הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 577309
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת זהבה גלאון
אילן גילאון
עיסאווי פריג'
מיכל רוזין
תמר זנדברג
______________________________________________
פ/2865/20
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – איסור הריסה מנהלית בהיעדר תכנון), התשע"ו–2016
דברי הסבר
מטרתה של הצעת חוק זו היא להרחיב את שיקול הדעת המוקנה לבתי המשפט להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי כאשר מתקיימות נסיבות המעידות על מציאות של מחדלים תכנוניים של רשויות התכנון ועל קשר בין מחדלים אלה לבין הבנייה שלא בהיתר.
הקניית שיקול דעת כאמור לבית המשפט נועדה לאבחן מתוך כלל עבירות הבנייה את העבירות המתבצעות למטרת בניית בית מגורים, כחלק ממימוש הזכות החוקתית לקורת גג. זאת, בנסיבות של מחדלי תכנון של רשויות התכנון, לרבות התמשכות בלתי סבירה של הליכי תכנון שהביאו להיעדר תכניות מתאר תקפות שלפיהן ניתן להוציא היתרי בנייה או להיעדר תכניות מתאר המתייחסות למבנה הבעלות הפרטית על הקרקע.
מצב זה מאפיין בעיקר את הבנייה בישובים הערביים שברובם אין תכניות מתאר עדכניות שמסדירות ומאפשרות בנייה חוקית למגורים. השטח המיועד למגורים בתכניות המתאר המקוריות של כלל היישובים הערבים כמעט ולא השתנה מאז אישור התכניות לפני עשרות שנים. מצב זה שם את האוכלוסייה הערבית במלכוד בין הפטיש והסדן: מצד אחד היעדר חלופה לבנייה חוקית בשל מחדלי תכנון ומצד שני הצורך לספק קורת גג ומצוקת הדיור והקרקע ההולכת ומחריפה ביישובים הערבים.
חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 אינו חוק עונשי במהותו. קיים קשר הדוק בין הפעלת סמכויות אכיפה וענישה על ידי הרשויות, לרבות הוצאת צווי הריסה מינהליים וביצועם, ובין מילוי חובותיהם החוקיות הראשוניות של מוסדות התכנון להניח מסגרת תכנונית ראויה, המאפשרת בנייה חוקית בהתאם לצורכי הדיור של האוכלוסייה. במילים אחרות – חוק התכנון והבנייה בנוי משני נדבכים: הנדבך הראשון מסדיר את ההקמה של מוסדות התכנון השונים ואת ההכנה על ידם של תכניות המתאר לסוגיהן. הנדבך השני עוסק ברישוי הבנייה על פי אותן תכניות, ובאמצעי אכיפה וענישה, שנועדו לשמור על המסגרת התכנונית, כפי שנקבעה בהתאם להסדרים שבנדבך הראשון. הנדבך השני של החוק, ובמיוחד החלק העונשי שבו, נשען על הנדבך הראשון ואין לו קיום עצמאי ללא מימוש הנדבך הראשון.
החובה לערוך תכניות מתאר לבנייה חוקית מוטלת על רשויות התכנון ולא על התושבים. אין מקום אפוא להפעיל את הסנקציות העונשיות בחוק על מי שלא קיימת לגביו מסגרת תכנונית הולמת לבנייה חוקית, בשל מחדלי רשויות התכנון.
לפיכך מוצע להרחיב את שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בבקשות להארכת מועד לביצוע צווי הריסה, באופן שמאפשר התחשבות מצד בתי המשפט בנסיבות ביצוע הבנייה כמפורט לעיל. כמו כן, ומאותם נימוקים, מוצע להחיל את הרחבת שיקול הדעת כאמור גם על בקשות להארכת מועד ביצוע של צווי הריסה שיפוטיים.
הצעת החוק נכתבה בסיוע האגודה לזכויות האזרח בישראל.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ח באדר ב' התשע"ו – 28.3.16
תיקון סעיף 207 1. בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 207, בסופו יבוא "בבחינת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שיפוטי כאמור רשאי בית המשפט לשקול את התנאים והשיקולים המנויים בסעיפים 238א(ט1) ו-(ט2)". בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 207, בסופו יבוא "בבחינת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שיפוטי כאמור רשאי בית המשפט לשקול את התנאים והשיקולים המנויים בסעיפים 238א(ט1) ו-(ט2)".
תיקון סעיף 238א 2. בסעיף 238א לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ט) יבוא: בסעיף 238א לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ט) יבוא:
"(ט1) בית המשפט רשאי להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלית אם מתקיים אחד מאלה: "(ט1) בית המשפט רשאי להאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלית אם מתקיים אחד מאלה:
(1) הבניין מיועד למגוריי מקים הבניין ובני משפחתו;
(2) ביצוע ההריסה במועד שנקבע יותיר את מקים הבניין ובני משפחתו ללא קורת גג;
(3) אין עניין ציבורי מיידי שלשם השמירה עליו מתחייבת פעולת ההריסה במועד שנקבע.
(ט2) בבחינת בקשה להארכת מועד, כאמור בסעיף קטן (ט1), יהיה בית המשפט רשאי לשקול, בין היתר, את אלה: (ט2) בבחינת בקשה להארכת מועד, כאמור בסעיף קטן (ט1), יהיה בית המשפט רשאי לשקול, בין היתר, את אלה:
(1) מידת סטייתה של הבנייה מתוכנית שהופקדה ;
(2) התאמת הבנייה לתוכניות מאושרות הקיימות ברשויות מקומיות סמוכות או הקלות שניתנו מהן;
(3) התמשכות בלתי סבירה בהליכי תכנון;
(4) השלכות שתהיינה להריסה על מי שמתגורר בבניין החורג ובני משפחתו."