הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 576323 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת רחל עזריה מיכאל אורן נאוה בוקר איל בן ראובן אברהם נגוסה רויטל סויד ______________________________________________ פ/2861/20 הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – אכיפה ומימון), התשע"ו–2016 דברי הסבר חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, מבקש לשמור על נגישותו של חוף הים לכלל הציבור, בשל היותו קניין ציבורי ומשאב טבע. אולם, המציאות מלמדת כי ישנן רשויות מקומיות אשר אינן עומדות בהוראות החוק וגובות דמי כניסה עבור שירותים בסיסיים, או לחלופין, גובות דמי כניסה גבוהים מן המקובל עבור שירותים נלווים נוספים. בשנים האחרונות נטל מימון עלויות ההקמה והאחזקה של מקומות רחצה, מוטל על כתפי המועצות האזוריות בלבד. בניגוד לרשויות מקומיות אחרות, מועצות אזוריות לא נהנות מהכנסה אחרת הנובעת מכך שיש חוף בשטחן כגון ארנונה גבוהה יותר על אזורי מגורים ומסחר הסמוכים לחוף – ולכן נדרש שיפוי מהמדינה על מנת לכסות את עלויות אחזקת החוף ולאפשר לציבור ליהנות ממשאב זה. התיקון מציע הסדר המאפשר למועצות אזוריות אשר אינן גובות דמי כניסה לחופי רחצה או אשר מתחייבות להפסיק לגבות דמי כניסה, להגיש בקשת מימון. זאת, מתוך הנחה כי מתן המימון יתמרץ את המועצות האזוריות להפסיק לגבות דמי כניסה ממבקרים בחוף, ובכך יגדיל את נגישות הציבור לחופים ויגשים עקרונות של צדק חלוקתי וסביבתי. חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, אינו מסדיר במפורש את סוגיית גביית דמי חניה בחופים, ולעיתים עולה החשש כי הדבר עלול להוות פירצה למועצות, לאור אפשרותן לגבות דמי כניסה גבוהים במסווה של דמי חניה. בית המשפט בתיק בג"ץ 5824/05 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים (10.12.2009) קבע כי פרשנות החוק היא כי יש לגבות סכום סביר וזאת בתנאי שישנן אפשרויות גישה נוספות לחוף. מטרת התיקון היא לעגן את פרשנות בית המשפט העליון בלשון בחוק, כך שאפשרות גביית דמי החניה והכניסה לחופי הים תתאפשר רק כאשר ישנה גישה נוחה אל החוף, בין בדרך של תחבורה ציבורית ובין בדרך של אפשרות חניה ללא תשלום במרחק הליכה סביר מן החוף. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח באדר ב' התשע"ו – 28.3.16 תיקון סעיף 8 1. בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8, אחרי "דמי כניסה" יבוא "לרבות דמי חניה", אחרי "שהגישה אליו נוחה" יבוא "בין בדרך הסתייעות בתחבורה ציבורית המספקת מענה הולם לציבור המבקרים, ובין בדרך הסדרת אפשרות לחניית רכב ללא תשלום, במרחק הליכה סביר מן החוף". בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8, אחרי "דמי כניסה" יבוא "לרבות דמי חניה", אחרי "שהגישה אליו נוחה" יבוא "בין בדרך הסתייעות בתחבורה ציבורית המספקת מענה הולם לציבור המבקרים, ובין בדרך הסדרת אפשרות לחניית רכב ללא תשלום, במרחק הליכה סביר מן החוף". בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8, אחרי "דמי כניסה" יבוא "לרבות דמי חניה", אחרי "שהגישה אליו נוחה" יבוא "בין בדרך הסתייעות בתחבורה ציבורית המספקת מענה הולם לציבור המבקרים, ובין בדרך הסדרת אפשרות לחניית רכב ללא תשלום, במרחק הליכה סביר מן החוף". בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8, אחרי "דמי כניסה" יבוא "לרבות דמי חניה", אחרי "שהגישה אליו נוחה" יבוא "בין בדרך הסתייעות בתחבורה ציבורית המספקת מענה הולם לציבור המבקרים, ובין בדרך הסדרת אפשרות לחניית רכב ללא תשלום, במרחק הליכה סביר מן החוף". בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8, אחרי "דמי כניסה" יבוא "לרבות דמי חניה", אחרי "שהגישה אליו נוחה" יבוא "בין בדרך הסתייעות בתחבורה ציבורית המספקת מענה הולם לציבור המבקרים, ובין בדרך הסדרת אפשרות לחניית רכב ללא תשלום, במרחק הליכה סביר מן החוף". הוספת סעיף 8א 2. אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: "בקשת מימון "בקשת מימון "בקשת מימון 8א. (א) מועצה אזורית שלא גובה דמי כניסה למקום רחצה בים הנמצא בתחומה רשאית להגיש למשרד האוצר בקשה למימון עלויות מקום הרחצה (בסעיף זה – בקשה למימון); מועצה אזורית שגובה דמי כניסה כאמור רשאית להגיש בקשה למימון אם התחייבה שלא לגבות דמי כניסה עם קבלת המימון. (ב) שר האוצר יתקין תקנות לעניין הוראות סעיף זה."