הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 564083
הכנסת העשרים
יוזמת: חברת הכנסת מרב מיכאלי
פ/3119/20
הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016
דברי הסבר
לרפואה הציבורית בישראל פוטנציאל רב להשתלב בתחום המתפתח של תיירות רפואית בעולם. ואולם, המצב הנוכחי, בו אין שקיפות או בקרה על תיירות רפואית בישראל מהווה פגיעה חמורה ברפואה הציבורית בישראל. התיירות הרפואית בישראל היום היא תחום פרוץ, שללא הסדרתו ופיקוחו הוא עלול לפגוע בזמינות הטיפול הרפואי בתושבי ישראל. התיירות הרפואית יכולה להתקיים רק אם תתרום לשיפור הרפואה הציבורית, ולהפיכתה לשוויונית יותר ולנגישה יותר לאוכלוסיית ישראל על ידי הגדלת משאביה ותשתיותיה, מתוך ודאות שאין היא יוצרת פגיעה בשירותים להם זכאיות האזרחיות והאזרחים ובעלי תושבות הקבע.
תיירות רפואית מתבצעת בפועל בישראל הן בבתי חולים ציבוריים והן בבתי חולים פרטיים. בגין הטיפולים שמתבצעים במסגרת התיירות הרפואית נגבים תעריפים גבוהים משמעותית מהתעריפים שנגבים מתושבי ישראל, כמפורט בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 1/09 מתאריך 1.1.2009 ועל פי תעריפון משרד הבריאות. למעט חוזר מנכ"ל 14/95, האוסר על העדפת טיפול בתושב חוץ על פני תושבי הארץ, לא פרסם משרד הבריאות עד כה הנחיות לאופן הפעלת תיירות רפואית במסגרת ציבורית. בנוסף, בדוח מבקר המדינה לשנת 2012 העיר המבקר למשרד הבריאות שיש להוציא הנחיות מקיפות וברורות לבתי החולים המפעילים מסגרת טיפול של תיירות רפואית ולפעול למניעת הפגיעה בתושבי ישראל. התיירות הרפואית בישראל אינה מוסדרת כתחום נפרד בחקיקה או ברגולציה של משרד הבריאות. הצעת חוק זו נועדה להסדירה.
סעיף 1 – מטרת החוק
מטרת הצעת החוק היא להבטיח פיקוח ציבורי הדוק ולהגדיר את אופן הפעולה של תיירות רפואית במסגרת הרפואה הציבורית, כמו גם לאזן בין יתרונות התיירות הרפואית לבין מניעת פגיעה בטיפול המוענק לתושבי ישראל, ולהבטיח שימוש בהכנסותיה לצורך תוספת משאבים לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית.
סעיף 2 – הגדרות
"בית חולים ציבורי" – מוצע להתייחס לבית חולים מסוג זה מכיוון שאלה המוסדות בהם מתקיימת תיירות רפואית אשר עלולה לפגוע בתושב הישראלי.
"תיירות רפואית" – קיים היום בלבול טרמינולוגי לגבי המושג תייר רפואי, לכן יש להבהיר כי החוק אינו חל על חולה אשר הגיע לישראל מהאזור וגם לא על טיפולים דחופים בתיירים שנפגעו במהלך ביקורם בארץ או הסובלים ממחלה המחייבת טיפול שוטף גם במהלך ביקורם בישראל.
"שירות רפואי פרטי" – תיירות רפואית מתקיימת גם בשר"פ ועל כן יש לוודא שהטיפול בתושב הישראלי ובתייר הרפואי יהיה זהה.
"שירות רפואי אלקטיבי" – על מנת שלא לפגוע בתושב הישראלי יש לאפשר במסגרת חוק זה רק שירות רפואי אלקטיבי, כלומר, שירותים שאינם דחופים.
סעיף 3 – סוג השירות
סעיף 3(א) סוג השירות יהיה אלקטיבי כמפורט בסעיף 2. הוראות סעיף 3(ב) עד (ד) מדגישות את הצורך בקיום רפואה ציבורית שוויונית בישראל, כפי שפורסם בחוזר מנכ"ל 14/95 האוסר על העדפת טיפול בתושב חוץ על פני תושבי הארץ.
סעיף 4 – אופן מתן השירות
סעיף 4 (א) ו-(ב) לחוק המוצע מפרט את הצורך בהבטחת רפואה ציבורית שוויונית בישראל, בה תיירים רפואיים אינם זכאים לעדיפות בקביעת תורים. בנוסף חל איסור על בחירת רופאים, זאת כדי להבטיח שוויון במערכת הרפואית הציבורית. סעיף 4(ג) נועד להסדיר שמטופל על פי חוק זה לא יהיה זכאי לתנאים שונים מאלו המוענקים לתושבי ישראל בכלל בתי החולים הציבוריים, גם לא במסגרת שר"פ. כמו כן, מוצע שלא יהיה ניתן לבצע באמצעות השר"פ טיפול נוסף שלא במסגרת החוק.
סעיף 5 – בקרה
סעיף 5(א) לחוק המוצע מתייחס לצורך בקיום שקיפות במערכת הרפואית הציבורית. לכן יש למנות בכל בית חולים מנהל רפואי שיהיה אחראי על בקרה, איסוף שוטף ודיווח של מידע על ניהול התורים הניתנים לתיירים רפואיים. יש לציין כי כיום למשרד הבריאות אין בסיס נתונים המשקף את היקף הפעילות וההכנסות של התיירות הרפואית בישראל. סעיף 5(ב) לחוק זה מתייחס לתעריפים שיש לגבות מתיירים רפואים, ומסמיך את שר הבריאות לקבוע תעריפים ולעדכנם.
סעיף 7 – תקרת היקף הפעילות
הוראה זו תוחמת את הפעילות הכספית של התיירות הרפואית ל-5% ממחזור הפעילות השנתי, כפי שצויין בחוזר מנכ"ל בנושא תיירות רפואית שהופץ ב-2011. חריגה מהיקף זה עלולה לפגוע בנגישות לטיפול של חולים וחולות ישראלים.
סעיף 8 – תגמול הצוות הרפואי
כאמור כיום התגמול מתבצע באופן שונה המבדיל בין תושב ישראלי לתייר רפואי. הכוונה בחוק זה היא שהכנסות מתיירות רפואית יהיו לשם חיזוק הרפואה הציבורית בישראל ולא לשם ההכנסה האישית של הרופא המטפל. זאת, לצורך מניעת התמריצים של עובד הצוות הרפואי להעדפה של חולה אחד על-פני רעהו, באופן שיפגע בטיפול הרפואי השוויוני.
סעיף 9 – ייעוד ההכנסות מתיירות רפואית
החוק המוצע קובע כי התיירות הרפואית תהווה מנוף לחיזוק הרפואה הציבורית. משום שרוב התיירות הרפואית מתבצעת בבתי חולים במרכז הארץ בעוד שיש מחסור במשאבים בבתי החולים בפריפריה, מוצע כי בתי חולים בפריפריה יקבלו 10% מכלל ההכנסות בבתי החולים הציבוריים בישראל בגין התיירות הרפואית. זאת לאור העיקרון המנחה חוק זה, לפיו הגידול בהכנסות יופנה לטובת כלל המשק ויתועל בעיקר להגדלת השוויון בתנאים הרפואיים.
סעיף 10 – תחילה
מוצע שיום התחילה יהיה שלושה חודשים מיום פרסום החוק, על מנת לאפשר לגורמים השונים להיערך בהתאם להוראות החוק.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/2155/19).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ח בסיוון התשע"ו – 4.7.16
מטרות 1. מטרתו של חוק זה היא להסדיר את התיירות הרפואית בישראל, לצידה של רפואה ציבורית שוויונית לתושבי ישראל, וכאמצעי לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל.
הגדרות 2. בחוק זה –
"האזור" – כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס״ז–2007;
"בית חולים ציבורי" – כהגדרתו בסעיף 3 לחוק דם טבורי, התשס"ז–2007;
"טיפול רפואי אלקטיבי" – שירות רפואי שאינו דחוף;
"מנהל" – מנהל רפואי שמונה מטעם בית חולים ציבורי לצורך ביצוע בקרה ומעקב אחר התיירות הרפואית, לפי סעיף 5;
"תייר רפואי" – מי שבא לישראל לצורך תיירות רפואית;
"תיירות רפואית" – כניסה של אדם, שאינו אזרח ישראל או תושב ישראל, ממדינה אחרת, לישראל, לשם קבלת טיפול רפואי אלקטיבי מתוכנן מראש בבית חולים ציבורי, למעט חולה אשר הגיע לישראל מהאזור, ולמעט טיפול דחוף בתייר שנפגע במהלך ביקורו בארץ או סובל ממחלה המחייבת טיפול שוטף גם במהלך ביקורו בישראל, לרבות טיפול דיאליזה;
"השר" – שר הבריאות.
סוג השירות 3. (א) שירות רפואי שניתן במסגרת תיירות רפואית, יינתן רק לפי הוראות חוק זה ויכלול רק שירותים אלקטיביים המוצעים לתושבי ישראל, למעט במקרים הנובעים ממצב רפואי או סיבוך המחייבים טיפול רפואי מורכב, דחוף או מציל חיים.
(ב) מתן שירות רפואי לפי חוק זה ייעשה ככל הניתן ללא פגיעה בטיב השירות הרפואי או דחייה של מועד מתן השירות הרפואי לתושבי ישראל.
(ג) תושב ישראל הנזקק לשירות רפואי יקבל את השירות בעדיפות ראשונה, למעט במקרים דחופים, כאמור בסעיף קטן (א).
(ד) השירות הרפואי בתיירות רפואית יתבצע בשעות שאינן שעות העבודה הרגילות של בית החולים הציבורי, תוך שמירה על בטיחות התייר הרפואי ומניעת פגיעה בזמינות הטיפול המוענק לתושבי ישראל.
אופן מתן השירות 4. (א) לא תינתן עדיפות לתייר רפואי בתנאי האשפוז והמלונאות או בכל שירות אחר הניתן במהלך מתן הטיפול בבית החולים הציבורי.
(ב) לא תינתן לתייר הרפואי אפשרות לבחירת הרופא שייתן לו את הטיפול במסגרת התיירות הרפואית.
(ג) מטופל לפי חוק זה לא יוכל לעשות שימוש בשירות רפואי פרטי בבתי החולים הציבוריים באופן החורג מהוראות חוק זה; לעניין זה, "שירות רפואי פרטי" – שירות רפואי פרטי המסופק בתשלום במסגרת בית חולים ציבורי.
ניהול בקרה 5. בית חולים ציבורי ימנה מנהל רפואי מטעמו שיהיה אחראי על בקרה ואיסוף שוטף של מידע בדבר תיירות רפואית, לרבות מידע על ניהול התורים הניתנים לתיירים רפואיים, סוג הטיפולים הניתנים במסגרת התיירות הרפואית וכל מידע רלבנטי אחר, כפי שייקבע על ידי מינהל הרפואה במשרד הבריאות; מידע כאמור ייבדק ויפוקח על ידי מינהל הרפואה.
תעריפים 6. השר רשאי לקבוע הוראות לעניין קביעת התעריפים לתיירות רפואית.
תקרת היקף הפעילות 7. (א) הכנסות בית חולים ציבורי מתיירות רפואית יירשמו באופן שוטף על ידי המנהל וידווחו בסוף כל שנה למשרד הבריאות.
(ב) סך ההכנסות בשנה מתיירות רפואית, בכל בית חולים ציבורי, לא יעלה על 5% ממחזור הפעילות השנתי של אותו בית חולים.
תגמול הצוות הרפואי 8. התגמול לצוות הרפואי של בית חולים ציבורי, בגין תיירות רפואית, יהיה זהה לתגמול בגין אותה פעילות המתבצעת עבור תושבי ישראל.
הכנסות מתיירות רפואית 9. (א) הכספים שיתקבלו בבית החולים הציבורי מהפעילות של התיירות הרפואית ישמשו לצורכי מתן השירותים במסגרת התיירות הרפואית וכן לטובת פיתוח תשתיות בית החולים הציבורי, תוך העדפה להשקעה בתשתיות להקטנת זמן ההמתנה לשירות רפואי לתושבי ישראל, על פי הוראות שיקבע שר הבריאות, בהתייעצות עם שר האוצר.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), 10% מסך ההכנסות מתיירות רפואית יועברו לטובת פיתוח בתי חולים ציבוריים באזורי פריפריה; לעניין סעיף זה, "אזורי פריפריה" – כל אזורי הארץ, למעט האזור ולמעט כל מקום שהוא מצפון ליבנה, מדרום לנתניה וממערב לרמלה, וכן שטח השיפוט של עיריית ירושלים.
תחילה 10. תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו.