הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 573536 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת דב חנין איימן עודה עאידה תומא סלימאן יוסף ג'בארין עבדאללה אבו מערוף ______________________________________________ פ/2998/20 הצעת חוק איסור שימוש פוליטי בשלילת מעמד האזרחות והתושבות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 דברי הסבר מטרת הצעת החוק היא לאסור פגיעה בזכות לאזרחות ותושבות על רקע פוליטי. הזכות לאזרחות היא זכות חוקתית וחלק מזכויות היסוד במדינת ישראל. אמנם היא לא נמנתה במפורש בחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, אולם בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין הכיר בה כזכות חוקתית (בג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, בג"ץ 2934/07 שורת הדין נ' יושבת ראש הכנסת (16.9.07), בג"ץ 1029/06 נודלמן נ' שר הפנים (14.5.08). רבים מתושבי הקבע בישראל הם פלסטינים הגרים בירושלים ואשר תושבותם ניתנה להם מכוח עצם ישיבתם בישראל או ישיבת אבותיהם בישראל טרם החלת החוק הישראלי על ירושלים המזרחית. לאחר שנת 1967, החליט שר הפנים להעניק לאנשים שמקום מגוריהם סופח למדינת ישראל תושבות קבע. מכח החלת המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל על ירושלים המזרחית "רואים את כל מי שהתפקד במפקד האוכלוסין שהתקיים ב-1967 כמי שקיבל רישיון לישיבת קבע" (בג"ץ 282/88 עווד נ' יצחק שמיר - ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424, בעמ' 431). בהמשך ניתן רישיון קבע גם למי שלא התפקד והוכיח שגר בשטח עובר לשנת 1967 ומאז (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05)). התושבות של הפלסטינים במזרח ירושלים היא מצב קיים. מדינת ישראל החליטה שהשטח מסופח אליה. תושבות זו ניתנה בזכות ולא בחסד ומעמדה דומה למעמד אזרחות מכוח לידה. בתי המשפט הכירו במעמד המיוחד של רישיון קבע זה וקבעו, הלכה למעשה, "שיש להבחין בין מי שקיבל מעמד של תושב קבע מכיוון שנולד בישראל (או בשטח שהפך להיות חלק מישראל) וגדל בה לבין מי שקיבל מעמד של תושב קבע לאחר שהיגר לישראל" (עע"מ 5829/05 דארי נ' משרד הפנים (20.9.07)). "שלילת מעמד אזרחי ממי שזכאי לכך על פי דין מהווה פגיעה קשה בפרט, בהינתן מעמד-העל הניתן לזכות האזרחות במדינה (בג"ץ 1884/02 דימיטרוב נ' שר הפנים (16.8.10)). שלילת המעמד פוגעת בקשת רחבה של זכויות יסוד: קניין, משפחה, חופש ביטוי, חופש התנועה זכות ההצבעה ועוד זכויות נוספות. בהעדר מעמד, נאלץ אדם לעקור ממקומו והעקירה "פוגעת קשות בכבודו, בחירותו בקניינו" (בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נו(6) 352, 365). האזרחות היא זכות יסוד מוכרת גם במשפט הבינלאומי. כך בסימן 15 להכרזה האוניברסלית של האו"מ בדבר זכויות האדם (1948), הקובע את זכות כל אדם לאזרחות, האמנה בדבר צמצום המעמד של חוסר אזרחות (1961), ראוYaffa Zilbershats, The Human Right to Citizenship (Ardsley, New York: Transitional Publishers 2002). תושבי ירושלים המזרחית חיו במקום וקיבלו את התושבות עם כיבוש העיר על ידי ישראל בשנת 1967 או מאוחר יותר. ביטול מעמדם כתושבי קבע יוביל רבים מהם למצב בו יהיו חסרי נתינות בעולם (ראו עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411). בשנים האחרונות נעשה שימוש מצומצם, במקרים בודדים, בסמכות של ביטול אזרחות או תושבות בשל הפרת אמונים על ידי שר הפנים. בחודשים האחרונים גברו מעשי האלימות משני הצדדים לסכסוך הישראלי – פלסטיני. בעקבות עימותים אלו, קיים חשש אמיתי להגברה ניכרת ושימוש נרחב בסמכות שלילת האזרחות וביטול רישיונות קבע. הצעת החוק מבקשת למנוע ולאסור פגיעה בזכות לאזרחות ותושבות על רקע פוליטי. את סמכותו לביטול המעמד מכוון שר הפנים בעת הזו נגד תושבים ואזרחים שביצעו פשעים בשל אידיאולוגיה מסוימת. ואולם, הדרך הנכונה והחוקתית להיאבק באלימות, גם אלימות המונעת מאידיאולוגיה, אינה שלילת מעמד, אלא בשימוש בכלים של הדין הפלילי. שימוש בסמכות של שלילת מעמד מטעמים של הפרת אמונים הוא אמצעי דרקוני, המאפיין משטרים אפלים בתקופות אפלות שאיננו רוצים להידמות להם. אפילו החוק ברוסיה היום מתיר לשלול אזרחות אך ורק בנסיבות של רכישת אזרחות רוסית על יסוד פרטים כוזבים. העמדה הרווחת במשפט המשווה כיום היא ש"הפרת אמונים" אינה עילה לביטול מעמדו של אדם. כך למשל, החוק האמריקאי קובע כי מעמדו של אדם יבוטל רק אם ביקש זאת במפורש. זאת בשל העמדה כי לא שוללים אזרחותו של אדם, אלא אם כן עשה מעשה וולונטרי, שיש בו ללמד שביקש לוותר על אזרחותו, ואותו מעשה נעשה בכוונה לוותר על אזרחותו. לפיכך, מוצע לתקן את חוק האזרחות, התשי"ב–1952, ולבטל את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, לבקשת שר הפנים, לשלול אזרחות של אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. כמו כן, מוצע גם לבטל את סמכות בית המשפט, לבקשת שר הפנים, לשלול אזרחות של אדם שהורשע בעבירה של מעשה טרור או בעבירות נוספות כמפורט בחוק. נוסף על כך, מוצע לתקן את חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, כך שבמסגרת שיקול דעתו של שר הפנים, בבואו לבטל אשרה או רישיון ישיבה שניתנו לפי החוק, הוא לא יביא בכלל שיקוליו שיקולים של הפרת אמונים למדינת ישראל. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו באייר התשע"ו – 23.5.16 תיקון חוק האזרחות 1. בחוק האזרחות, התשי"ב–1952 – בחוק האזרחות, התשי"ב–1952 – (1) בסעיף 11 – (1) בסעיף 11 – (א) בסעיף קטן (ב), פסקה (2) – תימחק; (ב) סעיף קטן (ג) – בטל; (2) סעיף 11א – בטל. (2) סעיף 11א – בטל. תיקון חוק הכניסה לישראל 2. בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בסעיף 11, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בסעיף 11, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) בהחלטה לפי סעיף קטן (א), נסיבות של הפרת אמונים למדינת ישראל לא יבואו בכלל שיקוליו של שר הפנים." "(ג) בהחלטה לפי סעיף קטן (א), נסיבות של הפרת אמונים למדינת ישראל לא יבואו בכלל שיקוליו של שר הפנים."