הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 576485
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת מיכל רוזין
יחיאל חיליק בר
קארין אלהרר
מרדכי יוגב
שולי מועלם-רפאלי
עליזה לביא
אורלי לוי אבקסיס
זהבה גלאון
עאידה תומא סלימאן
______________________________________________
פ/3362/20
הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – איחור בגבייה), התשע"ז–2016
דברי הסבר
לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959, גביית מזונות באיחור של מעל לשנתיים מותנית ברשות בית המשפט. בהתאם לכך, הזכאים לדמי המזונות נאלצים, נוסף על הטיפול בילדים, לעבור פרוצדורות משפטיות ולהשקיע משאבים של כסף וזמן על מנת לגבות את המזונות המגיעים להם. זאת אף אם במשך שנתיים לא נגבו מסיבות מוצדקות כגון איומים מצד החייב, הטרדות, לחץ פסיכולוגי וכדומה. מצב זה גורם לזכאים רבים לוותר או להתפשר על זכאותם לדמי המזונות שלא נגבו ובסופו של דבר עלול להוביל לפגיעה בכלכלה היומיומית של הילדים. יתר על כן, המצב הקיים משית עלויות נוספות על הצדדים ומעמיס על בתי המשפט העמוסים ממילא.
מוצע בזאת לאפשר את גביית המזונות עד ארבע שנים לטובת מי שזכאי להם בדין ללא צורך באישור חוזר של בית המשפט, במטרה לסייע למיצוי זכויות וכן להקל על הצדדים ועל בתי המשפט.
על מנת ליצור איזון בין זכויות שני הצדדים ולא לעודד איחורים בגבייה מוצע כי הזכאי לא יוכל לגבות את הפרשי ההצמדה והריבית של החוב ללא רשות מבית המשפט כבר לאחר שנתיים.
בנוסף, הצעת החוק מבקשת לסייע במניעת איחורים בגביית חוב המזונות, באמצעות יידוע של שני הצדדים בתביעת המזונות על משמעות עיכוב גביית המזונות כאמור.
הצעת החוק נכתבה בסיוע המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ט בתשרי התשע"ז – 31.10.16
תיקון סעיף 11 1. בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959, בסעיף 11 – בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959, בסעיף 11 –
(1) בסעיף קטן (ב) – (1) בסעיף קטן (ב) –
(א) במקום "לגבותם" יבוא "לגבות את הפרשי הריבית וההצמדה שהתווספו על קרן החוב";
(ב) בסופו יבוא "בסעיף זה, "הפרשי הצמדה וריבית" – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961.";
(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם בתוך ארבע שנים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
(ד) בית המשפט יודיע לצדדים לתביעת מזונות או להסכם העוסק במזונות אודות סעיף זה ויעמידם על משמעותו."