הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2014036 הכנסת העשרים יוזמת: חברת הכנסת עליזה לביא ______________________________________________ פ/4289/20 הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שם משפחה של קטין שהוריו חיים בנפרד), התשע"ז–2017 דברי הסבר על פי חוק השמות, התשט"ז–1956, לצורך שינוי שמו של קטין, נדרשת הסכמה של שני ההורים. הורים ששינו את שם משפחתם לשם המשפחה של בן זוגם עקב הנישואין, חוזרים פעמים רבות לשמם המקורי לאחר הפרידה מבן זוגם. הילדים שנולדו במהלך הנישואים נותרים עם שם המשפחה של הורה אחד. במקרים שבהם ההורה שחזר לשם משפחתו שלפני הנישואין משמש כמשמורן העיקרי של הילד, נוצר מצב שבו להורה שנמצא רוב הזמן עם הילד ושחולק עמו את מקום המגורים ונושא בעול גידולו, יש שם משפחה אחר משם משפחתו של הילד. מציאות זו עלולה לגרור שאלות מיותרות ולגרום אי נעימות להורה או לילד. כמו כן, שם המשפחה השונה יוצר חוסר שייכות לבית בו גדל הילד, ועלול לגרום לילד להרגיש חריג בביתו. לפיכך, מוצע לאפשר להורה שהוא המשמורן העיקרי להוסיף את שם משפחתו המקורי לשם משפחתו של הקטין, אף ללא הסכמת ההורה השני. יובהר, כי מוצע לאפשר רק את הוספת שמו של המשמורן העיקרי לשם המשפחה הקיים של הילד, ולא את החלפת השם הקיים או את שינויו. ואולם, במקרים שבהם אחד מההורים ביצע בקטין או בבני משפחתו עבירות אלימות או עבירות מין, ועל מנת שלא לאפשר מצב בו הקטין נאלץ לשאת את שם המשפחה של ההורה שביצע את העבירות, יכול ההורה המשמורן לשנות את שמו של הקטין ללא צורך בהסכמת ההורה השני. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"א בסיוון התשע"ז – 5.6.17 תיקון סעיף 13 1. בחוק השמות, התשט"ז–1956, אחרי סעיף 13(ד) יבוא: "(ה) קטין שהוריו חיים בנפרד, רשאי ההורה בעל המשמורת העיקרית להוסיף את שם משפחתו לשם משפחתו של הקטין, אף ללא הסכמת ההורה השני, ובלבד שניתנה לקטין – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו. (ו) קטין שהוריו חיים בנפרד, ואחד מהוריו הורשע בעבירת אלימות או מין בתוך המשפחה, כמשמעותן בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א–2001, רשאי ההורה בעל המשמורת העיקרית, שלא הורשע בעבירה כאמור, לשנות את שם משפחתו של הקטין לשם המשפחה של בעל המשמורת העיקרית כאמור, אף ללא הסכמת ההורה השני, ובלבד שניתנה לקטין – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו."