הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2009114 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת דב חנין איימן עודה עבדאללה אבו מערוף ______________________________________________ פ/3619/20 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החרגת בעלי רשיון שימוש בקנבוס רפואי), התשע"ז–2016 דברי הסבר בהצעת חוק זו מוצע לתקן את פקודת התעבורה (להלן – הפקודה) ולקבוע סייג לפסקה (2) בהגדרה "שיכור" שבסעיף 64ב(א) לפקודה, כך שמי שמשתמש בסם מסוכן לפי רישיון שניתן לו מהמנהל או לפי מרשם רפואי שניתן לו לפי הוראות פקודת הסמים המסוכנים ובגופו מצוי סם מסוכן מסוג שקבע השר, לא יראו בו כשיכור לעניין הסעיף האמור, ועל כן ההוראות הנוגעות לשיכור לא יחולו לגביו, ובכלל זה העבירה הקבועה בסעיף 62(3), שעניינה נהיגה ברכב בהיותו שיכור. כיום, הפקודה לא מבחינה בין צרכני סם מסוכן לפי רישיון רפואי או מרשם רפואי לבין צרכני סמים, בכל הקשור לנהיגה. בהיבט זה, המדינה לא יצרה הבחנה בין שתי קבוצות: צרכני סם מסוכן לפי רישיון רפואי או מרשם רפואי אשר מקבלים מן המדינה אישור לשימוש בסם המסוכן לשם סיוע בהשתלבותם בחברה למרות מחלתם ומכאובם, לבין כלל צרכני הסמים. התיקון המוצע לחוק לא מקל על משתמשים ברישיון בסם מסוכן על חשבון ביטחון הציבור, שכן לפי המוצע דינו של אדם הנוהג תחת השפעת סם, אף אם הוא משתמש בסם ברישיון או לפי מרשם, יהיה דומה לדינו של אדם שמשתמש בסם שלא למטרות רפואיות, והרישיון הרפואי לא יהווה נסיבה לקולא. יצויין כי למשטרה יש כלים להתמודד עם הדרישה להוכחת השפעה בפועל הנדרשת בתיקון המוצע בהצעת החוק, וזאת על ידי "בדיקת מאפיינים". אין חוק שמונע ממי שקיבל רישיון לשימוש בסם כדין מלנהוג, אך המצב המשפטי כיום הוא שהלכה למעשה אסור לו לנהוג כי הפקודה מחשיבה שיכור מי שבגופו שרידי סם בדם. הימצאות של שאריות סם בדם או בשתן לא אומרת בהכרח שיש השפעה קוגניטיבית בפועל. שאריות של סם יכולות להימצא אף לאחר 28 ימים מרגע צריכת הסם, אך ההשפעה הקוגניטיבית מתפוגגת כעבור עד 8 שעות כך שאין השפעה על הנהיגה (יפה צוברי "השפעת השימוש בסמים על נהיגה" (2001)). ניתן לראות שבפסיקת בתי המשפט, במקרה בו אדם משתמש בסם מסוכן עם רישיון רפואי ונתפס נוהג ונמצאו בגופו שאריות סם, אך הנאשם עבר בדיקת מאפיינים בהצלחה, העונש שלו היה נמוך מהמינימום שהדין דורש (עפ"ת 21726-01-12 (מחוזי ת"א) רן שריג נ' מדינת ישראל (2008)). בעבר היו שתי מגמות בולטות בפסיקה בעניין שאלת שכרותו של אדם בשל שימוש בסם מסוכן: בפסקי דין מסויימים השופטים הסתפקו בנוכחות של סם בדם (כפי שדורשת הפקודה כיום) (ת"פ(ב"ש) 8076/01 מדינת ישראל נ' דני בניאשוילי (2003); ת"פ (י-ם) 1117/00 מדינת ישראל נ' סלים בן מרואן כאמלה (2001)). בפסקי דין אחרים נדרשה בדיקה כפולה: בדיקה אחת לנוכחות הסם ובדיקה נוספת להשפעתו (ת"פ 157/02 (חי') מדינת ישראל נ' ראני בן גמאל שנבור (2002); ע"פ (ת"א) 71136/02 קביטלשוילי סמיון נ' פרקליטות מחוז ת"א – פלילי (2003)). התומכים בגישה הראשונה, לפיה נדרשת נוכחות של שאריות סם בדם ואין צורך בבדיקת ההשפעה בפועל, על מנת לקבוע שאדם שיכור לעניין העבירה הקבועה בסעיף 62(3) לחוק, טענו כי זאת כוונת המחוקק. זאת, כיוון שלא ציין ריכוז של שאריות סם בדם שמעליו יחשב הנהג שיכור. זאת בניגוד לאופן שבו פעל המחוקק בעניין אלכוהול. לעמדתם, ההבדל בקביעת המחוקק בעניין שכרות בשל שימוש בסם מסוכן לעומת שכרות בשל צריכת אלכוהול, מתיישבת עם המצב המשפטי לפיו אסורה צריכת סמים בישראל ואילו אין איסור על צריכת אלכוהול, ונובעת ממצב משפטי זה (אחיקם סטולר, רועי גיא גרין ויורם פינקלשטיין "שכרות בהשפעת סמים מסוכנים – היבטים מדיקולגליים" רפואה ומשפט 30 (2004)). המסקנה היא שגם לשיטת התומכים בהחמרה של הדין ובהרשעה על סמך הימצאות שאריות סם בדם בלבד, אין להחיל הוראות מחמירות אלה על צרכנים רפואיים של סמים, כיוון שלאותם צרכנים ניתן אישור חוקי לצרוך אותם. כך, הם נמצאים באותו מעמד של אלכוהול שצריכתו מסוכנת לנהיגה. בדנמרק, אירלנד, איטליה, הולנד, אוסטריה, פורטוגל, בריטניה ונורבגיה, המצב המשפטי בעניין זה הוא שנדרש להוכיח, נוסף להימצאות של סם בדם, גם השפעה בפועל (יפה צוברי "השפעת השימוש בסמים על נהיגה" (2001)). בניו סאות' ויילס באוסטרליה יש דרישה לבדיקת דם ואם היא חיובית יש לבצע גם בדיקה פסיכומוטורית שתבוצע על ידי רופא. בארה"ב ובקנדה ישנה תכנית להכשרת שוטרים לאבחן נהגים תחת השפעה של סמים שגורמים ללקויי נהיגה (DEC- Drug Evaluation and Classification). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת שרן השכל (פ/3365/20). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ו בכסלו התשע"ז – 26.12.16 תיקון סעיף 64ב 1. בפקודת התעבורה, בסעיף 64ב(א) – בפקודת התעבורה, בסעיף 64ב(א) – (1) אחרי ההגדרה "ממונה על הרכב" יבוא: (1) אחרי ההגדרה "ממונה על הרכב" יבוא: "מנהל" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים);"; (2) בהגדרה "שיכור" – (2) בהגדרה "שיכור" – (א) בפסקה (2), בסופה יבוא "ובלבד שהוא אינו מחזיק ברישיון לשימוש בסם המסוכן מאת המנהל או במרשם רופא לסם המסוכן, שניתן לו לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט אם הסם המסוכן הוא מסוג שקבע השר"; (ב) בפסקה (4), בסופה יבוא "לעניין פסקה זו, יראו אדם שקיבל רישיון לשימוש בסם מסוכן מאת המנהל או מרשם רופא לסם מסוכן ונתון תחת השפעת סם מסוכן, כשיכור."