קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016
[מס' כ/653; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים בעזרת השם לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. כן, אדוני, בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק שידורי הטלוויזיה מהכנסת לקראת קריאה שנייה ושלישית.
לפני שאני אכנס לעובי הקורה, אני רוצה כמה דברי רקע בעניין. היום שידורי ערוץ הכנסת מוסדרים בחקיקה בחוק הקיים כבר מלפני 12 שנים, והחוק הזה, אותו אנחנו באים לשנות.
עולה השאלה בכלל, מדוע משנים? אני חושב שבעניין הזה יסכימו אתי מרבית, אם לא כלל, חברי הכנסת – זכיין שעובד ופועל ובסך הכול נותן מוצר טוב, גם לציבור – אני חושב שגם חברי הכנסת לא מרגישים שיש פה איזו בעיה מהותית. אבל כן, עבר מספיק זמן, והגיע הזמן שנבחן את החוק, ויושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין מינה ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס פריש, שבחנה את הנושא והגישה את המסקנות שלה. חלק מהמסקנות, דרך אגב, נוגעות לשינויים טכנולוגיים שקרו מאז, מאותו עולם שהיה אז לעולם של היום, וזה נושא האינטרנט והשידורים באינטרנט, וכל מה שכרוך במצלמות ובצילום הוועדות ודברים כאלה, וחלק מהמסקנות גם נגעו לבחינה של מה המשמעות של ערוץ הכנסת, למה בעצם פרלמנט צריך את הערוץ ולטובת מה.
אני יכול להגיד לכם שבעיקרון, בעולם בכלל יש שתי גישות שונות: גישה אחת אומרת שהשידור מהכנסת צריך להיות feed בלבד – נא צלמו את המליאה, צלמו את הוועדות, אל תעסקו בשום דבר מעבר לכך; ה-feed הזה הולך לכל הרשתות האחרות, והן משתמשות בחומרים האלה בשביל לסקר את האירועים של הכנסת. פה, מאז שהחוק הזה חוקק, אנחנו פועלים בשיטה אחרת, שיטה שבה יש מה שנקרא "משדרים מוספים", שיטה שבה גם עבודה עיתונאית שמסקרת את עבודת הכנסת נכנסת לעניין, והגישה הזאת זו הגישה שבה גם בחרנו בוועדת הכנסת לשדר. בהחלט זו הכוונה, שהערוץ ישמר את אופיו, והיו על זה לא מעט דיונים. זו הייתה ההחלטה, ולשם באמת הלכנו.
הצעת החוק שאנחנו מביאים עכשיו באה ומעגנת את השינויים של הוועדה הציבורית שהתקבלו על-ידי הוועדה שלנו. שינינו את שם החוק, שלא יתייחס רק לשידורי טלוויזיה, אלא גם לשידורי אינטרנט, ולכן הוא נקרא "ערוץ הכנסת" ולא "שידורי טלוויזיה מהכנסת".
בנושא המשדרים המוספים הגדרנו – היום ההגדרה היא מאוד רחבה, ודווקא בעניין הזה אני חושב שהייתה פגיעה במה שרצינו לשקף, כי לפעמים מצאנו את עצמנו רואים תוכניות בערוץ, שבינן לבין הכנסת הקשר הוא מאוד קלוש, אם בכלל קיים, ולכן הכנסנו התייחסות לכך שהערוץ ישדר את הפעילות בכנסת עם זיקה לעבודת הכנסת, חברי הכנסת ופעילות פוליטית. אני חושב שבעניין הזה כיסינו את המגוון של הפעילות שרצינו.
מעבר לכך היו שלושה - - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נקצר. נקצר. מעבר לכך היו שלושה נושאים שנויים במחלוקת – ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, שבנושאים אלה עשינו עבודה משותפת והגענו להסכמות, בשאיפה באמת לשקף מה הבית הזה, משני צדדיו, אולי רוצה לראות בערוץ: נושא התמקדות בדובר במליאה – הנושא הזה עלה בוועדה הציבורית, והסיכום היה – נכון, במליאה יש התרחשויות – אני עכשיו מדבר פה מעל הדוכן, אבל חברת הכנסת גרמן מדברת עם חבר הכנסת פרי ושאר חברי יש עתיד, וכנראה עסוקים בדברים אחרים. חבר הכנסת איתן ברושי עסוק מאוד בלקרוא משהו.
יעל גרמן (יש עתיד):
אנחנו מחזיקים את החוק.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בסדר, אני לא בא ואומר, אני בא ומציין שבמליאה יש התרחשויות מאוד חשובות, ולא צריך להראות רק את הדובר. דב חנין נראה לי עסוק מאוד במשהו, אני לא יודע להגיד במה; חברת הכנסת שולי מועלם עם סתיו שפיר, אולי עוסקות בענייני ועדת הכספים. לא? לא. אוקיי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא בענייני החטיבה להתיישבות.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
החטיבה להתיישבות, סתיו. החטיבה לשקיפות אולי. בכל מקרה, המליאה היא חלק בלתי נפרד מהצילום. ועל מנת לשמר עדיין גם את הדובר ושישמעו את דבריו, הגענו לסיכום שהצילום ישאיר חלק – היום עושים את זה עם בועה או split במסך – ישאיר את הדובר, ואת הרקע, את המליאה, כמובן אפשר יהיה להראות, שהיא לא פחות מעניינת.
נושא נוסף זה חברי המועצה – בהמלצת הוועדה הציבורית דובר על צירוף ארבעה חברים למועצה, המועצה לכבלים ולוויין, שהיא המפקחת, היא הרגולטור על העניין. לאחר שהעניין הזה הפריע מאוד למספר חברי ועדה, הגעתי יחד עם חבר הכנסת רוזנטל לפשרה, וצמצמנו את מספרם לשניים, וגם השניים האלה לא יהיו מעורבים במכרז. הם יוכלו לשבת כמובן בדיונים של המועצה, אבל לא יהיו מעורבים במכרז, ולעולם לא יהוו רוב להחלטה במועצה.
הנושא השלישי, שעלה רבות, וגם עליו דנו לא מעט – הוועדה הציבורית קבעה שערוץ הכנסת לא יבזה את מוסד הכנסת. אני חושב שבוודאי רובם המוחלט של חברי הכנסת יסכימו אתי שאין כוונה שערוץ הכנסת יעשה משהו שיבזה את כבודה של הכנסת. אבל מה? עלה החשש שדרך הגדרה רחבה זו אולי חס וחלילה נפגע בחופש העיתונאי, אולי נייצר מצב שמישהו יוכל אחר כך להשתלח באיזה עיתונאי ולטעון שהוא מבזה את כבוד הכנסת. לכן עשינו שינוי גם לסעיף זה, מאוד נזהרנו בעניין הזה. מצד אחד, הורדנו, ריככנו את זה, דיברנו על זה שנמנע פגיעה חמורה בכבוד הכנסת ללא סיבה, הגדרנו שאם יש לעניין סיבה, זה גם יהיה לגיטימי. דרך אגב, הנושא גם עלה – לא מדובר על חברי כנסת, לא מדובר על ועדות, לא מדובר על מליאה, את הדברים האלה אפשר לצלם, ואפשר לדבר וזה לא העניין; אבל לא לייצר מהלך פרובוקטיבי בכוונה שיעשה פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. בסופו של דבר שימרנו מצד אחד גם את העיקרון הזה, ומצד שני גם את הנושא של החופש העיתונאי הנדרש.
אני רוצה לעמוד על הנושא האחרון, שעליו היה עיקר הוויכוחים, ואני חושב שאם מנכים רגע את כל הנושאים שהיו רלוונטיים לשידורים ולאופן השידורים, זה הנושא שהוא הכי דרמטי, מה שהיה סעיף 8 בחוק המקורי, זה הנושא של מי יכול לגשת למכרז, ובשאלה לעניין זה – היו בה חילוקי דעות בוועדה. הגישה שלי הייתה מההתחלה שבסעיף זה לא נשנה שום דבר.
כל מי שיכול היה לגשת למכרז לפני 12 שנים – תריסר שנים – יוכל לגשת למכרז גם היום. הייתה שם הגדרה בחקיקה, כבר מסודרת, שמונעת בעלות צולבת.
עליזה לביא (יש עתיד):
אז למה צריך חוק? אם הכול בסדר, למה צריך חוק?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נתתי לך שלוש דוגמאות וגם יש עוד דברים נוספים. אני גם מן הסתם לא מאריך, כי אנחנו רוצים לעסוק בעיקר. דיברתי על הסעיפים שבהם כן היה זקוק שינוי. אני רק רוצה לדבר על הדבר הספציפי הזה. נכון, חברת הכנסת לביא, בעניין הזה אני מסכים אתך – בנושא הסעיף של מי רשאי להשתתף במכרז, לא צריך לשנות את הסעיף. כך עמדתי שיהיה בוועדה, וכך היה, למרות שהיו קולות אחרים בוועדה שקראו לפעול לשינוי הסעיף הזה. בעניין הזה לא היינו מוכנים להתפשר. את התחרות על ערוץ הכנסת השארנו. זה היה סעיף 8, שעבר ונשאר. למען הדיוק אציין שבאותו סעיף כן הגדרנו נושאים שלא היו קשורים להשתתפות, אלא חייבו מערכת הנהלת חשבונות נפרדת ועמידה בכללי ממשל תאגידי.
מילה אחרונה, ובזה אסיים. אני אומר פה, גם מעל במה זו, ערוץ הכנסת הוא לא כמו שאר הערוצים המסחריים שאנחנו מכירים – מעבר לזה, כמובן, שלא יהיו בו פרסומות ותוכן כזה. הערוץ הזה ממומן על-ידי הבית הזה, הכנסת מממנת מתקציבה את ערוץ הכנסת. המשמעות היא שהציבור מממן את הערוץ, ולכן הקפדנו, ויש לזה חשיבות גבוהה. החשיבות היא כדי שלא יבוא איזשהו איל הון כזה או אחר, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, עם אינטרסים זרים, ינסה להשתלט על הערוץ ויממן מכספו שלו את העלויות, ויזכה במכרז כי הוא ייתן הצעה זולה. אז ברוב שלם בוועדה הנושא הזה עלה בבהירות, ונאמר שמי שייבחר במכרז ויפעיל את ערוץ הכנסת, אסור עליו להביא כסף פרטי. המכרז לא יהיה מבוסס על ההצעה הזולה, ואפילו הייתה בהתחלה חשיבה, שאמרנו: בואו נגדיר את הסכום של התקציב ואולי ניתן ניקוד למי שעושה 5% או 10% הצעה יותר זולה, כי בסוף מדובר בכספי ציבור. אבל הבנו שאם אנחנו נכנסים למקום הזה, נותנים פה פתח שלא רוצים לתת. לכן ההחלטה הייתה: המחיר הוא פיקס, אין התמודדות על המחיר. מי שינצח בהתמודדות יהיה מי שייתן תוכן ראוי ונכון יותר, מבחינת איזון, ניסיון וותק והדברים הנוספים שמשפיעים על הערוץ.
זהו. אני מודה לחברי. אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק. את התודות, במידה שהחוק יעבור – נבוא אחר כך. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
נעבור כעת לרשימת המסתייגים, מנמקי ההסתייגויות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, אני עולה, אתה יוצא?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הוא ראה שעלית בלי גמרות, בלי ספרים, אז אין לו מה להישאר.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, הוא יכול גם בלי ספרים. מה אתה הולך לדבר על ערוץ הכנסת?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, קצת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הוא רוצה לקרוא לשילוב חרדים בערוץ.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
החוק הזה, הבעיה הכי קשה שלו היא למה צריך אותו. מה היה חסר לנו? כאילו זה מושב שהיה לנו משעמם, אלא אם כן יש פה עוד פעם סוג של אובססיה של ראש הממשלה על שליטה. הוא רואה ערוץ תקשורת – הוא לא יכול להישאר אדיש, ואז אנחנו מבזבזים את הזמן ועושים דיונים. אבל מה היתרון של המושב, שזה היום האחרון שלו? שמחר, בערב ראש חודש אב, לא תהיה לנו בעיה להיכנס לאווירה של דיכאון, באמת, בגלל שאנחנו מסתכלים על מה עשינו במושב הזה, וכאילו צריכים להיות מרוצים. ואני תכף רק אתן כמה דוגמאות בשביל להבין למה עוד לפני שאני מפסיק להתגלח בראש חודש אב ומפסיק לאכול מאכלי בשר, אז באמת, למה כששואלים "מה שלומך?" קשה לנו להגיד "ברוך ה' יום-יום, נהדר"?
ואני רוצה להגיד משהו או לתת לכם קצת דוגמאות. הכנסת הזאת ביטלה, בין שאר החוקים שלה, את מספר שרי הממשלה – שהיה בכנסת הקודמת, שהיה צריך להשמיד את הכול – והיא הוסיפה על השרים גם תשעה סגני שרים.
משה גפני (יהדות התורה):
לכמה אנשים זו שמחה, זה לא דיכאון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לכמה אנשים זו שמחה, כן, אבל אני מדבר לעם ישראל. אנחנו לא עושים חשבון של אנשים פרטיים. באמת, אנחנו שליחי ציבור. אני לא רוצה להגיד שהיא גם הוסיפה את השר בלי תיק, שזה גם מוסיף שמחה, לפחות לבן-אדם אחד, נכון?
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
ולתיק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שר בלי תיק – אחלה שמחה. אני באמת לא רוצה להגיד שבבוקר היא הייתה צריכה – לא בשביל זה ביקשתי, חבר הכנסת גפני, שתישאר – אבל בבוקר היא הייתה צריכה לבטל את מקצועות הליבה ובערב לתת תגמולים למי שלא מסוגל לעבוד. עזוב, זה עוד פעם חוק שמתגמל חוק, ואנחנו עובדים כאילו משלמים לנו לפי שעות. אני לא רוצה להגיד שהיא עשתה חוקים שהם באמת אנטי-דמוקרטיים, שאין להם שום משמעות מעשית. בעצם לחוק החטיבה להתיישבות יש – אפשר להעביר יותר כספים למקורבים, לעמותות, בלי שקיפות; היא עשתה את חוק ההדחה, שגם מי שהעביר אותו אומר: אי-אפשר להדיח אף אחד, אפילו לא את חנין זועבי. אבל עשינו חוק, בגלל שמישהו רצה שיהיה. אין לו משמעות, אבל ישבנו על זה ימים ושעות והגברנו שנאה.
היא עשתה את חוק העמותות, שהיא בסוף לא שינתה כלום, בגלל שגם היום העמותות מדווחות, אבל תסתכלו כמה זמן הקדשנו לזה. וזו לא שנאה של ערבים ויהודים – זו השנאה של ימנים ושמאלנים; אולי, או בכלל, זו השנאה של "מי שלא תומך בחוק הוא גם לא לאומי"; והיא עשתה את חוק המקוואות, שהיא רצתה להוציא את הרפורמים והקונסרבטיביים ובסוף תרמה להם; והיא עשתה אתמול חוק דו-שנתי לתקציב, שיושב-ראש ועדת הכספים ושר האוצר התנגדו לזה אבל נאלצו להעביר אותו. ועוד דבר אחד – היא הקימה ועדה חדשה. בגלל שיש חבר כנסת אחד שאמר שאולי הוא יעזוב את הליכוד או את הכנסת, אז אמר לו ראש הממשלה: תעזוב, בממשלה אין כיסאות, כבר מלא, וסגנים כבר גם אני לא יכול, אז בוא נקים לך ועדה בכנסת. ויושב-ראש הכנסת הפך להיות – לצערי, אני מאוד מעריך אותו – גם סוג שראש הממשלה משחק אתו. אז באו לאופוזיציה ואמרו: בשביל להשתיק אתכם, ניתן לכם עוד ועדה. אז האופוזיציה אמרה: יש גבולות. יש גבולות, לא לכל דבר אנחנו מוכנים, אז תעשו רק עוד ועדה לקואליציה.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
לא, יש - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אין להם מספיק תפקידים, ואין מספיק שרים, ואין מספיק סגני שרים, אז הקימו ועדה. ואתמול עוד עשינו עוד סגן שר אחד, אבל עשינו עוד משהו. עכשיו תשמעו משהו, אני לא יודע אם כולם יודעים; אנחנו, מאז שאנחנו ילדים, יש תרגיל – אומרים עשרת בני המן בנשימה אחת, ואנחנו מנסים להגיד את זה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
יש לך בדיוק את הזמן לומר את עשרת בני המן בנשימה אחת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
"ואת פרשנדתא, ואת דלפון, ואת אספתא, ואת פורתא" – וט-ט-ט-טם.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, שנייה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה זה "לא"? יש כללים לכנסת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני רוצה רגע להתחיל משהו - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת שטרן - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
את סגני השרים - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת שטרן, משפט סיכום אחד ודי.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה זה? אתה לא חייב, נגמר הזמן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אחד ודי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חייב להגיד משפט אחד, רק דבר אחד. אם אני הייתי יכול – עשרה אנשים אני יודע להחליף, אבל יש פה 21 מינויים של שרים בממשלה הזאת שעברו מתיק לתיק – משר האוצר לשר הכלכלה, משר הביטחון לשר - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה. חבר הכנסת שטרן - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יכול את הכול, אבל זה יותר מעשרה. גפני, אתה יודע להגיד 21?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת שטרן, תודה רבה מאוד. תודה.
חבר הכנסת דב חנין, אדוני, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
21 – את כל מי שמינו בכנסת הזאת, את כל השרים שהחליפו תיקים.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אם מותר לעבור ממפלגה למפלגה, אפשר - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שימו לב מה קורה בכנסת: אנחנו נמצאים ביום שלישי של רצף חקיקה; אנחנו נמצאים בתחילת סדר-יום שכולל הרבה מאוד חוקים משמעותיים, רציניים – על חלקם יש ויכוח – לקריאה שנייה ושלישית.
ובמה בוחרת הממשלה להעסיק אותנו? בחוק חדש שיעשה שינוי בערוץ הכנסת. כשרוצים לעשות שינוי במשהו, תמיד צריך לשאול את השאלה: למה בעצם השינוי דרוש? בואו נשאל אתכם, עמיתי חברי הכנסת: מה מקולקל בערוץ הכנסת? מה לא עובד בערוץ הכנסת? מה מחייב שינוי בערוץ הכנסת? למה אנחנו נדרשים לעסוק עכשיו בערוץ הכנסת, בשעה שיש כל כך הרבה עניינים, כל כך הרבה בעיות וכל כך הרבה סוגיות שהכנסת לא מספיקה לעסוק בהם, ולא תספיק לקיים עליהם דיון רציני בלילה הזה? התשובה היא מאוד פשוטה: ערוץ הכנסת הוא עוד ערוץ תקשורת, וראש הממשלה בנימין נתניהו אובססיבי לתקשורת. הוא לא יעצור ולא ינוח עד שהוא יפורר, יפרק, יפרמט, יסיר ויעלה מחדש בדמותו ובצלמו כל דבר שיש בו קשר לתקשורת.
עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו לשתף פעולה עם המהלכים האלה. אין צורך בחוק הזה, אין טעם בחוק הזה, החוק הזה נועד לפגוע במערכת שעובדת. If it's not broken, why fix it? זה עובד, זה קיים, זה פועל – מדוע לפרק? מדוע להמציא מחדש?
אני אומר את הדברים, עמיתי חברי הכנסת, כי אצל ראש הממשלה הזה זו כבר הפכה לשיטה. אני זוכר את הדיונים שהיו כאן בסיבובים קודמים, גם על רשות השידור וגם על השידור הציבורי, ואני זוכר איך הסבירו לנו בפעמים הקודמות: כן, אנחנו רק רוצים לעשות רפורמה, אנחנו רק רוצים שזה יהיה פשוט קצת יותר יעיל, שזה יהיה קצת יותר חסכוני, שזה יהיה קצת יותר טוב. והנה, כשמוקם תאגיד שידור חדש, והוא יותר יעיל ויותר חסכוני, אותו ראש ממשלה שעשה את הכול כדי לפרק את רשות השידור, עושה את הכול כדי שתאגיד השידור הציבורי החדש לא יצא לדרך.
אצל ראש הממשלה הזה יש מדיניות בתחום התקשורת, יש מדיניות. מה שאנחנו רואים זו לא טעות, זו המדיניות. הפירוק של השידור הציבורי, ההתקפה על כל המערכות שעובדות בתחום התקשורת, העמדת כל העיתונאים כבני-ערובה, כאנשים שמקור פרנסתם תלוי בחסדו של ראש הממשלה – כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, כל האובססיה הזאת היא חלק ממהלך של הפיכת המשטר הרפובליקני למשטר קיסרי, למשטר שבו יש ראש אחד לפירמידה, וכל מערכות התקשורת כפופות, מצייתות; התקשורת מפורקת ומפוררת, כולה תלויה; העיתונאים חסרי עצמאות, חסרי יכולת להביע עמדה ביקורתית, חסרי יכולת לבצע תחקירים עצמאיים. זו דמותה של התקשורת שהקיסר נתניהו רוצה.
לזה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להתנגד. לזה אנחנו חייבים לומר: עד כאן. אז בואו לפחות נגן על ערוץ הכנסת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
מאיר כהן (יש עתיד):
נקצר בערב הארוך הזה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמונה שנים הייתי רגולטור במועצת הכבלים, שמונה שנים ליווינו את הערוץ הטוב הזה. מעולם לא הייתה שום בעיה עם הערוץ. וכיבדנו את זה, שדווקא בגלל – יואב קיש לא שומע את הדברים – דווקא בגלל שהכנסת משלמת ומממנת, טוב עושה הכנסת שלא שמה את ידה בערוץ הזה. זה בדיוק הדבר הנכון לעשות.
ומה קרה? זה המשך ישיר לאמירה ביום ראשון האחרון בישיבת הממשלה: מה, אנחנו - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מרפסת הקואליציה שם מצד שמאל – דברו, אבל יותר בשקט בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אמרתי: זה המשך ישיר – חבר הכנסת חנין, הקשבתי לך ברוב קשב - -
חיים ילין (יש עתיד):
הוא גם מקשיב.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - לאמירות ביום ראשון בממשלה של – מה, אנחנו מממנים ולא נשלוט? דווקא בגלל שהכנסת מממנת את הערוץ הטוב הזה – טלו ידיכם משם, אל תתעסקו עם הערוץ.
אז מוסיפים עכשיו: יושב-ראש הכנסת ימנה נציג במועצה, ויושב-ראש האופוזיציה ימנה נציג. זה מיותר, אבל זה המשך ישיר, לצערי, לרוח הרעה שעוברת כאן בכנסת, ובמיוחד אצל ראש הממשלה, שמוביל אותה ראש הממשלה, שכל מה שקשור וכל מה שיש בו תקשורת – אראה להם מה זה.
אני שואל את ראש הממשלה: ממה נפשך? הרי יש לך אויב, שאתה נופל עליו בכל הזדמנות, ובכל מקום אנחנו רואים אותך מסית נגד התקשורת. אז מה פתאום אתה בא לתקן? תמשיך בדרכך. הרי התקשורת הזאת, שאתה כל כך יוצא נגדה ומסית נגדה, יכול מאוד להיות שהיא זו שבגלל ההסתה הזאת באים בוחרים אליך. אז אתה רוצה ללמד לקח את כולם? אתה רוצה להפוך את כל התקשורת לעוזרים שלך?
יואב קיש, אני מתפלא עליך. מה לך ולחוק זה? ערוץ כנסת – אני אגיד לצלמים של הכנסת מה לצלם ומה לא, ובאיזו זווית הם יתפסו? בשביל מה?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הסברתי את הכול.
מאיר כהן (יש עתיד):
האם מישהו מצא דופי? האם מישהו התלונן מאתנו או בחוץ? ההפך.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אתה יודע כבר מי הזכיין הבא?
מאיר כהן (יש עתיד):
ההפך. אני מתפלא כל פעם מחדש לפגוש אנשים שאומרים לי: תשמע, אנחנו רואים את הערוץ הזה, אנחנו רואים את ערוץ 99, כי השידורים הם שידורים הוגנים והם שידורים טובים. אז גם בזה אתם רוצים לשלוח יד? בשביל מה? מיותר, זה באמת חוק מיותר. חבל שהתחלתם להתעסק, ואתם הופכים להיות לנושאי הכלים של ראש הממשלה.
אני מצפה מכם להיות קצת הגונים. יש מקומות שלא צריך לגעת בהם, הם טובים. יש לנו מספיק פינות חשוכות שצריך לטפל בהן, לא ערוץ 99. תודה, אדוני.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חמש דקות, גברתי, לרשותך בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אני מבינה שיו"ר ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש לא נמצא כאן – נמצא?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אז הכול בסדר.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הכול בסדר. מה זה שתי דעות? לכאן ולכאן? יש כאלה שסבורים ששידור צריך להיות ככה, ויש כאלה שסבורים שהוא צריכים להיות ככה – אפשר לחשוב שזה איזה קרב איתנים אידיאולוגי בין גישות שונות לגבי התקשורת. ראש הממשלה בנימין נתניהו רצה ערוץ בשליטתו, ולכן הפעיל את כל המהלך הזה. וכל היתר קשקוש.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
איך זה יכול להיות?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
במהלך - - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
תשאל את חברי הוועדה, ואז תקבל את התשובה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הרי החוק הזה ראשיתו בחטא, ראשיתו בוועדה מטעם, שאולי אחד מחבריה – הייתה איזו טעות קטנה, פקשוש בליהוק. נבחרו כולם מטעם, כולם ידעו מה צריכות להיות מסקנות הוועדה. ישיבות הוועדה היו ישיבות השחרה נגד ערוץ הכנסת, וניסיונות לטפול עליו שחיתות, חוסר אובייקטיביות, זלזול נורא בח"כים והכפשת שמם. חבל שלא היית בוועדה הזאת, היית שומע את השאלות הבלתי-נתפסות.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הייתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
והמסקנות של הוועדה – חרפה ובושה, חרפה ובושה. איזה מסקנות: חוסר הבנה טוטלי של מהי דמוקרטיה, מהו חופש ביטוי, מהו ערוץ תקשורת. כן, זה ערוץ תקשורת שצריך לפעול לפי אמות מידה עיתונאיות. אבל זה בכלל לא משנה, בכלל לא משנה. הכול היה כלים בדרך להנצחת אפשרות השליטה של נתניהו בערוץ תקשורת נוסף.
איך אני יודעת בוודאות, ואני לא משערת ולא מנחשת? כי בראשית הדרך באו ח"כים הגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כולל הרבה מאוד ח"כים בליכוד ומכל סיעות האופוזיציה – מכל סיעות האופוזיציה, ללא יוצא מן הכלל – ואמרו: מה העניין? מדובר בערוץ נפלא, מצוין, הוא חייב להמשיך לשדר. לאף אחד לא הייתה טענה כלפיו, ולו הקלה שבקלות. כל ניסיונות ההכפשה שהוועדה ניסתה לעשות לא צלחו, מה לעשות. ערוץ ישר, נקי כפיים, אובייקטיבי, הגון, נותן ביטוי לכל הדעות, מכבד את חברי הכנסת, אבל מצד שני עושה תוכניות שיש בהן עיתונאות ויש בהן נשכנות, הכול במידה; מצלם כמו שצריך את מליאת הכנסת, את הדובר, לפעמים כשיש מהומה כמו שצריך מצלמים את מה שקורה במליאה. ואז אחד-אחד ובאין רואה באו החברים מהקואליציה ואמרו: מתנצלים באמת, אנחנו מתנצלים בפניכם, אבל זו הנחיה של ראש הממשלה, ואי-אפשר - - -
יואב קיש (הליכוד):
מי אמר את זה?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הישרים שבהם.
יואב קיש (הליכוד):
מי אמר את זה? מי אמר את זה?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה שאני אסגיר את החברים שלך שיש להם אומץ לומר את האמת והם לא משכנעים את עצמם?
יואב קיש (הליכוד):
אני לא שמעתי את זה מאף אחד.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה הדבר הכי נורא שקורה תחת שלטון כזה, שהתודעה העצמית משתבשת, ומבצע ההנחיות גם משכנע את עצמו שהוא באמת מאמין, באמת ובתמים ב"אידיאולוגיה", במירכאות כפולות ומכופלות, שמאחורי החוק הזה. אבל כל כך הרבה אנשים הגונים וישרים ובכירים בקואליציה באו ואמרו: מתנצל, לא יכול לעזור, הנחיה של נתניהו, אני לוקח צעד אחד אחורה. כולל מי שהמשיכו לשבת בוועדה וניסו לעשות כמיטב יכולתם, אבל מה לעשות, הם אמרו, הלחץ של ראש הממשלה חזק מאוד.
בסופו של דבר, אני חייבת להודות: החוק, כמו שהוא יצא, הוא חוק הרבה יותר סביר, הוא גם מוזהר בדרך ממסקנות אותה ועדה תמוהה. אגב, רק לדוגמה, אחד האנשים שעליהם נאמר שהם עיתונאים אובייקטיביים ואין להם שום קשר לעניין והם לוהקו במקרה בגלל עיתונאותם היה צביקה ברוט. והנה, ראה זה פלא, לא חולפים ימים מעטים וצביקה ברוט מתחבק על הבמה עם מנכ"ל ערוץ הכנסת רונן פלוט, אחרי שזה זוכה - -
יואב קיש (הליכוד):
מנכ"ל הכנסת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - אחרי שזה זוכה ברשות עיריית נצרת-עילית. מתברר שהוא היה הקמפיינר שלו, אותו עיתונאי אובייקטיבי שישב בוועדה שליהק רונן פלוט. זו רק דוגמה אחת. יש לי עוד הרבה דוגמאות על כל אחד ואחד מחברי הוועדה הזאת, שצריכים להתבייש בחברותם ובמסקנות האנטי-עיתונאיות האלה.
על כל פנים, רק לסיום, סעיף אחד שאיכשהו שורה על הכול ומאפיין במשהו את רוח החוק הזה – ששוב אני אומרת, הוא חוק הרבה יותר טוב ממה שהיה בכוונות הזדון המקוריות לפני חקיקתו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רק משפט סיכום בבקשה חברת הכנסת יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הנה משפט סיכום: אותו חוק ביזוי שאוסר בחוק את ביזוי חברי הכנסת, שחברי מיקי רוזנטל באמת ניסה לעשות כמיטב יכולתו ולמזער נזקים והצליח להפוך אותו - - -
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת יחימוביץ, הזמן תם, אז בבקשה משפט סיכום.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה יכול לאפשר לי עוד דקה?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא. עם לילה ארוך כזה, התשובה היא לא.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל אני לא אדבר יותר היום.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תגידי דברים טובים על הממשלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אבל אם אני אתן לך דקה, אני אצטרך לתת אחר כך לאחרים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, הוא לא רוצה שאני אגיד דברים טובים על הממשלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משפט סיכום, חברת הכנסת יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני מסיימת. נשאר סעיף שאוסר בחוק פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. אתם שמעתם על דבר כזה בדמוקרטיה, איסור בחוק על פגיעה בכבודנו? מי שיפגע בכבודנו ובכבוד הכנסת עובר על החוק. אין דבר כזה בשום מדינה דמוקרטית מערבית, לא קיים בספר חוקים של שום מדינה. ומי יחליט מי ביזה את כבודנו? ועדה מיוחדת לענייני כבודנו ולענייני סתימת פיות? ומה ייעשה למי שעובר על החוק? זה דבר שכל כך מופרך וכל כך נורא, שדי בו כדי להסביר את מהות החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לקחת לעצמך עוד דקה. תודה רבה.
חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ולאחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שבדרך כלל כשמביאים חוק חדש שרוצה לעשות רפורמות בתחום מסוים, החוק הזה אמור לענות על בעיות שקיימות באותו תחום. זאת אומרת, החוק בא כדי לפתור בעיות שקיימות, כדי לענות על קשיים שקיימים. ואם מבינים את זה כך, לא מבינים מה פשר החוק הזה ומה הוא נועד לתקן. על איזה קושי, על איזה בעיות, לא כל כך מובן. ולכן עולה בוודאי החשד שמדובר כאן אולי במניעים פוליטיים מאחורי החוק הזה, כפי שחברי קדמו לי ודיברו.
(היו"ר יואל חסון, 20:04)
אבל אני רוצה דווקא לנצל את הדקות שיש לי – ואני יודע שגם יו"ר ועדת הכנסת ממשיך להיות כאן – כדי לדבר על סוגיית הייצוג של האזרחים הערבים ושל חברי הכנסת הערבים בערוץ הכנסת.
אני אתחיל בכך, אני רוצה להגיד, עם כל הכבוד לכתבים ולעורכים ולעובדים בערוץ הכנסת, בכל זאת, כשאני נכנס לאולפן שם ואני כמעט לא רואה אף כתב ואף עורך ערבי שם, אני מרגיש לא נוח. מדוע אין ייצוג של כתבים, של עורכים ושל עובדים ערבים במערכת? אני לא יודע כמה עובדים בתוך המערכת, אתה אולי - - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
אולי ועדת פריש תמליץ.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה אולי לא היית יודע, אבל זהו מצב שצריך לתקן לדעתי, וצריך להבטיח שבקרב עובדי הערוץ יש גיוון, גיוון תרבותי וגיוון לאומי. אבל גם כשזה מגיע לשידורי הערוץ, כמעט שאין שידור ואין תוכנית בשפה הערבית. יש אולי – אני לא יודע אם אתם עוקבים אחרי זה, יואב, אתה יודע, יש שידור בערבית?
יואב קיש (הליכוד):
באיזה ערוץ?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ערוץ הכנסת. על מה אנחנו מדברים?
היו"ר יואל חסון:
לדעתי לא.
יואב קיש (הליכוד):
אמור להיות תרגום.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אז ככה. מה שיש, לדעתי זה על-פי ההסכם עם הזכיין - - -
יואב קיש (הליכוד):
בחוזה החדש תהיה חובת תרגום לערבית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תכף. יש חצי שעה בשפה הערבית.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מתורגמת, אתה מתכוון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
לא, לא, תכף. חצי שעה שצריכה להיות בשפה הערבית, לא תרגום. ואכן יש חצי שעה כזאת, אבל היא לא תוכנית מקור. זאת אומרת, לדעתי זה בעיקר חדשות ששודרו כבר בערוץ 2 ופשוט מקרינים אותן שוב. זאת אומרת, לא תוכנית מקור. ואני רוצה לומר שחצי השעה הזאת – מובן שאני רוצה יותר – חייבת להיות תוכנית מקור, זה קודם כול.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
יוסף, למה לא דיברת על זה בוועדה? למה לא באת לדבר על זה בוועדה?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
קודם כול, אני שמח שאתה נוטה להסכים עם הטיעונים הללו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, בלי אפילו להיכנס לנושא עצמו. יש לך טיעון – הייתה ועדת כנסת, ישבנו, זו הייתה המטרה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אז התשובה: את כל הדברים הללו ניתן לעשות גם במסגרת החוק הקיים. זאת אומרת, החוק לא אוסר לעשות את זה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
לא אוסר – ברור, אבל יכולים לחייב, אני לא יודע.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
יכולים לחייב, עוד לא מאוחר כי עוד יכולים לדבר על זה. אבל אפשר לקיים את המדיניות הזאת מבלי שזאת תהיה הוראה בחוק.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זה אתה צודק.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
לכן אני אומר שני דברים: 1. התוכנית המינימלית שקיימת בשפה הערבית צריכה להיות תוכנית מקור; 2. עם כל הכבוד, חצי שעה זה כמעט כלום. מה זה חצי שעה מתוך כל שידורי הכנסת? לכן, אני מקווה גם שנוכל להרחיב את השידור הזה בשפה הערבית.
הדבר האחרון – לעניין התרגום. אין סיבה שלא יהיה תרגום, עם הטכנולוגיה שקיימת היום, תרגום לשפה הערבית. כפי שאתם יודעים, היום אפשר לבחור שהתרגום יופיע או לא יופיע על המסך, ולכן הדבר בהחלט אפשרי.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני רוצה לשמח אותך, שבחוק החדש התייחסנו לזה וחייבנו תרגום בערבית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני אסביר. המצב כיום הוא שיש חובת תרגום, אבל לא של השידור הישיר, רק של השידור החוזר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, שידור ישיר – לא.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תכף. רק של השידור החוזר ורק של דיונים בכנסת. זאת אומרת, כל התוכניות האחרות, אין חובת תרגום. חובת התרגום - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
עכשיו יהיה על הכול, רק לא על השידור הישיר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה שיהיה על הכול זו כבר התקדמות, ואני מקווה שככה גם יפרשו את זה. אבל יואב, לדעתי אפשר בכל זאת לחשוב איך בכל זאת אפשר לקיים תרגום לשידור הישיר. זה אפשרי.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זה המון כסף. זה עניין של כסף.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זו השקעה - - -
היו"ר יואל חסון:
אי-אפשר את השיח הזה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
רק מילה אחת, צר לי שלא באת לדיוני הוועדה.
היו"ר יואל חסון:
בסדר, תודה רבה, חבר הכנסת קיש.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הייתה לנו שיחה כזאת עם יו"ר הכנסת, ודיברנו על כך שאם נגיע למצב שיהיה תרגום בתוך מליאת הכנסת, זה באופן אוטומטי ישליך גם על ערוץ הכנסת, ואפשר למצוא הסדר מסוים, אפשר להתחיל בשעות מסוימות, מספר מוגבל של שעות, ואחר כך בהחלט ניתן להרחיב את זה. אז הדבר אפשרי. אני שמח, יואב, שאתה מקבל בחיוב את הדברים הללו ואשמח להמשיך ולדבר על זה. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
אני מודה לך, חבר הכנסת ג'בארין.
חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. לאחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, רק לא מזמן אומרת שרת המשפטים שהכנסת הזאת מחוקקת את עצמה לדעת, ואני לא מצליחה באמת להבין למה צריך את חוק ערוץ הכנסת.
לפני 12 שנים חוקק פה חוק – חוק טוב, חוק נכון; אנחנו כולנו נהנים משידורי ערוץ הכנסת. גם חברי כנסת שזוכים לחשיפה מרובה ושיש להם הרבה חברים בתקשורת, וגם חברי כנסת שזוכים לפחות חשיפה. אבל אני חושבת שהדעה המשותפת, גם לימין, גם לשמאל, שבאמת ערוץ הכנסת עושה את העבודה שלו נכון, וטוב שכך. ולכן בכלל לא ברור לי למה, לצערי הרב, למה צריך לחוקק את החוק. למה? כי קיבלנו הוראה? כי ביקשו מאתנו לעשות חוק שאי-אפשר להעביר במסגרת החוק הקיים? אני ממש לא מצליחה להבין. אנחנו רואים פה ממש סוג של קרב פרסונלי, אדוני היושב-ראש, ובכלל לא ברור לי מה הבעיה עם ערוץ הכנסת. אז זה הקורבן עכשיו? זה המקום שאליו צריך באמת לבוא ולהתכנס?
החוק שאתם מביאים עכשיו, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי קיש, חבר הכנסת קיש, באמת יוצא באופן בוטה נגד הערוץ היחיד ששומר על כבוד הכנסת. אנחנו הרבה פעמים טועים, מדברים לא נכון, רבים, אבל ערוץ הכנסת עושה את עבודתו נכונה. אם מישהו צריך לתקן משהו, לפני שמדברים על לפגוע בכבוד – איך ציטטתם את זה? המשפט האומלל: לעניין המשדרים הנוספים, לא יכלול פגיעה חמורה בכבוד הכנסת – אולי קודם כול אנחנו נעשה? ככה, אתה יודע, אנחנו נמצאים בשלושת השבועות – שנאת חינם, חורבן הבית. אולי אנחנו נבוא ונעשה איזה טיפול עצמי לעצמנו לפני שנחוקק עוד חוק שמדבר על לבוא ולראות איך לא לפגוע בכבוד הכנסת? אז מה, אז אם ראש ממשלה עומד כאן היום ומדבר בנאום שלו על ז'בוטינסקי ומנצל את הבמה הזאת ומדבר דברים שאולי באמת היה צריך לשקול אם לדבר אותם במסגרת הנאום הזה, אז ערוץ הכנסת ישדר אותם או לא ישדר אותם? זה כבוד הכנסת או לא כבוד הכנסת? כאילו, מה אתם בעצם מנסים לעשות כאן? אני לא מצליחה. ואני באמת לא מבינה גם את מהירות הבזק של החוק הזה.
הערוץ – זה ערוץ שאין בו ריאליטי ואין בו שעשועונים, ואין בו אפילו תחקירי עומק. אין בו. אין בו את הדברים האלה; אין בו הפקות של דרמה, אין תחקירים על בית ראש הממשלה. אין. אין כלום בערוץ הזה. אז מה? על מה יצא הקצף? מה החשש? מה הפחד? זה ערוץ שמביא את הבעיות האקטואליות ומנגיש אותן לציבור. הרבה מאוד פעמים אנחנו משתמשים בכל מיני קיצורים ודברים שהם שגורים על פינו, וערוץ הכנסת מרחיב דעת, מסביר, מעביר את המידע, מנגיש מידע, את העבודה הפרלמנטרית, המסובכת לפעמים, כאן, בבית הזה. אז מה הבעיה? עוד ועדות שלא זוכות לחשיפה? את זה תיקנו. הוועדות מקבלות שקיפות והן מונגשות גם כאן. אז בשביל זה צריך לחוקק חוק שיבוא?
ועל מה נתלים? על מה נתלים? על המשפט האומלל הזה: לא יכלול פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. וכנראה באמת יש פה משהו בסעיף הלא-ראוי הזה, - -
היו"ר יואל חסון:
אולי - - -
עליזה לביא (יש עתיד):
- - החסר – הזה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יואל חסון:
גברתי, אולי צריך להסביר לצופים באיזו צורה ערוץ הכנסת ישתנה. מה אנחנו רגילים אולי להכיר את הערוץ, כמו היום. לדוגמה: תוכניות שהיו בערוץ - - -
רויטל סויד (המחנה הציוני):
יואל, אתה רוצה ללכת הביתה היום?
עליזה לביא (יש עתיד):
אז - - -
היו"ר יואל חסון:
זה נושא חשוב. גברתי, הנושא הזה מאוד חשוב.
עליזה לביא (יש עתיד):
כן. את רוצה - - -
היו"ר יואל חסון:
אז אולי אם תסבירי, באמת, במה החוק הזה משנה את ערוץ הכנסת שאנחנו מכירים אותו היום.
עליזה לביא (יש עתיד):
אז אתה יודע, אדוני, אני חושבת שמה שאנחנו רואים כאן זה עוד נושא – לבוא ולגעת בו. כמו שנחנו רואים באופן עקבי שראש ממשלה במדינת ישראל לא ממנה שר תקשורת – הוא בעצמו שר התקשורת; הוא בא ולא מאפשר לנו שום הרחבה של התקשורת, אלא באמת שליטה ממוקדת. אני מזכירה לך שחוק בזק, שאנחנו מבקשים להפריד בין התוכן לבין הדרך להעביר את התוכן – באמת, אני לא מצליחה להעביר את זה כאן בכנסת. ואנחנו רואים כאן מורכבות על מורכבות על מורכבות. ואם אתה שואל אותי – כן, כנראה יש טובים יותר ויש טובים פחות, ומי רשאי לשדר ומי לא רשאי לשדר, על-פי טעמו של מי שקובע ומכהן היום גם כשר התקשורת.
אז זאת התשובה, אדוני היושב-ראש. לצערי הרב, זאת התשובה. ומי קובע מהו ביזוי? ומי יקבע מה זה כבוד הכנסת? ומה זה פוגעני? זו דרך נוספת לבוא – וכן, כן, אם אתה רוצה לשאול אותי, במילה קשה – לבוא ולצנזר. ולבוא ולהגיד מה בעצם יהיה הפילטר שאנחנו נקבל מידע או לא נקבל מידע. כולנו כציבור. והחוק הזה, אדוני היושב-ראש, בהמשך לשאלה שלך, לא קשור בשום צורה שהיא לפעילות ערוץ הכנסת. לפעילות הנוכחית שלו או לבעיות כלשהן שעלו בו. ומטבע הדברים, ב-12 שנים של שידור אולי יש בעיות, אבל הן פתירות. נקודות שאפשר לבוא ולפתור אותן במסגרת החוק הקיים. למה להביא חוק נוסף? למה בעצם להטריח גם את הכנסת וגם – אתה יודע למה? כי ככה, כי רוצים לעשות שינוי פה, שינוי ברור מאוד. ובואו נגיד את זה בצורה ברורה, ושאלת – אז כנראה - -
היו"ר יואל חסון:
נא לסיים.
עליזה לביא (יש עתיד):
- - ראש הממשלה לא רוצה את ערוץ הכנסת במתכונת הזאת שלו. רוצים גורמים מחמיאים יותר, שיקבלו את השליטה על ערוץ הכנסת; נוחים יותר, טובים יותר; שישרתו נאמנה את מה שראש הממשלה חושב - -
היו"ר יואל חסון:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
- - שזה כנראה כבוד הכנסת.
אז אנחנו נגד, נגד, נגד, ולא ראוי שהחוק הזה יעבור.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך על דברייך.
חבר הכנסת נחמן שי. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה אורח קבוע באולפן הפתוח. לא יהיה אולפן פתוח יותר – איך תסתדר בלעדיו?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אני מציע שאולי תיתן קודם גילוי נאות על מצבך המשפחתי, ואז אחרי זה נמשיך לדבר על הנושא.
היו"ר יואל חסון:
א. מצבי המשפחתי – טוב. אשתי עובדת בערוץ הכנסת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אוקיי.
היו"ר יואל חסון:
מאה אחוז.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
עכשיו אפשר לדבר על זה.
היו"ר יואל חסון:
אם מישהו לא יודע את זה. אבל בסדר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה צריך להצהיר את זה.
היו"ר יואל חסון:
חמש דקות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
יואל, יואל, אתה יכול לשאול את כל השאלות שאתה רוצה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
עכשיו הכול. עכשיו תשאל אותי מה שאתה רוצה, יואל.
היו"ר יואל חסון:
ובכוונתי לשאול. אז שאלתי, איך תסתדר בלי אולפן פתוח?
נחמן שי (המחנה הציוני):
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני – אם ערוץ הכנסת חושב שהוא ערוץ טוב מאוד, אני מקווה שהזכיין הבא יהיה מצוין.
היו"ר יואל חסון:
אז למה הבאת עליו חוק כזה?
קריאה:
- - -
היו"ר יואל חסון:
בבקשה - - -
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום ציינו את – בישיבה המסורתית על ז'בוטינסקי, היה ראש הממשלה מאוד פעיל דווקא בעניינים אקטואליים, לא כאלה שקשורים ישירות לז'בוטינסקי. והישיבה התפתחה, ואז גם יושב-ראש האופוזיציה, ואחריו עלה ראש הממשלה. ואז הוא פנה בקול מאוד מאוד דרמטי ליושב-ראש האופוזיציה ושאל אותו – הוא לא שאל אותו את מה ששאל אותו ערב הבחירות, באיזה אולפן טלוויזיה ברגע של הפתעה: האם הוא מוכן לחלוקת ירושלים? לא. חשבתי שהוא ישאל אותו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הוא ישמור על נתניהו מאוחדת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אז הפעם הוא אמר לו: האם אתה מוכן לחלוקת ערוץ 2? תשים לב. מכל החלוקות שעל סדר-יומנו, נשארה רק החלוקה של ערוץ 2. "האם אתה מוכן לחלוקה?" – איזו דילמה מעסיקה. אז זה "ערוץ שתמיהו" אולי, או משהו מהסוג הזה. ואני שאלתי את עצמי: מה מעסיק את ראש הממשלה שלי בימים האלה? באמת, מה מעסיק אותו? האם ערוץ 2 ישדר במתכונת של שני זכיינים, או זכיין אחד יישאר וזכיין אחד יעזוב? ומה יקרה עם חברת החדשות של ערוץ 2 – שהיה לי שם הכבוד לעמוד ליד ערש הולדתה – האם היא תישאר אחת או ימכרו אותה? ואיך? באמת, ראש ממשלת ישראל, חברים וחברות. האיום האיראני, איום הסייבר, איום ההוא, איום הזה – "האם אתה מסכים לחלוקת ערוץ 2?" – ואני שמח שחברי הרצוג לא ענה לו על השאלה החשובה הזאת.
אז אני אומר לכם היום: החוק הזה מיותר בתכלית. מיותר בתכלית. אבל יש איזשהו אלגוריתם כזה בלשכת ראש הממשלה, שאיפה שכתוב "תקשורת" קופץ משהו. מין כזה – קוקייה כזאת. קוקייה כזאת קופצת, אומרת לו: שים לב. ראו - - -
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נחמן, קוראים לזה רפלקס מותנה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
רפלקס מותנה. זה בעולם כנראה של הפסיכולוגיה. כן. פתאום – הופ – ערוץ קפץ.
ערוץ הכנסת – אני אומר את זה למיטב שיקולי, גם המקצועי – לא הרבה שנים, נגיד, בחיי 40 שנה הייתי בענייני תקשורת? לא, יותר כנראה, 50, ועסקתי ממש בדברים האלה. כולל שבעוונותי אפילו שידרתי פעם תוכניות בערוץ הכנסת. אז יכולתי לעמוד אפילו על הכללים המקצועיים שלהם. אני אומר לכם, חברים וחברות: הערוץ טוב. ערוץ טוב. אגב, אני אומר לכם כשאני נמצא בחוץ-לארץ אני מחפש ערוצים דומים. יש ערוץ כזה בארצות-הברית, יש ערוץ כזה בבריטניה. יש ערוצים שמשדרים ישיר. כאן נעשית עבודה טובה, עבודה עיתונאית אפילו; לא סתם מצלמה שמונחת באולם מליאה או בפני איזו ועדה, אלא תוכניות שמגוונות ומוסיפות ומעשירות. המדינה הזאת זקוקה לא רק לערוצי שידור, היא זקוקה גם לחשוף את הפן הזה, הכל-כך חשוב, הדמוקרטי שלה, של הבית הזה.
לא תמיד זה הכי מכובד בעולם, אני יודע, אבל גם כאן אני אומר, כשהוא לא מכובד בעולם, יתכבד הציבור ויראה: האם הסצנה הזאת שהייתה על הדוכן הזה עם חברת הכנסת זועבי הייתה עוברת בשידור של ערוץ הכנסת או לא? אני לא יודע. זה ממש לא כיבד את הבית הזה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
ברור שכן. אמרנו שכל צילומי המליאה והוועדות – חופשי. למה אתה שם דברים שלא נאמרו?
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא, זה היה בשידור חי. זאת אומרת, זה נשאר לשיקולו של הבמאי באותו רגע. הוא מחליט אם הוא כן מראה את זה – זה לא היה מכובד, תאמין לי.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
מה שקורה בבית הזה ישודר. נקודה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל הסעיף הזה עצמו מזמין איזושהי סלקציה בעיניו של הבמאי בנושאים שהם מתערבים בשיקולים העיתונאיים שלו, ואני רוצה שיהיו שם עיתונאים.
עכשיו אני אגיד לכם משהו על העובדים של הערוץ הזה: הם בסך הכול עובדים מקצועיים, והם לא באים מהסדנאות הכי בכירות. באמת, יש בהם מגוון של הציבור הישראלי, מגוון מאוד יפה, וגם עם הזמן התברר שהערוץ הזה אפילו מצמיח עיתונאים ועיתונאיות שעוברים לערוצים אחרים, לערוצי טלוויזיה. זאת אומרת שהוא אפילו הפך להיות למין בית-ספר כזה או סדנה, שזה בעיני גם דבר מצוין.
אני אומר לך, ידידי הטוב יואב קיש, חבל שנכנסת למים האלה. התרטבת לשווא. תאמין לי, ראיתי אותך מנהל את הדיונים, בהתחלה ביתר התלהבות, אחר כך פחות. יצא – בוא נקווה כולנו שהערוץ הבא או הבעלים הבאים ינהלו את הערוץ בדיוק כמו שניהלו אותו או מנהלים אותו המפעילים הנוכחיים שלו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - -
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה יהיה הכי טוב. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
ימים יגידו. תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי.
חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה אדוני. פרופ' יוסי יונה. חמש דקות עומדות לרשותך.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – אוה, אני שמח שמשה גפני נכנס, כי אני רוצה שתעזור לי תכף. שב נא, בבקשה, אני רוצה לנהל אתך איזשהו – דווקא, בגלל הרקע, המתן אדוני. אדוני היושב-ראש, כמעט כל הדוברים, הייתי אומר, עמדו כאן וציינו את העובדה שהם לא מבינים מדוע החוק הזה חוקק, וזה העלה בראשי את הפתגם הידוע שאומר: מה הועילו חכמים בתקנתם? גפני, מה הועילו חכמים בתקנתם?
עכשיו, המשמעות הרגילה, אנשים מבינים את הביטוי הזה באופן הבא – הם אומרים: תראו, אנשים באו ותיקנו; או שהתוצאה הייתה דומה, או שהתוצאה לאחר התיקון הייתה גרועה יותר. כך אני גם הבנתי את הפתגם הזה, מה הועילו חכמים בתקנתם? אחר כך הלכתי ועיינתי, יואב קיש, בביטוי הזה, וראיתי שיש לו משמעות אחרת, כי תראה, כשאנחנו אומרים "מה הועילו חכמים בתקנתם", הרי אנחנו מטילים דופי בחכם – "מה הלכת ותיקנת לשווא?" או: "התוצאה הייתה גרועה יותר". אז באמת תהיתי. הלכתי וחיפשתי, וראיתי שבאמת זה לא מין הראוי להטיל דופי בחכם, והנה פרשנות אחרת שניתנת לביטוי הזה, וכך כתוב: מכיוון שברור שלא תיקנו חכמים תקנתם לחינם, על-כורחנו נתכוונו בתקנתם להשיג מטרה מסוימת. ומכאן שהמפרש דבריהם באופן שלא תושג אותה מטרה אינו מפרש את דבריהם כהלכה. כלומר, פה אנחנו לא מטילים דופי בחכם – אנחנו אומרים שאם החכם תיקן, הרי שיש לו מטרה מסוימת, ואנחנו לא הבנו אותה. נכון?
אז לכן, עכשיו נשאלת השאלה: אז מה מטרתו של החוק? נאמרו כאן דברים שאני מסכים אתם לחלוטין: ערוץ הכנסת באמת הוא ערוץ נהדר. אני לא יכול להעלות בדעתי, באמת, חברי יואב קיש, משדר מסוים, תוכנית מסוימת שאני אוכל להצביע עליה ולהגיד: אהה, הנה, פה באמת פגעו בכבודה של הכנסת; הנה, פה באמת פגעו בכבודו של מאן דהוא, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה וכו'.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
רק הכנסת.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נכון. ולכן, ירדנו מהמושג הזה של ביזוי – על כך יש לתת קרדיט לאלה שעמלו רבות ושכנעו אותך ואחרים להוריד את המושג "ביזוי" – ונותר בכל זאת העניין הזה של לא לפגוע בכבודה של הכנסת. שוב אני חוזר ואומר: אני לא זוכר מתי וכיצד נפגע כבודה של הכנסת משידוריו של הערוץ הזה. אז מה אם כן המטרה? מה אם כן המטרה? ואז אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת, שיש קו שעובר כחוט השני בין החוק הזה לבין חוק העמותות. הרי בסופו של יום, מה נשאר מחוק העמותות? בהתחלה אמרו: אנשים ישימו תגים; בהתחלה אמרו: אנשים יכריזו על עצמם כשייכים לעמותה כזו ואחרת. והלכו ורידדו אותו ורידדו אותו, ובכל זאת ביקשו להעביר אותו, כמו שבכל זאת מבקשים להעביר את החוק הזה, ולמה? הרי אנחנו אומרים שרוקנו אותו, רוקנו אותו מהתכנים שלו, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? יצירה של אווירת הפחד. כלומר, הכוונה היא לא בתכנים של החוק, כמו שאולי כבר הכוונה היא לא בתכנים של חוק העמותות אלא באווירה שהוא יוצר. והצנזורה המון פעמים, חברי יואב קיש, היא לא בתוכן, מה הוא אוסר, אלא עצם העובדה שאנחנו נדרשים לחוקק את החוק הזה כמו שחוקקנו או כמו שעבר כאן – לא חוקקנו, הכנסת חוקקה – ולכן לכל אחד ואחד מאתנו, ואחת מאתנו, יש אחריות על החוקים שחוקקו.
אבל כמו החוקים הללו שחוקקו, הרי הכוונה היא בסופו של יום ליצור אווירה של פחד. אווירה של פחד שפוגעת בשיקול דעתם של העושים במלאכה, וזה הדבר הנורא. לכן, כשאנחנו שואלים: מה הועילו חכמים בתקנתם? גם אם התכנים עצמם לא שונו, של החוק, הרי מה שקרה זה באמת אווירת הפחד ששוררת - -
היו"ר יואל חסון:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
- - ושבעצם החוק הזה הוא גם מעודד אותה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יואל חסון:
תודה לך, חבר הכנסת פרופ' יונה, תודה לך.
חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום בבוקר קיבלנו את הבשורה הרעה על הריגתם של שלושה אנשים בתאונת דרכים קשה ליד פוריידיס, ועל עוד עובד בצ'ק-פוסט, עובד בניין. שמות הנהרגים בתאונת הדרכים הם אולגה נסאר אשקר, אנג'ליק נסאר נעים, קלואי סעיד נעים, והבחור שנהרג בתאונת דרכים בצ'ק-פוסט הוא חאלד סובחי עבד מנצרת. הלב דואב. ואני מהבוקר בקשר עם ד"ר חן קוגל, שהוא מנהל המכון לרפואה משפטית אבו-כביר, והוא מסביר לי ש-50% מהגופות שמגיעות אליו הן גופות של ערבים. 50%, וזה שנים.
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:
- - - בתאונות דרכים?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
גם תאונות דרכים, גם תאונות עבודה וגם פשע. ואני חושב שצריך להיאבק נגד תופעה לא אנושית זו בשני מישורים: גם מטעם הממשלה, גברתי השרה, כי הממשלה, יש לה יכולת כל כך גדולה. יש לה את התקציבים, את החינוך, את התרבות, את שעות הפנאי וכו' וכו', וגם אנחנו צריכים לבקר את עצמנו ביקורת עצמית קשה ולחנך את הציבור שלנו. זה חייב להיות מאבק משותף גם של הממשלה וגם של הנהגת הציבור הערבי. אני חושב שבתחילת המושב הבא אנחנו צריכים לשנס מותניים בשביל למגר תופעה כל כך קשה זו, כל כך פוגענית.
תרשו לי שאני אנחם את המשפחות בשפה הערבית, ברשותכם: (אומר דברים בשפה הערבית). תודה רבה לכם.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך.
חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי, אני לא יודעת, מה עשה ערוץ 99? הוא הצליח יותר מדי? הוא עצבן אולי? ערוץ שקט, נעים הליכות, שמראיין אותנו בנעימות, שבאמת הוא אובייקטיבי, שמצלם אותנו על הטוב ועל הרע, ומראה את זה לכל עם ישראל בלי דעות פוליטיות, לא נוטה לא לימין ולא לשמאל, לא נגד הדתיים ולא בעד החרדים. מה הוא עשה? לדעתי, פשוט מישהו החליט שצריך להשתלט עליו. כמו שלפעמים צריך להשתלט על חברות מדף. יש חברות מדף, ואז מי שרוצה להעלות את המניות שלו ורוצה להגדיל את הנפח שלו, הוא משתלט על חברת מדף. זאת חברת המדף שהחליט בנימין נתניהו להשתלט עליה ולתת אותה, קרוב לוודאי, למישהו עם דעות דומות.
כשמסתכלים על החוק הזה – אני פשוט צחקתי, אני אומרת לך, יואב, אני תכף אקרא לך כמה משפטים שהם פשוט מצחיקים.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
מייד אעשה את זה. אבל קודם אני אומר את הפואנטה.
היו"ר יואל חסון:
סמוך עליה, היא תעשה את זה.
יעל גרמן (יש עתיד):
כן, זה נמצא כאן מול העיניים. אני חושבת שמישהו סימן מטרה. רוצים הרי לאפשר למישהו לקנות את הערוץ. זה שרצו לאפשר לו זה נסגר, אז עכשיו רוצים לאפשר למישהו אחר. וכל המלל שמסביב - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
מה זה "זה שרצו לאפשר לו נסגר"?
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לא יודעת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
את יודעת, את אמרת את זה.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, סתם. אתה יודע מהגיגי, ממוחי הקודח. היה מישהו שאולי רצו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כן. את לא יודעת על מה את מדברת.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא בטוח, אבל אולי זה נסגר - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כי מי שנלחם על תחרות זאת הקואליציה. האופוזיציה רצתה לסגור.
יעל גרמן (יש עתיד):
יואב, אני תכף אקריא לך את המשפטים שאני מדברת עליהם. נראה שרוצים לבלבל אותנו עם כל מיני משפטים כאלה שהם סותרים אחד את השני כדי שלא נבחין בעיקר, והעיקר הוא שרוצים לקחת ערוץ טוב, שמתפקד פנטסטי, ולתת אותו בידי מישהו שאפשר יהיה לשלוט עליו. זו האמת. ועכשיו תשמע את המשפטים המבולבלים.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
תקריאי. תגידי לי - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
למשל, בסעיף 4.6א מה הם אומרים: "בעת צילום ושידור של ישיבות מליאת הכנסת, ישדר הגוף המשדר את מי שקיבל רשות דיבור מיושב-ראש הישיבה או את יושב-ראש הישיבה" – זה כדאי לך – "כשהוא הדובר".
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אוקיי.
יעל גרמן (יש עתיד):
עכשיו הוא בא ואומר: "אבל אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מהגוף המשדר לצלם ולשדר במקביל התרחשויות אחרות", אז בשביל מה אתה אומר את זה אם אתה אומר שבכלל הוא יכול גם. וממילא - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הם רוצים להשאיר אותך עכשיו מדברת, עכשיו נגיד הם מדברים שם, המצלמה הולכת אליהם, ואותך לא רואים.
יעל גרמן (יש עתיד):
יופי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זוועה, זוועה, נורא ואיום.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אמרו: נשאיר - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
מה רע בזה?
מאיר כהן (יש עתיד):
- - -
אילן גילאון (מרצ):
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אמרו - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
למה לא?
קריאות:
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אמרו: נכון, המצלמה תראה אותם, כמו שכתוב - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
נו?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כמו שכתוב פה: לשדר במקביל, אבל ישאירו עלייך את הפריים, כי גם מה שאת אומרת - - -
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יש לך - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, זה לא מה שהוא אומר.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - -
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, סליחה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זה מה שאומר הסעיף.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, לא, אני אקריא לך את זה שוב.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נו?
יעל גרמן (יש עתיד):
זה אומר, מצד אחד: צריך לצלם את מי שקיבל רשות דיבור.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל אין בהוראות האלו סעיף כדי למנוע מהגוף המשדר לצלם ולשדר גם התרחשויות אחרות, אז מה רע?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון. איך עושים את זה? עם בועה. שמים אותך בבועה ומראים את מה שקורה במליאה.
היו"ר יואל חסון:
אתה חושב שתהיה אכיפה בכלל?
יעל גרמן (יש עתיד):
אז למה - - -
היו"ר יואל חסון:
יכולה להיות אכיפה בצורה הזאת?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - -
יעל גרמן (יש עתיד):
תגיד לי, בשביל זה צריך לשנות חוק? אי-אפשר לבוא ולומר את זה לערוץ?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
תקשיבי, - - - יהיה צוות תיאום - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
בשביל זה אתה מטריח אותנו בשעה הזו של הלילה?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
יש צוות תיאום של הכנסת עם הערוץ ועם המועצה לכבלים ולוויין שהיא אחראית – לא עם הערוץ, סליחה, עם הערוץ לא. המועצה לכבלים ולוויין היא זו שצריכה להנחות את הערוץ. הדבר הזה לא קורה. אין קשר בין הכנסת, שמשלמת על הערוץ - -
עפר שלח (יש עתיד):
מה אתה אומר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - למועצה לכבלים ולוויין - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אה, זאת אומרת, אין לנו שליטה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - חלק מהמסקנות של הוועדה היו על זה, כן.
יעל גרמן (יש עתיד):
וזה מה שמשנה? אני שואלת אותך, זה מה שזה משנה? שיראו גם אותי וגם שם בצד את ברושי וטלי מדברים?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זה לא עיקר החוק, אבל כן, זה אחד הדברים.
יעל גרמן (יש עתיד):
זה מה שמשנה? חכה. לא גמרתי - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אוקיי.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - בוא תראה עוד מין התחכמות כזו.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בבקשה. בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
כאילו איפכא מסתברא: "לשם הפעלת סמכויותיה" - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
באיזה סעיף?
יעל גרמן (יש עתיד):
הבא אחריו. 4ב. יש 4א, יש 4ב. 4.6א, אוקיי? בתחתית עמוד 2: "לשם הפעלת סמכויותיה ומילוי תפקידיה לפי חוק זה, יכהנו במועצה" – ואללה – "שני חברים נוספים שהם נציגי ציבור בעלי ידע וניסיון – האחד ימנה יושב-ראש הכנסת, ואת האחר ימנה ראש האופוזיציה". נשמע פנטסטי, לא? אה, אה, חכו, חכו. אתם צריכים לעבור לסעיף השני כדי להבין שלחבר המועצה שמונה לפי סעיף קטן לא יהיה קול מכריע בהצבעה, והוא גם לא ישתתף בהצבעה הקשורה למכרז - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זה של מיקי רוזנטל. את זה הוספנו כי מיקי ביקש את סעיף ב'.
יעל גרמן (יש עתיד):
שלא יהיה לו קול, שהוא לא יוכל – אז בשביל מה בוחרים אותו אם אין לו קול?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
לא. רק שלא בקולו הוא, הכוונה היא שלא בגלל שאין - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אני לא יודעת מה הכוונה, אני כאן קוראת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני אסביר לך.
יעל גרמן (יש עתיד):
הנה, נתנו לו מול כל שני - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
שלא יהיה מצב שרק הם שניהם באים ומצביעים, שיהיו יותר אנשים - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
זה לא מה שכתוב. כתוב: מיניתם אותם, ויש שניים – וזה נורא יפה, אחד מהאופוזיציה אחד מהקואליציה – אבל היי, היי, אל תשלו את עצמכם, הם לא יוכלו להצביע בהצבעה הקשורה למכרז לבחירת הגוף המשדר.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
באמת, חברים, זה כתוב בצורה ממש - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני לא מתווכח. זה מיקי רוזנטל התעקש והכנסנו את זה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אה, טוב, מיקי.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה לא של מיקי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אז מיקי אשם.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
הוא אמר, אם כבר מכניסים - - -
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - - הוא ניסה למזער נזקים, למה אתה לא אומר אמת?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בסדר, אני מתנגד. אני אומר אמת. סעיף ב' - - -
היו"ר יואל חסון:
תודה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הוא ניסה למזער נזקים.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
את זה מיקי רוזנטל ביקש. הוא ביקש.
היו"ר יואל חסון:
חבר הכנסת קיש.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - -
היו"ר יואל חסון:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
יש לי - - -
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה. הדיונים בוועדה נגמרו.
יעל גרמן (יש עתיד):
מכיוון - - -
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - -
היו"ר יואל חסון:
חברת הכנסת יחימוביץ, הדיונים בוועדה נגמרו.
יעל גרמן (יש עתיד):
חברים, אומנם להערכתי מגיעה לי עוד דקה בגלל כל חילופי הדברים, אבל אני אסכם ואומר.
היו"ר יואל חסון:
את יכולה לבקש דקה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מבקשת.
היו"ר יואל חסון:
את קיבלת.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה. אז הנה, אני ממשיכה הלאה להקריא לך את האבסורדים שבתוך החוק. אנחנו מגיעים עכשיו ל-(ג), כן? אנחנו מגיעים עכשיו ל-6(ג). ב-6(ג): "ההוראות החלות לפי דין לעניין בדיקת כשירותם והתאמתם של המועמדים לכהונה כחברי מועצה" – אלה שדיברנו עליהם קודם – "יחולו על חברי המועצה שימונו לפי הסעיף" – הקטן שקודם קראתי – "בשינויים המחויבים ובשינוי זה". בסך הכול, מה שכתוב זה ש"בסעיף 6ג(א), בסופו יקראו – ואולם לא יראו חבר מועצה שמונה לפי סעיף הוראות 4ב" – מה שקראתי קודם – "כקשור לעניין העומד לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה, בשל כך בלבד שהוא מביא בחשבון גם את ענייני" – הרי הם מונו מטעם הכנסת, הם צריכים להביא את ענייני הכנסת, משהו כמו חבר דירקטוריון שמכהן בחברה עירונית, שהוא צריך לדאוג לאינטרסים של החברה העירונית ושל העירייה ולא של החברה העירונית.
היו"ר יואל חסון:
נא לסיים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני משערת לעצמי שאתה יודע על מה אני מדברת. לא? טוב.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני פחות מכיר את הנושא - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי. אז יש חוב דירקטורים בחברות עירוניות, שבחברה עירונית דירקטור שמונה מטעם העירייה צריך להיות נאמן לעירייה ולא לחברה. אז זה משהו דומה פה. אז פה הם מתחכמים, הם באים, הנה, הם באמת מונו מטעם הכנסת, אבל לא יראו אותם נאמנים מטעם הכנסת.
היו"ר יואל חסון:
אוקיי.
יעל גרמן (יש עתיד):
יואב, החוק הזה לא רציני כמו שהוא כתוב, וגם כוונתו לא רצינית. ואתה מדי רציני מכדי שתתמוך בו.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חברת הכנסת גרמן.
חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה.
עפר שלח (יש עתיד):
האמת, לא ממש התכוונתי לדבר על החוק הזה, שאני לא בטוח שהוא ראוי שנדבר עליו, אבל היות שנכנסנו פה לוויכוח בענייני טלוויזיה, זה זמן נהדר בשבילי להזכיר את חברי האהוב שאיננו אתנו עוד, מוטי קירשנבאום, שפעם אמר לי – תקשיב, יואב, תלמד מבן-אדם שעשה טלוויזיה פה עוד לפני שהייתה טלוויזיה – הוא אמר לי: תראה, אני ב"לונדון וקירשנבאום" מאוד אוהב שירון מדבר, מפני שאני לא באתי בשביל לדבר, אני באתי בשביל מה שנקרא אינטרקטים בשפה שלנו. זאת אומרת, מדי פעם מצלמים אותך, נגיד, כמו שיצלמו עכשיו את מאיר עומד ומסתכל עלי.
והרעיון שאנחנו כמחוקקים נתערב בעבודתם של במאי טלוויזיה, אין דבר יותר מגוחך ממנו עלי אדמות, ואין דבר יותר מגוחך מהחוק הזה, חוץ מזה שהוא עצוב, כי הוא בא להתערב. ואגב, יש בו פתח לכל מיני גופים מעוניינים, שראש הממשלה גם מיודד אתם, להתערב אולי במכרז על ערוץ הכנסת ולהתמודד עם ערוץ 2 השנוא שעושה את זה. האנשים שממונים מטעם חברת החדשות שלו עושים את זה באופן נאמן, אובייקטיבי, נעים. כולנו, למרות שלא הרבה אנשים רואים את ערוץ 99, אוהבים להופיע בו ואוהבים להציץ בו, והכול טוב. אבל האמת באמת, כמו שאמרתי, החוק הזה לא ממש שווה.
היום הוא יום שבו הכנסת מציינת את זכרו של זאב ז'בוטינסקי, ואני במקום נאום מבקש לקרוא לכם כמה ציטטות נבחרות של האיש הזה, זאב ז'בוטינסקי, איש באמת גדול בתולדות הציונות: "היום מתמצה מבחן הדמוקרטיה בחופש העיתונות: החוקה הליברלית ביותר יסודה בשקר, אם מושם מחסום לפי העיתונות, אבל במקום שבו העיתונות חופשית – שם יש תקווה", אמר זאב ז'בוטינסקי. אני מניח שהוא דיבר על "ישראל היום", אבל לך תדע.
"בראשית ברא אלוהים את היחיד"; "כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו"; "טוב שיחטא היחיד לפי הציבור משתחטא החברה ליחיד"; "לשם טובתם של היחידים נוצרה החברה, ולא להפך", אמר ז'בוטינסקי.
אפרופו חוקים שעברו בכנסת הזו: "איני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופייה הלאומי" – בערך חצי מהחוקים המפוחדים שאנחנו רואים בכנסת הזאת עוסקים בזה.
עוד כתב ז'בוטינסקי: לו היה לנו רוב יהודי בארץ" – לא היה בזמנו, יש לנו כמובן היום – "היינו קודם כול יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק".
ואחרי שנמתחה על ז'בוטינסקי ביקורת כי הוא הופיע בבית-כנסת רפורמי, הוא אמר: "איני נכון לתת את ידי לשיגעון של הטלת חרם על חיפושים רוחניים, כל עוד אין בהם משום חילול השם לעקרונות יסודיים של חירות, שוויון ולאומיות".
אבל מצד שני, אני מניח שלו ז'בוטינסקי היה נואם עכשיו והמצלמה הייתה פונה למשל לצלם את חבר הכנסת פרי, הייתה קמה על-פי החוק החדש מהומה מאוד גדולה והבמאי היה נכנס לכלא. לכן אני שמח שז'בוטינסקי איננו אתנו כדי למנוע את הרגע הנורא הזה. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת שלח. אני עצוב שז'בוטינסקי לא אתנו, אבל אני לפחות שמח ששעתו הגדולה הגיעה שוב, יש פה סוג של איזה התחדשות והתעמקות בכתבי ז'בוטינסקי, אז זה שווה מאוד.
עפר שלח (יש עתיד):
ככל שהתנועה שלו מתרחקת ממנו, יש עיון בכתביו.
היו"ר יואל חסון:
אחרים מגיעים ומתקרבים, נכון מאוד. תודה רבה, עד כאן המסתייגים.
יש לנו בקשות לרשות דיבור. הראשון, חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה אדוני. גם שעתך הגדולה תגיע עוד מעט, או לא – מבחינת הגדולה. בבקשה, חבר הכנסת גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
שלום, אדוני, חברי, השרה, כנראה בעיניהם של אנשים מסוימים זה בבחינת "הרגנו את השידור הציבור, נהרוג גם את זה". בשונה מרשות השידור, שבה היו קלקולים והיה צריך לתקן אותם, אין אדם שלא גמר את ההלל על ערוץ הכנסת. יקום אחד ויאמר לי שהיה לערוץ הזה קלקול באיזון, בהגינות שהוא הוכיח כל השנים האלה. מה הרצינות שלו? אני אומר את זה גם כעובד ערוץ הכנסת. אדוני, בערך בהתחלה, לפני כמה שנים, עבדתי בערוץ הכנסת, הגשתי שם תוכנית. הלוואי שאנחנו, הכנסת, חברי הכנסת, מליאת הכנסת, הייתה משובחת כ-10% מאשר ערוץ הכנסת. כבר היינו במקום הרבה הרבה יותר טוב.
אתה, חבר הכנסת קיש, באמת אני קצת מאוכזב דווקא ממך, כי אני לא ציפיתי ממך שאתה תצטרף לנערי ביבי. יש כאלה שאין להם עצם בלשון והם אומרים את הדברים באופן גלוי, אבל אתה – אחרי הכול אתה טייס, ואתה עכשיו לאט-לאט הולך להפוך לדרגת אסטרונאוט, וחבל – גם בניסיונות שלך להיות הבמאי של הקרמלין, איך ישבו אנשים במליאה, האובייקטיביות תהיה הדבר המרכזי בערוץ הזה. חבר הכנסת קיש, תדע לך, סימן לכוח זה היכולת לפזר כוח, כלומר לקיים דמוקרטיה. חוסר כוח, פחד, זה הריכוזיות המתמדת. ההשתלטות הזאת שאתם רוצים להצטרף – איך אומרים הגששים? עשר שנים זה עובד טוב, למה לקלקל? למה לסגור? מה קרה, למה? גם את זה? אבל עד איפה אתם רוצים להביא את ההשתלטות שלכם? תסלח לי.
יואב קיש (הליכוד):
אילן, אתה יודע מי יהיה הזכיין הבא?
אילן גילאון (מרצ):
אני מתאר לעצמי שערוץ 20 או מישהו כזה, לא?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני לא יודע, - -
אילן גילאון (מרצ):
משהו ברוח התקופה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - ואני לא יודע אם הוא יתנהג כמו שערוץ 2 מתנהג עכשיו.
אילן גילאון (מרצ):
אבל אני שואל, מה הבעיה? או שאתם גם כן בקטע – ערוץ 2 כבר מכירים אתכם. אני באמת לא מבין את הדבר הזה, למה לקלקל? אז יכול להיות שבאמת ברוח התקופה צריך להביא זכיין אחר, כי הזכיין הזה לא מתאים. אני באמת רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת קיש, עד לאיפה תגיעו? יש ערוץ "לולי" בערוץ הילדים, אתם רוצים אותו גם? כאילו, אין לכם גבולות? אין לכם אלוהים?
אני מכיר את המנהל של הערוץ הזה, הוא אחד האנשים המשובחים במדינה, את אורי פז ואת העורכת הראשית, ואני יכול למנות לך שם-שם בערוץ הזה, שהלוואי שהם היו חברי כנסת ולא שם, זה היה יותר נכון לומר את הדברים. לכן אני אומר לכם, טלו קורה מבין עיניכם, חבר'ה, או שאתם באמת במצב כל כך רופס, שאתם גם על ערוץ הכנסת רוצים להשתלט, וכך אני אומר את הדברים האלה, ואני לא אמשיך לומר כלום. אני אגיד לכם, לא צריך להתייאש. אני תמיד אמרתי: אל תישארו חסרי ישע, יש ערוץ 99. זה עובד, זה טוב, ודבר שעובד והוא טוב והוא משובח והוא מצוין, אין סיבה בעולם להפסיק אותו, אלא אם כן אנחנו כל כך מפחדים ממנו.
ולא, לא צריכים להיות במועצת המנהלים פוליטיקאים שמכתיבים לערוץ הכנסת מה לעשות, כמו בשום ערוץ אחר. לכן אני – פייר, זאת אומרת, לעומת הציפיות שלי ממך – אתה אכזבת אותי בתחום הזה. יש לך עוד סיכוי לשפר, ואתה יכול לעשות את זה, אוקי?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אני אענה לך בזמני.
אילן גילאון (מרצ):
תענה לי, אבל זה לא מכובד, לא רציני והשתלטות עוינת על דבר עובד, חבל.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון.
חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה אדוני.
אילן גילאון (מרצ):
גם שילמו לי רק 600 שקל בתור טאלנט.
זהבה גלאון (מרצ):
לי כבר שילמו 700.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, תראה, חברי יואב, אתה לשם שינוי קצת שונה מאחרים, תוריד את הטלפון.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מבקש כוס מים, כי אני לא רוצה לצאת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה אתה אומר?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני לא רוצה לצאת, ביקשתי כוס מים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, אני רואה. תראה, אני מבין אותך, אתה שונה קצת מאחרים, לפחות ישבת, הקשבת, אתה צריך לענות, אבל תראה, האמירות שאתה מנהל נגד חבר הכנסת ביטן, אני חושב שאין לך סיכוי.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני דוגרי אתך.
היו"ר יואל חסון:
אתה נכנס פה לעניינים פנים-ליכודיים, זה מאוד מסוכן, אתה יודע.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני עוקב אחרי התנהלות הדברים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - אתה לא יכול במעמד צד אחד.
אילן גילאון (מרצ):
אל תנצל את זה שביטן לא פה, הא?
היו"ר יואל חסון:
תראה איך מגינים על חבר הכנסת ביטן באופוזיציה, איזו הגנה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז כל מי שבליכוד אומר אמירה ולא מקבל עונש, אנחנו מייד מבינים שהקדוש-ברוך-הוא, ראש הממשלה, נתן את גיבויו. ראית? אורן חזן מסכן, יצא נגד ראש הממשלה – קיבל את העונש. אתם עושים את הדברים ועושים את זה יפה, יפה מאוד.
עכשיו, חברים, תארו לעצמכם, יש לנו הצעת חוק שעוסקת בערוץ הכנסת. מה זה ערוץ טלוויזיה? זה עיתונאות, נכון? אני ישבתי אחרי שיחה שלי עם חברת הכנסת יעל גרמן, ששאלה אותי על החוק, אמרתי לה: יעל, לא קראתי את זה.
קריאה:
הנה ביטן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
איפה ביטן?
דוד ביטן (הליכוד):
מה אתה כל פעם נתפס אלי?
עיסאווי פריג' (מרצ):
שב מעל יואב קיש, לא מתחתיו.
היו"ר יואל חסון:
עדיף שלא ישב עליו, אתה יודע. שב לידו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
קראתי את החוק, חברים, קראתי את החוק, ושהצופים בבית יבינו על מה אנחנו הולכים להצביע. לא צריך עיתונאים, צריך לתת לאחת מהמזכירות של הכנסת שתשב על המצלמה – אפילו לא צריך מזכירה, תתמקד בדובר, בדובר. מה שקורה מסביב, אצל ביטן, אצל קיש, לא מעניין. הדרמות מסביב, יכול להיות שמישהו יפלוט משהו שלא מתאים לראש הממשלה – לא רוצים, שיתמקדו בדובר, אז שהחברים בבית שרואים את ערוץ הטלוויזיה יבינו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עיסאווי, גם חוסכים מצלמות, רק אחת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, מצלמה טכנית, זהו, צריך רק שם את המצלמה ההיא, אתה רואה? לא צריך בצד. מצלמה, חברים, צריכה להתמקד בדובר, זה כלל אחד, וצריך לשמור על כבוד הכנסת.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ככה זה בסנאט באמריקה,
עיסאווי פריג' (מרצ):
הא, ככה? כן, בסדר.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן, אין אף אחד, יש רק דובר, והמצלמה אליו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, בסדר. אני אתך.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
- - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
הדבר השני – צריך לשדר את כל הוועדות. אני שואל: יש כל כך אינפלציה של ועדות אצלנו, והוועדות שקמות וכו', צריך 21 ועדות? אני שואל את חבר הכנסת קיש: איך ערוץ הכנסת ישדר 21 ועדות בו-זמנית? את זה לא מצאתי.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
באינטרנט.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אה, באינטרנט. והטלוויזיה מה תעשה?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בטלוויזיה יש לו אחד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אחד, והשאר באמצע.
היו"ר יואל חסון:
חבר הכנסת קיש, אתה תכף משיב, אז תן לו לסיים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז אחד. אנחנו רוצים ערוץ טלוויזיה ממושמע בשליטה טכנית.
אני רוצה להתייחס למכלול ולהמשיך מה שהיה היום בוועדת הכלכלה. תראו, חברים, מה קורה לנו בעץ התקשורת, שהוא שר התקשורת אדון ראש הממשלה. אדוני השר הנוכח, אני מכיר אותך כאיש רציני, תקשיב. יש לנו רשות תקשורת - - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אתה יכול לחזור על זה פעם נוספת?
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא. זה – ראש הממשלה יכעס עלי. אתה לא תמצא את מקומך בקדנציה הבאה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מה, אתה דואג?
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני דואג.
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
למה אתה דואג? - - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, לא, לא, לא. יש לך – לקבל פידבקים ממרצ, ועוד מערבי? מה קרה לך?
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
יאללה, תחזור עוד פעם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה תהיה בבעיה. עכשיו, תראה, אני אגיד את זה בקיצור: רשות השידור, רשות התקשורת – אמרנו את זה קודם – בעוד שנה, ערוץ 2 – אללה ירחמו – יהיה מפוצל, קטן, תלוי בחסדים של ראש הממשלה שהוא שר התקשורת; ערוץ 10 – יודעים את מצבו, אבל לשם כך נתנו לו תמיכה של רמי סדן. תשמור על המצב, אחי; באנו לערוץ הכנסת, שמסיים את החוזה, הוא צריך מכרז חדש – אנחנו רוצים להכתיב. הקמנו ועדה שכולה חברים מטעם: חבר מועצת העיר של חולון, אנשים שרוצים להתמודד, חברי כנסת לשעבר מהליכוד – ועדת פריש. אז אני רוצה השתקה. אבל אני חוזר על זה, ודיברתי על זה אתמול, חברים, תקשיבו: לשרה רגב אני נותן את לפ"מ, 300 מיליון שקל, ערוץ פרופגנדה, יהיו תחת שליטת השרה רגב, שתחלק את הכסף לפי מה שצריך. אז זה ארבעה דברים. ומה אני מקבל בסוף? מיני-אורדוגן. אורדוגן בדרך. תודה, אדוני.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת פריג'. אנחנו - - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הצבעה.
היו"ר יואל חסון:
יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש, אתה יכול להשיב למסתייגים, למרות שאני לא יודע מה עוד יש לך להשיב, השבת מספיק, אבל - - -
אילן גילאון (מרצ):
ארדואן או פורטוגל?
עיסאווי פריג' (מרצ):
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לענות פה לכמה אנשים שאני מאוד מעריך את דעתם, ואני גם חושב שהם חברים שלי ודעתם חשובה לי. ראשית, ידידי, אילן גילאון – אילן, אני לא יודע מי יהיה הזכיין הבא, בסדר? אני מסכים אתך מאה אחוז - - -
זהבה גלאון (מרצ):
כולם - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
זכיין. אני מסכים אתך מאה אחוז - - -
ציפי לבני (המחנה הציוני):
- - - מי הזכיין.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מסכים אתך מאה אחוז שחדשות 2 שמנהלים היום את ערוץ הכנסת עושים את זה במקצועיות, בהוגנות, ובאמת אני חושב שהם בסך הכול – דרך אגב, אני חושב שאף תלונה, בוודאי ובוודאי לא בנושא ביזוי או משהו כזה.
צריך להבין דבר אחד: החוק תוקן ונכתב לא בגלל איך שהזכיין הנוכחי נראה, לא בגלל חדשות ערוץ 2 ואיך שהערוץ נראה; הוא בגלל דבר אחד מאוד פשוט – שלא אתה ולא אני יודעים מי יזכה במכרז הבא. אנחנו רוצים לוודא שלא משנה מי זה יהיה, שיהיה ברור שהחוק ברור לו, שהוא יתנהל בדיוק כמו שחדשות ערוץ 2 התנהלו. זה לעניין למה מקלקלים דבר שעובד. אנחנו הארכנו את המכרז שלהם – הוא היה ארבע שנים, והם קיבלו עוד שלוש ועוד שלוש ועוד חצי שנה עכשיו, כדי להשלים את ההכנות למכרז. אני לא יודע מי יהיה הבא בתור, - -
אילן גילאון (מרצ):
- - - לא עובד טוב - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - ואנחנו לא מקלקלים מוצר מתוקן – אנחנו הולכים למוצר שאנחנו לא יודעים מי יספק אותו.
אני מבקש עוד להתייחס לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שדיברה על הוועדה הציבורית בהרבה מאוד ביקורת, אם לא להשתמש במילים יותר חריפות מכך. אני קודם כול רוצה להגיד שאני פגשתי את השופטת בדימוס פריש, שהגיעה לוועדה והציגה את משנתה. אני יכול להגיד לכם שלפחות – אני מתנצל על איך שהתנהלו חברי הכנסת כלפיה בוועדה; היא יצאה ואמרה לי שהיא לא באה יותר לוועדה הזו. היא באה באמת מאמונה לעשות שליחות ציבורית, ואני חושב שהיה לא ראוי איך שהתנהגנו כלפיה.
אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת יחימוביץ, גם לגבי צביקה ברוט: אני לא מכיר אותו, לא פגשתי בו, אבל לבוא ולעלות פה על הבמה ולהשמיץ בן-אדם בצורה כזו זולה בלי שאת יודעת מה קרה, בלי לתת לו זכות הגנה, אני חושב - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
חבר ועדה ציבורית.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - שזה לא ראוי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חבר ועדה ציבורית.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני חושב שהדבר הזה לא ראוי.
האמת, חברים, אני יכול להמשיך גם ולנמק לכם את הצעת החוק, את הסעיפים ואת הסיפור כמו שעשינו, - -
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
- - אבל יש רק סיפור אחד מאחורי ההצעה הזו, וזה הסיפור שמעסיק פה את כל הבית בימים האחרונים – את הטלוויזיה, את העיתונים, את הרדיו, את בעלי ההון, את כולם. מסתבר שאנחנו בסופה של הדמוקרטיה, סופו של עידן, שינויים דרקוניים בשוק התקשורת, מאבק לסתימת פיות. אני אספר לכם על המאבק שאני ניהלתי בוועדת הכנסת: אני ניהלתי מאבק לשמר תחרות במכרז על ערוץ הכנסת. הייתה הגמוניה שרוצה להישאר במקום הזה, ולמרות לחצים של חברי כנסת מהאופוזיציה למנוע תחרות, אני אומר לכם שניהלנו מערכה חסרת פשרות בסוגיית מכרז ערוץ הכנסת. הפרצוף האמיתי נחשף. אותם אלה שקוראים לחופש עיתונות – ראינו מה זה חופש עיתונות. הצביעות חוגגת. ביום ראשון נלחמים על הדמוקרטיה, מצילים את התאגיד הציבורי, אבל מה? למחרת, ביום שני, פועלים יחד עם הקליקה התקשורתית שלכם בשביל למנוע מגופים להתמודד על ערוץ הכנסת.
דוד ביטן (הליכוד):
קיש, קיש, - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
ככה לא מתנהלים.
דוד ביטן (הליכוד):
- - - את עצמך - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני שואל אתכם: מה יותר צודק מלפתוח את השוק הזה לכמה שיותר מתחרים? אני אפילו אגיד לכם מעבר לזה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ביטן, - - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
המפעילים עצמם בעד תחרות. אין להם שום בעיה עם תחרות. אבל פה חברי כנסת קוראים לביטול התחרות, לשמור את הבלעדיות שיש לכם, שאף שחקן לא יצטרף. זה יפר את השלווה. יוצאים מאיזון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
להתקזז.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
חברים, כשאני אומר "הם", זה אתם, זה האופוזיציה, חברי כנסת שיושבים פה. אנחנו עוסקים בהכנסת תחרות לשוק התקשורת, ואתם רוצים לשמור את ההגמוניה, את האליטיסטיות של החברים שלכם העיתונאים.
קריאה:
בערוץ הכנסת?
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כן, בערוץ הכנסת. כשיושבת חברת הכנסת יחימוביץ ואומרת שהיחידים שיתמודדו במכרז זה רק מי שיש לו חברת חדשות, זו בעיה.
אני מסיים. אני אומר לכם את זה לסיכום: אנחנו בעד להשמיע את מגוון הדעות בחברה הישראלית. אתם רוצים לשמור את השיח שיהיה רק אנטי-ליכודי, אנטי-ממסדי. זה מה שאתם מחפשים. אנחנו ניתן לציבור לבחור; אתם רוצים לבחור בשם הציבור.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תגיד, מאיפה אתה ממציא את כל הדברים האלה?
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
- - -
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אנחנו רוצים תחרות, ואנחנו נותנים לכל הגופים, כפי שהיה לפני 12 שנה, להשתתף, וחברת הכנסת יחימוביץ רוצה לפסול את כולם ולהשאיר רק חברות חדשות. זו פגיעה בתחרות, זו השתלטות על שוק התקשורת.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש.
אנחנו ניגשים - - -
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, - - - השמיץ אותי - - -
היו"ר יואל חסון:
אבל אחרי ההצבעה. את לא יכולה עכשיו – רק אחרי ההצבעה. אחרי ההצבעה אני אאפשר לך.
אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מתחילים בהצבעה על סעיף מס' 1 כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות. לסעיפים 1–5 – אין הסתייגויות, כולל. לכן אנחנו ניגשים להצבעה על סעיפים 1–5, כולל, כנוסף הוועדה. הצבעה, בבקשה.
דוד ביטן (הליכוד):
נוסח הוועדה.
היו"ר יואל חסון:
כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 94
בעד סעיפים 1–5 – 40
נגד – 32
נמנעים – 2
סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר יואל חסון:
40 בעד, 32 נגד. סעיפים 1–5 כולל עברו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
לסעיף 6 יש הסתייגויות של קבוצת סיעת המחנה הציוני – חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; ושל קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רוזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן. הסתייגות (1) לסעיף 6: סעיף 4א המוצע ימחק – לא צריך להקריא. הצבעה על הסתייגות (1) לסעיף 6, בבקשה.
הצבעה מס' 95
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 41
נמנעים – 2
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
33 בעד, 41 מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
יש לחלופין, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 96
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 41
נמנעים – 1
ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מיקי רוזנטל לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
34 בעד, 41 מתנגדים, נמנע אחד. לחלופין – לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות שנייה לסעיף 6, של המחנה הציוני ושל חבר הכנסת גואטה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' (2) לסעיף 6, בבקשה.
מירב בן ארי (כולנו):
הוא משך, הוא משך את ההסתייגות.
היו"ר יואל חסון:
אבל זה לא רק שלו, זה לא רק שלו.
הצבעה מס' 97
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 40
נמנעים – 2
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
33 בעד, 40 מתנגדים, שני נמנעים, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעה על סעיף 6, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 98
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 41
נגד – 32
נמנעים – 1
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יואל חסון:
41 בעד, 32 נגד, אחד נמנע. סעיף 6 התקבל כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 7, של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף. אנחנו מצביעים על ההסתייגות (3), לסעיף 7.
הצבעה מס' 99
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 40
נמנעים – 2
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
33 בעד, 40 מתנגדים, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה, ההסתייגות (3) לא התקבלה, לסעיף 7.
אנחנו עוברים – כנוסח הוועדה, לסעיפים 7 ו-8, כי אין הסתייגויות לסעיף 8. סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 100
בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 39
נגד – 34
נמנעים – 2
סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יואל חסון:
39 בעד, 34 מתנגדים. סעיפים 7 ו-8 עברו, כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 9, הסתייגות מס' (4). אנחנו מצביעים על ההסתייגות.
הצבעה מס' 101
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 41
נמנעים – 2
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
33 בעד, 41 מתנגדים, שני נמנעים. הסתייגות מס' (4) לסעיף 9 לא התקבלה.
אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 9 עד 14 כנוסח הוועדה, כי אין הסתייגויות לסעיפים הללו.
הצבעה מס' 102
בעד סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה – 39
נגד – 33
נמנעים – 2
סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יואל חסון:
39 בעד, 33 מתנגדים, שני נמנעים. סעיפים 9 עד 14, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית, קריאה שלישית על חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 103
בעד החוק – 40
נגד – 33
נמנעים – 1
חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, נתקבל.
היו"ר יואל חסון:
40 בעד, 33 נגד, נמנע אחד. אני קובע שחוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, אושר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הכרזה, בבקשה, הכרזה למזכירת הכנסת.
קריאה:
הוא רוצה להגיד תודה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי כנסת, ברצוני לעלות ולברך את האנשים שעזרו ועמלו בהכנת החוק. כמובן, ראשית, לכל חברי ועדת הכנסת, שנתנו והקדישו מזמנם ולמדו את החוק לעומק. אני רוצה להודות במיוחד למיקי רוזנטל. אני חושב שהתרומה שלך, מיקי, באמת לייצר לפחות – טיפה להוריד את הלהבות, הייתה מאוד חשובה. אני לא אומר שהסכמת אתה לכל החוק, או שאנחנו הסכמנו, אבל פעלנו ביחד בשביל לפחות טיפה להרגיע את הלהבות, ואני מודה לך על העזרה.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שבעצם הוביל את הקמת הוועדה הציבורית שנתנה את מסקנותיה ועמלה על תיקון החוק; ליועצת המשפטית, האמת שהיא של ועדת הכלכלה בדרך כלל, אבל – איפה איתן? איתן, אני אימצתי את היועצת המשפטית שלך לחוק הזה, אתי בנדלר, ואני רוצה באמת להודות לך על כל העבודה, עם כל התקופה הלחוצה – בשילוב שאיתן לא חסך את שבטו בפעילות אצלו בוועדה – באמת על העזרה הגדולה, וכמובן גם לעוזר שלך, איתי עצמון, שהיה שותף מלא לכל התהליך.
אני רוצה להודות לשופטת בדימוס שרה פריש, שעמדה בראש הוועדה הציבורית ולכל חברי הוועדה הציבורית של ההסדרה של שידורי ערוץ הכנסת; ליושבת-ראש הרשות לכבלים ולוויין ד"ר יפעת בן-חי שגב; ליועץ המשפטי של הרשות לכבלים ולוויין דוד קובסניאנו; למנהל ערוץ הכנסת וצוות העובדים, שגם הם נתנו ותרמו גם בדיונים; ולכל המשתתפים שהגיעו לדיונים: נציגי משרד המשפטים, מינהל הכנסת, צוות מרכז המחקר והמידע, צוות ועדת הכנסת – שזה ארבל, היועצת המשפטית שלנו – היא פה?
קריאה:
היא לא נוכחת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
טוב, אבל כמובן לארבל אסטרחן, היועצת המשפטית; מנהלת הוועדה אתי בן-יוסף – תודה רבה על כל העזרה, יד ימיני בכל הפעילות בוועדה; ראש התחום הפרלמנטרי נועה בירן דדון; הסטודנטית שמסייעת לנו רוית בהלול; ואחרון, לעוזר הפרלמנטרי שלי, שעכשיו, אם היו מצלמים את הוועדה היו צריכים גם לראות אותך, אלעד זמיר. אז תודה רבה לכולם.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש. חברת הכנסת יחימוביץ, אני מאפשר לך להגיב, את ביקשת. בבקשה, הודעה של חברת הכנסת יחימוביץ. לא, את יכולה מכאן.
מיקי לוי (יש עתיד):
את יכולה לעלות לאמצע.
היו"ר יואל חסון:
אני יודע, אני אמרתי לה. חמש דקות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
רק תגובה קצרה על המצג הכוזב כאילו פתיחת ערוץ הכנסת לחברות עסקיות מכל הסוגים והמינים ולתאגידים כלכליים היא זאת שתבטיח תחרות. ההפך הוא הנכון – לתת לתאגיד עסקי ערוץ בתוך הכנסת, שהוא בעצם ישמש כמשרד לובינג לאינטרסים האחרים של אותו תאגיד ובנגישות לכל ועדות הכנסת, זה דבר מטורף. זה בדיוק שלילת התחרות, זו בדיוק ריכוזיות.
רק לאחרונה שמענו על נוחי דנקנר שקנה את "מעריב" בעסקה הפסדית, שלא הייתה משתלמת, לא לו ולא לבעלי המניות של אי,די,בי - -
יואב קיש (הליכוד):
הוא לא - - -
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - אבל היה משתלם לו להחזיק את "מעריב" כעיתון מחמד, שבאמצעותו הוא ישלוט ויקבל כוח ומינוף על פוליטיקאים ועל עסקים אחרים.
ועל כן, האמירה כאילו לאפשר לחברות שיש להן זיכיון לשדר חדשות להתמודד במכרז, אחרי שהן עמדו בכל הקריטריונים, כאילו זה ההפך מתחרותיות – ההפך המוחלט הוא הנכון. תודה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חברת הכנסת יחימוביץ.