הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 577358 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת ניסן סלומינסקי שולי מועלם-רפאלי מרדכי יוגב בצלאל סמוטריץ' נאוה בוקר שרן השכל יואב בן צור אברהם נגוסה מכלוף מיקי זוהר אמיר אוחנה ______________________________________________ פ/2875/20 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016 דברי הסבר ​נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם זכאים על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל–1970 (להלן – חוק התגמולים), לתגמולים כספיים ולהטבות שונות, המיועדים לסייע להם ולתמוך בהחלמתם. על תגמולים כספיים אלה חל חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב] ולגבי חיילי צה"ל חל חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950 (להלן – חוק משפחות חיילים שנספו במערכה). סעיף 36(א)(1) לחוק הנכים קובע כי הנפגע זכאי לתבוע פיצויים הן לפי חוק הנכים והן לפי "חוק אחר", ובלבד שלא יגבה כפל פיצויים. פיצויים "לפי חוק אחר", מוגדרים בסעיף 36(ב) כפיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי פקודת הפיצויים לעובדים, 1947. פיצויים על נזקים אזרחיים כוללים פיצויים לדוגמה (להלן – פיצויים עונשיים). לגבי הרציונל העומד בבסיס הפיצויים העונשיים, הבהיר כב' השופט אליעזר ריבלין: "פיצויים עונשיים נתפסים, באופן מסורתי, ככאלה הנשענים על רציונלים עונשיים כגון גמול והרתעה, שהרי הנזק הממשי שנגרם לניזוק, מוטב, ברגיל, באמצעות פיצויים 'רגילים', ואילו הפיצויים העונשיים משקפים סכום שהוא מעבר לנזק הממשי שנגרם לניזוק. הפיצויים העונשיים אינם שיקוף של הנזק שנגרם, אלא של התנהגות המזיק. לא השפעתם על הניזוק היא העיקרי, כי אם השפעתם על המזיק" (ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס (2011), פס' 35). פסיקת פיצויים עונשיים על ידי בית המשפט היא מצומצמת ביותר, ושמורה בעיקר למקרים של פגיעות גוף חמורות, שעלו עד כדי מוות. כן נהוג לייחס להשתת פיצויים עונשיים תנאי מקדים של כוונת זדון (ת"א 4071-02 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ואח' (2015), פס' 305-306). שני אלמנטים אלה מתקיימים בנשוא הצעת החוק – פיצויים עונשיים בגין מעשי איבה. הפרשנות המקובלת לסעיף 36(א) לחוק הנכים, היא שאם יקבלו בני המשפחות פיצוי "לפי חוק אחר", כגון פיצוי עונשי, יהיה עליהם להפסיק לקבל הפיצוי "לפי חוק זה", כגון התגמולים הניתנים להם מהמוסד לביטוח לאומי, ולהחזיר התגמולים שקיבלו עד כה. בהתאם, אם יחליטו שלא לגבות הפיצוי העונשי, לא ייפגעו זכויותיהם במוסדות המדינה והם יוכלו להמשיך לקבל את התגמולים, בלי שיידרשו להחזיר את שקיבלו עד כה. הסעיף נועד למנוע כפל פיצוי, קרי למנוע מצב בו הנפגע יקבל אותו הפיצוי הן מהמדינה והן מהמזיק, כתוצאה מכך שהמדינה תתבע את המזיק תביעת שיבוב לאחר שהאחרון כבר שילם לניזוק על פי פסק דין. אולם הגם שככלל הגיונו של הסעיף מובן, ההגיון נעלם כאשר מחילים אותו גם על נפגעים מפעולות איבה. מחד, בתחום פעולות האיבה, מדינת ישראל מעניקה לנפגעים ולבני משפחותיהם פיצוי שאינו פיצוי עונשי, מהסיבה הברורה שלא היא זו שפגעה בהם. מאידך, היא איננה מאפשרת להם לתבוע פיצוי עונשי מהמזיק עצמו, המפגע והעומדים מאחוריו. התוצאה היא שהסעיף מייצר מציאות בה הרשות הפלסטינית, במקרים בהם הוכח בבית משפט אחריותה לרצח ישראלים, פטורה מאי אלו תשלומי פיצוי, מהסיבה שהנוסח כיום מחייב הפסקת קבלת הגמלאות והחזרתן גם במקרה של פסיקת פיצוי עונשי בשל מעשי איבה. כלומר, ההסדר הנוכחי מייצר אנומליה המאיינת את יכולת גביית הפיצוי העונשי, ומהווה חסם מעשי בפני הגשת תביעות בנדון על ידי הנפגעים ובני משפחותיהם (לדוגמה, בפסק הדין 3361/09 יורשי בני שלום נ' הרשות הפלסטינית, הטיל בית המשפט אחריות על הרשות הפלסטינית לרצח החייל יוסף סוורי ז"ל, שרון בן שלום ז"ל ובעלה יניב בן שלום ז"ל, אך לאור ההסדר הקבוע בסעיף 36(א) כיום, לא הייתה תועלת בידי בני משפחות הנרצחים לתבוע הסעד הכספי אותו פסק בית המשפט בעניין). השינוי המוצע בחוק התגמולים מחריג את תחום פעולות האיבה מסוגית כפל הפיצוי, כך שהפסקת קבלת התגמולים מהמדינה במקרה של קבלת פיצוי "מחוק אחר", לא תחול על פיצויים עונשיים בגין מעשי פעולות איבה. סעיף 17 בחוק התגמולים כולל גם התייחסות לסעיף 21(א)(1) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, אשר מכיל הסדר הזהה לזה הקבוע בסעיף 36(א), ולפיו לא ניתן לתבוע כפל פיצוי של תגמולים לצד פיצויים אזרחיים, וזאת כדי להבטיח שוויון בין חיילי צה"ל שנפגעו בפעולות איבה בשירותם הצבאי לבין אזרחים ובני משפחותיהם. יצוין כי הצעת החוק עולה בקנה אחד עם תיקון תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז–2007 משנת 2012, אשר הפחית את האגרה בתביעה לפיצוי עונשי מ-2.5% מסכום התביעה לסכום קבוע של 1,153 שקלים חדשים (לדוגמה, לפני התיקון, בתביעה לפיצוי עונשי בסך 20 מיליון שקלים חדשים סכום האגרה שהתובע נדרש לשלם היה 500,000 שקלים חדשים, בעוד לאחר התיקון סכום האגרה קבוע 1,153 שקלים חדשים). הפחתה דרמטית זו של האגרה מלמדת, בין היתר, על כוונת המחוקק לקדם ולתמוך בהגשת תביעות לפיצוי עונשי בשל מעשי איבה. למותר לציין ששינוי נוסח הסעיף, שפירושו יצירת הפתח להגשת תביעה לפיצוי עונשי בגין מעשי פעולות איבה, נותן "רוח גבית" למאבק בטרור עמו מדינת ישראל מתמודדת יום יום, באמצעות יצירת מכשיר משפטי הרתעתי כלכלית. ההצעה מונעת מתן פרס לטרור, ונועדה למנוע מצב פסול של "הרצחת וגם הרווחת". לפיכך, הצעת החוק נועדה לקדם הגשת תביעות לפיצוי עונשי בתביעות כגד טרור, במקום לחסום אותן דה-פקטו בהסדר הקבוע בחוק התגמולים כיום. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ' באדר ב' התשע"ו – 30.3.16 תיקון סעיף 17 1. בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, בסעיף 17(ב), אחרי "[נוסח חדש]" יבוא "למעט פיצוי לדוגמה בשל פעולת איבה".