הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 575277 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת אלי אלאלוף יעקב מרגי עאידה תומא סלימאן רחל עזריה ______________________________________________ פ/2796/20 הצעת חוק זכויות חגים לעובדים שעתיים, התשע"ו–2016 דברי הסבר 35% עד 50% מכלל העובדים בישראל עובדים לפי שעות. שכרם מחושב לפי יחידות של שעת עבודה, ואינו שכר חודשי קבוע. לעיתים קרובות אלה עובדים חלשים, ששכרם הוא שכר המינימום או רק מעט יותר מכך. זכויותיהם רופפות משל עובדים המועסקים בחוזים אישיים, בהסכמים קיבוציים, ואפילו מאלה של עובדי קבלן. פעמים רבות מדובר בעובדים המועסקים שנים רבות באותו מקום עבודה ומבצעים עבודה יומיומית וארוכת שנים. אופן העסקתם בצורה זאת לא נובע בהכרח מאירעיות מובנית של עבודתם ומצרכים משתנים או עונתיים, אלא פשוט משום שעלות העסקתם נמוכה יותר והפרת זכויותיהם קלה ונוחה יותר והיא נעשית בחסות החוק. הצעת החוק באה להשוות בין עובדים המקבלים את שכרם על בסיס חודשי ובין עובדים המקבלים את שכרם על בסיס שעתי בכל הקשור לתשלום בגין ימי חג – דהיינו, תשלום דמי חגים. בעוד שהעובדים המועסקים על בסיס חודשי מקבלים את שכרם הרגיל בימי החג השונים בהם אינם מועסקים (כל עובד לפי דתו), לא כך הוא ביחס לעובדים על בסיס שעתי. על פי צו הרחבה, העובד השעתי זכאי לתשלום בגין יום החג, רק בתנאי שיועסק יום לפני החג ויום לאחריו. מעסיקים רבים נוהגים "להקפיד" על כך שעובדים אלה יצאו לחופשה כפויה שבאופן מכוון לא תעמוד בקריטריונים אלה. התוצאה, בעיקר בחגי תשרי ובמועדיו ובחוה"מ פסח, היא שעובדים אינם מקבלים שכר לפעמים במשך חודש שלם. דווקא בזמנים שבהם גדל סל הצריכה המשפחתי לרגל החג. הצעת החוק מבקשת להוות תחליף לצו ההרחבה שאינו הולם עוד הן את היקף ההעסקה השעתית והן את אופיו המשתנה של שוק העבודה. ניתן לשער כי ככל שיפחתו התמריצים הכלכליים (ובראשם דמי חגים) להעסקת עובדים לפי שעות, כך יקטנו היקפי ההעסקה מסוג זה אשר בפועל נועדה להתחמק מצבירת זכויות. כך, ההעסקה השעתית תישמר למקרים בהם היא באמת נדרשת לפי אופי העבודה. החגים היהודיים וחגיהם של בני דתות אחרות הם עת לשמחה, לקיום מצוות החג, להעמקת המורשת, לגיבוש משפחתי, לערבות הדדית, להתכנסות סביב ערכים משותפים ולמנוחה של הנפש. ראוי שעובדים יוכלו להמשיך לפרנס את משפחותיהם גם ובעיקר בימים אלה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"א באדר ב' התשע"ו – 21.3.16 הגדרות 1. בחוק זה – בחוק זה – בחוק זה – "יום חג" – ליהודי – מועדי ישראל כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, ויום העצמאות, ולמי שאינו יהודי – חגי עדתו כמשמעותם בסעיף האמור ויום העצמאות; "יום חג" – ליהודי – מועדי ישראל כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, ויום העצמאות, ולמי שאינו יהודי – חגי עדתו כמשמעותם בסעיף האמור ויום העצמאות; "יום חג" – ליהודי – מועדי ישראל כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, ויום העצמאות, ולמי שאינו יהודי – חגי עדתו כמשמעותם בסעיף האמור ויום העצמאות; "מתכונת העבודה הרגילה" – מתכונת העבודה בשלושת החודשים שקדמו ליום החג, ולגבי עובד שטרם השלים שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק או במקום העבודה – בתקופת עבודתו כאמור; "מתכונת העבודה הרגילה" – מתכונת העבודה בשלושת החודשים שקדמו ליום החג, ולגבי עובד שטרם השלים שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק או במקום העבודה – בתקופת עבודתו כאמור; "מתכונת העבודה הרגילה" – מתכונת העבודה בשלושת החודשים שקדמו ליום החג, ולגבי עובד שטרם השלים שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק או במקום העבודה – בתקופת עבודתו כאמור; "עובד במשכורת" – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; "עובד במשכורת" – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; "עובד במשכורת" – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; "עובד בשכר" – מי שאינו עובד במשכורת וקיבל שכר עבודה בעד פחות מ-18 ימים בחודש; "עובד בשכר" – מי שאינו עובד במשכורת וקיבל שכר עבודה בעד פחות מ-18 ימים בחודש; "עובד בשכר" – מי שאינו עובד במשכורת וקיבל שכר עבודה בעד פחות מ-18 ימים בחודש; "שכר יומי ממוצע" – השכר שהשתכר עובד בשכר ביום עבודה, בממוצע; "שכר יומי ממוצע" – השכר שהשתכר עובד בשכר ביום עבודה, בממוצע; "שכר יומי ממוצע" – השכר שהשתכר עובד בשכר ביום עבודה, בממוצע; "שכר רגיל" – אחד מאלה, לפי העניין: "שכר רגיל" – אחד מאלה, לפי העניין: "שכר רגיל" – אחד מאלה, לפי העניין: (1) לגבי עובד במשכורת – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד עבודתו באותו יום אילולא חל יום החג; (1) לגבי עובד במשכורת – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד עבודתו באותו יום אילולא חל יום החג; (2) לגבי עובד בשכר – (2) לגבי עובד בשכר – (א) היה העובד מועסק בימים קבועים – שכרו היומי הממוצע בשלושת החודשים שקדמו ליום החג; (ב) היה העובד מועסק בימים שאינם קבועים – הסכום המתקבל מחלוקת סך כל שכרו בשלושת החודשים שקדמו ליום החג ב-65; (ג) היה העובד מועסק אצל המעסיק או במקום העבודה פחות משלושה חודשים לפני יום החג – שכרו היומי הממוצע בתקופת עבודתו כאמור. זכות לדמי חגים 2. (א) עובד שנעדר מעבודתו ביום חג, זכאי לתשלום דמי חגים. (א) עובד שנעדר מעבודתו ביום חג, זכאי לתשלום דמי חגים. (א) עובד שנעדר מעבודתו ביום חג, זכאי לתשלום דמי חגים. (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי יום חג שחל ביום המנוחה השבועי של עובד, אלא אם כן מתכונת עבודתו הרגילה של העובד כללה עבודה ביום המנוחה השבועי ויש היתר להעסיקו ביום המנוחה השבועי. (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי יום חג שחל ביום המנוחה השבועי של עובד, אלא אם כן מתכונת עבודתו הרגילה של העובד כללה עבודה ביום המנוחה השבועי ויש היתר להעסיקו ביום המנוחה השבועי. (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי יום חג שחל ביום המנוחה השבועי של עובד, אלא אם כן מתכונת עבודתו הרגילה של העובד כללה עבודה ביום המנוחה השבועי ויש היתר להעסיקו ביום המנוחה השבועי. (ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד בשכר שמתכונת העבודה הרגילה שלו היא עבודה בימי עבודה קבועים, אם יום החג חל ביום שאינו יום העבודה הקבוע שלו. (ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד בשכר שמתכונת העבודה הרגילה שלו היא עבודה בימי עבודה קבועים, אם יום החג חל ביום שאינו יום העבודה הקבוע שלו. (ג) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול לגבי עובד בשכר שמתכונת העבודה הרגילה שלו היא עבודה בימי עבודה קבועים, אם יום החג חל ביום שאינו יום העבודה הקבוע שלו. תשלום דמי חגים 3. (א) דמי החגים יהיו בשיעור השכר רגיל שהיה משולם לעובד ביום החג, אילולא נעדר מעבודתו. (א) דמי החגים יהיו בשיעור השכר רגיל שהיה משולם לעובד ביום החג, אילולא נעדר מעבודתו. (א) דמי החגים יהיו בשיעור השכר רגיל שהיה משולם לעובד ביום החג, אילולא נעדר מעבודתו. (ב) דין דמי חגים כדין שכר עבודה לכל דבר ועניין. (ב) דין דמי חגים כדין שכר עבודה לכל דבר ועניין. (ב) דין דמי חגים כדין שכר עבודה לכל דבר ועניין. שמירת זכויות ושמירת דינים 4. (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לתשלום בעד ימי חגים לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי וצו הרחבה, אלא להוסיף עליה. (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לתשלום בעד ימי חגים לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי וצו הרחבה, אלא להוסיף עליה. (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לתשלום בעד ימי חגים לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי וצו הרחבה, אלא להוסיף עליה. (ב) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד להיעדר מעבודתו ואין בהן כדי לגרוע מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 ופקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948. (ב) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד להיעדר מעבודתו ואין בהן כדי לגרוע מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 ופקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948. (ב) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מזכותו של עובד להיעדר מעבודתו ואין בהן כדי לגרוע מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 ופקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948. ביצוע ותקנות 5. שר הכלכלה והתעשייה ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו. שר הכלכלה והתעשייה ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו. שר הכלכלה והתעשייה ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו.