הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2019904
הכנסת העשרים
יוזם: חבר הכנסת ג'מעה אזברגה
______________________________________________
פ/4457/20
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – טיפול פסיכולוגי לנפגעי עבירת שנאה), התשע"ז–2017
דברי הסבר
הגזענות במדינת ישראל אינה תופעת טבע. אלימות גזענית היא בעיה חברתית שמוטלת חובה על המדינה לקחת אחריות על קורבנותיה. לעתים מעשי אלימות אלה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסעיף 144א לחוק העונשין, התשל"ז–1977, או על רקע דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היות אדם עובד זר, עשויים להביא לפציעתם ואף לרציחתם של אנשים חפים מפשע, או לפגיעה נפשית קשה שאחריה הנפגעים עוברים תקופת הסתגרות ופחד ומפסיקים לצאת לעבודה. בשנים האחרונות ניתן לזהות בחברה הישראלית הקצנה ברמת האלימות וההפליה בין קבוצות שונות בחברה בכלל ונגד האזרחים הערבים בפרט כאשר מגמת העלייה במקרים גזעניים והתגברותם במדינת ישראל באים לידי ביטוי במערכת החינוך, בתרבות, ברחוב ואף בחקיקה ובהסתה מתמשכת מאנשי ציבור וכלי תקשורת. בדוח השנתי של המטה נגד גזענות לשנת 2013, מופנית אצבע מאשימה כלפי הכנסת השמונה-עשרה וזאת, לדבריהם, בשל עשרות הצעות חוק אנטי דמוקרטיות אשר הוגשו בה ושנועדו בעיקר נגד האזרחים הערבים בישראל, מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. עוד נחקקו בכנסת האמורה חוקים המגבילים את מרחב העשייה של הארגונים לזכויות אדם. מהדוח עולה גם שמספר מקרי ההסתה המתועדים בתקשורת עלה בשנה הסמוכה להגשתו מ-59 ל-106, כאשר החלק העיקרי שבהם הם מקרי הסתה כלפי הציבור הערבי.
החברה הישראלית היתה עדה לשורה של מקרי תקיפות גזעניות נגד ערבים, אשר אירעו על רקע אותה אווירה ציבורית של הסתה.
כדוגמה, עובד הניקיון הערבי שהותקף על הטיילת בחוף הים של יפו; הנאא מטיר, צעירה ערבייה שהותקפה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים; המלצר הערבי שהותקף במסעדה בצפון תל-אביב; שתי מורות, יהודייה וערביה, שהותקפו ברכבן בירושלים; המחנך טאלב אלפראונה, שהותק במרכז המסחרי "קניון עזריאלי הנגב" על ידי מאבטחי המרכז; לדעת המציע, כולם נפלו קורבנות לאלימות גזענית, השואבת עידוד מהמדיניות הרשמית ומהאווירה הציבורית של המדינה. לעולם לא היינו יודעים על המקרים האמורים אילולא מצלמות האבטחה שתעדו את המקרים. כמו כן רבים מהקורבנות לא מתלוננים, ולא יתלוננו ורובם סבלו ממצב נפשי קשה ומהסתגרות.
מוצע לתקן את התוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1944, ולקבוע כי הטיפול הפסיכולוגי לנפגעי עבירת שנאה, הכוללת הן מניע של גזענות והן מניע של עוינות כלפי ציבור על רקע דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היות אדם עובד זר, יינתן ללא כל השתתפות עצמית של המטופל, וימומן באופן מלא. כך המדינה תהיה אחראית באופן מלא לתוצאות עבירות השנאה, לרבות הגזענות.
הצעת החוק נועדה לשפר את מצבם של הנפגעים אשר מצויים במצב של פגיעה פיזית ונפשית קשה ושלאחר הפגיעה עוברים תהליך של הסתגרות, ולעתים אף מפחדים לצאת לעבוד, דבר הגורם להידרדרות חדה במצבם הכלכלי. הפגיעה היא קשה וחמורה, ומשפיעה על חיי היום-יום וגם על מצבם הכלכלי. על כך מתווסף הטיפול הנפשי-הפסיכולוגי היקר, וכך הם נותרים במלכוד שממנו אינם יכולים להיחלץ לבדם.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת באסל גטאס (פ/1203/20).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
א' באב התשע"ז – 24.7.17
תיקון התוספת השנייה
1.
בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, בתוספת השנייה, בסעיף 22(ד), בפסקה (6), בסופה יבוא "לעניין נפגע עבירת שנאה, הטיפול יינתן ללא השתתפות עצמית של המטופל; בפסקה זו, "עבירת שנאה" – עבירה נגד הגוף, החירות, או הרכוש, או עבירה של איומים או סחיטה, מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסעיף 144א לחוק העונשין, התשל"ז–1977, או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או בשל היותם עובדים זרים."