קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016 [מס' מ/931; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יואל חסון: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. יציג אותה יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, חבר הכנסת אלי כהן – בבקשה, אדוני. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני היום מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. הצעת החוק הזאת עברה במסגרת הקריאה הראשונה בכנסת ה-19, והמשיכה לכנסת הנוכחית במסגרת הנושא של דין רציפות. הנושא של ההתחדשות העירונית ללא ספק מדבר על פוטנציאל גדול מאוד שלא מומש בשנים האחרונות. ככלל, התחדשות עירונית טומנת בחובה גם פרויקטים של פינוי-בינוי, גם פרויקטים של תמ"א לסוגיה השונים, וכאמור ההתחדשות העירונית שמה לה למטרה לבוא ולטפל בשלושה דברים עיקריים: אחת, תוספת של אלפי יחידות דיור באזורי הביקוש על בסיס התשתיות הקיימות, וכאמור, היום זה נחוץ על מנת לבוא ולהגדיל את היצע הדירות; בנוסף לכך, היא נותנת מענה לנושא של חיזוק מבנים; אבל מעבר לכול, השיקול השלישי, שבעיני הוא המהותי – מדובר על פרויקטים חברתיים ממדרגה ראשונה. כולנו בהחלט זוכרים את פרויקט שיקום שכונות שבו היו שותפים ראש הממשלה המנוח מנחם בגין והשר דוד לוי, ייבדל לחיים ארוכים, שהובילו את הפרויקט הזה. הפרויקט הזה של ההתחדשות העירונית נותן היום בהחלט בשורה חברתית חשובה לכל אותן שכונות, ובכל עיר ועיר יש את השכונות הוותיקות שנמצאות כפריפריה חברתית גם בערים המרכזיות ביותר. המימוש של המיזמים טומן בתוכו יתרונות רבים, למעשה תוך ניצול השטחים הקיימים, שימור השטחים הפתוחים וניצול גבוה של הקרקע. החוק שהונח לפנינו במתכונתו ההתחלתית הוא למעשה היה חוק פרווה, אפשר לומר, ואנחנו, בעבודה משותפת של חברי הקואליציה וחברי האופוזיציה, פעלנו על מנת שלא תוקם רשות לשם הרשות, אלא שתוקם רשות שיש לה שיניים, שיש לה כלים, שיש לה סמכויות, שיש לה תקציב, והיא תוכל לבוא לממש את ייעודה, ותיתן בשורה חשובה, שתלווה אותנו מכאן והלאה עוד שנים רבות. לכן קיימנו לא מעט דיונים וסיורים במסגרת הוועדה, פגישות עם דיירים, ראשי ערים, יזמים וכל מי שעוסק בתחום. לאחר שורה ותקופה של דיונים מעמיקים, הצעת החוק שבפניכם היא הצעה רחבה ושלמה; הצעה חברתית ממדרגה ראשונה, שנותנת בשורה בתחום הזה. לא אמנה את כל הסוגיות שעלו במסגרת הוועדה ואת כל התיקונים שנעשו, אבל ברשותכם אפרט את התיקונים העיקריים שבהם: אחד, היה דבר מרכזי שעמד לכל אורך הדיונים בוועדה וזה הנושא של הדיור הציבורי. כאמור חלק ניכר מדיירי הדיור הציבורי נכללים במסגרת השכונות שאמורות לעבור את אותם פרויקטים. אני באמת רוצה לציין בהזדמנות הזאת את שיתוף הפעולה יוצא הדופן ממשרד הבינוי והשיכון ואת הרגישות החברתית – גם של השר גלנט וגם של סגנו השר ז'קי לוי – שתמכו לאורך כל הדרך, והציגו מדיניות שהמטרה שלה היא לראות איך אנחנו יוצרים כאן אינטגרציה. כמובן, אני רוצה להודות גם לחברי כנסת, שתרמו רבות – כמובן אמנה את כולם, ובנושא הספציפי של הדיור הציבורי את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, את חבר הכנסת יוני יונה. תרומתכם לוועדה בכלל ובנושא הדיור הציבורי בפרט הייתה מהותית וחשובה. אגב, אני גם רוצה לספר לכם שהדבר הזה נולד, בין היתר, אחרי סיור שאני עשיתי בשכונת גילה בירושלים. שם יש מקבץ של הדיור הציבורי. אתם רואים שם את אותם בניינים מטים-ליפול מתקלפים, ובאים אלי אותם דיירים ואומרים: בין היתר אתם מקדמים את הנושא של ההתחדשות העירונית; אנחנו מבקשים מכם – אל תקדמו את זה. אני אומר: זה לא הגיוני. אתם רואים כאן את הבתים מטים-ליפול, תהיה לכם הזדמנות לעבור לדירה חדשה. מרפסת שמש – אולי גם אתם תקבלו אותה. אומרים לי: לא, יגלו אותנו. הם הראו מסמך ממשרד הבינוי משנת 2014, שאומר להם כמה יהיה להם קשה לגור בדירות החדשות, כמה יעלה שכר הדירה, כמה יעלה ועד הבית. ועשינו כאן מהפכה, הודות לכל אותם חברים שציינתי שהיו שותפים, וקבענו, אחת, את עקרון אי-ההגליה, שכל הדיירים של הדיור הציבורי יהיו חלק מהמיזמים של ההתחדשות העירונית. הם לא חייבים לגור בסלאמס, הם גם יכולים לגור באותן דירות חדשות, אבל על מנת להבטיח זאת מצוין בחוק ששכר הדירה שלהם לא יעלה ויישאר ללא שינוי. תהיה להם השתתפות בנושא של ועד הבית כדי להבטיח שיוכלו לעמוד באותו נטל של הוצאה. בנוסף, תוקן סעיף מהותי במסגרת הדיונים האחרונים של הוועדה, שבו הובטח הנושא של זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי – אכן חברת הכנסת לוי, שאני יודע הובלת ודחפת את הנושא הזה – להבטיח להם שבעתיד הם יוכלו לרכוש אותן דירות לפי השווי של הדירה הישנה, כי כאמור, עשינו כבר תיקון בעבר בנושא החוק הזה, כי מדובר כאן בנושא של צדק חלוקתי ממדרגה ראשונה. דיור הוא מחולל העוני המרכזי, והיעדר דיור הוא ללא ספק הבעיה שנוגסת בעניים בצורה משמעותית וגדולה. לכן אני חושב שהיום, אחרי שהחוק הזה יאושר, דיירי הדיור הציבורי שיודעים שהולכים להיות אצלם מיזמים של התחדשות עירונית יכולים לישון בשקט, כי אני חושב שכאן חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ראו את זה יחד לנגד עיניהם, ובהחלט הסעיף הזה נכנס. אנחנו כמובן פעלנו במסגרת החוק הזה לטפל בנושא שחרור חסמים, כדי שיקלו על התהליך. בין היתר, ביקשנו שהרשויות יכינו תוכניות ומדיניות בנושא התחדשות עירונית כדי שהדיירים בכלל ידעו מה הזכויות שלהם, מה מגיע להם, מה הולך להיות באזור שלהם; שהיזמים ידעו אם נכון מבחינתם להיכנס לאותם פרויקטים. וכן, זה יסייע גם במניעת שחיתות. ברגע שיש מדיניות ברורה, לא אחד יקבל ככה והשני אחרת, וגם התהליך של אישור הפרויקטים יהיה מהיר, קצר, גם בוועדה המקומית, ויחסוך התנגדויות גם במסגרת ועדות ערר. המדינה – ביקשנו שגם קרקעות המדינה, הן ישמשו ככלי נוסף לתמוך, באמצעות קרקעות משלימות. במסגרת פינוי-בינוי, בעיקר ככל שמתרחקים מהמרכז, היחסים הולכים ועולים. בעוד שבתל-אביב נדרש לבוא ולתת יחס של פי-שניים בפינוי-בינוי, בקריית-גת צריך יחס של פי-שמונה. ולכן, על מנת להבטיח שגם באזורים מרוחקים יותר יהיה, אנחנו דרשנו שמנהל מקרקעי ישראל יעמיד קרקעות משלימות, וזאת תוך פרק זמן שנקוב במסגרת הסעיף, תוך 90 יום, ויש כאן הצהרה מפורשת וברורה. ואגב, הדבר הזה הוא נוסף על התקציב והוא לא נכלל במסגרת התקציב. מדובר בעלויות גבוהות ועלויות מפורטות. אנחנו רואים את הרשויות המקומיות כשותפות מלאות לקידום של הפרויקטים, ולכן מתחמי פינוי-בינוי יהיו בהסכמת הנושא של הרשויות המקומיות. יחד עם זאת, אנחנו ביקשנו, תוך הסכמה עם משרד הבינוי, שיוקמו מינהלות לנושא של פינוי-בינוי, לכל הנושא של ההתחדשות העירונית, על מנת שתהיה כאן מחויבות של העירייה לקדם את כל אותם פרויקטים מן הצד האחד, ומן הצד השני – שהם יהוו מוקד ידע ומידע לדיירים, ליזמים, לעבודה מול הרשויות המקומיות ומול רשויות הביצוע. יש כבר רשויות שהקימו מינהלות והקימו אופרציה לתפעול של ההתחדשות העירונית. אנחנו בהחלט רואים עלייה במספר הפרויקטים. אגב, רק שנקבל מושג, במהלך שנת 2015 ניתנו היתרים לכ-5,000 דירות במסגרת ההתחדשות העירונית. כלומר, 10% מסך הבנייה במדינת ישראל היה במסלול הזה והיעד שלנו הוא לעבור את ה-10,000 יחידות דיור בשנת 2018, כלומר ש-20% לפחות מהיקף הבנייה בישראל יהיה במסגרת הנושא של ההתחדשות העירונית. נקבעה, בנוסף, מדרגה נוספת של היטל השבחה. ביקשנו שיהיו גם הסכמי גג במסגרת הנושא של ההתחדשות העירונית. כשבאים לבוא ולבנות את כל אותן שכונות חדשות, שיראו גם את השכונות הוותיקות. לכן תהיה התייחסות במסגרת הסכמי גג גם לנושא של קרקעות משלימות, גם לנושא של תקציבים לאותו עניין. יצא לי לבקר במספר ערים ובאחת הערים שאני ביקרתי בה אומר לי ראש העיר – אני לא אציין את שמו: שמע, יש חשש גדול מאוד בין השכונות הוותיקות לבין השכונות החדשות, הדבר הזה יוצר מתח. ולכן אנחנו שוב חוזרים על הבשורה החברתית המהותית שקיימת בנושא הזה. נתנו גם מנדט לרשויות המקומיות לבוא ולהפחית אגרות בנייה, בהסכמתן, על מנת לעודד את הנושא. אפשרנו במסגרת רשות המסים, שגם היא הייתה שותפה למהלך, לפשט את התהליכים ולתת פטורים שיהיו ברורים, על מנת שהפרויקטים האלה יתקדמו ויתקדמו מהר ובצורה יעילה. במסגרת דיוני הוועדה גם קיבלנו סקירה מחבר הכנסת בני בגין, שהוא גיאולוג בהכשרתו – וחייבים לבוא ולומר שבחלק מהמקומות אין כדאיות כלכלית לבצע התחדשות עירונית. באותם מקומות ששווי הקרקע הוא אפס, חלק מהמקומות האלה הם מקומות שבהם דווקא הסכנה לרעידות אדמה היא הגבוהה ביותר. גם כאן, בדיון שגם נכח בו סגן השר ז'קי לוי, שמכיר את האזור ומכיר את הנושא, התחייבו במשרד האוצר לבוא ולתת טיפול לנושא הזה. במהלך הדיון הייתה התייחסות גדולה מאוד גם לנושא של פרויקטים של תמ"א 38, גם לנושא של הוועדה המייעצת. אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות להודות לחבר הכנסת יעקב אשר, שהיה בעברו גם ראש עיריית בני-ברק על תרומתו החשובה לוועדה בכל הראייה של הרשויות המקומיות. ואכן, גם בהמלצתו נוספו הערות. אדוני חבר הכנסת אשר, הודות, אני אומר, לניסיון שלך, נוספו הערות גם בעניין התמ"א וגם בעניין משרד החינוך וגם בעניין דואר רשום, שבהחלט היו הערות מועילות, הערות חשובות שכאמור נכנסו. אומנם הוא לא נמצא כאן באולם, אבל הוא היה חבר כנסת מאוד דומיננטי בדיוני הוועדה – חבר הכנסת גואטה, שבהחלט בא מתוך ראייה לבוא ולקדם את הנושא של החלשים. וגם כאן נקבע תיקון עקיף לחוק דייר סרבן, שבו, למעשה, אותם קשישים שמקבלים הבטחת הכנסה – ותשלומי ועד הבית שלהם יכולים לעלות מ-20 שקלים ל-200 או 300 שקלים ואף יותר – שהם לא ייחשבו כדיירים סרבנים אלא אם כן השתתפו בתשלומים שלהם בעניין ועד הבית לתקופה של חמש שנים. כאמור, יש ועדה מייעצת לרשות, וכאמור, נוספו לה - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אלי, למען הסר ספק, מה זה השתתפות? הם לא ישלמו יותר ממה - - - על ועד הבית. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): נכון, נכון. חברת הכנסת לוי, כאן התיקון למעשה אמר שהם לא ייחשבו דיירים סרבנים לצורך העניין, כלומר, מפאת זה שעכשיו רוצים להעלות להם את הסכום, ואז הם לא יכולים לשלם. לכן תימנע היכולת לבוא ולכפות עליהם. לכן נצטרך את אותה הסכמה של אותם דיירים חלשים, מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, על מנת להתקדם. או, חלף זאת, כאמור ישלמו להם את כל עליית תשלומי ועד הבית מהסכום הישן לכל הסכום החדש. היה גם כאן שיתוף פעולה עם משרד הפנים בכל הנושא של תשלומי ארנונה. כאמור, שטח הדירה גדל וכאן היו שתי התחייבויות ברורות שנכללות: אחד, שהסיווג של השטחים לא יעלה. כלומר, אותו אזור מוחלש שפתאום מתחדש ונבנו שם בניינים חדשים – הסיווג שלו לצורך העניין לא יגדל. ובנוסף לכך, שתינתן אפשרות לבוא ולתת פטור בארנונה על כל הגידול בשטחים, ככל שיהיה. בנוסף היו תיקונים נוספים של מס הכנסה שנכללו אף הם במסגרת החוק. כאמור – אגב, בנושא של תיקון של זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, אני יודע שגם לך, חבר הכנסת חנין, הנושא הזה היה חשוב, האפשרות בעניין זכויות הרכישה לא מוגבלת בזמן. נכון להיום יש הגבלה בזמן, שנה מביצוע הפרויקט ושלוש שנים לאחר מכן. דאגנו גם שהנושא הזה לא יהיה מוגבל בזמן. לא יהיה לו כאן סד זמנים ולא ילחצו אותו על מנת שהוא לא יבוא ויאבד את הזכות שלו. היו בנוסף תיקונים שמתייחסים לנושא של ממונה על פניות הדיירים, שיפעל במסגרת הרשות ויוכל להיות אוזן קשבת לכל אותם דיירים שפונים, לברר תלונות של דיירים כנגד יזמים, מארגנים וכן הלאה. כמו כן, אנחנו מעודדים בנייה של דירות קטנות על מנת לבוא ולקדם את הנושא של דיור בר-השגה, שגם הוא, אכן, חשוב ומרכזי במסגרת הדיונים. חלק מהדירות בשכונות האלה הן, לצורך העניין, דירות מושכרות. חבר הכנסת שמולי, ביקרתי באחת השכונות בלוד ושם בהחלט נדרשת התחדשות עירונית. יש שם גם דיירי דיור ציבורי ומן הצד השני גם הרבה שוכרי דירות. אם אני לא טועה, אפילו אתה שוכר דירה באזור כזה ולכן חשוב לשמור שיהיה תמהיל דירות קטנות על מנת שאנשים יוכלו לבוא ולגור באותם מקומות. חברים, לסיכום, אני חושב שמונחת בפניכם הצעת חוק חשובה שיש בה בשורה אמיתית בתחום ההתחדשות העירונית, ועבודה מעמיקה של הוועדה, שהביאה לתוצאה מאוזנת וראויה, שמגינה מצד אחד על הדיירים ומן הצד השני מביאה לשחרור חסמים משמעותיים. וחשוב לבוא ולציין שמה שעמד לנגד עינינו זה לא רק הפרויקטים הנדל"ניים, זה לא רק הפוטנציאל הנדל"ני, אלא אותה בשורה חברתית לאותם דיירים, שגרים בחלק מהבניינים ששווים סכום מסוים, והם רואים לא רחוק מהם את אותם פרויקטים חדשים. המרחק הגיאוגרפי הוא קצר אבל המרחק הכלכלי הוא ארוך ובלתי נתפס. וכאן אנחנו נותנים להם למעשה את האפשרות לבוא ולשדרג את חייהם ולתת להם אפשרות לשינוי מהותי. ואנחנו נמשיך. לפני שאני אסיים אני אומר שהמלאכה לא תמה. יש היום על שולחננו עוד שתי הצעות חוק נוספות שעברו בקריאה ראשונה, חוק המארגנים וחוק דייר סרבן, שהם משלימים לרשות הלאומית להתחדשות עירונית ויבטיחו את הקידום באותם נושאים. אדוני סגן השר ז'קי לוי, אומנם הוא לא נמצא כאן, אבל התחייבות זה התחייבות, ואני אקריא לפרוטוקול את מה שסוכם לצורך העניין. במסגרת הדיונים עלה הנושא של תקציב הרשות, והייתה כאן עמידה של כל החברים, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שוב, להבטיח שהרשות שאנחנו מקימים תהיה רשות אפקטיבית, שתוכל לבוא ולמלא את ייעודה, ושיהיה לה התקציב הראוי והנדרש לצורך העניין, ולכן נאמר שם בצורה מפורשת שהתקציב יהיה לפחות 80 מיליון שקל. אני ברשותכם אקריא איזה סיכום שהיה, למען הסר ספק, שהתחייבות האוצר, כפי שהוצהרה בוועדה בכנסת, הינה התחייבות תקציבית על סך 80 מיליון - - - יוסי יונה (המחנה הציוני): למה זה לא הופיע בהצעת החוק? אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני אענה. אני מבטיח שאני אענה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): למה זה נעלם? אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אדוני, מכיוון שהיית בישיבה, אמרנו שם בצורה מפורשת שחלף הקרן – מכיוון שהתקציב צריך לבוא ולהגיע לאישור הממשלה, ולאחר מכן לאישור הכנסת, לכן הייתה שם הצהרה. ולכן, למען הסר ספק, ואף שהייתה הצהרה לצורך העניין בכנסת, אני חוזר עליה שוב, וברשותכם אני אקריא אותה: התחייבות האוצר כפי שהוצהרה בוועדה בכנסת הינה התחייבות תקציבית על סך 80 מיליון ש"ח לשנים 2017 ו-2018 בכל שנה. מסך התקציב - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לפחות. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): תכף אני אתייחס, גברתי. מסך התקציב בכל שנה עד 15% בלבד יועברו להוצאות מינהלת הרשות ותקורות, היתרה, לצורך העניין, תהיה כמובן במטרתה לייעוד הקרן ולייעוד לסעיפים אלה. אני רוצה רק לבוא ולציין שגם היום, במסגרת דיון שהתקיים היום בוועדה. גם בדיון שהתקיים היום בוועדה אמר בנושא - - - עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): - - - אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): גם היום, לצורך העניין, במסגרת הדיון שהתקיים בוועדה חזר על הנושא יושב-ראש מטה הדיור, שהתקציב יהיה לפחות 80 מיליון שקל, והכוונה שלו לבוא ולתת יותר. (היו"ר טלי פלוסקוב, 22:01) חברים, תודות לכל צוות הוועדה אני אגיד בסוף, אבל יחד עם זאת אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לכל חברי הכנסת שלקחו חלק פעיל, מרכזי וחשוב בדיוני הוועדה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת לוי אבקסיס, לחבר הכנסת יונה, לחבר הכנסת חיים ילין, שכמובן לוקח חלק פעיל, וחלק גדול מההערות שלו נכנסו בדיוני הוועדה. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: לגואטה. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): לחבר הכנסת גואטה, שבהחלט הייתה לו תרומה חשובה ומרכזית, וציינתי זאת בפירוט. יוסי יונה (המחנה הציוני): אלי – יעל. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני חושב שנכנסו, גברתי, סעיפים שאת ציינת, גם בנושא של ההתחשבות החברתית. חברת הכנסת זנדברג, שלא נמצאת כאן, אבל גם לה בהחלט הייתה תרומה, והיא דרשה את זה, היא וגם חברת הכנסת לוי, את הנושא של ארגונים חברתיים, שגם הם נכנסו, והנושא של נציג משרד הרווחה, שגם הוא נכנס. לכן, חברים, מונחת בפנינו הצעת חוק חשובה, משמעותית, רבה, עם היבטים שהם לא רק היבטים כלכליים – עם היבטים חברתיים ממדרגה ראשונה, ואני קורא לכם להצביע עבורה פה אחד, מכיוון שהיא תעשה היסטוריה ותשפיע בצורה מהותית על האזרחים שחיים באותן שכונות. תודה רבה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. כאמור, הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הזאת, וראשון הדוברים בהצגת ההסתייגויות יהיה חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב לציין שלדעתי זה אחד החוקים הכי חשובים, ואני אומר לכם, שבתהליך הכי פחות מנוהל. ואני אנסה לנמק אחד לאחד, למרות שאני חושב שהמצב הקיים גרוע מאוד, החוק רק יעשה סדר – אבל הוא לא מנוהל כראוי, ואני אסביר. חוק, לדעתי, שמבוסס על זה שהפרוטוקולים הופכים להיות חלק מהחקיקה - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אתה לא יודע מה היה כשהבוס שלך היה שר אוצר - - - סעיפים תקציביים. תשאל אותו, הוא יכול להגיד לך. מיקי לוי, היו לכם חוקים עם סעיפים תקציביים בפנים? היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני - - - חיים ילין (יש עתיד): אורלי לוי - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): אורלי לוי, אני רוצה להגיד לך משהו: כל פעם את תוקפת אותי על זה שאני נמצא במפלגה שלפני זה אולי היה לך דין ודברים אתה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לי? לציבור. חיים ילין (יש עתיד): אני בכלל לא מתעסק עם זה. אני לא מתעסק עם זה. גם זה לא לעניין בכלל מה שאת אומרת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): רק תשאל אותו אם עשו מעשה - - - חיים ילין (יש עתיד): אבל זה לא לעניין. לא לעניין. יש לי המון ביקורת על דברים שקורים פה, אני אומר אותם איפה שצריך - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): גם לי. גם לי. חיים ילין (יש עתיד): - - אבל את מפריעה לי עכשיו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני מצטערת. חיים ילין (יש עתיד): כאילו שאני מייצג לא-יודע-מה. מה שונה מה שאת מייצגת ממה שאני מייצג? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כלום. חיים ילין (יש עתיד): אני לעולם לא קמתי מהכיסא בשביל לא להצביע או בשביל לעשות דיל. גם כשהציעו לי דיל אני לא עשיתי את זה, ולא באתי בטענות לאף אחד. וגם עכשיו, כשאני נלחם על החוקים של כולנו, שמעבירים, ואני אתם לאורך כל הדרך – תשאלי פה מישהו אם קיבלתי משהו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): למה, אני אמרתי שקיבלת משהו? חיים ילין (יש עתיד): לא. כי את כל הזמן באה בטענות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): חיים, רק אמרתי שגם שר האוצר לשעבר לא הוסיף סעיף תקציבי. חיים ילין (יש עתיד): אורלי, לא מעניין אותי, ואני חושב שאת כל התרבות הזאת צריך לשנות, לשנות לחלוטין מהבסיס, זה לא נוגע בכלל לחקיקה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): צודק. חיים ילין (יש עתיד): אני מבקר את הניהול. אני לא משפטן, אני בודק את החוקים בצורה הניהולית. הייתי ראש רשות ואני יכול להגיד מה הכלים שראש רשות צריך, איך הוא צריך לפעול, במיוחד בחוקים שהשלטון המקומי הוא אבן היסוד והלבנה שלהם, החוקים – שבלעדיהם, ולא משנה מה השר יעשה ומה שיגידו, בהתנגדות שלהם, לא יהיה כלום, לא יעזור כלום. אי-אפשר לחוקק מעל הראש של השלטון המקומי, את יודעת את זה יפה מאוד. משרד השיכון, משרד האוצר, משרד הפנים – שלושת המשרדים האלה, תאמינו לי, לפעמים בושה, במסגרת החקיקה, בושה איך שלושת המשרדים האלה ביניהם לא הגיעו להסכמות. אנחנו כח"כים היינו צריכים להיות המגשרים. לא היה דבר כזה. לא ראיתי שום חוק שככה זה היה. בדרך כלל נהוג קואליציה–אופוזיציה, לעניין, לא לעניין, כן יש תקציב, אין תקציב; פה – ביניהם הם לא הגיעו להסכמות. בסופו של דבר, אני אומר את זה, אם חברי כנסת לא היו לוקחים מנהיגות, החוק הזה לא היה עובר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): אבל מה לעשות שהיושב-ראש, קשה לו, קשה לו עם ביקורת. בשוק ההון, שאני נמצא מהיום הראשון שם, חצי שעה פה מפרגנים; כשיש לי הסתייגויות – כבר לא. כמו ביבי, כל מי שכותב בעדו הוא יקיר ביבי; כל מי שנגדו – ככה עובדים? מה, ככה עובדים? אתם חושבים שכשאנחנו נמצאים בחקיקה יש קואליציה–אופוזיציה, אחד נגד השני, או שיש את טובת העם? לא הלכנו לחיפה לראות מה זה פינוי-בינוי? לא הלכנו לגבעתיים לראות מה זה פינוי-בינוי? לא ראינו בירושלים מה זה פינוי-בינוי? ואני אגיד לכם איפה הכשל. הכשל הוא לא בחקיקה, הכשל הוא איך עושים את הניהול. כבוד השר, כשאנחנו מגיעים לגבעתיים ורואים 900 יחידות דיור, ולאחר מכן אנחנו רואים את התב"עות ואת הפינוי-בינוי ל-3,700, אני אומר לך שההשקעה בכבישים, בתשתיות, בבתי-ספר, בכיתות – ואני אומר לך את הנתון כי אני מכיר אותו: הפינוי-בינוי נעשה על 100 דונם, 7,000 איש יגיעו לשם, 7,000 מכוניות יהיו לך לשם, אתה צריך 300 גנים וכיתות נוספות. לכל השטח הזה צריך עוד 100 דונם – אין. אין. צריך מיליארדי שקלים בכבישים, אלא אם כן אנשים יתחילו לנסוע שם באופניים לעבודה, ואנחנו לא שם בתרבות; או להתחיל לבנות בתי-ספר על קומות, וגם, אנחנו לא שם בתרבות. זו תפיסה, זה שינוי תפיסה, ואנחנו לא ערוכים לזה, זה מיליארדי שקלים. תרשמו טוב, זה נמצא בפרוטוקולים פה. בסופו של דבר אם אין גיבוי של כל הממשלה באופן תקציבי – לא משנה עכשיו הקרן, אם יהיו 80 מיליון שקל או לא יהיו 80 מיליון שקל – לא יהיה פה חוק. המכפילים, חברים יקרים, הם בלתי אפשריים, בלתי אפשריים. ואז, כן יש משהו, אבל לא מושלם: שטחים נוספים. אם מורידים קומות בשביל להוריד את הנפח של כמות המכוניות, של כמות הכיתות, צריך שטח נוסף. איפה השטח הנוסף? אין התייחסות בכלל אם זה באותה עירייה, לא באותה עירייה; אם זה ליד; אם זה צמוד, אם זה לא – ניהולית אני מדבר, למרות שיש פה חקיקה, אי-אפשר ליישם את הדבר הזה. והתהליך עצמו של החקיקה כאשר מצביעים על פרוטוקולים, שזה חלק מהחוק – ביקשתי: אל תעשו את זה, תביאו את החוק שלם, כי יש רוח החוק ויש מה שכתוב בפנים. וכשאני קורא את החוק, למרות שתומר רוזנר, היועץ המשפטי, אני סומך עליו בעיניים סגורות – באמת אני אומר לכם, אחד המשפטנים היותר-טובים שאני ראיתי פה, שיכול לעשות פלאים – לא יעזור כלום, כי הזיכרון שלנו לגבי הפרוטוקול, עד שאנחנו קוראים את החוק – הוא שונה לחלוטין. ואז האווירה, אווירת החוק, המילים – הפרוטוקולים שאנחנו מדברים, אנחנו לא רואים אותם. עד כדי כך היה מגוחך לגבי ההסתייגויות, ואני אומר לכם את זה כאן – וזה כשאלי לא נמצא פה, היושב-ראש, באחד החוקים החשובים ביותר במדינת ישראל, ולא פלא, כנראה, שהוא לא נמצא –- יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה, שם הסתייגות והוא אומר: מנהל הרשות, לא יכול להיות שיש לו עבר פלילי. לא יכול להיות. אתם יודעים מה הצביעו? שיהיה לו עבר פלילי. כמו תוכים. אם לא הייתי אומר להם באותו רגע: אתם לא מבינים על מה הצבעתם, בעצם יש לנו שני אנשי חשובים מאוד בכלא, כשהם יצאו, יש להם ג'וב מובטח. ממש מובטח. ואיפה אנחנו? מיקי לוי (יש עתיד): אבל מה בסוף? חיים ילין (יש עתיד): בסוף אמרתי ליושב-ראש: תקשיב, אתה כל כך ממהר לחוקק שאתה מוכן גם מחר בבוקר להוציא מהכלא בן-אדם שיהיה חלק מהרשות. ואז, כשהבין את הטעות, עוד פעם הצביעו על ההסתייגות והכניסו את ההסתייגות של חבר הכנסת יוסי יונה. אבל ככה זה התנהל. זה התנהל שהחוק מגיע לפה לפני שעתיים, חברים. רק לפני שעתיים, והכול אפשרי – אפשר להעביר את החוק. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו לפני שהזמן יסתיים זה נושא המינוי של יושב-ראש או מנהל הרשות. כבוד השר, אני מבקש שתקשיב, בבקשה. באמת זה חשוב לי, כי היו גם דברים אישיים. אצלי אין דברים אישיים, הכול לגופו של עניין, ואני באמת בא לשרת את העם ולנסות לעשות הכי טוב שאני יודע. ביקשו פטור מכרז. משרד השיכון אמר: השר רוצה בן-אדם מטעמו, שהוא סומך עליו. במשך כל הישיבות שאני הייתי שם משרד המשפטים הגיע לשם ואמר: לא יעלה על הדעת שיהיה מינוי פוליטי כזה או אחר. לא יעלה על הדעת. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: מי אמר שזה פוליטי? חיים ילין (יש עתיד): רגע, שנייה. אני אומר לך מה אמרו. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: זה לא כמו אצלכם, ביש עתיד, שקובעים ועדות ודרך הוועדות מכניסים את כל המקורבים. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, אני מבין שההגנה הטובה ביותר, שלמדת, זה התקפה, אבל אנחנו לא בצבא עכשיו. אנחנו עכשיו חברים שצריכים לשרת את העם. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: בניגוד אליך, אני מיניתי מאות אנשים, וכולם עמדו במשימות שלהם, וגם פה זה יהיה. חיים ילין (יש עתיד): רגע, אני לא אמרתי את זה. אבל זה לא צבא פה. זה לא צבא. בצבא אתה יכול למנות, אין לי שום בעיה עם זה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני לא קובע מע"מ אפס שנה וחצי ואחרי זה הולך. אנחנו - - - חיים ילין (יש עתיד): אני מבין שיש עתיד פשוט מעצבנים מישהו. זה לא תשובה של שר, כבוד השר. זה לא תשובה של שר. אתה לא רוצה להקשיב לאמת: אני נגד מינויים ואני בעד החוק; והחוק קובע, חד-משמעית. לא אני קבעתי אותו, גם לא אתה קבעת אותו, החוק מעלינו. מי שקבע אותו, ומשרד המשפטים בא ואמר חד-משמעית - - - אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): איך מונה בפעם הקודמת מנהל הדיור? יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל זה שפעם מונה זה לא אומר שגם היום צריך - - - חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, הזמן תם אבל לא נותנים לי לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: ולכן אני לא עוצרת אותך. אני רואה שיש הרבה הפרעות. אתה יכול להמשיך. יגאל גואטה (ש"ס): נגמר הזמן. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אדוני. כשאני רואה שמפריעים לחבר הכנסת כאן אני מוסיפה לו זמן שהפרעתם לו. חיים ילין (יש עתיד): גואטה, אתה רוצה ללכת לישון או שיש החלטות פה שאתה - - - יגאל גואטה (ש"ס): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: לכן לא כדאי להפריע. חיים ילין (יש עתיד): בסדר. אתה מסתפק בחוק כמו שזה, אני מבין. יגאל גואטה (ש"ס): לא. חיים ילין (יש עתיד): אוקיי, בסדר. אני רק שאלתי. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): הוא הבין שזה - - - חבר הכנסת גואטה. חיים ילין (יש עתיד): אלי, תקשיב טוב מה שאני אומר לך. אלי, כשאתה פה בצד בא ומאשים אותי – אותו אחד שהיה מהיום הראשון, כשאף חבר כנסת לא היה – זה ממש מתחת לחגורה, ולא ישר ולא הוגן, שאתה לא יודע לקבל ביקורת. חד-משמעית. אתה רוצה להמשיך את הדו-שיח הזה? אין לי בעיה. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אתה היית שותף ללא מעט חוקים - - - חיים ילין (יש עתיד): אין לי בעיה להיות. הייתי שותף מהיום הראשון, לא הפסדתי שום דיון - - - היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו בדיון. זה לא ייגמר ככה. חיים ילין (יש עתיד): לא הפסדתי שום דבר. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): בזה אתה צודק. אתה צודק. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אני מבקשת לא להפריע - - - חיים ילין (יש עתיד): לא תמיד צריך לקבל את דעותי, כמו שאני לא צריך לקבל - - - היו"ר טלי פלוסקוב: דקה, אדוני. אדוני יושב-ראש, הוועדה בסוף בטח אתה תרצה להתייחס. אני אתן לך את כל הזמן. אדוני, אני נותנת לך עוד דקה לסכם. חיים ילין (יש עתיד): משרד המשפטים, כל הזמן הטיעון הזה של הממונה, של יושב-ראש הרשות, שהוא צריך לעבור דרך ועדת מינויים כדין, ושהוועדה עצמה יודעת לשמוע את השר ואת נציגי השר ולהבין שאם הוא רוצה בן-אדם מייד, בגלל שהליך המכרז לוקח שנה, והוא רוצה בן-אדם מייד ולהסביר את זה – אין שום בעיה, הם אומרים את זה. במשרד השיכון, שמו שם סעיפים – כבוד היושב-ראש אלי כהן, אתה יודע את זה יפה מאוד – סעיפים ותקנות שייקח להם תשעה חודשים. הם לא יכולים להתחיל לעבוד בלי התקנות האלה. אז לזה כן אפשר לחכות תשעה חודשים, ולזה אי-אפשר – מיידית, מחר בוקר. חד-משמעית. ואז מה? הביאו לנו מחדש. לצטט את דוד ביטן, שלא נמצא פה? אני אצטט אותו: בואו ניתן 18 חודש ללא מכרז, אחרי זה כולם ישכחו, אנחנו נוכל להמשיך. אם נעשתה טעות ברשות החשמל, לא צריך להמשיך להנציח אותה. ועליך, כבוד השר - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, עליך אני סומך בעיניים סגורות. אבל בחילוף הכיסאות שקורה היום בממשלת ישראל, מחר אתה יכול למצוא את עצמך בתיק אחר לגמרי, הרבה יותר גדול, הרבה יותר משודרג, ואז מה יהיה? מי יגיע כשר השיכון? מה הוא יעשה? אני אסמוך עליו? החוקים לא נבנו על אמון שלי עם בן-אדם אחר בגלל שאני מכיר אותו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): החוקים נבנו על זה שלעולם אנחנו לא נהיה פה, נתחלף כל פעם שהעם יבקש שאנחנו נתחלף, אבל יישאר משהו שהוא ממשי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): לכן אני מבקש, ומסכם - - - היו"ר טלי פלוסקוב: משפט אחרון, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): על שתי הסתייגויות אנחנו מקפידים: אחת, זה ההסתייגות על היושב-ראש - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): היום אתה הצבעת על החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, לא, אורלי. אני מבקשת לא להפריע עכשיו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הצבעת היום בעד החוק עם פטור מחובת מכרזים, לא שמעתי אותך - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני מבקשת כעת לא להפריע. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): אורלי, קודם כול - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, הזמן שלך תם. חיים ילין (יש עתיד): כן, אבל - - - היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, לא, אני לא מוכנה. אני מבקשת משפט סיכום ולא להתייחס להערות של חברי הכנסת. חיים ילין (יש עתיד): אורלי, אני לא מצליח להבין מה שאת רוצה. אין לי מושג מה את רוצה ממני. באמת אני אומר לך את זה. אין לי מושג. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): טול קורה מבין עיניך. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין. חיים ילין (יש עתיד): אין לי מושג. אני גם לא אוריד את ההסתייגויות תמורת שום דבר. אני אומר לך, אין שום סיבה בעולם שאני אוריד אותן, ואני חושב שאף אחד לא צריך להוריד אותן. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): ברוח - - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): אורלי, תקשיבי - - - היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, חבר הכנסת חיים ילין, אני לא יכולה להמשיך לתת לך לדבר. קריאה: אורלי - - - חיים ילין (יש עתיד): אורלי, אין לי מושג - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אתה יודע, אתה כל כך מתאים לשר האוצר לשעבר, שזה כמעט בילט-אין. אתם אנטי-חברתיים בעליל. אתה מוכן לסכן את כל הנושאים החברתיים. אתה יודע מה, אתה לא חברתי בעליל. חיים ילין (יש עתיד): אורלי, אורלי, את לא שמעת מה שאמרתי, את אפילו לא שמעת את חוות הדעת שלי. היו"ר טלי פלוסקוב: כי עשר דקות הלכו לדברים אחרים. חיים ילין (יש עתיד): ממש לא שמעת. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מתנצלת, חבר הכנסת חיים ילין. תודה רבה לך. חיים ילין (יש עתיד): ממש, חד-משמעית. את אפילו לא יודעת מה חוות הדעת שלי. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אתם יכולים להמשיך לדבר באולם. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): לא, את לא מבינה. שתי ההסתייגויות האלה הן הסתייגויות חשובות. איפה הקרן - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקשת לסיים. חיים ילין (יש עתיד): איפה הקרן? כשאת אמרת שבלי הקרן – איפה גואטה? – שבלי הקרן לא יהיה חוק. אני שואל אותך - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - הצבעת היום - - - חיים ילין (יש עתיד): אני שואל אותך: איפה? איפה גואטה? כולם גיבורים לפני ההצבעה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, אני לא רוצה לקרוא לסדרנים שיבקשו ממך לרדת. חיים ילין (יש עתיד): נסתפק בזה? בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): בבקשה - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא שמעתי אף אחד מהאופוזיציה. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. רבותי, הדיון מוגבל בזמן. אני מבקשת מכולם לעמוד בזמן. חיים ילין (יש עתיד): אז בבקשה, כשמפריעים לי - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אני הוספתי לך. אחרי שהוספתי אתה לא ירדת. אני מתנצלת, אבל לא נעים. בבקשה, גברתי. לרשותך עד רבע שעה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי הכנסת, אדוני שר השיכון - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): מאיפה הוצאת את זה? מה את יודעת? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חיים, יש שמה סעיף, שזה פטור ממכרז. וכולנו הצבענו בעד בלי - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - חיים ילין (יש עתיד): - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): היום הצבעת על חוק - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רבותי, זה לא ייתכן שעצרנו פה את הדיון בגלל שיחה של שני חברי כנסת. תצאו החוצה, תמשיכו להתווכח שם. תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): אבל מה את רוצה ממני? הייתי שם וכל הזמן הפריעו. מה את רוצה? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אם לא תדעו לצאת, אני פשוט אבקש מכם לצאת מהאולם. בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אשמח אם תחזירי לי את רבע השעה, כי הם דקה בזבזו מזמני. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, את צודקת. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טוב, אני רוצה קצת אולי לצנן את האווירה ולדבר על בכלל מה זה החוק הזה ואיך אני רואה אותו. יש בו דברים מאוד טובים, יש בו קצת בעיות, חלקן נמנו קודם, אני רוצה להרחיב גם עליהן. תראו, העיר, הערים, זה העתיד. רוב אוכלוסיית העולם ורוב אוכלוסיית ישראל חיה בעיר. בעולם כולו 54% מהאנשים חיים בעיר. וישראל היא אחת מהמדינות המעוירות ביותר, חיים 90% ביישובים עירוניים. בניגוד למחשבה המקובלת, שהעיר זה מקום שמייצר את כל הרע הסביבתי בעולם, את כל הזיהום, את כל השפכים, דווקא עיר, אם היא מתוכננת נכון ואם היא בנויה נכון, יכולה להיות דווקא הפתרון, פתרון להרבה מאוד בעיות, גם חברתיות, גם סביבתיות. כי אם עיר מתוכננת נכון, אנשים יכול לנוע בה בלי תלות בלי ברכב פרטי: לנסוע באופניים, ללכת ברגל. הם נמצאים קרוב למקום שהם עובדים בו, קרוב למקום שהם מבלים בו. ילדים יכולים ללכת ברגל לבית-ספר ולא באוטו כל יום, כמו ביישובים כפריים או פרברים. אז בסופו של דבר עיר, אם היא מתוכננת נכון, היא יכולה להיות מקום שלא רק טוב לחיות בו, אלא שהוא הפתרון האמיתי והטוב ביותר לאתגרי העולם של המאה ה-21. אבל, לצערי, הערים שלנו בישראל לא הגיעו למאה ה-21. אנחנו עוד מאוד מאוד רחוקים, יש לנו הרבה לאן להתקדם. הערים שלנו לא בנויות בצורה מקיימת, התשתיות לא טובות, אין תחבורה ציבורית טובה, זיהום אוויר גבוה. אלי אלאלוף (כולנו): - - - יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אנחנו מאבדים הרבה מאוד מי גשם, שהולכים לים, שגם מזהמים לנו את הים בגלל כל הלכלוך של המכונית. ואנחנו מבזבזים הרבה מאוד אנרגיה, ולא מייצרים אנרגיה בעיר, כמו שקורה בהרבה ערים, אפילו באירופה, ועל זה נדבר – יש הצעת חוק היום לאנרגיה סולרית על גגות, אני מקווה שחלקכם תישארו להצבעות, הצעת חוק שלי בקריאה ראשונה שתגיע היום להצבעה. חיים ילין (יש עתיד): - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - אלי אלאלוף (כולנו): שמש - - - יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כי יש לנו הרבה יותר אנרגיית שמש מגרמניה, ושם כל הערים, כל הבתים מצופים בפאנלים סולריים, אבל אצלנו לא. אלי אלאלוף (כולנו): זה פתרון לעשירים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני לא שומעת את קריאות הביניים, כי יש פה צעקות בצד האולם. אשמח, היושבת-ראש - - - חיים ילין (יש עתיד): - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: כן, גברתי, נא להמשיך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טוב. דווקא לערים קשה להשתנות וקשה להשתפר, אבל יש כאן בהצעת החוק הזאת הזדמנות לחדש את פני העיר, לחדש ממש את העיר ולהפוך אותה למקום טוב יותר. עכשיו, תראו, בעצם מה הוביל להצעת החוק הנוכחית? כל הנושא של מצוקת הדיור ומשבר הדיור ומחירי הדיור. אז זה ברור שהממשלה רוצה לפעול ולהביא לפתרון של המשבר, להביא להוזלת מחירי דיור, לבנייה של יותר ויותר יחידות דיור. אז יש כל מיני דרכים שבהן הממשלה מנסה להדביק את הביקוש העולה לדירות. אז אנחנו מוצאים כל מיני תהליכים לאישור שכונות חדשות בקצות היישובים, לאישור יישובים חדשים בנגב, במקומות אחרים. הרבה ניסיונות, הרבה הליכי תכנון, שהרבה פעמים עוקפים את הליכי התכנון הרגילים, שאולי הם קצת יותר אטיים אבל יש בהם הרבה יותר איזונים ובלמים בין הרבה מאוד אינטרסים. ואני חוששת שאנחנו רואים היום הרבה מאוד ניסיונות לבנות שכונות חדשות, יישובים חדשים, על שטחים פתוחים, להתפרס עוד ועוד, ולא תישאר לנו הרבה ארץ לא בנויה. וזו כבר בעיה, גם בהסתכלות סביבתית, לדור שלנו, ובטח, בהסתכלות ארוכת טווח, לדור הבא, לילדים שלנו, לילדים של הילדים שלנו. ודווקא התחדשות עירונית, מה שהחוק הזה מביא כאן, זה בדיוק הכיוון שאליו צריך להתקדם. זה פתרון, זה הפתרון הנכון, שצריך לתת את המענה לצורכי הדיור ולבעיות הדיור, להוריד את מחירי הדיור, ותוך כדי אפשרות לחדש את העיר, ולהפוך את העיר למקום שבאמת יותר טוב לחיות בו. מהבחינה הזאת החוק הוא מאוד חשוב. הוא יכול היה להיות טוב מאוד, אבל יש בו כמה בעיות, מעבר לדברים שעלו על-ידי הדובר הקודם על-ידי חיים ילין, וגם אגע בהם מאוחר יותר. אבל אני רוצה לגעת בכמה חוסרים מאוד משמעותיים שאני חושבת שיש בחוק, שהעליתי לאורך כל הדיונים סביב החוק בוועדה. וכמו תמיד, אנחנו רואים שלא תמיד יש הלימה, לצד ההכרזות על פעילות לפתרון של בעיות הדיור, אנחנו לא תמיד רואים הלימה לפעולות בשטח. במקום לחשוב על התחדשות עירונית בצורה כוללת, בצורה הוליסטית, מה שעולה מהחוק הוא בעיקר איך אנחנו בונים יותר ויותר דירות. ואני רוצה לדבר למה זה יכול להיות מאוד מאוד בעייתי. אני רוצה לספר לכם על דוגמה. היינו בכמה סיורים, גם במסגרת העבודה של הוועדה, גם כמה חברי כנסת ללא הוועדה, שקשורים לפרויקטים של התחדשות עירונית. אני רוצה לספר לכם על פרויקט אחד לדוגמה, הפרויקט כמעט הכי גדול בארץ, אם לא הכי גדול בארץ, של התחדשות עירונית, בעיר גבעתיים; לא תגידו איזו עיר פריפריה, שלא יודעת לתכנן, שאין שם אנשים שחשוב לתכנן להם נכון – שזה גם יכול לקרות – בגבעתיים. פרויקט פינוי-בינוי, יש שם כרגע 900 יחידות דיור על שטח של כ-100 דונם. בתים ישנים, בתי שיכון, שלוש-ארבע קומות, משנות ה-50 וה-60. באמת צריך לפנות ולבנות שם משהו חדש – מקובל על כולם. כל מי שגר במתחם, כל מי שגר מחוץ למתחם – מקובל עליו שצריך לעשות שם התחדשות עירונית ופינוי-בינוי. אבל מה שקורה בפועל זה מצב שבו מגיעים יזמים, וגורמים לאנשים לחתום להם על ויתור ועל הסכמה לפינוי-בינוי, תוך איומים, תוך הצקות, תוך זה שאנשים לפעמים לא מבינים בכלל על מה שהם חותמים, תוך זה שמגיעים אליהם כמה אנשים במקביל מיזמים שונים, כל אחד מנסה לצבור כמה שיותר חתימות. ובעיקר בעיקר מה שקורה שם זה תכנון לא הגיוני, תכנון שאם הוא יצא לפועל, למשל כפרויקט ממש ראשון מסוגו של התחדשות עירונית במרכז הארץ, אני חוששת שכולנו נסתכל עליו – אוי ואבוי, לא רוצה התחדשות עירונית; אם זה מה שאני מקבל – תודה רבה, לא רוצה את הגועל נפש הזה, לא רוצה את המפלצות האלה. שתבינו, מתוכננים שם 18 מגדלים, הנמוכים ביניהם בני כ-20 קומות, והגבוהים ביותר יכולים להגיע עד 45 ו-50 קומות – בגבעתיים. המגדל הכי גבוה של עזריאלי הוא 49 קומות. בניין מגורים של 50 מקומות באמצע גבעתיים, בדרום גבעתיים, זה משהו שאין בכל גוש-דן. ולא רק אחד, אלא מספר מגדלים של 50 קומות, ארבעה או חמישה. בסופו של דבר הגדילו שם את מספר יחידות הדיור מ-900 ל-3,900. עכשיו, תשאלו: איך דבר כזה קורה? איך תוכניות עוברות בצורה כזאת? לא ברור. אני חייבת לומר שספציפית על גבעתיים באמת לא ברור. ויש שם כל מיני חשדות לניגודי עניינים, לא אתחיל לפרט כרגע. אבל יש כאן דבר אחד מאוד ברור: זה פרויקט ענק, זה פרויקט של מיליארדים. לא של מיליונים, לא של עשרות מיליונים, לא של מאות מיליונים – של מיליארדים. וכשמגיעים לפרויקטים בסדר גודל כזה, the sky is the limit בכל המובנים. יש שם דיירים שהולכים להיפגע, שהזכויות שלהם לא הולכות להישמר. הם כמו תמיד הדיירים החלשים ביותר, החלשים ביותר, בין אם זה דיור ציבורי, או מבוגרים שפשוט יעזבו את ביתם ויחזרו בעוד כמה שנים, אם הם עוד יהיו כאן, הם לא יודעים אפילו לאן. בסופו של דבר החוק הזה כן בא וכן מתמודד עם אתגרים חברתיים, כי הצלחנו להביא בו לשינויים. אבל ההתחדשות העירונית גם צריכה להסתכל על המכלול. והאם זה הגיוני להקים 3,900 יחידות דיור על 100 דונם, כשאין להם בכלל איך לצאת משם, לכלי הרכב, כשאין שם תחבורה ציבורית הולמת, כשאין שם אפשרויות לבנות בכלל מבני ציבור שישרתו את אותם 3,900 משפחות שיעברו לגור שם? איך מאפשרים דבר כזה? זאת השאלה. וזאת השאלה, האם החוק הזה, החוק הנוכחי הולך באמת להתמודד – האם הוא מתמודד בצורה טובה עם כל השאלות שעולות ושצריכות להישאל במסגרת תוכנית כל כך גדולה כמו זאת של התחדשות עירונית? התחושה שלי, שהחוק הזה לא מספק והרבה הסתייגויות שאני הצעתי לא התקבלו למרות שהיה בהן הרבה מאוד היגיון; הרבה מאוד היגיון להסתכל על המרקם החברתי של המקום שהולכים לשנות אותו, לקבל את ההחלטות על ההתחדשות אחרי שעשית סקר חברתי, זה דבר כל כך הגיוני. לא רוצים, אל תבלבלי לנו במוח, מה יש לך, חסם. תעשי לנו עוד חסמים? אנחנו רוצים רק לפתוח חסמים. נכון, רוצים לפתוח חסמים, אבל רוצים לעשות דברים נכון, רוצים שבסופו של דבר תהיה התחדשות עירונית טובה ולא רק שדורסת אנשים. בסופו של דבר, יש פה כוחות כלכליים אדירים שהניעו את הפרויקטים האלה, וטוב שכך. אבל גם את הכוחות האדירים האלה צריך לראות איך מרסנים; לא לתת, תסלחו לי, לחזירות נדל"נית כמו שרואים בגבעתיים – לא לתת לחזירות להיות מה שקובע בסופו של דבר איך ייראה הפרויקט של ההתחדשות העירונית, שאנחנו פה בחוק רוצים לעודד אותו. החוק לא עוצר, לא שם שום מגבלה על אותה חזירות. הדברים שעלו קודם, אני חושבת שהם מאוד חמורים ובזה אסיים. קודם כול, כמו ששמענו בסוף דבריו של יושב-ראש הוועדה – אני גם לא רואה אותו כאן באולם – הבטיחו שתהיה קרן. זה התחיל מקרן שאמורה הייתה להיות עצמאית כדי להבטיח תקציב המשכי לאותה רשות להתחדשות עירונית שמוקמת כאן. אז הקרן נעלמה. גם מליאת הרשות – לכל רשות ממשלתית יש מליאה ויש בה נציגים של משרדים שונים ושל נציגי ציבור, בדרך כלל. אז כאן גם מליאת הרשות נעלמה. וכשהקרן נעלמה הבטיחו כספים, הבטיחו שיהיה כתוב שיהיו תקציבים וכו', אז כרגע אנחנו לא רואים את זה בחוק; אנחנו שומעים שמבטיחים לנו בתקציב להעביר כך וכך, אבל הבינו, אם אין תקציב מוקדש לרשות הזאת, החשש שלי הוא שגם אם ייכנסו בתקציב הקרוב 80 מיליון שקלים ואפילו לשנתיים, הדבר הראשון בעוד שנתיים כשירצו לחתוך מאיפה שהוא, יחתכו את זה; שתסתדר לבד רשות התחדשות עירונית. לא יודעת, הממשלה תתחלף, אני מקווה, שרים יתחלפו, אני מקווה, ומישהו יחליט שזה לא כל כך חשוב, עכשיו זה לא בסדרי העדיפויות שלו, והרשות הזאת והחוק הזה יתאדו, וכל העבודה שלנו במשך חודשים בוועדה, ועשרות שעות של דיונים, יתנדפו כאילו לא היו, כי ברגע שאין תקציב אז כל המשמעות של הרשות שהקמנו כאן בחוק נעלמת. והרצון היה להביא קרן יציבה וארוכת טווח, אחוז קטן מתוך ההכנסות של רשות מקרקעי ישראל, משהו מאוד הגיוני. לא, את זה לא רצו לעשות. אנחנו יודעים שהאוצר לא אוהב קרנות סגורות, קרנות ייעודיות. הוא ייתן מהתקציב. אז "הוא ייתן מהתקציב", כרגע, ברגע זה נותרה הבטחה, וכמו שאני מכירה את ההבטחות של הממשלה הזאת, הן הרבה פעמים שוות כקליפת השום. הנושא האחרון זה בעיות מאוד משמעותיות בבחירה ובקביעת הסטנדרטים, הקריטריונים, והדרך שבה ייבחר המנהל. אז קודם כל, מבחינת הדיונים שהיו, בהתחלה הורידו את הקריטריונים. לא צריך שהוא יהיה בעל השכלה בתחום תכנון או בתחום מסוים. לא, שיהיה לו איזשהו תואר אקדמי ראשון, מספיק, לא חשוב מאיפה, והוא צריך ניסיון בניהול, זהו. לא חמש שנים, לא שנתיים, לא שלוש, לא איזה תפקיד בכיר, סדר גודל, לא. אז לצורך העניין, כל סטודנט בן 24 שסיים תואר ראשון בלא-יודעת-מה וניהל משמרת בפיצוצייה, יכול להתקבל. אני בטוחה שתהיה רשימה ארוכה של מועמדים. אבל לא יהיו מועמדים, כי אנחנו יודעים שהם קיבלו, עבור המנהל הראשון לפחות הם דרשו וקיבלו, למרות התנגדות המשרדים השונים, בחירה של אותו מנהל בפטור ממכרז ל-18 חודש – שזה בכלל בעיני שערורייה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): איך הצבעת על הנציבות היום? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני לא יודעת על איזה נציבות את מדברת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): איך הצבעתם על החוק? חיים ילין (יש עתיד): - - - יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני לא יודעת על מה את שואלת, אורלי. אנחנו הסתייגנו על הסעיף הזה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אל תשחקו אותה. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני אבקש לא - - - יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני אסיים את הדברים. בבקשה, אורלי. אז קודם ראינו את העלמת הקרן – אורלי, אני גם אפריע לך כשאת תדברי. קודם ראינו את העלמת הקרן, אחר כך ראינו את העלמת המליאה - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אחר כך ראינו את הנמכת הקריטריונים של המנהל כי זה לא חשוב מי יהיה המנהל. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תפסיקו לשחק אותה - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ובסוף אנחנו גם פוטרים אותו ממכרז. היו"ר טלי פלוסקוב: את מפריעה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני מאחלת בהצלחה לרשות להתחדשות עירונית, אבל אני מאוד מאוד חוששת שהיא מתחילה ברגל שמאל. תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יעל - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת שולי מועלם. תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - קריאה: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, מי שיפריע בזמן הדיון, אני אומרת לכם, אני אתחיל להוציא את האנשים. יש פה דיון מאוד רציני, בלי התפרצויות, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): זה מעצבן - - - להיות חברתיים. אתם דופקים את המאבק החברתי לאורך זמן, אתם לא מבינים את זה. אתם חברתיים בשביל הפרסום. יש גבול - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת תמר זנדברג, את מוזמנת לכאן. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כי זה לא יהיה כדאי. תמר זנדברג (מרצ): אני ממש מבקשת ממך - - - היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מפעילה שעון. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני לא אופוזיציה לשם אופוזיציה. אני אופוזיציה כדי לקיים דברים ואני עניינית. תמר זנדברג (מרצ): תגידי, אני עשיתי לך משהו? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא עשית לי כלום. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת תמר זנדברג, השעון הופעל. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - תמר זנדברג (מרצ): יאללה, גם כן את, הצגות את יודעת לעשות. חברתית, גם כן. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. התחדשות עירונית זה צו השעה, באמת צו השעה. אנחנו נמצאים היום, בכלל העולם וספציפית מדינת ישראל, שהיא מדינה קטנה וצפופה, בעידן העירוני. לא מזמן, רק לפני כמה שנים אוכלוסיית העולם עברה, לראשונה מאז תולדות האנושות, למצב שבו רוב תושבי העולם גרים בערים. קריאות: - - - יואל חסון (המחנה הציוני): קואליציה – בעד. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו בדיון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מתנצל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. תמר זנדברג (מרצ): במדינת ישראל למעלה מ-93% מהאזרחיות והאזרחים שלנו גרים ביישובים עירוניים. זה מטיל עלינו אחריות מיוחדת לדאוג למרקמים העירוניים האלה, לפתח אותם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חברי הכנסת שם, תמר מדברת, זה ממש לא מכובד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, חברת הכנסת שולי מועלם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, זה ממש לא נעים. היו"ר טלי פלוסקוב: זה נכון, כשהאולם ריק, רבותי, כל מילה אנחנו שומעים כאן, וזה באמת מפריע. רוצים לדבר, תצאו החוצה, בבקשה, יש לכם שם קפה, תה. קריאה: אין, המנכ"ל סגר. אין. היו"ר טלי פלוסקוב: טוב, גברתי, אני מבקשת להמשיך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני חושבת שהמקרה המיוחד של מדינת ישראל, וגם בקונטקסט העולמי מציב אותנו – מטיל עלינו אחריות מיוחדת. ואנחנו, חובה להגיד, במשך יותר מדי שנים, הסתכלנו על העירוניות ועל המרקם העירוני כעל בן חורג. האתוס הציוני הישראלי המקורי תמיד טיפח והאדיר את ההתיישבות הכפרית, את החקלאות, את הקיבוץ, את המושב. והעיר הייתה איזה מין דבר כזה מזוהם, מלוכלך, שאף אחד לא רוצה לגור בו. אבל עם השנים היוצרות התהפכו והיום אנחנו מבינים שצו השעה בצמיחה ובכלכלה ובחברה ובסביבה, שהיא בת-קיימא ואפשר לגור ולחיות ולהתקיים בה לאורך זמן, זה סביבה עירונית. סביבה עירונית זה גם המקום הטוב ביותר באיכות חיים, בניגוד למה שמלמדים אותנו. אנחנו רגילים לחשוב על איכות חיים כעל שטח פתוח, ירוק, בית צמוד-קרקע עם מדשאה, חנייה למכונית בצמוד לבית, ממש החלום האמריקני. אבל האמת היא, שאיכות חיים קהילתית איכותית וטובה, שמאפשרת קהילה חזקה, שטוב לחיות בה, שהיא סולידרית, שהיא הטרוגנית, שהיא מקיימת בתוכה קשרים חברתיים במובן העמוק והרחב של המילה, מתרחשת בעיר, ברחוב, בכיכר, במרחב הציבורי, בבית-הספר, במקווה, בבית-הכנסת. יודעים כאן חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת הדתיים שלא נוסעים בשבת, עד כמה ההליכה ברגל והנגישות הקהילתית, מהבית לבית-הכנסת ולכל המקומות שהולכים אליהם בשבת, משפחה וכו' – עד כמה חשובה הגיאוגרפיה, העירוניות, לצורך העניין, אם תרצו, של אותם מקומות. ואנחנו שהתרגלנו להשתמש ברכב הפרטי בלבד ולנסוע באוטוסטרדות, לעמוד בפקקים ולרדת מהאוטו ולחזור אליו ותו לא, קצת שכחנו את האיכויות העירוניות. והמושג העולמי והישראלי של התחדשות עירונית בא להחזיר את אותה איכות חיים עירונית למרכז הבמה ולתת לה את הכבוד המחודש שלה. עכשיו, זו לא משימה שאפשר או צריך להשאיר אותה אך ורק לרשויות המקומיות או לקהילות או למשפחות בעצמן. זו משימה שהיא לא פחות ממשימה לאומית. במיוחד לאור הצפיפות והגודל הישראלי והגידול באוכלוסייה, שלא מאפשר לנו אחרת. בקרוב בכל העולם, אבל בטח ובטח בישראל, זה יהיה בלתי אפשרי שלא לגור בצורה שהיא יותר צפופה – צפופה לא במובן הרע של המילה, אלא יותר חכמה, יותר הדוקה. באופן שמקיים את אותה תנועה, נגישות, קשרים חברתיים וכו', בתוך שכונה עירונית. וגם מדינת ישראל הכירה בדבר הזה. בממשלת ישראל, במשרד השיכון, במשרד ראש הממשלה, יש בשנים האחרונות תהליכים שמחזירים את ההתחדשות העירונית ואת העירוניות למרכז הדיון באיכויות המגורים והתכנון המרחבי שלנו. הממשלה הזו, ובפרט השרים – נקרא לזה שר האוצר, השיכון, המפלגה, והמפלגה שהיא גם מפלגתך שלך, גברתי היושבת-ראש, שמה – העלתה על ראש שמחתה את משבר הדיור. גם משבר הדיור קשור קשר הדוק לאיכות התכנון העירוני. אני הרבה פעמים אומרת שמשבר הדיור, במידה רבה מאוד הוא משבר עירוניות. כי אם אנחנו נשכיל לתכנן יחידות דיור בעיר שטוב לחיות בה, גם המחירים בה לא יהיו יקרים או לפחות לא רק יקרים; כי אנחנו נציע תמהיל דירות שייתן מענה לכולם: למשפחות גדולות וקטנות, חד-הוריות, לבודדים, צעירים, מבוגרים. כולם יוכלו לגור בכפיפה אחת ולקיים אורח חיים שהוא לא רק איכותי, הוא גם מאפשר והוא גם בר-השגה. והרשות להתחדשות עירונית, זו בעצם הפעם הראשונה שמדינת ישראל התחילה להכיר בערך הזה ולהקדיש לו רשות ולהקדיש לו מחשבה. אלא מאי? עולה שצריך לעשות גם את זה בצורה חכמה ומושכלת. עד היום התחדשות עירונית, המונח הזה, היה שם קוד מכובס, יש לומר, לדבר אחד בלבד, ושמו פינוי-בינוי. פינוי-בינוי, שכאן, בכנסת, דנו בו הרבה פעמים, פירושו הריסה של שכונות ישנות וותיקות. הרבה פעמים במרכזי הערים, ובנייה במקומן של שכונות חדשות, צפופות יותר, גבוהות יותר, חדשות יותר, גם יקרות יותר, אבל זה המהלך. ואנחנו ראינו, ליווינו כאן, בכנסת, ובציבור לאורך זמן את הפרויקטים האלה של פינוי-בינוי, וגילינו בהם משהו מעניין: היינו רגילים לחשוב שפרויקט של פינוי-בינוי זה מצב שנהגו לכנות אותו win-win-win, כולם מרוויחים. הדיירים מרוויחים – מקבלים דירה יותר חדשה; היזם מרוויח, כי הוא כמובן מוכר את הדירות ומרוויח כסף; הרשות מרוויחה, כי נוספות יחידות דיור. כולם מרוויחים. אלא שאנחנו ראינו, לאט-לאט, עם ההתקדמות של הפרויקטים האלה ועם התקיעה שהם נתקעו הרבה פעמים, שזה לא בדיוק ככה. ואז בא, לאחרונה, במסגרת דיוני חוק הרשות להתחדשות עירונית, בוועדת הרפורמות של חבר הכנסת אלי כהן – הונח בפנינו דוח של משרד הרווחה, של לשכות הרווחה, שליוו בשנת 2015 דיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית. ואז אנחנו ראינו – בעצם, נסדק הסדק הראשון, שאמר לנו שיכול להיות, וזה קורה הרבה פעמים, שיש גם מפסידים. לא רק מרוויחים מהפינוי-בינוי, לא רק מרוויחים מההתחדשות העירונית, אלא יש גם דיירים שנפגעים. דיירים חלשים ועניים שגרים בפרויקטים, וניגשים אליהם אותם יזמים או אותם מאכרים ומחתימים אותם על דברים שהם לא מבינים מה הם. בלי להגן על הזכויות שלהם ובלי שהן נשמרות ובלי שבעצם הם מקבלים באמת את התמורה המובטחת, כאשר הם נותנים את הדבר הכי יקר שיש להם, שזו הדירה שלהם. הבית שלהם. ובאמת, דוח משרד הרווחה הציג בפנינו מצב של כל אותם בתי-אב ומשפחות שקיבלו סיוע מלשכות הרווחה, בגלל מצבים של חרדה וחשש לגירוש מהבית; עולים שלא הבינו את השפה, נדרשו להם תרגום והסברה; סכסוכי שכנים; בעיות בליווי ההנדסי וכו' וכו'. אני לא ארחיב ואתאר. אני רק אגיד שההגנה על אותם דיירים הפכה להיות המטרה המרכזית שלנו בדיונים, בחוק הרשות להתחדשות עירונית. אנחנו ראינו מעוד ועוד פרויקטים ברחבי הארץ שאנחנו צריכים להקפיד טוב מאוד על שני דברים: אחד זה הגנה על אותם דיירים שגרים במתחמים שמיועדים לפינוי-בינוי, והשני, וזה אולי הדבר החשוב ביותר, להבטיח שהתחדשות עירונית לא תהיה שווה ערך, לא יהיה דבר שהוא שווה באופן חד-חד-ערכי לפינוי-בינוי בלבד, אלא שאנחנו נפתח כלים להעצים, לחדש ולדאוג למרכזי הערים בצורה שתבטיח את המרקמים העירוניים האלה באופן שהוא בר-קיימא ויקיים אותנו לאורך זמן. והחוק שבסופו של דבר הוצאנו תחת ידינו הוא חוק שבאמת נעשתה עליו עבודה מאוד קשה ומאוד מרובה בוועדה. אני חושבת שזה המקום מאוד מאוד להודות ולשבח, קודם כול אותך, אדוני, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי כהן. הובלת את הדיונים בצורה, לא רק מקצועית, ושנגעה באמת בסעיפים של החוק הזה והייתה מאוד חדה וברורה, מה היא מנסה להשיג; לא רק בצורה עניינית. בצורה ששומעת את כולם ונותנת מקום ולוקחת את ההערות הענייניות; אלא גם בצורה מכבדת, ידידותית והוגנת. ואני יכולה לומר שזה דבר שלא רואים אותו הרבה בכנסת. ובאמת, יש ועדות ויש מקומות שבהם הדברים מתנהלים בצורה מאוד לעומתית, גם כשאין בכך צורך. ואתה באמת הובלת דרך אחרת. וזה המקום גם לשבח אותך וגם להודות לך על זה. אני אומרת כחברת אופוזיציה, שהרבה פעמים יש לנו תסכולים פה, בכנסת. לא אצלך. באמת תודה. תודה שנייה, לצוות הוועדה: תומר רוזנר והצוות שלו, צוות הייעוץ המשפטי, והנהלת הוועדה, שבאמת עשו ועבדו, וככה תפרו וחפרו בתוך החוק הזה וסייעו לנו מאוד להבין אותו ולעשות אותו. תודה שלישית, לאנשי משרד השיכון, ובראשם אדוני השר, השר גלנט, וצוות המשרד שלך ולשאר צוותי המשרדים: משרד המשפטים, משרד האוצר. שבאמת ליוו את הוועדה הזו מתוך אמונה ותשוקה. אני רוצה לספר לך – אתה לא ליווית באופן אישי, כי אתה לא יכול, אבל אנשיך היו שם. אני רוצה להגיד לך שיש לך במשרד צוות, לא רק מסור ומקצועי, אלא גם צוות שמוביל קדימה את הנושא של עירוניות והתחדשות עירונית, מבין את העקרונות שלו, מכיר את החומר, יודע מה המטרה וגם מוציא אותה לפועל. מאוד – באמת עשה פה דברים בשנה האחרונה. אני יכולה לציין לא רק את העבודה על החוק הזה, אלא גם את המטה לעירוניות, שאתם מובילים, שקיים אצלכם, שבאמת עושה דברים שלא נעשו במדינת ישראל באמת מאז קום המדינה, וזו לא מליצה. אז כל הכבוד. יש עוד תודה, לחברי הכנסת מהאופוזיציה, לנו, שבאמת נתנו פה עבודה. באמת, בזמן שבכנסת התנהלו דיונים הרבה יותר סוערים עם הרבה יותר מצלמות, הרבה יותר מרגשים, בנושאים הרבה יותר שבכותרות וברומו של עולם – אנחנו ישבנו שעות וימים בוועדה והובלנו את החוק הזה, באמת במסירות. ותודה נוספת לארגונים החברתיים, לאזרחים ולתושבים ולדיירים, מדיירי הדיור הציבורי ועד דיירי פרויקטים מתחם ההסתדרות בגבעתיים, וקריית-משה ברחובות, ורחוב הנורית בירושלים – ובאמת, פרויקטים של פינוי-בינוי שבאו והביאו לנו את העבודה מהשטח. ובסופו של דבר, חברות וחברים, גברתי היושבת-ראש, יצא תחת ידינו חוק, שהוא חוק – וגם הכנסנו בו הרבה שיפורים וחברי לפני ואחרי ידברו עליהם, אני לא אכנס לפרטים. אנחנו, בסופו של דבר, הוצאנו תחת ידינו חוק, שהמבחן שלו יהיה ביישום שלו. ויש כאן פרשת דרכים מהיום הזה שהחוק הזה נכנס לתוקף: האם הוא באמת ישים את ההתחדשות העירונית, כפי שדיברתי עליה כרגע, שהיא מיועדת עבור בני-אדם ויוצאת מהם ומיועדת לפתח מתחמי מגורים טובים, איכותיים, עבור בני-האדם, עבור האזרחים שלנו, או שהחוק הזה יהיה מכשיר לקידום פרויקטים של פינוי-בינוי, במתכונת שהכרנו אותם עד היום. אני יכולה להעיד, באמת מהיכרות ועבודה עם החוק הזה, שהמבחן יהיה ביישום. אנחנו כרגע לא יכולים לדעת, ויש חשש, יש כאן סכנה שהחוק בעצם יהווה פשוט מכשיר טורבו להאיץ פרויקטים של פינוי-בינוי במתכונת שבה הם קיימים כיום, שאנחנו רואים שיש אתם הרבה בעיות ושהם דורסניים ושהם פוגעניים בהרבה מאוד מהמקרים. ובאמת, ההצלחה של החוק הזה תהיה הצלחת כולנו, לראות האם הוא יהיה בית למרכזי ערים, לפיתוח העירוניות, לפיתוח פתרונות דיור מגוונים, לאוכלוסייה הטרוגנית, ובאמת יגשים את מטרתו, או שאנחנו פשוט נראה עוד ועוד מגדלים, ופשוט מתחמים ישנים, שיכונים ישנים נהרסים, מגדלים חדשים קמים – מגדלים חדשים שאותם דיירים לא יוכלו להרשות לעצמם, שהם בסופו של דבר לא יהיו עירוניים כי לא יהיו בהם איכויות עירוניות, לא יהיו בהם מוסדות ציבור, רחוב עירוני, תחבורה ציבורית, נגישות ותנועה - - - סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: - - - תמר זנדברג (מרצ): אני אומרת: יש לנו כאן פוטנציאל ויש לנו כאן סכנה. המבחן - - מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אולי תבקשי קפה. לא בא לך לשתות קפה? היו"ר טלי פלוסקוב: זה בסדר, אני מסודרת, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אוקיי, הבנתי. תמר זנדברג (מרצ): - - המבחן יהיה בהפעלת החוק, זה כרגע בידיים שלכם. אתם אלה שזכיתם לתת את הסטארט-אפ לחוק הזה, אבל אם הרשות הזאת באמת תישאר לאורך דורות, יהיה לה מבחן מאוד מאוד כבד, שישפיע על דמותה של מדינת ישראל לעשורים ולמאות, ואני באמת מסתכלת עליכם כאן, המפתחות בידיים שלכם, תעמדו באחריות הזאת ושאו בה בתבונה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם תומכים או מתנגדים? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי לוי, אפשר לשאול מאיפה הדאגה? מיקי לוי (יש עתיד): אני דואג לגברתי, היא יושבת הרבה שעות אז רציתי שיביאו לך הפוך חם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, לרשותך עד חמש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי יושבת-הראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חיים בחברה שהיא ברובה עירונית, ובעולם שהולך ונעשה יותר ויותר עירוני. הערים בעולם שלנו מאוד מגוונות. בעולם הרוב ערים הן מקור של מצוקה, של עוני, של הזנחה, של הרבה כאב, של אנשים שנעקרו מקהילות מסורתיות אבל לא מקבלים פתרונות מודרניים. אבל בעולם המפותח, ערים יכולות להיות מקומות של הישגים, של פתרונות. מפגש בין אנשים, בין קהילות. רקמה שמאפשרת התפתחות, מאפשרת תרבות, מאפשרת שגשוג. אנחנו רואים את הערים האלה כאתגר. אנחנו רואים את הערים האלה כחלק מהפתרון שאנחנו רוצים לאמץ לעצמנו כחברה. ועמיתי חברי הכנסת, התחדשות עירונית היא כותרת חשובה, והיא כותרת חיובית. התחדשות עירונית דרושה לנו כי כן, גם בערים שלנו יש מרחבים מוזנחים, יש מרחבים מקופחים, יש מרחבים שבהם העירוניות איננה מספקת. יש ציבורים גדולים במדינת ישראל שלא זוכים בכלל לעירוניות. בואו נסתכל למשל על היישובים הערביים. יש לא מעט יישובים ערביים שמוגדרים כערים, וברמה הפורמלית הם ערים אבל אין בהם באמת תרבות אורבנית. אלה הם יישובים כפריים שפשוט עם השנים צמחו וגדלו, ואלה כפרים מאוד מאוד גדולים עם תשתית של כפרים. זו עיר ברמה הפורמלית אבל לא עיר ברמה האמיתית של רקמה אורבנית ושל חיים אורבניים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, צריך לברך קודם כול על הגישה שאומרת שהתחדשות עירונית היא חלק מרכזי מהפתרון שאנחנו צריכים. ואומנם, בהתחדשות עירונית יש סכנות, והן הוזכרו לפני. יש למשל את הסכנה שהתחדשות עירונית תעבוד לטובת יזמים, קבלנים, נדל"ניסטים, ובעצם תפגע באנשים שהיכולת שלהם לחיות באותן ערים חדשות שיוקמו תהיה יותר מצומצמת. בדיונים שאנחנו ניהלנו בכנסת, גברתי היושבת-ראש, נושא מאוד מאוד מרכזי היה הסוגיה של דיירי הדיור הציבורי, כי מתחמי דיור ציבורי הם מתחמים מוזנחים, ובאופן טבעי הם יעד להתחדשות עירונית. אבל החשש הגדול היה שיבנו בתים חדשים, יפים יותר, מפוארים יותר, גדולים יותר אבל גם הדיירים בהם יהיו דיירים אחרים, לא דיירי הדיור הציבורי. ופה אני רוצה לומר מילה טובה, ואני חושב שהמילה הזאת צריכה להיאמר בצורה מאוד מאוד ברורה. נעשתה פה, בכנסת, ובוועדה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שלא נמצא כרגע אתנו – אה, סליחה. אדוני יושב-ראש הוועדה, שכן נמצא אתנו, נעשתה פה עבודה מאוד מאוד מרשימה של פתרונות. אני רוצה להביע הערכה גדולה לחברי יושבי-ראש שדולת הדיור הציבורי בכנסת, חבר הכנסת יוסי יונה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. העבודה הזאת הייתה עבודה מאוד קשה. אני רוצה להביע הערכה לכם, אדוני שר הבינוי והשיכון, השר גלנט, אדוני סגן השר ז'קי לוי. אני יודע שזה היה מאוד מאוד לא פשוט לייצר את הפתרונות האלה, ואני רוצה להגיד לכם שבמבחן התוצאה – ואני אומר את זה כאיש אופוזיציה – בתחום של הדיור הציבורי הושגו כאן הישגים משמעותיים, ואני אומר את זה באמת באמונה שלמה. אני יכול לבוא היום לדיירי הדיור הציבורי ולהגיד להם: הרכבת של ההתחדשות העירונית יוצאת לדרך, ואתם לא הולכים להידרס מתחת לרכבת הזאת. וזה בזכות העבודה שנעשתה כאן, בכנסת. אז אני לא הבאתי אתי היום את הכובע, אבל אם הייתי מביא את הכובע, הייתי מסיר את הכובע הזה בפני כל מי שהיה שותף לתהליך הזה. אני רוצה להגיד לכם שזה הישג גדול, אבל אני חייב להגיד גם שאני מודאג לגבי אנשים מוחלשים שאינם בדיור הציבורי. כי בדיור הציבורי פתרנו פתרונות מעל ומעבר אבל במתחמים של פינוי-בינוי גם גרים סתם אנשים, אתם יודעים, מוחלשים, שאין להם יכולת, ופתאום המתחמים האלה ייהרסו ויבנו במקום מתחמים חדשים, וזה דבר שמאוד מאוד מטריד אותי. וכאן היה הניסיון - - היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מסיים ממש במשפט אחרון: הניסיון לייצר את הקרן הזו, שתיתן פתרונות, וזה לדעתי אתגר שעדין עומד בפנינו – כי גם הסכום הזה שהוזכר כאן, של 80 מיליון שקל, נדמה לי שכולנו פה, בלי שהציבור ישמע, יודעים שזה כסף אבל זה לא יספיק. אנחנו צריכים פה לשים אתגרים הרבה יותר גבוהים כדי לתת פתרונות חברתיים לאנשים שגרים. בסופו של דבר - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): - - התחדשות עירונית זה דבר נהדר כשזה נותן לאנשים לחיות יותר טוב. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אם יהיה באולם. קריאה: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אוקי, אז תדע שאתה הדובר הבא – בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה לגברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, מה מביא חבר כנסת בשעה כזאת, אחרי שלושה ימים רצופים של עבודה עד שעות הבוקר, בכל זאת לעלות על הדוכן? אחת הסיבות היא שאני רואה שגם השר וגם סגן השר נמצאים, אז זו הזדמנות בכל זאת להעלות נושאים כואבים בחברה הערבית, והנושאים האלה הם הנושאים של השיכון. גם לשר וגם לסגן השר, אני אומר שאנחנו בחברה הערבית מאוד מודאגים מהחוק שעבר בקריאה הראשונה לפני יומיים. החוק שנועד להגביר את האכיפה בחברה הערבית, החברה של הבנייה הלא-מוסדרת. זה אותו תזכיר חוק שהוגש על-ידי עורך-הדין קמיניץ ממחלקת הייעוץ המשפטי בלשכת היועץ המשפטי. אני מניח שאתם מכירים את החקיקה הזאת, שאושרה בממשלה ודובר עליה כהתניה לתוכנית הכלכלית. ואני מזכיר לכם, שבמקביל לעבודתה של ועדת קמיניץ הייתה עבודתה של ועדת 120 הימים - - קריאה: לפני כן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): התחילה לפני, כן, אבל הייתה גם חפיפה - - שהמליצה בעצם על פתרונות לקידום הדיור ביישובים הערביים. ואז בחברה הערבית הסתכלנו על שתי הוועדות האלה כ-הוועדה הטובה והוועדה הרעה; הוועדה הטובה, שאמורה לקדם פתרונות דיור בחברה הערבית, והוועדה הרעה, שאמורה לקדם הריסה. והתחושות שלנו, היום, שדווקא הוועדה הטובה, עם ההמלצות שהיו אמורות להביא קצת שינוי חיובי בכל מה שמתקשר לדיור – אנחנו לא רואים שיש יישום מעשי של ההמלצות של אותה ועדה; ודווקא הוועדה הרעה התקדמה במהירות הבזק, לפחות בקריאה הראשונה של החוק הזה. ואנחנו אומרים שאי-אפשר, אי-אפשר לחשוב על מדיניות של הריסת בתים בלי שקודם כול נותנים פתרונות. ואני זוכר את כבוד השר גלנט אומר מעל הדוכן הזה, מעל הדוכן הזה, כבר בשבועות הראשונים לתפקיד שלך, שאתה מודע לזה ששתי הבעיות המרכזיות ביישובים הערביים זה הרחבת תחומי השיפוט ושינוי יעד במסגרת תחומי השיפוט. ואז היינו גם מלאי הערכה לעובדה שאמרת את זה במפורש ובגלוי, אך לצערנו, שנה וחצי עברו, ועדיין אנחנו לא מרגישים שיש שינוי משמעותי בתחומים הללו. ולכן, אנחנו מוטרדים מכך שהנה באו ההמלצות של ועדת קמיניץ, שאמורות להתחיל להגביר את האכיפה עוד לפני שהציגו את הפתרונות. ואני אתן דוגמה ספציפית לישיבה שהייתה לנו ברשימה המשותפת לפני כמה ימים עם המועצה המקומית מעלה-עירון, שכבוד השר גם מכיר די טוב. הם באו עם תוכנית ותמ"ל, 100 דונם, קרקע פרטית, להקמת יותר מ-300 יחידות דיור, עם שטח ציבורי להקמת בתי-ספר, ועד היום לא מצליחים להבין למה הם לא יכולים לקדם את התוכנית הזאת. זאת תוכנית מוכנה, הוגשה למינהל תכנון ובנייה – משום מה אמרו להם שהתוכנית הזאת לא מאושרת ולא תוגש. הגישו בג"ץ על עצם העובדה שהתוכנית הזאת לא מובאת לאישור הממשלה, ובינתיים בג"ץ ביקש מהם לנסות להביא את התוכנית לאישור – אני מניח שזה קבינט הדיור שאמור לאשר – דרך שרים אחרים, ולא דרך מינהל תכנון ובנייה, אבל אני לא חושב שלא תמצא שר שיביא תוכנית ותמ"ל לקבינט הדיור בלי שהיא עברה קודם כול את אישור מינהל תכנון ובנייה. למה אני מעלה את הדוגמה הזאת? גם להגיד שיש דוגמאות נקודתיות שאפשר לטפל, וגם אולי להציג את – למה בתוך החברה הערבית לא מרגישים באופן מאוד מהותי את השינוי הזה. אז אומרים לך: זו קרקע פרטית. אנחנו באנו עם תוכנית, 300 יחידות דיור, זה פשוט שינוי אדיר שיכול לשרת את המועצה המקומית, וגם עם שטחי ציבור. אם את זה לא מאשרים לנו, אז איפה המבחן? אני מודע לכך שבהרבה יישובים אחרים זה אושר, לרבות ביישוב שלי, אום-אלפחם, אבל זו הזדמנות אולי לקרוא לכם לבדוק מה קרה באותה בקשה של מעלה-עירון, ולנסות אולי לטפל בה באופן נקודתי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני עכשיו? היו"ר טלי פלוסקוב: אחרי חבר הכנסת אבו מערוף אתה. בבקשה, אדוני, גם לך יש עד חמש דקות. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, מי שנשאר לדיון החשוב הזה, כבוד שר השיכון יואב גלנט, אנחנו דנים בעניין חשוב מאוד, הכותרת: התחדשות עירונית, ואפשר היה לחסוך את הוויכוח הרב. היום דנו בוועדת העבודה והרווחה, קיבלנו דיווח – אני רוצה שישמעו גם, גלנט והשאר, אז אני אחכה קצת – אז היום דנו בוועדת העבודה והרווחה בדוח של משרד השיכון, שהוא טוב, אפשר להגיד לשבח, על עניין התרומה שלהם בטיפול בדיור הציבורי, ומה הפרויקטים שלהם, ומה עשו, ושוכנענו, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שזה בא בהקשר של דוח העוני והטיפול במשבר הדיור בכלל, והדיור הציבורי. וחשבתי כמה פעמים עוד לפני, שאכן, אפשר היה – כל העניין הזה, התחדשות עירונית, והחוק הזה, שאנחנו דנים בו – להקפיד למשרד השיכון, וגם בשיתוף עם משרד הרווחה, ומן הנכון ייראה שייעשה את הכול שם, ואת כל הפרויקטים, והוא יהיה אחראי. והוועדה הזאת, שהיא ועדה מאוד טובה, למופת – ועדת ההתחדשות העירונית, שדנו בחוק הזה בה – והעבודה טובה ומקצועית מאוד של חבר הכנסת אלי כהן, אבל החשד שלי כשהתחלנו בדיונים בוועדה היה באמת שהעניין הזה ייהפך לפרויקט נדל"ני, וכל המטרה שאנחנו רוצים להשיג תלך לאיבוד, או להפך – נעשה את ההפך, וכל העניין הזה ייהפך לפרויקט נדל"ני, להשקעת כספים ליזמים, שהמטרה שלהם היא אכן לעשות שדרוג של דירות, לעשות שדרוג של בניינים ולעשות רווח. ודרך אגב, קודמי דיברו על זה, זה מה שהיה בהרבה מקומות, והיו לנו הרבה דוגמאות, לצערי הרב, שאנשים שם היו קורבנות לכל מיני יזמים ולרמאות שהייתה. ולכן השתדלנו בחוק, בדיונים שביצענו, שעשינו בחוק בוועדה, שאכן הדבר הזה, כמה שאפשר לעשות מניעה, מה שנקרא פרופילקטיקה, שאכן לא ייהפך כל העניין הזה, התחדשות עירונית והחוק הזה, לדבר שנקרא פרויקט נדל"ני, ויהיה מקור רווח על חשבון האזרחים ה"מסכנים" – במירכאות – שרוצים לשפר את המצב שלהם. ואכן, אנחנו גם רוצים שיותר דירות – שמחירי הדירות ירדו, ושאנשים יקבלו יותר דירות, כל מה שמתבטא בחוק הזה ובמטרה שלו. וראינו שאנחנו או במצב שיאפשר לנו לעשות חוק בכל זאת, עם קצת חורים, אבל זה מה שיש בינתיים, או לא לעשות כלום, ולכן החלטנו, אחרי כל הדיונים עם הארגונים החברתיים, ובדיונים ממושכים ומרתוניים, עם כל ההסתייגויות שהגשנו – וטוב שראינו שיתוף פעולה טוב והבנה מיושב-ראש הוועדה, ולכן בא החוק בצורה הזאת. לפחות אנחנו, עם כל המינוסים שלו – והייתי רוצה שאכן – בחוק יהיה כתוב לא רק 80 מיליון שקל – דרך אגב, בשני דיונים נציגי האוצר עמדו בעקשנות, ואנחנו אז מתעקשים, אז אין חוק בכלל – אחר כך הייתה הפשרה הזאת, שהיא פשרה שכנראה לא מוצאת חן בעיני, הייתי רוצה שזה יעוגן בחוק, אבל בכל זאת, אני מקווה שהמשרד אכן יעמוד בהתחייבות שלו, והקרן, וגם הכנסנו שם עובדים סוציאליים ואת הרווחה של כל העיריות, ואני מקווה שהחוק הזה יצא בצורה נכונה, ואנחנו תמיד נהיה עם דיווחים – פעם בשנה, פעם בשנתיים, פעם בחצי שנה – שאכן לא יצא מהחוק הזה שאיכשהו נצמיח קפיטליסטים אכזריים, אמרו כאן מילה, לפני, שאני משתמש בה: קפיטליזם חזירי, שאכן יהרוס לנו את כל הפרויקט וכל המטרה של החוק הזה. דיברו לפני גם על עניין העברת החוק או שהחוק ייושם גם ביישובים הערביים, ויש אפשרות כזאת, ואנחנו כבר בהמשך נדאג שאכן הדבר ייעשה בצורה המתאימה, גם עניין הדיור הציבורי, שם, ביישובים הערביים, במקום שיש אפשרות ויש צורך. החוק בכל זאת חוק חיובי, אני אישית תומך בו, ונקווה שנוכל בהמשך אכן לראות את המינוסים שלו ולהוריד אותם, ונראה איך היישום. המבחן הוא ביישום, במעשה של החוק הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ובכך נסיים הסתייגויות, ויש לנו עוד שלוש בקשות דיבור. בבקשה אדוני, לרשותך עד רבע שעה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני שר השיכון, אין מחלוקת בין חברי הוועדה, חברות וחברי הוועדה: ועדת הרפורמות בראשותו של חברי – אני אומר, אין מחלוקת ולא הייתה מחלוקת בין חברות וחברי הוועדה באשר לחשיבות המאוד-רבה של ההתחדשות העירונית. אין מחלוקת ולא הייתה מחלוקת על היכולת של התחדשות עירונית להיות חלק מפתרון משבר הדיור ומצוקת הדיור, ובמיוחד גם על החשיבות של התחדשות עירונית, במיוחד ביכולת שלה להגדיל את ההיצע של הדיור במרקם העירוני. על כך אין מחלוקות, כלומר כולנו, חברות וחברי הוועדה, ואני מניח שגם כל חברות וחברי הכנסת, תומכים מאוד, אדוני השר, ברעיון, בפעולה, ברצון ובחקיקה שבאה לקדם התחדשות עירונית. אבל כפי שגם חברי חיים ילין דיבר כאן לפני, במהלך הדיונים אנחנו פה מתדיינים, חברי אלי כהן, מזה שנה וכמעט – יותר – בחוק הזה. אלה שזוכרים את ההשתלשלות של העניינים, היו המון מקרים, אדוני השר, שהיינו מגיעים לאיזשהן הסכמות, לאיזשהן הסתייגויות, שבסופן, באופן חלקי כזה או אחר, התקבלו, ואז מקבלים נוסח של החוק וההסתייגויות של הדיון הקודם נעלמו, ככה, באופן שיטתי. תמיד היינו צריכים לפעול כדי להבטיח שהדברים שעליהם אנחנו מדברים אכן יקבלו את הביטוי שלהם. החוק חשוב, אפשר שהוא נושא בחובו בשורה אדוני השר, אבל עדיין קיימות בעיות מאוד מרכזיות, שמדירות שינה מעינינו ומטרידות אותנו באופן מאוד מאוד עמוק. ביקשנו דברים, ביקשנו שינויים, ולא נענינו. עכשיו, אני רוצה לומר באופן חד-משמעי, אדוני השר, אני מדבר אליך, אין כאן שום עניין אישי. אני מאמין בכנותך, אני מאמין ביושרה שלך ואני מאמין ברצון שלך לעשות ולשפר, ואכן לתת את מלוא מרצך ויכולותיך כדי להתמודד עם הבעיה של משבר הדיור ולפתור אותה עד כמה שניתן. אבל עדיין, עמדה בפנינו, בניסוחים הראשונים של הצעת החוק הזו, מלאכת מחשבת של הייעוץ המשפטי – ודובר שם על מליאה, על סמכויות של המליאה, ודובר שם על ראש הרשות ועל הדרכים שבהן הוא ימונה – כל זה הלך והתפוגג, הלך ונעלם. אפשר, אדוני השר, שבמקרה הספציפי הזה משרת אמון שכזו תקדם את העניין, כן? אבל אנחנו חוששים, אנחנו מודאגים. אני לא רוצה שזה יהיה תקדים לכך שרשויות מדינתיות לאומיות בעתיד יוקמו ובראשן יעמדו אנשים שמונו ללא מכרז. נאמר כאן שבחברת החשמל, ברשות החשמל, כך נעשה. אוקיי, נעשה, אז האם עכשיו, אם היה תקדים שלילי, אני צריך עכשיו ללכת ולאמץ אותו שוב ושוב? אז נעשתה טעות, למה לחזור עליה? לכן אני אומר שוב, אדוני השר, אין כאן משום חשד או חשש לגבי יושרך אלא יש כאן עמדה עקרונית באשר לאופן שבו רשויות ממשלתיות צריכות להתנהל, ולכן אני – ואני חושב שכל חברי, בטוח כל חברי לוועדה – הביעו את אותה הסתייגות, את אותו החשש מהעניין הזה. ובהיבטים אחרים של החוק – יושב כאן חברנו יגאל גואטה, ואני רוצה באמת להצדיע לך על המאבק הנחוש, על המאבק הנמרץ שלך, על העמדה הנחושה שלך לאורך כל הדרך, וזה לא פשוט, הוא איש מהקואליציה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): הוא התעודד, הוא התעודד מאתנו. יוסי יונה (המחנה הציוני): הוא קיבל מאתנו את מלוא העידוד, והמאמצים שלך בתחום הזה של גיל הפרישה, של אנשים שהם אחרי גיל הפרישה ואנשים עם מוגבלויות, שנבוא לקראתם – אבל שימו לב, למה היינו צריכים, אדוני השר, כאשר הכוונה היא כל כך טובה מנקודת מבטה של הממשלה, למה כל פעם היינו צריכים להיאבק ולהתמודד על עוד ויתור, ויתור חברתי? הרי אתם באים ואומרים, חברי אלי כהן, שיש כאן בשורה חברתית, שהחוק הזה הוא חברתי. למה היינו כל הזמן להתמודד אתכם? למה כל הזמן היינו צריכים לחלץ עוד ויתור, ומהו הוויתור? ויתור חברתי. אני יודע את הנימוק, מצד שני אתה אומר, אלי כהן - - - אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני חייב להבהיר, לא היינו חייבים לחלץ שום דבר - - יוסי יונה (המחנה הציוני): זמן פציעות. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): - - מכיוון שהיה צריך את תמיכת הקואליציה, וכאן זה היה בין היתר הודות לשר הבינוי ולסגנו שתמכו בכל בקשה - - - יוסי יונה (המחנה הציוני): אלי, אלי כהן, אני יכול לתת לך את הטיעון הטוב ביותר, כי אתה יכול לבוא ולומר: אני רציתי להציע הצעת חוק שיהיה בה איזון אופטימלי בין האינטרסים של הדיירים לבין הכדאיות של היזמים. זה טיעון סביר, נכון, גברתי היושבת-ראש? אבל במקרים האלה יש פתרון: שהמדינה תתחב את ידה לכיסה ותביא את המשאב הדרוש כדי שאכן נגיע לאיזון האופטימלי. זה לא חייב להיות משק כספים סגור, שבו אנחנו מבטיחים את הכדאיות של היזם. אז גם, בוא נבטיח את הכדאיות של היזם על-ידי כך שהמדינה תסייע לו. נקודה חשובה שיש לציין כאן, חברתי אורלי לוי. אכן היא השיגה הישג מאוד משמעותי. סייענו לה, היינו אתה, ויש בשורה מאוד גדולה, אדוני שר השיכון, בתחום הזה של הדיור הציבורי, בוודאי. זה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל עדיין אני יכול לומר לכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, שאני לא רגוע; ואני לא רגוע, אדוני שר השיכון, בגלל ההיבט המסוים הזה שעליו דיברנו רבות בדיוני הוועדה, ומהו? החשש המאוד גדול שהפרויקטים הללו של התחדשות עירונית, בסופו של יום יהיו מה? ג'נטריפיקציה: יביאו אוכלוסיות חדשות, והאוכלוסיות שהשתכנו שם בעבר ייאלצו לפנות את בתיהם היפים, המורחבים, לטובתם של אנשים אמידים בעלי הכנסה, אנשים שבכיסם מצויה הפרוטה. זו הדאגה שלנו, ולכן היה מאוד חשוב לנו, אדוני סגן שר השיכון, המרכיב הזה של הקרן; וגם לגביה, כמה דם ירקנו, כמה זיעה ניגרה עד שקיבלנו את ההסכמה שתוקם קרן, ובאמצעות הקרן הזו – בהתחלה גם נאמר לנו: טוב, תראו, הקרן הזו מממנת גם את פעולותיה של הרשות. אמרנו: מה עשו חכמים בתקנתם? אנחנו רוצים את הכסף הזה בשביל הדיירים, כדי לגשר על הפערים בתחזוקה. כאשר אדם עובר מבית שמט ליפול או whatever שהיה בידיו לפני כן. והוא עובר לדירתו החדשה והוא לא יכול לעמוד בתשלומי התחזוקה, הוא ייאלץ לעזוב. אז הבה ונמצא את המשאבים כדי שנמנע את הדבר הזה. אלי, ביושרה, הייתה מוכנות בתחילת הדרך? לא הייתה. היינו צריכים להילחם על כך. ואז נאמר לנו: אוקיי, בסדר, גם זה יהיה. והנה, אנחנו מגיעים היום, מחפשים את הקרן, את קרן השפע, ואין. אין קרן. ואז עולה התירוץ הדחוק שלא ניתן לציין, אדוני השר, פתאום לא ניתן סעיף תקציבי והיקפו בחוק. למה לא ניתן? אני חושב שהצעת החוק בנושא תאגיד השידור נמצאת כאן לפנינו. גברתי היושבת-ראש, את יודעת שיש שם סכומים. כשהמחוקק רוצה, כשהממשלה רוצה, ניתן גם לנקוב בסכומים כסעיף חקיקה. אין מניעה, אין מניעה. לכן החשש עולה, ולכן החשדנות שלנו עולה. ואז ישנן הצעות כאלה ואחרות שאומרות: טוב, יבוא סגן שר האוצר או יבוא שר אחר או מישהו שאחראי על תקציבים, חברי איציק כהן שנמצא כאן, והוא יבטיח לנו את קרן השפע זאת. הוא יבוא ויאמר: מתחייב אני. אנחנו אומרים – ואני מכבד באמת, וסגן שר האוצר יודע עד כמה אני מכבד אותו, אבל כפי שכולכם יודעים, גם כשזוג עומד מתחת לחופה ואומר "מתחייב אני", כותבים כתובה. נכון? מתחייבים בכתב, ואת זה גם רצינו בחוק ואנחנו עדיין רוצים את זה בחוק. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): - - - של 80 מיליון. יוסי יונה (המחנה הציוני): בוודאי. יתרה מזאת אני גם לא כל כך בטוח איך נעשה התחשיב. אפילו ה-80 מיליון, יכול להיות שגם אם יינתנו, אדוני השר, זה לא יספיק. אני דווקא הצעתי שאנחנו לא נדבר על כסף, אלא נגיד על התחייבות, זאת אומרת בכל מקרה שיש את המצב שאדם עובר מ-א' ל-ב', הרי שתהיה התחייבות, מבלי לנקוב בסכום. אז תהיה התחייבות גלובלית בהיקף המלא שלה. אבל לא הייתה נכונות שכזו. ובוודאי יש גם את הבעיה שדב חנין העלה כאן לפני. אנחנו גם צריכים לחשוב, אדוני השר, אינטגרטיבית. למה התכוון דב חנין – סליחה, כשאני מתכוון "אינטגרטיבית" ואני מפרש את דבריו? שיש המון שוכרי דירות במתחמים הללו. מה יהיה עליהם, ריבונו של עולם? הם לא יעמדו בשכר הדירה הגבוה של הדירות הללו לכשייבנו. האם מישהו חושב עליהם? נכון, דרך אגב, אין להם שום זכות קניינית, ומשעה שיש התחדשות עירונית, אתה יכול להגיד להם: אוקיי, תודה רבה, היה נחמד עד כה, אבל או שתשלמו 30%–40% יותר על שכר הדירה ששילמתם עד כה או שתתכבדו ותחפשו לכם דיור חילופי זול יותר. האם יש חשיבה אינטגרטיבית שכזו? אדוני השר, לא הייתה. אני יכול להגיד לך, באופן חד-משמעי שבמהלך דיוני הוועדה, כשהעלינו את הנושא הזה, וגם – במידה מסוימת גם השתכנענו – אמרו לנו: חבר'ה, זה לא רלוונטי. מה אתם רוצים? מה זה קשור? זה לא קשור להתחדשות העירונית. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): שלום, אדוני השר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל גם כשוועדת הרפורמות יושבת וגם כשהיא דנה וגם כשהיא מנסחת חוק, חייבת להיות הלימה בין הצעת החוק הזו, בין הפתרונות המוצעים בתוך הצעת החוק הזו, לבין מדיניות דיור לאומית כללית. לכן אלה ההסתייגויות, אלה ההתנגדויות המאוד-עקרוניות, והן לא באות ממקום של דווקא, והן גם לא באות ממקום של התעלמות מהחשיבות הרבה של פרויקט ההתחדשות העירונית, של היוזמה להתחדשות העירונית. אבל אנחנו מסתכלים על החוק הזה, ובטננו מתהפכת. מדוע? כי מצד אחד, אנחנו אומרים: וואו, התחדשות עירונית, אנחנו בעד, אדוני השר, אנחנו בעד התחדשות עירונית. אבל אנחנו חוששים מהגליה. אנחנו מאוד חוששים מהגליה. כשאנחנו באים ורואים, לאורך כל דיוני הוועדה, את ידו הקפוצה של משרד האוצר, הרי שיש לנו קצת משבר אמון. אתה מבין? כי כפי שאמרתי לך, אדוני השר, הרי כל הישג כזה או אחר שהשגנו, כל סעיף מעודכן או אחר שהכנסנו, זה לא נבע מאיזשהו רצון טוב של מי שעמד מולנו מצדה של הממשלה. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): - - - כי החוק עובר רק בזכות הקואליציה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מסכים אתך, אדוני. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אז איפה רצון טוב? יוסי יונה (המחנה הציוני): רצון טוב – אם אתה מאתגר אתי, אני שמח מאוד על האתגור. רצון טוב זה א' אם אתה היית חושב לפנינו על העניינים הללו. רצון טוב זה היה אם לא הייתה התנגדות לאורך כל הדרך על כך שנכניס את הסעיפים הללו. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): - - - חוק הדיור הציבורי, בזמן שרק - - - בלב. יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה, אדוני? אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני - - - חוק הדיור הציבורי. זה עוד החוק הראשון. אז אני מציע לך לבדוק טוב טוב. יוסי יונה (המחנה הציוני): אלי, אתה יודע שאני באמת באמת מעריך אותך - - - אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): לפחות תדייק. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני מדייק. אני אומר. מה? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אתה צריך לסיים. אני מבקשת לסכם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מסיים, גברתי, ברשותך. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיכום, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיכום, בבקשה. כן. יוסי יונה (המחנה הציוני): באמת מענה לחברי אלי כהן. כל מה שאני אומר, כדי להעמיד דברים על דיוקם, זה ההישגים שהשגנו מנקודת מבט חברתית לא היו דבר שהוגש לנו על מגש של כסף, אלא אלה היו הישגים שהיינו צריכים להיאבק כדי לקבל אותם. זו כל כוונתי. לכן אני - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): - - מערער על קיומו של הרצון הטוב. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אדוני השר, אני חושבת שאם תרצה להתייחס לכל הדברים שנאמרו, יש לך זכות. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: בוודאי, בוודאי. כן. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, ראשית, אתחיל מהסוף. אני מברך, כמו שאר החברים, על החוק הזה – חוק שיתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו שהם מעטים, אבל בכל זאת אני רוצה להתייחס לחוק מזווית אחרת, זווית שממנה אני בא. אני רוצה להתייחס לחוק הזה ולהשליך על החברה הערבית ומה הולך לקרות שם. חברים, יותר מ-35% מהחברה הערבית היא חברה עירונית, כי ישנן 12 ערים ערביות בנוסף לערים מעורבות שבהן יש אוכלוסייה ערבית. אני שואל את עצמי: איך אפשר ליישם את החוק הזה ולתת לאוכלוסייה הערבית העירונית ליהנות מפירות החוק הזה? להפוך את הישן לחדש. ניסיתי וקראתי את החוק וכל מה שנאמר עליו, ולמען האמת לא מצאתי תשובה. אני רוצה יחד אתכם לתאר את המצב בערים הערביות בלב היישוב, איפה שישנם האזורים הישנים שצריך לגרום להם להתחדשות. ניקח, לשם דוגמה, את אום-אל-פחם, טייבה וכל הערים הערביות האלה. הכבישים שם הם ברוחב של ארבעה-חמישה מטרים, תשתיות על-הפנים בכל הרמות: תשתית ביוב, תשתית טלפון, תשתית מים, תשתית חשמל – תשתיות מאוד פרימיטיביות. היישוב החליט לעשות התחדשות עירונית, לעשות עיבוי של הבנייה ושיפור של הבנייה, לנצל את החוק. אני מנסה לחשוב איך היישוב הערבי, איך הליבה, איך היישוב העאבי ייראה עם ההתחדשות המוצגת והמוצעת כאן. אחד – הוא ייראה כמו מחנה פליטים. אין תשתיות. הדבר השני שרציתי להביא כאן לתשומת לבכם – בהצעת החוק מדברים על דיירים, אנחנו יודעים שביישוב הערבי המושג "דיירים" לא קיים, נכון לעכשיו. יש בעלי דירה. איך אפשר לתת לחוק כזה, שעבדו עליו קשה, חוק מאוד חיובי, חוק מאוד נחוץ, להשליך על החברה הערבית בתנאים הקיימים? נודע לי ביומיים האחרונים שמשרד השיכון – אני רוצה להתייחס לזה רק בחיוב – הקים אגף למיעוטים, אצלו – נודע לי, אני מאוד מקווה שהמידע נכון – והאגף למיעוטים אמור לטפל בבעיות ובמצוקות הדיור במגזרי המיעוטים. אני לא רוצה להקדים תרופה למכה, ואני, כמו שאר החברים, מחכה בסבלנות לראות איך הדברים מתקדמים. אבל מהמעקב שאני אישית עושה, בכל מה שקשור לדגל של מפלגת כולנו ולשר האוצר במיוחד, בסוגיית משבר הדיור – הועלו כאן במהלך הקדנציה הזאת, במהלך השנה האחרונה, כמה אלמנטים: א. התחלנו עם ה"מחיר למשתכן" – יש פה ושם ניצוצות, אבל עדיין לא ראינו את זה ברמת הביצוע; שמעתי שבנצרת יש כוונות, בסח'נין יש כוונות, אבל נכון לעכשיו אנחנו לא רואים את ההתקדמות. הדבר השני – דיור ציבורי בחברה הערבית, מושג שרק כתוב על הנייר, ולא מעזים להעלות את הרעיון הזה לפועל. ועכשיו באנו לפרויקט של התחדשות עירונית, כל הפרויקטים האלה, ופרויקטים אחרים שמוצעים כאן כדי לפתור את מצוקת הדיור – אני רוצה לקחת אתכם לדוגמה – וטוב שהשר גם יבקר שם – לפני כ-30 שנה, ביישוב שמונה 30,000 תושבים, בשם טירה, במשולש, בנו מתחם דיור בלב העיר, של כמה עשרות דירות, במטרה לנסות ולשכן תושבים וזוגות צעירים שם. עשו את זה ברמה כזאת ירודה, שעם השנים המתחם הזה הפך לסמל עבריינות, וסמל לנחשלות וסמל – החצר האחורית של העיר. חברי – במיוחד שמעתי את חברי ג'בארין מתייחס לחברה הערבית כאן, ואמר, ובצדק: בחברה הערבית שמים את הסוס לפני העגלה, ולא את העגלה לפני הסוס. מביאים הצעת חוק אכיפה של ועדת קמיניץ, לעודד – כדי להתמודד עם הבנייה העבריינית, שכולנו נגדה, בניית פלישה לאדמות ציבור, שכולנו נגדה, אבל מהצד השני, לא חושבים, מלבד הצהרות, נכון לעכשיו – גם בקדנציה שלך, אדוני השר – מלבד ברמת ההצהרות, לתת פתרונות מעשיים לחברה הערבית. וכל הזמן עולות ונשנות, בכל פורום אפשרי, הטענות: אנחנו רוצים לחייב את החברה הערבית לבנות לגובה, להשתנות – אתה לא יכול לחייב, ואף אחד לא יכול להתחייב. זה תהליך מתבקש, וזה קורה, אבל כדי שתעזור לצעיר הערבי אכן לגור לגובה, בתנאים כמו בכל עיר אחרת, אתה צריך לבנות את הפרויקטים. אבל מאחר שהפרויקטים האלה לא כלכליים, אצל היזמים, הם לא בהישג יד; אז האזרח הערבי ימשיך לחפש את הדיור – כי אמרנו, קורת גג זו זכות חוקתית בסיסית – ימשיך לחפש אותה, כי הוא לא רואה פתרונות מכם. אני מאוד מקווה שבמשמרת שלכם רמת ההצהרות תהיה הרבה פחות מהמעשים, והמעשים יגברו. נכון לעכשיו, נטל ההוכחה עליכם. נקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה בקשר לחוק – ואני מעלה קושיה שמחייבת גם התייחסות ותשובה – כשאנחנו מדברים על פינוי-בינוי, דיירים שגרים וצריך לפנות אותם, אני מעלה שאלה: כשבאים למרכזי הערים ומפנים דיירים, שחלקם מבוגרים, בני 64 או 63 ומעלה, והם גרים באותו בניין תקופה של 10–20 שנה, ומיישמים פרויקט התחדשות, או פינוי-בינוי, מה עם הדיירים – השוכרים האלה? הרי את הפיצוי מקבל בעל הדירה, בעל הבניין, שיש לו זכות קניינית, והדייר לא מקבל כלום, אין לו – אין לו זכות קניינית. האם אדוני לא חשב על אפשרות שהפיצוי הניתן לדייר של בניין שעומד להיות בניין בהתחדשות – שחלק מהפיצוי הזה ילך גם לדיירים הוותיקים? דייר בן 60 או 63 או 64, שגר 15 שנה בבניין, ומפנים אותו – ומפנים אותו – ואין לו זכות קניינית – לפי דעתי מגיע לו חלק מהפיצוי הזה. זו סוגיה שמחייבת התייחסות ומחייבת מענה. אני מסכם, גברתי היושבת-ראש: החברה הערבית זקוקה למעשים, לא רק לכוונות. רבים הביעו כוונות, אבל מעשים עדיין לא רואים בשטח. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כעת סיימנו את הצגת ההסתייגויות, ואנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואז אנחנו ניתן לשר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט, להתייחס, ויסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי כהן. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך. יגאל גואטה (ש"ס): תודה, גברתי היושבת-ראש - - יעקב מרגי (ש"ס): תצעק עלינו, שנשמע. יגאל גואטה (ש"ס): - - מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, וחברי היקרים מהאופוזיציה, שעשינו כברת דרך בשבועיים האחרונים, עם החוק הזה – אין ספק שהחוק הזה הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה - - - אתם מפריעות לי שם, סליחה, זה נורא מפריע לי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת - - - יגאל גואטה (ש"ס): את יכולה לעזור לי עם זה? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, בהחלט, רק קצת סבלנות. יגאל גואטה (ש"ס): תודה. יגאל גואטה (ש"ס): אני מבקשת, הצוות של המחנה הציוני, זהבה. יגאל גואטה (ש"ס): אין ספק שהחוק הזה הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה, הן בנושא של הדיור בר-ההשגה והן בנושא של התמיכה והליווי של אותה אוכלוסייה מוחלשת. אני מודה ומתוודה שגם הברכיים שלי רועדות, עם החוק הזה, וגם הידיים שלי ירעדו כשאני אצביע על החוק הזה, וזה משתי סיבות: סיבה אחת, בחיים לא ראינו בוועדות פה שקבלנים – הרי יש פה בסך הכול שני צדדים; יש פה קבלנים ויזמים, ויש פה מפונים – ולא קרה – לי בכל אופן, אני מאמין שגם לכם – שבאו פה לוועדות קבלנים ובכו שהם הפסידו כסף, אבל אנשים שמפונים בצורה לא מכובדת ונזרקים לרחוב יש פה למכביר. ראינו שלשום את גבעת-עמל, ועוד ועוד. לכן, באמת אין לי ספק שהחוק הזה הוא חוק מצוין, אבל עדיין הברכיים שלי רועדות, וזה מותר, כי בכל זאת מדובר פה באנשים, שחס ושלום – אם זקנה אחת תיזרק לרחוב ותזיל דמעה אחת, אני, לפחות, לא אסלח לעצמי כל החיים, ואני מקווה מאוד שלא יקרה דבר כזה. וגם כי ראינו חוקים כאלה ודומים שבסוף נהיו תקלות, ולא במזיד, אלא כי ככה יצא. לדוגמה, תמ"א 38 קמה במקור בשביל רעידות אדמה, ומה שקרה בסוף זה שהאנשים שהיו בבניינים האלה, החיים שלהם נהפכו לרעידת אדמה, ולא יצא מזה שום דבר. אני רוצה בכל זאת קצת למחות על הדברים. לפי דעתי, קצת יצאו מפרופורציה. נאמרו פה קצת דברים קשים מדי, לפי דעתי, כלפי שר השיכון, ואני חושב שזה לא ראוי ולא נכון, ואני לא אומר את זה מחנופה, כי בדידי הווה עובדא, שיש פה שר שיש לו לב, שכולו עם האנשים האלה. מיקי, זה מפריע לי, באמת זה מפריע לי. אני מתנצל שאני לא יכול להתרכז כשאתם מדברים, רוברט. אבל אני אומר לכם, אני פניתי לשר השיכון בטיפול בזוג נכים עם בעיה של דיור, וב-12:00 בלילה למחרת הוא התקשר אלי ושאל אותי אם העניין נפתר או לא. זה לא קורה פה עם כל שר, תסלחו לי, גם לא עם כל חבר כנסת – שחוזר לפניות ב-12:00 בלילה. עיסאווי, תישאר, יש לי משהו בשבילך. באמת, משהו קטן. קריאות: - - - יגאל גואטה (ש"ס): לא, באמת, עבדנו כל כך קשה על הנושא הזה בוועדה – אני חייב בקצרה לספר סיפור, ואני רוצה באמת בעיקר לדבר לאופוזיציה, שהיום כתבתי איזשהו פוסט ושיבחתי באמת את העבודה עם האופוזיציה. אני חושב שזה דבר שיכול להשיג הרבה הישגים, אבל לפעמים בגלל כל מיני חששות מדברים קטנים בסוף בועטים בדלי עם המים, עם התינוק, עם הכול. ואני אנסה לספר את הסיפור הזה מהר, ואם אני אגנוב עד דקה אז היושבת-ראש תסלח לי. עיסאווי, תשמע סיפור יפה. עיסאווי פריג' (מרצ): בדיחת המזגן. יגאל גואטה (ש"ס): לא, תשמע עכשיו בדיחה יותר יפה. אבל אני בטוח שאחרי זה אתם תצביעו בעד, בעזרת השם. היו"ר טלי פלוסקוב: רק תיקח בחשבון שיש לך דקה וחצי, כי בדרך כלל עם הבדיחות אתה גולש. יגאל גואטה (ש"ס): כן, רק תיתני לי עוד דקה. לא לא, אני אשתדל לקצר עם הבדיחה. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, בבקשה לעמוד בזמן. יגאל גואטה (ש"ס): בסדר, ועם כל ההפרעות. בכל אופן, פעם אחת בא השועל לאריה, אמר לו: תקשיב, בוא ניתן מכות לשפן. בוא נלך, נרביץ לו מכות. אומר לו האריה: תגיד לי, מה אתה נורמלי? מה זה סתם להרביץ מכות לשפן? צריך סיבה. חיים, זה בשבילך, גם, הבדיחה הזאת. חיים ילין (יש עתיד): מה אתה רוצה ממני? יגאל גואטה (ש"ס): אני רוצה שבסוף תצביע אתי בעד. עבדנו כל כך קשה, כואב לי הלב שזה לא יקרה. בכל אופן, אני מספר בדיחה, ואני רוצה - - - חיים ילין (יש עתיד): אני לימדתי, את החוק הזה אתה למדת ממני. יגאל גואטה (ש"ס): נכון, נכון, ואני חושב שבשביל דברים קטנים אנחנו בועטים בדלי. בכל אופן, אומר השועל לאריה: בוא נלך נרביץ לשפן. אומר לו: צריך סיבה, אי-אפשר סתם ככה לבוא להרביץ לשפן. אומר לו: תשמע מה נעשה. נלך אליו הביתה, נדפוק לו בדלת, נשאל אותו אם יש לו כובע. אם אין לו כובע - - - אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אם יש לו סיגריה, אם יש לו סיגריה. יגאל גואטה (ש"ס): לא, זה בסוף. נשאל אותו אם יש לו כובע – אל תלמדי אותי את הבדיחה – אם יש לו כובע, נגיד לו: למה יש לו כובע? אם אין לו כובע, נגיד לו: למה אין לך כובע? פאח, ניתן לו מכות. אומר האריה: טוב, עכשיו זה סיבה מוצדקת. הולכים, דופקים לו בדלת: שלום, אדוני השפן. תגיד לי, יש לך כובע? אומר: לא, אין לי כובע. למה אין לך כובע? פאח, בום, טח, נותנים לו מכות. הולכים. אחרי יומיים בא השועל לאריה אומר לו: תשמע, בוא נלך עוד פעם, נרביץ לו מכות, לשפן הזה. אומר לו: מה עוד פעם הסיפור? לא, מה נשאל אותו? נשאל אותו אם יש לו סיגריה. אם הוא יגיד: אין לי, ניתן לו מכות למה אין לו. ואם הוא יגיד: יש לי, מה נעשה? אומר לו: תשמע נשאל אותו אם יש לו עם פילטר או בלי פילטר. אם יגיד: יש לי בלי פילטר, נגיד לו: למה יש לך בלי פילטר? ניתן לו מכות. אם יגיד: עם פילטר, נגיד לו: למה עם פילטר? – ניתן לו מכות. אומר לו: תשמע, זה רעיון מוצדק. הולכים אליו הביתה, לשפן, דופקים לו בדלת, אומרים לו: תגיד, יש לך סיגריה? הוא אומר: כן, בבקשה, מה אתם רוצים, עם פילטר או בלי פילטר? אומרים לו: למה איך לך כובע? פאח, נתנו לו סטירה. זה בדיוק הסיפור שקורה לי פה עם האופוזיציה, וזה כואב לי באמת, כי עבדנו כל כך קשה בשבועיים האחרונים, ואני רוצה שלא בשביל דברים קטנים - - - היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, חבר הכנסת גואטה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה עם המזגן? תספר אותו. יגאל גואטה (ש"ס): זה עוד סיפור אחר. היא לא נותנת לי זמן, היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: לא לא, זה לא עכשיו. עיסאווי פריג' (מרצ): - - - יגאל גואטה (ש"ס): לעצם העניין, חברי, אני מקווה מאוד שנצביע בעד. בסך הכול אני חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב, נצביע בעד. תפילתי לבורא עולם שבעזרת השם לא תצא תקלה תחת ידינו, ושום אישה זקנה בשום מקום בארץ, אני מאמין בשר השיכון, לא תיפגע מזה. תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה עם המזגן? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורלי, את יכולה להגיד שאותי שכנעת. זה לפרוטוקול. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני יכולה להגיד? תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו אנשי בשורה. ומי כמותכם יודע, או יודעים, שאני לא מנדבת מחמאות לקואליציה הזאת, והביקורת שלי כלפיה היא ביקורת אמיתית. אבל כאשר אנחנו מגיעים לנקודת זמן שבה ראוי וצריך לומר תודה, אז ראוי וצריך לומר תודה. אדוני השר, תודה. אני מתנצלת על החוויה הלא-נעימה שהיית עד לה, ואני מתנצלת עוד יותר בשם החברתיים במדינת ישראל, על המחזה המאוד-לא-נעים שהיה פה. אנחנו חודשים עובדים על החוק הזה. החוק הזה נכנס לוועדה כחוק מזעזע, אנטי-חברתי, כחוק שעלול היה לגרום להגליה של האוכלוסיות החלשות ביותר במדינת ישראל, אותן אוכלוסיות שעומדות ויושבות על נדל"ן, אולי על קרקע שווה, אבל על בתים מטים ליפול, אותם אנשים שהדבר היחידי שיש להם ביד זה אולי אותה קורת גג, גם אם היא רעועה. ונכנסנו עם פחד גדול לוועדה – והיו לנו הישגים; היו לנו הישגים לא מדהימים, מצוינים. היו לנו הישגים – איך אמר לי דב חנין? בחלומות הוורודים שלי לא חלמתי שנשיג את ההישגים האלה, ותאמיני לי, לפעמים יש לי גם חלומות ורודים. אנחנו דאגנו לאוכלוסייה המוחלשת, הצלחנו להביא, בניגוד, לפעמים, לחלק מפקידי האוצר, בניגוד לפקידי המשפטים, והצלחנו להביא לכך שאנחנו מביאים להגנה אמיתית. אני אתן לכם דוגמאות קטנות. דיירי הדיור הציבורי שייאלצו לעזוב את דירותיהם ולשוב אליהן בתום פרויקט פינוי-בינוי לא ישלמו תוספת שכר דירה, גם אם הדירה שלהם גדלה. לא ישלמו ועד בית יותר ממה ששילמו בבניין הישן. ואתם יודעים שהמבנה הישן – נורא קל לתחזק אותו – מאשר מבנה חדש, עם מעליות, עם לובי כמו שצריך וכדומה. אותם דיירים לא יהיו יכולים להרשות לעצמם לחזור לאותם מקומות. אנחנו דאגנו לכך שההפרשים, אפילו על הארנונה, לא יושתו ולא יתקיימו על הדיירים המוחלשים. דאגנו לכך שחוק זכויות הקנייה – מכירה קוראים לזה – אבל אותם זכאים של דיור ציבורי יוכלו לקנות את הדירה החדשה מתי שהם רוצים, גם בחלוף עשר ו-20 שנה, לפי התחשוב של הדירה הישנה. אמר לי תומר, היועץ המשפטי של הוועדה, שזו מהפכה אמיתית, שזו בשורה. הוא לא האמין שנצליח להכניס את זה. האמת, אני יכולה להגיד לכם שפורום הדיור הציבורי היה סקפטי. הוא נלחם, עזרו לנו, נלחמנו כמו שצריך, אבל אנחנו אופוזיציה, חבר'ה, יכולנו להגיד מה שאנחנו רוצים, אם לא היה לנו שר השיכון גלנט, והסגן שלו, ז'קי לוי, שמגיע מבית ש – אני יודעת מה האג'נדה החברתית. יש פה חברי כנסת מהאופוזיציה שאני כועסת עליהם מאוד, כי כל הדרישות שלהם נכנסו לגוף החוק. איפה אלי כהן? איפה אלי כהן? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל זה לא נכון, אורלי, זה לא נכון - - - דברים לא נכונים, באמת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תסלחי לי, חברת הכנסת יעל פארן. אני אגיד לך משפט אחד. אני מבקשת שתגני גם על זכותי. משפט אחד – אימא שלי נהגה לומר לי דבר נורא פשוט כשהייתי ילדה וכשהתיאבון שלי גדל עם האוכל, לפעמים, אמרה לי: מה שבא בקלות – לא מעריכים. אני ראיתי חלק מחברי האופוזיציה בוועדות אחרות, בחוקים אחרים, דורסניים, כשהשרים לא הקשיבו להם, ונתנו להם פירורים, הם התרפסו בפניהם, והגיעו למליאה, והפכו אותם לאדוני המלך – רק המילה "מלך" הייתה חסרה. וצודק חבר הכנסת גואטה; בסיפור הזה זה "למה אין לך כובע", וזה התחדד פתאום עם הפטור מחובת מכרזים לשנה וחצי. גם אני לא אוהבת, אבל תסלחו לי, היום הצבעתם בחוק הנציבות על פטור מחובת מכרזים לחמש שנים. פה עשינו פטור מחובת מכרזים לשנה וחצי. דרך אגב, זה משנה את התקדים של רשות החשמל. שם אני הגשתי הסתייגות על פטור מחובת מכרזים. הגיעו אלי אנשי המשפטים והגיעו אלי הנציגים של משרד האנרגיה. מסתבר שגם במשרד המשפטים יש פוליטיזציה, כי אני לא שמעתי אף אחד אומר על הנציבות: למה יש פטור מחובת מכרזים, לחמש שנים. ברשות החשמל - - - היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא, שנייה, תני לי לענות על כמה דברים. ברשות החשמל הייתי מוכנה להגיע לפשרה של שנתיים. הסבירו לי, משרד המשפטים, למה זה לא הגיוני ברשות חדשה, למה חייבים שיהיו יחסי אמון, והפילו לי גם את הפשרה של שנתיים, ועבר החוק עם חמש שנים. אז אם יש פה תקדים הוא תקדים חיובי, כי הורדנו מחמש שנים לשנה וחצי. עכשיו אני רוצה לומר כמה דברים. חבר הכנסת אלי כהן, יושב-ראש הוועדה, יודע כמה עמלנו על החוק הזה ואני רוצה להודות לו על כך שהיה קשוב אלינו. גיליתי חברי כנסת אמיצים, לא מהאופוזיציה, כי זאת לא חוכמה גדולה להיות לוחמני מהאופוזיציה. חבר הכנסת גואטה, למדתי שיש אופי למי שהוא חברתי אמיתי והוא נלחם גם מתוך הקואליציה, ואני יודעת כמה זה קשה. אני הייתי במקום הזה ואיימו עלי לא פעם, וגם נענשתי לא פעם. לולא שיתוף הפעולה ולולא ההבנה, הן של היושב-ראש, שהקשיב לכולנו – ורוב ההסתייגויות שלנו נכנסו לגוף החוק - - היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - לבוא היום ולתקוף זאת צביעות לשמה. לא להיות חברתי לשם המאבק. אנא מכם, אם אתם חברתיים, תהיו חברתיים לשם התיקון. פה יש תיקון חברתי וצריך להגיד תודה לכל העוסקים במלאכה. אם אתם מצביעים נגד, אתם צבועים, ואני לא רוצה להיות חלק מכם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רבותי, סיימנו גם עם בקשות רשות הדיבור. אדוני השר, בבקשה, לרשותך אפשרות להשיב לכל הדברים שנאמרו כאן. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אחרי דבריו של השר יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה אלי כהן ונעבור להצבעות, ויש לנו גם הסתייגויות. אחרי כל כך הרבה מחמאות, אדוני השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: זה מאוזן על-ידי השמצות, זה בסדר. שלום, ערב טוב לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יוסי יונה, אנחנו מבקשים שקט, השר משיב. בטח כשדיברת כאן והגשת הסתייגויות, אתה בטח רוצה לשמוע תשובות. אז נא להירגע ותנו לשר להשיב. קצת כבוד. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: ראשית, אני חושב שאנחנו עוסקים בחוק חשוב ובדיון חשוב. אני מברך על הדברים, גם על דברי הביקורת וגם על דברי השבח. זאת היא עבודתו של הפרלמנט. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, קטנה מאוד. יש בה מרחבים עירוניים רחבים. במדינת ישראל באופן בסיסי היו צריכות להיות בין 25 ל-30 ערים. המעשה הציוני של תחילת שנות המדינה, בעיקר שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, הביא עוד כ-45 עד 50 ערים, הן עיירות הפיתוח לשעבר, שהיום הן מרכזים אורבניים שהולכים ומשגשגים בכל רחבי הארץ. הדבר הזה שהיה, הייתי אומר, משקולת מסוימת מבחינת היכולת של המדינה לתמוך בה לאורך שנים, הופך היום למקור גאווה, למקור ברכה, למקור צמיחה ולמקור אחיזה בשטח. אבל צריך לזכור שהעירוניות היא לא צפופה בישראל. גם בערים הצפופות שלנו אנחנו נמצאים במקומות שהם, באופן יחסי למקומות אחרים בעולם, דלילים. בשנה האחרונה התעמקנו בנושא הזה והגענו למסקנה שהצורך בשימוש במרכזי ערים ובמיוחד במרכזי הערים הגדולות, על מנת לייצר פתרונות דיור מצד אחד ואורבניות, עירוניות, מצד שני – אלה דברים חשובים ביותר. קריאות: - - - שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: למדינה, ביסודו של דבר, יש יכולת השפעה גדולה מאוד. ראשית, יש לה תקציב. שנית, היא קובעת ומשפיעה על התכנון ולבסוף, במדינת ישראל אנחנו גם נמצאים במקום שבו המדינה היא בעלת הקרקע העיקרית. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי רוזנטל, למה אנחנו כאן צריכים לשמוע את השיחה שלכם? לא מכובד. סלפי אפשר לעשות בחוץ. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שבמהלכה השטחים האורבניים הולכים וגדלים ומצד שני מרכזי הערים הולכים ונחלשים, הולכים ומתייבשים. הדבר הזה, במובנים רבים, דורש פתרון כי הוא גם אבסורדי. השטח החשוב ביותר, היקר ביותר, המשמעותי ביותר בעיר הוא מרכז העיר. מאחר שהוא בדרך כלל האזור שנבנה כאזור הראשון, התוצאה היא שהאזור הזה הוא אזור מוזנח ובחלק גדול מהערים אזור ישן, ויש פה פוטנציאל להקים מאות אלפי יחידות דיור במרכזי הערים. קחו מקומות כמו קטמון, כמו הדר בכרמל, כמו יד-אליהו – אלה מקומות שבכל אחד מהם אתה יכול להכפיל את האוכלוסייה פי-עשרה. אני נותן את זה רק כדוגמאות אחדות. כיצד עושים דבר כזה? אתה לא יכול לעבוד בשיטה של בניין בודד, שיפוץ, תמ"א 38 או פינוי-בינוי של בניין, אבל אתה יכול לקחת רובע. ברובע הזה יכול להיות – סדר גודל של אלפי דירות. אתה תקים על אותו עקבה, על אותו footprint של בניינים, בניינים שגבוהים פי-חמישה ופי-עשרה, תדאג לשטחים ירוקים, לשבילי אופניים וכן הלאה, ותייצר מקום מגורים. אבל יש פה דבר נוסף. הדבר הנוסף הוא שלמעשה העיר החדשה צריכה לשלב בתוכה דברים רבים. היא צריכה לשלב גם את המגורים, גם את התעסוקה, גם את הצריכה - - - דוד ביטן (הליכוד): - - - אתה יכול לרדת, אתה יכול לסיים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני נהנה. גם את הצריכה, גם את הפנאי. אתם יודעים מה? במדינת ישראל גם את התעשייה, כי במדינת ישראל התעשייה החשובה היא תעשיית היי-טק, והיי-טק יכול להיעשות במרכז העיר מבלי ללכלך, מבלי לפגוע ויכול להשפיע לטובה. יש לי זמן לא מוגבל, אני מבקש לנצל אותו. לכן, מה שאנחנו מביאים זה תהליך שמצד אחד ישמר את האורבניות, ומצד שני יעצים את הערים ויפתח אותן. לכן, הנושא הזה, כמו שנאמר, הוא נושא חיוני על מנת לדאוג לפתרונות דיור למיליוני אנשים בעשרות השנים הבאות. אבל כאשר אני באתי והסתכלתי על הצעת החוק כפי שהיא עברה בקריאה הראשונה, מצאתי שיש בה שני ליקויים מאוד מאוד חמורים. האחד, אין לה יכולת ארגונית-ביצועית, כיוון שמי שהקים את החוק בזמנו, ראה לעצמו מליאה שיש בה נציגות לכל משרד, אין לה גורם שהוא גורם מבצע ומסוגל לנהל ולמעשה מתקיים בה איזה דירקטוריון שהוא לא גוף ביצוע. אבל הדבר החמור יותר הייתה הבשורה הרעה לאוכלוסיות החלשות שגרות במרכזי הערים. להן לא דאגו, לא בהקשר לפינוי, לא בהקשר לפיצוי, לא בהקשר למתן פטורים מתשלומים נוספים וכדומה. לכן, אני חושב שהפתרון שאנחנו מביאים נותן פתרון לכל הנקודות שציינתי. ראשית, מנגנון ניהולי אחר. שנית, הסדרת היחסים, ככה שארבעה שחקנים משחקים: המדינה, העירייה, האזרח והקבלן. בשם המדינה מדברת הרשות להתחדשות עירונית. יש דאגה עמוקה לשכבות החלשות בסעיפים ניכרים מתוך החוק, ובסופו של עניין אני חושב שהתהליך שהחל לפני שנתיים ולא היה בו ארגון ולא הייתה בו חמלה, הולך ומשנה את מקומו. ולכן, לפני שאני מסיים, אני מבקש להודות לאנשים שפעלו על מנת להביא את הדבר הזה לידי ממש, וגם אנשים שלמדתי מהם משהו בתהליך הזה. ראשית, אני מודה ליושב-ראש הוועדה אלי כהן, שעשה ימים כלילות גם בהשתדלות. קריאה: לילות כימים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: לילות כימים, נכון. אבל פה זה גם – פינוי-בינוי-פינוי. לילות-ימים-לילות, זאת אומרת, כל הסיבוב. ואני חושב שהוכחת את עצמך גם כאדם שמסוגל לשמוע, גם כאדם שמסוגל להחליט, ואולי מה שלא תמיד נפוץ, כאדם שעומד במילתו. אני מאוד מעריך את זה. אני רוצה להודות לסגני ז'קי לוי, שגם מדריך אותי בכל מה שקשור להתנהלות בתוך הכנסת, במישורים נוספים, וגם בצד החברתי. אני רוצה להודות לאורלי לוי אבקסיס, שהיא בעיניי מודל ללחימה על הצדדים החברתיים של האוכלוסיות החלשות. אני חושב שהלחימה הזאת היא לחימה אותנטית, לא עם כל דבר אני תמיד מסכים, אבל אני חושב שהדבר הזה הוא דבר חשוב. אבל לא רק חברי הקואליציה פעלו, גם חברי האופוזיציה. ואני יכול לומר לכם שלמדתי לאורך הדרך גם ממי שמתנגד לי באופן קבוע, אבל לא תמיד, כמו מתמר זנדברג, שהסבירה לי מהי החוויה של עירוניות וחיברה אותי לעניין הזה; כמו מדב חנין, שלדעתי נלחם פה על דברים מאוד משמעותיים, לא רק בחוק הזה, אלא בכלל, ואנחנו לא מחזיקים תמיד באותה דעה, אבל צריך להגיד שבחו של אדם גם בפניו על הדרך שבה הוא פועל. ויש עוד רבים טובים ואחרים, אני לא רוצה להמשיך ולמנות אותם. עבורי בסך הכול, זה היה מבצע מאוד מעניין, חווייתי, אני רגיל לעבוד בשעות האלה, אז אני גם נהנה מזה. תודה רבה לכם, אני ממליץ גם לחברי האופוזיציה לתמוך בהצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר, חבר הכנסת יואב גלנט. חבר הכנסת יוסי יונה רוצה להודיע לנו לגבי הסתייגויות, רבותי – בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, לגבי ההסתייגויות, אנחנו מורידים את ההסתייגויות של הסעיפים 1-4, כולל 4, ומבקשים להצביע על ההסתייגות לסעיף 5, הסתייגות מס' 38, לסעיף 5, שזו בעצם ההסתייגות שנוגעת - - - היו"ר טלי פלוסקוב: כרגע ללא הסברים, רק אם נעבור על הסעיפים. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, בכל אופן משפט, לגבי הסעיף הזה שהוא בעצם סעיף שתובע, או קובע או מבקש, לקבוע שראש הרשות ימונה על-פי כללי המכרז הנהוגים, ועל כך אנחנו רוצים להצביע. האם אנחנו מצביעים פרטנית על כל סעיף, או על שלושתם יחד? על כל סעיף. היו"ר טלי פלוסקוב: או שאנחנו נמשיך אחר כך ואתה תגיד לי על מה להצביע בזמן ההצבעה, מה שנוח לך. בזמן ההצבעה. בסדר, רבותי. אם זה ככה, חבר הכנסת יוסי יונה, תחזור למקום, ואנחנו מצביעים על ההסתייגויות. סעיפים 1–4, אין לנו הסתייגות. כעת נצביע על ארבעת הסעיפים האלה כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 106 בעד סעיפים 1–4 – 55 נגד – 3 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 55, שלושה מתנגדים. לפרוטוקול – להוסיף את יעל גרמן גם כתומכת. סעיפים 1–4 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת לסעיף 5, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 38, של קבוצת סיעת המחנה הציוני: חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף, וחברי הכנסת חיים ילין ויוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יוסי יונה, אני מציעה לך לשבת במקום, ואני אשאל אותך. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברי הכנסת חיים ילין ויוליה מלינובסקי לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 23, מתנגדים – 35, אין נמנעים. הסתייגות מס' 38 לא אושרה. חבר הכנסת יוסי יונה, הסתייגויות 39, 40, 41 – מה אתן? זה אומר, רבותי, שמסעיף 5 עד סעיף 18, סליחה, גם 19 ו-20, אין הסתייגויות. לגבי ההסתייגות אחרי סעיף 18, מה אתה? יוסי יונה (המחנה הציוני): משפט אחד, ברשותך. הסעיף הזה הוא רק נוגע - - - היו"ר טלי פלוסקוב: להצביע או לא להצביע? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אומר, בהצעת החוק המקורית הייתה אמורה לקום קרן. ובהצעה הזאת שלפנינו הקרן הזו לא קיימת. היו"ר טלי פלוסקוב: הבנו. להצביע על ההסתייגות הזאת? דוד ביטן (הליכוד): אין פה דיונים - - - יוסי יונה (המחנה הציוני): תן לי הזדמנות להגיד. דוד ביטן (הליכוד): - - - יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני אומר - - - היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו כעת נצביע מסעיף 5 עד סעיף 18, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 108 בעד סעיפים 5–18, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 5–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 57 חברי כנסת, 6 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 5–18, כולל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 73, אחרי סעיף 18 – קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 73. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין לאחרי סעיף 18 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 27 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 73 לא אושרה. מכאן, חבר הכנסת יוסי יונה, כל ההסתייגויות הוסרו? לא. מסעיף 19 עד 29 אני יכולה להצביע. מסעיף 19 עד סעיף 29 אין הסתייגויות. לכן נצביע על הסעיפים האלה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 110 בעד סעיפים 19–29 – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 19–29 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 57 חברי כנסת בעד, 6 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 19–29, אושרו כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 79 לסעיף 30. נכון, רבותי? בבקשה, מצביעים על הסתייגות מס' 79. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 34 נמנעים – 1 ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין לסעיף 30 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 27 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אחד נמנע. הסתייגות מס' 79 לסעיף 30 לא אושרה. כעת, רבותי, אנחנו נצביע על סעיף 30 ו-31 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 112 בעד סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 57 חברי כנסת, שישה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 30 ו-31 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כעת הסתיימה ההצבעה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 113 בעד החוק – 57 נגד – 6 נמנעים – אין חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 57 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אלי כהן מבקש לברך. בבקשה, אדוני. אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): חברים, אעשה את זה מאוד קצר. אני רוצה באמת להודות שאנחנו יוצאים מכאן לפחות בתחושת סיפוק. אני רוצה לברך את חברי הקואליציה והאופוזיציה שמצאו לנכון לתמוך בחוק חשוב זה, שנותן בשורה אמיתית. ברשותכם, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת אריאלה מלכה, על עבודתה. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים – התברכנו ביועצים משפטיים מעולים – תומר רוזנר, גלעד קרן ואור, החברות ממשרד המשפטים, כרמית והדס – שכחתי קודם לציין את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שהיה שותף גם הוא לדברים. אני רוצה – תודה מיוחדת לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, שסייע רבות לגבש בין היתר את ההסכמות. תודה לך, אדוני. אני רוצה כמובן לסכם בתודות לשר האוצר, שקידם את הנושא, לשר יואב גלנט ולסגנו ז'קי לוי, שעשו, אני חושב, דברים רבים וחשובים לטובת הדיור הציבורי. אני חושב, הוכחתם שוב, השר גלנט וסגן השר ז'קי לוי, שבאמת מה שעמד לנגד עיניכם זה השיקולים החברתיים, ובהחלט אנחנו מביאים כאן – לא בשורה נדל"נית; אנחנו מביאים כאן בשורה חברתית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש הוועדה להתחדשות עירונית, חבר הכנסת אלי כהן.