קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016 [מס' מ/1068; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני תורם שבע דקות ללב"י. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס׳ 35), התשע׳׳ו–2016. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק: האחת, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס׳ 34), התשע׳׳ו–2016, שהוגשה מטעם הממשלה; השנייה, הצעת חוק לימוד חובה (תקצוב מוסדות פטורים) התשע״ו–2016, שיזמתי יחד עם חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יואב בן צור, יצחק וקנין, ישראל אייכלר ומנחם אליעזר מוזס. בשנת 1984 התקבל תיקון לחוק לימוד חובה שנועד להרחיב את חובת הלימוד כך שתחול על ילדים גילאי שלוש וארבע. התיקון קבע כי ההוראה תוחל בהדרגה, מכיוון שהחלת התיקון הושלמה בראשית שנת הלימודים התשע״ו, מוצע להבהיר כי חובת הורה לרשום את ילדו ברשות החינוך המקומית הקבועה כיום מגיל חמש, חלה גם על הורים לילדים גילאי שלוש וארבע. עוד מוצע, לתקן את סעיף 5 לחוק לימוד חובה, הקובע כי שר החינוך רשאי להורות כי הורים לתלמידים וכן התלמידים הלומדים באופן סדיר במוסד חינוך המפורט באותה הוראה יהיו פטורים מלימוד חובה לפי סעיף 4 לחוק, ולקבוע הוראות ותנאים לגבי מוסד כאמור (מדובר במוסדות הידועים כ״מוסדות פטור״). מוצע להבהיר כי בכלל ההוראות והתנאים כאמור יהיו גם הוראות ותנאים לעניין הפעלת המוסד. נוסף על כך, מוצע לתקן את סעיף 10א לחוק לימוד חובה, העוסק בתקצוב מוסדות פטור, כך שהתנאים לתקצוב לא ייקבעו בחקיקה הראשית, כפי שהם קבועים היום (כמו בעניין היקף תוכנית הבסיס ותנאים נוספים), אלא ייקבעו על-ידי שר החינוך בתקנות, בהתייעצות עם שר האוצר, ובכלל זה לעניין שיעור ההשתתפות בתקציב והפעלת המוסדות הפטורים, אם יחליט השר כי יש לתקצב מוסדות כאמור. חשוב להבהיר שעל אף התיקון בנוסח הסעיף, שכולל היום תנאי לתקצוב שלפיו לא קיימת במוסד המתוקצב הפליית תלמידים, לרבות בהליך קבלתם, אין המשמעות של השמטת התנאים בחקיקה הראשית כי אין יותר סמכות לשלול תקצוב ממוסד המפלה תלמידים שלא כדין. סמכות זו ממשיכה להתקיים מכוח הדין הכללי, לצד סמכויות נוספות הקבועות בחוקים אחרים כגון מתן צו סגירה ואף שלילת רישיונו של מוסד כאמור. הצעת החוק מוגשת עם הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים: חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. אם הוא לא יהיה – חברת הכנסת מיכל בירן, ואם היא לא תהיה – חברת הכנסת זהבה גלאון. לחבר הכנסת אלעזר שטרן יש 20 דקות. קריאה: - - - היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו נבקש לעדכן את הרשימה. אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, חבר הכנסת גפני, בוא, לומדים ליבה. יעקב מרגי (ש"ס): רגע - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): כן, מקיימים מצוות לימוד תורה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אלעזר שטרן, רק דבר אחד אני רוצה, לתקנון: מותר לך להקריא דברים מהספרים, אבל אסור לך להראות אותם לאנשים, בסדר? עכשיו, בבקשה, 20 דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני, דרך אגב, לא מתכוון להקריא – אנחנו באנו ללמוד. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל לפני זה אני רוצה לברך את הקואליציה ואת הממשלה הזאת. ביטן, אתה מנהל את העסק, אתה בחור הגון. אנחנו היום מבטלים את הליבה, ואנחנו בעוד יומיים – מתי אנחנו מאשרים כסף לתלמידי התורה המסכנים? עוד יומיים? יום רביעי? יום רביעי. דוד ביטן (הליכוד): שלישי. אלעזר שטרן (יש עתיד): שלישי? מחר? היו"ר טלי פלוסקוב: היום, היום. אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אז תראו כמה יפה עובדת הממשלה הזאת; אנחנו עכשיו הולכים לבטל את חובת הלימוד של מקצועות הליבה, להפוך את הנוער שלא לומד, עשרות אלפים, לעניים, ומחר אנחנו צריכים לרחם עליהם ולהעביר לכל אחד מהם 1,040 שקל. ובאמת, לפחות בהיבט הזה, אני חושב שיש הרבה היגיון. אני רוצה לומר עוד משהו; אנחנו, במקום הזה חבר הכנסת פרוש קונן לפני שבוע או שבועיים על הכפייה - - - סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא חבר כנסת. אלעזר שטרן (יש עתיד): סגן השר, סליחה. סגן השר קונן על הכפייה שאנחנו אומרים להם ממה ללמד בבתי-הספר. עכשיו, אדוני סגן השר פרוש, ברשותך, בוא נדבר קצת על כפייה, על מה אתם עושים לנו מכוחו של סטטוס-קוו, על מה אתם כופים את כולנו. העברנו כאן את חוק המקוואות, אמרתם: רק מי שאתם תאשרו. נישואים וגירושים: יש אנשים שמכפייה – אמר את זה שופט בית-המשפט העליון – לא יכולים להתחתן במדינת ישראל. לא יודע אם אתה יודע מה זה, הם מפקדי צוללות ומפקדי יחידות, ויש להם, נגיד, כהן וגרושה – אני לא אומר לך מה צריך לעשות – לא יהודים בגללכם. בגלל חוק הגיור שאתם לא נותנים להעביר, הוא לא יכול להתחתן פה עם יהודייה, הוא צריך לנסוע לקפריסין. אתה מדבר על כפייה? על איזה כפייה? מה אתם תשלמו אם מישהו יתגייר לא כמו שאתם רוצים בדיוק? מה אנחנו נשלם – מה אנחנו נשלם למי שלא ילמד מקצועות ליבה? נראה בחוק שתביאו מחר, וגם זה רק חלק קטן. אמרתם כפייה – ולהתגרש, אנחנו יודעים איך צריכים להתגרש פה? ביקשנו להבדיל בין הכריכה לבין מעשה הגירושים, שיישאר בתוך בית-הדין. אבל לפחות תנו לאנשים לבחור איפה הם רוצים לנהל את הסכסוך הממוני. אז אתם מעודדים גירושים, למה? אם רוצים גישור, תרוצו מהר במירוץ הסמכויות, מי שרוצה בית-דין כזה ומי שרוצה בית-דין כזה. כפייה? אני לא רוצה תחבורה ציבורית בשבת בכל מקום, אבל מי שצריך תחבורה ציבורית, לא באוטובוסים – אתם נותנים לזה? לא עליכם, הרי אתם לא תיסעו, אני לא אסע. כפייה, אמרת? זאת לא כפייה? חוק החמץ זה לא כפייה? על מה אנחנו עושים לאנשים אחרים? ולמה אנחנו רצינו לאמץ? לא מדבר אתך כבר על אימוץ ילדים, לא מדבר אתך על הכשרות, המונופול שלה; שרק המונופול עולה 600 מיליון שקל בשנה. זה לא כפייה? איסור פתיחת בתי-עינוגים בתשעה באב – אני בעד זה, אבל בוא נודה: אנחנו כופים. חז"ל, כמו שאתה יודע – דרך אגב, אני בטוח ש-90% מהח"כים באולם הזה קראו את זה יותר מפעם אחת – בעשרת הדיברות, בפרק כ' – מה נאמר על השבת? "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך". מה תעבוד אם לא למדת? מי ייקח אותך לעבודה? שכר לבני 25 ייתנו של בוגרי כיתה ו'? גם אחר-הצהריים קיבלתי פנייה כזאת, על אנשים שרוצים שנעזור להם כי ההורים שלהם גרמו להם במזיד נכות. ההורים שלהם? סליחה, הפוליטיקאים של ההורים שלהם, שביטלו את היכולת שלהם ללמוד ולהתפרנס בכבוד. חז"ל כבר עסקו באבות דרבי נתן, גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה. גדולה היא המלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו. במסכת אבות, בפרק ב', משנה ב' – אני מניח שאנחנו לומדים ליבה, אבל בואו נראה מה כתוב באמת בליבה: בן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון." הרי אתם יודעים כמה אלפים מהנוער שלכם מסתובבים ברחובות. אלפים אמרתי? הנחה עשיתי. עשרות אלפים. שערו בנפשכם, אם לפחות היו יודעים אנגלית, בכמה דברים היו יכולים לעבוד. עוד לא אומר לך מדעים מדויקים – אבל לא, חס וחלילה, למה? כי אז הם יהיו פחות תלויים – אולי בך. הגמרא במסכת קידושין - - - מרב מיכאלי (המחנה הציוני): במקרה יש עמי - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): לא לא, במסכת קידושין עכשיו. לאט-לאט. הגמרא במסכת קידושין, דף כ"ט עמ' א': תנו רבנן: אב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו לסטוּת. לסטוּת סלקא דעתך? – לסטוּת, למי שלא יודע, זה לעמוד בצדי הדרכים ולשדוד. שואלת הגמרא: לסטוּת סלקא דעתך? ממש מלמדו לסטוּת, אלא כאילו מלמדו לסטוּת. ואם נמשיך למסכת קידושין, שמתעכבת בהמשך על הפירוש: ללמדו אומנות מנלן? אמר חזקיה דאמר קרא בקוהלת, ראה חיים עם אישה אשר אהבת, אם אישה אשר ממש היא, כשם שחייב להשיאו אישה, כך חייב ללמדו אומנות. אם תורה היא, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. ואם לא לימדו אומנות, לא לימדו תורה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז איך זה השתבש בדרך? אלעזר שטרן (יש עתיד): איך זה השתבש? אני אגיד לכם: קמה מדינה, באמת עכשיו, זו שאלה טובה, מרב. איך זה השתבש בדרך? קמה מדינה, הבינו שלא צריך תמיד לשרת אותה, אבל אפשר לקבל ממנה, אני חושב - - מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אשכרה ככה? אלעזר שטרן (יש עתיד): ואז אפשר גם לקבל ממנה, ואז כדי לקבל ממנה אתה צריך שלא יפתחו את העיניים, ושיהיו תלויים בך, כדי שמחר נעביר להם 1040 שקל, לעניים שלומדים תורה. וככה זה קורה. עכשיו, אני אומר לכם, אני הייתי עומד פה, על הדוכן, אם היו לומדים רק מי שמסוגל ללמוד, העילויים באמת, והייתי אומר לא לתת להם, למסכנים האלה, 1040 שקל – לתת להם כמו דוקטורנטים, אבל שהכמות תהיה – מי שמסוגל ללמוד - - - קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ממתי המדינה נותנת לדוקטורנטים? סליחה. אלעזר שטרן (יש עתיד): מי שמסוגל ללמוד, ולא ככה. אבל אנחנו נמשיך. רש"י, בביאור שלו בקוהלת, מדבר – ואני אפתח את קוהלת – אני חושב שזה גם במקצועות הליבה. חבר הכנסת גפני, קוהלת זה בליבה? אוקיי. אז בקוהלת פרק ט' פסוק ט' כתוב ככה: "ראה חיים עם אשה" – והפסוק – למי שיודע – אני אקריא את כולו: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים, ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש" ומה אומר רש"י? ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו עם תלמוד תורה אשר בידך. מה זה אומר? שאם אתה מתחתן ויש לך אישה, ואתה אוהב אותה, אז אתה צריך ללמוד אומנות. למה? כדי שתוכל לפרנס אותה. חבר הכנסת גפני, אם אתה לא לומד אומנות, אתה מסודר - - משה גפני (יהדות התורה): - - - דבר אתי בבוקר. אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע - - אתה בכנסת, אתה מפרנס את אשתך בכבוד, כמונו, אבל יש כאלה שלא. ולכן, מה שהם אומרים פה, שאם אתה אוהב אותה, תלמד מקצוע. אם לא למדת מקצוע, סימן שאתה לא אוהב אותה. אז מה אתם גוזרים עליהם? גפני, בבוקר אתה מעביר להם 1040 לכל אחד? לכל מי שלא ללמד ליבה בבוקר והוא מסכן, אנחנו נעביר לו מחר 1040 שקל? משה גפני (יהדות התורה): תגיד, אולי תירגע כבר? אלעזר שטרן (יש עתיד): זה מחר יהיה. אני אומר, אולי יצביעו לך על זה, כי לא סתם עשית אותם עניים, אתה גם דואג לשלם להם, כאילו. לא אתה – הלוואי אתה. אנחנו נשלם להם. משה גפני (יהדות התורה): מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה כופה אותנו. משה גפני (יהדות התורה): אתה כופה, כל מי - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מי זה "אתם": כל מי שלמד ליבה ולמד עוד, ויודע לפרנס ולתרום לתוצר הלאומי הגולמי של המדינה הזאת - - - משה גפני (יהדות התורה): - - - את הילדים שלך, אל תגיד לי. תירגע. בבוקר, בבוקר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה שואל אותי מי זה, אז אני אומר לך. משה גפני (יהדות התורה): בבוקר, כשיהיה החוק של הבטחת הכנסה. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה השעה? אתה תתפלל את השחרית. משה גפני (יהדות התורה): אתה, יש לך רק 20 דקות. אל תיקח אותנו בתור בני-ערובה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה תתפלל - - - משה גפני (יהדות התורה): כמה ספרים הבאת שם? אלעזר שטרן (יש עתיד): ליבה. משה גפני (יהדות התורה): כמה ספרים הבאת? תגיד לי, מה, אתה ראש ישיבה? אתה בא להגיד פה שיעור כללי? אתה בא להגיד שיעור כללי עכשיו? אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי - - - אורי מקלב (יהדות התורה): אלעזר, הבל הבלים אמר קוהלת. אלעזר שטרן (יש עתיד): נכון - - - משה גפני (יהדות התורה): מה נכון? מה נזכרת עכשיו? אלעזר שטרן (יש עתיד): אנחנו במסכת קידושין. אורי מקלב (יהדות התורה): אנחנו לא בקידושין, אנחנו בגירושין אתך. משה גפני (יהדות התורה): איזה דף? אלעזר שטרן (יש עתיד): פ"ב עמ' א'. סגן שר החינוך מאיר פרוש: - - - חסון עם כובע? אפשר פה להפוך את העסק - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, וגם חבר הכנסת - - - איך אמרת? כיפונת, כיפונת. הוא אמר כיפונת. משה גפני (יהדות התורה): אלעזר, אתה במסכת קידושין - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, הוא אמר "כיפונת". גפני, אתה בביטול תורה. לא רק שאתה מבטל את מקצועות הליבה, אתה גם בביטול תורה. באמת. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אלעזר, תחזור על זה. תחזור על זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני יודע שאני צריך לחזור. זה עושה לך טוב, אה? כיפונת. מאיזה חורים יצאתם עכשיו? מה קרה לכם פתאום, כולם, באמצע הלילה. מאיפה באת, יעקב? יעקב אשר (יהדות התורה): - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): אה, שמעת שלומדים תורה? תלמד, באמת תלמד. תביאו בחשבון שלא כולם מסודרים כמונו. יש כאלה שצריכים לעבוד באמת, ואותם אתם הופכים לנכים. ברור, תראה שיצביעו לכם. רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר כל אומנות אינן כן כשאדם בא לידי חולי או לידי זיקנה או לידי ייסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית. משה גפני (יהדות התורה): מתי אומרים קדיש? מתי אתה מסיים, שנגיד קדיש? אורי מקלב (יהדות התורה): אחרי קריעה יש קדיש. אלעזר שטרן (יש עתיד): האמת שזה בסוף הפרק. אתה רוצה להגיד? תגיד. משה גפני (יהדות התורה): קדיש דרבנן. אלעזר שטרן (יש עתיד): ומה אומר המהרש"א? המהרש"א אומר - - - משה גפני (יהדות התורה): לפי מה שהוא לומד גם נשים יכולות להגיד קדיש. זה מה שהוא לומד? - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, אתה לא יכול להגיד את זה. משה גפני (יהדות התורה): אני יכול. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה לא יכול. משה גפני (יהדות התורה): אני יכול. אתה באופן קבוע מוציא דברים מהקשרם. קבוע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני אוציא אותך החוצה - - - זה לא ועדת הכספים. משה גפני (יהדות התורה): אני רוצה לשמוע את דברי התורה שלו. אלעזר שטרן (יש עתיד): ר' נהוראי דקאמר נמי לקמן מניח אני כל אומנות שבעולם אלא תורה, ודאי דלא פליג, וצריך כל אדם ללמוד אומנות. שומע? משה גפני (יהדות התורה): לא, אני לא שומע. אתה עכשיו מלמד אותי. אלעזר שטרן (יש עתיד): וצריך כל אדם ללמוד אומנות. אלא דהכי קאמר: מניח אני הקביעות של כל האומנות ואני מלמדו תורה בקבע ואומנות ארעי. יעקב אשר (יהדות התורה): בתור בחור ישיבה, אני לא רוצה לקבל אותו. אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, אנחנו עוברים לראשונים. יעקב אשר (יהדות התורה): שטרן, תראה מה - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): פני יהושע, בסדר? משה גפני (יהדות התורה): פני יהושע זה לא הראשונים. אלעזר שטרן (יש עתיד): פני יהושע, בסדר? משה גפני (יהדות התורה): פני יהושע זה לא הראשונים. אלעזר שטרן (יש עתיד): פני יהושע - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: פני יהושע זה האחרונים - - משה גפני (יהדות התורה): פני יהושע זה לא הראשונים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: - - חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): לחברי עפר שלח אמרו: זאת העגלה המלאה. משה גפני (יהדות התורה): המלאה, המלאה - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): תשמע, פני יהושע. משה גפני (יהדות התורה): פני יהושע זה לא ראשונים. אלעזר שטרן (יש עתיד): נכון. משה גפני (יהדות התורה): מה נכון? אלעזר שטרן (יש עתיד): הבן של רבי – אני אגיד לך מה הוא כותב. משה גפני (יהדות התורה): מה נכון? אלעזר שטרן (יש עתיד): שהבן של רבי נהוראי היה עילוי חריג, ורבי נהוראי אמר: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה" אלא "דודאי מידת כל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ דאין כל אדם זוכה לכך שיהא מלאכתו נעשית על-ידי אחרים". גפני, שומע? משה גפני (יהדות התורה): לא - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): "אין כל אדם זוכה לכך שמלאכתו נעשית על-ידי אחרים". אבל אתם באמת רוצים להפוך את כולם - - משה גפני (יהדות התורה): מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): - - שמלאכתם תיעשה על-ידי אחרים. משה גפני (יהדות התורה): מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): הרי זה ברור. מי זה אתם? זה שאתם מעבירים פה שאין ליבה - - משה גפני (יהדות התורה): מי זה אתם? מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): - - וכולם יהיו בישיבות - - משה גפני (יהדות התורה): מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ואנשים לא ילכו לעבוד. משה גפני (יהדות התורה): אתה נגדם? אלעזר שטרן (יש עתיד): מי שדואג לזה. מה, אני? משה גפני (יהדות התורה): אתה נגדם? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני נגד זה שכולם – כן, אני בעד שרבים ילמדו, כמה שיותר. אבל אני יודע - - משה גפני (יהדות התורה): לא. אבל מי זה אתם? מי זה אתם? אלעזר שטרן (יש עתיד): - - שרבים לא מסוגלים ללמוד. וגם אתה יודע את זה. זאת הבעיה. משה גפני (יהדות התורה): אל תדבר בשמי. כל הזמן אתה מדבר בשמי. דבר בשמך - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אני אומר מה אתה יודע. מדבר בשמי, אני אומר בשמי מה אתה יודע. משה גפני (יהדות התורה): - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי. סגן שר החינוך מאיר פרוש: - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): "ואם כן חס ושלום אפשר שיבוא לידי לסטיות או לידי ביזיון התורה." קריאות: - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): "אמנם רבי נהוראי כלפי עצמו אמר כן, לפי שראה שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בעניין שיהא תלמיד חכם גמור וצדיק שמלאכתו יהא נעשית על-ידי אחרים, ומשום הכי אמר דמניח כל אומניות שבעולם ואיני מלמדו אלא תורה". החתם סופר – אני עובר לאחרונים, אחרי שעזבנו את הראשונים. החתם סופר בחידושים למסכת סוכה, בדף ל"ו, עמוד א', אומר: לימוד תורה לא דוחה שאר אומנויות. גפני, אבא שלי, תשמע משהו. משה גפני (יהדות התורה): מה? אלעזר שטרן (יש עתיד): בעיירה שלו, בישיבה, לפני הבחינות המקצוע של המדינה, שלושה ימים לא למדו תורה. מה שאמר החתם סופר, שעכשיו, כדי שלאנשים בסוף יהיה מקצוע, מה שעכשיו, שלושה ימים עושים הפסקה באזור שבועות - - משה גפני (יהדות התורה): יופי. אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ולומדים לבחינות הכלליות. משה גפני (יהדות התורה): אני בעד. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה לימודי חול. משה גפני (יהדות התורה): אני בעד, חבר הכנסת, מה שהחתם סופר אמר. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן, אבל איך אפשר להגיע לבחינות אם לא למדת קודם כלום? משה גפני (יהדות התורה): אלעזר, אני מקבל את זה. שכנעת אותי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני אומר, למה אתם מעבירים? למה אתם התנגדתם למקצועות הליבה? משה גפני (יהדות התורה): - - - שכנעת אותי. שכנעת אותי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אחרי מה ששר החינוך עשה. משה גפני (יהדות התורה): שכנעת אותי, די כבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): שר החינוך אמר שאתה כפית אותו בהסכם הקואליציוני. משה גפני (יהדות התורה): עכשיו - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): וחבר הכנסת פרוש, סגן שר החינוך אמר - - משה גפני (יהדות התורה): אתה לא רוצה לשמוע - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - שאפשר להסתדר מצוין. הוא ואבא שלו, זכר צדיק לברכה, וסבא שלו, זכר צדיק לברכה, הם הסתדרו בלי ליבה. משמע שכולם יכולים. כאילו אמרת – אתה יודע. משה גפני (יהדות התורה): אני מקבל את מה שאתה אומר - - אלעזר שטרן (יש עתיד): נו? משה גפני (יהדות התורה): - - ובתנאי שאנחנו שנינו נשב נלמד את החתם סופר ונעשה שנינו את כל מה שהוא אומר, כולל החופש הזה של החתם סופר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מוכן. משה גפני (יהדות התורה): בסדר? אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, גפני - - - עיסאווי פריג' (מרצ): - - - משה גפני (יהדות התורה): עכשיו? אתה מסכים? אני מוכן. עיסאווי הולך למקווה. אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, אני מוכן. משה גפני (יהדות התורה): אבל - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): תשמע, עוד מעט, עוד מעט נגמר הזמן, ואני הבאתי גם את הרמב"ם. קריאה: אולי רוצה פילוסופיה במקום? משה גפני (יהדות התורה): בדיוק. תאמיני לי - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): ואני הבאתי גם את הרמב"ם. ואני רוצה לסיים כמעט. יעקב אשר (יהדות התורה): לא לא לא, אל תאיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): השר יובל שטייניץ, אני יודע שאני מפתיע אותך קצת, נכון? לא ידעת שגם במה שהם לומדים בליבה כתוב שצריך ללמוד עבודה. תראה את האבסורד. בליבה שהם לא לומדים. בתורה שהם כן לומדים כתוב שחייבים ללמוד אומנות. איך זה יכול להיות, האבסורד הזה? מה אומר הרמב"ם? ותראה איפה אומר הרמב"ם: בהלכות מתנות עניים. אתה יודע מה זה אומר בהלכות מתנות עניים? משה גפני (יהדות התורה): אתה רוצה ללמוד - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): בדף י', משנה י"ח. תשמע. משה גפני (יהדות התורה): אתה רוצה שנעשה את כל מה שאמרת - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): עשינו את ההסכם. כן, כן, גם בגיורים - - משה גפני (יהדות התורה): את כל מה שאמרת - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - אני רוצה שתעשה מה שהרמב"ם עושה. משה גפני (יהדות התורה): כולל - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): שאחד מן העכו"ם שבא להתגייר, ואמר: רוצה אני, מודיעים אותו כמה ישראל - - - כמה דחויים בין העמים - - משה גפני (יהדות התורה): - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - אם אחרי הכול יאמר רוצה אני, מייד מקבלים אותו ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות - - משה גפני (יהדות התורה): את הרמב"ם עזוב עכשיו - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ומקצת מצוות חמורות - - משה גפני (יהדות התורה): למה אתה לומד - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ואין מאריכים בדבר. זה הרמב"ם. משה גפני (יהדות התורה): - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, משנה א', וגם בסוף פרק י"ג. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הלכה, הלכה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אתה עכשיו רוצה ללמוד רמב"ם. אל תגיד לי: אני אתחיל לעשות, תתחיל אתה לעשות. נתקדם. נציל קצת את המדינה הזאת מהכפייה שלכם. משה גפני (יהדות התורה): את הרמב"ם בסוף - - - גם נלמד. יעקב אשר (יהדות התורה): 12 נקודות. אלעזר שטרן (יש עתיד): מילא הייתם כופים רק את הילדים שלכם. אתם כופים את הילדים שלנו. משה גפני (יהדות התורה): נו, באמת. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתם בכפייה הזאת מביאים התבוללות. משה גפני (יהדות התורה): ילד בחיידר - - - יודע את זה יותר ממך. אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע, תן לגמור את הרמב"ם. תן לגמור את הרמב"ם. משה גפני (יהדות התורה): לא - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): "לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות - - משה גפני (יהדות התורה): שמענו אותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): "ואל יצטרך לבריות - - משה גפני (יהדות התורה): אני - - - כמו הרמב"ם? אלעזר שטרן (יש עתיד): "ואל יצטרך לבריות - - משה גפני (יהדות התורה): עברו 20 דקות, אדוני היושב-ראש. אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ואל ישליך עצמו על הציבור." משה גפני (יהדות התורה): יש בתקנון שאסור לדבר שטויות במליאה. אלעזר שטרן (יש עתיד): מירב, שמעת? ו"אל ישליך אדם עצמו על הציבור." משה גפני (יהדות התורה): יש בתקנון שאסור לדבר שטויות במליאה. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה מה שמחר אתה תביא לנו. "וכן צוו חכמים ואמרו, עשה שִבתך כחול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו - - - מיכל רוזין (מרצ): - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: שַׁבַּתְּךָ. אלעזר שטרן (יש עתיד): שִבתך כחול. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שַׁבַּתְּךָ. שבת. עשה שבתך. משה גפני (יהדות התורה): הוא קורא חלק מהרמב"ם, את לא מבינה שהוא עובד עלינו? אלעזר שטרן (יש עתיד): שבתך כחול, סליחה. "ואל תצטרך לבריות - - משה גפני (יהדות התורה): - - - מהרמב"ם - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): - - ואפילו היה חכם ומכובד. והעני יעסוק באומנות - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת שטרן, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): הרמב"ם - - - הלכות שמיטה ויובל, אתה רוצה להקריא? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו בלילה ארוך. נקפיד על הזמנים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אנחנו רואים שגדולי חכמי ישראל - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. משה גפני (יהדות התורה): רוצה להקריא? אלעזר שטרן (יש עתיד): - - יש לי את הרשימה פה. משה גפני (יהדות התורה): יש בתקנון שבמליאה אסור לדבר שטויות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני, הוא סיים. חבר הכנסת גפני. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו נותנים לו להמשיך - - - יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, יש לנו לילה ארוך. קריאות: - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, תראה איזו רשימה יש פה של בעלי המקצועות מחז"ל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא לא, חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אלעזר שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): תסתכל כמה בעלי מקצועות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, תודה רבה. חבר הכנסת הרב יואל חסון – בבקשה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): קדיש, קדיש. אלעזר שטרן (יש עתיד): - - - נו, שהוא יגיד קדיש. משה גפני (יהדות התורה): קדיש דרבנן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני צריך לאסוף את הספרים. משה גפני (יהדות התורה): תפסיק, זה רק אם אתה קורא את הרמב"ם - - - סגן שר החינוך מאיר פרוש: חצי קדיש - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: נו, חבר הכנסת הרב יואל חסון. אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע, תן לאסוף. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אפשר להביא סדרן שיעזור לו לסחוב את הספרים למטה? אשריך, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. משה גפני (יהדות התורה): - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: הרב גפני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: חבר הכנסת - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. צריך להעריך את זה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: - - - משה גפני (יהדות התורה): אבל אי-אפשר להגיד קדיש על מה שהוא לימד אותנו עכשיו, בגלל שזה רק חצאי דברים - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יואל חסון, שבע דקות לרשותך, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להשאיל משר ליצמן את הכובע הזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לשאול. מה יהיה עם העברית? לשאול. יואל חסון (המחנה הציוני): לשאול, לשאול. היו"ר בצלאל סמוטריץ: להשאיל זה כשאתה נותן לו. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. אז לשאול ממנו את הכובע הזה - - מיכל רוזין (מרצ): - - - לימודי ליבה. קריאות: - - - יואל חסון (המחנה הציוני): - - כדי להעביר– אני ביקשתי לשאול - - - קריאות: - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני אאשר לך, אני אאשר לך, להבדיל. להבדיל אלף אלפי הבדלות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי לשאול את הכובע הזה מהשר ליצמן כדי להעביר איזשהו מסר. הכובע הזה, שהוא כובע מכובד וכובע שמייצג דבר מאוד מאוד ברור, היה נדרש מאוד - - - מאיר כהן (יש עתיד): אומר חבר הכנסת מקלב: היית מבקש ממנו את כל הראש, למה רק את הכובע? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): - - - יואל חסון (המחנה הציוני): היה נדרש - - - סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה יודע מה אתה מזכיר לי? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואומרים שאין חרדים בעבודה, אתה רואה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה מזכיר לי את הספריי שפיזרנו פה במליאה. יואל חסון (המחנה הציוני): אז בוא תקשיב לכמה דברים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אז ספריי, היום כובע. יואל חסון (המחנה הציוני): הכובע הזה בעבר - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. מיכל רוזין (מרצ): שלא תציע את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): - - כשיהודי העולם - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, בואו נקשיב. יואל חסון (המחנה הציוני): - - היו פזורים בגולה, והיה נדרש בגולה, והיה נדרש בגולה - - - קריאות: - - - יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא יכול ככה. משה גפני (יהדות התורה): - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת הרב גפני. ששש. קריאות: - - - משה גפני (יהדות התורה): מה אתה קורה משניות? אתה קורא חלק, אתה לא קורא את הכול. מה, אתה עובד עליהם? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי חברי הכנסת, בואו, אנחנו רוצים לתת לדובר לדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת גפני, תקשיב. משה גפני (יהדות התורה): מקשיב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת שטרן, אחרי 20 דקות לך תשתה קצת - - - את הגרון. יואל חסון (המחנה הציוני): הכובע הזה שביקשתי לשאול מהשר ליצמן, ביקשתי אותו כדי להעביר איזשהו מסר. קריאה: בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): כשאנחנו, כשיהודי העולם היו פזורים בגולה ולא היה להם בית, לא הייתה להם את מדינת ישראל, הם באמת היו צריכים להבדיל את עצמם מאחרים, והיו באמת צריכים תלבושת כדי שידעו: זה יהודי. וכמובן שבעיני זה הגיוני, וזה היה הגיוני כי אולי זאת הייתה אחת הדרכים הטובות לשמר את העם היהודי לאורך דורות. משה גפני (יהדות התורה): ואתה עכשיו לובש את הכובע הזה כדי לבדל את עצמך מהקואליציה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לובש את הכובע הזה כדי לומר - - זוהיר בהלול (המחנה הציוני): חובש, חובש. יואל חסון (המחנה הציוני): - - שהיום – עובדה, חבר הכנסת גפני, עובדה שהשר ליצמן יכול מדי פעם להוריד את הכובע הזה. הוא יכול מדי פעם להוריד את הכובע הזה, וכולם ידעו שהוא יהודי טוב, שומר מצוות. הוא כבר לא חייב ללכת עם הכובע הזה בכל מקום. בגולה הוא היה חייב, כי היו רוצים שידעו שהוא יהודי. היום הוא יכול, כמו שעשיתי ככה, להניח את הכובע, ועדיין כולם ידעו שהוא יהודי טוב, שומר מצוות. ומה אני רוצה לומר, חברי הכנסת? אתם השתנתם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חסון, רק תוריד בבקשה את הכובע מן הפודיום. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כי אסור חפצים על זה. או על הראש או - - - יואל חסון (המחנה הציוני): אתם השתנתם, אנחנו השתנינו, המציאות השתנתה. וזה בסדר. כמו שאתם היום יודעים לחיות בעולם המודרני, ויודעים להתמודד עם טכנולוגיה מתקדמת, ולעשות טלפון כשר ואינטרנט כשר, והאוכלוסייה החרדית באמת יודעת היום לחיות בעולם המודרני טוב יותר; כמו שאפשר להניח את הכובע הזה, אפשר גם, חבר הכנסת מרגי וסגן השר פרוש, אפשר גם להבין שלמען כולנו, קודם כול למענכם, מתוך אהבה ורצון לחיים משותפים ולשיתוף, לשלב יותר ויותר את לימודי הליבה. אני אמרתי, בקריאה הראשונה על החוק הזה, אני אמרתי שאני לא תמכתי בחוק הזה של השר לפיד, שביקש לקצץ למי שלא יעשה ליבה. אני אמרתי: ההפך, מי שיכניס ליבה – נגדיל לו, כמו שעושים לאחרים ולא יהיה 55%, שגם הם לא מספיק ממומשים, אלא יהיה 100%, אבל יהיה גם ליבה. למה הליבה הזאת חשובה? היא קודם כול חשובה לאוכלוסייה החרדית עצמה, כי האוכלוסייה החרדית – הציבור שלך, הרב פרוש, יבוא יום אחד ויגיד: אנחנו חייבים יותר כלים להשתלב בחברה. אנחנו צריכים את זה כדי לצאת מהעוני, ולא בהכרח להתנתק חס ושלום מהדת או מלימודי הדת. אני האחרון שיפעל או ירצה שמישהו לא יוכל לחיות על-פי אמונתו ולקיים את המצוות. ואת הדבר הזה אנחנו יכולים להשיג ביחד. זה ניתן להשגה. הכלכלה הישראלית לא יכולה לאורך זמן גם להתמודד עם קבוצה שמצטמצמת בחברה הישראלית, שאוכלוסייה שלמה לא שותפה לחגיגה האפשרית שיכולה לחזק את הכלכלה הישראלית, לחזק את שוק העבודה. ובשביל זה, מה לעשות, צריך לימודי ליבה. אנחנו גם רואים, חברי חברי הכנסת, שינוי שבעיני הוא אפילו מעל ראשיהם של הרבנים. אנחנו רואים יותר ויותר חרדים שיוצאים ללמוד. אני עצמי הייתי מרצה מול כיתת משפטים של ציבור חרדי, לימודי משפטים של ציבור חרדי במכללת קריית-אונו. תאמינו לי, היה תענוג לדבר עם החבר'ה האלה. שומרי מצוות, לא זזו מילימטר וסנטימטר מהחינוך שלהם, אבל הם לומדים משפטים, הם היום גם עורכי-דין, והם עושים את זה, והם לא פחות יהודים והם לא פחות דתיים והם לא פחות שומרי מצוות. רואים גם יותר ויותר נשים בציבור החרדי שיוצאות ללמוד ואחר כך לעבוד. אפשר לעשות את זה, ואני מסכים שזה לא צריך להיות מהצד של השלילה; זה חייב לבוא מהצד החיובי, מהצד שבו אנחנו נותנים לאוכלוסייה החרדית כלים, משאבים, כדי לאפשר להם להשתלב בכלכלה, בחברה, וכן לתת להם אפילו קצת יותר, כי צריך. אין לי בעיה עם זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי בעיה עם לתת אפילו קצת יותר, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. משפט נהדר, תודה רבה, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): תן לי את משפט הסיכום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת מיכל בירן - - - יואל חסון (המחנה הציוני): רגע, משפט סיכום. לכן, בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מציע – אנחנו כמובן נתנגד לחוק הזה, אבל אני מאוד מאוד מציע שיבוא יום, כשתהיה ממשלה הגיונית יותר - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): - - של דו-שיח, היא תעביר פה חוקים פוזיטיביים, חיוביים, שמשלבים את החברה החרדית בכלכלה הישראלית. תודה רבה, ותודה גם לחבר הכנסת כבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. ארבע דקות לרשותך גברתי. בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. כשהייתי בכיתה ח' אחות של חברה שלי נתנה לי שאכטה מהסיגריה שלה. הגעתי לאימא שלי כולי מלאת מרד, רוח מרדנית, ואמרתי לה שניסיתי לעשן. היא שאלה אותי: נו, ואיך היה? אמרתי לה: האמת, לא משהו. מאז לא נגעתי בסיגריות כל חיי, למרות שמדי פעם אנשים חושבים שאני מעשנת. איך זה קשור לענייננו? עניין הדווקא. אני חייבת להגיד שגם החוק הזה שבו אנחנו מבטלים את לימודי הליבה יותר נראה לי כמו עניין דווקאי של לעשות delete על כל מה שיאיר לפיד עשה, ומכיוון שבגדול אני לא מרוצה משום דבר שהוא עשה, אני זורמת מהכיוון הכללי. אבל מה מטריד אותי בביטול של לימודי הליבה? אותי מטרידה החירות. אני מכבדת ומעריכה בחירות של אנשים בגירים לחיות את חייהם, גם כשאני לא מסכימה אתם. לא הייתי רוצה לחיות אורח חיים חרדי; אני שמחה על אורח החיים שלי, גאה בו. אבל מכבדת את זה שיש אנשים שרוצים לחיות אחרת. לימודי הליבה באיזושהי מידה נוגעים בדיוק בקו התפר הזה. האם אנחנו עם אחד שבו יש מוביליות? חלק מהאנשים מחליטים שמתקרבים יותר לדת, אחרים מתרחקים, אחרים רואים את הדת שלהם, חושבים שהם מאוד מאוד קרובים אליה, אבל רואים אותה באופן אחר, בדרך אחרת – שיש מגוון. אבל כולנו אותו עם. מה, חסר פה משפחות של חברי כנסת שיושבים באולם, שחלק מבני המשפחה שלהם חרדים וחלק חילונים? אותן משפחות – אותו עם. לימודי הליבה נוגעים בנקודה הזאת. אני לא חושבת שמתמטיקה זה הדבר הכי חשוב בעולם. אגב, לימודי הספרות, לימודי מדעי המדינה – יש כמה וכמה דברים שאני חושבת שיכולים להועיל לאנשים יותר בחיים, וגם יצא לי לראות לא מעט אנשים שלא הצטיינו במתמטיקה בתיכון ואחר כך, כשהם מתבגרים, צ'יק-צ'ק תוך שנה משלימים הכול, חמש יחידות. אני מודה שחמש יחידות המתמטיקה שלי, לא הרגשתי שהועילו לי מאוד בחיים, אם כי נהניתי מהן בזמנו. אבל המוביליות הזאת היא חשובה. אם אדם בגיר, למרות שהוריו גדלו אותו כחרדי, מחליט לזרום לגוון אחר – אולי חילוני, אולי משהו באמצע – אני רוצה לוודא שיש לו את הכלים לעשות את זה, שיש לו את לימודי הליבה שמאפשרים לו ללמוד מה שהוא רוצה ולעשות מה שהוא רוצה. כשאני מסתכלת למשל מה קורה עם הבנות, שלמעשה לומדות את לימודי הליבה ובכל זאת לא עושות תעודת בגרות, אני שואלת: למה? אם אין שם ויכוח לא על המתמטיקה ולא על האנגלית, אז למה שזו לא תהיה תעודת בגרות? אני מודה שאין לי תשובה אחרת חוץ מהמשמוע והמשטור, כדי שהן לא תוכלנה ללמוד אחר כך באוניברסיטת תל-אביב ושהם לא תוכלנה ללמוד אחר כך באוניברסיטה העברית. שמי שתחליט שהיא יוצאת בשאלה, או זזה כמה גוונים באופן שבו היא תופסת את היהדות שלה, אם היא תרצה ללמוד משפטים היא תצטרך ללבוש תחפושת פעמים שלוש בשבוע כדי ללמוד בקריית-אונו בקמפוס החרדי. את זה אני לא אוהבת. שוב, מכבדת את זכותם של אנשים בגירים לחיות באופן שהם רוצים, לממש את יהדותם באופן שהם רואים לנכון, אבל רוצה לוודא שכמו שאנחנו לומדים את התנ"ך כולנו בבית-הספר, כדי שגם אם מישהו בא מבית חילוני, תמיד יהיה לו את החלון, את הפתח, את הצוהר להתחבר יותר, לשנות את דרכו – אני רוצה לוודא שזה יהיה ככה גם לכיוון השני. הסימטריה הזאת היא הכבוד ההדדי הבסיסי שיאפשר לנו לחיות כאן כולנו ביחד. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת מאיר כהן. ארבע דקות לרשותך, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, שמעתי את חברתי חברת הכנסת מיכל בירן מדברת בשם החירות. אז אני רוצה לומר, חברת הכנסת בירן, שכשקהילה מממומנת על-ידי המדינה ודוחה ערכים ליברליים בסיסיים ולא מכירה בערכי היסוד של אותה מדינה, לא מדובר כאן על חירות מדובר על אי-הכרה בערכי היסוד של המדינה, ואז מדינה לא צריכה לממן אותה. אני תומכת בהבנה שבחברה רב-תרבותית יש קהילות שרוצות לשמר את הייחוד התרבותי שלהן. אבל כשהן ממומנות על-ידי המדינה, המושג חירות לא רלוונטי כאן. הוא לא רלוונטי; הוא לא חלק מהדיון; הוא עושה עוול למושג חירות, חופש. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לתת לגיטימציה בשם אותה חירות שהיא לא חירות לעובדה שיש כאן קהילה שמחליטה לחיות את חייה – מאה אחוז. אל תבקשו מימון מהמדינה. למה אני מתחילה בזה? יש כאן איזשהו בלבול מושגים בתפיסה הזאת שגם חברי חברי הכנסת החרדים אומרים: מה אתם רוצים? מה אתם מתערבים לנו בחיים? תנו לנו לנהל את החיים שלנו. אמר סגן השר פרוש בפעם הקודמת: הסבא שלי והאבא שלי זכרם לברכה וגם אני למדנו במוסדות פטור, ואני מסתדר מצוין, וקימבנו וניהלנו את כל המדינה כאן. הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת, חבר הכנסת פרוש, סגן השר פרוש. אתה יודע למה? כי אתם מביאים היום חוק לביטול החוק שבזמנו – אני לא זוכרת – לפיד או שי פירון או מי שלא יהיה הגיש אותו, ואתם ביד אחת מבטלים את החוק הזה. אני מסבה את תשומת לבכם, חברי חברי הכנסת, שמחר, במסגרת חוק ההסדרים – זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת – אתם מבטלים את לימודי הליבה, אבל במסגרת חוק ההסדרים אתם הולכים להעביר 500 מיליון שקלים על חשבון כלל המערכת, על חשבון כספי הציבור, ללמד חוגים של ילדים חרדים, חוגים שאתה מכניס בהם את לימודי הליבה בדרך האחורית. אז אני שואלת: אנחנו נורמליים? אנחנו נורמליים שהכנסת הזאת נותנת יד למהלך שהיא מסירה את הפיקוח שלה ממה שקורה במוסדות הפטור, המוסדות שלכם, כשאתם מתקצבים – בגלל שיש פה שר חינוך רופס ונרפה, שמדבר בשם חמש יחידות במתמטיקה, וכשזה מגיע להסכמים קואליציוניים אז הוא מתנהג בעליבות מחפירה ונותן לגיטימציה לזה שתבטלו את הפטור. ומחר הוא מקצץ מכלל ציבור הילדים במדינת ישראל 500 מיליון שקלים כדי להעביר לילדים שלכם שילמדו לימודי ליבה בחוגים, כי הם לא מסתדרים. דרך אגב, אני תומכת בכך שהילדים ילמדו לימודי ליבה. אני רשמתי לי כאן נתון, אדוני. לא יכול להיות שבארבע השנים הקרובות יסיימו כ-82,000 חרדים את הלימודים שלהם במערכת החרדית העל-יסודית ואנחנו שולחים אותם לשוק העבודה שמבטיח להם עוני ותלות ולהמשיך להיות סמוכים על שולחנם של הרבנים שלכם, כי הם חושבים שיש סתירה בין לימודי יהדות ללימודי ליבה. ככה רוצים להחזיק אותם בבורות ובבערות שלהם. אני שמעתי, אדוני היושב-ראש – לא היית כאן קודם – את שרת המשפטים עומדת כאן על הדוכן ומטיפה מוסר לחברי הכנסת החרדים; קוראת את מאמרו של אורי אורבך, זיכרונו לברכה, שקרא לציונות הדתית הלאומית להשתלב בזמנו בתקשורת החופשית, מה שנקרא. והיא אומרת לחרדים: תשתלבו, תהיו כמו שהציע אורי אורבך, תהיו במערכת התקשורת הכללית. במילים אחרות, אל תהיו רק בגטאות שלכם, ב"חדרי חרדים", "משפחה" או איך שלא קוראים לזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חברת הכנסת גלאון. זהבה גלאון (מרצ): איך בדיוק תשתלבו כשאתם לא לומדים לימודי ליבה? איך האנשים שלכם יצטרפו למעגל הזה? אתם רוצים שהם יישארו שם, שימשיכו להיות תלויים בעסקנות החרדית, בטרור של הרבנים. אני מצטערת שזה המצב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים. אריה דרעי, איציק כהן, יעקב מרגי, דוד וקנין, משולם נהרי, יואב בן צור, יגאל גואטה, חברי הטוב, היכן אתם? היכן אתם, ידידי הטובים? לימודי ליבה – בואו נניח את זה רגע בצד, אבל מתחת לדבר הזה, חברי גואטה, מסתתר או מסתתרת העוולה הגדולה ביותר במערכת החינוך, ואני אחזור ואגיד את זה, ואתם תתגרדו באי-נוחות על הכיסאות שלכם: הגזענות הסמויה, גואטה – ואני לא רוצה לפנות רק אליך אישית, כי זה לא הוגן – שאתם שותפים לה. יגאל גואטה (ש"ס): אתה יכול. מאיר כהן (יש עתיד): אנחנו, בחוק הליבה הקודם, עשינו הכול כדי להבהיר למנהלים ולמנהלות סוררים וסוררות שמערכת החינוך הישראלית מחויבת להגן על תלמידיה, וחירות בראש ובראשונה היא לתת לתלמידים מרחב שאין בו גזענות, אין בו ביזוי ואין בו השפלה. ואתם, חברי החרדים ממפלגת ש"ס, מפקירים את הציבור שלכם, הציבור שלא הצביע למפלגת יש עתיד, אבל חשבנו שראוי שאנחנו ניאבק בשבילם. ואתם הערב מרימים ידכם. ביקשתי מכם: הכניסו סעיף הסתייגות שאומר שמנהל בית-ספר או מוסד אשכנזי חרדי שלא יקבל תלמידות ספרדיות ייסגר לאלתר, ושנניף יחד את הדגל הזה, אנחנו ואתם. סירבתם לעשות את זה. אמרתם: אנחנו מסתפקים בסעיף 5 בחוק זכויות התלמיד – איום ונורא – כשאתם יודעים בתוך תוככם שהבנות שלכם לא יתקבלו למוסד אשכנזי, בין שהוא מלמד ליבה ובין שהוא לא מלמד ליבה. יגאל גואטה (ש"ס): אבל אנחנו לא רוצים שילכו לשם בכלל. מאיר כהן (יש עתיד): ואתם הולכים לשם, יגאל גואטה, ואתם מכשירים את השרץ הזה. יגאל גואטה (ש"ס): לא נכון, לא נכון. אתה טועה. מאיר כהן (יש עתיד): ואתם באתם כנגד מפלגת יש עתיד. על מה? על זה שרצינו באמת לאפשר חירות במערכת החינוך הישראלית. וחירות היא גם לאפשר את זכויות התלמידים, בין שהאבא שלהם חרדי ובין שהאבא שלהם חילוני. הדבר היותר חשוב בעיני הוא שניהלנו מאבק בכדי שאותם מנהלים ואותן תופעות – נוקיע אותם בתוך המערכת, ואתם היום נושאים את ידכם ומצביעים בעד חוק שמאחוריו מקופלת גזענות חסרת תקדים; גזענות שאם מישהו היה עושה את זה במדינה אחרת, אתם הייתם נזעקים ומספרים עד כמה חביב האדם שנברא בצלם, כמו שאמרתי בפעם הקודמת; עד כמה שאצלנו יהודים זה לא קורה. אבל אצלנו היהודים זה קורה, ועוד איך זה קורה. ציפינו, ואני מצפה מכם: לפחות תקומו ותגידו. תגידו את זה, תזעקו את זה בחוצות. כי מה שאנחנו, מפלגת יש עתיד, רצינו לעשות – ואני חוזר על זה – זה להאיר את עיניכם ולהגיד: חבריה, שימו לב מה קורה – ואני בא משם, יגאל, אתה יודע את זה. לבי שותת דם. אני אומר את זה באמת. יגאל גואטה (ש"ס): בעובדה הזאת אתה צודק. מאיר כהן (יש עתיד): ולבי שותת דם שעדיין היום, היום, חדשות לבקרים מתפוצצות פרשיות כאלה, וכולם שותקים. הגזענות הסמויה. ואני דורש מכם, אני דורש מכם, כי באתי משם, מאצלכם; כי אני כואב את הכאב הזה. אבל אני יכול לעמוד כאן ולהגיד: תפסיקו את התופעה הזאת. ואתם, לצערי הגדול, נותנים לזה יד. אז הכנסת הזאת צריכה, מעבר לפוליטיקה, ומעבר לוויכוחים, להניף את הדגל הזה ולהגיד: לימודי ליבה. יגאל גואטה (ש"ס): בחיים לא עזרתי לספרדי להיכנס למוסד אשכנזי. בחיים. מאיר כהן (יש עתיד): לימודי ליבה, ולצדם – להפסיק את הגזענות האיומה והנוראה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. ארבע דקות לרשותך, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. חבל לי שמציעי ההצעה, למעט סגן השר פרוש, לא נמצאים כאן. אני באמת אני רוצה לפנות לא באופן שפניתי בפעם הקודמת, ולומר: אני קצת מאוכזב מכם. האמת היא שבאיזה מקום האמנתי, אדוני, שהיום המנהיגות של הציבור החרדי היא שונה. תמיד חשבתי שהציבור החרדי במדינת ישראל, בניגוד למה שרבים חושבים, הם בסך הכול קורבן של עסקה אפלה שנעשתה לא הרבה שנים אחרי קום המדינה. הציבור שילם את המחיר העסקה האפלה הזאת. זה היה נוח לפרנסים; היה מאוד נוח לממשלת ישראל, כי בכל זאת הרבה יותר זול לתת את החינוך באמצעות המתווכים. ולא שלא מימנו. לו המימון הזה היה הולך ישירות אל מי שהיה בר-חינוך וצריך לקבל את הלימודים, טענתי שכל ילד היה מקבל לא רק BA אלא גם MA וגם TWA. ובכל זאת, בלי שום ניגוד למורשת, להלכה, לתפיסה החרדית, היינו נותנים כלים אחרים. ואני אומר, אני קצת מאוכזב, משום שהיום יש חברי מהמפלגות החרדיות שהם מהרציניים בחברי הכנסת בבית הזה. הם גם, חלק, חברים קרובים שלי, יקרים לי, כולל מציע ההצעה יעקב מרגי שלא נמצא כאן. ואני מאוכזב. ואני לא רק מאוכזב, אני יכול להגיד: ממה נפשך? כלומר, דווקא אתם, שהייתם צריכים לדרוש תגבור לימודי הליבה כדי לפצות על כל השנים שזה לא קרה; דווקא אתם, שאתם צריכים לדאוג לצאן מרעיתכם. אני לא מבין איזה זכות – מאיפה יוצא השד, הדיבוק הנורא הזה, ומחזיר אתכם תמיד בחזרה לאותו מקום. איזה נזק יש בלימודים האלה? תגידו לי, מה הנזק שיש לקהילה החרדית בארצות-הברית שהיא לומדת לימודי ליבה, והיא חלק מתוך תפיסה ממלכתית כוללת? הרי האסון של המדינה הזאת הוא האנטי-ממלכתיות. קריאה: - - - אילן גילאון (מרצ): סליחה שם, זה ממש לא מצחיק. מאיר, תשעשע פה את הבנות. ממה נפשך? הרי אתם לא מבינים שבשיטה הזאת יש עניין לשלטון במשך שנים – אגב, לא מכאן או משם; תמיד: איך לפלג, איך לשסות בין אנשים, ואיך בסופו של דבר באמצעי הזה לתת כמה שפחות לכמה שיותר אנשים – צאן מרעיתכם, אבל זה היה כדאי בזמנים עברו. כאשר רצו לרתק ולנתק את האנשים מהיכולת שלהם ולהפוך את כולם לזה הבן שאינו יודע לשאול. והבן שאינו יודע לשאול, גם בהגדה של פסח, הוא שדופק את הסיסטם, צריך שיהיה ברור לגמרי; לא הרשע, ולא התם, ולא החכם – הבן שאינו יודע לשאול הוא המסוכן ביותר למדינה דמוקרטית שוות זכויות שבתוכה יש פלורליזם. ואני, שמאמין בנגישות כתכלית הכול, אני בעד להנגיש כל דבר לכל אחד. באמת, תן לי רק עוד משפט, כי אני רואה שיש לי רק מעט מאוד שניות. היום עסקתי, חבר הכנסת פרוש, בישיבת הוועדה למעמד האישה בראשותה של חברת הכנסת תומא סלימאן, אני דרשתי דיון דחוף באפלייתן של נשים חרדיות בהיי-טק, מתוך תפיסה מאוד פשוטה שעל עבודה שווה אנשים צריכים לקבל שכר שווה, בין אם הם נשים או גברים, או חרדים, או חילונים, או אחרים. והנה, הנשים האלה מופלות. הן עובדות בתוך sweatshop, בתוך מקומות כאלה שכדי להנגיש אותן לעבודה הזאת, ולא יהיו להן את כל האילוצים האחרים, הן עובדות בחצי השכר שעובדות נשים חילוניות במקום אחר בתוך ההיי-טק. ועל זה צריכה לקום זעקה. אבל לכם כנראה זה לא נורא, זה לא כל כך פוגע, משום שחס וחלילה, אולי פתאום אישה תהיה מפרנסת ראשית במשפחה, או המעמד שלה השתנה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת גילאון. אילן גילאון (מרצ): אני מדבר אליך בעיקר, חבר הכנסת פרוש, כי אתה הנציג האותנטי היחיד. הגיע הזמן לשנות את הדיסקט הזה. אפשר להיות חרדי, בעל תהילים ולהיות גם אדם עצמאי ולהגיע למחוז חפצך בצורה מכובדת ועצמאית. כל אחד ואחד יש לו את הזכות הזאת. ולכם אין את הזכות למנוע מהציבור שלכם את הדבר הזה. אין., ולא אמרתם אף פעם אתם ואני. ממש לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי. העייפות מוציאה ממך דברים טובים, חבר הכנסת גילאון. העייפות מוציאה ממך דברים טובים. דיברת יפה מאוד – בלי שאני אדבר על התוכן. חמש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי, היום קראתי ב"חדרי חרדים" מאמר של אלי אדלר, שנכתב ממש לפני יומיים, ובו הוא מציין 13 נימוקים מדוע צריכים החרדים ללמוד לימודי ליבה. אז אני לא אומר לכם את כל ה-13, כי זה יעייף אתכם. עכשיו, זה לא אני אומרת, זה כתוב ב"חדרי חרדים". וכך הוא אומר: 1. אין שום בעיה הלכתית, או אפילו השקפתית, בלימודי כל מקצועות הליבה; 2. גדולי ישראל לא התנגדו מעולם שתלמידי בתי-הספר ילמדו לימודי ליבה. נהפוך הוא. גדולי ישראל הם אלה שהקימו את החינוך העצמאי, שהרוב המוחלט של בתי-הספר שלו יועדו לבני המיינסטרים החרדי, ולא לתלמידי "קירוב", שגם להם הוקמו מוסדות, אבל מעט; 3. מעולם לא אמר אף אחד מגדולי ישראל שהגיע הזמן לסגור את מוסדות החינוך העצמאי; 4. גם הקמת החיידרים הפרטיים, שבהם לימודי החול מצומצמים ביותר, לא נעשתה מיוזמתם של הגדולים, אלא כיוזמות פרטיות של אנשים שהחליטו להקים מוסדות חינוך. 5. זה מעניין, מה אומרים ב"חדרי חרדים"? ממש כפי שכל אדם מבין שאין זכות לאף פוליטיקאי לכפות על מישהו ללמד את ילדיו שלא בהתאם לרצונו ועקרונותיו, כך צריך להיות מובן מאליו שאין זכות לאף פוליטיקאי, גם אם הוא חרדי, לכפות על מישהו שלא ללמד את ילדיו. ועוד נימוק מאוד מעניין, וכך הוא אומר: בניגוד לאגדות המשעשעות והמאוד-אופטימיות, היוצאות מבית-מדרשם – לא אציין את השמות, אחד מהם יושב כאן. האגדות אומרות שבוגרי הישיבות צולחים בקלילות רבה את משוכת לימודי הבגרות ואת הלימודים במכינות. העובדות שונות לחלוטין. מסתבר שהרוב המוחלט של בוגרי הישיבות שמנסים להשלים את מקצועות הליבה בחודשים הספורים שיש להם לפני שהם נכנסים לאקדמיה, מסתבר שהרוב המוחלט מתקשה לעשות זאת, וכל מי שעוסק במקצוע ובעובדות יודע ששיעור הכישלון בקרב בוגרי הישיבות שלא למדו את מקצועות הליבה מהמכינות הקדם-אקדמיות עולה על 60%. ומאלה שצלחו את המכינות והצליחו להגיע לאקדמיה, שיעור הנשירה מאלה שלא למדו את מקצועות הליבה הוא 50%. יוצא ש-70% מבוגרי אותם ישיבות שלא למדו לימודי ליבה נכשלים. לבסוף הוא פונה – וגם אני פונה – ואומר כך: אני פונה מכאן לעסקנים ולפוליטיקאים החרדים, אנא, סייעו לאותם הורים המעוניינים בלימודי קודש ובלימודי ליבה ברמה גבוהה, ודאגו להם למוסדות חינוך כאלה בכל אתר ואתר. אל תלחמו בהם מלחמות מיותרות. ממלחמת לא יוצאים דברים טובים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ארבע דקות לרשותך, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, שר תורן, אתה אתנו או עם האוזניות, כבוד השר? יעל גרמן (יש עתיד): לא, הוא - - - עיסאווי פריג' (מרצ): כן, הוא לא שומע. עובדה שאני מדבר אליו והוא באולם ואני באולם. כן. חברים, אני אתחיל במה שלא השלמתי בהתייחסות הראשונה לליבה. אבל איפה גפני? למה גפני – חבר הכנסת פרוש, איפה גפני? למה גפני לא נכנס? ממה הוא פוחד? סגן שר החינוך מאיר פרוש: הוא רוצה לשמוע אותך בחוץ וייכנס. דוד אמסלם (הליכוד): הלך לשתות קפה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני מאוד מקווה שישמע אותי בחוץ. חברים, אני אומר לכם, זה לפרוטוקול. זה לפרוטוקול. למה אני רוצה ובעד שאתם תלמדו ליבה? משתי סיבות: א. מכל המחקרים שנעשו, וקראתי אותם, יוצא שהעדה החרדית הכי אנטי כלפי הערבים. הכי אנטי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יותר מאתנו? עיסאווי פריג' (מרצ): יותר ממכם. אתה, יש לי סיפור אחר אתך. מכל הסקרים שקראתי, אתם הכי אנטי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לפחות מכניס אורחים. עיסאווי פריג' (מרצ): למה? ויש לי אותם. אתם – איפה אתה? איפה? אני מבקש, תאפס לי את השעון, סמוטריץ. משה גפני (יהדות התורה): שמעתי מה שאמרת. אתה נפלת על הראש? אנחנו החרדים נגד הערבים? אמרת את זה בכוונה. עיסאווי פריג' (מרצ): נכון, כדי להביא אותך. שב עכשיו. הבנת איך הבאתי אותך? דוד אמסלם (הליכוד): - - - סתם הוא אמר. משה גפני (יהדות התורה): איך אמרת את זה? עיסאווי פריג' (מרצ): שב עכשיו. איך אני מביא אותך מבחוץ? דוד אמסלם (הליכוד): עובדה, אתם מתקזזים רק עם החרדים. משה גפני (יהדות התורה): אתה יותר גרוע מיהדות התורה. דוד אמסלם (הליכוד): בפוליטיקה זזים עם החרדים. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל, אני רוצה שתהיה לכם בגרות ותלכו לאוניברסיטאות, שהסטודנט החרדי והסטודנט הערבי יכירו אחד את השני, ואז החברות נפתחות אחת לשנייה. אני אישית התחלתי להכיר צעירים יהודים רק מהאוניברסיטאות. פתאום גיליתי שאני לא חי לבד, אלא יש עולם ויש מדינה ואני חלק ממנה. חברה חדשה עבורי. אני רוצה - - - משה גפני (יהדות התורה): למה - - - עיסאווי פריג' (מרצ): כי אין הזדמנות אחרת. אין. והסיבה השנייה – מקוצר הזמן אני ארוץ – והסיבה השנייה – ואל תכעס עלי, אנחנו חברים. והסיבה השנייה – מה שנקרא כספים קואליציוניים. הרי אתם תקבלו את הכסף; לא לומדים ליבה ותמשיכו לקבל. משה גפני (יהדות התורה): איזה כסף? עיסאווי פריג' (מרצ): שנייה. התקצוב, שהוא הנושא היום. משה גפני (יהדות התורה): אז למה אתה מדבר דווקא אתי? דבר עם סמוטריץ. עיסאווי פריג' (מרצ): גפני, גפני, ואז אתם צריכים קומבינות, וכספים קואליציוניים, וכל הדברים האלה באים על חשבוננו. משה גפני (יהדות התורה): נכון. עיסאווי פריג' (מרצ): גלוי אתך. אתם והחבר'ה מההתנחלויות שאומרים: זה מגזר ואתם מגזר. אז המחלבה, מחלבת יוטבתה, לוקחת את הכסף. משה גפני (יהדות התורה): עיסאווי, אנחנו - - - חיים ילין (יש עתיד): אתה פתחת בלנדר, ערבבת את כולם. משה גפני (יהדות התורה): אני אסדר לך פגישה עם סמוטריץ - - - אלעזר שטרן (יש עתיד): עיסאווי, יוטבתה, אין להם בד"ץ. עיסאווי פריג' (מרצ): אה, אין להם בד"ץ? אז אני חוזר בי - - - דוד אמסלם (הליכוד): אבל אמר גפני: עכשיו הם העבירו למגזר הערבי 15 מיליארד. עיסאווי פריג' (מרצ): השאלה השלישית. דוד אמסלם (הליכוד): זה על חשבונם. עיסאווי פריג' (מרצ): גפני, אני שואל את החברים. אתה יושב-ראש ועדת הכספים, ואני לומד ממך, ושמך הולך לפניך - - משה גפני (יהדות התורה): מה עכשיו? עיסאווי פריג' (מרצ): - - ויודע ומבין עניין, חבל על הזמן. דוד אמסלם (הליכוד): טוב, לאן אתה חותר? עיסאווי פריג' (מרצ): תאר לעצמך אם היית לומד לימודי ליבה. לאן היית מגיע? משה גפני (יהדות התורה): יש לי עניין - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. בוא, תפרוש בשיא. עיסאווי פריג' (מרצ): יש לי עוד. יש לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא. אין לך. עיסאווי פריג' (מרצ): מקלב יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. לא למד ליבה. משה גפני (יהדות התורה): נכון. עיסאווי פריג' (מרצ): תאר לעצמך שהיה לומד ליבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת עיסאווי פריג', תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. עיסאווי פריג' (מרצ): בסוף אני מציע, פרשת השבוע - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, עד כאן. לא, לא, אנחנו מקפידים על הזמנים בלילה הזה. עיסאווי פריג' (מרצ): - - פרשת השבוע זאת מסעי, נכון? המסעות, נכון? אז בוא נצא למסע ליבה מהיום ונצא לדרך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. דוד אמסלם (הליכוד): - - - את הקרב שלך ברבע לשלוש בלילה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ילין, בבקשה. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דודי, בפעם האחרונה שהייתי פה אמרתי: אני אוהב אתכם. אז שאלת אותי: רגע, אם אתה כל כך אוהב אותנו\ למה אתה נואם? דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, אז מה אני צריך להבין מהפתיחה הזאת? חיים ילין (יש עתיד): לא, סתם. אני מזכיר לך. דוד אמסלם (הליכוד): שעכשיו אתה לא אוהב אותנו? חיים ילין (יש עתיד): לא, אני מת עליכם. דוד אמסלם (הליכוד): אז למה אתה מדבר? חיים ילין (יש עתיד): אני אגיד לך גם למה אני מת עליכם. מה זה לימודי ליבה? מה זה ליבה? תנחשו מה זה ליבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לימודי יסוד - - - חיים ילין (יש עתיד): לא, אדוני היקר. ליבה, שים לב: לא יורים בתוך הנגמ"ש. זה ליבה. תחשבו טוב-טוב. משה גפני (יהדות התורה): מי, מי אמר את זה? דוד אמסלם (הליכוד): זאת הליבה של בנט. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר את זה. אני אומר את זה בלי ללמוד חמש יחידות. אני אומר את זה. ולמה? כי כולנו חיים באותו נגמ"ש – ארץ-ישראל. ומישהו פה יורה; מישהו לא רוצה, לא רוצה את השוויון הזה, את הנטל הזה. ואין יותר משקף מהנגמ"ש את הנטל שכולנו צריכים לשאת ביחד, הביטחוני; ואין יותר מהנגמ"ש שמציין בדיוק את לימודי הליבה. שם בפנים כור ההיתוך של מדינת ישראל, בתוך הנגמ"ש. חילונים, דתיים, חרדים – כולם ביחד, וזה מה שצריך להיות. אבל קשה לכם לשמוע את זה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא. אנחנו בעד. חיים ילין (יש עתיד): גפני, קשה לכם לשמוע את זה. אני רוצה להיות אתך ביחד. משה גפני (יהדות התורה): אני השבוע שמעתי את אלה שיורים בתוך הנגמ"ש. שמעתי את זה מאנשים אחרים. חיים ילין (יש עתיד): לא, אני פשוט מנסה להסביר לך מה זה נגמ"ש. דוד אמסלם (הליכוד): לא, לכל אחד יש את הנגמ"ש שלו. משה גפני (יהדות התורה): זה נכון, מה שהוא אומר. חיים ילין (יש עתיד): מה זה? משה גפני (יהדות התורה): לכל אחד יש את הנגמ"ש שלו. חיים ילין (יש עתיד): אין לי שום בעיה עם זה. מיכל רוזין (מרצ): גפני, אל תצא. תכף אני מדברת. דוד אמסלם (הליכוד): משה, אתה הבן-אדם הכי פופולרי פה. כולם רוצים שתשמע אותם. משה. יעקב אשר (יהדות התורה): חיים, אתה בלי כיפה, אז הרבה לא יצא - - - חיים ילין (יש עתיד): יפה. אבל עכשיו אתה קורא את - - - יעקב אשר (יהדות התורה): נגמ"ש – כיפה, נגמ"ש – כיפה. חיים ילין (יש עתיד): ידידי היקר, חומר ורוח, חומר ורוח. ונגעת בדיוק בנקודה. כבוד היושב-ראש, תעשה סדר, אני לא מסוגל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת דוד אמסלם. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, היום הגיעה – חבר הכנסת אשר, תקשיב טוב – הגיעה היום משלחת מספרד. התחילו לשאול אותי שאלות בנושא התפתחות המדע והסטרט-אפים במדינת ישראל. אמרתי: אתם יודעים מה זה אלגוריתמים? אז אני אגיד לכם מה זה אלגוריתמים: זאת פונקציה מתמטית שמבוססת על המון ידע במתמטיקה, המון לימודים, וזה הביטחון שלנו; זאת "כיפת ברזל"; זה החץ. יעקב אשר (יהדות התורה): יש עוד כיפה. חיים ילין (יש עתיד): זה מה שמציל אותנו בכל המלחמות – המוח היהודי שרושם שם את הנוסחה המתמטית הזאת. תחשוב, תחשוב עכשיו: כולם עם הכיפה, שגם עכשיו יש להם את הרוחניות ואת האמונה, שגם לומדים. תבין, אתם יכולים להוביל – באמונה, בשקדנות, בישיבה שלכם ובלימודים שלכם אתם יכולים להוביל את המדינה הזאת, אם רק תרצו. לא רק האמונה. בסוף תלמדו: לא רק האמונה אלא גם אלגוריתמים, גם "כיפת ברזל", שמגינה על מדינת ישראל. זה מה שאמרתי היום לספרדים שהגיעו מהסנאט בספרד לביקור. זה המוח שלנו. צר לי רק שהמוח הולך לקטע הביטחוני, אבל הוא הולך גם לדברים אחרים. אבל אנחנו צריכים אתכם, גפני. לא, אל תעשה לי ככה. משה גפני (יהדות התורה): מה אתה רוצה שאני אעשה? חיים ילין (יש עתיד): אני רוצה שתלמדו, תלמדו, תלמדו; לא רק תורה, לא רק אמונה. באמת אני אומר לך את זה. תהיו שותפים יחד אתנו, בסדר? משה גפני (יהדות התורה): טוב. אבל למה הכול בשעה כזאת מוקדמת? חיים ילין (יש עתיד): אנחנו נלמד תורה ואתם תלמדו מתמטיקה חמש יחידות. משה גפני (יהדות התורה): טוב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. משה גפני (יהדות התורה): אני נשאר פה בתנאי שאת מורידה קצת את הדקות. חבל על הזמן. עוד מעט צריך להתפלל שחרית. מיכל רוזין (מרצ): כמה דקות יש לי? משה גפני (יהדות התורה): ארבע דקות. אבל תיקחי בחשבון שעוד מעט מגיעה קריאת שמע של שחרית. עליזה לביא (יש עתיד): - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: ארבע דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): אסור להתקרב. משה גפני (יהדות התורה): אסור להתקרב? למה? עליזה לביא (יש עתיד): יש כאלה שמקבלים הערות, יש כאלה - - - משה גפני (יהדות התורה): אני לא. לא עושה שום דבר אלים. כלום. מיכל רוזין (מרצ): כבוד חברי הכנסת, הרב גפני, סגן יושב-ראש הכנסת, גפני, כל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון. איפה זה נכתב? משה גפני (יהדות התורה): אנחנו לא נמשיך ככה. מיכל רוזין (מרצ): לא נמשיך עם זה. משה גפני (יהדות התורה): מכיוון שקודם דיברת על המקוואות, עכשיו את מביאה פרקי משנה במסכת אבות. מה יהיה בסוף? מיכל רוזין (מרצ): ממש נורא ואיום, ואיזו חוצפה – אנחנו כבר דיברנו - - - משה גפני (יהדות התורה): איך הגעת - - - משנה במסכת אבות? בשביל זה היית - - - מיכל רוזין (מרצ): תגיד לי, באמת חוצפה, שאני, חילונית אתאיסטית, מעזה לדבר על יהדות - - משה גפני (יהדות התורה): כל הכבוד. מיכל רוזין (מרצ): - - מעזה ללמוד יהדות. משה גפני (יהדות התורה): תאמיני לי, המשיח בדרך. עליזה לביא (יש עתיד): לגמרי, ביאת המשיח. דוד אמסלם (הליכוד): לפי דעתי, אם זה ימשיך ככה, עוד יוציאו אותך ממרצ. משה גפני (יהדות התורה): זה נכון. דוד אמסלם (הליכוד): ראית? הבוסית עשתה ככה. מיכל רוזין (מרצ): אני באמת מנסה להבין, ולא מצליחה להבין. אני חייבת באמת לשאול אותך, ואני אשמח שתענה על כך. באמת, לא בהתרסה, אני שואלת שאלה אמיתית. הרי ברור לי מדוע יש רצון ואמונה ללמוד שעות על שעות את התורה, ואני מכבדת את הדבר הזה. השאלה, מדוע ללמוד לימודים נוספים סותר את הדבר הזה? הרי לומדים לא שמונה שעות ביום, לומדים גם עשר וגם 12 שעות. מדוע לימודים נוספים יכולים לחבל בכך? הרי לא מבקשים עכשיו שתלמדו את כל הלימודים האזרחיים שמלמדים בחינוך הממלכתי. מבקשים ללמד דברים שיקנו - - - משה גפני (יהדות התורה): זו שאלה רצינית? מיכל רוזין (מרצ): סליחה? משה גפני (יהדות התורה): זאת שאלה-שאלה? מיכל רוזין (מרצ): באמת שאלה אמיתית. באמת, אני למשל רואה חסר - - - משה גפני (יהדות התורה): למה הבנות אצלנו לומדות את כל לימודי הליבה, ללא יוצא מן הכלל, והן משתכרות כמו שפחות? למה? מיכל רוזין (מרצ): סליחה, אני אתך במאבק הזה, אתה לא יכול להטיח את זה בי. משה גפני (יהדות התורה): בואי נתחיל לדבר על זה. מיכל רוזין (מרצ): אם הייתי בממשלה, יכול להיות שזה היה נראה אחרת, אבל כפי שאתה יודע - - - משה גפני (יהדות התורה): אם את רוצה, נעשה דיון רציני על זה. זו בושה. מיכל רוזין (מרצ): אני עושה הרבה דיונים רציניים. משה גפני (יהדות התורה): אני מסכים אתך. מיכל רוזין (מרצ): אני חושבת שיש הרבה מאוד מקצועות שהייתי רוצה לראות בהם יותר חרדים. בימים האחרונים מדברים על תקשורת. אני הייתי רוצה לראות יותר רופאים ורופאות, אחיות, חלקם הגדול יכולים לשרת גם את האוכלוסייה – או בעיקר את האוכלוסייה – החרדית. אני חושבת שיש חוסר של הדבר הזה. אני חושבת שזה יכול לתרום מאוד. אין לי ספק בדבר הזה. משה גפני (יהדות התורה): אני מסכים אתך. רק אני אגיד לך כמה קשיים יש לבת חרדית שרוצה ללמוד אחיות ב"לניאדו", ב"מעייני הישועה" – כמה קשיים יש לה. אין לה - - - מיכל רוזין (מרצ): אז אני אגלה לך שניהלתי שיחה מאוד מעמיקה על זה עם השר ליצמן, והוא בהחלט אמר שיש קשיים רבים מאוד, חלקם נובעים ממערכת הבריאות, ששמה בפניהן חסמים של קבלה ללימודים ועבודה כאחיות, אבל יש חסמים גם של הרבנים, ויש חסמים גם של הקהילה, שלא רוצים שנשים יעבדו כאחיות, בגלל משמרות הלילה, בגלל מחלקות מעורבות. משה גפני (יהדות התורה): כן, אבל - - - מיכל רוזין (מרצ): נכון. ועדיין, יש היום יותר ויותר מקומות שבהם אפשר לעבוד, שיש הפרדה בין נשים לגברים, שיש מקומות שנזקקים – אחיות בבתי-ספר, אחיות בטיפת-חלב – הרי ברור שכשאישה חרדית מגיעה לטיפת-חלב, היא תשמח לפגוש אחות חרדית, שיכולה להבין את אורח חייה, שיכולה להבין את זה שהיא מביאה יותר ילדים לעולם, איך שהיא חיה, איך הבית שלה מתנהל עם יותר ילדים – אני חושבת שהייתה יותר אמפתיה ויותר הזדהות. יש הרבה מאוד מקצועות – בטוח גם אצל הגברים – שאני חושבת שהיו יכולים לקדם את החברה החרדית אפילו מבפנים. זה לא סותר את העובדה שמי שצריך ללמוד תורה, או מי שיכול להיות גאון בתורה, ישב וילמד. אבל בסופו של דבר, גם אתה יודע שלא כולם כאלה, ולא לכולם יש פוטנציאל לכך, ולהרבה יש פוטנציאל ברמה קוגניטיבית גבוהה כדי להשתלב במקצועות - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): - - שיכולים לתרום מאוד לחברה החרדית ולחברה כולה. אני באמת מנסה להבין - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מיכל רוזין (מרצ): - - האם ההתנגדות הזאת נובעת – משפט אחרון – מסוג של דווקא? או התנגדות, או ניסיון לכפייה, כמו שאתה רואה אותה, של הציבור החילוני? או שבאמת יש פה משהו אמיתי שפוגע בציפור נפשכם? תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב. שבע דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי חברי הכנסת – שר, אדוני היושב-ראש – השר שטייניץ עם אוזניות, חברי חברי הכנסת החרדים האשכנזים - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת גפני, קצת מפריע לנו השיח האישי שאתם מנהלים. עליזה לביא (יש עתיד): כן. תודה, אדוני היושב-ראש, - - ניצחתם, חברי הכנסת החרדים. הרי זה יום חגכם. אתם עוד מעט תצאו לחגוג. אבל יש פה פרדוקס, פרדוקס מאוד כואב, מוזר, לא שגרתי; ניצחתם, אבל הפסדתם. אתם הפסדתם. הפסדתם, כי כך לא מתקדמים. זה חוק שיוצא נגד עצמכם. כל מי שמשוחח פה עם החבר'ה הצעירים שבמשכן, ועם הורים שמנסים למצוא חלופות לחוק הקשה הזה, יודע ויודעת שאתם הולכים אחורה. אתם לוקחים אתכם אחורה את הדור הבא שלכם. ואיך אני יודעת את זה? אז תרשו לי לספר לכם שבאים אלי ואל חברי רבים, ומבקשים מזור, מבקשים עצה, מבקשים תקווה. וכן, באמת, המדינה צריכה להקים רשת חרדית שתיתן מענה מקצועי, לימודי ליבה, ולא להמשיך בסאגה הבלתי-נגמרת הזאת. המהפכה התחילה, ואתם רוצים לעצום את העיניים, או לא רוצים להתבונן אל אחיכם החרדים שהתחילו השבוע עם עצומה של הורים חרדים שפנתה לשר בנט בזו הלשון: אנו רואים בדאגה רבה את המצב שבו אין אלטרנטיבה חינוכית חרדית הכוללת לימודי ליבה. זה לא יש עתיד, זה בשר מבשרכם שמבקשים תשובה. הלימודים קריטיים, הם אומרים, להצלחה של ילדינו בכל רובדי החיים. יש פה בעיה, יש פה מצוקה, אבל אתם רוצים לקחת את עגלה למקום אחר. אותי לא תאשימו שתורת ישראל היא לא משהו שצריך ללמוד אותו, ובאמת ללמוד אותו. אבל למה להפריד? למה לא לתת את הכלים בדרך הנכונה לצעירים שלכם? עצוב לי שזה הפך להיות נושא של חרדים, חילונים – חילונים, חרדים. לימודי מתמטיקה ואנגלית הם לא נגד חרדים. ודיברנו כבר על אחיכם, אחינו, מעבר לים, שבאנגלית לומדים מתמטיקה, והיסטוריה – וגם לומדים תורה. כן, גם לומדים תורה. ועולם התעסוקה שמחכה – ואתם תגיעו אליו, ויותר ויותר צעירים חרדים וחרדיות מגיעים אל עולם התעסוקה – הופך להיות מורכב יותר, קשה יותר. קשה להשלים בגילים מאוחרים את מה שלא לומדים בגילים צעירים. גם אנשים משכילים ומועסקים ימצאו את עצמם במקום שהם יצטרכו לשנות, אז למה לא לתת את הכלים מתחילת הדרך? למה להפוך את זה לנושא של מאבק? וחברי הכנסת החרדים הספרדים, שלא שותפים לחוק הזה בחקיקה, ביוזמת חקיקה, למה אתם שותקים? למה אתם לא מתערבים, ומפנים את תשומת הלב לעולמה של תורה, אל מה שאנחנו כולנו יודעים, גם מההיסטוריה היהודית, וגם מעולמה של תורה – על הרמב"ם, שהזכרתי בפעם הקודמת, והרמב"ן, ורבי אליהו בן שלמה זלמן, והרב שניאור זלמן מלאדי, והרב משה סופר, חתם סופר, ועוד רבים אחרים, שלמדו, והתמחו, ושילבו תורה עם ידע ודעת, ולא לקחו את זה למקום של סתירה בין תורה ובין השכלה? דווקא העולם של הידע והדעת שחי בהרמוניה, בהשלמה ובשלמות גם עם התורה, וגם עם הידע של ההשכלה הרחבה – זה מפרה את זה. ובתלמוד הבבלי – אם הזכרנו מקורות – במסכת קידושין – אני מצטטת: ללמדו אומנות. אמר חזקיה - - - ראה חיים עם אישה אשר אהבת. אם אישה ממש היא, כשם שחייב להשיאו אישה, כך חייב ללמדו אומנות. החיים היהודיים, "להשיא אישה" מקביל ל"ללמדו אומנות". כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. ההרמוניה, הגם וגם, זו לא בקשה מוזרה היום ב-2016, כאן בכנסת ישראל, שאנחנו באים ומבקשים מכם לחשוב עוד פעם אחת על מה שאתם הולכים להביא לדור הצעיר שלכם. במשנה, במסכת אבות ב': "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון". אז יש פה סתירה? יש פה סתירה? אין פה שום סתירה. הציבור החרדי מוכיח שאפשר לעשות את זה, ואנחנו רואים שיש בתי-ספר שכן יודעים לעשות את זה, ודור שלם לא יסלח לכם. אתם מונעים את אפשרות הבחירה. תלמדו, תשלבו; קחו את הדברים הבסיסיים ותלמדו את הדור הצעיר שלכם. חברי בקואליציה – בליכוד, בבית היהודי, בישראל ביתנו – אתם באמת חיים בשלום עם החוק שעוד מעט תצביעו בעדו? אתם באמת מכונת הצבעות ואתם לא מבינים את ההשלכות החמורות של החוק הזה? איך אפשר ביד אחת לבוא ולהצביע על החוק הזה וביד השנייה, בחוק ההסדרים – אנחנו רואים שמשרד האוצר מסביר בחוק ההסדרים כי "מסלול הלימודים האופייני שעובר גבר חרדי אינו מקנה לו מרכיבים מסוימים שיש בהם כדי להועיל להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה המודרני", ואז הם מבקשים למעשה להגדיל את ההשתתפות. אז על מה אתם בעצם מנסים לקחת אותנו? מצד אחד לבטל פה את לימודי הליבה בגיל הצעיר, שייתנו - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה, חברת הכנסת לביא. עליזה לביא (יש עתיד): - - את הכלים הנכונים והראויים, ומצד שני, בסוף הדרך, בסוף התהליך, שוב, לקחת את הכספים שאמורים היו להתחלק אחרת ולתת, על מחדל שאתם הולכים להצביע על ההגדלה שלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אז תחשבו פעם נוספת ואל תיקחו אותנו אחורה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חברת הכנסת - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אמרתי חברת הכנסת. אני חושב שאמרתי חברת הכנסת. ארבע דקות לרשותך, אדוני. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מתעקשת להיות חברת הכנסת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת פרוש, סגן השר, יש כאן עוול כפול. ראשית, כפי שאתה יודע ואני אפילו יודע, רוב הצעירים החרדים כן לומדים לימודי ליבה. אני חושב ש-90% לומדים לימודי ליבה. ואני, עד שהגעתי לכנסת ונעשיתי מומחה לחרדים ולגיוס לצה"ל וכן הלאה, סביב חוק הגיוס, גם אני חשבתי כמו רוב החילונים במדינת ישראל: כל החרדים לא לומדים לימודי ליבה; כל החרדים מקשה אחת; כל החרדים לא מתגייסים לצה"ל. ולכן בעצם המאבק הזה. לפחות כלפינו, כלפי הציבור החילוני במדינת ישראל, אני חושב שעושים עוול לחלק גדול מהצעירים החרדים. לגבי אלה שבאמת לא לומדים לימודי ליבה – זה בערך 36,000, נדמה לי – זה גם עוול, כי מתוך ה-36,000 אני מאמין ואני מבין שיש כאלה שהם באמת עילויים ושקדנים שכל חייהם ילמדו תורה והסביבה שלהם אפילו היא שתכלכל אותם. אבל מתוך ה-36,000 האלה יש אלפים שלא ילמדו כל חייהם תורה, והשאלה היא מה אתם. אני לא מבין, באמת, אתה סגן שר החינוך. אני לא מבין. מה, יש איזה סתירה בין תורה לבין חשבון? זה אפילו לא מתמטיקה – זה חשבון, לוח הכפל. יש איזו עבירה על איזושהי מצווה אם לומדים חשבון, לומדים קצת אנגלית? ממש קשה לי להבין את זה. אולי אחרי זה, בדברי התשובה, מי שיענה מטעמכם יוכל להסביר מה הבעיה כאן. אם היינו דורשים שילמדו לימודי ליבה וגם יעברו בציון מסוים, אני יכול להבין, אבל אפילו זה לא נדרש. כל מה שנדרש זה לימוד בסיסי של חשבון, לימוד בסיסי של אנגלית, שלאותם אלפים מתוך ה-36,000 שבשלב מסוים יפסיקו ללמוד תורה וירצו להשתלב בשוק העבודה, יהיו הכלים המינימליים. זה ממש כלים מינימליים שבמינימליים. לפני יומיים שלושה שמעתי ברדיו ריאיון עם בחור חרדי – לא כל כך בחור, זאת אומרת, בן-אדם כבר בן שלושים ומשהו, נדמה לי מאלעד – שסיפר על הקשיים שלו. גם הוא לא למד לימודי ליבה, וברגע שהוא החליט למצוא תעסוקה לקח לו בערך שנתיים מאוד מאוד קשות להדביק את המינימום הדרוש בשביל שיוכל להיכנס לאיזשהו לימוד – אני כבר לא זוכר אם זה לימוד אקדמי או מקצועי. והוא אומר – הוא דיבר בכנות. הוא אומר שעם כל זה שהוא בתוך העולם החרדי והוא מתכוון להמשיך להיות בעולם החרדי, הוא רוצה שהילדים שלו, המינימום – שילמדו את הלימודים האלה; ושוב, לא דבר על חשבון השני. לכן, אני ממש לא מבין את ההתנגדות הזאת. זה הפך למין דגל שפוגע בסופו של דבר בכולם, ובראש ובראשונה פוגע בכם, החרדים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כבר נגמר לי הזמן? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כשנהנים הזמן עובר מהר. חצי משפט סיכום נשאר לך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ובשעות האלה. אז אני אומר משפט אחרון: אני חושב שהבעיה היותר-גדולה, או הבעיה הגדולה היא, שהממשלה הנוכחית, אין לה תוכנית לסייע לחרדים, בוודאי לאלה שכן לומדים לימודי ליבה – וגם לאלה שלא לומדים לימודי ליבה - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): רגע, אמרתי משהו נגד הממשלה, אז זהו – אתה חותך אותי במשפט האחרון? היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, ממש לא. אני מקפיד על הזמנים, כי אנחנו בלילה ארוך. אז את משפט הסיכום תשתדלו להגיד ב-20 השניות האחרונות, ולא ב-20 השניות אחרי שנגמר הזמן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מאה אחוז. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. ושוב אני מבקש, את משפטי הסיכום לומר ב-20 השניות האחרונות ולא באלה שאחריהן. ארבע דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברותי חברות הכנסת, אתחיל בכמה ציטוטים מספר שהוא מאוד אקטואלי לחיים שלנו, כאן, בישראל ובמיוחד תחת ממשלות נתניהו למיניהן. אז: "מלחמה זה שלום", ו"בורות זה כוח", ו"בורות זה ידע". אני חושבת שבמהלך השנים כבר הרגילו אותנו למחשבה שמלחמה זה אכן שלום, ועכשיו מנסים להרגיל אותנו גם להפנים גם את המשפט השני מאותו ספר נצחי, שבכל דיקטטורה או בכל משטר שמפתח סימנים דיקטטורים הם חייבים לפעול על-פיו: "בורות זה כוח". למה? כי כאשר בן-אדם בור ועם הארץ אפשר לנהל אותו, אפשר להגיד לו תצביע ככה, תצביע אחרת. וזה מה שקורה בפועל. בדרך כלל ראשי מפלגות, עד כמה שאני יודעת – ואני עדיין טירונית מאוד, אני מאוד צעירה בפוליטיקה, אבל אני יודעת שראשי מפלגות בדרך כלל חוזרים אל המצביעים עם תוצאות, עם הישגים, עם איזושהי תוכנית כלכלית, עם איזושהי תוכנית של פיתוח, עם הטבות במשכנתה, עם הישגים מופלגים בתחום כזה או אחר. חינוך, חינוך, חינוך – את זה אנחנו שומעים כל הזמן. למשל מאיימן עודה, מהרשימה המשותפת: תשקיעו בחינוך שלנו, תשקיעו בבתי-הספר שלנו, תשקיעו באוניברסיטאות, תפתחו עוד מכללות. רוצים ללמוד. כל הכבוד, כי ידע זה כוח. מה אנחנו רואים כאן, במפלגות החרדיות? שההפך הוא הנכון. הם באים עם הישג מדהים לציבור שלהם ואומרים: חבר'ה, אנחנו לקחנו מכם; לא נתנו לכם – לקחנו מכם, ואני גאים על כך. תברכו אותנו, תשבחו אותנו. אני שמחה שלאחרונה שמעתי שבבני-ברק התארגנה איזושהי יוזמה ואוספים חתימות. הורים חרדים למהדרין, כמו שאומרים, אוספים חתימות כדי שהילדים שלהם יוכלו ליהנות גם מחינוך חרדי אותנטי, כמו שאומרים, וגם ילמדו את הליבה. יותר מ-600 משפחות כבר הצטרפו ליוזמה הזאת, בתוך זמן מאוד מאוד קצר. ומדובר במשפחות שלא מתכוונות לזרוק את החיים החרדיים, לעזוב את החיים החרדיים. לא. הם רוצים להישאר בפנים, אבל הם דורשים מהפוליטיקאים שלהם: חבר'ה, אתם לא יכולים יותר להתל בנו, אתם לא יכולים להגיע אלינו עם זה שאתם לוקחים מאתנו ולהציג את זה בתור הישג מדהים. אני חושבת שבאמת הגיע הזמן, חברים, שהמלחמה הזאת, מלחמת החורמה שאתם מנהלים במה שאתם מכנים "גזרות לפיד", תיפסק. הגעתם רחוק מדי. הגעתם רחוק מדי בכך שאתם פוגעים בילדים של כולנו, בכך שאתם פוגעים באנשים צעירים שאחרי זה יוצאים למקומות העבודה, ואז הם מבינים שאין שוויון הזדמנויות. למה אין שוויון הזדמנויות? לא כי לא רוצים לשלב אותם בעבודה – כי אף אחד לא נתן להם כלים להשתלב בעבודה. אם אנחנו מדברים על שוויון הזדמנויות לחרדים, למשל במגזר הציבורי, אני בעד. היום היינו בוועדה לקידום מעמד האישה עם חברת הכנסת חברתי עאידה תומא סלימאן, ודיברנו על שוויון הזדמנויות לנשים אקדמאיות במגזר הערבי. באותה נימה, באותה נשימה, דיברנו גם על שוויון הזדמנויות לנשים חרדיות. וגם לגברים חרדים מגיע, לא רק לנשים. לכולם מגיע שוויון. ואם מגיע שוויון למשל לילד מבאקה-אלע'רביה, אז מגיע גם לילד מאלעד ומעמנואל בדיוק מאותה מידה. אז תנו לו, תנו לאותו ילד, תנו לו את הכלים. ואתם הרי יודעים היטב שלא באמת מדובר ב-40,000 "פטורים", מה שנקרא. מדובר בהרבה יותר; מדובר בכל אותם אלפים שכן לומדים חלקים בודדים מהליבה, אבל אתם נוטלים מהם את ההזדמנות להשתלב בחיים. אפילו אם הם כן יבחרו בחיי תורה, זה רק יעשיר אותם, זה רק ייתן משמעות נוספות לחיים שלהם. הם כן יוכלו להיות חלק מאותם החיים הכלל-ישראליים - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מסיימת, משפט אחרון. כמובן, מבחינתי הגיבור האולטימטיבי, שאני מאוד שמחה שהוא עכשיו מככב בבית-התפוצות, בתצוגות החדשות – הרמב"ם. רמב"ם, רמב"ם, רמב"ם - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת קסניה סבטלובה, תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): - - שהיה יכול לשלב את היכולת גם בליבה וגם בלימודי קודש. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני חוזר ומבקש: את משפטי הסיום – בתוך הזמן. אל תיאלצו אותי לקטוע אנשים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני התחלתי במשפט הסיום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. ארבע דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אין בלבי אלא מסקנה אחת בלבד: החברה הישראלית הולכת ומזדקנת. אומנם זו מדינה צעירה, גילה 68, אבל היא מתנהלת לאה, עייפה, ארכאית, חסרת מעוף והשראה, מתבססת יותר על מה שהיה מאשר על מה שיהיה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה אתה מדכא בשעה כזאת? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): סליחה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה אתה מדכא אותנו בשעה כזאת? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כמעט חצי מיליון בני אדם בישראל לא רוצים ללמוד לימודי ליבה מרצון. הם מוותרים על הקדמה, מוותרים על המודרניזציה, מוותרים על חבירה אל העולם האמיתי, וזה לא יסולא בפז. זו מאסה כמעט קריטית במדינה שהיא סכיזופרנית: מצד אחד היא מתנהלת כמדינה צעירה בהישגים שלה – מדינת ישראל היא מדינה מצליחנית מאין כמותה – אבל מצד שני היא מרגישה – כך לפחות אני מרגיש – היא קשישה בפוליטיקה שלה וגם במדיניות שלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: המרפסת שם בצד ימין, אנחנו מבקשים קצת יותר בשקט. מנהלות הסיעה, קצת יותר בשקט. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מנהיגי המדינה, אדוני היושב-ראש, כמעט אינם פורשים. הח"כים בישראל שורדים שנים ארוכות. יש כאלה ששוברים שיאים בצורה מדהימה. בישראל מורים לא נשלחים לפנסיה בגיל צעיר. אומנם תוחלת החיים הולכת ועולה, אבל ישראל לא ממש מתמודדת עם האתגרים בצורה רעננה, מכיוון שלמשל מורים שמלמדים 30 ו-40 שנה לא רק נשחקים, אלא הם מאבדים את הזיקה למקצוע שלהם. יתרה מכך, ישראל מזדקנת גם בחוקיה, מכיוון שבמקום להתמודד באומץ, ישראל אומרת: די, נקעה נפשי, קצה נפשי, אני לא רוצה להתמודד לא עם זכויות אדם, לא עם זכויות מיעוטים. וישראל אפילו לא מצליחה להגיע לאחידות תרבותית. אני לא אומר שישראל צריכה לחזור לכור ההיתוך, אבל מלחמות התרבות רק מוכיחות שישראל היא מדינה שהולכת ומזדקנת ומאבדת את זיקתה ואיננה מצליחה לרענן את שורותיה, איננה מצליחה לעשות שידוד מערכות. וכנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, היא בבואה לחברה הולכת ומזדקנת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, חברי חברי הכנסת. מה בסך הכול ביקשנו? מה בסך הכול ביקשנו? עשר שעות שבועיות שיבטיחו, אולי ייתנו ארגז כלים לחיים לאותם ילדים. ואני שואל: איך זה בכלל פוגע בלימודי הקודש? עשר שעות, זה הכול. ואני אפילו מוכן אם פעם תהיה לי האפשרות הזאת – וגם סיעתי, אני משוכנע, מוכנה – להוסיף עוד שעות ללימודי הקודש בתמורה לעשר השעות האלה. ואני מוכן ללכת להסדר נוסף: אתם תלמדו לימודי מתמטיקה, אנגלית ומדעים בבתי-הספר שלכם, וכדי שלא תגידו שמכריחים אתכם, בבתי-הספר הממלכתיים ילמדו לצורך העניין גמרא. נעשה חילופין. אדרבה, אני חושב שזה רק יוסיף לילדינו, יוסיף לתלמידי בתי-הספר הממלכתיים. אנחנו לא נגד. מה עניין ביטולם של אותם מקצועות כל כך חשובים? אתם, שנתתם ידיכם לעניין הזה, גוזלים את עתיד ילדיכם, את עתיד 40,000 הילדים. זה עוול שאין עליו כפרה. חיי עוני – לזה אתם דנים אותם; חוסר יכולת להשתלב בשוק העבודה במקצועות ראויים, במקצועות מכניסים. הם לא יודעים אנגלית אפילו ברמה הבסיסית, חלקם אולי אפילו לא את לוח הכפל, ודאי וודאי שלא שברים. ושר החינוך, שר החינוך, לצערי בעניין הזה הוא צבוע. מצד אחד הוא מוביל קמפיין במשך שבועות ארוכים של חמש יחידות במתמטיקה, וזה נהדר, וזה מחייב, וזה מביא קדמה, ואפילו תמכתי. ומצד שני, במחי יד פוטר 40,000 תלמידים מלדעת את לוח הכפל. איזו איוולת. איזו איוולת. השבוע הורים פנו לשר החינוך בנט בקריאה, בתחינה, לפתוח מסלול מיוחד לילדיהם. ואני אומר לכם את זה: זה לא יבוא מלמעלה, מהבית הזה אולי; זה יבוא מלמטה, מאותם הורים שאנחנו במו-ידינו – או אתם במו-ידיכם, לא אנחנו – נוטלים מהם את אותו ארגז כלים שיקנה להם סיכוי לעתיד. הסיר מבעבע, רבותי, והציבור שלכם מבין שאתם פוגעים בילדים שלכם, והוא מגיב. הוא לא יישאר דומם. מאות הורים חרדים דורשים להקים זרם לימודים אלטרנטיבי עם לימודי ליבה – מתמטיקה, אנגלית ומדעים. ביטול לימודי הליבה – כך נכתב באותה כתבה ב"הארץ" – בחינוך החרדי הוא המסמר האחרון בארון מורשת לפיד. נו, באמת. אבל דווקא הוא מעורר קול זעקה במגזר החרדי, שלא מעוניין אולי בכפייה של לימודי אנגלית ומתמטיקה, אך כן ובהחלט מעוניין בבחירתם. אפילו הרדיו החרדי ביום שני בבוקר ראיין את חבר הכנסת יעקב אשר ושאל אותו שאלות קשות בנושא לימודי הליבה, והפטור, וביטול אותם לימודי ליבה, ולחץ אותו ושאל אותו חזור ושאול מדוע בוטלו לימודי הליבה. וסדרת הקושיות שהמטיר עליו אותו כתב, על חבר הכנסת, הן רק סימולציה, אבל ניכר היה בקולו של חבר הכנסת אשר כי השלווה שלו אוזלת. אם בתחנה חרדית – אמר – אני צריך להסביר זאת לקריין, אני בבעיה. כן, אתה בבעיה, חבר הכנסת אשר. אתה לא יודע להסביר את זה ברדיו של התחנה הביתית שלך, ואתה גם לא יכול להסביר את זה לחברי הכנסת שלך. הח"כים החרדים השלימו השבוע את הבטחתם לבטל את כל "גזירות לפיד" מהקדנציה הקודמת, שומו שמים, אבל אם הם ציפו לתשואות מקיר לקיר בציבור החרדי, הם התבדו. מאות הורים חרדים הפנו השבוע עצומה לשר החינוך נפתלי בנט ובה הם דורשים הכרה כוללת בלימודי ליבה, לימודים לילדיהם, אלטרנטיבה חינוכית, אלטרנטיבה ללימודים קריטיים להצלחתם של ילדיהם בכל רובדי החיים, כדבריהם, שתפעל לצד המוסדות בסגנון הישן. ואנחנו לא נגד אותם מוסדות. אנחנו בסך הכול ביקשנו עשר שעות – ארגז הכלים לעתיד הילדים שלכם. מבחינה מסוימת זה היה השבוע הגדול של ש"ס ויהדות התורה. כפי שסיכמו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט, הקואליציה יזמה הליך בזק, שיושלם כנראה, לביטול החוק של שר החינוך הקודם שי פירון, ושנועד באופן הצהרתי – והוא מעולם לא יושם, מעולם הוא לא יושם – לכפות לימודי ליבה גם במוסדות שמקבלים רק תקצוב ממשלתי חלקי. ואני שומע את השקר הזה, שלצערי גם שר החינוך מוכר לנו אותו, וחוזר עליו לא אחת, על כך שדחינו את החוק ואת היישום שלו, והוא יודע היטב את האמת. אכן, החוק – נדחה יישומו ל-2018, כי הסיעות החרדיות ביקשו להתארגן, ולא באנו לעשות להם דווקא; רצינו לעשות את זה יחד אתם. והסיבה השנייה – כיוון שלא היו מורים והיה צורך להכשיר מורים ללימודי מתמטיקה, אנגלית ומדעים, וזה לוקח זמן. ולכן, יישומו של החוק היה אמור להתבצע ב-2018, לא לפני כן. הוא מעולם לא יושם; שלוש שנים טווח עד ליישומו, כדי שהמערכת תתארגן. ואני בטוח שכשיושב-ראש ועדת החינוך עמד פה והסביר את ביטולו של החוק – אני בטוח, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, כמה ההסבר הזה ייסר אותך, שאפילו לא הצלחת לשכנע את עצמך, כי אני הרי מכיר אותך. ואם לא שר החינוך מתנגד לעניין הזה, לפחות שר האוצר. אדוני שר האוצר, איך נתת ידך לכך? גם ככה בתקציב שאתה עומד להגיש אין מנועי צמיחה, ואתה במו-ידיך כופה על המשק הישראלי פגיעה עצומה בצמיחה העתידית. אתה, אדוני שר האוצר, מדיר אוכלוסיות שלמות משוק העבודה. לא תהיה לכם כפרה. כל מי שיסייע לפשע הזה לקרות – בלעדיכם זה לא היה יוצא אל הפועל. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עפר שלח (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאתה שואל את עצמך מה יש לומר, גם בשעה המאוחרת הזאת, גם אל מול האולם הריק הזה. שהרי בסופו של דבר ייכנסו לפה כל מיני אנשים עוד מעט, עוד כמה דקות, טרוטי עיניים ומובהלים, כדי להצביע ולא לזכור על מה הם מצביעים, בעיקר מול שולחן הממשלה הריק הזה. השר שטייניץ, אתה אולי עושה טובה לעצמך שאתה אפילו לא יושב לידו, כדי שלא – אתה ממלא את תפקידך בתור השר התורן, אבל אפילו לא יושב לידו. שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ: הכיסאות של הח"כים הרבה יותר נוחים. עפר שלח (יש עתיד): אה, הבנתי, לכן כל כך הרבה אנשים נמנעים מלהיות שרים. ולכן הוספנו היום לדעתי שר, סגן שר ללא תיק, או סגן תיק ללא שר, או משהו מאלה. זה כנראה הכיסאות. לא ידענו את זה, יובל, אני מודה לך. ומה תעשה? הפליא פה חברי מיקי לוי בנתונים. גם אני הכנתי נתונים, שהרי אנחנו, שלמדנו ליבה, ולמדנו לחפש באינטרנט, לכל אחד מאתנו יש לא נתון אחד אלא הרבה: 71% מהגברים החרדים בעלי תואר אקדמי עובדים; רק 34% מאלה שאין להם תואר אקדמי עובדים. שנת לימודים – לפי דוח של מכון טאוב – שנת לימודים, מה שנקרא חילונית, זאת אומרת כוללת לימודי ליבה, מוסיפה לאדם 8% להכנסתו; שנת לימודים שאיננה כזאת מוסיפה רק 4%. את מי נזיז עם כל הנימוקים ההגיוניים האלה, מיקי? למי זה אכפת? ואני, כמו שאמרתי בדיון בקריאה ראשונה של החוק הזה, אין לי – אני לא מפנה דיבור ואין לי שום טענה לחברי הכנסת החרדים, באמת. יש לי טענה למי שמתיימרים לקחת אחריות, מי שלוקחים על עצמם את התפקידים בממשלה שהם תפקידי אחריות, שבסופו של דבר היא שצריכה לבוא לידי ביטוי בתוצרים, בתוצר של מערכת החינוך בישראל, במספר האנשים המועסקים בישראל, בצמיחה בישראל. והאנשים האלה אפילו לא טורחים להיות פה. ראש הממשלה לא יהיה פה בהצבעה ושר החינוך לא יהיה פה בהצבעה. שר החינוך לדעתי כבר איננו חבר כנסת, אז הוא פטר את עצמו מהצרה - - - משה גפני (יהדות התורה): הוא חבר כנסת. עפר שלח (יש עתיד): בנט כן? חבר כנסת? קריאות: - - - עפר שלח (יש עתיד): סליחה, גפני, זה גדול עלי, כל הנפתולים האלה. ושר האוצר – גם הוא לא יהיה פה. ואזרחי מדינת ישראל, שתאמינו לי, אף אחד מהם לא מסתכל בזה בשעה הזאת, אבל הם יקומו מחר בבוקר ויסתכלו על כל העניין הזה בתדהמה, ויגידו: מה אחריותם של האנשים האלה בסופו של דבר למדינה, שהם מתיימרים להוביל אותה? מה אחריותם למערכת שמופקדת בידם, למיליארדים שמופקדים בידם? לאיזה תוצרים? מה, הם לא מבינים שבסופו של דבר אנחנו נעמיד פה מערכת חינוך שתלמיד אחרי תלמיד, עשרות-אלפי תלמידים בשנה, אחרי תיקון החוק הזה היא דנה אותם לחיים שבהם הם לא יוכלו לעבוד בעבודה שמספיקה למחייתם, לחיים שבהם הצורך שלהם – אם הם ירצו לשנות את חייהם – להתחיל מאפס או אפילו מתחת לזה, יהיה כל כך קשה שספק אם חלק מהם או רובם יוכלו לעמוד בזה. והתשובה היא, כמובן: לא אכפת להם. וכאן נכנס האלמנט שאתו הכי קשה להתמודד, והוא הציניות. שהרי בסופו של דבר – אמרתי את זה בדיון על הקריאה הראשונה – ראש הממשלה אפילו לא מעמיד פנים שכל הדבר הזה נובע מאיזושהי מדיניות; הוא לא מעמיד פנים שכל הדבר הזה נובע באיזשהו חזון; הוא אפילו לא מנסה להתמודד עם העובדה שהוא עצמו עמד בראש אותה ממשלה – וכמובן, נפתלי בנט היה חבר בה – בראש אותה ממשלה שעשתה את כל הדברים שאתם מגלגלים אחורה ושמחים שמחה גדולה שהורדתם את הגזירות של יש עתיד ויאיר לפיד מפני הארץ. החזרתם את הבורות, החזרתם את ההשתמטות. איזה הישגים, פשוט תענוג. ושוב, זה לא מכוון לחבר הכנסת אשר. אתה, הרי, השקפת עולמך איננה כהשקפת עולמי. אין לי ויכוח אתך. זה מכוון לאדם שאין לו השקפת עולם, שכל מה שיש לו זה שותפים קואליציוניים, ואם יש להם 19 חברי כנסת או יש להם שישה חברי כנסת, זה ממש לא משנה – הם מנהלים את עולמו, שהרי אין לו עולם פרט לכיסא המאוד-לא-נוח, אמר השר שטייניץ, שעליו הוא יושב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, עפר שלח, בבקשה. עפר שלח (יש עתיד): ומכיוון שהאיש הזה איננו כאן, אז נאמר: אפילו את הכבוד לבוא לפה ולהיות שותף להצבעה הזאת הוא לא חולק לא לנו ולא לציבור. תודה רבה לכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – סגן השר חבר הכנסת פרוש ישיב, יסכם. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הכנסת מצביעה הלילה על ביטול לימודי המתמטיקה והאנגלית במגזר החרדי. כמובן, זו החלטה מיותרת, שתגרום נזק לדור שלם של צעירים, תמנע מהם את הזכות להתפרנס. זו החלטה שאין לה שום זכר בכל תולדות היהדות. הגאון מווילנה היה גאון במתמטיקה, הרמב"ם היה רופא, שלמה המלך דיבר 70 שפות. אז האם יש בבית הזה אנשים שמתיימרים לייצג את היהדות טוב יותר או להבין אותה טוב יותר מהגאון מווילנה? מהרמב"ם? משלמה המלך? ברור שלא. אבל בעצם לא על זה אנחנו מצביעים היום. אנחנו יודעים את האמת; לא על מתמטיקה ואנגלית אנחנו מצביעים היום, אנחנו מצביעים על השאלה: מהי ריבונות? האם למדינה יש את הזכות להגדיר לאזרחיה כללים וחוקים או שאסור לה להתערב בחייהם? האם המדינה היא קבוצה אחת של אנשים עם מטרה משותפת או אוסף מקרי לגמרי של קהילות אוטונומיות שאסור להתערב בחייהן? האם מותר למדינה לשלוח לאזרחים צו גיוס, לקבוע להם תוכנית לימודים, להחליט בשבילם אילו מסים הם ישלמו, או שכל חובה אזרחית כפופה בעצם למשא-ומתן פוליטי? האם לכל אזרח במדינת ישראל יש את אותן זכויות ואת אותן חובות, או שזה עניין של מפלגות, ושל משא-ומתן קואליציוני, ושל סחטנות פוליטית שנעשית ברגע הנכון מול ממשלה שאיבדה את הכוח ואת הרצון לשלוט באזרחיה? אלו שאלות כבדות משקל ומהותיות, ואסור לנו להתעלם מהן. יעקב אשר (יהדות התורה): למה לא ניסית לגייס את הערבים? יאיר לפיד (יש עתיד): דווקא מפני שישראל היא מדינת כל קהילותיה, דווקא מפני שאנחנו כל כך שונים זה מזה, אנחנו צריכים שתהיה פה מערכת מוסכמת, קשיחה, של כללים, ואנחנו צריכים שהיא תהיה מערכת פשוטה ומובנת ושכולם יצייתו לה. ונגד זה הם נאבקים, ועל זה החוק שבו מדובר היום. לא על החופש מלימודי מתמטיקה ואנגלית נלחמים פה חברינו החרדים. הם יודעים בדיוק כמוני שאין שום סתירה בין מתמטיקה ואנגלית לבין היהדות. הם יודעים שההתנגדות לחוק הזה ברחוב החרדי היא עצומה. אבל לא על זה הם נלחמים. הם נלחמים על זכותם להתעלם מן החוקים, על להיות מעל החוקים; הם נלחמים כדי שהבית הזה יצהיר במו-אצבעותיו שהחוקים הם לא לכולם, שהם לא חלים על כולם, ושלא כולם כפופים להם; הם נלחמים על זכותם להתעלם. והממשלה, ממשלת ישראל הריבונית, היא שמסייעת להם. למה? כי לא אכפת לה. כי אנחנו יושבים מול ראש ממשלה ושרים שעסוקים רק בעצמם, כי הם נורא נורא נורא רוצים להיות בשלטון, אבל אין להם שום רצון לשלוט. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש – איך להגדיר את זה? מסכם את הדיון; משיב; משתתף בדיון. אדוני סגן השר, יש איזה עניין לעשות עיקוף גדול כשעולים? עושה והולך. הולך ועושה. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני איש אגודת ישראל, וכאן אני בתוך המסגרת של יהדות התורה. אגודת ישראל של לפני קום המדינה – היום בעצם יהדות התורה היא שמייצגת את הציבור החרדי – לפני יותר מ-70 שנה, כאשר אירופה בערה, כאשר אירופה נחרבה, גם סרטיפיקט, רישיון עלייה, היה קשה ליהודי חרדי לקבל כדי לעלות לארץ. אז, בימים ההם, כאשר לא היו לנו סרטיפיקטים, סרטיפיקט אחד נתנו, בין השאר, לאחד המיוחדים בימים ההם, שאגודת ישראל הקציבה עבורו ובניו סרטיפיקט. זה היה הרב מבריסק, זכר צדיק וקדוש לברכה, והוא עמד בראש הפירמידה של אלה אשר דגלו ודוגלים בהקפדה מיוחדת שלא משנים כלום מאז ניתנה התורה בהר-סיני. כאשר החלו לדון אחר קום המדינה והכינו את חוק לימוד חובה, הרב מבריסק – ואמרתי את זה גם בשבוע שעבר – הוא שפעל והשיג את סעיף 5 בחוק זה תחת הכותרת "פטור", ויהדות התורה מרגישה מחויבת – אם לבנו, למשפחתו, לבני הקהילה הזאת – שיוכלו להמשיך ללמוד במוסדות פטור בלי מעורבות כלשהי. חברי חברי הכנסת, אני רוצה שתדעו: יש כאלה מוסדות, מוסדות פטור, שגם לא מוכנים לקבל שום תמיכה, שום אגורה מהמדינה. ואנחנו מחויבים שלא יאונה להם שום דבר, מטוב ועד רע, ושאף אחד לא יתערב להם. זו בעצם מחויבות שלנו. העזרה והמעורבות שלנו להבאתו של הרב אז זו בעצם ערבות שלנו שנדאג לכל מבוקשם. ככה אנחנו מרגישים. אני רוצה להקריא את סעיף 5(א) הידוע בחוק לימוד חובה, התש"ט. וכך נאמר תחת הכותרת "פטור": "השר רשאי להורות, בהוראה שתפורסם ברשומות, כי ההורים של ילדים ושל נערים, וכן הנערים עצמם הלומדים באופן סדיר במוסד חינוך המתואר באותה הוראה, ואינו מוסד חינוך מוכר – יהיו פטורים מן החובות המוטלות עליהם לפי סעיף 4". בימים ההם, תש"ט, מי שהיה שר החינוך היה מי שלימים היה גם נשיא המדינה השלישי, שניאור זלמן שזר. אז קראו לו רובשוב. הוא כותב בח' בניסן תש"י לרב יצחק מאיר לוין: "שר ורב וידיד נעלה, היום קיבלתי את מכתבך מיום ג' ניסן, והנני ממהר לענות לך ולהרגיעך, ואודה לך מאוד אם תואיל להרגיע בשמי" – אני מקווה שהמחנה הציוני רוצה לשמוע את מה שכתב שזר – "ואודה לך מאוד אם תואיל להרגיע בשמי את הרבנים הגדולים החרדים כמוך לעניין תלמודי התורה ביישוב הישן. בראותי כי יום ביצוע החוק מתקרב ועניין הביקור מתמהמה (באשמת שנינו) מסרתי את רשימת הת"תים הכם, כפי שסימנת אתה, למנהל אגף החינוך, הד"ר בן יהודה, עם הוראה מפורשת: לפטור אותם מחובת חינוך החובה גם לפני הביקור, אולם אינני רוצה שנשחרר את עצמנו - - - מחובת הביקור בכל שעה אחרת, ואם נראה צורך בתיקונים" סניטריים "או חינוכיים או בשיפורים אחרים שנסכים עליהם שנינו, נדרוש את ביצועם." "הייתי מאוד רוצה כי תדע, שלא רק אני" – תשמעו חברי, שזר כותב לרב לוין. מר שזר, השר שזר, נשיא המדינה שזר כותב לרב לוין. "הייתי מאוד רוצה כי תדע, שלא רק אני אלא כל חברי הממשלה חדורי הכרה, כי את המדינה העברית חובה לבנות על יסודות סבלנות הדדית ושיתוף נאמן של כל כוחות האומה. ועם כל רצוננו העז לאחד את האומה" – כמו שביקש קודם חבר הכנסת לפיד – "עם כל רצוננו העז לאחד את האומה איחוד מדיני ותרבותי אנו חרדים לכך שאיש עברי דתי ירגיש עצמו נגאל בתוך המדינה, וחלילה לנו להעביר מישהו על מידותיו והנהגותיו המסורתיות. מובטחני, כי על אף הגילויים המרים של החודשים האחרונים הכרה זו תתברר גם לעצבניים ביותר אשר בקרב חברי ובקרב חבריך גם יחד." שמעתי פה חברים שדיברו מכל סיעות הבית, ואתייחס לכמה מהם. חבר הכנסת עמר בר-לב – וגם מיקי לוי, אבל עמר בר-לב שאל את השאלה הזאת: יש עבירה בללמוד חשבון? עמר בר-לב (המחנה הציוני): יש עבירה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא. שאלת: יש עבירה בללמוד חשבון? קודם כול, אני רוצה לומר לך: לומדים חשבון. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני יודע. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לומדים. גם אנחנו לומדים. למדתי במוסד פטור. למדתי חשבון. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה מה שאמרתי. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אמר מיקי לוי: איזו איוולת, לא לומדים לוח הכפל, הוא אמר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, אמרתי ש-90% לומדים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה לומר למיקי לוי שוב: שקר גס. לומדים במוסדות פטור לוח הכפל. אבל שאלת: יש עבירה בללמוד חשבון? אין עבירה. לומדים גם חשבון. אבל לבנים, כך אנחנו מאמינים, יש מצווה ללמוד כמה שיותר תורה. את המצווה "והגית בו יומם ולילה" יש דווקא לבנים. אם נשאלת השאלה: למה בנות לומדות? כי לבנים יש את המצווה. ולכן, את מה שמחויבים לדעת מלמדים גם במוסדות פטור. לא שמבטלים הערב את חוק הליבה. היום, כאשר נאשר את החוק, נאמר שאלה שלומדים במוסדות הפטור חשבון או עברית או דקדוק, כל שהם לומדים, הם לומדים את זה כי את זה הם צריכים; לא מכיוון שהמדינה מחייבת אותם ליבה – כי את זה הגאון מווילנא למד, את זה הרמב"ם למד. עמר בר-לב (המחנה הציוני): העיקר שילמדו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לומדים את זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נו, מצוין. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מי סיפר לכם שלא לומדים את זה? איזה מין הסתה זו שלא לומדים חשבון? עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה מה שאמרתי. זה מה שאמרתי. סגן שר החינוך מאיר פרוש: זה שקר גס. לא נכון. לומדים את מה שלמדו לפני 100, 200, 300, 3,000 שנה – לומדים חשבון. אז שאל חבר הכנסת חסון: אני מבין שבגולה הלכתם עם כובע ועם חליפה כזאת, וכך רציתם, כדי שלא תתבוללו. מי אומר שלהתבולל זה רק בין עם לעם? יכול גם להיות שאני בתוך יהודים, אבל אם יש יהודים שלא מתנהגים כמוני, אני מבקש להיראות שונה. לא אמרתי שאתה שאלת – חבר הכנסת חסון שאל. אז האם זה אוסף מקרי של קהילות, חבר הכנסת לפיד? כן, זה אוסף מקרי של קהילות. יש פה קיבוץ גלויות שהביאו לכאן, במיוחד אחרי מה שקרה בשואה. דרך אגב, שמעתי את חברת הכנסת גלאון שואלת: מה זאת אומרת? המדינה לא צריכה לממן אותם. לא רוצה לפתוח את השאלה הזאת. לפני המדינה החרדים אמרו שמגיע להם יותר סרטיפיקטים מאשר 6%. למה לא נתנו להם - רק 6%? אלה שבסוף הקימו את המדינה, למה נתנו להם רק 6%? בגלל שלא למדנו ליבה אז? אני רוצה לומר שאנחנו צריכים להפסיק את השיח הזה של שנאה בינינו, ולספר סיפורים ושקרים פה, כי האמת היא שמה שלמדו תמיד, לפני 200 ו-300 ו-170 שנה, לומדים היום בתלמודי תורה פטור, לא פחות אבל גם לא יותר. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לסגן השר. יושב-ראש הוועדה מעוניין לסכם את הדיון? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. אנחנו עוברים, אם כן - - קריאות: - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: - - אנחנו - - - קריאה: עוברים להצבעה, דוד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016. מי מנהל מולי את העניין באופוזיציה? חבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו מתחילים מלהצביע על ההסתייגויות. הסתייגות לסעיף 1 – אנחנו מצביעים? מאיר כהן (יש עתיד): מורידים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מורידים את ההסתייגות. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בעד ההסתייגות, בעד ההסתייגות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים עכשיו על הסעיף. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1 – 55 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 55 תומכים, 11 מתנגדים. הסעיף התקבל. הסתייגות מס' 1 לסעיף 2? קריאות: - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, אני לא יכול להתנהל מול עשרה אנשים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): על מה הייתה ההצבעה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: עכשיו ההצבעה הייתה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, לא הבנו את זה. בלבלת - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא בלבלתי אתכם. אני מתנהל מול חבר הכנסת מאיר כהן - - - יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אמרת הסתייגות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ממש לא. חברים, תתרכזו גם בשעה הזאת של הלילה. אמרתי את הדברים בצורה ברורה, בצורה ברורה. חבר הכנסת מאיר כהן הוריד את ההסתייגות לסעיף 1, והצבענו על הסעיף. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, היו"ר, הוא בלבל אותנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ידידי היקר, הוא בלבל אתכם – תבואו אליו בטענות. אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות לסעיף 2. מאיר כהן (יש עתיד): לסעיף 2. היו"ר בצלאל סמוטריץ: כן. האם אנחנו מצביעים על ההסתייגות? מאיר כהן (יש עתיד): מצביעים על ההסתייגות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגות לסעיף 2 של חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; ושל חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג׳, מיכל רוזין ותמר זנדברג –להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 40 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין – חבר הכנסת מאיר כהן, מצביעים על לחלופין א'? מאיר כהן (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לחילופין א' לסעיף 2 – אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? קריאות: - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים, תתרכזו, הסתייגות לחלופין א' לסעיף 2. מי בעד ומי נגד? אני מבקש מכולם להתרכז. דוד ביטן (הליכוד): אתה מדבר מהר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אני לא מדבר מהר. תתרכז, יושב-ראש הקואליציה. דוד ביטן (הליכוד): אתה מדבר מהר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אל תדבר עם אחרים. תתרכז בהצבעה. דוד ביטן (הליכוד): מה זה תתרכז? מה, אני עובד אצלך? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א') של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 40 מתנגדים. לחלופין א' לא התקבלה. לחלופין ב' – מצביעים? עמר בר-לב (המחנה הציוני): תדבר יותר לאט. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים עכשיו על לחלופין ב' לסעיף 2. מי בעד ומי נגד? דוד ביטן (הליכוד): אתה צריך להגיד שאתה מצביע על הסתייגות. תגיד את זה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): בצלאל, העם אתך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יושב-ראש הקואליציה, כשתהיה כאן בראש תלמד אותנו איך מנהלים הצבעות. תודה. דוד ביטן (הליכוד): לא רוצה להיות בראש. עזוב, אני משאיר אותך. בצלאל, תגיד הסתייגות. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב') של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 40 מתנגדים. גם הסתייגות לחלופין ב' לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על ג'? מאיר כהן (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לחלופין ג' בהסתייגויות על סעיף 2. מי בעד ומי נגד? יואב קיש (הליכוד): מילת המפתח היא הסתייגות. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ג') של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 בעד, 40 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת נפלה. האם אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין ד'? מאיר כהן (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מצביעים עכשיו על הסתייגות לחלופין ד'. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ד') של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 40 מתנגדים. גם הסתייגות לחלופין ד' לא התקבלה. הסתייגות לחלופין ה'? אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגות חלופית ה' לסעיף 2. מי בעד ומי נגד? דוד ביטן (הליכוד): הסתייגות? נגד. הם פה מפריעים לי, אז תשים לב. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כולם מפריעים לך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מפריעים לך. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ביטן, אתה יכול לשבת גם. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ה') של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 40 מתנגדים. כל ההסתייגויות לסעיף 2 נפלו. אנחנו מצביעים כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 30 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 40 בעד, 28 מתנגדים. סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסחו על-פי הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 3. חבר הכנסת מאיר כהן, אנחנו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 3? מאיר כהן (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגות לסעיף 3. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 41 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין א'? מאיר כהן (יש עתיד): לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. ב'? מאיר כהן (יש עתיד): לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. ג'? מאיר כהן (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים כעת על לחלופין ג' בהסתייגויות לסעיף 3. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ג'( של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 21 תומכים, 41 מתנגדים, ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות ד' – מצביעים? לא. לחלופין ה'? לא. קריאות: - - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28. מה אמרתי? מה לעשות? 41 תומכים, 28 מתנגדים, אני מתנצל. לחלופין ד' – לא מצביעים, לחלופין ה'? גם לא מצביעים. לחלופין ו'? משה גפני (יהדות התורה): ההפך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הפרוטוקול יודע. 28 בעד ו-41 נגד, ולכן ההסתייגות לא התקבלה. ד,' ה' – לא; ו' – לא; ז' – לא; ח' – לא; ט' – לא. י' – כן. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות לחלופין י'. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (י') לסעיף 3 של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, 41 מתנגדים. כל ההסתייגויות לסעיף 3 לא התקבלו. אנחנו עוברים כעת להצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 3, כנוסח הוועדה – 41 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 3, כנוסח הוועדה, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 41 תומכים, 28 מתנגדים. סעיף 3 התקבל גם הוא. סיימנו את ההצבעה בקריאה השנייה. אנחנו כעת מצביעים על כל החוק כולו בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד החוק – 41 נגד – 21 נמנעים – אין חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 41 תומכים, 21 מתנגדים. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016, התקבלה בקריאה השלישית. חבר הכנסת גפני, אתה בטוח שאתה רוצה לברך בשעה כזאת? אתה בטוח שבשעה כזאת אתה רוצה לברך? טוב. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רק מילה. אני רוצה להודות לסגן שר החינוך, הרב פרוש, שהוביל את המהלך הזה. אני רוצה להודות לחברים שהיו שותפים להצעת החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי על ההובלה של החוק החשוב הזה בוועדת החינוך. אני מבקש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש, אם אפשר – חבר הכנסת מרגי, אני מודה לך על ההובלה של החוק בוועדת החינוך – לעשות את זה מהר ומקצועי וטוב. ואני מודה לכל מי שתמך בעניין הזה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת גפני.