קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016
[מס' מ/1018; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107), לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת דוד אמסלם. אתם רוצים הפסקה, רבותי בקואליציה? חבר הכנסת דוד אמסלם, אתה יושב-ראש ועדת הפנים, בוא להציג את החוק, בבקשה.
דוד ביטן (הליכוד):
- - -
היו"ר אחמד טיבי:
תשאל אותו. אתם לא באותו מחנה בליכוד, ביטן?
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בליכוד אין מחנות.
היו"ר אחמד טיבי:
אין מחנות.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הוא אמר שהוא רוצה כל פעם מחנה אחר.
היו"ר אחמד טיבי:
מכובדי יושב-ראש ועדת הפנים, בבקשה.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לתקן את חוק התכנון והבנייה ולקבוע מסלול תכנוני מהיר ופשוט יותר למיזמים להקמת מתקני אכסון מלונאיים. קיצורי הליכי התכנון למיזמים שכאלה יביא עמו תנופת פיתוח והשקעה בענף התיירות ויאפשר פיתוח משמעותי של תשתיות התיירות, בכלל זה תוספת ניכרת של חדרי מלון לענף התיירות.
היו"ר אחמד טיבי:
השר דרעי, נא לשבת. חבר הכנסת ביטן, נא לשבת.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לשם כך מוצע להסמיך את שר התיירות להכריז על מיזם הכולל מתקני אכסון מלונאיים או על תשתית תחבורה כתשתית תיירות אשר תיחשב לתשתית לאומית ותידון - -
היו"ר אחמד טיבי:
אלי כהן, נא לשבת. חבר הכנסת מזוז, סגן השר.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות.
מוצע כי המיזמים אשר ייכללו במסגרת ההכרזה של שר התיירות יהיו ארבעה סוגי מיזמים בעלי היקף נרחב, שיש בהם הצדקה לדון בהם במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות, הן מיזמים להקמת מתקני אכסון מלונאיים והן מיזם להקמת תשתית תחבורה שיש בה כדי לשמש גורם משיכה תיירותי ולתרום תרומה של ממש לתיירות באזור.
האפשרות לדון במיזמים אלה במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות תאפשר בין השאר תכנון של רשת מלונאות. אם בעבר נדרש מי שביקש להקים רשת של בתי-מלון או מוטלים ברחבי הארץ לפנות לוועדה בכל עיר או מחוז שבהם היה מעוניין, בהתאם להצעה תתאפשר בהליך תכנוני אחד ובמסגרת דיונים בוועדה אחת בלבד הקמה של כמה בתי-מלון של רשת בפריסה גיאוגרפית רחבה בכל הארץ. אני מאמין שאפשרות זו תמשוך רשתות בין-לאומיות ותעודד בניית מלונות בהיקפים ניכרים, שלא נראו בארץ לצערי בשנים האחרונות.
יחד עם זאת, על מנת לשמור על אינטרסים ציבוריים רחבים ולהגן על הסביבה החופית ועל השטחים הפתוחים, דרשה הוועדה כי במסגרת ההכרזה לא ייכללו שטחים הנמצאים בסביבה החופית, אלא אם כן הם בתחום רשות עירונית. כמו כן, דרשה הוועדה כי לא ייכלל במסגרת ההכרזה שטח המוקף מכל עבריו בשטח פתוח. בכך מאזנת ההצעה בין הרצון בקידום התכנון של מיזמים מלונאיים לרצון המשותף לכולנו לשמירה על השטחים הפתוחים ועל שטחי החוף שחשובים כל כך לכולנו.
חסם נוסף שמונע היום הקמת בתי-מלון הוא נושא הכדאיות הכלכלית. במטרה להתמודד עם חסם זה, מוצע לאפשר בהוראת שעה לשנתיים תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים המיועדים למלונאות. אפשרות זו תסייע בהסרת החסם של האי-כדאיות הכלכלית בהקמת מיזמי תיירות. כמו כן, עירוב שימושים של מלונאות ומגורים במבנה מלונאי מקובל בעולם, ומשתלב עם המאמצים הניכרים שלנו להרחיב את היצע הדיור.
עם זאת, אני רוצה להבהיר כי הסמכות לתוספת שטחי הבנייה למגורים מוגבלת בכמה תנאים: ראשית, אחרי שהוועדה דנה בסוגיה זו ארוכות ואף החזרתי את הנושא לדיון נוסף בוועדה, קבעה הוועדה כי התוספת לא תתאפשר בתחום חוף הים, זאת אומרת, ב-100 המטרים הקרובים לקו החוף לא תתאפשר תוספת מגורים. התוספת הזאת גם לא תתאפשר בסביבה החופית – ב-300 המטרים הקרובים לחוף, במגרשים הנמצאים בקו הבינוי הראשון מול הים או לפניו; שנית, הסמכות לאשר תוספת שטחים למגורים תהיה נתונה רק לוועדות מקומיות עצמאיות, אשר הוסמכו על-ידי שר הפנים; שלישית, מימוש הבנייה למגורים תותנה במימוש השטחים המיועדים למלונאות, כך שלא ייווצר מצב שבו מקדמים רק את הבנייה למגורים ולא את הבנייה למלונאות; רביעית, תוספת שטחי הבנייה למגורים תתאפשר רק ברשויות עירוניות; חמישית, שיעור תוספת השטח שתשמש למגורים לא יעלה על 20% מהשטח הכולל המותר לבנייה. לעניין בניין שטרם החלה בנייתו ולעניין בניין קיים, תתאפשר תוספת שטח למגורים רק בתנאי שההרחבה כוללת 50 יחידות אירוח לפחות, ושיעור תוספת השטח שתשמש למגורים כאמור לא יעלה על 20% מתוספת הבנייה.
כפי שאתם רואים, הציבה הוועדה תנאים והגבלות רבים בפני הוועדות המקומית העצמאיות שקיבלו את הסמכות, ובכך היא שומרת על החופים ומבטיחה כי הסמכות שניתנה לוועדות המקומיות העצמאיות אכן תשיג את מטרתה ותגדיל את היצע יחידות האירוח במדינת ישראל.
דבר נוסף, על-פי הצעת החוק כפי שהונחה על שולחן הוועדה, הסמכות לאשר תוספת שטחי בנייה למגורים הייתה נתונה רק לוועדות מקומיות עצמאיות. הוועדה עמדה על כך שיינתן פתרון לזירוז הליכי התכנון והגדלת הכדאיות הכלכלית גם לעניין רשויות שאין להן ועדות מקומיות עצמאיות, ועל כן, לשמחתי, בנוסח שמונח לפניכם היום מוצע לקבוע בהוראת שעה לשנתיים כי תוקם בכל מחוז ועדת משנה בהרכב מצומצם, אשר בסמכותה לדון בתוכניות בתחום רשות עירונית שייעודן העיקרי הוא למלונאות. החלטתה של ועדת המשנה בתוכנית זו תהיה סופית, ולא יתאפשר דיון נוסף במליאת הוועדה המחוזית. הסדר זה יאפשר כאמור את קידומן המהיר של תוכניות לתיירות גם ברשויות שאין להן ועדה מקומית עצמאית.
עוד מוצע כי בתקופת הוראת השעה, הוועדה לשמירת הסביבה החופית תוכל לדון ולאשר תוכנית לתיירות שנדונה בוועדה המחוזית או תוכנית של ועדה מקומית עצמאית שדנה בתוספת שטח למגורים במגרש המיועד למלונאות, גם אם נדרש בה אישור המועצה הארצית. על הוועדה לציין זאת במפורש בהחלטתה, ועל החלטה זו יהיה ניתן להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה.
אני מאמין שהצעת החוק תסייע מאוד בקידום ענף המלונאות בישראל. ההצעה תגדיל את היצע חדרי האירוח בצורה ניכרת ותמשוך משקיעים מחו"ל, ובכך תוביל לעליית מספר התיירים שמגיעים לארץ, תגדיל את מספר העובדים המועסקים בענף התיירות ותסייע להורדת יוקר המחיה בישראל על-ידי הורדת המחיר שמשלם כל אזרח ישראלי כאשר הוא יוצא לנופש בארץ.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לדחותן ולאשר את הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה שניה ובקריאה שלישית.
זה הזמן למסור תודות, או שאחרי זה אני עולה שוב?
היו"ר אחמד טיבי:
אחרי שזה עובר - -
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אחרי הצבעה?
היו"ר אחמד טיבי:
- - בשנייה ובשלישית.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים לדיון. יש הסתייגויות, רבותי. ראשונת המסתייגים והמסתייגות – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, חשבתי שיש לי רבע שעה.
היו"ר אחמד טיבי:
12 דקות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
טוב. תראו, הצעת החוק שמונחת לפנינו היום אמורה להגדיל את מלאי המלונאות ודירות הנופש לטובת כלל אזרחי ישראל, תיירים שיבואו לפה, להוזיל את המחירים וכו'. אבל נשאלת השאלה, האם באמת היא תעשה את זאת? ואני רוצה לחלוק על היוזמים שלה, ובפרט על השר לוין ומנהל הוועדה שדיבר כאן לפני. לפני שאני אגיע להתייחסות ולהסתייגויות שלנו, אני רוצה לתת קצת את הרקע לכל ההתנגדות הציבורית המאוד-קשה שהייתה בשבועות האחרונים לאותה הצעת חוק. הסיפור מתחיל לפני הרבה שנים, בשנות ה-90, כשההגנות על חופי הים של ישראל היו מאוד רעועות, ונשענו על תוכנית מתאר ארצית, תמ"א 13, תוכנית מתאר שהיו בה, בואו נאמר, כמה וכמה לקונות, פרצות, חורים, תקראו לזה איך שתרצו.
סליחה, היושב-ראש, אני מרגישה שלא רק שלא מקשיבים, גם עושים הרבה מאוד רעש. מי שלא רוצה, שיצא החוצה. אני פשוט ממש לא שומעת את עצמי.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת סויד. השר ארדן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בסופו של דבר - - -
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה. תמשיכי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה. בסופו של דבר נבנו כמה מבנים על החוף ונבנו כמה מרינות ליד החוף, שהוציאו משלוותם ציבור די רחב במדינת ישראל. אני מדברת על סוף שנות ה-90, אני מדברת על בניינים כמו "מגדלי חוף הכרמל" בכניסה הדרומית לחיפה, פשוט בניין שחוסם – כל מי שמגיע לחיפה מדרום בוודאי מכיר אותו, מצד שמאל לכביש החוף – חוסם את הים, חוסם את כל הנוף לים לכל מי שגר בסביבה. אולי אם אתה גר על ההר למעלה תראה קצת ים. ומגדל שני – פרויקט "סי אנד סאן".
"סי אנד סאן", כשהוא נבנה, היו שם מרפסות פרטיות של אנשים, שהגיעו עד 60 מטר מקו המים. אגב, אותן מרפסות, בצו בית-משפט, נהרסו בסופו של דבר - -
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בגללי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
- - אבל כשהוקם אותו מגדל, כשהוקם אותו מתחם, הוא תפס ממש שטח חוף, ניכס אותו בצורה ברוטלית, בצורה כוחנית, לדיירי הבניין.
שני הפרויקטים האלה עוררו כמה פעילים, שהפכו להיות ארגונים שהפכו להיות ציבור מאוד רחב מאחורי התנגדות גורפת לבנייה מסוג כזה על חופי ישראל.
המרינות, מרינה הרצליה, מרינה אשקלון – היו מתוכננות עוד כמה וכמה מרינות והן לא יצאו לפועל. אתם יודעים למה? בגלל שכשנבנו אותן מרינות – ונבנו המרינות, אנחנו צריכים לומר את זה בצורה ברורה וחלקה – אותן מרינות הוקמו כדי לאפשר את הפיתוח לידן, כי באין מרינה לא יכלו לבנות על קו החוף. ובסופו של דבר מרינה הרצליה, כמו שאתם מכירים אותה, בנו על קו המים, ואפילו בתוך קו המים מגדל אחד.
בסופו של דבר, אותם בניינים, אותם מגדלים במרינה הרצליה היו מכונים מה שנקרא "מלון דירות". מה זה מלון דירות? מלון דירות אמור להיות מין מלונית שאתה יכול לשכור בה דירה, נכון? אז לא, אז זו בעצם הייתה בדיוק אותה לקונה בחוק שלא היה מוגדר מה זה מלון דירות, אז קראו למלון מלון דירות ואז אפשרו את הקמתו במסגרת התמ"א המאוד-מחוררת שהייתה, אפשרו את הקמתו על קו המים, ואז מכרו את הדירות כדירות נופש לטווח ארוך, לתמיד.
ואותה לקונה – ואני מדברת אתכם על סוף שנות ה-90, לפני קרוב ל-20 שנה – אותה לקונה נעצרה בבית-המשפט, בבג"ץ מאוד מפורסם של החברה להגנת הטבע עם "אדם, טבע ודין", שעצרו את כל הנושא של דירות הנופש. ובעצם באותו בג"ץ הוכרע שלא יהיו יותר דירות נופש שהן לא להשכרה. אפשר גם להשכרה של כמה חודשים, אבל להשכרה של חלק מהשנה, חייב להיות מושכר ולא בבעלות קבועה של אותם דיירים, של אותם אנשים – והאמינו לי, זו לא אני, ואני מניחה שגם רובכם לא היו יכולים לקנות דירה במרינה הרצליה.
בסופו של דבר, אותו בג"ץ, אותו בג"ץ עצר את כל דירות הנופש הבאות ואת כל המרינות הבאות, כי אף אחד לא רצה לקנות דירה על הים במיליונים ושצריך לאפשר להשכיר אותה חצי שנה מתוך שנה, זאת אומרת, בכלל, מי רוצה דבר כזה? וזה עצר ומנע בנייה מסיבית שהייתה מתוכננת עוד, ועשרות תוכניות, רבותי, שקיימות משנות ה-80, ומשנות ה-90 לא יצאו לפועל.
בסופו של דבר, אחרי מאבקים ממושכים בבתי-משפט, הבינו כאן בבית הזה המחוקקים של אותם זמנים, של תחילת שנות ה-2000, שצריך לחוקק פה חוק. ומשנת 1999 עד 2004 – לקח חמש שנים, ושתיים או שלוש כנסות, אני לא זוכרת – אבל מ-99' הייתה הצעת חוק להגנה על חופי הים התיכון, הצעת חוק פרטית; אחריה היא הפכה להיות הצעת חוק ממשלתית בשנת 2002, אם אני לא טועה, 2003, ועברה כהצעת חוק ממשלתית – הצעת חוק הגנה על חופי הים התיכון – סליחה, הגנה על הסביבה החופית, לא רק חופי הים התיכון, כל הסביבה החופית, המכונה "חוק החופים". מגינה על רצועת החוף מקו הים וגם קצת לתוך הים, ועד קו 300 המטר מקו הים, והיא מבוססת על הטענה שהסביבה הזאת היא סביבה ייחודית והיא סביבה שצריך להגן עליה, ויש פה שני היבטים להגנה עליה: האחד הוא ההיבט הפיזי-סביבתי האקולוגי, הגנה על הסביבה הטבעית, והשני – בעיני הוא אפילו חשוב יותר – שמירה על אותו אזור, על אותו חוף, לטובת כלל אזרחי ישראל ולטובת הציבור הרחב, ולמנוע את הפיכתו למתחם בנוי, למתחמים שהכניסה אליהם מגודרת, למתחמים שהם לעשירים בלבד.
בסופו של דבר, חוק החופים הגדיר שבנייה עד קו 100 מטר מהים לא מותרת בכלל, מקו 100 מטר ועד 300 מטר תותר רק בנייה למלונאות – וכאן נכנס החוק שלנו. החוק החדש למעשה מאפשר, בניגוד למה שנקבע בחקיקה שעברה ב-2004 בבית הזה ומבלי לבטל את החקיקה הקודמת, שבקו שבין 100 ו-300 מטר, עם ההגבלות שהוצגו כאן, אבל בקו הזה שבתוכו מוגדרת הסביבה החופית כסביבה רגישה, כסביבה שצריך לשמור עליה, כסביבה שצריך להגן עליה וכסביבה שצריך לשמור את הנגישות הציבורית אליה, היום יהיה אפשר להקים – נכון, לא בקו ראשון לים, כי תודה שהקואליציה הסכימה להכניס את ההסתייגות הזאת – אבל בכל קו אחר מאחוריו אפשר יהיה להקים מלון עם דירות.
עכשיו תראו, אני רוצה לומר את זה בצורה מאוד פשוטה: מלון עם דירות זה פתח – חלקכם אולי מכירים יותר וחלקכם פחות איך עובדות ועדות התכנון, אבל בואו נאמר את האמת שוועדות תכנון הן לא תמיד הדבר שמתנהל בצורה הכי תקינה והכי ישרה. ואני קוראת לסעיף הזה שמאפשר את המגורים בתוך המלונות "פרצה קוראת למושחת". אני כבר רואה הרבה מאוד יזמים שיגיעו ויגדירו את זה – עכשיו זה יהיה 20%, על הים, מאחורי הקו הראשון אבל בגובה פי-חמישה מהקו הראשון – וידאגו לכך שלאט-לאט יתירו להם גם יותר מה-20%, כי זו דרכן של ועדות התכנון, בפרט המקומיות. וכל עוד הדבר יהיה תלוי בוועדות המקומיות, יהיה אפשר לראות כאן הרבה מאוד מלונות דירות, מלונות עם דירות, דירות עם מלונות, ואולי רק דירות. ובכל הדירות האלה ובכל מלונות הדירות האלה, כנראה לא אני ולא אתם נוכל לרכוש דירה במיליונים רבים של שקלים, ומי שייהנה מהם ומהנוף לים ומהנגישות הקרובה לים ומהקרבה המיידית לחוף כמעט פרטי לפעמים יהיו באמת שועי הארץ וכל מי שכנראה הממשלה הזאת רוצה לדאוג לטובתו.
לכן אני קוראת לכם, לכולם כאן, להצביע נגד החוק ולקבל את ההסתייגויות שמבקשות לקבוע – למשל, ההסתייגות שהגשתי רק על התוספת שהוספה היום בצהריים היא לא לאפשר את התוספת של 20% למגורים בכל הסביבה החופית, בכל הסביבה החופית שהיא הסביבה שהוגדרה על-ידי חוק החופים כסביבה שלא ייבנו בה בתים למגורים אלא רק בתי-מלון. ואני חייבת לומר בדקה האחרונה שנשארה לי משהו על ההליך – על ההליך של התחושה, לפחות שלי, של ההתנהלות שהייתה לקראת ההצבעה כאן היום. אנחנו יודעים שלפני שבוע הוסרה ההצעה מסדר-היום, נקבע דיון לוועדה ביום שלישי בבוקר, בוטלה הוועדה בשנייה האחרונה, מאז לא שמענו דבר.
אני, כנציגת האופוזיציה להתדיינות מול הקואליציה, לא שמעתי דבר מנציגי הקואליציה, מיושב-ראש הקואליציה. לא ידעתי, היא לא הייתה על סדר-היום עד הבוקר, לא היה אמור להיות דיון במליאה, לא הייתה אמורה להיות הצבעה. לפתע פתאום בשעה 12:45 אנחנו מקבלים הודעה שהדיון מתקיים, שההצעה עולה היום למליאה, ובשעה 15:00 תתקיים ועדת פנים בנושא התיקון לחוק.
עכשיו, שימו לב, אף אחד מארגוני הסביבה ומהציבור המאוד-רחב שיש לו מה לומר בנוגע לתיקון הזה ובנוגע לחוק הזה - -
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
- - לא יכול היה לנכוח בדיון – יש לי עשר שניות – לא יכול היה להגיע לדיון, בוודאי לא בהתראה כזאת קצרה. הדיון היום הוא מחטף. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, גם על מצוקת הזמן שהייתה לך. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני שר התיירות, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לחוק לגופו, אני רוצה לומר כמה מילים על ההליך ועל הוויכוח שהיה סביב החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
תפאדל.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, החוק הזה עורר ויכוח קשה, אבל אני חושב שחשוב לומר שהוויכוח הזה איננו ויכוח אישי. אני לא חשבתי ואני גם לא חושב שמי שקידם את החוק הזה עשה את זה מתוך כוונה להרוס את הסביבה או לפגוע באינטרסים ציבוריים. אני לא מטשטש את הוויכוח שקיים, אבל אני חושב שחשוב לנהל אותו בצורה עניינית, מדויקת, מחודדת, בלי להיסחף ולהיגרר למקומות שהם לא מועילים לדיון ולא מועילים לנושא שעליו אנחנו דנים.
על מה אנחנו מתווכחים, על מה הוויכוח כאן? הוויכוח מתחיל מהמוסד הזה שנקרא ות"ל. ועדת התשתיות הלאומיות זה ערוץ עוקף מערכת תכנון. הוא נוסד בהתחלה כי הסבירו לנו שמה לעשות, יש דברים נורא דחופים – תשתיות לאומיות, עניינים של חשמל, מים. אם לא נקדם את זה, אם לא ניתן לזה ערוץ מהיר וייחודי, אנחנו נתקע את זה במערכת התכנון הרגילה ונישאר בלי חשמל, בלי מים, בלי תשתיות בסיסיות ביותר. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, שמתחילת הדרך ראיתי בערוץ הזה ערוץ בעייתי, ערוץ מסוכן. גם מים וגם חשמל צריך לקדם במסגרת מערכת התכנון; אם יש צורך לייעל דברים במערכת התכנון – בואו נייעל אותם; אם צריך שמערכת התכנון תימנע מעיכובים מיותרים – בואו נימנע מעיכובים מיותרים, גם כשמדובר בתשתית גדולה וגם כשמדובר בסגירת מרפסת לאזרח הקטן.
אבל מה שקורה בחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, זה שאנחנו רואים כאן הרחבה של המושג "תשתית לאומית". למשל, על-פי החוק הזה גם מלונות יהיו מעתה תשתית לאומית ויוכלו גם הם להיכנס למסלול עוקף מערכת התכנון הזה שנקרא הוות"ל. אני חושב שפריצת המסגרת הזאת היא מסוכנת, היא בעייתית, והיא גם לא תסתיים בנקודה הזו. היום יש לנו שר תיירות נמרץ שמעוניין לקדם מלונות, מחר יהיה שר נמרץ בתחום אחר וגם הוא ירצה, באופן לגיטימי מבחינתו, לקדם את התחום שהוא אחראי לו. בדרך הזאת, עמיתי חברי הכנסת, נחסל לחלוטין את מערכת התכנון הרגילה. אנחנו נישאר עם מצב שיהיו לנו שני ערוצים תכנוניים: ערוץ אחד תכנון מהיר ומועדף לכל מיני דברים שהם יקרים למערכת; וערוץ שני לא יעיל, תוקע, איטי, שהוא יהיה הערוץ שבו אזרחי ישראל לא יקבלו את השירות שמגיע להם. לא זה הכיוון שאנחנו צריכים ללכת בו. אנחנו צריכים ללכת בכיוון של מערכת תכנון אחת, יעילה, טובה, אבל לא מבחינה בין ערוצים שונים למטרות השונות.
מזה התחיל הוויכוח. הוויכוח התפתח לנושאים אחרים. הוזכר כאן הוויכוח על החופים ועל ההגנה על החופים. ההגנה על החופים שהכנסת חוקקה, עמיתי חברי הכנסת, זו אחת ההגנות הסביבתיות החשובות ביותר שהושגו במאבק של שנים רבות. ובחוק הזה, במנגנונים שהוצעו, נוצרו פרצות מדאיגות ומסוכנות בהגנה על החופים. פרצה אחת עסקה ביכולת להקים מתחמים מלונאיים בשטחים של החופים; פרצה שניה, שנראתה לנו אפילו יותר מסוכנת, נגעה לאפשרות להעמיס על המתחמים המלונאיים האלה גם שימושי מגורים. וכאן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חששנו מפרצה בעלת משמעות היסטורית. המאבק נגד דירות היוקרה על החופים הוא מאבק מרכזי ביותר מבחינת החשיבה הסביבתית, מבחינת התפיסה למי שייכים החופים ומפני מי אנחנו צריכים להגן על החופים שלנו. ויכוח נוסף, עמיתי חברי הכנסת, היה על השאלה של הגנה על השטחים הפתוחים, כי החוק מייצר מנגנונים שמאפשרים בנייה חוץ-תכנונית, חוץ-מערכת תכנון רגילה, חוץ-קונבנציונלית, למתחמים מלונאיים, באופן שעלול היה לסכן שטחים פתוחים, כולל שטחים רגישים מבחינה סביבתית.
המטרה של החוק היא לעודד את המלונאות בישראל. אנחנו בעד לעודד את המלונאות בישראל, אנחנו בעד שיהיו בישראל יותר מלונות, אם כי אני חייב לומר שלפי הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במדינת ישראל לא חסרים חדרי מלונות. אני מסתכל על הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: תפוסת המלונות בינואר–מאי 2016 הייתה 59%; אם אנחנו ניקח את ינואר–מאי 2015 המספר הוא מאוד דומה – 58%. זאת אומרת, המלונות הקיימים אינם ממצים את התפוסה שלהם, יש הרבה חדרים פנויים במלונות. אגב, יש לי פה את הנתונים של הפריסה הארצית, ואנחנו יכולים לראות שחדרים ריקים בבתי-מלון קיימים בישראל יש כמעט בכל מחוזות הארץ.
אז הבעיה של המלונאות בישראל, עמיתי חברי הכנסת, לפי הנתונים לפחות, איננה של מחסור בבתי-מלון. יש בעיה, בהחלט יש בעיה, של מחירים גבוהים מדי בבתי-מלון בישראל, ועם הבעיה הזו צריך להתמודד. כדי להתמודד אתה צריך לראות מה הם הדברים שמייקרים את עלויות המלונות בישראל. יש, אדוני השר, ואתה בוודאי יודע את זה, עלויות נוספות שאנחנו משיתים על בתי-מלון בישראל, למשל סביב הסדרי כשרות, דבר שלא מחייב בתי מלון-בעולם, אבל בתי-מלון בישראל צריכים לעשות אותו. גם כאן יש מקום לחשוב על הסדרים גמישים שמאפשרים לבית-מלון אולי בצורה חלקית לקיים כשרות, בחלק מהמתקנים שלו, עבור חלק מהקהל, כדי לאפשר לבתי-מלון לחסוך בעלויות האלה כאשר הם לא נדרשים באמת לעמוד בהם באופן מלא.
יש בעיות נוספות, שהמדינה חייבת לתת סיוע לענף המלונאות. למשל, העובדה שבישראל, בגלל המצב המדיני והביטחוני, אנחנו מדי פעם נמצאים במצבים שבהם פורצת מלחמה או עימות צבאי כזה או אחר, ומבחינת מערכת המלונאות – בוודאי כשאנחנו מדברים על תיירות חוץ, אבל גם תיירות פנים – הדברים האלה הם כמובן אסון. אני לחלוטין מצדד בזה שבמצב כזה המדינה תיקח על עצמה את האחריות ותייצר מנגנוני שיפוי שמאפשרים לענף המלונאות לא לקחת את כל הסיכונים הלאה על עצמו ועל שכמו אלא תאפשר לענף הזה סיוע, גיבוי, שיפוי, על מצבים שלא המלונאים ולא בעלי בתי-המלון הם אלה שיוצרים אותם. כך שאפשר למצוא פתרונות למצוקות של המלונות ושל המלונאים, והפתרונות האלה לא צריכים לבוא על חשבון הכרסום על ההגנות הסביבתיות המשמעותיות שיש לנו.
לכן, סביב החוק הזה בוועדה, וגם סביב הוועדה, ויכוחים מאוד קשים, גברתי היושבת-ראש. אנחנו נצביע נגד החוק מתוך כל השיקולים שאני הצגתי כאן, אבל אני רוצה גם להגיד ביושר שבמהלך הדיונים האלה היו התקדמויות. אני לא רוצה פה לחלק את הציונים; אין לי את היכולת, גם לא את המעמד ולא את הזכות לחלק ציונים לאף אחד, אבל אני כן רוצה לציין לחיוב, מנקודת הראות שלי, את הנכונות ליצור דיאלוג ולקיים דיאלוג כדי לצמצם את הפגיעות. למשל, המנגנונים שבסופו של דבר סוכמו בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בהסכמת הממשלה, על כך שלא נאפשר את אותם ערוצים של שילוב מגורים במלונות במסגרת הסביבה החופית. אני חושב שזה הישג משמעותי, ואני רוצה לברך על כך. אני רוצה לברך על כך. אני יודע שבוויכוח על החוק הזה יש הרבה מאוד – כולנו יצאנו מהוויכוחים האלה לעתים בתחושות קשות, אבל עם כל התחושות הקשות שיצאנו מהם, אני חושב שצריך גם להתייחס לדברים, להתקדמויות ולפתרונות שכן הושגו, פתרונות שלא מכסים את כל שטח המחלוקת הגדול שהיה בינינו, אבל כן, במידה מסוימת, מצמצמים את הפגיעות שהחוק היה עלול ליצור.
אסכם ואומר, גברתי היושבת-ראש: אני הייתי מעדיף שאנחנו לא נגיע למצב הזה של הדיון, כפי שאנחנו מקיימים אותו כרגע, על החוק; אני הייתי מעדיף שאנחנו נחשוב על פתרונות אחרים למלונות בישראל. עדיין, החוק כפי שהובא לכנסת והחוק כפי שהוא מגיע היום למליאה, יש ביניהם שינויים. על השינויים האלה אני מברך. יש בהם התקדמות מסוימת, אני חושב שההתקדמות הזאת מבטאת, עם כל הוויכוחים שהיו, גם את התחושה שאנחנו לא רוצים ביחד, ככנסת, לייצר נזקים חסרי תקדים לסביבה בישראל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. 15 דקות לרשותך – יותר נכון: עד 15 דקות לרשותך.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, כבוד השר, חברי וחברותי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה דווקא להתחיל בברכות, דב, כי אני כל כך חששתי, כולנו כל כך חששנו מהחוק הזה, שאני מוקירה ומכירה תודה לך, אדוני השר יריב לוין, על כך שאתה מביא לכאן חוק, שכמו שאמרת – דרך אגב, בקריאה הראשונה, בחילופי הדברים, באת ושאלת: ואם אוריד את הבנייה למגורים על החוף, מה יהיה? ועשית את זה, והורדת את זה. ועל כך אני מוקירה לך תודה. אבל יחד אתך, אני חייבת לומר, מוכרחים להודות לדוד ביטן הנמרץ, הבלתי-נלאה והנפלא. אז חבל שהוא לא פה לשמוע, ואני בטוחה שיהיו כאלה שיאמרו לו. וגם כמובן לשר האוצר משה כחלון, שעמד על כך שכל הנושאים האלה ייכנסו. ועוד גורם, שהיה מאוד דומיננטי בכך שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לחוק, שלא יאנוס את החֻפּים שלנו: "אדם, טבע ודין". "אדם, טבע ודין", שבאמת עושים פעולה נהדרת בשמירה על החֻפּים, ובכלל בשמירה על איכות הסביבה שלנו והגנת הסביבה שלנו, היו כאן מאוד פעילים מאחורי הקלעים, לא בפרונט. וכולנו ביחד מביאים לפה חוק – לא מושלם, אם אנחנו היינו עושים אותו אולי היינו עושים אותו אחרת, אבל הוא לפחות מציל את חוף הים מבנייה למגורים.
ואני רוצה לומר לך, אדוני השר, מדוע כל כך נלחמנו על החוק. המחשבה וההכרה בחשיבות – אומרים לי פה חופים ולא חֻפּים. תודה. "חופים הם לפעמים". "חופים הם לפעמים".
אדוני השר, אני רוצה לומר לך שהרעיון של שמירה על החופים, שמירה על המים, שמירה על האוויר, הוא רעיון מקדמת דנא, עוד מזמן הרומאים. כבר בחוק היוסטיניאני דיברו על כך שצריך לשמור על האוויר, על המים ועל החוף, על החופים. כבר אז. ומאז ועד היום בכל החוקים בכל העולם מדברים על כך שיש לשמור על החופים, על חוף הים, מבנייה, ויש לשמור אותם לטובת הציבור.
אני רוצה גם להביא לידיעת כולם, אני לא חושבת שיש רבים שיודעים את זה, שבסך הכול יש לנו במדינת ישראל לכל אדם 2.5 ס"מ חוף. זה מה שיש לנו בממוצע. יש לנו 197 ק"מ, מתוכם 47 ק"מ מנוצלים למתקנים צבאיים, עוד 100 ק"מ יש בהם בנייה, שפספסנו את הרכבת ובנו בהם, ומה שנותר זה 2.5 ס"מ לכל תושב שרוצה לבוא לחוף הים, שמגיע לו שחוף הים יהיה באמת משוחרר וחופשי, מפני שזה משאב ציבורי שחייב לעמוד לטובת כולם. ואכן המדינה השכילה, ונתנה לנו את המשאב הזה ללא תמורה. וחייבה את כולם, את כל הרשויות, לפתוח את החופים ולא לגבות כסף. אז אי-אפשר מצד אחד לבוא ולהכיר בחשיבות החוף, לבוא ולהכיר בכך שזה משאב ציבורי שהולך ונכחד, ומן הצד שני לבוא עם חוקים שמסוגלים לבנות למגורים. זה תרתי דסתרי. ואני שוב חוזרת, אני שמחה שזה לא כך.
אני רוצה לקרוא את הבג"ץ, אחד הבג"צים, ומה אמר, אם אני לא טועה, השופט ברק, אבל תנו לי לראות – כן, דברי הנשיא ברק – מה הוא אמר: האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים והאוויר הם היסודות לקיום האנושי, שבמסגרתם מנהל הפרט והחברה את כל מעגל החיים. הם הבסיס לקיום הפיזי, הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה לכל פרט ופרט בחברה, ובכלל בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו. ואחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע, שזה החוף. ובגלל שאכן השכלתם ואתם שומרים, והוספתם את הפסקה הכל-כך חשובה שאומרת: במגרשים הנמצאים בקו הבינוי הראשון מול הים או לפניו, ובתחום חוף הים כהגדרתו בתוספת השנייה, לא תתאפשר בנייה למגורים, לכן לא אוכל להצביע נגד.
שר התיירות יריב לוין:
אז אני לא רוצה שתטעי. זה לא נכון. תתאפשר בנייה למגורים. אני לא יודע אם את קוראת את החוק נכון. ההחרגה הזו היא החרגה שנוגעת רק לעניין סמכות הוועדה המקומית או העצמאית. היא לא רלוונטית לסמכויות שיש ממילא לוועדות מחוזיות היום. ולכן לבוא ולומר מעל הדוכן שלא תהיה בנייה למגורים, נקודה, זה לא נכון. זה פשוט לא נכון, צר לי. אפשר לומר את זה 200 פעם, וזה פשוט לא נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר, אני מבינה שזאת הייתה ההתחייבות - - -
שר התיירות יריב לוין:
אתם יכולים להצביע איך שאתם רוצים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מבינה שזאת הייתה ההתחייבות - -
שר התיירות יריב לוין:
אל תטעו את הציבור.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - וגם התנאי של השר כחלון, שיהיה ברור שב-100 מטר הראשונים אין בנייה למגורים. אתה אומר לי עכשיו שתהיה בנייה למגורים?
שר התיירות יריב לוין:
אני יודע מה כתוב בחוק. החוק אומר את הדבר הפשוט הבא: שהסעיף שמדבר על הסמכת הוועדה המקומית לטובת העניין הזה לא יחול במקומות שתיארת קודם. הוא לא משנה את המצב התכנוני שקיים היום בלי החוק. ולכן אמרתי לכם כל הזמן, שאתם גם לא קוראים את החוק וגם מטעים את הציבור. והמצב התכנוני הקיים היום, בלי החוק, הוא מצב שבאופן תיאורטי מאפשר את זה. והחסם כנגד העניין הזה הוא הוולחוף שיש היום, והיה בחוק לכל אורך הדרך. ולכן כל הסיפור הזה שעשיתם הוא סערה בכוס מים על דבר שלא היה ולא נברא. וזאת האמת הפשוטה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי. אז אשיב לך, מכיוון שעוד נותרו לי דקות, וגם יתווספו לי על דבריך.
שר התיירות יריב לוין:
תצביעו איך שאתם רוצים.
יעל גרמן (יש עתיד):
המצב שקיים היום לא מאפשר בנייה למגורים בחוף.
שר התיירות יריב לוין:
לא נכון. לא נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא הייתה אפילו תוכנית אחת שהובאה לוולחוף ודרשה בנייה למגורים ואושרה.
שר התיירות יריב לוין:
יכול להיות. יכול להיות.
יעל גרמן (יש עתיד):
אין דבר כזה.
שר התיירות יריב לוין:
נכון, וגם עכשיו לא יהיה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
עכשיו לא יהיה, בגלל שהוספנו את שני הסעיפים האלה.
שר התיירות יריב לוין:
לא בגללכם. מה זה שייך? הוולחוף היה מקודם.
יעל גרמן (יש עתיד):
אם היה – אז תרשה לי, תרשה לי לחלוק על דבריך.
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת גרמן, את לא קוראת את החוק נכון. מה לעשות.
יעל גרמן (יש עתיד):
בחוק המקורי – אני לא יודעת מה יש לעשות, עובדה שנעשה, ומה שנעשה הוא טוב. אבל אם - - -
שר התיירות יריב לוין:
מה שנעשה הוא אמירות שאין להן שום משמעות, זה מה שנעשה. בואו, תגידו את האמת. קיבלתם הצהרה דקלרטיבית, שהיא אפילו מטעה את הציבור. ואני אומר לך, מתוך אחריות לציבור: אל תציגו את החוק בצורה לא נכונה. הכי קל היה לי להגיד לך: נכון, אין בנייה למגורים, הכול בסדר.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר - - -
שר התיירות יריב לוין:
זה לא נכון, פשוט לא נכון, מה לעשות.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי, אז תרשה לי לחלוק עליך. ואני חושבת שזה מאוד נכון. ובחוק שהיה התאפשרו 20% בנייה למגורים - -
שר התיירות יריב לוין:
נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - בכל המקומות שיש בהם בתי-מלון. החוק היום מבחין בין אפשרות לבנייה למלונות לבין אפשרות לבנייה למגורים.
שר התיירות יריב לוין:
לא נכון. אני אומר לך, חברת הכנסת גרמן, זה לא נכון אבל.
יעל גרמן (יש עתיד):
טוב, אני לא – תיתני לי אחר כך.
שר התיירות יריב לוין:
אבל אני לא רוצה שתטעי, זה פשוט לא נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
ניתן לו לדבר, ותסתכלי על הזמן, ותיתני לי את ההשלמה.
שר התיירות יריב לוין:
גברתי היושבת-ראש, אין בעיה, תוסיפי לה זמן, מגיע לה. אני לא רוצה להפריע לה. אני רק אומר לך: אני לא רוצה שאחר כך יבואו אלייך בטענות, ויגידו לך: איך תמכת או איך אמרת כך וכך? אני אומר לך, האמיני לי, אין לי עניין להטעות אותך. זה פשוט לא נכון, זה לא נכון.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני השר, בוא ניתן לגברת יעל גרמן לסיים את דבריה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אז עכשיו, אדוני, אולי ננהל את השיחה, את הדו-שיח, את הוויכוח הזה לאחר מכן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בטח תהיה לך אפשרות גם להשיב בסוף, לסכם.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל כרגע אומר כיצד אני רואה את החוק, כיצד אני מבינה את החוק. ואני יכולה לומר לך שעסקתי בחוק הזה במשך 15 שנים. ובמשך 15 שנים ניסיתי למנוע מיזמים, שבאו ואמרו כביכול שהם בונים למלונאות ולנופש, ולמעשה בנו למגורים. באתי וניסיתי למנוע זאת. ושוב ושוב בתי-המשפט באו וחיזקו את דעת כל ועדות התכנון, וגם הדעה של הוועדה המחוזית שלנו, שאין לבנות למגורים.
אז עד היום לא נתנו לבנות למגורים. אם החוק הזה היה עובר כפי שאתה העברת אותו בפעם הראשונה, אם לא היו מכניסים את שני הסייגים שקראתי לפני רגע, ועדות התכנון היו מונחות על-ידי חוק שאומר שבכל מקום שבו יש מלונאות, שבו יש תב"ע למלונאות, שבו ניתן לבנות למלונאות על חוף הים, בסביבה עירונית – לא בסביבה אחרת, בסביבה עירונית – ניתן לבנות למגורים. זו הייתה פריצה שלא הייתה כמוה במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. כל שנות קיומה של מדינת ישראל אף ועדה מחוזית, אף מועצה ארצית, אף ועדה מקומית ואף בית-משפט לא התיר בנייה למגורים על חוף הים במסגרת הסביבה החופית או 100 מטר, והחוק הזה היה בא והיה אומר במפורש: מותר לבנות 20% למגורים בסביבה החופית באותם מקומות שבהם מותרת תיירות. זו הייתה הפריצה, זה היה תקדים שאי-אפשר היה לחיות אתו.
היום, כאשר לאחר שאומרים שמותר לבנות 20% למגורים, באים ואומרים את אותו סעיף שאני אמרתי, ואני אקריא אותו שוב - - -
שר התיירות יריב לוין:
את מתייחסת רק לוועדה המקומית - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
סליחה, אתה מדבר על כל סעיף 6 - -
שר התיירות יריב לוין:
נו, ומה זה סעיף 6?
יעל גרמן (יש עתיד):
- - אתה מדבר על כל המגרשים המיועדים למלונאות, שיחולו בנוסף להוראות של פסקת משנה. כל המגרשים האלה – לא ניתן יהיה לבנות בהם למגורים בקו הבניין הראשון מול הים. וזה שהדברים יישארו כפי שהם, אתה אומר – יש לנו ולחוף, והוא יגן לנו על החוף, וגם הוועדות המחוזיות לא יכולות, הן לא מעל הוולחוף; ואם יישאר המצב כפי שהוא, אנחנו נדאג לכך שלא תהיה בנייה על החוף.
אבל בנוסף לבנייה על החוף יש פה עוד נושא שהזכיר חברי דב חנין. החוק הזה בא, ולראשונה הוא שם כתשתית לאומית מיזמים פרטיים ומסחריים. זה דבר שלא היה כדוגמתו מאז ומעולם. תשתית לאומית זה דבר שיש לו איזשהו היבט ותרומה ציבורית. לא יעלה על הדעת שהוועדה לתשתיות לאומיות תדון בתשתיות לאומיות שלמעשה הן יזמות פרטית בעלת אפקט ומשמעות מסחרית. היום זה מלונאות ומחר, כתוב בחוק, זה כל נושא שקשור למלונאות, ואני רוצה לקרוא לכם את זה כדי שיהיה ברור על מה הולכים להצביע: בלי לגרוע מהוראות סעיף 76 בתוכנית לתשתית תיירות הכוללת הוראות המאפשרות הקמת מתקן אכסון מלונאות, ניתן לכלול הוראות להקמה של אתר, תשתית או בניין נלווים למתקן אכסון מלונאי בסמיכות גיאוגרפית כדי לשמש גורם משיכה תיירותי.
חברים יקרים, יש בחוק הזה אפשרות להביא לוועדה לתשתיות לאומית מחר קניון מסחרי. אפשר להביא לכל אתר שיש בו אטרקציה, אפשר להביא גם קזינו, דרך אגב. אז אין לנו עדיין חוק לקזינו, אבל אם יהיה חוק לקזינו, חברים, פה יש אפשרות להביא קזינו ולהכריז על קזינו כתשתית לאומית. החוק הזה אומר את זה במפורש, וזה אחד התקדימים שאני מאוד מצטערת שלא הצלחנו לעצור. אבל כיוון שחוק לקזינו עדיין אין לנו, ואני מקווה שלא יהיה, אז יכול להיות שהאפשרות הזו תישאר תיאורטית, והממשלה תשכיל שלא לאפשר קזינו. לעומת זה, החופים שלנו מאוד יקרים, ואני מאוד מקווה שבתוספת שאני קראתי אנחנו מחזירים את המצב לכך שלא תתאפשר בנייה למגורים על חוף הים, וחוף הים יישאר כראוי מיועד אך ורק לציבור, פתוח לציבור גם מבחינה פיזית וגם מבחינת המראה והנוף הנשקף מבתי-המלון. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן.
חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. לזוהיר בהלול יש עד עשר דקות. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
הייתי צריך את "מורה נבוכים" של הרמב"ם כדי להבין אם יעל בעד החוק או נגד החוק. אז למזלי הרב הגנבתי שאלה באוזנה והבנתי שבעקבות ההבהרות וההערות של שר התיירות אז יעל גרמן, גברתי היקרה, חברת הכנסת המצטיינת, את נגד החוק הזה.
אדוני שר התיירות, יש כאן מקרה קלאסי של התנגשות בין שאיפתך לפתח את ענף המלונאות בישראל ולהפוך את ישראל למדינה מתוירת יותר – אגב, אחת מהאכזבות הכי גדולות של המדינה הזו היא העובדה שהיא לא מנוצלת באמצעות אתריה, ההיסטוריה שלה, חוף הים המקסים שלה, הפסיפס האנושי שלה, האתרים שבתוכה, הגיוון שבקרבה – היא לא הפכה למדינה מתוירת כיאה למדינות מתוירות בעולם, וזו אכזבה אדירה. לכן אני אומר, מר יריב לוין, האיש היקר, שאני חושב שאתה עובד ללא לאות כדי לפתח את ה"אני מאמין" שלך, אז אדוני, שר התיירות, מקרה קלאסי של התנגשות בין שאיפתך לפתח את ענף התיירות לבין העובדה שאנחנו צריכים לשמר את חופי הים בישראל. חופי הים בישראל – החוף בישראל הוא משאב. אגב, למה משאב ולא משאבּ ? משאבֹּים, אומרים משאבּים. אבל למה כשאני מחזיר את המשאבּים ליחיד, זה הופך למשאב? – כי אין בשפה העברית באות האחרונה דגש. זה ההבדל בין משאבּים עם דגש בב' לבין משאב ללא דגש.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כמו שבערבית אין פ'.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
בערבית הפ' היא נחלתה של הגברת ברקו שלא נמצאת פה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כל אחד והחסר שלו.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אולי נעשה study case שאני אהפוך את כל הב' לפ', וכל הפ' לב'? הנה, אפילו אני מתבלבל. ואז הייתי אומר – אני מתפלפל. אז הנה, יש לי מילה נכונה גם בעברית. גם אם אני מנסה לטעות אני לא ממש טועה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
בעברית, מתבלבל ומתפלפל זה כמעט אותו הדבר.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
ללא ספק, נכון. נכון. בקונטקסט זה אותו הדבר.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה בא ללמד עברית את זוהיר? נו, באמת.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
עמר, אתה מצביא או אתה בלשן? אני רוצה להבין.
איתן כבל (המחנה הציוני):
כל אחד יעסוק בתחום שלו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא. בלשן כבר יש לנו.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אז הארץ הזו היא של כולנו, וחופי הים, באמת – חופי הים זה אחד הקסמים, זה קסם בלתי רגיל של מדינת ישראל. ואני אשתף אותך, אדוני שר התיירות באחד המכאובים שלי, כאשר איימן עודה – אתה הרי בחיפה, ואתה גם משקיף ממעל, מהיכן שאתה מתגורר, על החוף המקסים וגם על המפרץ המדהים שנגלה לנגד עיניך, וגם של עכו, שנמצאת – עכו, חצי אי – ואתה גם מרחיק לכת ורואה גם את חופי לבנון, אז אני חושב שאחד מהמכאובים הגדולים שלי היו כאשר בחיפה נבנה בזמנו מלון אנכי – אני לא רוצה לומר את שמו כי השם שלו משתנה חדשות לבקרים, כי בתי-מלון זה עניין של בעלויות, ואני אינני יודע מה שמו של המלון כיום – והמלון הזה היה כמפלצת בין בני אנוש בחיפה, שהתגוררו בקרבת מקום, ואלה שהתגוררו במורד הר-הכרמל. מדוע אני מדבר על הכרמל? מכיוון שנולדתי הרי בחיפה, על הכרמל.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם אתה חיפאי – למה - - - שכונת בת-גלים - - -?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
תשמע, אין לי תשובות לכל דבר, אבל רק אני רוצה לומר לך, עודד, שהמלון הזה, כאשר הוא נבנה בצורה האנכית והמפלצתית, הוא הפך לאיום ונורא בעיני החיפאים, מכיוון שהוא חטא בשני חטאים, עודד. הוא חטא בשני חטאים: המלון הזה היה מאוד סמוך לחוף הים, לדעתי – פחות מ-100 מטרים, כפי שהחוק אומר היום באופן מפורש, אבל מצד שני הוא גם העלה את הטמפרטורה בחיפה.
הבריזה מהחוף אל האנשים שהתגוררו בסמיכות למקום הזה – הטמפרטורה עלתה, לדעתי, בשתיים-שלוש מעלות, אולי במעלה או שתיים. כלומר, זה היה מפגע תברואתי, ואני מדבר, למרות שאינני מומחה לחלוטין – אני לא יעל פארן, שהיא מומחית, או דב חנין, שהוא מבין בעניינים האלה. אבל אנחנו בני אנוש, ויש לנו בגולגולתנו קצת אינטליגנציה, ואנחנו מבינים שבית-מלון שנבנה – ורוב בתי-המלון שנבנים בישראל הם אנכיים, מפלצתיים, הם מונעים מהבריזה הטבעית לסבר את האוזן, ללטף את הגוף ולהפוך את השהייה בסמוך לחוף הים לשהייה מענגת, וזה לא קורה.
מירב בן ארי (כולנו):
אמרת "בריזה", ולא הבנתי מה אמרת. הרי אני מקשיבה לך, ואמרת "בריזה".
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
בריזה, בריזה.
מירב בן ארי (כולנו):
בריזה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כן, בריזה, אבל במלרע. מה הבעיה? למה זה צריך להיות מלעיל ולא מלרע?
מירב בן ארי (כולנו):
בריזה זה של - - -
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
למה זה צריך להיות במלעיל ולא במלרע?
מירב בן ארי (כולנו):
זה נראה לי בריזה אשכנזית, מה שאמרת.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני לא יודע, אני חושב שצריך לבדוק באבן-שושן את העניין הזה. אני חושב שזה במלרע ולא במלעיל, זה בריזה ולא בריזה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
בריזה זה כבר לעוף על המילה בריזה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אוקיי, הנה הבלשן הידוע. אני מאוד שמח שאני מסעיר את המוח שלכם בשעת לילה שכזאת - -
מירב בן ארי (כולנו):
אנחנו לא יכולים לא להקשיב לך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
- - אבל אם תבדקו בגוגל אז אני מאוד אשמח לקבל תשובה, מירב בן ארי, ואני אתקן את המעוות אם טעיתי. הרי אין אדם שהוא חסין מטעויות.
מירב בן ארי (כולנו):
אתה בלתי תקין בעברית. כי כל העברית שלך היא – אי-אפשר, אתה מבין? בגלל זה אנחנו מקשיבים לך, אתה מבין? לכן כשאתה עושה טעויות, זה לא הגיוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא בטוח שעדיין יש טעות. אולי לכאורה אני טועה, אבל תבדקי את זה, לא בטוח שאני טעיתי.
מירב בן ארי (כולנו):
אני מייד בודקת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
- - -
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אז אמרתי לך, תבדקי אם זה במלרע או במלעיל, מה הבעיה? הנה התשובה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מאמינה שבסוף הנאום שלך נקבל תשובה מחברת הכנסת מירב בן ארי. כן, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל זה כמעט חסר תקדים שכולם מתערבים בצורה, ככה, סקרנית ומעניינת.
על כל פנים, אדוני שר התיירות, אני חושב שאנחנו מדברים על חטא, ואנחנו לא צריכים להוסיף 20% בתי מגורים בחזקתם ובבעלותם של הבעלים של בתי-מלון. אני חושב שאנחנו הורסים את אחד מהקסמים הכי בולטים בטבע הישראלי, ואני חושב שאנחנו משרתים באמצעות החוק הזה, על-אף התיקונים שמסברים את האוזן פחות או יותר, אנחנו משרתים את האליטיסטים, אולי את הטייקונים, ואנחנו מעלים את הרווחים שלהם, וזה בא על חשבון השמורה. לדעתי חוף זה שמורת טבע, ואנחנו מחויבים לה ללא כל קשר בין ימין לבין שמאל, בין מזרחים לבין אשכנזים, כפי שהחברה הישראלית מנהלת באופן מרתק אבל גם מוזר מלחמת תרבויות. כאן מדובר על משאב אנושי, שמדינת ישראל אמורה לשמר אותו עד לנצח-נצחים. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול.
חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים. בבקשה, גברתי, לרשותך תשע דקות.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תראו, החוק הזה התחיל מכוונה טובה ונגמר במאבק גדול, ואני רוצה טיפה להסביר גם את הכוונה הטובה וגם את המאבק הגדול.
הכוונה הטובה: בא שר התיירות – ובאמת, אני חייבת כאן להגיד, השר יריב לוין, אחד השרים באמת הישרים, ההגונים, שאף אחד לא מטיל ספק ביושר כוונותיו ובמקצועיות ובמסירות שלו לנושא – ורצה להקל עלה המלונאות בישראל. בא, הסתכל, בחן, אמר: לא נבנים מלונות, חסרים בתי-מלון, אחת הבעיות היא בעיית בניית המלונות. כאן נציין במאמר מוסגר גם בעיות אחרות, כמו המצב הגיאופוליטי, המצב הביטחוני שפוגעות בתיירות, אבל נשים אותן בצד, זה בטח לא ב-scope כרגע של השר ותחום המשרד המקצועי שלו. ורצה להקל על בניית המלונות. ואנחנו כחברי אופוזיציה – אני יכולה באמת לדבר בשם כמה וכמה חברי אופוזיציה שהיו שותפים בדיונים האלה – באנו וככה הידקנו פה והידקנו שם, ופחות או יותר, בגדול, בהרבה מהניסוחים של החוק הכנסנו הגנות, אבל הבנו את הצורך והגענו לאיזשהו משהו משותף.
אבל, וזה "אבל" מאוד מאוד גדול – וכאן אני מגיעה למאבק הגדול – החוק הזה בא לעשות דבר אחד מאוד מאוד חריף ושגוי, שאי-אפשר להסכים לו גם במחיר של הכוונה הטובה של המלונאות, וזה שהחוק הזה לוקח אותנו אחורה שנים אם לא עשרות שנים בהגנה על החופים, הגנה שהושגה בשורה של מאבקים, שאם זה היה לקוח מדימוי אחר, הייתי אומרת: בדם וביזע ובדמעות של הרבה פעילים והרבה ארגונים והרבה אנשים מסורים לאורך השנים. זה עלה לנו בהרבה טעויות, ואת הפילים הלבנים, את המצבות הלבנות האלה אנחנו רואים היום לאורך חופי ישראל, החל מ"מגדלי חוף הכרמל", דרך מרינה הרצליה, שיושבת כאן חברת הכנסת גרמן, לשעבר ראשת העירייה, דרך "סי אנד סאן" ודרך חוף פלמחים ועוד הרבה מאוד מאבקים על החופים, שחלקם מתנהלים בימים אלו, כמו באשדוד, כמו בנהריה, כמו בחוף הקשתות קיסריה, חוף אכזיב. שורה של מאבקים על דמותו של החוף במדינת ישראל.
עכשיו, מדינת ישראל, מדינה קטנה, התברכה באחד הנכסים, משאבי הטבע הציבוריים החשובים והיקרים ביותר שיש לה, פרוסים לאורך רצועת חוף יפה, נדירה בעולם – כדאי להגיד את זה, אני לא יודעת איפה בעולם אפשר למצוא חופים, רצועות כל כך ארוכות וכל כך יפות ומרגשות, שמוקדשות, הרבה מהן, לתיירות – תיירות חוץ, לתיירים שבאים, ולתיירות פנים, לישראלים ולישראליות שבאים לנופש, לבילוי בשבת, בחגים, בחופשות ובמלונות.
אבל האפשרות לשלב מגורים בתוך המלונאות על החוף, בסביבה החופית, היא עוול ופשע שייזכר לדורות, ושלא תהיה ממנו חזרה. אני אומרת כאן - -
יעל גרמן (יש עתיד):
נמנע.
תמר זנדברג (מרצ):
- - כל בניין חדש כזה הוא – חברת הכנסת גרמן, אנחנו הצלנו מה שאפשר היה, אבל אני לא הייתי מגדירה את זה "נמנע", אני באמת לא הייתי מגדירה את זה "נמנע". עשינו מה שאפשר, הגנו על הקו הראשון, באמת, עשינו מה שאפשר, תוך גם – אני חייבת כאן להגיד: גם, באמת, השר לוין, גם השר כחלון ומפלגת כולנו, למרות הוויכוחים שהיו ביניהם – הנה, אנחנו כאופוזיציה נפרגן לשניהם על מה שכן הצלחנו להשיג. אבל אני לא הייתי קוראת לזה "נמנע".
אני חושבת שהלכנו בשנים האחרונות ובעשורים האחרונים דרך מאוד ארוכה בהבנת מה משמעות החופים ומה משמעות ההגנה על החופים ומה המשמעות ההרסנית של בנייה על החופים. ובאמת זה הושג דרך החול ודרך הרגליים בים, בשמורות, בחופים הפתוחים שהם לא שמורות טבע אלא הם "סתם" לבילוי וכו'. ואנחנו כאן פתחנו פתח בעייתי מאוד, שאני חושבת שהפגיעה שלו קשה הרבה יותר מאשר התועלת למלונאות ומאשר מה שהצלחנו להציל מזה. והצלחנו. הצלחנו במאבקים, וזה באמת מקום גם לפרגן לך ולהודות לך על המאבק שהובלת בהקשר הזה.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
תמר זנדברג (מרצ):
נכון, בסדר, כולנו, כל אחד מאתנו, ובמיוחד – את נמצאת כאן, ואני רוצה להודות לך.
תראו, אני רוצה לסיום להגיד שאני באמת רוצה להקדיש את המאבק הזה – אני מתסכלת קצת אחורה, ואני מסתכלת על עדי לוסטיג, שיצאה עם הרסטות לחוף פלמחים לפני כמה שנים, ובאמת בגופה עצרה בולדוזרים שבאו לבנות שם כפר נופש, ורק ממש לאחרונה דווח שאחרי באמת שנים של מאבק הדבר הזה ניצל.
ולפעילים של ארגון "מגמה ירוקה", שהוצאו היום על-ידי סדרנים מהוועדה אחרי כינוס הישיבה לרבות ההצבעה, שהתנהלו שם במחטף, ולפעילים מכל שאר הארגונים – מ"אדם, טבע ודין", ומ"צלול", ומ"החברה להגנת הטבע", ולכל הארגונים והפעילים שבאמת עמדו קודם כול על החופים ועל החשיבות שלהם, ולאחר מכן על המאבק הזה כמאבק סביבתי. אני רוצה להקדיש את ההצבעה שלנו נגד לכל אותם מאבקים ציבוריים ואזרחיים, שלצערי נפגעים פה קצת היום כרגע, אבל אין לי שום ספק שבטווח הארוך חשיבותם מוכרת, תוכר ולא תסולא בפז, גם למה שהשגנו היום וגם למה שעוד יושג. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יסכם את הדיון שר התיירות, השר המקשר, חבר הכנסת יריב לוין.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, גברתי, אני חושב שזה אך סמלי שאת, כיושבת-ראש שדולת התיירות, מנהלת כאן את הישיבה הזאת, ואני גם מוכרח לומר שבדרך כלל, כאשר אתה מסכם, אתה עושה את זה כדי למשוך את הזמן עד שיגיעו כולם ויגייסו ויביאו את האנשים להצבעה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
צודק.
שר התיירות יריב לוין:
אני מוכרח לומר שבמקרה הזה יש לי כל כך הרבה מה להגיד שמבחינתי הגיוס יכול לקחת זמן, זה בסדר, ואני חושב שראוי ונכון שסוף-סוף, אחרי – אני מוכרח לומר – מסכת ארוכה של דמגוגיה ושקרים בוטים ומבישים שנשמעו סביב החוק הזה, תיאמר כאן האמת כפי שהיא.
ראשית, אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר: רבותי, במדינת ישראל נבנו 3,000 חדרי מלון חדשים בעשור האחרון, סטגנציה מוחלטת. אי-אפשר לבנות כאן מלונות. לבנות מלון נדרשות 10 שנים, לפעמים 12 שנה, ביורוקרטיה בלתי נסבלת שנמשכת שנים ארוכות. אין כמעט כדאיות כלכלית לבנות מלונות, בין היתר בגלל העיכובים האלה. בנקים מסרבים לתת אשראי, אי-אפשר היום לקבל אשראי כשאתה רוצה להקים מלון. ואז אני שומע פה, כמו שתיאר כאן חבר הכנסת דב חנין, פתאום איזו מציאות אוטופית כזאת. המלונות בכלל ריקים והחדרים ממתינים רק שיאכלסו אותם.
רבותי, מחירי הנופש בישראל הם מחירים גבוהים, בלתי סבירים, כפי שלא קיים כמעט באף מקום בעולם. והדבר הזה נובע מכך שבתקופות הביקוש המלונות מלאים עד אפס מקום, ולכן, לעשות איזה ממוצע שממנו עולה – שאתה לוקח את חודש פברואר, שבו אנשים כמעט לא באים, ומחבר אותו עם התוצאה של יולי ואוגוסט, ומגיע לאיזו מין תוצאה כזאת שמראה כאילו החדרים ריקים – רבותי, לא תצליחו לעבוד על הציבור בישראל, כי אנשים הולכים למלונות ומשלמים את הכסף והם יודעים כמה זה עולה. והם יודעים שאי-אפשר להשיג חדרים או שאולי אפשר, כי מעלים את המחירים לשמים.
ואז, כשאנחנו רוצים לשווק את ישראל בחו"ל, אנחנו אומרים לתיירים: תשמעו, תטוסו בטיסת low cost ב-100 דולר ותשלמו 1,000 שקל ללילה למלון. מי יבוא ככה? אי-אפשר לשווק את זה ואין שום סיכוי שהדבר הזה יצליח.
אני אגיד לכם יותר מזה: במדינת ישראל, בגלל המצב הזה, עוד יש כדאיות כלכלית מסוימת להקים מלון של חמישה כוכבים, כי ההכנסות הן גבוהות, המחיר לחדר ללילה הוא עצום. אבל לכו תנסו למצוא פה מוטלים, תחפשו הוסטלים, תחפשו מלונות של שלושה כוכבים או של שני כוכבים, כפי שתמצאו בכל מקום בעולם במספרים עצומים. אין פה, לא תמצאו. אפשרויות האכסון העממיות האלה לא קיימות או כמעט שלא קיימות, בגלל שאין שום כדאיות כלכלית להקים אותן במצב הזה.
עכשיו, זה לא שאני הגעתי לפני שנה למשרד התיירות והחלטתי עכשיו לשנות סדרי עולם. הסתכלתי מה קרה פה 30 שנה, 20 שנה, ב-10 השנים האחרונות, בחמש השנים האחרונות. היו הרבה מאוד שרי תיירות, הם בטח רצו שיבנו פה מלונות לא פחות ממני. עובדה שזה לא הצליח בכל הניסיונות שנעשו. וכאשר אתה יושב ואתה בודק ואתה רואה שיש מאות מגרשים למלונאות, מתוכננים, שמוחזקים בידי אנשים שלא בונים כי יותר טוב להם להחזיק את המגרש מאשר לבנות בו, ואתה הולך ושואל: מה יגרום לכם לבנות? התשובות הן תשובות מאוד פשוטות: 1. שהליכי התכנון והבנייה יהיו מהירים ולא ייקחו שנים אחרי שנים עם עיכובים בלתי נסבלים; 2. אם אנחנו רוצים להביא לכאן רשתות בתי-מלון, מה שלא קיים בעולם בכלל – בעולם כולו אנחנו רואים רשתות, רק לארץ הן לא מגיעות. אתם יודעים למה? אני אסביר לכם: בגלל שאומרים למי שרוצה להקים רשת של חמישה בתי-מלון: תלך לוועדה המקומית בירושלים, ייקח לך 12 שנה. תלך לחיפה, ייקח 10 שנים. תלך למקום אחר, ייקח 13 שנה. אחר כך באים ואומרים לו, בכל ועדה – בוועדה הזאת יגידו לך: תעשה ככה, ובוועדה השנייה: תעשה הפוך. בסופו של דבר, אף רשת ואף גורם שעיניו בראשו לא ייכנס לתהליך הזה בצורה הזאת.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, אני אומר לכם יותר מזה: אנחנו עושים בחוק הזה כמה דברים שהם באמת חסרי תקדים. הראשון, סוף-כל-סוף, אחרי כל השנים האלה שכולם מדברים פה גבוהה-גבוהה על התיירות, פעם ראשונה מכירים בתיירות כתשתית לאומית. זה הישג היסטורי. הישג היסטורי שאתם מתנגדים לו בכל הכוח, כמו שתיאר פה קודם חבר הכנסת חנין. אנחנו מקימים ועדה לתשתיות לאומית לתיירות, אנחנו מבטיחים את זה שמי שרוצה להקים רשת יוכל להביא את כל המלונות לוועדה אחת, לסיים את זה בהליך תכנוני מסודר אבל מהיר, בהליך תכנוני מדוקדק אבל בלי ביורוקרטיה מיותרת, ויוכל להקים פה רשת של בתי-מלון או לאשר הקמה גם של מלונות בודדים, גדולים, בהליך שהוא הליך מהיר.
שנית, אנחנו עושים עוד דבר חשוב, אנחנו מאפשרים בוועדה הזאת גם הקמה של תשתיות שונות שנדרשות לצורכי תיירות, ובראשן תשתיות תחבורה; גם הוא דבר חיוני, שאי-אפשר לעשות אותו ואי-אפשר לקדם אותו, שנים על גבי שנים כל פעולה הכי פשוטה שרוצים לבצע.
הדבר השלישי שאנחנו עושים, וגם הוא מאוד חשוב: אנחנו מקימים ועדות משנה לענייני תיירות בוועדות המחוזיות, ואנחנו מרחיבים את הסמכויות של ועדות מקומיות עצמאיות כדי שתוכלנה לקדם פרויקטים במהירות – וכן, גם, במקרים מתאימים, לתת 20% אפשרות לבנות למגורים כדי שהפרויקט יהיה כלכלי, כדי שאפשר יהיה לקבל אשראי, כדי שסוף-סוף אנחנו נראה כאן בנייה.
התוצאה של כל התהליך הזה היא תוצאה מאוד פשוטה: בנייה של אלפי חדרי מלון באופן מידי, דגש על הקמה של מלונות עממיים – ואנחנו גם אישרנו בממשלה, במקביל, מתן מענקים של 33% למי שיקים מלונות עממיים. ואז, כאשר יהיה היצע הרבה יותר גדול, גם מבחינת סוג הלינה וגם מבחינת מספר החדרים, תהיה תחרות, ויקרה מה שקורה תמיד כשיש תחרות: המחירים סוף-כל-סוף ירדו, גם לנו הישראלים וגם, כמובן, לתיירים מחו"ל.
עכשיו תראו, רבותי, אני מוכרח להגיד לכם: העברתי בשש שנותי כחבר כנסת, לפני שהתמניתי לשר, 78 חוקים בקריאה שנייה ושלישית – 40 בכנסת השמונה-עשרה, 38 בכנסת התשע-עשרה. לא נתקלתי אף פעם בהתנהגות כפי שנתקלתי בה בקידום תהליכי החקיקה בחוק הזה. הטעיית הציבור, כשמדובר בחלק מהגורמים המכנים את עצמם "ירוקים", בריונות לשמה, התנהגות שבינה לבין דיון ענייני לא היה דבר וחצי דבר. אני אמרתי, כאשר הבאתי את החוק לקריאה ראשונה, ואמרתי עוד כאשר הכנתי את החוק – ויעיד כאן חבר הכנסת דב חנין, שצלצלתי אליו מיוזמתי וביקשתי ממנו: בוא תראה מה אנחנו עושים עוד בשלב הכנת התסקיר ותעיר לי את הערותיך.
לא היה ולא הייתה כוונה, והיה ברור מראש שאנחנו לא נעשה שום דבר שיכול לגרום פגיעה סביבתית, וגם לא צריך לעשות.
הוצאנו – באנו ועברנו על הנוסחים. הוצאנו החוצה את כל השטחים הפתוחים. שמעתי כאן אמירות, כולל היום בוועדת הפנים: מה יהיה עם עמק ססגון, מה יקרה עם חוף פלמחים? מהיום הראשון הם לא היו בחוק הזה בכלל. כל הסביבה החופית הפתוחה בכלל לא נמצאת בו. לא רק זה, גם השטחים הפתוחים לא נמצאים. גם על יערות הכרמל ודומיהם שמעתי שאלות. אגב, כל הדברים האלה קמו לפני זמני, לפני החוק, על-פי המצב הקיים היום, לא על-פי השינויים שאנחנו עושים כאן.
אחר כך הלכה הדמגוגיה עוד צעד, כאשר התברר שהעניין הזה אין בו כלום, ואז הייתה המצאה חדשה. רחמנא ליצלן, חברנו יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דוד אמסלם אמר דבר סופר-הגיוני, אמר: תראו, יש בן-אדם שיש לו מלון של 100 חדרים ורוצה עכשיו לבנות עוד 500; יש בן-אדם אחר שהחזיק את המגרש ריק ורוצה לבנות 200 חדרים. למה נעניש את זה של ה-100 חדרים, ונגיד לו: על ה-500 חדרים שתבנה לא תקבל כלום, וזה שבונה רק 200 חדרים יקבל? מה ההיגיון, רק אלוהים יודע. אז נכון, עשה תיקון. תיקון נכון, מוצדק, שאמר: נתייחס לכל הבנייה החדשה, כל מי שמרחיב נתייחס רק לחלק שהוא מרחיב, לא לכל המלון. רק החלק שהוא מרחיב, עליו ניתן את תוספת הבנייה למגורים. צעקות עד לב השמים. אגב, שמעתי פה את הנאומים, שכחו מזה בכלל, חבר הכנסת אמסלם, כבר בדרך. כן. כל כך רציני זה היה, כל כך מדאיג.
עכשיו מצאו דבר חדש, המצאה חדשה: אנחנו ניתן לבנות על החופים דירות לעשירים. איזה סיפורי סבתא. אז בוא אני אגלה לציבור כולו את האמת. גם היום, על-פי החקיקה הקיימת, לכאורה אין שום בעיה לבנות – לא דירות למגורים על החופים; אפשר לקחת את כל המלונות הקיימים ולהפוך אותם למגורים. שום בעיה. על-פי החוקים הקיימים. לא צריך לשנות כלום. אלא מה?
יעל גרמן (יש עתיד):
מתי בפעם האחרונה - - -
שר התיירות יריב לוין:
אלא מה, אלא מה? חבר הכנסת גרמן, רגע.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
רגע, אבל תני לי להשלים.
יעל גרמן (יש עתיד):
30 שנה זה לא היה - - -
שר התיירות יריב לוין:
אני אסביר לך. אני אומר לך, אני אעזור לקרוא את החוק. הגיע הזמן. אולי לפני הקריאה השנייה והשלישית סוף-סוף נקרא את החוק.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - - שאתה צריך לקרוא את החוק - -
שר התיירות יריב לוין:
עד הסוף, כמו שהוא באמת כתוב.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - כי אתה לא מבין אותו.
שר התיירות יריב לוין:
אני – טוב, אני לא מבין. בסדר גמור. עכשיו אני אומר לך – לא מבין.
יעל גרמן (יש עתיד):
אתה יודע שהשינוי שנעשה - - -
שר התיירות יריב לוין:
אני אסביר לך, חבל.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
תאמיני לי, חברת הכנסת גרמן, אם הייתם רוצים לעשות שינוי שהיה פוגע לי במהות של החוק לא הייתי נותן. תאמיני לי.
עכשיו, אני אסביר לך. אלא מה? שיש מנגנון שהוקם בדיוק לצורך הדבר הזה שנקרא ולחו"ף, ועדה מיוחדת שאליה מגיעות תוכניות שהן באזור חוף הים. והוולחו"ף עושה את עבודתו ועושה את מה שצריך לעשות, וימשיך לעשות את מה שצריך לעשות. והוא החסם. לא חקיקה ולא שום דבר אחר, אלא הוא חסם שבא ובודק כל דבר לגופו, ובאמת עושה עבודה טובה ושומר לנו על החופים. כאשר החוק הזה נדון במליאה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
רגע. כאשר החוק הזה נדון - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
כאשר החוק הזה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת גרמן, אין מה לעשות, זו האמת.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, לא אבל תרשה לי להעיר לך.
שר התיירות יריב לוין:
כשחוק נדון בהכנה לקריאה השנייה והשלישית - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
הוולחו"ף עושה מה - - - אומר - - -
שר התיירות יריב לוין:
עלתה הצעה, חברת הכנסת גרמן, עלתה הצעה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
טוב, מאה אחוז, עכשיו תני לי לסיים. עלתה הצעה שאומרת - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
על זה דיברתי.
שר התיירות יריב לוין:
עלתה הצעה לבטל את הסמכות של הוולחו"ף, אגב, לא ממני, באה בכלל מגורמים אחרים. תאמינו או לא – לא, לא, לא רק אתה – תאמינו או לא, מתוך גורמים שכפופים היום לשר האוצר, שלא תהיינה אי-הבנות. נציגיו שלו, לא שלי. אני לא הסכמתי. אמרתי: לא יהיה, כי זו לא הכוונה ואין בזה גם צורך. ולכן, החוק כפי שהיה וכפי שהוא לא משנה כלום, שום דבר בהגנה שיש על הסביבה החופית.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, קרה - - -
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
קרה, חברי חבר הכנסת אמסלם, דבר אחר.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - - לא מבינים את החוק - - -
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו היה צריך לרדת מהעצים. חיפשו איך עושים כאילו. הנה, אני אומר לכם, ארגוני הסביבה למיניהם ואנשים שבאמת, באופן אמיתי, ויש כאלה, שבאמת חשבו שעושים כאן איזו פגיעה, הנה, אני אומר לכם, עובדים עליכם בעיניים. חיפשו להמציא פתרון. כאילו. מה הפתרון? מה הפתרון? אנחנו נכניס פסקה - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר, אתה מטעה.
שר התיירות יריב לוין:
- - שתגיד שאי-אפשר להחיל את המגורים באזורים מסוימים באזורי החוף.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
רק, חברת הכנסת גרמן, שכחו רק דבר אחד, להסתכל איפה הפסקה הזאת נמצאת בחקיקה.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - - אין בסיס - - -
שר התיירות יריב לוין:
והיא נמצאת, מה לעשות, בחקיקה, חברת הכנסת גרמן, כמו שאני מספר לך, כי את כנראה לא יודעת, היא נמצאת בחקיקה בסעיף שמסמיך את הוועדה המקומית העצמאית. אבל מה לעשות, חברת הכנסת גרמן, אם תלכי לחוק כמו שהוא היום ותראי מה נמצא בסמכות הוועדה המחוזית, את תגלי בדיוק את מה שאמרתי לך קודם. שגם לפי החוק הקיים וגם לפי החוק כמו שנצביע עליו עכשיו אין שום שינוי, אנחנו באותו מצב, לכאורה אפשר לבנות הכול.
יעל גרמן (יש עתיד):
אתה טועה. גברתי היושבת-ראש - - -
שר התיירות יריב לוין:
מעשית – לא, לא, אני מוכרח לומר, גברתי היושבת-ראש, זו לא הערה אישית על חברת הכנסת גרמן.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא. הוא הזכיר את שמי - - -
שר התיירות יריב לוין:
זה ויכוח בינינו על פרשנות החוק.
יעל גרמן (יש עתיד):
זכותי, זכותי.
שר התיירות יריב לוין:
זה לא דבר שעל-פי התקנון - -
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מבקשת לעלות.
שר התיירות יריב לוין:
- - יש בו הצדקה לאפשר לה להשיב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בסדר. זה עדיין שיקול דעתי, ואני - - -
שר התיירות יריב לוין:
ואני מבקש מחברת הכנסת גרמן גם את התקנון לקרוא כמו שהוא ולא בדרכים אחרות. לא אמרתי פה שום דבר שיש פה פגיעה אישית בך או עלבון אישי.
יעל גרמן (יש עתיד):
- - -
שר התיירות יריב לוין:
יש פה רק ויכוח על הבנת החוק. זה הכול. ויכוח על הבנת החוק לא נופל בגדר הסמכות הזו בתקנון.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אבל - - - עשוי להעליב.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני רוצה - - -
שר התיירות יריב לוין:
את יכולה לרצות. יש סדרי דיון, ומה לעשות שאני מסכם ולא את. מה אפשר לעשות? אלה סדרי הדיון. לכן, חברת הכנסת גרמן, בשורה התחתונה, וכל אלה שצעקו ודיברו, המצב היום הוא בדיוק המצב שהיה קודם בעניין החופים, אין שום שינוי ואין שום הבדל.
עכשיו, אני מוכרח לומר עוד כמה דברים, ככל שיושב-ראש הקואליציה ירשה לי. חברת הכנסת זנדברג אמרה: הצלחנו להציל. אני חושב שזה פשוט לא נכון. לא היה דבר שביקשת, שעלה באופן ענייני והיה נכון לתקן אותו ולא תיקנו. מההתחלה, עוד לפני שהחוק הוגש, אחרי הקריאה הראשונה. לכן לא היה צריך להציל פה שום דבר. כל דבר שהיה צריך לתקן תוקן בהסכמה מלאה, ברצון מלא. אגב, רוב התיקונים הם בכלל תיקונים שאנחנו יזמנו, שעלו כתוצאה מדיון. בשביל זה יש דיונים בוועדות. אבל לא היו פה כאלה שרצו לפגוע וכאלה שבאו להציל, זה ממש לא היה המצב.
עכשיו, אומר לנו חבר הכנסת דב חנין, יש לו פתרון. אנחנו נבטל את הכשרות במלונות, בזה נפתור את הבעיה. אז מה לעשות, חבר הכנסת חנין, שהמלונות מקיימים כשרות לא בגלל שהם התקרבו לדת, אלא בגלל שהדרישה של הציבור היא שתהיה כשרות. ולכן, מלון שאין לו כשרות, ויש כאלה, בנוי אך ורק על תיירי חו"ל, כי ישראלים כמעט ולא מגיעים אליו.
לכן, מי שחושב שאפשר לבטל את הכשרות במלונות ובזה להוזיל את מחיריו, זה פשוט זריית חול בעיני הציבור, דבר שלא יקרה ואין לו שום סיכוי. אבל אני אגיד לך יותר מזה, גם אם נעשה את זה, אז נוריד אולי ב-1% את המחיר; המחיר שלנו גבוה במאות אחוזים, לפעמים, מהמחירים במקומות אחרים בעולם.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
שקל ליום.
שר התיירות יריב לוין:
1% לא יפתור, לא יעלה ולא יוריד שום דבר.
אני אגיד לך עוד דבר, וזה בכלל, אני מוכרח לומר, לא רק לך אלא לרבים מחברי לאופוזיציה. כמה הצעות חוק הגשתם, אני מציע שאולי תשבו אחר כך בבית עם עצמכם, ותסתכלו ככה באתר הכנסת. כמה הצעות חוק הגשתם – לחלק דברים ולתת דברים, להעלות את קצבת הנכים, להקטין את מספר הילדים בכיתות, להוסיף מכשור לבתי-החולים. הנה, רק עכשיו בנאום שלך: לחלק רשתות ביטחון למלונות – דבר שעשינו, אגב; עשינו, אבל הוא לא מספיק.
קריאה:
- - -
שר התיירות יריב לוין:
הוא לא מספיק. אבל כדי שתהיה אפשרות לחלק, צריך שיהיה כסף לחלק.
ובשביל כסף צריך תעשייה, וצריך תיירות, שתכניס כסף, וצריך מלונות במחירים סבירים, וצריך שייבנו מלונות, ותהיה כאן תעסוקה. אני אומר לכם שהחוק הזה ייצור שינוי היסטורי במפת התיירות כאן, יביא אותנו למקום אחר, על אף ולמרות כל הדמגוגיה וכל ההפרעות – אנחנו נעביר את החוק, ואנחנו ניצור בישראל תעשיית תיירות אמיתית. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, אני מבקשת מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו עוברים להצבעות כעת, יש פה הסתייגויות, לכן אני מבקשת מכולם לשבת.
טוב, רבותי, לסעיף 1 לא הוגשו הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד, כנוסח הוועדה? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1 – 50
נגד – 41
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
50 חברי כנסת בעד, 41 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כעת אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. כדי להסיר הסתייגויות – נא להפעיל מיקרופון בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
גברתי, בשם האופוזיציה אנחנו מבקשים להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות 8. להצביע על הסתייגות 8.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו מצביעים, אם כך, על סעיף 2 כנוסח הוועדה, כי הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2. אנחנו מצביעים על סעיפים 2, 3 ו-4 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד סעיפים 2–4 – 50
נגד – 42
נמנעים – אין
סעיפים 2–4 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
50 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 2, 3 ו-4 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
לסעיף 5 הוסרו הסתייגויות מס' 4, 5, 6 ו-7, לכן נצביע על הסתייגות מס' 8 של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף (להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת); של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג _להלן: קבוצת מרצ); של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן (להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני), ושל חברת הכנסת יעל גרמן.
מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 8?
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 41 חברי כנסת, 51 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא אושרה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אנחנו מבקשים להוריד את ההסתייגויות עד הסתייגות מס' 14, להצביע על הסתייגות 14.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הסתייגויות מס' 9, 10, 11, 12 ו-13 הוסרו, אנחנו עדיין בסעיף 5, כעת נצביע על הסתייגות מס' 14. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 14?
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 41, נגד – 51, אין נמנעים. הסתייגות מס' 14 לא התקבלה. אדוני, חבר הכנסת דב חנין, מה עם 15 ו-16? סליחה, אדוני, לפני שאנחנו עוברים ל-15 ו-16, האם ב-14 זה כולל חלופין?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, אז מה קורה? איך אנחנו ממשיכים?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
גברתי, אנחנו במצב מיוחד כרגע. יש לנו למעשה שני נוסחים, לפנינו, ואנחנו צריכים כרגע להפסיק להתייחס – אלא אם כן המזכירות תנחה אותנו אחרת – להפסיק להתייחס לבסיס העיקרי, ולעבור לנוסח החדש כדי להמשיך לעבוד אתו - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
עדיין לא.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
- - כי אנחנו מסירים את ההסתייגויות שלנו לסעיף 5, ואנחנו מגיעים לסעיף 6, וסעיף 6 החדש הוא בכלל לא בנוסח הזה, אלא בנוסח הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לסעיף 5 כל ההסתייגויות הוסרו?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, רבותי, אם כן, אני מבקשת להצביע על סעיף 5, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 50
נגד – 43
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 50 חברי כנסת, 43 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 5 עבר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 5 יש הסתייגויות, מצביעים? לא. כן, חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
גברתי, אנחנו צריכים לקבל הנחיה לגבי ההצבעה, כי זה מצב חסר תקדים בכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בדיוק. כעת אנחנו נעבור לסעיף 6.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אם גברתי עוברת לסעיף 6, אז אנחנו עוברים לנוסח השני, ואנחנו רוצים להצביע בנוסח השני על הסתייגות מס' 2.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כעת, כדי לעבור להסתייגויות בנוסח ב', אנחנו חייבים, אם תחליטו, להצביע על ההסתייגויות לנוסח א', אלא אם כן אתם מורידים את כל ההסתייגויות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בנוסח א' – אם גברתי נשארת עם נוסח א', אנחנו מבקשים להצביע על הסתייגות 24, לסעיף 7.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, זה אומר שהסתייגויות מס' 20, 21, 22 - - -
שר התיירות יריב לוין:
גם 19.
היו"ר טלי פלוסקוב:
19 כבר מאחורינו. שוב אני חוזרת: הוסרו כרגע הסתייגויות מס' 20, 21, 22 ו-23, כולל לחלופין. על 24 אתם מבקשים להצביע? אוקיי רבותי, אנחנו כרגע נצביע על הסתייגות מס' 24 לסעיף 6 בנוסח א'. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות 24 של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת
לסעיף 6 בנוסח א' לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 43, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 24 לסעיף 6 לא אושרה, בנוסח א'. כעת אנחנו מצביעים, על-פי בקשתו של חבר הכנסת דב חנין, על הסתייגות לסעיף 6 בנוסח ב'. נכון, אדוני?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן, גברתי. אנחנו מבקשים להצביע רק על הסתייגות 2 בנוסח ב'.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, זה אומר שהסתייגויות מס' 1 ו-3 הוסרו, לכן כעת אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2 לסעיף 6 בנוסח ב'. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות 2 של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 בנוסח ב' לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 43 חברי כנסת, 50 מתנגדים, אין נמנעים. זה אומר שהסתייגות מס' 2 לסעיף 6 בנוסח ב' לא אושרה. כעת אנחנו יכולים להצביע על סעיף 6 לנספח ב' כנוסח הוועדה. כעת נצביע על סעיף 6 בנוסח א' של הוועדה, לרבות העניינים האמורים בנוסח ב', בשינויים המודגשים, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 50
נגד – 43
נמנעים – אין
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 50 חברי כנסת, 43 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 6 כנוסח א' של הוועדה, לרבות העניינים האמורים בנוסח ב', בשינויים המודגשים, אושר כנוסח הוועדה.
כעת אנחנו עוברים לסעיף 7. בסעיף 7 אנחנו מצביעים, חבר הכנסת דב חנין, על הסתייגות מס' 25. כעת אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 25 לסעיף 7. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 43 חברי כנסת, 50 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות 25 לסעיף 7 לא אושרה.
כעת אנחנו נצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד סעיף 7 כנוסח הוועדה?
הצבעה מס' 17
בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 50
נגד – 43
נמנעים – אין
סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 50 חברי כנסת, 43 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 7 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
תמה הקריאה השנייה, ולכן כעת אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית של חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, בנוסח א', בנוסח ב', כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 18
בעד החוק – 50
נגד – 42
נמנעים – אין
חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 50 חברי כנסת, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, אושרה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הבנתי ששר התיירות חבר הכנסת יריב לוין מבקש להתייחס. בבקשה, אדוני.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני רק רוצה לומר תודה, בראש ובראשונה לחברי חבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים, שבאמת עמד בגאון אל מול כל ההתקפות וההשמצות והשלים את חקיקת החוק יחד עם הצוות המצוין של הוועדה: לאה קריכלי, מנהלת הוועדה, תומר רוזנר, היועץ המשפטי, ועורכת-הדין רוני טיסר. באמת, תודה רבה לכולם. תודה ענקית ליושב-ראש הקואליציה, חברי דוד ביטן, שגם הוא לא חסך מאמץ, פישר ועזר.
זאת הזדמנות לומר תודה לכל הצוות שמסייע לנו כאן בעבודה, בראשותה של עליזה, ובעבודה הקשה שעשתה דנית אמיתי, בעניין הזה, למנכ"ל משרדי, אמיר הלוי, ליועץ המשפטי שלנו, עובד קדמי, וכמובן לסמנכ"ל מינהל פיתוח תשתיות והשקעות, דורון אהרון, שעמד מאחורי החוק. תודה גדולה לאנשי מינהל התכנון, ובפרט לבינת שוורץ, שבאמת באמת עשו כאן עבודה מקצועית, לאנשי משרד המשפטים, שגם הם סייעו לנו רבות, בראשם ארז קמיניץ וכרמית יוליס.
כמובן לצוות הלשכה שלי, ללילך שלי, מיכל גרסטלר, איתמר דוננפלד, אריק שפטר, גיא אילון, עידו צפריר, מורן מימון, מאיה טל, דנה בן יהודה, עומר חרמון, פנינה אילסון, עדי קשי, שירה פרוקופץ, ואחרון-אחרון, היועץ המקצועי שלי, ליאור פרבר, שעשה כאן באמת את הבלתי-יאומן, לא ויתר, עבד באמת ימים ולילות על החוק הזה. אפילו דודי כבר סולח לו על כל ההטרדות והפניות. באמת, ליאור, תודה ענקית, אני חושב שיש לך חלק ענק בכך שהחוק הזה אושר היום. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני השר, חבר הכנסת יריב לוין.
אני הבנתי שיושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם, רוצה לברך, בבקשה, אדוני.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
קודם כול, אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על החוק הזה, על הרעיון, על היוזמה. באמת, סוף-סוף שר לוקח את אחריות למשרד שלו, יוצא מהקופסה, בחשיבה, ובאמת מוביל חוק שלטעמי, אם יש צ'אנס, מה שנקרא, שנקדם את הסיפור הזה, לדעתי אחד הסיכויים זה באמצעות החוק שאתה הצעת. מובן שכמו שאתה ציינת, היו מספיק אנשים שרצו לעצור את החוק, כי לא מעניין אותם לא תיירות, לא מלונאות ולא בינוי, ולא אכפת להם גם שהמדינה תוציא מיליארדי שקלים כדי לתמוך בזה, העיקר לא לתת זכויות אוויר למעלה, שלא עולות לנו שום דבר – אנחנו מרוויחים גם בתים וגם מלונות.
מה שהרגיז אותי הכי הרבה זה הדמגוגיה שלהם, שאנחנו מוכרים את הדירות לעשירים; אני אמרתי, באמת, בדקתי וטרחתי ודקדקתי בנושא, והסתבר לי, באמת, כפי שאמרתי בפעם הקודמת, לא מצאתי עני בעל בית-מלון, מה לעשות, רק עשירים בונים בתי-מלון, במדינת ישראל וכנראה גם בעולם, אז באמת, שאפו על הרעיון, על החוק ועל הנחישות.
בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לצוות של הוועדה שלי, ללאה קריכלי, לתומר רוזנר, שבאמת שיגענו אותו בכל הסיפור הזה, לכל העוזרים שלי, לעוזרים של השר, באמת, לכל מי שבעצם טרח, לחלק מהאנשים האלה הייתה גם עגמת נפש בכל התהליך הזה, אז באמת אני מצטער באופן אישי וגם מבקש סליחה ממי שפגענו בו בדרך. באמת אני חושב שהחוק הזה טוב למדינת ישראל. תודה לכולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם.
חברת הכנסת יעל גרמן, ביקשת כמה דקות.
אני רוצה פה להבהיר: לא כל פעם שמזכירים את השם של חבר כנסת שנמצא באולם צריך לחזור לדוכן לדבר. רק אם חס וחלילה פגעו בכם. כאן, בעיני, זאת לא היתה פגיעה, ובכל זאת אני נותנת לך להתייחס, אבל בקצרה, בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר, אני לא יודעת אם הוא נמצא כאן, צר לי שאדוני השר לא מבין את השינוי המהותי שחל בחוק בעקבות התוספת הקטנה שאנחנו הוספנו. בחוק המקורי צוין במפורש שתהיה אפשרות להוסיף עוד 20% בנייה למגורים על חוף הים. ברגע שכתוב דבר כזה, כל ועדות התכנון היו מתיישרות לפי החוק. זה שהוועדות המחוזיות, הוולחו"ף, זה שהוועדות המחוזיות, זה שהמועצה הארצית לא מאשרת מגורים על חוף הים, זה בגלל החוק הקיים. אם חס וחלילה החוק שרצו להביא היה מגיע, הרי הייתה מהפכה, והוולחו"ף היה יכול לאשר בנייה על החוף. אדוני השר, כדאי שתדע זאת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת גרמן.