הצעת חוק לקריאה הראשונה
רשומות
הצעות חוק
ה מ מ ש ל ה
2016 במרס28
1037
י"ח באדר ב' התשע"ו
עמוד
972 . . . . . . . . . . . . . . . . .2016-) (הודאת נאשם), התשע"ו18 'הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס
972
:מתפרסמת בזה הצעת חוק מטעם הממשלה
) (הודאת נאשם), 18 'הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס
2016-התשע"ו
12 תיקון סעיף
.1
- 12 הפקודה), בסעיף- (להלן11971-בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א
במקום כותרת השוליים יבוא "הודאה";
)1(
הצעת החוק המתפרסמת בזה היא פרי
כללי
המלצותיה של הוועדה המייעצת לשר
המשפטים לעניין סדר דין פלילי וראיות בראשות שופטת
בית המשפט העליון בדימוס, השופטת עדנה ארבל, ועדה
הוועדה). הוועדה - אשר מונתה בידי שר המשפטים (להלן
עסקה במשך כשלוש שנים בנושא של הודאת חוץ של
נאשם (הודאה הניתנת שלא במסגרת ההליך שלפני בית
המשפט) והגישה את המלצותיה לשרת המשפטים בחודש
. 2015 מאי
הרשעת אדם בלא עוול בכפו, ובוודאי כזו הגוררת
עמה עונש כבד, היא מן העוולות החמורות ביותר שעשויה
מדינה לעולל לאזרחיה. על כן, כמאמר הרמב"ם, "יותר טוב
ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן
הימים" (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, מצווה
תכליתם של - ר"צ). תכלית ההליך הפלילי, וכפועל יוצא
סדרי הדין וכללי הראיות, היא לזכות את החפים מפשע
ולהרשיע את האשמים.
הודאת חוץ של נאשם היא ראיה מרכזית במשפטים
פליליים. נוכח מרכזיותה של ההודאה וחשיבותה להליך
הפלילי, ומנגד, נוכח החשש מפני הרשעת חפים מפשע
על סמך הודאה, קשה להפריז בחשיבותה של הוראת
- החוק המסדירה את קבלתן של הודאות במשפט פלילי
1971- לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א12 סעיף
פקודת הראיות).- (להלן
לפקודת הראיות נדונה 12 הסוגיה של תיקון סעיף
במהלך השנים בוועדות שונות, ובהן צוות בראשותו של
השופט לנדוי (שמינה היועץ המשפטי לממשלה דאז) אשר
לחוקק סעיף המסדיר את נושא הודאת 1985 הציע בשנת
החוץ, במסגרת הצעת חוק ראיות חדש; והוועדה לעניין
הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט
חוזר, בראשותו של השופט גולדברג (שמינה שר המשפטים
בשיתוף עם שר המשטרה), אשר הגישה את המלצותיה
ועדת השופט גולדברג). במשך השנים - (להלן1994 בשנת
גובשו כמה הצעות חוק בנושא, ואולם הן לא הבשילו
לכלל חקיקה. עם זאת, הצורך בחקיקה בנושא עודנו קיים
בין השאר בשל החשש מפני הרשעות שווא ומידע עדכני
שנצבר בעניין זה, מחויבויותיה של מדינת ישראל לפי
האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי
Convention against Torture and( אנושיים או משפילים
other Cruel, Inhuman and Degrading Treatment or
) האמנה נגד עינויים- ) (להלן249 ,31 ) (כ"אPunishment
.והתפתחויות בחקיקה ובפסיקה
הוועדה סברה כי אין מקום להמליץ על מהלך
לפקודת הראיות, אלא שנכון יותר 12 נרחב לתיקון סעיף
להתמקד בכמה תיקונים עיקריים חשובים. הטעם לכך
נעוץ, בין השאר, בפסיקה שהתפתחה והתבססה במשך
לפקודה נדבכים 12 השנים בתחום ואשר הניחה סביב סעיף
של תפישות ופרשנויות, שאותם ראוי לשמר. כך למשל,
האמור קיבל הביטוי 12 במסגרת הפסיקה שדנה בסעיף
"חופשית ומרצון" הנזכר בו ושהפך ברבות השנים שגור
ומושרש, משמעות רחבה החורגת מפירושו הלשוני הצר
ומהתפישה שהיתה רווחת בפסיקה בעניין פסילת הודאות
שנגבו באמצעי חקירה שעיקרם כפייה ואלימות, ומאוחר
גם לפסילת הודאות שנגבו תוך שימוש באמצעי - יותר
תחבולה.
עם השנים הוסט הדגש בפסיקה גם לטענות בדבר
הפעלת לחצים נפשיים או פסיכולוגיים בלתי הוגנים
כטעם לפסילת הודאה, וחלה התפתחות חשיבתית בנוגע
לטעמים המונחים בבסיס כלל הפסילה המתואר לעיל
במובן זה שלצד התכלית של הבטחת אמינותן של הודאות,
התגבשה תכלית נוספת של הגנה על זכויות נאשמים
בחקירה ושמירה על טוהר ההליך הפלילי, והובעה דעה
כי כלל הפסילה נועד בין השאר גם לחנך את החוקרים
ולהרתיע את גורמי החקירה מפני שימוש באמצעי חקירה
רפאל 5121/98 פסולים. לפירוט נוסף בנושא זה ראו: ע"פ
- (להלן461 )1(יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד סא
. הוועדה סברה כי ראוי לשמר 24 פרשת יששכרוב), פסקה
משמעויות רחבות ותפישות אלה שניתנו לביטוי "חופשית
ומרצון", זאת חרף הביקורת שהושמעה נגדו במשך השנים.
תכליתו של התיקון המוצע היא לעגן בפקודה קביעה
הצהרתית שלפיה הודאה שנגבתה בעינויים, -עקרונית
(ג) לפקודה כנוסחו המוצע, אינה קבילה, 12 כמפורט בסעיף
זאת בהתאם למחויבות ישראל לפי האמנה נגד עינויים;
לעגן בפקודה הוראה בעניין התוספת הראייתית הנדרשת
להודאה, תוך הפניית "זרקור" למצבים מסוימים שבהם
ככלל תידרש תוספת ראייתית כבדת משקל, המסבכת את
(ה) לפקודה 12 הנאשם בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף
כנוסחו המוצע); וכן לעגן בפקודה את ההלכה שנקבעה
הלכת יששכרוב) בכל הנוגע - בפרשת יששכרוב (להלן
(ד) לפקודה כנוסחו המוצע). כאמור, 12 להודאות (ראו סעיף
.308 '; ס"ח התשע"ו, עמ421 ', עמ18 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש
1
ד ב ר י ה ס ב ר
28.3.2016 ,, י"ח באדר ב' התשע"ו1037 - הצעות חוק הממשלה
973
בסעיף קטן (א), במקום "הודיית הנאשם" יבוא "הודאת הנאשם", במקום "ניתנה
)2(
;"ההודיה" יבוא "ניתנה ההודאה" ובמקום "ראה שההודיה" יבוא "ראה שההודאה
- )בסעיף קטן (ב
)3(
ברישה, במקום "הודיית נאשם" יבוא "הודאת נאשם" ובכל מקום, במקום
(א)
"ההודיה" יבוא "ההודאה";
), במקום "מקבל ההודיה" יבוא "מקבל ההודאה";1( בפסקה
(ב)
), בכל מקום, במקום "ההודיה" יבוא "ההודאה" ובמקום 2( בפסקה
(ג)
"שההודיה" יבוא "שההודאה";
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
)4(
)"(ג
חלופה א': הודאת הנאשם כי עבר עבירה לא תהיה קבילה אם ניתנה
בעקבות נקיטת אמצעי חקירה הכוללים עינויים, כלפי נותן ההודאה, בידי
איש מרות או מי מטעמו.
חלופה ב': הודאת הנאשם כי עבר עבירה לא תהיה קבילה אם ניתנה
לאחר נקיטת אמצעי חקירה הכוללים עינויים, כלפי נותן ההודאה, בידי
איש מרות או מי מטעמו.
בסעיף קטן (א), במקום "הודיית הנאשם" יבוא "הודאת הנאשם", במקום "ניתנה
)2(
;"ההודיה" יבוא "ניתנה ההודאה" ובמקום "ראה שההודיה" יבוא "ראה שההודאה
- )בסעיף קטן (ב
)3(
ברישה, במקום "הודיית נאשם" יבוא "הודאת נאשם" ובכל מקום, במקום
(א)
"ההודיה" יבוא "ההודאה";
), במקום "מקבל ההודיה" יבוא "מקבל ההודאה";1( בפסקה
(ב)
), בכל מקום, במקום "ההודיה" יבוא "ההודאה" ובמקום 2( בפסקה
(ג)
"שההודיה" יבוא "שההודאה";
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
)4(
)"(ג
חלופה א': הודאת הנאשם כי עבר עבירה לא תהיה קבילה אם ניתנה
בעקבות נקיטת אמצעי חקירה הכוללים עינויים, כלפי נותן ההודאה, בידי
איש מרות או מי מטעמו.
חלופה ב': הודאת הנאשם כי עבר עבירה לא תהיה קבילה אם ניתנה
לאחר נקיטת אמצעי חקירה הכוללים עינויים, כלפי נותן ההודאה, בידי
איש מרות או מי מטעמו.
הצעת החוק מעניקה משקל רב לפסיקה העשירה בנושא
לפקודת הראיות, והיא נועדה, בין השאר, לעגן 12 סעיף
פסיקה זו בפקודה.
3– ו2 ,)3( ) עד1(1 סעיפים
מוצע להחליף את המונח "הודיה" המשמש
לפקודה במונח "הודאה". על פי 54– ו47 ,12 כיום בסעיפים
ההגדרות המילוניות המונח "הודאה" מתאים יותר לתיאור
הודאה בביצוע עבירה, בעוד שמשמעותו המקובלת של המונח
"הודיה" היא של אמירת תודה או של תפילת הודיה (ראו גם:
).246 ' בעמ1 א' הרנון, דיני ראיות, חלק שני (התשמ"ה), ה"ש
)4(1 סעיף
לסעיף קטן (ג) המוצע
פסילת הודאה שנגבתה בעינויים : האמנה נגד עינויים
. 1991 אושררה בידי מדינת ישראל ונכנסה לתוקף בשנת
במסגרת האמנה הכוללת הגדרה רחבה של עינויים,
מתחייבות המדינות החברות לנקוט את כל האמצעים
הנאותים כדי לחדול מביצוע מעשי עינויים בשטחן וכן
למנוע מעשים כאמור. האמנה מטילה חובות שונות על
15 המדינות החברות בה. בכל הנוגע להודאת נחקר סעיף
לאמנה קובע כי "מדינה חברה תבטיח כי הצהרה אשר
הוכח כי נעשתה בלחץ עינויים לא תועלה כראיה בהליכים
כלשהם, בלתי אם נגד אדם המואשם בגרימת עינויים,
בחזקת ראיה כי ההצהרה נעשתה".
לאמנה נגד עינויים 1 "עינויים" מוגדרים בסעיף
כך: "מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או
סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטלי, במטרה להוציא
ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על
מעשה שביצעו, או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי,
או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי; או מכל סיבה
ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא, מקום שכאב או סבל
כאמור נגרמים בידי או באישור או בהסכמה בשתיקה
של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי או
לפקודה 12 בשידולו". ברוח הגדרה זו מוצע לתקן את סעיף
ולהגדיר עינויים, בסעיף קטן (ו) המוצע, כ"מעשה הגורם
במכוון לכאב חמור או לסבל חמור, גופני או נפשי".
בדוח ועדת השופט גולדברג הודגש כי התחייבויותיה
של ישראל על פי האמנה נגד עינויים הן אחד הטעמים
לפקודת הראיות, וכי על תיקון 12 לצורך בתיקון סעיף
כאמור להלום את האמנה.
מעבר להתחייבויותיה של ישראל על פי האמנה נגד
עינויים, קיימת חשיבות רבה לקביעה עקרונית וברורה
דינה פסלות. יש בכך - בחוק שהודאה שנגבתה בעינויים
אמירה הצהרתית ערכית ראויה של המחוקק שאין להכיר
בעינויים במסגרת חקירה, וכי פירותיה של חקירה שכללה
עינויים לא יבואו בשערי בית המשפט. על כן, מוצע להוסיף
לפקודה את סעיף קטן (ג) כנוסחו המוצע ולקבוע 12 לסעיף
בו, בהתאם למחויבות ישראל לפי האמנה נגד עינויים,
כי הודאת הנאשם כי עבר עבירה לא תהיה קבילה אם
ניתנה בעקבות (או "לאחר") נקיטת אמצעי חקירה הכוללים
עינויים, כלפי נותן ההודאה, בידי איש מרות או מי מטעמו.
בין חברי הוועדה לא הושגה הסכמה בשאלה אם יש
לנקוט את המונח "בעקבות" או את המונח "לאחר" לצורך
תיאור היחס בין השימוש באמצעי החקירה הכוללים
עינויים לבין מתן ההודאה.
היו שתמכו בשימוש במונח "לאחר", המסתפק בכך
שההודאה מאוחרת בזמן לנקיטת העינויים ומצביע בכך על
זיקה מסוימת בין העינויים להודאה. זאת, בין השאר, בשל
הקושי שהנאשם עלול להיתקל בו בהוכחת קשר סיבתי בין
העינויים להודאה. עוד טענו התומכים בחלופה זו כי יש בכך
ד ב ר י ה ס ב ר
28.3.2016 ,, י"ח באדר ב' התשע"ו1037 - הצעות חוק הממשלה
974
בית המשפט רשאי שלא לקבל הודאה של נאשם כי עבר עבירה, אם שוכנע
(ד)
שההודאה הושגה שלא כדין ושקבלתה כראיה במשפט תפגע באופן מהותי
בזכותו של הנאשם להליך הוגן, בשים לב לאינטרס הציבורי בקבלת ההודאה.
(ה)
)1(
חלופה א': לא יורשע נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף
זה אלא אם כן מצא בית המשפט בחומר הראיות ראיה חיצונית
ראיה מאמתת);- התומכת באמיתות ההודאה (בסעיף קטן זה
חלופה ב': לא יורשע נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף זה
אלא אם כן מצא בית המשפט בחומר הראיות ראיה חיצונית להודאה,
ראיה מאמתת);- התומכת באמיתות ההודאה (בסעיף קטן זה
מסר הצהרתי הפוסל מכל וכל שימוש בעינויים ומייתר את
הצורך לבחון אם ההודאה הושגה עקב העינויים. לדעתם,
עצם השימוש בעינויים פוסל את ההודאה שבאה אחריו.
מנגד, היו שסברו שיש לנקוט בהקשר זה את המונח
"בעקבות", המשקף גם מידה מסוימת של סיבתיות בין
השימוש בעינויים למתן ההודאה, שכן בלא קשר סיבתי
כאמור ייתכנו מקרים שבהם לא יהיה מנוס מפסילת
הודאת אמת שנמסרה באופן עצמאי, במנותק ובלא כל
קשר לאמצעי חקירה שכלל עינויים, שננקט לפני כן כלפי
הנאשם. שתי החלופות נכללות בנוסח המוצע והבחירה
ביניהן תיעשה בהמשך הליך החקיקה בכנסת.
לסעיף קטן (ד) המוצע
פסילת הודאה מחמת פגיעה בהוגנות ההליך: בפרשת
יששכרוב נקבעה עילת הפסילה הפסיקתית שנועדה למנוע
פגיעה בזכות להליך הוגן. באותה פרשה נקבע כי לבית
המשפט נתונה סמכות שבשיקול דעת לפסול ראיות מסוגים
שונים, ובכלל זה הודאות, אשר הושגו שלא כדין בידי
גורמי אכיפת החוק. עילת הפסילה מתבססת על התפישה
כי קבלתה במשפט של ראיה שהושגה שלא כדין עלולה
להכתים את ההרשעה ולפגוע בלגיטימיות שלה, גם אם אין
חשש לאמיתותה של הראיה. קבלת הראיה עלולה להביא
לכך שבית המשפט ייתפש כמי שמכשיר את הפגם ונותן
ידו, לאחר מעשה, לאי–החוקיות שבהתנהגות החוקרים,
והיא עלולה לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי, באמון הציבור
בו ובהגנה על כבוד הנאשם וחירותו. כמו כן, יש חשש כי
השתתת הרשעה על ראיה מסוג זה עלולה ליצור תמריץ
לביצוע פעולות חקירה בלתי כשרות בעתיד.
לפקודת הראיות, לגבי 12 מוצע לעגן במסגרת סעיף
הודאות, את עילת הפסילה של פגיעה בזכות להליך הוגן
לפקודה 12 אשר נקבעה כאמור בפרשת יששכרוב. כך, סעיף
יקבע הסדר חוקי כולל לעניין קבילות הודאת חוץ של
נאשם וכן יינתן ביטוי בספר החוקים להלכה משמעותית זו.
האפשרות לעגן בפקודת הראיות הוראה אשר תסדיר
את עילת הפסילה הפסיקתית לגבי כל סוגי הראיות, ולא רק
לגבי הודאות, נשקלה בוועדה אך לבסוף החליטה הוועדה
שלא להמליץ על עיגון כאמור בשלב זה, בין השאר משום
שדיוני הוועדה התמקדו בהודאות ומשום שהסדרה כאמור
מעלה שאלות המצריכות בחינה רחבה ומורכבת, אשר
טרם נערכה. כמו כן הוזכרו בהקשר זה הפסיקה המועטה
והניסיון המועט יחסית בנוגע לפסילת ראיות שאינן
הודאות. ואולם יודגש כי אין בעיגון המוצע של הלכת
יששכרוב לגבי הודאות בלבד, בסעיף קטן (ד) המוצע, משום
הסדר שלילי לגבי ראיות אחרות.
עוד דנה הוועדה באפשרות לעגן בפקודה הוראה
המבנה את שיקול הדעת של בית המשפט בהחליטו אם
לפסול ראיה שהושגה שלא כדין, שבמסגרתה יפורטו
השיקולים השונים שעל בית המשפט לבחון כגון חומרת
אי–החוקיות בהשגת ההודאה, תום לבו של החוקר, אם
להודאה יש קיום עצמאי ונפרד מההפרה ועוד, זאת
בדומה למודל הקיים למשל בחקיקה האוסטרלית (ראו:
). ואולם לבסוף, Uniform Evidence Act 1995– ל138 סעיף
הן בשל העדר הסכמה בין חברי הוועדה על רשימת
השיקולים שייקבעו בפקודה והן מטעמים מהותיים של
העדפת חקיקה "פתוחה", החליטה הוועדה להמליץ על
עיגון עילת הפסילה באופן כללי תוך מתן שיקול דעת רחב
לבית המשפט, ועל השארת פיתוח השיקולים הקונקרטיים
השונים לפסיקה המתפתחת בנושא, על פי המקרים
שיובאו לפני בית המשפט.
סעיף קטן (ד) כנוסחו המוצע מסמיך את בית
המשפט לפסול הודאה אם שוכנע שהיא הושגה שלא
כדין ושקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכותו של
הנאשם להליך הוגן, וזאת בשים לב לאינטרס הציבורי
בקבלת ההודאה. ההוראה המוצעת מבטאת איזון אשר בא
לידי ביטוי בפרשת יששכרוב ובפסיקה שבאה בעקבותיה,
בין הצורך בהגנה על זכותו של הנאשם להליך הוגן,
המגלם בחובו בין השאר ערכים ושיקולים של עשיית
צדק, הגנה על כבוד הנאשם, טוהר ההליך הפלילי, הרתעה
מפני פעולות חקירה פסולות בעתיד ומניעת פגיעה באמון
הציבור במערכת השיפוטית, ובין האינטרס הציבורי בקבלת
ההודאה, שבגדרו נכללים בין השאר ערכים ושיקולים של
גילוי האמת, מניעת עבריינות, הגנה על שלום הציבור
והגנה על זכויות נפגעי העבירה. יודגש כי החלוקה
האמורה אינה דיכוטומית וכי בגדר האינטרס הציבורי
באים גם שיקולים הנוגעים לזכותו של הנאשם להליך הוגן.
לסעיף קטן (ה) המוצע
התוספת הראייתית להודאה: הדרישה לתוספת ראייתית
של "דבר מה נוסף" כתנאי להרשעה על סמך הודאה היא
קוזלי ואח' נ' מדינת 3081/91 יציר הפסיקה (ראו למשל: ד"נ
ד ב ר י ה ס ב ר
28.3.2016 ,, י"ח באדר ב' התשע"ו1037 - הצעות חוק הממשלה
975
), התקיימה נסיבה מיוחדת מהנסיבות1( על אף האמור בפסקה
)2(
שלהלן, לא יורשע נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף זה אלא אם
כן מצא בית המשפט בחומר הראיות ראיה חיצונית המסבכת את הנאשם
בביצוע העבירה:
הנאשם היה קטין בעת גביית ההודאה;
(א)
ננקטו כלפי הנאשם אמצעי לחץ פסולים שאינם עולים כדי
(ב)
עינויים כהגדרתם בסעיף קטן (ו);
הנאשם סבל בעת גביית ההודאה מלקות שכלית או נפשית
(ג)
של ממש;
תיעוד הודאת הנאשם היה לקוי במידה המשפיעה על יכולת
(ד)
בית המשפט להתרשם מההודאה ולהעריכה;
נסיבה אחרת שבשלה סבר בית המשפט כי ראיה חיצונית
(ה)
המסבכת את הנאשם כאמור נחוצה לשם הסרת ספק בדבר אמיתות
ההודאה;
), התקיימה נסיבה מיוחדת מהנסיבות1( על אף האמור בפסקה
)2(
שלהלן, לא יורשע נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף זה אלא אם
כן מצא בית המשפט בחומר הראיות ראיה חיצונית המסבכת את הנאשם
בביצוע העבירה:
הנאשם היה קטין בעת גביית ההודאה;
(א)
ננקטו כלפי הנאשם אמצעי לחץ פסולים שאינם עולים כדי
(ב)
עינויים כהגדרתם בסעיף קטן (ו);
הנאשם סבל בעת גביית ההודאה מלקות שכלית או נפשית
(ג)
של ממש;
תיעוד הודאת הנאשם היה לקוי במידה המשפיעה על יכולת
(ד)
בית המשפט להתרשם מההודאה ולהעריכה;
נסיבה אחרת שבשלה סבר בית המשפט כי ראיה חיצונית
(ה)
המסבכת את הנאשם כאמור נחוצה לשם הסרת ספק בדבר אמיתות
ההודאה;
) וההפניות שם). לצורך 1991( 458 ,441 )4(ישראל, פ"ד מה
קביעת משקלה של ההודאה נקבעו בפסיקה שני מבחנים,
לפקודת הראיות: 12 אשר אינם מעוגנים בלשונו של סעיף
המבחן הפנימי, שלפיו נבדקים סימני האמת העולים מתוך
ההודאה (ההיגיון או חוסר ההיגיון שבה, הסדר או הבלבול
של הפרטים וכן הלאה); והמבחן החיצוני, שלפיו נבחנים
סימני אמת חיצוניים להודאה המשליכים על אמיתותה,
הם ה"דבר מה נוסף" התומך בהודאה. הדרישה האמורה
לתוספת ראייתית מהווה ביטוי לתפישה החשדנית
כלפי ההודאה. לפי תפישה זו, כדי לתת להודאה משקל
ולהרשיע על פיה, אין להסתפק בהודאה עצמה, אלא יש
לחפש אחר תוספת ראייתית.
מוצע לעגן בסעיף קטן (ה) כנוסחו המוצע, דרישה
לתוספת ראייתית להודאה. על פי המוצע ברירת המחדל
לתוספת הראייתית הנדרשת תהיה ראיה "מאמתת" (ראו
)), ואולם תידרש ראיה "מסבכת" (ראיה חיצונית 1( פסקה
המסבכת את הנאשם בביצוע העבירה) אם מתקיימת
)(א) עד (ד) של אותו 2( נסיבה מהנסיבות המנויות בפסקה
סעיף קטן (וכן אם מתקיימת נסיבה אחרת שבית המשפט
סבור שנדרשת בשלה ראיה מסבכת לשם הסרת ספק בדבר
אמיתות ההודאה).
יודגש, כי הוויתור על המונח "דבר מה נוסף" ועל
המונחים האחרים השגורים בפסיקה בהקשר זה כגון
"דבר לחיזוק" וראית "סיוע", והשימוש במונחים "ראיה
מאמתת" וראיה מסבכת", לא נועדו להביא לשינוי במהותן
של הדרישות שנקבעו בפסיקה. מוצע לעשות שימוש
במונחים "ראיה מאמתת" וראיה "מסבכת", אשר אף בהם
נעשה שימוש בפסיקה בהקשר זה, מאחר שהם מדויקים
ובהירים יותר.
לעניין הדרישה המוצעת לראיה מסבכת בהתקיים
נסיבות מסוימות יצוין, כי מהמחקר ומהניסיון שהצטבר
בתחום עולה כי אוכלוסיות מסוימות פגיעות באופן מיוחד
בחקירה, וכי הסיכון להודאות שווא לגביהן גבוה באופן
יחסי. כך, יש כמה משתנים שזוהו תאורטית או אמפירית
כרלוונטיים למסירת הודאות שווא, כמו למשל גיל צעיר,
אינטליגנציה נמוכה, מוגבלות שכלית והפרעות נפשיות.
לגבי קטינים, למשל, נמצא כי שיעור בני הנוער בתיקים
שבהם הוכח כי נמסרה הודאת שווא גבוה באופן ניכר
משיעור הנאשמים מקבוצות אחרות בתיקים אלה. כמו
כן, יש מחקרים שמוכיחים כי בני נוער נמצאים בסיכון
גבוה יותר למסירת הודאות שווא משום שהם מגלים
"כושר שיפוט לא בשל" בקבלת החלטות, דפוס התנהגות
המאופיין באימפולסיביות, התמקדות בסיפוקים מיידיים
ויכולת פחותה להעריך סיכונים עתידיים. בעבור מתבגרים
בעלי ראייה קצרת טווח, מסירת הודאת שווא עלולה
לשמש אמצעי להימלט מסיטואציה מלחיצה. יתר על כן,
בני נוער רבים המוכרים למערכת המשפט אובחנו כבעלי
הפרעות פסיכולוגיות שונות, כך שלמעשה הם נמצאים
בסיכון כפול למסירת הודאת שווא בחקירה.
נוסף על הדרישה לראיה מסבכת במקרה שנאשם
משתייך לקבוצה מיוחדת מהקבוצות הנזכרות לעיל, מוצע
שתידרש ראיה כאמור גם במקרה שבו תיעוד ההודאה היה
לקוי במידה המשפיעה על יכולת בית המשפט להתרשם
)(ד) המוצעת). בעניין זה יוער כי לרוב 2( מההודאה (פסקה
תקלה טכנית בלבד לא תשפיע על יכולת בית המשפט
להתרשם מההודאה ולהעריכה, וכי כל מקרה ייבחן לפי
נסיבותיו.
כמו כן מוצע כי תידרש ראיה מסבכת במקרה שננקטו
כלפי הנאשם אמצעי לחץ פסולים שאינם עולים כדי
)(ב) המוצעת).2( עינויים (פסקה
)(ה), כי תידרש ראיה מסבכת 2( לבסוף מוצע, בפסקה
שאינה מנויה בפסקאות - כל אימת שמתקיימת נסיבה
ד ב ר י ה ס ב ר
28.3.2016 ,, י"ח באדר ב' התשע"ו1037 - הצעות חוק הממשלה
976
)3(
,), רשאי בית המשפט להסתפק2( חלופה א': על אף האמור בפסקה
לצורך הרשעת נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף זה,
בראיה מאמתת, אם מצא שאין בנסיבה המיוחדת כאמור באותה
פסקה כדי להשפיע על אמיתות ההודאה.
), רשאי בית המשפט להסתפק, 2( חלופה ב': על אף האמור בפסקה
לצורך הרשעת נאשם על סמך הודאה שהתקבלה לפי סעיף זה,
בראיה מאמתת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
- בסעיף זה
(ו)
בעל סמכות אכיפה על פי דין;- ""איש מרות
מעשה הגורם במכוון לכאב חמור או לסבל חמור, גופני או - ""עינויים
נפשי."
47 תיקון סעיף
.2
."(א) לפקודה, במקום "הודיה בעובדה" יבוא "הודאה בעובדה47 בסעיף
54 תיקון סעיף
.3
." לפקודה, ברישה, במקום "הודיית בעל דין" יבוא "הודאת בעל דין54 בסעיף
שבשלה הדבר - ) המוצעת2( משנה (א) עד (ד) של פסקה
נדרש, לדעת בית המשפט, לשם הסרת ספק בדבר אמיתותה.
כאמור, מוצע כברירת מחדל לדרוש ראיה "מאמתת"
לשם הרשעה על סמך הודאה, זאת אלא אם כן מתקיימת
) 2( לגבי הנאשם נסיבה מיוחדת מהנסיבות המנויות בפסקה
המוצעת, כמפורט לעיל, שאז תידרש על פי המוצע תוספת
ראייתית מחמירה יותר, המסבכת את הנאשם בביצוע
העבירה.
), להעניק לבית המשפט 3( עם זאת מוצע, בפסקה
גם בהתקיים נסיבה - שיקול דעת להסתפק בכל זאת
בראיה מאמתת, בשל נסיבות גביית - מיוחדת כאמור
ההודאה או תוכנה. דוגמה למקרה כזה היא הודאה בעלת
משקל פנימי רב של קטין על סף הבגירות.
בשני עניינים בסעיף קטן (ה) המוצע, מוצעים שני
נוסחים חלופיים:
), מוצעות שתי חלופות לעניין 1( ראשית, בפסקה
הדרישה לראיה מאמתת. לפי חלופה אחת, הראיה הנדרשת
צריכה להיות ראיה "חיצונית", ולפי החלופה השנייה עליה
להיות "חיצונית להודאה". החלופה הראשונה המוצעת
לעניין זה מבקשת להשאיר לשיקול דעת בית המשפט את
השאלה אם הראיה תהיה חיצונית להודאה או חיצונית
לנאשם. יצוין, כי אף המלצות ועדת השופט גולדברג כללו
דרישה ל"ראיה חיצונית".
) מוצעות שתי חלופות לנסיבות 3( שנית, בפסקה
שבהן יסתפק בית המשפט בראיה מאמתת, במקרים שבהם,
לפי החלופה - ככלל, נדרשת על פי המוצע ראיה מסבכת
הראשונה בית המשפט יוכל לעשות זאת "מטעמים מיוחדים
שיירשמו", ולפי החלופה השנייה הוא יוכל לעשות זאת
"אם מצא בית המשפט שאין בגורם מהגורמים המנויים
בסעיף כדי להשפיע על אמיתות ההודאה".
מאחר שבשני עניינים אלה לא הגיעו חברי הוועדה
לכלל הסכמה, מוצע לתת ביטוי בהצעת החוק לשתי
החלופות המתוארות לעיל, בכל אחד משני העניינים,
בהיותן חלופות המשקפות עמדות מרכזיות בוועדה,
ולהותיר את הבחירה בין החלופות להליך החקיקה
בכנסת.
ד ב ר י ה ס ב ר
28.3.2016 ,, י"ח באדר ב' התשע"ו1037 - הצעות חוק הממשלה
סודר במח' רשומות, משרד המשפטים, והודפס במדפיס הממשלתיISSN 0334-3030 שקלים חדשים3.24 המחיר