קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה),
התשע"ו–2016
[מס' מ/1032; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, חבר הכנסת אלי כהן, להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. לחוק קיימות הסתייגויות. יש לי רשימת מסתייגים לפני. בבקשה, אדוני.
אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו היום מביאים לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים, אחד האמצעים המרכזיים לקידום תפקודם של שווקים פיננסיים ולקיומה של מערכת רגולציה אפקטיבית ויעילה על השווקים הפיננסיים ועל המתווכים הפיננסיים הפועלים בתוכם. כדי להסדיר אסדרה ופיקוח יעילים הוקמו בעולם ובישראל רשויות פיקוח פיננסיות לאסדרת פעילותם של מתווכים פיננסיים והפיקוח עליהם. ארגונים בין-לאומיים שונים, כגון ה-OECD וקרן המטבע הבין-לאומית, מדגישים את החשיבות שביצירת רגולטור עצמאי ובהפעלת סמכויותיו כדי לשמור על ציבור המבוטחים והחוסים.
מטרתה של הצעת חוק זו היא להקים רשות פיקוח פיננסית חדשה באופן שבו יהפוך אגף שוק ההון לרשות שוק ההון, הביטוח וחיסכון, שתפעל כיחידה עצמאית במשרד האוצר. הפיכת אגף שוק ההון לרשות עצמאית חיונית כדי להבטיח שתוכל לקיים את אחריותה ולממש את תפקידיה וסמכויותיה ביעילות, במהירות ובמקצועיות, בלי השפעות פוליטיות.
מוצע לקבוע כי מטרותיה של הרשות יהיו הגנה על ענייני המבוטחים, העמיתים ולקוחות הגופים המפוקחים והבטחת היציבות והניהול התקין. עוד מוצע לקבוע מנגנונים לעסקאות שבהן מתקשרת הרשות ולמעמד העובדים. מוצע לקבוע כי בראש הרשות יעמוד הממונה על שוק ההון, ביטוח החיסכון, אשר ימונה על-ידי שר האוצר לתקופה של עד חמש שנים.
על מנת לייעל את התהליכים המשפטיים, מועברת הסמכות לדון בהחלטות של הרשות לבית-המשפט לעניינים מינהליים, אשר עד היום החלק הגדול של החלטות אלו היה נתון לסמכות השיפוטית של בית-המשפט הגבוה לצדק.
חברים, הצעת הקמת רשות שוק ההון היא צעד חיוני ומרכזי לשכלול השוק הפיננסי בישראל. כיום, הגופים הפנסיוניים של קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקופות הגמל מנהלים כספים שעולים על אלה שמנוהלים על-ידי הבנקים. בשוק ריכוזי כמו זה שקיים במדינת ישראל, אנחנו צריכים רשות שוק הון חזקה, יציבה, לא פוליטית, שלצד בנק ישראל תוכל לבוא ולשמור על כספי המבוטחים מן הצד האחד, ומן הצד שני לקחת חלק מרכזי בכלכלת ישראל. פתיחת השווקים הפיננסיים לתחרות ללא ספק תוכל להשפיע גם על ההשקעות במשק, וכתוצאה מכך גם על הצמיחה במשק, שמירה על רמת אבטלה נמוכה, טיפול בשוק האשראי, שאנחנו רואים שם את העמלות ואת הריביות הגבוהות, לצד הגדלת עוגת האשראי, במיוחד למגזר העסקים הקטנים והבינוניים, למגזר משקי הבית, לטיפול בנושא של השלמת הון עצמית.
הקמת רשות כאשר יש אגף לצורך העניין, במקרה הזה, מעידה על ויתור של חלק מהסמכויות, גם על-ידי שר האוצר וגם על-ידי סגנו, מכיוון שכאן, במקרה הזה, הם לא ראו לנגד עיניהם את השררה אלא את החשיבות של התפתחות שוק ההון בישראל, של הגנה על החוסכים וכן הלאה.
במהלך החוק אנחנו פעלנו לכך שלא יהיה כפל רגולציה. במתכונת המקורית של החוק הייתה כוונה שגופים יוכלו להיות מפוקחים על-ידי כמה רשויות שונות – דבר כזה יכול להוביל להכבדת נטל הרגולציה, שכאמור מדינת ישראל התדרדרה בצורה משמעותית בשנים האחרונות ביכולת לבוא ולעשות עסקים. לכן הסעיף הזה לא ייכלל במסגרת החוק, אלא יובא במסגרת הצעה נפרדת.
היו לא מעט חברי כנסת שלקחו חלק בדיונים בוועדה: חבר הכנסת שמולי, מיכל בירן ואחרים. גם חבר הכנסת שמולי, שבהחלט אני מניח שיעלה היום ויתייחס לנושא של הביטוח הסיעודי וכן הלאה – חשוב להבהיר: הצעת החוק הזאת לא דנה כהוא זה בנושא של הביטוח הסיעודי או דברים ספציפיים, אך יחד עם זאת, נכנסו שם תיקונים אשר יבהירו שהרשות תהיה כפופה למדיניות הממשלה, למדיניות השר ולהחלטותיה.
חברים, חברי כנסת נכבדים, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש שתדחו את ההסתייגויות ותאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים להסתייגויות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני. אני רוצה לברך אזרחים ותיקים מערד שהגיעו לכאן, לכנסת. בשם כל הכנסת, ברוכים הבאים.
יש לך שעה שלמה. עד שעה. אתה יכול להסתפק בפחות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה, אדוני סגן השר, השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא להתחיל ולהגיד את המובן מאליו, אולי. אני מאוד מאוד מעריך את יושב-ראש הוועדה, מאוד מאוד מעריך את סגן השר. יש לנו פה ושם לא מעט מחלוקות, אומנם, בעניין הביטוח, אבל אין לי ספק שמה שאתם עושים כאן, אתם עושים כי אתם באמת מאמינים שזה לטובת העניין, לטובת עם ישראל, לטובת המבוטחים. ואין לי על זה שום מחלוקת, ואני מכבד אתכם על העניין הזה. אנחנו כמובן נמצאים בשתי דעות שונות, אבל אם זה לא הובן עד היום, למרות המחלוקות וההתנגשויות גם בתוך הוועדה, אז אני גם מעריך אותך וגם אוהב אותך, ואני גם חושב שהנוכחות שלך כאן בכנסת היא לא רק לטובת הסקטור שאתה מייצג, אלא לטובת כלל האזרחים במדינת ישראל. ואותו הדין לגבי חבר הכנסת אלי כהן, שעושה דברים נפלאים בוועדת הרפורמות.
ועכשיו, לעצם העניין. תראו, אנחנו עוסקים בעניין הזה של הפיקוח על שוק הביטוח לא מהיום, ואנחנו בעצם בשנה, שנה וחצי האחרונה רודפים אחרי הזנב של עצמנו, במובן זה שכל פעם אנחנו מגלים פרקטיקה חדשה, נבזית יותר, קשה יותר, שמתעללת ורומסת בעיקר את מבוטחי הסיעוד והבריאות. ועצם המצב פה שבאים באיזשהו מצג שווא לכנסת, ואומרים: הבעיה עד היום הייתה שבעצם היינו אגף בתוך משרד האוצר; הבעיה עד היום הייתה שהפוליטיקאים האלה קשרו לנו את הידיים, לא נתנו לנו לעבוד; הפוליטיקאים הקטנים והאינטרסנטים מנעו מאתנו לעשות הדבר הנכון עבור המבוטחים. זה מה שנמצא פה על הפרק. והגישה הזו הובילה לצעד המדיניות הזה שמקודם כאן היום בקריאה השנייה והשלישית, גישה שמקודמת בחסות השקר והנבזות שהפוליטיקאים היו גורם מפריע עד היום בביטוחי הבריאות והסיעוד; שהפוליטיקאים הפריעו למפקח או למפקחת על הביטוח להגן על המבוטחים – בזמן שהאמת היא שבמרבית המקרים, למרבה הצער, חברי הכנסת בכלל לא קיבלו את הפריבילגיה להיות מעורבים בתוך התהליך. במרבית המקרים קם המפקח על הביטוח או קמה המפקחת על הביטוח, כתבו תקנות, ובא לציון גואל.
ובסופו של דבר, עצם הניסיון לבוא לכאן ולטעון באיזשהו אופן שמעכשיו, ממחר בבוקר הכול יבוא על מקומו בשלום ופתאום תהיה הגנה כלשהי על המבוטחים שעד היום לא הצלחנו להגן עליהם, זה שקר, זו רמייה. וכאשר זה מגיע מתוך הפקידות עצמה זה דבר שהוא חמור שבעתיים.
ואתם רוצים דוגמאות? הרי דוגמאות יש בשפע. בשפע. זה התחיל בסיפור של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים, נכון? אנחנו צועקים על זה כבר שנתיים פה. שנתיים. איך יום אחד בהיר בבוקר, בשנת 2011, הייתה לעודד שריג איזושהי הארה, או בא לו מלאך בחלום והודיע לו שהביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים יותר לא יחזיקו מעמד, ולכן צריך לבטל אותם. רק מה לעשות, הייתה בעיה קטנה, קטנה-גדולה: 1.2 מיליון מבוטחים שכבר נמצאים בתוך הפול. קמה סערה גדולה, והתחייב אז המפקח על הביטוח למצוא פתרון, אבל ההתחייבות הזאת התנדפה מייד כאשר הוא סיים את התפקיד שלו.
ואני מזכיר לכם, יש כאן אנשים בבית הזה שהם יותר זמן ממני, ואתם זוכרים היטב שאת ההחלטה הזאת לא קיבלו פוליטיקאים, לא קיבלו חברי כנסת; למען האמת, בניגוד לדיון שהיה פה קודם, ההחלטה הזו לקחת 1.2 מיליון מבוטחים מהפוליסות ולזרוק אותם לרחוב, אני לא חושב שיש פה מישהו – לא מימין ולא משמאל ולא מהאמצע ולא מהחילוניים ולא מהחרדים ולא מהדתיים ולא מיהודים ולא מהערבים – שהיה מרים את היד בעד החלטה כזו. להפך, מה שאפשר את הפגיעה מאז ועד היום במבוטחים זו העובדה שבחסות החלטות מקצועיות טהורות אפשר להתכנס בחדר סגור ולקבל החלטות שפועלות נגד המבוטחים.
עכשיו, אני לא חושב, לא המפקח הקודם ולא המפקחת הנוכחית, שיש לנו אומנם הרבה מחלוקות – שלום לך, גברתי המפקחת – אני לא חושב שהם קמים בבוקר ומתוך תחביב שואלים: מה נעשה היום כדי לדפוק את עם ישראל. לא, אני לא חושב שהם כאלה. אבל מה כן? הם, באופן יומיומי, והאגף שהם עומדים בראשו, נדרשים להכריע כמעט בכל דבר במתח הזה בין דאגה לאינטרס של המבוטחים – ובמקרה של תחומי הסיעוד והבריאות, מבוטחים שאין להם קול ואין להם פה ואין להם יכולת לבוא ולהרים קול זעקה – לבין הצד השני במשוואה, וזה האינטרסים של חברות הביטוח.
וכאשר אתם מסתכלים על קבלת ההחלטות, גם במקרה של הסיעודי הקולקטיבי, גם במקרה של הרפורמות בביטוחי הבריאות הפרטיים, גם במקרה האחרון, שעדיין טרי, של הביטוחים הסיעודיים האחידים בקופות-החולים, אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שיש צד אחד שהוא קצת יותר משפיע במשוואה הזאת, צד אחד שבמקרים מסוימים הרגולטור הפך להיות – אני אומר את זה בכאב – אפילו עושה דברו.
כשאתם מסתכלים על ההגדרות של הפוליסות האחידות שנכנסו בביטוחי הסיעוד של קופות-החולים בחודש יולי האחרון, לבוא ולהגיד בלי שום בושה שנכה שדוחף את כיסא הגלגלים שלו עם הידיים הוא, לפי הפוליסה החדשה, לא יהיה מוגבל בניידות – את הדבר הזה לא עשו פוליטיקאים, את הדבר הזה עשתה הפקידות. לבוא ולהגיד שפעוטות סיעודיים – נגיד ילד בין שנתיים שחס וחלילה חטף עכשיו סרטן, וההורים שלו משלמים לקופת-החולים מרגע לידתו, וכשמתגלה המחלה הם הולכים לחברת הביטוח, דופקים על הדלת ואומרים: אנחנו צריכים עזרה, שילמנו כסף. ואז פותחים לו את האותיות הקטנות, ואומרים לו: תראה, בסעיף החדש, שאותו אישרה המפקחת על הביטוח, יש סעיף קטן שבא ואומר שאם קורה מקרה סיעודי מגיל אפס עד גיל שלוש זו בעיה שלכם. ילד חולה סרטן – תתמודדו. זה מה שאומרת הפוליסה החדשה. לא אני קבעתי אותה, לא הליכוד קבע אותה, לא מפלגת העבודה קבעה אותה, לא החרדים, לא הערבים, לא כולנו, לא יש עתיד, לא מרצ – המפקחת על הביטוח. וזו לא ביקורת פרסונלית על המפקחת הנוכחית, זאת ביקרות מובנית ועקרונית על מה שקורה עם האגף הזה ב-20 שנה האחרונות, שפעם אחרי פעם אחרי פעם משרת באופן בלעדי את האינטרסים של חברות הביטוח.
עכשיו, כדי לא ליפול בלשוני אני לא אתן לכם את מה שאני חושב שהוא ההסבר לכך, כדי לא להפוך את האולם הזה – לא לכלוא אותו בתוך איזו מבוכה אחת גדולה, בטח לא כשנציגי האגף יושבים פה. לי יש הסבר למה זה קורה, אבל את ההסבר הזה נשים בצד. יש לגביו גם הסתייגות, שאני מקווה שבכל זאת, גם אם החוק יעבור, ההסתייגות תעבור יחד אתו. אבל כשאתם בוחנים את האופן שבו התקבלו ההחלטות, כשאתם בוחנים את ההחלטות בפועל של איך הפוליסה הזאת עכשיו נראית, מישהו פה יכול להסתכל בעיניים של המבוטחים ולהגיד להם שהפוליסה החדשה שומרת עליהם? אין לכם בושה? נציגי המפקח על הביטוח הגיעו לגפני לוועדת הכספים ואמרו שם, בלי להתבלבל, שהשינויים האלה עובדים לטובת המבוטחים – תבינו את גודל האבסורד. אז על מי שומר המפקח על הביטוח? האם הוא שומר עלינו, המבוטחים, או הוא שומר על הצד החזק ביותר במשוואה, על חברות הביטוח?
ובמקום שבו אין תשובות, מה עושים באופן נבזי? שני דברים, תמיד חוזרים לשני המוטיבים של האגף הזה: שקר ונבזות. שקר – אתה פתאום מתחיל לראות בעיתונים, אדוני סגן השר, כל מיני ידיעות עלומות או כותבים מטעם, שאתה יודע, מתחילים לפזר כל מיני רמזים, כאילו הפוליטיקאים - -
סגן שר האוצר יצחק כהן:
- - -
איציק שמולי (המחנה הציוני):
- - עובדים אצל חברות הביטוח; בלי להתבלבל ובלי להתבייש, בזמן שהאגף הוא שבפוליסות החדשות של קופות-החולים מקבל את תכתיבי חברות הביטוח אחד לאחד, עוד הולך לעיתונות ואומר שזה בגלל חברי הכנסת שמשרתים אינטרסים של חברות ביטוח. כמה נבזות וכמה שקר.
ואתם חושבים שזה נגמר פה? הרי למפקח על הביטוח אין תשובות על כל הטענות האלה, אז מה עושים שם? מסיטים את הדיון למקום אחר ואומרים: מה אתם רוצים? פוליסה אחידה זה דבר טוב. ולנו אין ויכוח בכלל אם כן פוליסה אחידה, לא פוליסה אחידה. תעשו פוליסה אחידה, אבל ריבונו של עולם, למה לקבוע פוליסה אחידה שמי שקובע את התנאים בה זה חברות הביטוח, שנפגשתם אתן אתמול, ולא המבוטחים של הסיעוד, שאין להם בכלל הזדמנות לראות אתכם?
התפקיד המרכזי של המפקח על הביטוח, איך שאני רואה אותו וכפי שאני מכיר אותו מהחקיקה, זה כן – גם לשמור על יציבות חברות הביטוח; אנחנו לא רוצים לראות חברת ביטוח מתמוטטת, אבל לא פחות מכך, לא פחות מכך – לשמור על האינטרס הציבורי, לשמור על המבוטחים, ולשמור בעיקר על אלו שאין להם קול ואין להם פה.
אני חושב שכאשר בוחנים את התוצאה של המהלכים בתחום הביטוח הסיעודי וביטוח הבריאות של אזרחי ישראל, הביטוחים הפרטיים, אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שבנקודה הזאת של שמירה על המבוטחים, בלשון המעטה לא נעשתה עבודה מספיק טובה, ובלשון חמורה יותר פשוט הופקרו המבוטחים בתחום הזה. זו רק דוגמה אחת. אם אתם שואלים את עצמכם מה קרה עם המבוטחים בביטוח הסיעודי הקולקטיבי – אתם עמדתם יחד עם שר האוצר, הישרתם מבט למצלמות לפני שנה ועשיתם את הטריק הזה לפני שנתיים ושלוש. הגיע חודש דצמבר או נובמבר – הודעתם על הקפאה, יעני כאילו לגרום לאנשים לחשוב שהם מוקפאים בתוך הפוליסות, שנמצא להם פתרון.
והאמת היא שאם בוחנים רק מה קרה לפי הנתונים שאתם העברתם, רק בחודש ינואר, חודש אחרי ההכרזה של שר האוצר, מספר האנשים שנפלטו מאותם הביטוחים קפץ לא פי-שניים וגם לא פי-שלושה – פי-ארבעה; ולהאשים את חברות הביטוח בעניין הזה של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים זה הדבר הקל, אבל מישהו נתן להן היתר לגנוב, מישהו אישר לחברות הביטוח למכור את הפוליסות האלה תחת השם ביטוח סיעודי, וזה לא הייתי אני וזה לא היה חברי הכנסת – זה היה המפקח על הביטוח, שגם כאשר הבין שיש טעות, ככל הנראה הבין, לא עשה מאומה עד שנת 2011, או יותר גרוע מכך, לא הבין שיש קטסטרופה. אני מאמין באופציה הראשונה.
ובסופו של דבר המחדל הגדול, האדיר הזה, הוא עדיין כאן, הוא עדיין קיים. כל יום ממשיכות חברות הביטוח לקחת מבוטחים ולהעיף אותם לרחוב, בלי שום סנטימנט. למה? כי הן הבינו את רוח המפקד, כי חברות הביטוח הבינו בעצם שהמפקח על הביטוח, וגם שר האוצר – שבעצם החלטתם לא להתערב בעניין הזה. המשמעות האמיתית, המעשית, מחר בבוקר, זה מתן אור ירוק לחברות הביטוח להמשיך באותה המדיניות: לקחת אנשים ששילמו חמש, עשר, 15 ו-20 שנה לחברת הביטוח עבור ביטוח סיעודי, לקחת אותם ולזרוק אותם יום אחד לרחוב. זו המשמעות של ההחלטה שהתקבלה.
ואתם, בלי להתבלבל, באים לבית הזה, הולכים לתקשורת, יושבים באולפנים של ערוץ 2, מפזרים שם כל מיני שקרים על כך שאתם שוקלים אולי לעשות מבחן אחיד של ביטוח לאומי וחברות הביטוח. על מי אתם עובדים? איזו עבודה עשיתם עד היום בעניין הזה? שקר וכזב, שקר וכזב. אפילו על המבוטחים הסיעודיים בני 70 ו-80, שזרקו אותם לרחוב בגללכם, בגלל שאתם לא התערבתם – אפילו עליהם לא חמלתם; אנשים שבמשך 20 שנה שילמו לביטוח סיעודי ואתם לא טרחתם להגיד להם, להזהיר אותם, שמה שהם משלמים בעבורו כל חודש זה פוליסת זבל, זבל.
באיזה סיכון בכלל העמדתם את חברת הביטוח? חברת הביטוח הייתה פה בכלל? מה היא ביטחה בכלל – אנשים בגיל שלי, צעירים, בריאים? מה היא ביטחה? רק קראתם לזה ביטוח סיעודי, ואנשים נפלו במלכודת ושילמו. ונכון, אתם תמיד אומרים: יש עוד אשמים, כולם השתתפו בחגיגה – הכול בסדר. בסוף יש גורם אחד אחראי מטעם המדינה, וקוראים לו המפקח על הביטוח. ואני מחר בבוקר לא יכול לקחת דף נייר ולמכור לעובדי הכנסת ביטוח אם אני לא מקבל מכם הכשר או רישיון; לא יכול, וטוב שכך. זאת אומרת שבסופו של דבר האחריות למחדל הכי גדול שהיה פה, להונאה הגדולה הזאת, היא עליכם, לא על הפוליטיקאים.
ועכשיו באים לפה ואומרים: מצאנו את פתרון הקסם – נקים רשות עצמאית, רשות עצמאית שתשמור על המבוטחים, שתעשה סדר בעולם הביטוח וההון, שתוכל לתפקד ביתר מקצועיות, יעילות. לי אין בעיה עם הקמה של רשות עצמאית. יש לי בעיה, ואותה ביטאו גם חברי כנסת נוספים בתוך הוועדה, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, בכך שבחלק מהמקרים – אומנם בחלק אחר, לשמחתי, אנחנו הצלחנו לבלום את זה – אתם ביקשתם פשוט להוציא את הכנסת מהמשחק, לפרק כל סממן של מעורבות של איזה ארבעה או חמישה סעיפים מסכנים שעוד יש לה בחוק, לקחת סמכויות שהן מהעולם של קביעת המדיניות, לקחת אותן אליכם באופן בלעדי, ושלא רק לכנסת אלא גם לממשלה לא יהיה say בכלל בדבר הזה.
עכשיו בואו נגיד את האמת. ברובד הפוליטי, הסמוי, בא שר האוצר וגילה מכרה זהב. הוא אמר לעצמו: ואללה, יש לי פה אוטוסטרדה ליצירת רפורמות. מה אני צריך את הכנסת? מה אני צריך חיים כץ כזה, שישב לי בממשלה וידבר אתי על פנסיות? מה אני צריך ליצמן שיקשקש לי על ביטוח סיעודי? הם רק מפריעים לי כל היום. למרות שאני חושב, אדוני השר, שכאשר, איך נאמר, בוחנים את תרומתך כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה בהגנה על מבוטחי הסיעוד והבריאות לעומת התרומה שהעמיד משרד האוצר דרך אגף הפיקוח על שוק הביטוח, אני לא בטוח מי תפקד בכנסת האחרונה כשומר הסף האמיתי של המבוטחים. לא בטוח.
ואז באים לפה ואומרים: הכנסת היא גורם מפריע, בואו נוציא אותה החוצה. הממשלה, שלא תברבר לנו את השכל על מדיניות הממשלה. בשיא האבסורד, אדוני היושב-ראש – אני חושב שזה היה בתקנה של קביעת מדיניות השקעות, אני לא בטוח – נכתב בנוסח המקורי של החוק שהמפקח או המפקחת על הביטוח קובעים את המדיניות, מדיניות ההשקעה של קופות גמל, כספים של כולנו; שר האוצר לא יכול להתלות עליה. הוא לא יכול לבוא ולהגיד: מבחינה מקצועית, אני חושב שנכון לעשות גם ככה ואולי קצת אחרת. לא. שר האוצר, יש לו את הסמכות לבוא ולהגיד רק: אל תשקיעו את הכסף במדינה כזו - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
- - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
- - - היה לי טלפון מהאוצר, תקציב.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני יכול להגיע לשורה התחתונה, להחמיא לך ולהתקדם?
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
בסדר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני עומד פה ובעצם באמת בכאב מדבר על שקר ונבזות – על שקר שיוצא מתוך משרד האוצר, מהרגולטור, שבא ואומר שאנחנו הפוליטיקאים עד היום הפרענו להם לעשות את העבודה שבהגנה על המבוטחים. אני, ככה, רק כמתבונן מהצד, מסתכל מה היה בתחום של הפנסיה, מה היה בתחום של הביטוח הסיעודי - - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אם לא הייתי פה ב-2003, כל גמלאי במדינה הזאת – בין 500 ל-5,000 שקל היה נפגע.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
וזו רק דוגמה אחת.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כל גמלאי, בנוסחת החישוב, הגבלת שכר ריאלי על 2% ריאלי, כל גמלאי במדינת ישראל היה נפגע. זה ממני אליך.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא. אבל בכנסת הקודמת הוא גם לא נתן להעביר את זה בחוק ההסדרים דרך ועדה אחרת - - - בוועדת הרווחה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז בסופו של דבר, כשמסתכלים על מה שקרה פה בפועל בשנים האחרונות, עצם המחשבה שאם רק נקים רשות פתאום האגף הזה יתחיל לדאוג ולראות נגד העיניים בצורה נוכחת יותר את האינטרסים של המבוטחים, זו אשליה, זה שקר.
אדוני היושב-ראש, הבעיה שלי היא לא בעצם הקמת הרשות. הבעיה שלי היא שמקימים רשות, ואז באים ואומרים: הרשות הזאת, בהרבה מאוד מובנים, לרבות – זו הייתה המטרה המקורית – בעניינים של קביעת מדיניות, תהיה גם מעל הכנסת וגם מעל הממשלה.
אני חושב שכמה אנשים פה טיפ-טיפה התבלבלו. כאילו, הרי זה הדבר הקל לבוא לוועדת הרפורמות או לוועדת עבודה ורווחה ולהגיד: תראו, זו שורה של פעולות מקצועיות יומיומיות. גם החלטות מדיניות גדולות וכבירות אפשר לפרק לאלפי פעולות קטנות ויומיומיות, ואז למכור את האשליה הזאת לחברי הכנסת.
אבל הבעיה המרכזית שהייתה לי, ועדיין יש לי, עם הצעת החוק הזאת, היא שיש בה טשטוש מוחלט בין סמכות לבין אחריות. ברור לכם הרי שאם מחר יש קטסטרופה בתחום של ביטוחי הבריאות, למי יבואו? למפקחת על הביטוח? יבואו לבית הזה – לאלי אלאלוף בוועדת העבודה והרווחה, לאלי כהן בוועדת הרפורמות, אולי לגפני בוועדת הכספים, ואז, מה נגיד? שאין לנו סמכות להתערב? שלא הייתה לנו שום יכולת להגיד משהו בהליך קביעת המדיניות? תבינו, היום אין שום מניעה, אם רוצים לבטל את ביטוחי הסיעוד – אני יודע מה, הסיעוד זה כבר עם הקולקטיבי, ועכשיו יעשו את זה על משהו אחר – אין שום יכולת לכנסת לבוא להגיד למפקחת על הביטוח או למפקח או המפקחת שיבואו אחריה: רגע, רגע, רגע, סטופ, מה אתם עושים? אין שום יכולת. למה? כי אנחנו פוליטיקאים קטנים, אינטרסנטים, מכורים לכול מיני עסקאות קטנות ואפלות עם חברות ביטוח. איזה שקר לא גלגלתם פה בחודשים האחרונים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
בוא נספור כמה פקידי ממשל הלכו לעבוד אחר כך אצל אותם אלו שהם היו אמורים לפקח עליהם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מתאפק, תאמיני לי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מותר לזרוק באוויר. - - - לבדוק, אולי עיתונאים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בסופו של דבר, צריך להגיד את האמת: כבר היום אף אחד, לא בסיפור של הביטוח הסיעודי הממלכתי – סליחה, הקולקטיבי – ולא בסיפור של הביטוחים החדשים של הסיעוד בקופות-חולים ולא בשום תחום אחר, אף אחד בכנסת לא קושר למפקחת על הביטוח את הידיים. אני זוכר טוב מאוד, אני חושב שזה היה בחודש פברואר, כשנכנסה לתוקף הרפורמה בביטוחי הבריאות הפרטיים, רפורמה שהייתה מחוררת, ועובדה שהיא נראית היום כמו הצרות שלי, ממש - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש לך הרבה צרות, איציק.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אוהו.
מירב בן ארי (כולנו):
איזה צרות יש לו?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
באמת. תבדקי האם הרפורמות - - -
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
- - -
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אה, דיברת על הצרות שלי?
מירב בן ארי (כולנו):
לפי המצב - - -
היו"ר חמד עמאר:
בואו נקיים דיון על הצרות של חבר הכנסת איציק. תודה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
- - -
אראל מרגלית (המחנה הציוני):
אני מגיש הסתייגות על הצרה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אם את רוצה לפתוח את זה, חברת הכנסת בן ארי, אז הצרה הראשונה – טוב, אני לא אכנס לזה עכשיו.
היו"ר חמד עמאר:
אתה לא חייב לדבר את כל הדקות.
מירב בן ארי (כולנו):
- - - 40 דקות - - -
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא, את נוסעת לכרתים, ואת לא מזמינה אותנו?
מירב בן ארי (כולנו):
40 דקות אתה - - -
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מסוגל לדבר פה גם שעתיים על מה שעשיתם למבוטחים בסיעוד, תאמיני לי.
אבל אף אחד, בכל אחד ואחד מהצעדים הללו, לא הפריע למפקחת על הביטוח לעשות את מה שהיא האמינה בו.
התחלתי לומר שבאותו היום שהתקבלה, כשנכנסה לתוקף אותה רפורמה בביטוחי בריאות פרטיים – שהיא, עד כה, בלשון המעטה, לא השיגה את מטרתה, אותה רפורמה שהייתה מחוררת והייתה עליה ביקורת ציבורית נוקבת – היא פשוט נכנסה לתוקף ב-24:00, וב-10:00 למחרת אנחנו מתכנסים כמו "למלמים" בוועדת העבודה והרווחה לדיון בראשותו של יושב-ראש הוועדה, ומצביעים בעוד נקודה, ועוד נקודה ועוד נקודה על כל כך הרבה בעיות והשגות שהיו לנו על הרפורמה הזאת.
ויכולת אפילו לראות – הם אמנם לא יודו בזה – את נציגי הרגולטור מבינים שיש בעיה, רק מה? הרפורמה נכנסה לתוקף כבר לפני עשר שעות, ואנחנו יושבים בדיון ועושים דיון עם עצמנו על רפורמה שאין לנו שום יכולת להשפיע עליה, למרות שכבר יש הבנה שחלק מהדברים בה דורשים תיקון.
אז מישהו יכול לבוא ולהגיד שעד היום קשרו למפקחת על הביטוח את הידיים והיא לא יכלה להוציא לפועל את הרפורמה הזאת ורפורמות אחרות? מישהו יכול להגיד שהגדרות החדשות בביטוחים של הסיעוד של קופות-החולים זה פועל יוצא של רצון הפוליטיקאים? לא. מה שקרה פה באמת זה שחברות הביטוח דפקו לכם על הדלת, ישבו עליכם פה, ואתם, במקום לעמוד ולהגן על האינטרס של המבוטחים, לקחתם את הדף שלהם, עשיתם copy-paste ובניתם לנו פוליסה חדשה. זה מה שקרה. אחרת אתם לא יכולים להגיע לכאן ולהסביר לנו את ההיגיון של להכין פוליסה חדשה ולדפוק את הקשישים הסיעודיים, את הנכים, את התינוקות, את החיילים.
מה עשו לכם החיילים המשוחררים שלקח לכם חודש וחצי להבין שעשיתם טעות? כל היום יושבת הממשלה הזאת, כולל שר האוצר, ומדברים על תרומת החיילים, וכמה אוהבים את החיילים ומחבקים את החיילים, ואז – מה עושים דרך הרפורמה? קובעים שכל חייל שמשתחרר משירות חובה כבר לא יוכל לחזור באופן אוטומטי לפוליסה שהייתה לו לפני השירות, שההורים שלו שילמו עליה מגיל אפס עד גיל 18. קובעים שמעכשיו ניתן לחברת הביטוח את האפשרות להחליט באופן בלעדי אם מחזירים את החייל או לא מחזירים את החייל.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כי אני יודע שאתה היית בשירות משמעותי: אם אתה היית מנהל חברת ביטוח והיית יודע שחייל מסוים עשה שירות שהוא "יותר מדי קרבי", הוא נפצע יותר מדי, הוא חלה יותר מדי, הוא היה בשטחים, אולי יצא משם עם שריטה, לך תדע – היית מקבל אותו לחברת הביטוח שלך? מה פתאום. היית אומר לו: מצטער, לא מקבל אותך; או שהיית אומר לו: אני מקבל אותך, אבל במחיר של פי-עשרה ממה ששילמת קודם. זה מה שעשתה הממשלה הזאת לחיילים. וגם את ההחלטה הזאת לא קיבלו פוליטיקאים, אלא זו החלטה שהתקבלה באופן בלעדי, ומקצועי, ו"נייטרלי", על-ידי הרגולטור, שהיה עסוק בהקשבה לחברות הביטוח והיה עסוק פחות בדאגה למבוטחים.
אז בניגוד לשקר שאתם מגלגלים בתקשורת על זה שעד היום לא נתנו לכם לעבוד ועד היום חברי הכנסת ושרי הממשלה הפריעו לכם לבצע את מלאכתכם בהגנה על המבוטחים, אנחנו רואים בעוד דוגמה ועוד דוגמה ועוד דוגמה כמה הדבר הזה הוא מופרך ושקרי ונבזי.
גם בביטוחי הבריאות – איזו בוננזה אדירה נתתם לחברות הביטוח. איזו בוננזה אדירה. עמד פה סגן השר לפני כמה חודשים ואמר לי: אתה לא יודע על מה אתה מדבר. ואמרתי לו: תשמע, עשיתם רפורמה, נתתם לחברות הביטוח אפשרות להעלות לנו את הפרמיות כל שנתיים ב-20% בלי לשאול אף אחד. הוא אמר לי: מה פתאום, לא יכול להיות דבר כזה. היה גם היה גם היה.
עכשיו, אני שואל את הקהל שנמצא פה: אם נותנים לחברת ביטוח את האפשרות לייקר לנו את פוליסות הביטוח כל שנתיים ב-20% ומשאירים את זה להחלטתה – מה, לא ברור לנו מה יקרה? לא ברור לנו שכאשר אנחנו נהיה בגילאי 30, 40 – עוד פעם, יפים, בריאים, צעירים, חברת הביטוח תבוא, תקרא לנו, תעשה לנו הנחה של 10% במחיר, וכשנגיע לגיל 50, כל שנתיים יתחילו להקפיץ לנו את הפרמיות? ואז, אתם יודעים מה יקרה בגיל 70? הפרמיה החודשית תעלה כבר 1,000 שקל. ואז נבוא לחברת הביטוח ונגיד לה: מצטערים, לא יכולים לשלם. איך נשלם עבור ביטוח בריאות 1,000 שקל בחודש? ומה תעשה חברת הביטוח? תגיד לנו: להתראות. תסתדרו לבד עם 22 השעות המסכנות של הביטוח הלאומי.
בסופו של דבר לנו היו, ויש, שתי דרישות עקרוניות במהלך הזה: הדבר הראשון – שבכל מקום שבו יש עניין של קביעת מדיניות זה צריך להיות אך ורק עניין של הממשלה או של הכנסת, כי האחריות והסמכות חייבות להיות באותו המקום ממש. וכאשר באים והולכים בשם המקצועיות ובשם כל מיני ערכים מזויפים אחרים ואומרים שבעצם אנחנו מקימים איזו מפלצת כזאת, תאגידית, שבאופן בלעדי תחליט מה יהיה בעולם הביטוח, מה יהיה בשוק ההון – אתם יודעים מה? תחשבו רק על מחיר הטעות.
גם אם המפקח על הביטוח, המפקחת על הביטוח הנוכחית, אלו שיבואו אחר כך, הם המוכשרים ביותר, הם הטובים ביותר, הם החכמים ביותר, כולנו בני-אדם וכולנו יכולים לטעות. אבל, אתם יודעים, יש טעויות שאני לא הייתי רוצה לראות בחיי, שקורות כאן במדינת ישראל. אני לא הייתי רוצה לראות טעות שקרתה במדיניות קביעת ההשקעות של קופות גמל, למשל. חבר הכנסת ילין, אתה דיברת על זה הרבה, על איך מבטחים את החסכונות של הציבור. לא הייתי רוצה לראות טעות שם.
תחשבו מה עושה הכנסת – שאפשר לומר עליה הרבה דברים, הרבה דברים, אבל בכנסת, בתוך הליך החקיקה, נכון, באים אינטרסים מכיוונים שונים, באים, אבל בסופו של דבר, אפילו כשיש קואליציה דורסנית, בדרך כלל מוצאים את נקודת האיזון הטובה ביותר, שמשקפת מצב נכון, שבו אף אינטרס לא גובר באופן טוטלי על אינטרס אחר. וההבנה הזאת והאיזון הזה הם מקור הכוח של הליך החקיקה. ואת הדבר הזה אתם רוצים לקחת היום. למה? רק בגלל ששר האוצר הבין שבניתם לו אוטוסטרדה ליצירת רפורמות. מעכשיו לא צריך כנסת, לא צריך ממשלה; עושים קפה עם המפקחת, סוגרים על איזו רפורמה בעולם הביטוח ויוצאים לדרך בחתימה. זה הכול.
בסופו של דבר – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. אני לא אלאה פה ולא אכנס לעומק למה שאמרה חברת הכנסת - - -
מירב בן ארי (כולנו):
40 דקות נכנסת לעומק. אין יותר כניסה לעומק ממה שאתה עשית עכשיו בדוכן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רואים שלא היית בוועדה.
מירב בן ארי (כולנו):
פספסתי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רואים שלא הגעת לוועדה לא מתאים לך.
אבל אני לא אכנס פה לעומק במה שנקרא תקופת הצינון. אני רק אגיד לכם במשפט אחד: מדינה שמאפשרת לפקידות הבכירה שלה, בתום ארבעה חודשים של צינון, לעבור מעמדה שבה אתה מפקח על חברת ביטוח, לעבור לנהל חברת ביטוח – זו שחיתות עם רישיון, זו שחיתות ממוסדת. וכפי שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חלק משמעותי מאוד מהתחלואים של עולם הביטוח נובעים בדיוק, אבל בדיוק, מהמקום הזה, שבו אתה יושב שלושה–ארבעה חודשים לפני שאתה מסיים את התפקיד שלך, אולי איזו מחשבה מתגנבת לראשך, ואז אתה מתחיל לעגל, מה שנקרא.
אני לא מטיל דופי באף אחד מהפקידים שנמצאים שם היום, אני רק אומר שהחשש הזה הוא אמיתי ולגיטימי. ועצם העובדה שאתם עומדים ומנסים למנוע את המהלך של הארכת תקופת הצינון מלמדת יותר מכל דבר אחר למה צריך לעשות את זה.
ואני אגיד לכם רק מה הפתרון: הפתרון יגיע בתקציב הקרוב. הפתרון חייב להיות, ואני יודע שיש על זה מאבקים - - -
היו"ר חמד עמאר:
משפט סיכום.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ויתרתי לכם על 20 דקות. רגע, תן לי עוד חצי דקה.
היו"ר חמד עמאר:
ברגע שקבעת שיהיה 40, אצלי 40.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה צודק, מאה אחוז.
הפתרון יבוא בתקציב הקרוב, במאבק העיקש שמתקיים כבר היום בתוך הממשלה על ביטוח סיעודי ממלכתי. החטא הקדמון של כל הדבר הזה של עולם הביטוח זה העובדה שהממלכה לא נמצאת שם. והיום, כשבן-אדם יודע שהוא מקבל מהמדינה, אם הוא הופך להיות במצב סיעודי, 20 שעות בשבוע וכל השאר הוא מסתדר לבד, הוא רץ לביטוחים הפרטיים. וברגע שהמדינה תחזור לשם ותיתן ביטוח סיעודי ממלכתי בהיקף ראוי, אתם תראו איך חצי מהבעיות בעולם הביטוח ייפתרו. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני – איננו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין, חמש דקות. מי שלא נמצא ואני קורא את השם שלו, אני לא אאפשר לו לעלות לדבר.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רשימת הדוברים לא מעודכנת.
קריאה:
אין רשימה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. יש לי רשימה לפני, אני מקריא לפי הרשימה. בבקשה, חמש דקות.
קריאה:
לך יש רשימה, לנו אין.
היו"ר חמד עמאר:
אחרי חבר הכנסת חיים ילין – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
תאפס, בבקשה. כל שנייה חשובה לי.
היו"ר חמד עמאר:
כל שנייה חשובה, ואני אוריד אותך אם כך בזמן. ואני יכול לתת לך עוד קצת זמן. בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סגן שר האוצר ידידי היקר איציק כהן, חברי וידידי ורעי, שאני כל כך אוהב אותך, אז אני רוצה להגיד שהחוק הגיע בתחילת הדרך, וזו פעם ראשונה, אני אומר את זה בגלוי, ששמתי איזה 20 ומשהו הסתייגויות, וכל ההסתייגויות התקבלו, מעבר לכל ההסתייגויות שבמשך כל הדיון היו, ובעצם השיח היה בלתי רגיל. נמצא למעלה גם ברוך, שהוא היה שותף לחוק, והרבה מאוד אנשים טובים.
הדבר החשוב ביותר בחוק הזה, שיש כטריליון וחצי מיליון שקל ביטוח ופנסיה וחסכונות של אזרחי מדינת ישראל, ואיך אנחנו שומרים על זה? זה היה לב החוק. המון דברים קרו שם, אבל – לא, כבוד היושב-ראש, אני – תעצור, תסדיר. מבקשים ממך.
היו"ר חמד עמאר:
דבר.
חיים ילין (יש עתיד):
אני לא מסוגל.
היו"ר חמד עמאר:
אתה לא מפריע לי.
חיים ילין (יש עתיד):
אני לא מסוגל לעשות שני דברים בבת אחת.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה. אני לא עוצר את הזמן, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
ולכן אני קודם כול בא ואומר שזה חוק טוב, אני תומך בו.
אחד הדברים שהפריעו לי, ואני רוצה להגיד לכל חברי הכנסת, זה שלאורך כל הדרך ניסו את הפיקוח הפרלמנטרי – לא רק בחוק הזה, בהרבה מאוד חוקים – להזיז הצדה. אנחנו לא פה כי אנחנו חלק מביורוקרטיה, אנחנו פה כי אנחנו משקפים ומייצגים את העם. לכן אנחנו צריכים לפקח. אנחנו לא עוד פקיד שבא עכשיו לבדוק דברים, אנחנו צריכים להיות פה כי אנחנו מייצגים את העם. לכן אני חושב שבסופו של דבר הגענו לחוק טוב, מנוהל טוב; כל השיח היה מנוהל טוב; לא היה לחץ, כמו עוד כמה חוקים שעכשיו הולכים להצביע עליהם ועדיין ה"פונץ'-בננה" לא נמצא פה אצלנו. ובסופו של דבר, צריך להגיד גם מילה טובה לשר האוצר. לא פשוט לקחת מהסמכויות שיש לשר ולהזיז אותן הצדה, זה לא פשוט. הייתי מאוד שמח שהשר חיים כץ היה לוקח את הסמכויות שהוא קיבל במעונות-היום וגם היה אומר: יאללה, למען המדינה צריך להעביר את זה למשרד החינוך. זאת אומרת, צריך להסתכל ששרים לא לוקחים אליהם כוח, אלא שיודעים גם מה טוב לעם, לא רק לכוח הפוליטי שלהם.
בסופו של דבר, אני מברך על החוק, אני חושב שהוא טוב. והמציאות בסופו של דבר תגיד כמה הוא טוב, כי אני לא חושב שהוא רע. אני חושב שהוא טוב, והוא טוב מאוד. אני מאוד מקווה שגם הוועדה המייעצת, שהגדלנו אותה ושיש שם אנשי מקצוע שיכולים מה שנקרא לתת בראש, וכל הזמן לבקר ולהבין שמאחורי כל הדבר הזה גם הפנסיות שלנו נמצאות, ואנחנו נביא את זה למקום טוב.
כבוד היושב-ראש, אני סיימתי עם הברכות, ועכשיו אני רוצה לדבר על נושא אחר לגמרי, וזה מופנה לראש הממשלה. משמאלנו זאב ז'בוטינסקי. יום מורשת של זאב ז'בוטינסקי – ראש הממשלה, שבא ופותח את העיתון היום בבוקר, של "ידיעות אחרונות", קורא מאמר של אמנון אברמוביץ ומתעצבן ולוקח את כל המורשת של זאב ז'בוטינסקי לניגוח תקשורתי ופוליטי – זו בושה לכנסת, זו בושה לממשלת ישראל, ומעל לכול, למורשת של זאב ז'בוטינסקי, של הוד והדר.
איך יכולה להיות כזאת רדידות? איך ייתכן? הוא מטיף לנו מוסר על התקשורת ועל חופש התקשורת. אז אני אסביר לכם, ואני אקריא מכתב שכתב משה סילמן, זיכרונו לברכה, במחאה החברתית כשהוא שרף את עצמו. הוא כותב: אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו, על ההשפלה שהאזרחים החלשים עוברים יום-יום.
המכתב הזה – בכל התקשורת הכתובה, בכל התקשורת הלא-כתובה, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט – הופיע בכל מקום. איפה לא הופיע המשפט שמאשימים את בנימין נתניהו? רק בעיתון אחד: ב"ישראל היום" מחקו מהמכתב את האשמה על בנימין נתניהו.
היו"ר חמד עמאר:
משפט סיכום.
חיים ילין (יש עתיד):
אני מסיים, כבוד היושב-ראש. שם מחקו את המילה "אני מאשים את בנימין נתניהו". זאת התקשורת שבנימין נתניהו רוצה. לא מעניין אותו שמאל, ימין, לא מעניין אותו כלום. מעניין אותו רק שיברכו אותו ולא יבקרו אותו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה. תודה רבה.
חיים ילין (יש עתיד):
צר לי, ובושה לממשלת ישראל שראש הממשלה לקח את יום המורשת של זאב ז'בוטינסקי לניגוח תקשורתי ופוליטי ברמה הכי נמוכה שיש ושראיתי פה בשנה וחצי שלי בכנסת.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
חבר הכנסת מיקי לוי – איננו נוכח. אני אמרתי שכל מי שאקריא את השם שלו ולא יהיה נוכח, אני לא אאפשר לו. אבל חבר הכנסת - - -
חיים ילין (יש עתיד):
אני אמרתי: בנימין נתניהו, והוא לא הגיע לפה.
היו"ר חמד עמאר:
אבל חבר הכנסת משה גפני היה בתפילה, והוא ביקש לדבר. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני.
זהבה גלאון (מרצ):
אני רשומה?
היו"ר חמד עמאר:
את אחרי חבר הכנסת משה גפני. אחרי חבר הכנסת משה גפני – חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, א. אני מודה לך על זה שאפשרת לי. אני פשוט הייתי בזה, לא ידעתי ששמולי יסיים כל כך מהר.
היו"ר חמד עמאר:
היית בתפילה, אני לא יכול לא לאפשר.
משה גפני (יהדות התורה):
כן, תודה רבה. תודה.
אני לא אנצל את כל הזמן שעומד לרשותי. אני ביקשתי רשות דיבור. אני שמח בסופו של דבר – אני לא יודע אם החוק הזה יציל את עם ישראל, אני לא יודע; יכול להיות שכן, לא יודע. זה חוק טוב, אין בעיה. לי הייתה בעיה – אני חושב שלרבים הייתה בעיה – עם כמה נושאים, ובשיתוף פעולה עם סגן שר האוצר הרב יצחק כהן ובשיתוף פעולה עם יושב-ראש הועדה חבר הכנסת אלי כהן ועם משרד האוצר, עם – אני מניח שאף-על-פי שהיא לא הייתה בוועדה, הממונה על שוק ההון הייתה בסוד העניין – ובסופו של דבר, החוק הזה לא משנה סדרי בראשית מבחינת הניהול של הדברים עם פיקוח פרלמנטרי.
היו כמה דברים שבהצעת החוק הממשלתית – לי זה היה דבר רע, אני חשבתי שזה אסור שזה יהיה – היה פיקוח על קופות הגמל, שלא יצטרכו, אף שהיה צריך קודם, אישור של ועדת הכספים. החזירו את זה חזרה לחוק. אותו דבר לגבי הוראות הממונה לגבי תקנון קרן חדשה מקיפה. חוזר גם כן העניין הזה של הפיקוח הפרלמנטרי. אותו דבר לגבי הון נוסף.
תאגיד אחזקה מוסדי, שיצר בעיה, מכיוון שזה היה כאילו לקחת ממקומות אחרים, גם מהרשות לניירות ערך, הסעיף הזה ירד. אני לא ביקשתי להוריד אותו. אני ביקשתי לעשות סדר, אבל בסוף הורידו אותו ואני שמח על כך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא לא ירד.
משה גפני (יהדות התורה):
הוא ירד, הוא לא נמצא.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה הופרד.
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר, אבל הבעיה שהייתה בעניין הזה, היא לא קיימת עכשיו. לפי המצב הקיים, הנושא הזה ירד.
אני לא רוצה להאריך, כי אני רוצה לעמוד במסגרת הזמן, אבל הייתה בעיה עם ההון הנוסף. על זה הייתה מין התעקשות כזאת, אמרו שאי-אפשר וכו'. אז אני רוצה להסב את תשומת לבם של חברי הכנסת: הייתה הצעת פשרה, לאחר שבדקתי גם במקומות אחרים, ועל-פי החוק, מה שמונח עכשיו בפניכם, בהון נוסף, ברגע שמחליטה מנהלת הרשות, הממונה על הרשות – אני לא יודע איך מגדירים בחוק את השם – ברגע שהיא מחליטה, לאחר התייעצות עם הוועדה שמייעצת לה, היא שולחת את זה לוועדת הכספים. אם בתוך 30 יום אף אחד מחברי הוועדה לא מעיר, זה מאושר באופן אוטומטי.
לא צריך אישור של הוועדה אם אף אחד לא מעיר. אם מישהו מעיר מבין חברי הוועדה, זה מגיע לוועדה להחלטה של הוועדה בתוך 30 יום, אם בכלל מקבלים את זה. אם הוועדה מחליטה שלא מקבלים את זה, נגמר העניין, לא דנים בו. אם הוועדה מחליטה שההשגה של אחד מחברי הוועדה היא אכן כזאת שצריך לדון בה, אז בתוך 30 יום דנים בזה ומקבלים החלטה אם בעד, אם נגד, אבל הכול נשאר בעניין הזה.
אדוני סגן השר, אני מברך אותך אבל אני מברך גם את יושב-ראש הוועדה. אמרתי קודם, אני אומר גם עכשיו, אף על-פי שזה צריך היה להיות אצלי בוועדה, אבל בסוף עשית עבודה טובה.
אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
עשית עבודה טובה – אני מתכוון לאלי כהן. בפרוטוקול לא ידעו על מי אמרתי.
בסוף לא נפגמה עבודת הכנסת. הסיפור הזה, לו היה מתקבל כמות שהוא, מבחינתי זה שינוי שיטת המשטר אצלנו, מכיוון שהשיטה היא שכשהממשלה מקבלת החלטה, או זרוע מזרועותיה שמבצעת את העבודה – חייב שיהיה על זה פיקוח פרלמנטרי, אחרת אנחנו במשטר אחר. זה לא חוק של מה בכך. זה חוק שמשנה את כל הנושא של אגף שוק ההון. הוא משנה את המבנה, את כל הנושא הזה. בכל ההסתייגויות האלה, שבסופו של דבר זה עבר בהסכמה וזה נמצא בחוק ולא צריך להצביע על ההסתייגויות הללו, בסופו של דבר כוונת המחוקקים, שזה הממשלה, שר האוצר, סגנו והממונה על שוק ההון, לא נפגעה. באמת יש את החוק הזה, ככתבו וכלשונו. אבל מצד שני, גם לא נפגמה עבודת הכנסת והפיקוח הפרלמנטרי, שהוא יכול לפקח על העבודה שעושים שם בדברים החשובים השונים, שעליהם דובר גם קודם.
אני שמח על הדבר הזה. מתברר בחוק הזה משהו שאולי לא ידענו קודם, אולי לא שמנו לב אליו, שאם יש רצון טוב, אפשר לפתור בעיות קשות. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות, בבקשה. נא לעמוד בזמנים.
זהבה גלאון (מרצ):
תודה רבה, אדוני. אני רוצה לתמוך בהצעת החוק שמבקשת להקים רשות עצמאית לפיקוח על רשות ההון.
היו"ר חמד עמאר:
לא לדבר בטלפון במליאה, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני רוצה לברך שניים. אדוני סגן שר האוצר, היום אני מברכת אותך, אתמול זה היה פחות, ואת חבר הכנסת אלי כהן, מי שעמד בראש הוועדה.
אני לא השתתפתי בדיוני הוועדה, עקבתי אחריהם בעניין רב. אני חושבת שצריכה לקום רשות עצמאית ולא יחידת סמך במשרד האוצר. אני קיבלתי גם את ההערות של חברי חבר הכנסת גפני, היו לו הערות חשובות.
בסופו של דבר, אני חושבת שהדבר שחשוב כאן: כשאנחנו יודעים שציבור המפוקחים מורכב מגופים מוסדיים רבי-עוצמה, אנחנו יודעים כמה הם רבי-עוצמה, חשוב שתהיה רשות מפקחת. אני רוצה לברך את המפקחת על שוק ההון והביטוח. היא מפקחת אמיצה. מדי פעם מנסים לשים לה מקלות בגלגלים. לא תמיד אני מסכימה עם כל מה שהיא עושה ואומרת, אבל אני חושבת שהיא מפקחת אמיצה, שלא נתונה לסחטנות פוליטית. העובדה שתקום רשות כזאת, היא תאפשר פיקוח עצמאי, הייתי אומרת, פיקוח יציב על שוק ההון בישראל. אני רוצה לברך אתכם ולומר שאנחנו בסיעת מרצ נצביע בעד.
אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לנצל את כמה הדקות שנותרו לי ולדבר על הפארסה שהייתה כאן היום במליאה. ההצגה הכי טובה בעיר, שוב פעם של ראש הממשלה, שניצל ניצול ציני את ההתכנסות לציון זכרו של זאב ז'בוטינסקי כדי לבוא חשבון עם כל מי שמתנגד למדיניות שלו בנושא התקשורת והניסיונות שלו להשתלט על התקשורת החופשית.
אנחנו עדים לניסיון קשה ביותר, חמור ביותר, שאני לא זוכרת אותו שנים, של סתימת פיות, של ראש ממשלה שמבקש להעמיד את עצמו מעל החוק, מעל לכל ביקורת ולהשתמש בכוח שלו כשר תקשורת כדי לנסות ובעצם למנוע תקשורת עצמאית, יציבה ואמיצה. כל מה שהוא רוצה זה עיתונאים כנועים, חסרי כוח, חסרי יכולת לפעול.
אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, אני כך מאמינה או רוצה לקוות, אולי זאת שאיפה, שבסופו של דבר ההיבריס הזה שראש הממשלה הפגין כאן יעלה לו לראש, כי מה הטעם בז'בוטינסקי אם אי-אפשר לשלוט עליו? ואני רוצה לצטט בפני - - -
קריאה:
- - -
זהבה גלאון (מרצ):
נכון, זה מה שאני חושבת.
אני רוצה לצטט בפני חברי חברי הכנסת ציטוט מדבריו של ז'בוטינסקי על עיתונאים ועיתונות. ז'בוטינסקי אמר: "דבר גדול הוא עיתון. אין מלאכה נשגבה ממלאכתו של עיתונאי, ויהיה כותב מאמרי הדרכה, או מספר מעשי גנבה שקרו אתמול בפרבר האביונים. כתפקידו של מחזור הדם בגוף, כתפקידו של המסחר במשק העולמי, כן תפקידה של עיתונות בשדה הרוח". חבל שראש הממשלה נתניהו, לא הפגין היום בדיון במליאה את אותו הוד והדר שאפיינו את התנהלותו ואת כתביו ואת מורשתו של זאב ז'בוטינסקי, ואני חוזרת ואומרת, חברי חברי הכנסת: מה הטעם בז'בוטינסקי אם אי-אפשר לשלוט בו? תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן.
חיים ילין (יש עתיד):
איציק, תפרגן, תפרגן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא כל יום יש חקיקה היסטורית.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא כל יום אתה יכול לדבר בקיצור.
חיים ילין (יש עתיד):
איציק, תפרגן, תפרגן. תפרגן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, לא כל יום יש רגעים במליאה הזאת שכולם מאוחדים לגבי הנושא. באמת חקיקה היסטורית שכולם מתאחדים סביבה.
היום בהחלטה היסטורית אנחנו מבטיחים את קיומה של רשות פיננסית עצמאית חדשה ללא נגיעות פוליטיות; רשות שכבר היום היא אמורה לפקח על 1.5 טריליון שקל. זה מין סוג של תופעה שכל שנה, מאיר כהן, זה גדל ב-100 מיליארד שקל. כל שנה זה גדל בעוד 100 מיליארד.
קודם כול, אנחנו סוגרים מעגל חשוב מאין כמותו. מחד, הציבור והמעסיקים ממלאים את חובתם לקחת אחריות על קצבת הפנסיה שלהם. במקביל, המדינה דואגת לקיומו של גוף פיקוח מקצועי ומיומן, שתפקידו בראש ובראשונה להבטיח שהכספים יהיו מוגנים.
כיום פועלות בישראל שלוש רשויות פיננסיות מרכזיות, אולם טרם כניסתו של חוק זה לתוקף דווקא הרשות המפקחת על סך נכסי הציבור אולי הכי גדולה – הכי גדולה, בעצם – אינה עצמאית, ואנחנו הופכים אותה היום – עד היום היא פעלה כאגף בתוך משרד האוצר; היום, בעזרת השם, בחקיקה היסטורית, היא יוצאת למרחב בתור רשות פיננסית עצמאית, חזקה, מקצוענית. עד היום גם הייתה מקצוענית, אבל היום בגלל הגודל והעוצמה – בבקשה?
קארין אלהרר (יש עתיד):
נחה דעתך בעניין?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יוצא לי לפעמים גם לכוון לדעתך.
אנחנו פה גם נדאג לאזרח הקטן, כשב-2008 קידמנו חקיקה תקדימית, שמחייבת כל אחד ואחת לחסוך לגיל הפרישה.
מורי ורבותי, אכן, חקיקה היסטורית, יום מיוחד. אני רוצה להודות לכולם. קודם כול – לשר האוצר, שבהנחיה לא כל כך מקובלת במחוזותינו ויתר על טריטוריה ועל סמכויות כדי להבטיח את קיומה של רשות פיננסית עצמאית. אנחנו לא רואים את זה כל יום, ומגיע לו יישר כוח, לשר כחלון.
לאנשי אגף שוק ההון והחיסכון: למפקחת, לעובדים המסורים, שחלקם פה אתנו – אסף, עבד, ברוך – אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל אתם מייצגים את כולם; דורית; לחברי חבר הכנסת אלי כהן שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, לקח את החוק הזה, ובדיונים אין-סופיים על כל סעיף וסעיף, על כל תו ותג, נתנו את דעתם חברי הכנסת, ואכן – גם חבר הכנסת פורר ועוד חברים – החוק הפנים את ההערות, הגענו בסוף למוצר מוסכם, חזק וטוב, מקצועי. אני רוצה להודות גם לחברי איציק שמולי, שדיבר מדם לבו.
וחברי חברי הכנסת, אני באמת מבקש מכולם פה אחד להצביע בעד החוק הזה. יוצאים ליום חדש, לרשות רגולטורית חדשה. תודה רבה ויישר כוח לכולם, לכל העוסקים במלאכה. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. גם את חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים – תודה על כל המאמצים ועל כל העזרה והסיוע.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
תודה רבה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ותודה לכולכם. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. יסכם את הדיון - -
חיים ילין (יש עתיד):
תפרגן, איציק, תפרגן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
פרגנתי לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
יסכם את הדיון חבר הכנסת אלי כהן.