הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 578625
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת יואל חסון
מכלוף מיקי זוהר
נאוה בוקר
יוסי יונה
איימן עודה
עאידה תומא סלימאן
עמר בר-לב
______________________________________________ פ/2930/20
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה במקרה של התפטרות), התשע"ו–2016
דברי הסבר
כאשר עובד מפוטר מעבודתו על ידי מעסיקו, זכאותו לדמי אבטלה מרגע פיטוריו אינה מוטלת בספק, בכפוף למספר מבחנים טכניים וברורים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה– 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי). לעומת זאת, לפי סעיף 166 בחוק הביטוח הלאומי כאשר עובד מתפטר מעבודתו מרצונו, הוא לא יהיה זכאי לדמי אבטלה במשך תשעים הימים הראשונים לאחר התפטרותו, אלא אם התפטרותו נחשבת "מוצדקת". החוק אינו מגדיר מהי התפטרות מוצדקת לצורך זכאות בדמי אבטלה. גם תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג–1972, העוסקת בזכאות לדמי אבטלה בשל הפסקת עבודה מרצון, אינה מגדירה באופן מפורש את הזכאות לדמי אבטלה במקרה של התפטרות, אלא מפנה לסעיפים 6 ו-11(א) בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). לפיכך, לצורך זכאות בדמי אבטלה, התקנות מכירות כיום בשתי עילות בלבד – עילה כללית של "הרעה מוחשית" בתנאי העבודה ועילה ספציפית של הרעה במצב בריאותי של העובד או בני משפחתו.
ההסדר המשפטי הקיים בעייתי מבחינות רבות. ראשית, מבחינה ערכית וטרמינולוגית אין זה ראוי שהמדינה תקבע מתי התפטרות נחשבת "מוצדקת" ומתי "אינה מוצדקת". שאלת ההצדקה היא עניין סובייקטיבי של העובד. השאלה הרלבנטית לצורך קבלת דמי אבטלה היא האם העובד שהתפטר, נאלץ לעשות זאת בחוסר ברירה.
שנית, לא ייתכן שזכאות לדמי אבטלה אינה מוגדרת בחוק באופן ברור ומפורש. חוק הביטוח הלאומי עוסק בהרחבה בסוגיות רבות, משניות בהרבה, ולכן עניין כל כך בסיסי ורלבנטי לאזרח הפשוט, כמו זכאות לדמי אבטלה, צריך להיות מוסדר בחוק, ולא להיוותר עמום ופתוח לפרשנויות.
שלישית, בשלה העת לנתק את הזיקה ההדוקה הקיימת כיום בין חוק הביטוח הלאומי לבין חוק פיצויי פיטורים. שכן, מדובר בשני חוקים נפרדים בעלי תכליות שונות שאין לערבב ביניהן. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי היא להסדיר את היחסים בין הפרט לבין המדינה, ובתוך כך להעניק לאזרחים רשת תמיכה חברתית וכלכלית רחבה, ואילו מטרתו של חוק פיצויי פיטורים היא להסדיר יחסים בין עובדים למעסיקיהם.
רביעית, יש להרחיב את הזכאות לדמי אבטלה במקרה של התפטרות ולכלול בה, מעבר לעילות שכבר הוכרו, גם עילה של התפטרות הורה לצורך טיפול ברך נולד.
הצעת החוק מבקשת אפוא לתקן את הבעיות שצוינו באמצעות הסדרה של הזכאות לדמי אבטלה במקרה של התפטרות. לפי ההצעה, הזכאות תוכר בשלושה מצבים:
המצב הראשון הוא התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה. מוצע להגדיר בחוק תרחישים נפוצים שהוכרו בפסיקת בתי הדין לעבודה ועל ידי הביטוח הלאומי ככאלה שקיומם מהווה חזקה להרעה מוחשית, כגון הפחתה בשכר, אי תשלום תנאים סוציאליים, התנכלות במקום העבודה והעתקת מקום העבודה באופן שמכביד על הגעת העובד. הגדרה קונקרטית כאמור תמנע עמימות מיותרת, ותסייע לאנשים מוחלשים להבין בקלות את זכאותם לדמי אבטלה מבלי להזדקק לייעוץ משפטי או הליכים מורכבים.
המצב השני הוא התפטרות מחמת הרעה במצב הבריאותי של העובד או בן משפחתו. עילה זהה קיימת כבר כיום מכוח חוק פיצויי פיטורים, אך ראוי שתעמוד בזכות עצמה בחוק הביטוח הלאומי.
המצב השלישי הוא התפטרות הורה לאחר לידה לצורך טיפול בילד, שכיום אינו מוכר כעילה המזכה בדמי אבטלה. בעניין זה אף הוגשו מספר הצעות חוק (פ/2147/20 על ידי חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי כנסת ו-פ/155/20 על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי כנסת). הורה שמתפטר ממקום עבודתו על מנת לטפל בתינוק עושה זאת בלית ברירה, בדיוק כמו התפטרות על רקע מצב בריאותי או העתקת מקום העבודה. בסיטואציה כזאת, ראוי שהמדינה תיקח אחריות ותפרוס רשת ביטחון כלכלי בדמות זכאות לדמי אבטלה.
בנוסף למצבים המפורטים בסעיף, מוצע להסמיך את שר הרווחה, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע בתקנות מצבים נוספים שיזכו עובד שהתפטר בדמי אבטלה. שר הרווחה יעשה שימוש בסמכויותיו כדי להכיר בעילות נוספות על העילות האמורות ולהרחיב את רשת הביטחון שמעניקה המדינה למי שנאלץ להתפטר מעבודתו.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ' באדר ב' התשע"ו – 30.3.16
תיקון סעיף 166 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 166 – בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 166 –
(1) בסעיף קטן (ב), המילים "בלי שהייתה הצדקה לכך" – יימחקו, ובמקום הסיפה החל במילה "השר", יבוא "אלא אם כן, הייתה הפסקת העבודה באחת מנסיבות אלו: (1) בסעיף קטן (ב), המילים "בלי שהייתה הצדקה לכך" – יימחקו, ובמקום הסיפה החל במילה "השר", יבוא "אלא אם כן, הייתה הפסקת העבודה באחת מנסיבות אלו:
(1) הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ובכלל זה באמצעות הפרה של זכויות המגיעות לעובד מכוח כל דין, הפחתה בשכר, אי-תשלום תנאים סוציאליים, הטרדות או התנכלות במקום העבודה והעתקת מקום העבודה באופן שמכביד משמעותית על ההגעה לעבודה; לעניין פסקה זו, העתקת מקום העבודה, כאשר היא אינה חלק ממאפייני התפקיד, תיחשב מכבידה משמעותית על ההגעה לעבודה אם המרחק שעל העובד לעבור ממקום מגוריו למקום העבודה הוא 60 קילומטרים לפחות, ולעניין עובד שהוא הורה לילד שגילו עד שבע שנים – 40 קילומטרים לפחות, והוא עולה על המרחק שהיה על העובד לעבור בטרם העתקת מקום העבודה;
(2) הרעה במצב בריאותו של העובד או בן משפחתו, כאשר הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין מהווים סיבה מספקת להתפטרות; בפסקה זו, "בן משפחה" – בן משפחה שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה;
(3) התפטרות עובדת או עובד, תוך תשעה חודשים מיום הולדת ילדם, על מנת לטפל בילד, ובנסיבות כאמור בסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963;
(4) נסיבות אחרות שיקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה."