבי המערכת האקולוגית, כגון זיהום ופעילות דיג אינטנסיבית של מרבית מדינות העולם, המערכות האקולוגיות הימיות הן המערכות המאוימות ביותר בעולם ותפקודן נתון בסכנה. ברמה הבינלאומית, קיימות מספר אמנות המסדירות את שליטתה של מדינה בים הסמוך אליה, וכן עקרונות כלליים להגנה על המשאבים הימיים. אמנה בינלאומית משנת 1983 המכונה "אמנת האומות המאוחדות לחוק הים" (United Nations Convention on the Law of the Sea) קובעת, בין היתר, כי לכל מדינה יוגדר אזור כלכלי בלעדי של 200 מייל ימי (כ-370 ק"מ) מחופה של מדינה, שבו יש בלעדיות לאותה המדינה בניצול אוצרות הים. הסכמים נוספים, אשר אושרו מכוח אמנה זו, מסדירים היבטים שונים של פיתוח בר-קיימא של הסביבה הימית ובין היתר, ניהול בר-קיימא של הדיג. על אמנה זו, שנוסחה בשנת 1983, חתומות 161 מדינות, אך ישראל אינה אחת מהן. אמנה נוספת היא אמנת המגוון הביולוגי, המחייבת את המדינות אשר אשררו אותה, לשלב שיקולים של שמירת המגוון הביולוגי ושימוש בר-קיימא ברכיביו בתהליך קבלת ההחלטות הלאומי בנושא. עוד קבעו המדינות אשר אשררו אמנה זו, במסגרת תכנית אסטרטגית חדשה בשנת 2010, כי עד שנת 2020 כל מאגרי הדגים ינוהלו וינוצלו באופן בר-קיימא וחוקי. על אמנה זו משנת 1992 ישראל חתומה, ואף אישררה אותה בשנת 1995. מי שאחראי במדינת ישראל על נושא הפיקוח על הדיג, הוא האגף הבכיר לדיג ולחקלאות מים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, הכפוף למנכ"ל המשרד ופועל מכוח פקודת הדיג ותקנות הדיג, 1937, שנועדו להסדיר את העיסוק בדיג לשם יצירת ממשק דיג ראוי. כידוע, דיג מהווה ציד של בעלי חיים ימיים, לשם מזון, ספורט או תחביב ומשמש גם כמקור תעסוקה. לצערנו, ישנן שיטות דיג אשר גורמות להרס מרקם החיים התת ימי. אחת מהשיטות אלו היא דיג באמצעות צלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים. שיטה זו נאסרה בצורה חלקית על ידי האגף לדיג בשנת 1998, באמצעות תיקון לתקנה 4 לתקנות הדיג, 1937. בתיקון לתקנה 4 נקבע כי יש לאסור צלילה עם רובה תת ימי באמצעות מתקני נשימה מלאכותיים, מכיוון שהיא מאפשרת לדייגים להגיע עד לבתי הגידול של הדגים ובכך לפגוע קשות בהתפתחות אוכלוסיית הדגים באזור בו מבוצע הדיג. אך הבעייתיות היא שלא נקבע איסור גורף לגבי דיג על ידי צלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים. זהו נוסח פסקה (10) של תקנה 4: "לא ידוג אדם דגים בים כנרת ובמפרץ אילת באמצעות רובה תת-ימי, ובכל מקום אחר לא ידוג אדם דגים ברובה תת-ימי, כאשר הוא משתמש במתקני נשימה מלאכותיים לצלילה, אלא ברשות מאת פקיד הדיג הראשי ומטעמים מיוחדים שיירשמו". העונש המרבי לעבירות מסוג זה, לאדם ללא עבר פלילי, הוא 3 חודשי מאסר בפועל, או 12,900 שקלים חדשים. מאז התיקון וקביעת האיסור, נתפסו צוללים רבים שדגו באמצעות רובה תת-מימי ומיכלי צלילה. רוב הצוללים שנתפסו הם דייגים חובבים, שאינם מחזיקים ברישיונות דיג אישיים, ואשר יצאו לביצוע דיג לא חוקי בניגוד לפקודת הדיג. היקף הפעילות העבריינית בארץ בתחום זה הוא גבוה מאוד, ונאמד במאות צוללים. העבריינים פועלים בשלושה אופנים עיקריים: ביצוע צלילת דיג בים בסמוך לחוף, הפלגה בסירה פרטית לאתר צלילה וביצוע צלילת דיג באזור זה והגעה לאתרי צלילה באמצעות מועדוני צלילה וביצוע צלילת דיג. למרות הפגיעה החמורה במצולות הים, שנוצרת בשל דיג על ידי צלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים, לפקיד הדיג הראשי עדיין עומדת הסמכות להעניק רישיון דיג עם מתקני נשימה מלאכותיים לצלילה, מטעמים מיוחדים ובהתאם לשיקול דעתו, ורישיונות לדיג בצלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים לצלילה עדיין ניתנים מדי שנה (ההתאחדות הישראלית לצלילה, גליון מס' 45, 2010). לצערנו, עד היום לא נחקק חוק האוסר באופן גורף דיג על ידי צלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים. שיטת דיג זו מאפשרת דיג בלתי מבוקר, בעיקר של מינים בסכנת הכחדה כמו דגי דקר (לוקוס) ומינים מוגנים אחרים, כגון כפן גושמני, במקומות המסתור שלהם, דבר היוצר נזק אקולוגי ופוגע באופן אנוש במינים מוגנים, שוניות, אלמוגים ודגים נדירים שנמצאים במצולות הים (נייר מדיניות בנושא התמודדות עם הצטמצמותו של שלל הדיג במים הטריטוריאליים של מדינת ישראל בים התיכון, פרופ' מומי כהן, האוניברסיטה העברית בירושלים). לפיכך מוצע לתקן את פקודת הדיג ולקבוע איסור גורף לגבי דיג על ידי צלילה עם מתקני נשימה מלאכותיים. הצעת חוק בנושא דומה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת (פ/1902/20). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ז באדר א' התשע"ו – 7.3.16 הוספת סעיף 5א 1. בפקודת הדיג, 1937, אחרי סעיף 5 יבוא: בפקודת הדיג, 1937, אחרי סעיף 5 יבוא: בפקודת הדיג, 1937, אחרי סעיף 5 יבוא: "איסור דיג תוך שימוש במתקן נשימה מלאכותי לצלילה 5א. לא ידוג אדם, לא ימית דגים ולא ינסה לעשות כן תוך שימוש במתקן נשימה מלאכותי לצלילה."