קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1074); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - - היו"ר יצחק וקנין: רק דקה, גברתי השרה. דקה אחת. חברי הכנסת, כל רשימת הדוברים שונתה בהתאם להסכמה, שכנראה ישנה, בין הקואליציה לאופוזיציה. אם כן, אני רק אומר, ראשון הדוברים – איימן עודה, שלוש דקות, אחרי שהשרה תסיים להציג את הצעת החוק. שרת המשפטים איילת שקד: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס׳ 109), התשע"ו–2016, שהוגשה על-ידי שר האוצר ועל-ידי, מבקשת לתקן את פרק האכיפה והעונשין בחוק התכנון והבנייה, וכן את חוק העבירות המינהלתיות, באופן שיביא להגברת האכיפה בעבירות תכנון ובנייה. עבירות על חוק התכנון והבנייה הן בין העבירות הנפוצות ביותר, ומבוצעות בידי כל מגזרי האוכלוסייה ובכל שכבותיה. בתי-המשפט התבטאו לא פעם כי מדובר במכת מדינה, שיש להילחם בה ולמגר אותה. שותפים לכך גורמים רבים: היעדר מידע זמין ועדכני על עבירות בנייה, אי-העמדה לדין, התמשכות ההליכים, ענישה מקילה, היעדר אכיפה ביחס לביצוע צווי ההריסה הכלולים בגזרי הדין ומשך הזמן הנדרש להוצאתם לפועל של פסקי דין הכוללים צווי הריסה. כל אלה גורמים לפגיעה קשה בהרתעה, הן של העבריינים עצמם והן של האחרים הלומדים ורואים לנגד עיניהם כיצד יוצא חוטא נשכר והבנייה הבלתי-חוקית משתלמת לעבריין. לאור כל אלו, מונה צוות בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה האזרחי, ארז קמיניץ, לבחינת ההתמודדות עם עבירות תכנון ובנייה. בהתאם להמלצות הצוות, גובשה הצעת החוק שמובאת בפניכם היום. השר יריב לוין, אתה רואה שהבטחתי לך שנעביר את זה בקריאה הראשונה? משרד המשפטים עובד מהר. נדבך מרכזי בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עברייני תכנון ובנייה, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת, היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי שניתן להפיק מכך. במסגרת זאת, הצעת החוק כוללת גם תיקון לחוק העבירות המינהלתיות, אשר יאפשר להטיל קנסות מינהליים על עבירות תכנון ובנייה, ללא צורך בניהול הליך פלילי. בנוסף, מבקשת הצעת החוק לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי-חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים. בנוסף, מבהירה הצעת החוק את סמכויות היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה במשרד האוצר והפקחים מטעמה לבצע פיקוח ואכיפה בכלל מרחבי התכנון בארץ, להעניק לה סמכות בקרה על עבודת האכיפה של הוועדות המקומיות, ובמקרים מסוימים אף סמכות להיכנס בנעלי ועדות מקומיות שאינן מבצעות אכיפה אפקטיבית. כמו כן, מוצע לאפשר לרשות מקומית שהיא חלק מוועדה מרחבית ומסוגלת לנהל מערכת אכיפה יעילה לקבל את סמכויות האכיפה של הוועדה המרחבית כדי לבצע אכיפה יעילה בתחומה. אני סבורה כי יש ביכולתה של הצעת החוק להביא לשינוי מציאות, אשר תאפשר להביא לאכיפה יעילה של עבירות תכנון ובנייה מחד, ולהביא לידי מימוש את התכנון המיטבי כפי שהוכרע על-ידי מוסדות התכנון מאידך. הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק - - היו"ר יצחק וקנין: תודה לשרת המשפטים. כן, גברתי השרה? שרת המשפטים איילת שקד: - - ולהעביר אותה לוועדת החוקה. נראה לי, לא? היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה גברתי השרה. אני מודה לשרה איילת שקד, שרת המשפטים. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איימן עודה – שלוש דקות, חבר הכנסת מסעוד גנאים – שלוש דקות, אחריו. נא לאפשר לחבר הכנסת איימן עודה להגיע לדוכן. אדוני, חבר הכנסת איימן עודה, שלוש דקות לרשותך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, גברתי שרת המשפטים איילת שקד, חשוב לי שתשמעי אותי, בבקשה. טוב, יש שתי גישות: יש גישה אזרחית דמוקרטית ויש גישה לעומתית, גזענית, לא מחפשת הסכמה, פשרה, לא מנסה להבין בשום פנים ואופן, וזוהי הגישה של הממשלה. גברתי שרת המשפטים, חשוב לי שתשמעי מה אנחנו מציעים. גברתי, ישנם 50,000 בתים לא מורשים בקרב האוכלוסייה הערבית. אנחנו מציעים כך – המדינה הורסת בית כל שלושה חודשים בערך, ואנחנו בונים 30 בתים לא מורשים כל חודש בערך. אם נמשיך כך, אפילו אם תהרסו 30 בתים, 40 בתים, 50, 60, 70 בתים – המצב יישאר על כנו. כך לא פותרים בעיה. אז מה אני מציע לך? מה הצענו לשרים? מה הצענו לראש הממשלה? שהמדינה תחליט על הקפאת הריסה במשך שנתיים, ואנחנו נקיים כינוסים בכל היישובים הערביים, אנחנו יחד עם ראשי מועצות מקומיות נבקש מהם לא לבנות ללא רישיון במשך שנתיים. אני חושב שהגישה הזו היא גישה של win-win situation, היא גישה טובה לכולם. ותוך השנתיים הללו מקדמים תוכניות מתאר ולגליזציה לכל הבתים הלא-מורשים, כי כולם מבינים מאיפה הבעיה: הבעיה היא שהמדינה בנתה 700 יישובים חדשים משנת 48' עד עכשיו, כולם ליהודים ואפס לערבים, שהמדינה הפקיעה את האדמות שלנו, במיוחד בשנות ה-50 וה-60, כי המדינה לא אישרה תוכניות מתאר במשך 20 שנה. היה פה שר פנים, אלי ישי, שאמר: אני מטעמים אידיאולוגיים לא מאשר תוכניות מתאר ליישובים ערביים. אז נוצרה בעיה אובייקטיבית. לא עבירה כתוצאה מעבריינות, אלא פשוט מאוד אנשים מחפשים קורת גג. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אבל הממשלה הולכת בגישה לעומתית, בגישת אנטי, שלא תיטיב עם אף אחד. אני מסכם, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אנחנו צריכים ללמוד ברצינות, לבקש מאנשים שיעשו מרי אזרחי, כלומר לא ישלמו את הקנסות, ואנחנו נהיה מוכנים לשלם את המחיר. כן, לא לשלם את הקנסות, אפילו שייכנסו לבתי-סוהר. זו הזמרת פיירוז שאמרה - - היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): - - (אומר בערבית ומתרגם) – אין בתי-סוהר שיכולים לכלול את כל האנשים. כנראה אנחנו צריכים להתמודד בצורה הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מקדים אותך ברשימה של הדוברים על מנת שתוכל להחליף אותי. שלוש דקות, בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב הצעת החוק שהיום מוצגת בכנסת הולכת הפוך למטרתה של המדינה והמחויבות שלה לאזרחיה. מדינה תחילה צריכה לדאוג שאזרחיה אכן לא יעברו על החוק, ויבנו ויחיו לפי החוק. אבל המדינה גם צריכה להתחשב בצרכים של האוכלוסייה ושל התושבים. אדוני היושב-ראש, יש תחומים שיש בהם שקרים ויש בהם אגדות ויש בהם הגזמה. התחום הראשון זה כאילו כל הערבים בונים ללא היתר, הם כאילו חיים במערב הפרוע ואין חוק. השקר השני הוא בתחום הארנונה. סגן שר במדינת ישראל אמר לכלי התקשורת שהערבים משלמים, כולם, בממוצע, רק 10% מהארנונה. אדוני היושב-ראש, אני מתערב אתו, אני מאתגר אותו שילך למשרד הפנים ושם יבדוק. אחוזי הגבייה ברוב העיריות והמועצות הערביות הוא יותר מ-80%. היינו לפני שבוע ברהט ושאלנו את ראש עיריית רהט: כמה אתה גובה ארנונה? – את סייד טלאל אל קרנאווי. הוא אמר: 90%. תלכו ותבדקו. גם בקשר לבתים שהם ללא היתר או עם צווי הריסה יש ניפוח. אדוני היושב-ראש, מדינה שהיא לא מזדרזת, לא אפילו נהנית להרוס לאנשים ולהגיד שהתושבים הערבים, בתיהם, עשרות אלפים, נבנים בלי היתר. מדינה צריכה ליהנות כאשר היא אומרת: אני סיפקתי לתושבים את כל מה שהם צריכים – אדמות, קרקעות לבנות ולתכנן. אדוני היושב-ראש, אנחנו אמרנו הרבה בקשר לעניין של ההצעות שלנו לקראת פתרון שיכיל את הבעיה הזו, אבל לצערי הרב, הממשלה עד עכשיו מסרבת להצעה שלנו, שהיא תקפיא את ההריסות לשנה וחצי וראשי הרשויות הערביות יתחייבו שהם לא מרשים לבנות מחוץ לתחומי המתאר ותוך כדי נפתור את הבעיה. למה אף אחד לא מדבר על הבנייה הבלתי-חוקית ביישובים היהודיים? שם הממדים הם גבוהים ורחבים, והאחוזים גבוהים מאוד. למה אתם רוצים לצייר את הערבי כאילו הערבי הוא פורע חוק? הערבי רוצה צדק, רוצה שוויון, רוצה מדינה שתכיר בצרכים שלו. 20% מתושבי המדינה, יש להם רק 2% אדמות. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, יש ויכוח מתמיד בינינו לבין הממשלה ובדעת הקהל ובתקשורת. והשאלה שמופנית אלינו תמיד: למה הערבים בונים ללא – אתם בונים ללא רישיון. כל אחד מאתנו, מוטחת בפניו האשמה כבדה: למה אתם בונים בלי רישיון? ואז התשובה היא כל כך פשוטה: כי פשוט לא נותנים רישיונות בנייה. למה לא נותנים? כי אין תוכניות מתאר שעונות על הצרכים של פיתוח והתפתחות חברה, גם באופן עתידי – כי גם הערבים, יש להם ריבוי טבעי ואופק של התפתחות: מעבר לכביש, מעבר לגבול הדרומי, הצפוני, למעלה, למטה, אחורה קדימה; יש צרכים לצעירים, לזוגות צעירים, גם כשהמדינה לא בונה להם במשך עשרות שנים. ואז הצטבר מספר עצום, עשרות אלפי בתים שנבנו ללא היתר, אבל נבנו על קרקע פרטית. אני מדבר על הבתים שהם על קרקע פרטית, שרובם המוחץ בתוך תוכניות המתאר. באנו כבר שנים עם הצעה – אדוני היושב-ראש, אני אמרתי לך את זה לפני כמה שנים. אמרנו אז לראש הממשלה אולמרט ואמרנו לראש הממשלה נתניהו אחד על אחד, ואמרנו לו כשארבעתנו נפגשנו עם ראש הממשלה: בוא נקפיא את ההריסות, ומנקודת האפס ראשי הרשויות, חברי הכנסת, ראשי הציבור, מובילים חברתיים – כולנו נפעל כדי לפתוח דף חדש. צריך אמנה בין הממשלה לבין הציבור הערבי והנהגתו בנושא התכנון ובנייה, לא צריך חוק כזה. מה זה החוק הזה? אמרו: טוב, נתנו לכם כסף מסוים בתוכניות המתאר – זה גזר – ועכשיו ניתן לכם מקל. ככה בדיוק אמרו. ראש הממשלה אמר את זה, אלקין אמר את זה, יריב לוין אמר את זה. תגיד, מה, אתה מנהל בית-ספר ואנחנו תלמידים? אנחנו אזרחים, יש לנו צרכים, לציבור שלנו, למשפחות שלנו, ליישובים שלנו. בטייבה, באום-אל-פחם, בגליל, בנגב, לא רוצים לבנות ללא היתר. רוצים לבנות עם היתר. תאפשרו לנו. אני, כל קדנציה, אדוני היושב-ראש, מציג הצעת חוק לבניית עיר ערבית חדשה. חלוקה שוויונית של קרקע, כדי שאפשר יהיה לבנות עיר. כל פעם הממשלה מחדש דוחה את הצעתי. אז איך זה משתלב עם הפנייה הנרגשת, עם הצהרת האהבה והקילוסין של ראש הממשלה לערבים? איך, איך זה? תן לי הסבר. אתה יודע מה? אני מעדיף את דברי המתק האלה על ה"נוהרים", בטוח שאנחנו מעדיפים את זה. אבל (אומר דברים בשפה הערבית). אין כסף בחשבון הזה, אין כסף בבנק. היו"ר יצחק וקנין: גם אין זמן, נגמר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אז מתחילים מחדש, אדוני היושב-ראש, מתחילים לספור מחדש. לכן, חבר הכנסת טלב אבו עראר, גם בנגב, עשרות אלפים ביישובים לא מוכרים. איפה יש יישובים לא מוכרים? רק בישראל. אנשים רוצים לגור עם תשתיות, עם שירותים אלמנטריים, אמפיריים, כדי לחיות באופן שוויוני. כמו שאמר השר בנט, הערבים לא נוהרים, הערבים אזרחים, הם הולכים לקלפיות. אי-אפשר לשמוע את דותן, ראש מועצת גליל תחתון, אומר שהוא לא רוצה שהערבים ייכנסו לבריכות. וואלכ, תתרגם את זה לגרמנית, זה יישמע הרבה יותר אותנטי, הרבה יותר מפחיד, גם כלפי ערבים, גם כלפי יהודים. ולכן הגיעה העת - - - היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אם אפשר לסכם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת האתיקה בזמנך החופשי, הגיעה העת לצקת תוכן להבטחות המתקתקות. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. להבדיל מאחרים, אתה, יש לך תשע דקות, כיוון שהוא מקבל את ארבע הדקות של מיכל רוזין, שוויתרה לו. הוא יקבל תשע דקות דיבור. יש לו חמש שלו ועוד ארבע. יעקב מרגי (ש"ס): עיסאווי, רק אל תצעק עלינו. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא צועק, אני רק אציין עובדות. היו"ר יצחק וקנין: לאחר עיסאווי – יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחרי עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות – אני מבין שנופל בחלקי שטיבי ישב - - - היו"ר יצחק וקנין: גם תשע דקות, גם שני יושבי-ראש, מה עוד אתה רוצה? עיסאווי פריג' (מרצ): אז אני מבקש לאפס – סליחה, אדוני היושב-ראש, רק הזמן, לא על חשבוני, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, (אומר דברים בשפה הערבית). חברים, לפני כחודש נתקבלה החלטת ממשלה 1559 עם בשורה, והיטיבו לפני להגיד שזה צ'ק, נכון לעכשיו, ללא כיסוי. והשמועות מתרוצצות – אם זה 10 מיליארד תמיכה במגזר הערבי, 12, 14, 15 – בינתיים לא ראינו כלום. הכסף עוד לא התחיל לנהור. קריאה: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): עוד לא נוהר. כשאתה רואה את הסכומים האלה, אתה חושב לעצמך שהמגזר הערבי הולך להיות הסביון של מדינת ישראל. אתה שומע 15 מיליארד, הולך להיות – וואי, כמה כסף נותנים להם. הסביון. בינתיים, בתמורה למשפט הזה של ראש הממשלה, החברה הערבית צריכה לתת מקדמה, לשלם. אז מה קורה? אני רוצה להגיד את זה שהשר בנט גם יקשיב. השר, תהיה אתנו, באמת. עזוב עבודה, תהיה אתנו. אתה שר החינוך - - - היו"ר אחמד טיבי: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): אתה שר החינוך של כלל מדינת ישראל, ונכון לעכשיו אתה וראש הממשלה ביחד. לך תדע בעוד חודש מה יקרה, אז בא נתמקד. אי-אפשר לדעת, המחנה הציוני - - - היו"ר אחמד טיבי: אדוני השר, אם אתה רוצה לענות בדיוק לחלק הזה של הדברים, אתה רשאי. עיסאווי פריג' (מרצ): המחנה הציוני מתחמם בינתיים על הקווים. אני - - - שר החינוך נפתלי בנט: נורא חם שם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני רואה אתכם מתחממים - - עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה רואה אותי מתחמם, עיסאווי? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): תנו לי, עכשיו אני מדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה מקשקש? מה זה הקשקוש הזה? אתה מתעסק אתנו עכשיו? עיסאווי פריג' (מרצ): זה קשקוש? זה כואב לכם, האמת כואבת. אני תמיד נותן בראש כדי לעורר אתכם, שלא תעשו את הסקילה. אני מעורר אותך. אל תתחמם. יואל חסון (המחנה הציוני): האמת לא כואבת. אל תעורר אותי, אני לא צריך שום הטבה. אתה לא קובע סטנדרטים. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו תן לי לחזור לשר. אתה רואה - - - יואל חסון (המחנה הציוני): באמת תחזור לשר. עיסאווי פריג' (מרצ): תראה, כבוד השר, זה חשוב, הדיון הזה. חברים, החלטה 1559, עכשיו הצעת החוק תשלום המקדמה מונחת כאן. אני שואל אתכם, אני שואל אותך, אדוני השר, אין אחד שמעודד בנייה בלתי חוקית. אף ח"כ כאן, אף ח"כ באולם הזה – ואני הראשון, אני נגד בנייה בלתי חוקית, נגד עבירות על החוק. אנחנו אנשים שומרי חוק. אנחנו אנשים שומרי חוק. אבל תראה מה אתה עושה, מה אתם עושים, והשרה איילת שקד – אתם, לאורך עשרות שנים יש מדיניות של ממשלה כלפי היישובים הערביים. יש ליקוי תכנוני שהוא חלק ממדיניות, והמדיניות הזו, שגרמה למצב שאנשים רוצים לגור – עכשיו האזרח צריך לשלם את המחיר של המדיניות הממשלתית שמתעלמת באופן עקבי מצורכי אזרחיה. יש לה מחויבות לתת תכנון לאזרחיה – היא מתעלמת – אז עכשיו אתה האזרח, אחרי עשרות שנים, אנחנו נעניש אותך. למה נעניש אותך? כי הממשלות לא תכננו טוב. עכשיו, בימים אלו, עשרות ומאות בתים קיבלו צווי הריסה. חלק מהבתים האלה – ואני מעלה את זה שאלה לכל החברים – חלק ניכר מהבתים האלה נמצאים בתוך היישובים, בתוך היישובים, ובחלקם הגדול אמורים להיות חלק מתוכנית המתאר העתידית שאו-טו-טו הולכת להיות מאושרת ביישובים הערביים. תראה מה אתם מציעים להם, אתם אומרים להם: תהרוס את הבית, תשלם את הקנס, בעוד כמה חודשים זה יהיה שטח בתוך תוכנית המתאר, לך תבנה אותו מחדש. על איזה היגיון אנחנו מדברים? על איזה היגיון אנחנו מדברים? שכחנו שאנחנו מדברים על זכות בסיסית, קורת גג, שהיא זכות חוקתית? או שכשמדובר באוכלוסייה הערבית, היחס אליה שונה? היחס אליה שונה. הרי עמדו לפני כאן ואמרו: אפשר להסדיר את הכול בהבנה. למה אתם מביאים את זה בחקיקה רק באלמנטים שליליים שמדברים לאוכלוסייה? למה? אני רוצה שאתם תבואו לכאן ותגידו: טעינו כלפי אזרחינו הערבים, אזרחי מדינת ישראל, אנחנו רוצים לתקן את העוול הזה, ותתקנו את זה אפילו בחקיקה חיובית. מה אתם עושים? מה אתם עושים? עוד לא נתתם כלום ואתם רוצים לקחת. אז לאורך כל ההתנהלות שלכם, אם זה ברמה התכנונית הלקויה, אם זה ברמת ההתעלמות מאזרחי המדינה העקבית, עכשיו אתם באים לתת עוד פטיש בראש, כי לפני שמחליטים צריכים לשאול את עצמנו איך אני עושה את זה. כשאני קראתי את תסקיר החוק, חברים, אני שאלתי את עצמי כמה שאלות: מתכון החמרת ענישה, מתכון יותר אכיפה, מתכון הגבלת סמכות בית-משפט – תראו את הדברים שאתם משתמשים בהם: יותר קנסות, יותר אכיפה, יותר ענישה והגבלת בית-משפט. אפילו אם אתה אזרח, מגיע לך לערער על עונש מסוים; בית-המשפט, יש לו הגבלה, הוא לא יכול לתת לך. כל ארבעת המרכיבים האלה, שמתם את זה בחקיקה, למרות שהמצב העכשווי, הקיים, מאפשר לכל גורמי החוק לאכוף ולעצור בנייה בלתי חוקית. אבל הליקוי שלכם, אתם רוצים לזרוק על האזרח הפשוט – יאללה, נסבול, קדימה. ניקח ממנו אפילו את הזכות ללכת לבית-משפט. חברים, המצב במגזר הערבי צועק לשמים. אדוני השר, אתם לפני כחודשיים-שלושה, כשאישרתם את תוכנית 1559, הייתה כותרת שאמרה: מאמצי הממשלה ליצירת פתרונות דיור למגזר הערבי. אתם קיבלתם החלטה שמטרתה למצוא פתרונות דיור למגזר הערבי. זאת ההחלטה שקיבלתם. בשיטה שאתם נוהגים, זה לא מציאת פתרונות למגזר הערבי; זה עוד הכבדה, עוד סנקציות ועוד רמיסת אזרחי המדינה שאתם מחויבים, מחויבים, לתת להם את השירות. אתם פועלים בניגוד מוחלט, בניגוד מוחלט למה שאתם מחליטים. אם אתם התחייבתם והחלטתם לאשר תוכנית שתביא לפתרון מצוקת הדיור במגזר הערבי, אדוני, זאת לא הדרך. זאת לא הדרך. את רוב המצוקה במגזר הערבי אתם יצרתם, ואתם צריכים לנהל את הפתרון הזה בשיטה אחרת. ויש אוזן קשבת בכל הרבדים בחברה, הן מהמועצה, הן מראשי הרשויות וכל ראשי המגזר הערבי. יש כוונות טובות לשיתוף פעולה כדי למצוא פתרון אמיתי. אז אנא מכם, אנא מכם, אל תגררו אותנו למצב שלא רוצים להיות בו, מצב לא טוב לנו ולא טוב לכם, וחשוב לחשוב בשנית. הצעת החוק הזאת תבוא לקריאה שנייה ושלישית, וזה לא מאוחר. לשם כך, חברים, אין מקום להצעת חוק. זו הצעת חוק שבאה מתוך רצון פופוליסטי כדי לאזן את הכוונה הטובה, כביכול, שהייתה לממשלה. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אל-נאאב ג'מאל זחאלקה, תפאדל. קריאה: ובעדין? היו"ר אחמד טיבי: ובעדין – אל-נאאב איתן ברושי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההצעה - - - היו"ר אחמד טיבי: נא לפזר את ההפגנה בפינה. ניסן סלומינסקי, שלי יחימוביץ, בני בגין. תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זכות ההפגנה והמחאה - - - היו"ר אחמד טיבי: בפינה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הצעת החוק שלפנינו איננה פותרת שום בעיה, אלא יוצרת בעיות חדשות. ישנה בעיה של בתים שלא קיבלו רישיון, והצעת החוק אינה מטפלת בזאת, אינה מספקת פתרונות. היא מענישה אנשים שנאלצו לבנות את בתיהם ללא קבלת רישיון בגלל מצוקת קרקע לדיור, בגלל שאין פרויקטים של דיור, אין פתרונות דיור ביישובים הערביים, ובגלל שאין תוכניות מתאר המאפשרות בנייה ברישיון. אלה הן הסיבות. כמעט כל הבנייה ביישובים הערביים היא בנייה אישית מתוך מצוקת מגורים, לא למטרת רווח כלכלי, לא מניפולציה של הרשויות כדי להרוויח יותר, לא בנייה כדי להשכיר, לא בנייה כדי לבנות מפעלים או כל מיני דברים. פשוט לאנשים אין איפה לגור, ובונים את הבית. הצעת החוק היא כל כך ברוטלית, שאינה עושה שום הבחנה בין אדם שבונה בית מתוך מצוקה אישית לבין אחר שבונה מתוך תאוות בצע. היא אפילו נותנת הנחות לתאבי בצע. כלומר, אם אתה בנית בית או בנית בניין תוך מרמה, תוך שוחד, תוך שחיתות, לא מענישים אותך על הבנייה, מענישים אותך על העבירות הפליליות. כאן נבנה בית בצורה לא חוקית, בוא נגיד ככה, לא על-פי החוק הקיים, וכאן נבנה בית אותו הדבר – פה מענישים את האדם העני, את האדם, את עמך. ואת האליטות, את בעלי ההון שעושים שחיתות לא מענישים. משאירים, לא הורסים בית שנבנה במרמה ובשחיתות, לא מטילים עונש על הבנייה הלא-חוקית. זה מחוסר כל היגיון, ואין פה שום שוויון. למה? צריך להגיד את זה על השולחן: הערבים, בדרך כלל הבנייה הלא-חוקית ביישובים הערביים היא בגלל מצוקה אישית. אין איפה לגור. והרוב המכריע של הבנייה הלא-חוקית ביישובים היהודיים היא מתוך תאוות בצע. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אנשים, מתוך מניעים כלכליים – ובמקום שכאן יענישו יותר, מענישים את האדם שמנסה למצוא מגורים. זכות המגורים וזכות הבית וזכות לקורת גג היא מעל לכל החוקים, זה אפילו נכתב אצל חמורבי לפני 3,000 שנה. היו"ר אחמד טיבי: שוכראן, יא נאאב ג'מאל זחאלקה. נאאב ברושי – לא נמצא. עיסאווי פריג' (מרצ): הגזמת. אני רואה ברשימה, כולם חברי כנסת ערבים. היו"ר אחמד טיבי: אלה שהבתים שלהם ייהרסו אם החוק יתקבל. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנתי בזבט תלת דקאאק. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, יכול להיות שרבים מחברי הכנסת לא שמו לב שבשבוע שעבר לא הייתי בכנסת. הייתי בביקור בדרום-אפריקה, שם נפגשנו עם אנשים שכיהנו כשרים, וגם עם שר האוצר של מדינת דרום-אפריקה. ובנימה של התנצלות כזו, עם זה שהוא קצת מתבייש במה שהוא אומר, הוא הודיע לנו שלא הספיקו מאז שנפל שלטון האפרטהייד בדרום-אפריקה לבנות בתים, דיור ציבורי לאזרחים, יותר מאשר 3.5 מיליון בתים. הוא הרגיש שהם לא עשו מספיק. הם רק בנו 3.5 מיליון וחצי בתים שניתנו מהמדינה לאזרחי המדינה שקופחו שנים רבות בגלל משטר האפרטהייד. יש ממשלות כאלה שמרגישות את האחריות שלהן על העתיד והזכויות של האזרחים שלהם. כאשר במדינה פה הממשלה לא רק שלא רוצה לסייע, לא רק שהמדינה לא רוצה לתת מהאדמות שהופקעו בעבר מהאוכלוסייה הערבית, אלא גם רוצה ומתכננת, ומתפארת שרת המשפטים שמשרד המשפטים פועל במהירות רבה וביעילות רבה כדי להוציא את החוק הדרקוני הזה בנושא תחת הכותרת היפה של תכנון ובנייה, והיה צריך לקרוא לזה "חוק ההריסה" במקום "התכנון והבנייה". זה קשה לדבר לעצמי, תאמינו לי. היו"ר אחמד טיבי: אל-נאאב סלומינסקי, זו פעם שנייה-שלישית שאני קורא לך. אני לא קורא לך לסדר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): למה? הזדמנות, הזדמנות - - - היו"ר אחמד טיבי: (אומר דברים בשפה הערבית.) זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תדיח אותו. היו"ר אחמד טיבי: אני לא רוצה לנקום. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אצלנו במדינה משרד המשפטים פועל ביעילות כדי ליישם את היוזמה גם של ראש הממשלה וגם של שרים בתוך הממשלה הזו, שקשה להם לראות שהאוכלוסייה הערבית כן רוצה לבנות וכן רוצה להתקדם וכן רוצה לחיות, והיא לא פורעת חוק כמו שמנסים לתאר אותה. ומקבילים את הנושא של התוכנית הכלכלית, שעד היום הזה מנסים להבין אותה ולעכל מה באמת נמצא בתוך התוכנית הזו, מתנים את הכול בנושא של הריסת בתים. ומקדמים חוק במהירות פז כדי לאכוף את העניין של הריסת הבתים. בסופו של דבר כנראה, לצערי, החוק הזה, נילחם בו, אבל יעבור. אבל אל תעלו שוב על הדוכן הזה ותגידו שאנחנו מסיתים את האוכלוסייה שלנו. כאשר תתחילו להרוס בתים אתם צריכים לשקול את זה טוב מאוד, כי אף אחד, אף אחד לא רוצה לראות את הבית שלו נהרס מול העיניים. בעצם מי שמסית את האוכלוסייה הזו נגד הממשלה זה מה שעושה הממשלה עצמה גם מבחינת החוקים שהיא מחוקקת וגם מבחינת המדיניות שהיא מובילה, ואומרת לאזרחים הערבים שהם לא רצויים בתוך המדינה כאזרחים שווים. היו"ר אחמד טיבי: יעתיכ אל-עאפיה, אוח'ת עאידה. אל-נאאב א-שיח' עבד אל חכים חאג' יחיא. זהבה גלאון (מרצ): יש מצב שלקחת לי את המטען? היו"ר אחמד טיבי: סליחה? זהבה גלאון (מרצ): אם יש מצב שלקחת לי את המטען. היו"ר אחמד טיבי: לא. אני דוחה בשאט נפש את האמירה הזאת. לא לקחתי לך שום מטען. זהבה גלאון (מרצ): היחיד שיש לו את החוצפה לעשות את זה - - - קריאה: - - - זהבה גלאון (מרצ): - - - היו"ר אחמד טיבי: תבדקי אצל יוסף ג'בארין או אוסאמה. תפאדל, שיח'. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא עם הכותרת "החמרת ענישה". יש החמרת ענישה למטרה מסוימת. למה אתה מחמיר? כי אתה רוצה להשיג מטרה מסוימת. אבל מה המטרה שממשלה רוצה להשיג מהחמרת הענישה? האם זו הרתעה או שזו נקמה, או שיש אנשים בממשלה שהם סדיסטים, נהנים מהסבל של אנשים? צריך להבין מה המטרה של החמרת הענישה: אם המטרה שלא יבנו ללא היתר, אז אפשר לאשר תוכניות מתאר. אבל למה לא מאשרים תוכניות מתאר? כי תוכנית מתאר זה לא רק בנייה, זו תוכנית כלכלית, חברתית, תעסוקתית, אזורי תעשייה, חינוכית, וגם בנייה לבתי מגורים. כי תוכנית מתאר זה לא רק איפה לבנות מגורים. אם יהיו תוכניות מתאר, אז גם המדינה תהיה חייבת לבנות בתי-ספר, להקים כבישים, להקים מבני ציבור, אז את זה היא לא רוצה, המדינה לא רוצה את זה, לכן היא לא מאשרת, והכי קל והכי פשוט לבוא ולהגיד: אתם עבריינים. לא יכול להיות שמדינה שלא מאשרת תוכניות מאתר לאזרחיה ונוהגת בהם כאויבים, התוכנית הזו היא לנהוג בערבים כאויבים. הממשלה הקודמת, עם אותו ראש ממשלה, חלק רב מאותם שרים שהיו באותה ממשלה קודמת, הקימה צוות 120 יום כדי לבדוק ולחקור את מצוקת המגורים לאוכלוסייה הערבית. המסקנה שלהם הייתה ברורה: המדינה כשלה בניהול הפרויקט הזה של תכנון ובנייה באוכלוסייה הערבית כי היא לא אישרה תוכניות מתאר, לא הרחיבה תחומי שיפוט. במקום לבוא ולפתור את הבעיות, היא באה כדי להעניש וכדי להרוס. אז אם היום יש מצוקת מגורים, מצוקת שיכון לאוכלוסייה הערבית, אז מה זה אומר? שאם הורסים, אז מחמירים את המצוקה הזו. לכן, אוכלוסייה, שלפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש לה יותר מ-52% מתחת לקו העוני, אתם חושבים שכל כך פשוט לבנות בית אצל אוכלוסייה באחוזים הגבוהים האלה מתחת לקו העוני, ואם יהרסו, הריסת בתים היא הריסת חיים, היא הריסת העתיד של הילדים. היא בעיות פסיכולוגיות לכל העתיד; היא הרגשה של "שונאים אותי", "לא רוצים אותי", ואז יכול להיות שגם תהיה תגובה בהתאם. הבנייה ללא היתר היא לא תחביב שלנו אלא הכרח המציאות. המדינה לא מאשרת תוכניות, אז זה לא מקום אחד, עיר אחת, יישוב אחד, שיש לו את המצוקה; הבעיה היא שזו מצוקה לכל האוכלוסייה הערבית. אמרו לי בשיחות, אפילו עם חברי כנסת: אצלנו אתה יכול להיות בצפון ולמצוא דירה בדרום או במרכז. אז התשובה שלי הייתה: אין יישוב ערבי שיש בו היצע קרקע לבניה. אז המצוקה היא בכל מקום, ואין ברירה, כי אנחנו לא נהגר, נישאר פה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. דב חנין. שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו נולדה בחטא, והיא תייצר הרבה הרבה חטאים אתה. היא נולדה בחטא, אדוני היושב-ראש, מכיוון שראש הממשלה רצה לקדם מקל גדול כדי להכשיל את התוכניות שגובשו אצלו בממשלה על-ידי צוותים מקצועיים, לטפל בבעיות של מצוקה של הציבור הערבי וכדי להכשיל את המהלכים האלה, שהיו מעורבים בהם גם אנשים ממשרד האוצר וממשרדים אחרים. ראש הממשלה רצה לסנדל כל החלטה שתעשה משהו לטובת הציבור הערבי באמצעות מקל גדול שיכה בציבור הערבי במלוא העוצמה ובמלוא הכוח. ככה נולד החוק הזה. החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, לא ייתן שום פתרון לבעיה של מצוקה של אנשים שבונים באופן בלתי חוקי ושלא בהיתר. צריך להגיד בצורה ברורה: אין אף בן-אדם בעולם שרוצה לחיות בבית בלתי חוקי. איך אומרים האנגלים? ביתו של אדם הוא מבצרו. כל אדם רוצה לחיות בבית שהוא חוקי והוא מסודר. איך קורה שאנשים בונים ללא היתר? קורה שאנשים בונים ללא היתר כי אי-אפשר לבנות עם היתר. כאשר אין תוכניות מתאר מאושרות, כאשר יש מחסור בקרקעות. אנשים נדחפים למציאות שהיא מציאות לא טובה, לא רצויה, של בנייה ללא היתר. עם זה הממשלה הזאת כדרכה רוצה להתמודד בדרך היחידה שהיא יודעת, וזה בכוח. אמרתי, החוק הזה עוד ייצר עוד הרבה חטאים אתו, אני אתן לכם כמה דוגמאות: דוגמה אחת היא של עבירת השימוש במבנה הבלתי-חוקי. לא רק הבנייה אסורה אלא גם השימוש בבנייה האסורה, גם הוא אסור. עם זה יש, אדוני היושב-ראש, סכנה של ענישה רטרואקטיבית, של פגיעה באנשים על מעשים שנעשו עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף. יש כאן הרחבה של האחריות. יש הענשה של אנשים שאין להם שום נגיעה למעשה ואין ביכולתם להשפיע עליו או למנוע אותו. למשל כל אחד מהשותפים בקרקע בעת ביצוע העבירה. יש בחוק מנגנונים מינהליים ומשפטיים מאוד מאוד קיצוניים. יש פה פגיעה מאוד קשה באנשים שעושים עבירה של בנייה בלתי חוקית כדי ליצור מגורים להם ולמשפחתם, אבל אין את אותה חומרה ביחס לבעלי הון שבונים בהיקפים גדולים כדי ליצור רווחים. המנגנונים שיש כאן בחוק הזה להרוס בית של בן-אדם – הממשלה לא מפעילה אותם כדי להרוס את הולילנד שפוגע באינטרס הציבורי ומישהו הרוויח מזה הרבה מאוד כסף. היו"ר אחמד טיבי: הכניס ראש ממשלה לכלא. דב חנין (הרשימה המשותפת): אכן. יש פה החמרה קשה של העונשים. יש פה באמת שורה ארוכה של הפרות של עקרונות יסוד של משפט. אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק שצריך להתנגד לו לא רק מכיוון שהוא לא נותן פתרון לסוגיה של בנייה שלא בהיתר - - היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): - - החוק הזה צריך להתנגד לו מכיוון שהוא חוק של מלחמה נגד אזרחים באמצעים בלתי מותרים, בלתי מוסריים ובלתי חוקתיים. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): סלאם עליכום. היו"ר אחמד טיבי: ועליכום אל-סלאם, כיף אל-חאל, אבו חדייפה? שר החינוך נפתלי בנט: - - - היו"ר אחמד טיבי: "כיף אל-חאל" – אתה אמור לדעת – "מה שלומך". אמר לי "א-סלאם עליכום", אמרתי לו "כיף אל-חאל". טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר - - - היו"ר אחמד טיבי: עדיין, אגב, לא נאמר שום משפט חתרני כאן על הבמה. בבקשה, אני אוסיף לך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): חברי חברי הכנסת, החוק הזה בא להחמיר בענישה נגד תושבים, נגד אזרחי מדינת ישראל הערבים שבונים ללא היתר, ככה אני שומע, או רואה, או קורא. אני חושב שאנשים או תושבים שבונים ביישוביהם בתים לא בונים בשביל הכיף אלא בשביל הצורך. היו"ר אחמד טיבי: בשביל החיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לצערי, בנגב, מכובדי השר, הורסים בתים שהם מלפני קום המדינה. איך אפשר לבקש מאזרח כזה, שיש לו בית מלפני קום המדינה, לקבל עליו היתר, כשהמדינה מתנגדת לכך? אולי אני אוכל מעל דוכן זה לחשוף מטרה, אל-דוקטור באסל, מטרה שאליה חותרת הממשלה הזו או המדינה בכלל. אם אתם זוכרים את השר שמיר בכנסת שעברה - - - היו"ר אחמד טיבי: יאיר שמיר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): יאיר שמיר, שאמר שצריך לצמצם את הילודה, כי כאן נשקפת סכנה דמוגרפית. איך אפשר לצמצם דרך הריסת בתים? הרי כל צעיר שרוצה להתחתן ולהקים משפחה, כשהוא יודע מראש שאם יבנה בית הורסים לו אותו, אז הוא לא יחשוב על זה ואז ידחה את זה, ובכך השגנו את המטרה לצמצם את הילודה או את הריבוי. מכובדי, אני לא יודע באיזו מדינה דמוקרטית אפשר לדאוג לכלבים לבתים. אולי מכובדי השר בנט לא יודע מה שמתרחש בנגב, שם בונים חוות יחיד. שם בחווה הזאת מגדלים כלבים, יא דוקטור טיבי. היו"ר אחמד טיבי: ואללה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מגדלים כלבים. הבדואים הם בני-אדם. היו"ר אחמד טיבי: אחלה בני-אדם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בני-אדם. למי שלא יודע, הבדואים הערבים הישראלים שגרים שם הם בני-אדם, זכאים לבית. ולכן להרוס, להרוס, להרוס – לא הגיע הזמן שבאמת תפסיקו עם זה? היו"ר אחמד טיבי: לבנות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, בזה אני מסיים. פנינו לא פעם, אני ודוקטור טיבי ואחרים גם מהסיעה משותפת – מכובדי השר, שים לב למשפט הזה – פנינו לראש הממשלה להקפיא את הריסת הבתים, וגם לכמה שרים משרי הליכוד. אתה יודע איזו תשובה קיבלנו? יש לנו בעיה עם הבית היהודי. האם זה נכון? אתה יכול לענות לי? שר החינוך נפתלי בנט: אין לי מושג. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שאין לו בעיה להקפיא ולבוא למשא-ומתן עם האוכלוסייה שם, אבל הבית היהודי מונע ממנו. אתה, מכובדי השר, יושב-ראש הבית היהודי. אתה יכול להקפיא את ההריסה לשנה או שנתיים ותנהל משא-ומתן? האוכלוסייה הבדואית שם לא באה נגד המדינה, לא מהווה סכנה ביטחונית. האנשים רוצים לחיות. אבל גם לחיילים, דיר באלכ, מכובדי השר, הורסים בתים שם. לקצינים בצבא גם הורסים בתים שם. הכוונה כאן לבדואים ערבים, לא ליהודים – הורסים להם בתים. לכן אני מבקש לא לפעול על-פי ההלכה אצל היהודים או אצל העם היהודי. בזה אני מסיים. אני מודה בכך שבאמת הארכתי, אבל כשהיינו פעם לומדים משפטים, לקחו אותנו לשווייץ. אז עשינו קבוצות-קבוצות, יהודים וערבים. מה אמר אחד הרבנים, כשאני מדבר על אין שוויון במדינה הזאת בין יהודים לערבים, מה הוא אמר? אוי ואבוי אם אתה חושב כך. השר בנט יגיד לי אם זה נכון לפי התורה או לא. ככה כתוב אצלנו בתורה: אסור להשוות בין גוי ליהודי. באמת זה נכון? אני לא ידעתי, רק אז. שמעת על זה, טיבי? היו"ר אחמד טיבי: אללה שומע את כל מילותיך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מוזר, למה? מה, היהודי בן-אדם וגם הערבי בן-אדם. למה אסור להשוות ביניהם, ובמיוחד שהם אזרחי המדינה? מוזר. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אללה ייתן לך כוח, יא אבו חדייפה. יוסף ג'בארין, בן אום-אלפאחם. אל-נאאב אל-פחמאווי יוסף ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני מסתכל, ויש רוב דובר ערבית במליאה. יכול להיות שמצב הדברים שצריך להיות, שבמצב כזה אפשר לעבור לערבית. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מי בעד הקמת מדינה פלסטינית? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זה יעבור. אבל מה לעשות שאין תרגום לערבית, אז נחזור לשפת הרוב הדומיננטית. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה דנו בהרבה חקיקה שהיא חקיקה אנטי-דמוקרטית, חקיקה גזענית, אבל יכול להיות שהחוק שאנחנו דנים בו היום הוא בהחלט אחד החוקים אולי הכי מסוכנים בבחינת מעמדו של הציבור הערבי והאיום עליו, כי החוק הזה בא לפגוע בזכות הכי בסיסית של האזרחים הערביים, וזו פשוט הזכות לקורת גג. כאשר החוק הזה מבקש להעניש את האזרחים הערבים מבלי שיסוד מרכזי בתפיסת הענישה מתקיים כאן, הוא שהאנשים האלה אשמים. שכן אם אתה רוצה להעניש אזרח אתה צריך קודם כול לתת לו אפשרות להקים את הבית שלו באופן באמת מסודר, לפי תוכנית שהמדינה מספקת. אם הוא לא הולך לפי תנאי אותן תוכניות, אז אפשר להעניש אותו. אבל החוק הזה פשוט הופך עולמות; החוק הזה בא להעניש את האזרחים הערבים על לא עוול בכפם. למה? כי המדינה עצמה היא זאת שהתרשלה בכך שלא סיפקה להם את תוכניות המתאר הבסיסיות שדרושות להתפתחותם של היישובים הערביים, תוכניות המתאר שיכולות לאפשר בנייה מוסדרת. ואני בעניין הזה נזכר אולי במקרה המאוד בוער בימים הללו, שחברי בכנסת מכירים אותו טוב מאוד. היושב ראש חבר הכנסת אחמד טיבי, גם ביקרנו גם באוהל המחאה בבית של משפחת עבד אל-גאני באום-אלפאחם. ולמה אני מזכיר את זה? כי אנחנו מדברים על בית שמתגוררות בו יותר מ-20 נפשות – אנשים מבוגרים, ילדים, אנשים עם מוגבלויות. מה שקורה, שבאזור הבית הזה כבר יש תוכנית מתאר שנערכה על-ידי ועדת היגוי שבה היו שותפים נציגי משרדי הממשלה השונים. אותה תוכנית מתאר שעברה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ועכשיו היא בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כוללת את הבית הזה בתחום המגורים. זאת אומרת שזה עניין של זמן עד שיהיה אפשר להוציא היתרי בנייה עבור האזור שבו נמצא הבית. זאת עניין של זמן – חצי שנה, שנה, שנה וחצי – ולמרות זאת המדינה מתעקשת להרוס את הבית הזה, ועכשיו מביאים לנו את החקיקה הזאת, שככל הנראה תבוא עוד לפני שאנחנו יוצאים לפגרה, כדי גם להגביר את היכולת לפגוע במשפחות האלה. אני אומר שכלל בסיסי הוא שאין מענישים לפני שמזהירים. כאן, לא רק שלא מזהירים, כאן לא נתנו פשוט את הבסיס העיקרי כדי שאנשים יוכלו באמת לקבל היתרי בניה ולא לעבור על החוק. זהו חוק שבא להעניש אנשים על לא עוול בכפם, חוק שהופך שיעור ניכר מהאזרחים הערבים, הופך אותם לעבריינים בעל-כורחם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת באסל גטאס. באסל גטאס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אולי התיאור הטוב ביותר שבא לשקף אותו החוק הזה, זה שיש לנו, אדוני השר, ממשלה, שאישיותה הקולקטיבית, וגם אישיות ראש הממשלה היא סכיזופרנית – גם גזענות וגם סכיזופרניה. תראה מה קורה עם ראש הממשלה, שמצד אחד לא מפסיק להסית, ופתאום הוא מפרסם סרט וידאו – לא יודעים עד היום מה הביא אותו ברגע הזה לעשות את זה – שהוא כביכול מתנצל. העניין של חוק התכנון והבנייה – אדוני השר, אתה היית שותף בממשלה הקודמת לקראת סוף הכהונה, וחשוב להזכיר את זה – להקמת שני צוותים: צוות שנקרא צוות 120 ימים, שהיה אמור לדון ולהביא המלצות בעניין משבר הדיור ומצוקת הדיור בחברה הערבית, וצוות האכיפה. צוות 120 הימים עשה דוח אדיר, הטיל את כל האחריות על נושא הבנייה הלא-חוקית על כתפי הממשלות. הוא אמר את זה, לא באסל גטאס, לא חברי הכנסת הערבים, אלא צוות ממשלתי בראשות הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, והוא אמר שניתן לפתור את הבעיה של מרבית הבתים שנבנו ללא היתר, והגדיר מושג שנקרא "היתכנות תכנונית" – איפה שיש היתכנות תכנונית ניתן לפתור את הבעיה. פתאום הצוות של האכיפה בראשות קמיניץ מביא הצעות, כאילו לא קיים דוח צוות ה-120, שעניינן רק הגברת האכיפה, ושיולידו את החוק הזה שהוא תולדה של האגף השרים שרצו בעצם לתקוע גלגל בנושא התוכנית הכלכלית. מה הדוח הזה אומר? ופה יש טעות, יש זיוף, יש ניסיון כאילו להגיד שערבים בונים ללא היתר, כפי שאמר את זה נתניהו בנאום דיזינגוף, יש מדינה בתוך מדינה – אין אכיפה, אין הריסת בתים, אין בתי-משפט. אדוני השר, אני אגלה לך שבעניין הענישה כאילו, איילת שקד אומרת, צריך להגביר באופן מיוחד את הענישה הכלכלית. אני אומר לך, המדינה רק עושה כסף מהבנייה הבלתי-חוקית. אפילו יש לנו הזכות לחשוד שהמדינה מעוניינת מסיבות כלכליות בהמשך הבנייה ללא היתר, כי היא מרוויחה כסף, מרוויחים כסף. אני מביא לכם דוגמאות על קנסות שהגיעו למאות אלפי שקלים: בבית-ג'אן – אני מסיים – נשפטו אנשים בגובה של 250,000 ו-300,000 ואפילו חצי מיליון שקל קנסות על בנייה ללא היתר. אז החוק הזה לא פותר את הבעיה, הוא גם לא יגרום לאנשים לא להמשיך לבנות אם המצב התכנוני הקיים יימשך. היו"ר אחמד טיבי: שוכראן, אל-נאאב באסל גטאס. אבן עראבה אל-באר, אל-נאאב אוסאמה סעדי. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אתה יכול לומר את דבריך מהמיקרופון מהצד. אני שמעתי אותו, אבל אני מאפשר לו לומר את הדברים מהצד. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): סייד אל-ראיס - - - היו"ר אחמד טיבי: הוא שאל - - - אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אז אני אגיד: "סייד אל-ראיס" זה "אדוני היושב-ראש". היו"ר אחמד טיבי: הוא שאל אם יש שלטון ערבי בכנסת – זה מה ששאל? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כן, כן. קריאה: ערבי. היו"ר אחמד טיבי: אה, שלטון ערבי. זהבה גלאון (מרצ): ככה זה נראה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שרת המשפטים הציגה את הצעת החוק המסוכנת הזאת, ואני חושב שרוב חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לא יודעים מה זו אחריות קפידה, מה זה המושג הזה. אם תשאל פה ותעשה סקר, אפילו חברי עבדאללה אבו מערוף שאל אותי מה זה, הוא לא מבין מה זה. זהבה גלאון (מרצ): - - - אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אז משמעות המושג הזה היא שמספיק להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, ולא צריך להוכיח את היסוד הנפשי. זאת אומרת, מספיק שהתביעה תוכיח את היסוד העובדתי שהנאשם בנה את הבית ללא היתר, אז לא מסתכלים על יסוד נפשי, לא מסתכלים על הנסיבות; זו כבר, אדוני היושב-ראש, עבירה, ועכשיו רוצים להנהיג בעניין של עבירות הבנייה ללא היתר. דבר שני, אני אומר לכם, יש כלל במשפטים – ד"ר ג'אברין, שאומר, שבית-המשפט העליון הכיר בדרישה שהציבור לא יכול לעמוד בה, יש כלל כזה שאם אתה גוזר גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אז אסור לחוקק את זה. אני הלכתי ובדקתי, כבוד השר, וגם בתורה, זה גם בתורה, במשנה-תורה, בספר שופטים הלכות ממרים – תתקן אותי כבוד השר – הלכות ממרים, פרק ב': לעולם אין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. עכשיו מביאים כאן הצעת חוק שכבר מראש יודעים שהציבור הערבי לא יכול לעמוד בה, כי 50,000, 40,000, 60,000 בכל היישובים הערביים, בגליל, במשולש, בנגב, בערבים המעורבות, אין תוכניות מתאר, אין הרחבה של שטחי בנייה. אין אישור של תוכניות מתאר במשך עשרות שנים. ולכן, אי-אפשר להוציא היתר בנייה. אז מה אתם רוצים מאתנו, מהציבור הערבי – איפה יגור? הוא חייב לבנות, הוא חייב לגור, מדובר בחיים של הציבור הערבי. ולכן, במקום שהממשלה תבוא ותסדיר את הנושא הזה ותאשר תוכניות מתאר ותרחיב שטחי שיפוט ותאמץ ותיישם את המלצות צוות 120, תראה, אדוני היושב-ראש, מביאים את החוק הזה, כבר רוצים צעדים מינהליים וענישה וקנסות ומאסר, אבל עוד לא התחילו ליישם את המלצות צוות 120. הטבעי הוא שהיו מתחילים ביישום המלצות צוות 120, היו מאשרים תוכניות מתאר, היו מרחיבים שטחי שיפוט, ואז אומרים: אם אתם לא עומדים בזה, אז אנחנו נתחיל לאכוף. ולכן, מוטב לממשלה, אדוני היושב-ראש, שתמשוך את הצעת החוק הזאת. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אל-נאאב אל-דוקטור עבדאללה אבו מערוף, אבן ירכא אל-עזיזה. אחריו – אל-עכאווי זוהיר בהלול. או אל-עכי. תפאדל. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר נפתלי בנט, מטרת הצעת החוק כפי שצוינה בתזכיר החוק היא להגביר את ההתמודדות עם עבירות הבנייה ולשדרג את יכולת אכיפת דיני התכנון והבנייה על ידי המדינה והוועדות המקומיות. זה התזכיר של החוק, ככה בגדול אפשר לדבר על החוק שעות ושעות, על כל ההיסטוריה מ-48' ועד עכשיו, על הבנייה ועל הכול. כאילו עד עכשיו המדינה, הממשלה, לא עשתה אכיפה לעניין של הבנייה. דרך אגב, המושג של בנייה לא חוקית, אנחנו ואני אישית מסרב לו, ואפילו ראשי הרשויות המקומיות וועד הרשויות המקומיות הערביות מסרב לו. זו בנייה לא מוסדרת. זה המובן של הבנייה, בנייה לא מוסדרת, ואנחנו מסרבים למושג בנייה לא חוקית. אלפי השקלים, מאות אלפי השקלים, מאסרים, עבודות שירות – האזרחים הערבים סובלים יום-יום מהעניין הזה. ומספיק ללכת לבית-משפט שדן בענייני תכנון ובנייה ולראות את הסבל ואת האכזריות של פסקי הדין. זה פסק דין בכל זאת, או החלטה של בית-משפט. אני לא אתנגד לזה ולא אדבר על זה עכשיו. זה משפט שקבע, אבל בכל זאת אלה פסקי דין שהם אכזריים מאוד כלפי אזרח פשוט שרצה רק לבנות את הבית שלו. ולכן, שוב אני אומר, בהקשר הזה, מי הוא העבריין? מי שלא נתן את הרשות, את האישור לאזרח הפשוט שיבנה את ביתו. מי זה? הוועדות המקומיות והמדינה. המדיניות של הממשלה. הממשלה שעשתה הפקעות מרובות ורבות וממושכות של אדמות האזרחים הערביים הלגיטימיים, שיש להם טאבו – לכל אחד מאתנו עשו הפקעות. אני עכשיו, למשל, אין לי בית. אם היו לא מפקיעים את האדמות שלי, של אבא שלי המנוח, הייתי יכול עכשיו לבנות. ומרחיבים תוכנית מתאר? לא. כמה תוכניות הופקדו? לא מרחיבים תוכניות מתאר. מי? יש לנו מקצועיות, יש מהנדסים. מי מסרב? המדינה. אז היא העבריין. המדינה היא העבריין במצב הזה, ולכן המדינה צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה ולא עם האזרחים. הקדימו אותי עמיתי, חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שדיברו על כל ההיבטים של החוק הזה ולמה הוא בא ובאיזה הקשר הוא בא. דיברו על צוות 120, על חוק התכנון והבנייה שחוקק ב-19 בנובמבר 2015 עם חוק ההסדרים והתקציב. למרות כל המינוסים שלו אנחנו לא התנגדנו. דווקא בירכנו על זה שהוא נותן אולי אופק, איזושהי התחלה של דרך לעשות סדר ולסדר. ואנחנו בעד עניין התכנון והבנייה וכל הבנייה הלא-מוסדרת אצל האוכלוסייה הערבית. היו"ר אחמד טיבי: תודה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): עוד חצי דקה. הצורה והדרך שבה ועדת הכנסת אישרה היום להביא את החוק למליאה, ללא חובת הנחה – מה שאנחנו דנים בו – הייתה חפוזה, לא דמוקרטית, והייתה ללא סיבה בכלל, שאכן הממשלה תדרוש מוועדת הכנסת להביא את החוק. לא הבנו מה הדחיפות הזאת. החוק הזה יביא עוד הרס וחורבן על האזרחים הערבים; החוק הזה ירמוס את אחד המ"מים המפורסמים – מחסה; החוק הזה ירמוס אלפי משפחות ערביות מבחינה כלכלית, חברתית וגם נפשית; החוק הזה הוא חוק ענישה קולקטיבית, ענישה להרבה אנשים חפים מפשע; החוק הזה מסווג את הבנייה ללא היתר כעבירה של אחריות קפידה. כבר דיברו על זה, חברי אוסאמה סעדי. זה לא רק לא מוצדק אלא נוגד את כל יסודות הדמוקרטיה והוא רומס את הזכויות הבסיסיות של האדם לדיור ולמחסה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, שש דקות, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אמש בשעת ליל היתמר עשן סמיך מעל לעירי עכו. טלפונים בהולים הולידו את האמת הצורמנית שמסגד אל–ג'זאר עולה באש. הלהבות הדאיגו את לבותינו, כמובן, ולא רק אנחנו, העכואים, אלא כל המדינה. היו"ר אחמד טיבי: בכל מקום. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): והתפללנו, אדוני היושב-ראש וכבוד השר נפתלי בנט, שאין ידו של אדם במעל. והתפללנו, כמובן, שזה יהיה עניין טכני. ואז הסתבר שזה היה קצר חשמלי שהוליד את השרפה שגרמה לנזקים חמורים באחד המסגדים היותר-ידועים בעולם המוסלמי, מסגד אל-ג'זאר בעכו. בעת שכוחות כיבוי האש של ישראל הגיעו לאתר המוסלמי בעכו, התוודענו למציאות המאוד-מפעימה את הלבבות, מיקי לוי, שאנשי כיבוי האש של האזור אינם מפרידים בין דתות, והם עשו את מלאכתם נאמנה. הגעתי לשם וראיתי במו-עיני את עבודות הכיבוי ללא רבב. בעוד האנשים עוזרים לכוחות כיבוי האש, האתרים בישראל המשיכו לפעול, ובעיקר קבוצת ווטסאפ שחברים בה האנשים של כיבוי אש זבולון. מה מסתבר? מסתבר שעורך דף הפייסבוק 0404, אחד מהאתרים היותר-פופולריים בישראל – אתר ימני גזעני מאין כמותו, אתר שיש בו לייקים בשיעור של כמעט חצי מיליון, האתר הזה מלבלב וקורם עור וגידים תוך כדי מתן במה די אולטימטיבית לימין הישראלי, ומי שמותקף הם בעצם אנשי השמאל והערבים – מה מתברר? שאותו עורך בקבוצת הווטסאפ, שחברים בו, באותו אתר, אנשי כיבוי אש שרק ממש דקות ספורות לפני כן כמעט בחירוף נפש ניסו להציל את המסגד מאובדן או מאבדון, האיש הזה כותב: ביום שעיתונאים ישתוקקו למידע על שריפה בבית-כנסת כמו על שריפה במסגד, נדע שהמשיח הגיע. הבניין הזה הוא שמייצר את הגזענות במדינת ישראל. אתם, שרוצים להכפיף את הציבור הערבי לחוקי התכנון והבנייה בצורה דורסנית, אתם בעצם מלבלבים את השיח הימני הגזעני, ההדרתי, הלא-חמלתי. עד עכשיו אותו עורך עדיין לא פוטר. עד עכשיו אותו ראש מערך כיבוי בזבולון לא התנער מדבריו של העורך, העורך המיתולוגי של דף הפייסבוק 0404. במילים אחרות, נתנו הכשר – כמו שאומרים הדתיים היהודיים במקומותינו – נתנו הכשר לאותו איש להסית נגד עיתונאים שניסו בסך הכול לברר מה עלה בגורלו של מסגד אל-ג'זאר, רחמנא לצלן. כמו שאתם היהודים, ובצד, חרדים כאשר האנטישמיות באירופה גורמת לעתים לשריפות בבתי כנסת, גם לבי נקרע ואינני מבין עד היכן אנחנו מגיעים לאשפתות בעניין השיח הלאומני והמסית בישראל. שים לב, אדוני היושב-ראש, רק לפני כמה ימים מוטי דותן לכלך על הערבים שאינם תרבותיים כדי להשתמש בבריכה בישראל. שבוע לפני כן, אני מזכירך, והרי הזיכרון שלך מלבלב, ראש הממשלה בסרטון מלא הזיות – סרטון הפטה-מורגנה שלו – בעצם כמעט כמעט לגלג על המציאות של חיים משותפים במדינה, למרות שלאנשים תמימים זה נראה כאילו שהוא מתנצל. אבל הוא מתנשא. לפני כן סמוטריץ, שמגלם את הסמוטריצ'יזם בכנסת ישראל, לא רצה שרעייתו תשהה בבית-יולדות עם נשים ואימהות ערביות. והכנסת הזו מיילדת את חוק ההדחה, מיילדת את חוק העמותות, והיום מיילדת את חוק התכנון והבנייה. כאילו שהתחביב של ערבים לבנות באופן לא מוסדר. אמרו קודמי, והם היו רהוטים ואקספרסיביים: אנחנו רוצים לחיות בצלם אנוש במדינה. לא הייתה בררה אלא לבנות בנייה בלתי מוסדרת. ולכן, אם האמרה הזו נכונה, שביתו של אדם הוא מקדשו, אז אתם עד היום מלקקים את הפצעים על חורבנם של שני בתי-מקדש. לנו לא מותר לבכות מראש על בית שייהרס? זה בית-מקדשו של אדם. אני קורא לכנסת ישראל לחזור לשפיות, לחזור לנורמטיביות אנושית, ולא להרוס בתים של ערבים. ועכשיו, בסיפה של דברי אני אומר משהו סנסציוני: אני לא רוצה שיהרסו בתיהם של אלה ששרפו את משפחת דוואבשה. אני מתנגד לשרפת בתיהם של היהודים ששרפו את ביתה של משפחת דוואבשה, כי אני לא רוצה שייהרסו בתים בישראל. אני לא רוצה שיהרסו בתים של ערבים, כמו שאני מתנגד להריסתם של בתי יהודים שהם גם מחבלים וגם רוצחים. כי מדינת ישראל - - יהודה גליק (הליכוד): - - - זוהיר בהלול (המחנה הציוני): - - היא חמלתית, מדינת ישראל אמורה להיות חמלתית, העם היהודי הוא חמלתי. אל תהרסו בתים. אל תהרסו את מרקמי החיים. תנו לנו לחיות בצלם אנוש. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. השרה איילת שקד מסכמת את הדיון. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע דובר הרבה על איזון בתקשורת. דובר הרבה על איזון בתקשורת. גם אני וגם חברי – אני בטוחה שיש קונסנזוס כאן, בבית הזה – חושבים שהתקשורת צריכה להיות מאוזנת, להכיל את כל המגוון של אזרחי מדינת ישראל, ובטח ובטח השידור הציבורי. את המאמר המכונן הבא שאני עומדת לקרוא כתב חברי הטוב אורי אורבך, זיכרונו לברכה. הוא כתב את זה ב-1987. זה פורסם בכתב העת "נקודה", וזה חולל סוג של מהפכה, מהפכה שממשיכה להתרחש גם היום, שהרבה אנשים מהציבור הדתי – בשבילך, השר אקוניס, המפד"לניקים – נכנסים לתקשורת ומשתלבים בה. ואת המאמר הזה אני רוצה להקדיש לציבור החרדי, חבר הכנסת גפני. אני חושבת שהציבור החרדי יכול גם הוא להיכנס ולהשתלב בתקשורת. ואם אורי אורבך, זיכרונו לברכה, היה עומד כאן היום, הוא היה עושה את זה הרבה יותר טוב ממני, אז מה שלי נשאר זה רק להקריא את מה שהוא כתב. קוראים לזה "הטובים לתקשורת", וכמו שאמרתי, אני מקדישה את זה לציבור החרדי. "שמיניסט יקר, הר"מ שלך בישיבה התיכונית בטח קורא לתקשורת בשם 'תשקורת', וזה במקרה בטוב. 'עלמא דשקרא', הוא חוזר בכל הזדמנות ו'לא חשוב מה יאמרו השדרנים, חשוב מה יעשו היהודים'. אחר כך הוא מצטט את ה'שפת-אמת'. במידה מסוימת, הר"מ שלך צודק. אבל צר לי לעקוף סמכות – הר"מ צודק, אבל הדעות שלו לטווח ארוך הן אסון. מדי שעה אנו משלמים בריבית דריבית את ההתנתקות והנתק שבין הציבור שלנו לעולם התקשורת" – זה ב-1987. "הדעות הלאומיות והנכונות יוצאות וידיהן על ראשן בכל הרשתות ובכל השעות. הזמן היחידי של ביטוי פחות או יותר אובייקטיבי לדעותינו בקול ישראל הוא בין השעה 1:00 אחרי חצות ל-6:00 בבוקר – צפצוף ארוך וצומרני. בגלי-צה"ל, אף זה לא. האזינו פעם ל'ציפורי לילה'. יש לא מעט שרים וח"כים שמתקשרים כל בוקר לכתב שלהם כדי לשאול אותו: מה דעתי היום? והשדרן בן ה-20, או העיתונאי בן ה-25, מספר לשר מה דעתו של כבודו" - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת טלב אבו עראר, מותר לשרה לדבר בכל נושא שהיא רוצה. שרת המשפטים איילת שקד: בואו תקשיבו, תיהנו קצת. "וכבודו אומר לאומה את דעתו, והשדרן משדר את דעתם, של כבוד השר ושל השדרן". היו"ר אחמד טיבי: ללא הגבלה בכל נושא. שרת המשפטים איילת שקד: "זהו המצב. משום כך לא חשוב כל כך מיהו השר, אלא חשוב מיהו השדר. בדרך כלל זה כלי ריק אבל די אינטליגנטי, שעולמו הרוחני רחוק כמטחווי קשת מכל מה שאתה, חברי השמיניסט, מאמין ומחונך על ברכיו, אין סיבה אפוא שאנשים כמוך, שהחינוך שלהם טוב יותר, שהם מלאכים, יחסית, בתורה, שיודעים מה זה קידוש, שבת וכשרות, לא יהיו אלה שיושבים מול המיקרופון. שצעירים כמוך ישרבבו את הערות הביניים שלהם בתוך דברי הח"כ, ושאתה תראיין, בכבוד ראוי, רב ראשי וכל אדם אחר. "אין שום סיבה שחברים כמוך, שהספיקו להתמלא כבר במשהו, לא יהיו עורכי ומגישי תוכניות, אלו שקובעים מי יוזמן ומי לא, מי יישאל ומה יישאל. בימית שולם המחיר. הלוואי שהיו לנו שם שדרים עם הדעות הנכונות. הם לא היו שואלים כל היום את הח"כים הלאומיים: 'האם אתם לא מרגישים שאתם מחסום לשלום?' או: 'מה תעשו עם כל כך הרבה פיצויים?' אם היו שניים-שלושה דתיים יותר ציוניים ופחות ציניים, הם היו מחציפים לשאול את שר הביטחון: 'אדוני, אתה לא מרגיש בושה לעקור ישובים פורחים בארץ-ישראל?' או: 'כיצד אתה מסביר את העובדה שאנו עוקרים עשרות ישובים פורחים בשביל פיסת נייר שערכה מפוקפק?'. אבל לא היה לנו שדרן שם. בהתנתקות כבר היו לנו שדרנים, אומנם מעט, אבל היו. "אין אנו מעמידים במבוכה שר משטרה בשאלה כמו 'מדוע תחת אחריותך יהודי אינו יכול להסתובב בלי פחד בירושלים, בעוד שערבים מרגישים בטוחים ברחובותינו?' אם השרים כבר מגמגמים, מוטב שיגמגמו אל מול השאלות שלנו, ושיתפתלו מול החצופים שיודעים לשאול, ושלא רק נואיבה והדייר-סטרייט בראש מעייניהם. "אבל הרב שלך בטוח שהוא צודק, 'ביטול תורה' – הוא קוטף את אוזנך, והולך לקרוא את העיתון שלו. 'את הכישרון אתה חייב לנתב לאפיקים נכונים, הקדוש-ברוך-הוא נתן לך כישרון כדי שתכתוב חידושי תורה, כדי שתברר סוגיות הלכתיות, לא בשביל לכתוב חיבורים ילדותיים או עיתוני בית-ספר מלאי ליצנות'. לבי אתך, שביעיסט או שמיניסט, שמתעסק בחרדת קודש בעיתון בית-הספר ותולה שם מאמר עוקצני נגד המנהל וצוות בלשיו, המכונים מדריכים. עם אנשים שיודעים ומוכנים לזעוק נגד עוולות, להביע את דעתם בכישרון ראוי, עם אלה אפשר יהיה לעשות משהו במדינה הזאת כשיסתיימו הלימודים ויתחילו החיים. המכתב הזה הוא, אם כן, אליך, פוחח מוכשר, או שמיניסט עם מעט כשרון. אתה שיודע מה קורה מסביבך, ולא מאלו שתוקעים אצבעות באוזניים כשאומרים להם 'אמרו בטלוויזיה' וזועקים: 'אוי, אוי, עיתונאים, אין להם חלק לעולם הבא'. הפנייה הזו היא אליך, אם אתה עם מעט בטחון עצמי, מספיק סבלני בשביל לסבול, מספיק חזק ומאוזן כדי לא להישחק, ודי נבון כדי להסכים עם הדברים הכתובים פה. "הגיע רגע של אמת. בעצם, הוא הגיע מזמן, אבל אנחנו היינו בדיוק באמצע סוגיה חשובה. הטובים לתקשורת. כל בחור וטוב לנשק הכתיבה. יש לאתר בדחיפות ובבהילות כל כישרון צעיר ולטפח אותו, להכניס לו לראש עוד בכיתה ט' שהוא טוב ומוכשר ויכול" - - - היו"ר אחמד טיבי: השר אקוניס, נא לשבת. המאמר מופנה אליך. דברי השרה הופנו אליך במיוחד. שרת המשפטים איילת שקד: גם אליך. היו"ר אחמד טיבי: תקשיב. שרת המשפטים איילת שקד: "להכניס לו לראש עוד בכיתה ט' שהוא טוב ומוכשר ויכול, ללמד בני יהודה קסת. להפסיק לקשקש כל היום לוגריתמים ואמפרים, ולתת צ'אנס לחבר'ה כישרוניים לפתח את כשרונם. אחרת השוקת השבורה שלנו תישבר ותלך ותיטחן עד דק, ורווח והצלה לא יעמדו ליהודים משום מקום אחר. "עט לעשות – עם ישראל זקוק לאנשים שיהיו לו לפה. ואיננו מדברים עכשיו על מנהיגים שחסרונם גם הוא זועק. אני מתכוון לכאלו שמסוגלים לבטא יפה עמדות נכונות. כלים להעברת המסר, אבל כלים מחזיקי ברכה, כלים שלובים בערכים של מוסר אמיתי ועם אוריינטציה יהודית. הפוטנציאל של החבר'ה בציבור הלאומי הוא אחר" – ואני מוסיפה כאן, גם בציבור החרדי – "אבל בתחום זה יש עדיין איזה רגש נחיתות ופחד במה. זה נכון מאוד שהעשייה האמיתית היא הדבר החשוב ביותר. הוכחנו זאת בהתיישבות, בעלייה, בביטחון ובחינוך. במיוחד בחינוך. "בלי הדברים האלה לא צריך כותבים ומשדרים. אבל חייבים להכיר בעובדה שערכים אלו נפגעים מאוד בגלל היעדר נושאי הרעיון ומפיציו לרשות הרבים. ולכן, בלי בושה, אני מעז לקרוא לך, צעיר, בוגר ישיבה תיכונית ובוגר ישיבה חרדית, לנסות להתקבל לגלי-צה"ל. תהיה אומנם ג'ובניק, אבל השפעתך על הנעשה בארץ תהיה לא פחות, ואולי גם יותר, מהצנחן ומהחי"רניק סגול-הכומתה. אני יוצא מתוך הנחה שאם יבואו לבחינות קבלה בגלי-צה"ל 50, 100 בחורים ובחורות, צעירים דתיים ומוכשרים, שניים-שלושה יצליחו להשתרבב. במשך זמן, אחד מהם ילמד איך לשאול את השאלות הנכונות ומה לא לשדר, ולו משום השיקול הזניח ששידור מסוים עלול להזיק לעם ישראל. נקודה. "ללכת לתקשורת היום פירושו אצל צעיר דתי להיות חלוץ, להפוך את אדמת הבור והבורים הזו לנכש קוצים ולשתול ורדים. לשבת מול מיקרופון זה חשוב היום כמו שפעם היה חשוב לייבש ביצה, למרות קרקורי הצפרדעים. "אולי זה נשמע פתטי – 'עט לעשות!' – ויותר משזו פנייה אליך, שמיניסט יקר ושביעיסט החושב על עתידו, זוהי פנייה למחנכים אשר רואים את השרפה. בצד החינוך הטוב לערכים וללימוד תורה, צריך להחדיר את המודעות לכך שהעשייה התקשורתית הנה כחומר ביד היוצר. היא יכולה להיות כלי חינוכי או חלילה אנטי-חינוכי אדיר, תלוי ידו של מי לוחצת על המתג. "אני מודע גם מודע לבעייתיות באיגרת הדחופה הזו. היא מתעלמת מהקשיים ומהחסרונות בעולם התקשורת. פה ושם הגזמתי, אך בעיקר המעטתי בעולם כוחו של המיקרופון והעט. אולי הפחתתי בחשיבותם של תחומי עשייה אחרים, אבל אין לי ספק שהשברים, כמו ההצלחות, בחברה הישראלית – כולם נגעו-נשקו בתקשורת לגווניה, ושם לא היינו, ואם נמשיך להיעדר משום אנינותנו, ניקיון-כפינו וצחות-בשרינו, הרי שנוסיף לראות בבניין פלסטין, בערכים נשחקים, במדינה מתפוררת, ואל תגיד 'לא ידעתי' ואל תאמר 'לא שמעתי', כי אתה יודע למה". אני קוראת מכאן לציבור החרדי: תקשיבו לאורי אורבך, זיכרונו לברכה, ותשתלבו בתקשורת. אתם מספיק מוכשרים, אתם מספיק חכמים, יש לכם גם הרבה כלי תקשורת מגזריים. תצטרפו לתקשורת הכללית, כי היום אני יודעת לספר לאורי אורבך, זיכרונו לברכה, ששומע אותנו, שבקורס של גלי-צה"ל לא היו שניים-שלושה דתיים, היו תשעה דתיים וגם אחד חרדי. אז הנה, אפשר גם יותר. קדימה, תגידו את זה לציבור שלכם. חבר הכנסת אריה דרעי, הנאום הזה היה בשבילך. הקראתי את הנאום של אורי אורבך, זיכרונו לברכה, "הטובים לתקשורת", ואמרתי לציבור החרדי: תקראו את הנאום הזה ותשתלבו בתקשורת הכללית. היו"ר אחמד טיבי: איילת, זהבה רוצה לשאול אותך שאלה. זהבה גלאון (מרצ): גברתי השרה, אז מה אתם תומכים בביטול לימודי ליבה אם את רוצה לעודד את החרדים להצטרף לתקשורת - - - שרת המשפטים איילת שקד: אנחנו ממש לא תומכים בזה. זהבה גלאון (מרצ): - - - שרת המשפטים איילת שקד: חבר הכנסת אריה דרעי, תודיע את זה לציבור. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אם מישהו מהשרים של הליכוד, רבותי, שהשרה איילת שקד הפנתה את הנאום אליהם, למשל השר אקוניס – היא הפנתה את הנאום לשר אקוניס בתחילת דבריה, ובסופו לשר דרעי. לפי התקנון מותר לכם לעלות חמש דקות. בשם הממשלה, אתה רוצה, אקוניס? השר המקשר, אתה רוצה לענות לשרה שקד? תגיד שאתה לא רוצה. אם לא רוצים, אז אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 21 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 60, נגד – 21, נמנע אחד. השרה גמליאל – לפרוטוקול – בעד. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה ולכן היא עוברת להמשך דיון לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים. קריאה: - - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת ביטן אומר ועדת רפורמות. התקנון אומר ועדת הפנים. דוד אמסלם (הליכוד): לוועדת הפנים. היו"ר אחמד טיבי: אז אנחנו נעביר את זה - - - דוד אמסלם (הליכוד): לוועדת הפנים. דוד ביטן (הליכוד): נפלה ההחלטה - - - היו"ר אחמד טיבי: האם הגעתם להסכמה, אדוני היושב-ראש? דוד ביטן (הליכוד): - - - ועדת הכנסת. היו"ר אחמד טיבי: פנים? אוקיי. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר אחמד טיבי: עבדאללה, עבדאללה, (אומר דברים בערבית). תן להם לריב, מה אתה - - - יש הצעה של ועדת הפנים - - יואב קיש (הליכוד): ועדת הכנסת. היו"ר אחמד טיבי: - - ויש רפורמות. זוכה מן ההפקר חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. המתח בשיאו.