הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2014665
הכנסת העשרים
יוזמת: חברת הכנסת קסניה סבטלובה
______________________________________________
פ/3958/20
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל אי-אמת בפרסום), התשע"ז–2017
דברי הסבר
בתי עסק מעוניינים בהגדלת קהל המבקרים בחנויותיהם, ומפרסמים מבצעים והנחות על מנת להביא קהל רב במצג שווא של כדאיות כלכלית, אך בפועל מתנים את המבצע או ההנחה בהתניה שהופכת את העסקה לבלתי כדאית, בהנחה שלקוח שכבר נמצא בחנות יקנה גם במחיר מלא. במקרים רבים הפרסום הוא מטעה ולא כולל פרטים אלו ונוצר מצב של לקוחות שבויים שכבר נמצאים בחנות אבל לא זוכים לתנאי העסקה כפי שפורסמה.
כדי להתמודד עם תופעה זו נחקקו סעיפים 2 ו-7 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק), האוסרים על הטעיית הצרכן ומטילים אחריות על פרסום שיש בו כדי להטעות את הצרכן.
עם זאת, הפיצוי הניתן בשל הפרת הוראות סעיפים אלה הוא בשווי הנזק שנגרם בלבד, וזאת בהתאם לסעיף 31(א) לחוק הקובע כי דין מעשה או מחדל בניגוד לאותם סעיפים הוא כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין.
מצב זה למעשה מרוקן מתוכן, במקרים רבים, את איסור ההטעיה בפרסום, שכן כיום, על מנת שניתן יהיה לפצות בגין הפרה של הוראה זו, על הצרכן להתקשר בפועל בעסקה במחיר המלא בעקבות אי-כיבוד התנאים שבהסכם ועל הפער בין המחיר המלא לבין התנאים שפורסמו להיות גבוה מספיק כדי להצדיק פנייה לערכאות. המצב כיום הוא שהסכום המזערי ביותר שמקובל לפנות בגינו לבית המשפט, הוא אלפי שקלים. ענפי המסחר שבהם המחירים מגיעים לרמות אלו הם מעטים, ולכן, האיסור בשל הטעייה נותר כאות מתה בנוגע למרבית השוק הקמעונאי.
סעיף 31א לחוק, עוסק בפיצויים לדוגמה בשל הפרות של הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן. הוראות סעיף זה מאפשרות לבית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמא, ללא הוכחת נזק, עד לסכום של 10,000 שקלים חדשים. מבין ההוראות המזכות צרכן בפיצוי לדוגמה, ניתן למצוא כאלה שחומרתן קלה יחסית, כמו פער בין מחיר המוצג על גבי המוצר לבין מחיר הקופה. מטרת הוראה זו הייתה מלחמה בתופעה רווחת בשעתה, של עוסקים ש"גזרו קופון" בעקבות אי-ערנותם של צרכנים שרכשו מספר רב של מוצרים בקנייה אחת. כתוצאה מהתיקון הרוויח המשק הישראלי פעמיים: עוסקים ערניים יותר לפערים בין הקופה למדף וצרכנים ערניים יותר ובודקים את החשבונית בחיפוש אחר טעויות לאחר הקנייה.
הצעת חוק זו תועיל באופן דומה כך שעוסקים, גם כאלה שטעו עד כה בתום לב, יהיו ערניים לפערים שבין פרסומים ובין הנהלים בפועל בחנויות. כמו כן, היא תעודד צרכנים לעמוד על זכויותיהם.
ראוי לציין, כי התיקון המוצע לא מזכה את הצרכן אוטומטית בפיצויים לדוגמה בגין כל פער בין פרסום לבין תנאים בפועל. התיקון כפוף לסעיף 31א(ב) לחוק, הקובע כי כדי להיות זכאי לפיצוי לדוגמה, יהא על הצרכן לפנות בכתב לעוסק בבקשה לזיכוי בגין ההפרה שבוצעה. בכך הופכת הפגיעה בעוסקים למידתית, יחד עם פתח לתיקון מצבי הטעיה בשגגה, וזאת מבלי שייגרם נזק משמעותי לעוסק השוגג. בנוסף, הצעת החוק לא צפויה להגביר משמעותית את העומס על אולמות בתי המשפט. הגם שתביעות יוגשו, טיבם של הליכים מסוג זה הוא סיומם, בדרך כלל, בפשרה.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי הכנסת (פ/3745/18), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת אכרם חסון (פ/3723/20), ועל ידי חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת (פ/3725/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' באדר התשע"ז - 6.3.17
תיקון סעיף 7 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 7, אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:
"(ו) עוסק המפרסם בפרסומת תנאי עסקה, יציע לצרכן אותם תנאי עסקה כפי שפורסמו כאמור, ולא יתנה התקשרות לפי תנאים אלה בתנאי שלא הופיע באותה פרסומת."
תיקון סעיף 31א 2. בסעיף 31א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2א) יבוא:
"(2א1) ביקש צרכן מעוסק כי יציע לו תנאי עסקה כפי שפורסמו בפרסומת של העוסק או מי מטעמו, לפי סעיף 7(ו) – והעוסק סירב או התנה התקשרות לפי תנאי העסקה שפורסמו בתנאי שלא הופיע באותה פרסומת, בניגוד להוראות הסעיף האמור."