הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2012202
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת עודד פורר
חמד עמאר
יוליה מלינובסקי
______________________________________________
פ/3793/20
הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017
דברי הסבר
במדינות רבות בעולם מקובל כי אזרח המדינה זכאי לקבל דרכון עם קבלת האזרחות של אותה מדינה. אמנם כך קורה גם במדינת ישראל, אך עבור אזרחים עולים חדשים זכאות זאת מוגבלת, ובדרך כלל בשנה הראשונה לעלייתם ארצה יקבלו העולים תעודת מעבר ולא דרכון, אשר מטילה מגבלות רבות על המשתמש בה. בעוד שבעל דרכון ישראלי יכול להיכנס לכל מדינה בעולם אשר עמה יש לישראל הסכמי אשרות, ללא אשרה, המחזיק בתעודת מעבר (אשר ניתנת בדרך כלל לעולים חדשים בשנה הראשונה לעלייתם ארצה) צריך להצטייד באשרה (ויזה) עם כניסתו לכל מדינה בעולם, ללא תלות בהסכמי אשרות (שירות אשר עולה כסף וגוזל זמן). כמו כן, ברוב המקרים, תוקף תעודת המעבר הוא לזמן קצר יותר מאשר דרכון, דבר אשר מחייב את מחזיקי תעודת המעבר להוציא שוב ושוב מסמך זה.
לאורך כל שנות קיומה מדינת ישראל, כמדינה קולטת עלייה, נאלצת להתמודד עם בעיות הנובעות מקליטת העולים. כך למשל, רבים המקרים בהם משפחות עולים מגיעות ארצה כמשפחה "מפוצלת", אשר חלק ממנה נותר במדינת המוצא. כחלק מתהליך הקליטה, על המדינה הקולטת לעזור לעולים המבקשים לשמור על קשר עם בני משפחותיהם אשר נשארו בחוץ לארץ.
מוצע כי שר הפנים לא יוכל שלא להיענות בחיוב לבקשת עולה לקבל דרכון רק בשל כך שטרם השתקע בישראל, אם ויתר על ההטבות החומריות המגיעות לו כעולה. מתן דרכון לעולים עם קבלת אזרחותם תקל באופן משמעותי על התנהלותם ביציאותיהם לחוץ לארץ מהסיבות שפורטו. יש לציין, כי ההסדר המוצע לא יפגע בהסדר הקיים לגבי מתן דרכון לספורטאים ביציאותיהם לייצג את מדינת ישראל בחוץ לארץ (אימונים ותחרויות ספורט).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת (פ/3929/18), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי (פ/1818/19).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ג' בשבט התשע"ז – 30.1.17
תיקון סעיף 6 1. בחוק הדרכונים, התשי"ב–1952, בסעיף 6, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יסרב השר ליתן דרכון למי שקיבל את אזרחותו לפי סעיף 2 לחוק האזרחות, התשי"ב–1952 (בסעיף זה – עולה), בשל כך בלבד שטרם השתקע בישראל, ובלבד שאותו אדם ויתר על ההטבות החומריות המגיעות לו כעולה."