הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2015746
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת מירב בן ארי
יפעת שאשא ביטון
טלי פלוסקוב
רחל עזריה
שולי מועלם-רפאלי
אלי אלאלוף
זהבה גלאון
רועי פולקמן
איילת נחמיאס ורבין
______________________________________________
פ/4082/20
הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – תשלום מזונות ילדים לזוכה שיש לו הכנסה),
התשע"ז–2017
דברי הסבר
חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972, קובע כי ילד או אישה תושבי ישראל, שיש בידם פסק דין למזונות, והם אינם מקבלים את התשלום מהחייב במזונות, זכאים לדמי מזונות חודשיים מהמוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי לאחר ששילם את דמי המזונות לזוכה פועל לגבות את הסכום שנקבע בפסק הדין מהחייב.
תקנה 6 לתקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ג–1972, שהותקנה מכוחו של החוק האמור, קובעת כי זכותו של הקטין לתשלום דמי המזונות בהתאם לחוק תלויה בהכנסת ההורה שבמשמורתו נמצא הקטין. מבחן זה, קובע יחס הפוך בין גובה הכנסתה של האם, שהיא על פי רוב ההורה המשמורן, לבין הסכום לו זכאים הקטינים מתוקף חוק זה, כלומר דמי המזונות מופחתים ככל שהכנסת האם גבוהה יותר עד לביטול מוחלט של התשלום.
דרך זו של יישום החוק מתעלמת מזכותם העצמאית של הקטינים לתשלום דמי מזונות מההורה החייב בתשלום. זכות זו הוכרה בפסיקה ובאמנת האו"ם לזכויות הילד עליה חתמה מדינת ישראל. כמו כן, יישום החוק כיום מתעלם מתכלית החוק המקורית כפי שנוסחה בדברי ההסבר של הצעת החוק משנת 1972 "חוק המוצע בא להבטיח אמצעי מחיה לאשה ולילדים שזכו בפסק דין למזונות ולשחרר אותם [האישה והילדים] מהליכי הוצאה לפועל".
מבחן ההכנסה המחמיר המוטל על האם בתקנות אינו צודק ואינו יעיל.מבחן ההכנסה אינו צודק היות ותשלום דמי המזונות כפי שנקבע בפסק הדין מהווה חובה המוטלת על האב, ואין לחובת התשלום כל נגיעה לאם. האם עצמה נדרשת לכלכל את עצמה וכן להשלים את חלקה בכלכלת הילדים. המבחן פוגע בזכותם של הילדים לקבל את התשלום מהאב או ממי שנכנס לנעלי האב.
המבחן גם אינו יעיל היות והוא מהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה. הפחתת תשלום המזונות כתוצאה מיציאה לעבודה מקטינה את כדאיות היציאה לעבודה. לכך מתווספים שיקולים מרתיעים אחרים כגון הוצאות על שמרטפות, ביגוד וכן איבוד הזכויות הנלוות הניתנות למי שזכאי לתשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי. בתנאים של יכולת השתכרות נמוכה בשוק עבודה חסר יציבות, האם מעדיפה להישאר בבית ולהבטיח לילדיה דמי מזונות נמוכים אך קבועים, במקום למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלה. קרי, מלכודת עוני. יתרה מכך, המצב כיום דוחף אימהות רבות לצאת לעבוד בעבודה לא מוצהרת השוללת מהן את זכויותיהן הסוציאליות המגיעות להן על פי חוק כך שבעתיד יהפכו לקשישות עניות.
התיקון המוצע בחוק מביא בחשבון כי דמי המזונות של המוסד לביטוח לאומי הם שירות תיווך בפועל בין האב לילדיו, תיווך החיוני במיוחד במקרים של אלימות במשפחה בהם כל פנייה ישירה של האם להוצאה לפועל לצורך גביית המזונות מעמידה את הילדים והאם בסכנה ממשית. המוסד לביטוח לאומי מעביר את תשלום דמי המזונות באופן סדיר וגובה מן האב את אשר העביר בשלב מאוחר יותר. בהתאם לנתוני המוסד לביטוח לאומי, מצליח המוסד לגבות כמחצית מתקציב דמי המזונות. בטווח הארוך אף עולה אחוז הגבייה.
מטרת התיקון היא להחליף את אופן חישוב הגמלה להורה שיש לו הכנסה. במקום קיזוז הגמלה עם הכנסת ההורה המשמורן עד לנקודת איפוס הגמלה, תיקבע תקרת הכנסה שרק הורים עצמאיים אשר הכנסתם פחותה מהתקרה יזכו בגמלה. למשפחות העומדות בתנאי הזכאות תשולם מלוא הגמלה. התיקון המוצע בא לבטא מחד את העיקרון של הפרדה בין הכנסות ההורה המשמורן ובין דמי המזונות, ומאידך, בשל האילוץ התקציבי, מוצע כי לזכאות תעמוד תקרה, כשהמטרה היא לסייע לילדים מהמשפחות הנזקקות ביותר. מנגנון המבוסס על תקרה במקום קיזוז מפשט את שאלת הזכאות לתשלום עבור האימהות ומונע את החישוב המסובך לקביעת שיעור הגמלה לו הן נדרשות כיום.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד באדר התשע"ז – 22.3.17
הוספת סעיף 3א 1. בחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 3 יבוא: בחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 3 יבוא: בחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 3 יבוא:
"תשלום מזונות שנפסקו לזכות ילד לזוכה שיש לו הכנסה 3א. על אף האמור בכל דין ובתקנות לפי חוק זה, זוכה שפסק דין למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין יהיה זכאי לתשלום כל עוד הכנסתו אינה עולה על ההכנסה המרבית; לעניין סעיף זה –
"הכנסה" – הכנסה מחושבת לפי סעיפים 9 ו-10 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980;
"הכנסה מרבית" – 67% מהשכר הממוצע, בתוספת 6% מהשכר הממוצע בעד כל נפש נוספת מעבר לשלוש נפשות במשפחה;
"השכר הממוצע" – כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995.