הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2016415
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת אורי מקלב
משה גפני
יעקב אשר
______________________________________________
פ/4575/20
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סדרי דין מיוחדים לעניין שירות לתועלת הציבור בעבירות תעבורה), התשע"ז–2017
דברי הסבר
בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת לאחרונה הדעה הסוברת כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית איננה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על פי החוק. ריבוי התוכניות העוסקות בגישור פלילי (גם בישראל) הוא רק אחת ההשלכות של מגמה זו.
במקביל גוברת הדעה כי מן הראוי להטיל על הנאשמים חובה לשלם את חובם באמצעות שירות לתועלת הציבור (להלן – של"צ). הנאשמים מוענשים על נזק שגרמו לחברה, אך במקרים רבים (כגון במאסר), מוטלת עלות הענישה על החברה כך שנמצאת היא משלמת פעמיים. לא די שהעבריין גרם את הנזק, אלא שהציבור צריך גם לשאת בהוצאות הענישה.
מבחינה זו, שירות לתועלת הציבור הוא עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש מזמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל. מן העבר השני, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך "מפצה" את הציבור לפחות על חלק ממה שגרם לו.
מעבר לכך, עונש זה מהווה עונש חינוכי לנאשם ומפגיש אותו עם אוכלוסייה נזקקת שפעמים רבות לא ידע על קיומה. הניסיון גם מראה כי סוג זה של עונש נתפס על ידי הנידון בצורה אוהדת יותר וגורם לעוינות פחותה שלו כלפי לממסד.
מבין כלל העבריינים הפליליים, עברייני תעבורה הם המתאימים ביותר לדרך זו של ענישה. מרביתם הם אנשים מן היישוב, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן. יתרה מזו, רובם בעלי ידע, יכולת והריסון העצמי הדרוש לשם ביצוע שירות לתועלת הציבור.
העונשים המוטלים כיום על עברייני תנועה הם קנס, פסילה ופסילה על תנאי. העונש המרתיע והמכאיב ביותר בעיני העבריינים הוא שלילת הרישיון. לעיתים רבות, משליך העונש על פרנסתו של הנידון, ונגרמת פגיעה לא קלה בו ובמשפחתו. בשל כך גובר הפיתוי לנהיגה בפסילה, שתוצאותיה מביאות למאסר ויותר מכך. לכן, אין ספק שמן הראוי היה להגביר את השימוש בשירות לתועלת הציבור במגזר זה של עבירות. נדגיש שאין הכוונה להחליף את עונש הפסילה שימשיך להיות העונש המרתיע, אלא לספק אמצעי ענישה נוסף במקרים המתאימים.
המחוקק נתן דעתו לכך וההסדר המקובל של שירות לתועלת הציבור על פי סימן ד1 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, החל כמובן גם על עבירות תעבורה. יתירה מכך, לגבי עבירות תעבורה ישנה בפקודת התעבורה הוראה המנחה לחייב בצו השירות שיהיה ככל האפשר בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים.
בפועל, העונש של שירות לתועלת הציבור כמעט ואיננו מופעל בבתי המשפט לתעבורה, ובוודאי לא בצורה מורחבת ומקיפה כפי שרצוי היה שיהיה. המקרים שבהם הוא מופעל הם יוצאי הדופן. הסיבה העיקרית לכך היא המורכבות והסיבוך הכלולים בהליך הקיים היום. ההליך כיום הותאם בעיקר למישור הפלילי, בו מטרת השל"צ הייתה בעיקר חינוכית ולא ענישתית והיה צורך בפיקוח מקצועי מהותי. בהליך זה על בית המשפט המבקש להטיל של"צ לבקש את תסקיר קצין המבחן. לשם כך, על הנידון להיפגש עם קצין המבחן, שייתן חוות דעת עליו ועל התאמתו לשל"צ. בנוסף, על קצין המבחן לשלוח את הנידון למקום שבו יבוצע השל"צ ועל הנידון לחזור לקצין המבחן. על הנידון להופיע שוב בבית המשפט ולקבל מהשופט הסבר על צו השירות והחלטה סופית. על הנידון להתחיל בשירות לתועלת הציבור, והפיקוח עליו עובר לקצין המבחן. בגמר התקופה, על קצין המבחן להודיע לבית המשפט על מילוי דרישות הצו או אי מילויו על ידי הנידון.
צוואר הבקבוק קשור הן לעומס המוטל על בתי המשפט לתעבורה מאידך, והן לדרישת הפיקוח והתסקיר של קצין המבחן. כיום, לשם קבלת תסקיר משירות המבחן (באזורים מסוימים) יש להמתין תקופה של בין חמישה לשבעה חודשים, ולעיתים אף יותר מכך. ההליך ארוך ומייגע והבקרה עליו קשה.
מטרת התיקון המוצע היא לנסות להפוך את עונש השל"צ בתעבורה לעונש שיינתן לא במקרים יוצאי דופן אלא כעונש רגיל ומקובל. המטרה היא להפוך את עונש השל"צ לאחד העונשים המרכזיים בעבירות תעבורה, בעיקר בעבירות הקלות שבהן. לצורך כך מוצע לפשט את ההליך כמידת האפשר ולהטיל על הנאשם את האחריות לכך שהפעילות תתבצע.
מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לחייב נרשם בעבירת תעבורה בצו של"צ. מוצע לראות בצו של"צ, כצו של"צ הקבוע לפי חוק העונשין, התשל"ז–1977, על אף שסדר הדין המוצע שונה במקצת.
הניסיון מלמד שהתנדבות של פחות ממאה שעות אין בה טעם, שכן לוקח לנאשם זמן להסתגל למקום ההתנדבות להתייעל בעבודתו. מאידך, על פי התרשמות קציני המבחן, התנדבות של מעל שלוש מאות שעות מקשה על רוב הנידונים, וסיכוייה להיכשל גוברים. האפשרות להעניק לבתי המשפט סמכות להטיל עונש של"צ ארוך יותר בנסיבות מיוחדות, תיוותר לשיקול דעת חברי הוועדה בהמשך הדיונים על הצעה זו. החידוש העיקרי בתיקון המוצע הוא הוויתור על תסקיר קצין המבחן קודם לקביעת גזר הדין. בעבירות פליליות רגילות יש צורך בתסקיר קצין מבחן, משום שלא ברור אם הנאשם מתאים כלל לביצוע של"צ. בעבירות תעבורה כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך בהכרח צורך. עם זאת, אין לוותר על מקצועיותם של קציני המבחן בעיקר בשלב האבחון הראשוני שבו מותאמת תכנית השל"צ לנידון. הוויתור על תסקיר קצין המבחן מוצע גם בהסתמך על הניסיון בבית המשפט לתעבורה במחוז ירושלים (בית המשפט היחיד בו נעשה שימוש מסיבי בעונש השל"צ). במשך זמן לא מועט, השופטים במחוז זה מבקשים לקבוע תכנית של"צ ללא תסקיר, ושירות המבחן התארגן בהתאם.
על אף ההסדר המוצע, נותרת האפשרות לבית המשפט לבקש תסקיר באם יסבור משיקולים שונים כי הדרך המקובלת היא העדיפה. סעיף זה בא להבטיח כי בבית המשפט לתעבורה יתקיימו כעת "שני מסלולים". פתרון זה גם יבטיח השוואה בין השיטה הנוהגת כיום לבין השיטה המוצעת. לאור הלקחים שיילמדו, ניתן יהיה בעתיד לבחון האם ניתן לאמץ את ההסדר המוצע גם בעבירות פליליות מסוג אחר.
לצורך ביצוע של הסדר זה ולמניעת ניצולו לרעה, יהיה צורך בהסדרים וכללים ברורים לגבי הרכזים והעובדים הסוציאליים שיהיו אחראים על בניית התוכניות, המוסדות שניתן יהיה לבצע בהם שירות לתועלת הציבור, האנשים הממונים, סוג העבודות, הטפסים הרלוונטיים וכו'. מומלץ כי שר המשפטים, בהתייעצות עם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לעניין קביעת מוסדות מתאימים לביצוע הצו, סדרי דין מיוחדים, נוהלי רישום ומערכי פיקוח הולמים. יתקנו את התקנות הרלוונטיות לעניין זה.
עוד מוצע כי במקרה והוטל על הנאשם צו של"צ, יוכל השופט לחרוג מחובת פסילת הרישיון המינימלית המתחייבת מכוח פקודת התעבורה. הדבר יהווה תמריץ לביצוע הצו במלואו, ופתרון למקרים ייחודיים בהם פסילה לא תהיה צודקת. בד בבד, נוסח הסעיף המוצע הוא כזה המחייב פסילה כלשהי, ואפילו סמלית. בנוסף, אפשרות החריגה מעונשי המינימום יתקיימו אך אם העבירה לא גרמה לתאונה שנגרמה בה חבלה של ממש. הסמכות מצטרפת לסמכותו של בית המשפט על פי הפקודה לסטות מעונשי מינימום בנסיבות מיוחדות. בשלב זה נשארת לעיון השאלה האם רצוי כי המחוקק יקבע מראש "תעריף" לשעות של"צ אשר יחליפו את הפסילה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ג' באב התשע"ז – 26.7.17
הוספת סעיף 36ג 1. בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא: בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא: בפקודת התעבורה (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 36ב יבוא:
"חריגה מעונשי מינימום בהטלת צו שירות
36ג. על אף האמור בסעיף 37, בעבירת תעבורה שלא גרמה לתאונה שנגרמה בה חבלה של ממש, ובשלה הוטל על הנאשם צו שירות, רשאי בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה לתקופה קצרה יותר מחודשיים."
החלפת סעיף 62ב 2. במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא: במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא: במקום סעיף 62ב לפקודה יבוא:
"שירות לציבור
62ב. (א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירת תעבורה ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, או שמצא שהוא ביצע עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי לחייבו בצו שירות לבצע שירות לציבור; לעניין זה, "שירות לציבור" ו"צו שירות" – כמשמעותם בסימן ד1 לפרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
(ב) מכסת שעות העבודה בצו שירות תהיה בין מאה לשלוש מאות שעות שירות, ותבוצע תוך שנה ממתן הצו, אולם רשאי בית המשפט להאריך תקופה זו מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
(ג) בית המשפט רשאי לתת צו שירות כאמור בסעיף קטן (א), אף מבלי שניתן צו שירות לציבור כמשמעותו בסעיף 71א לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
(ד) בית המשפט יסביר לנאשם בלשון פשוטה את מהות הצו, תכנו והנדרש ממנו.
(ה) צו שירות שניתן לפי סעיף זה, יהיה, ככל האפשר, בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים.
(ו) שר המשפטים, בהתייעצות עם השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לעניין סעיף זה, ובכלל זה לעניין קביעת מוסדות מתאימים לביצוע הצו, סדרי דין מיוחדים, נוהלי רישום ומערכי פיקוח הולמים.
(ז) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט לבקש תסקיר ופיקוח קצין מבחן בהתאם להוראות סימן ד'1 לפרק ו' בחוק העונשין, התשל"ז–1977, והוראות הסימן האמור יחולו על צו שירות שנתן לפי סעיף זה, אלא אם כן נקבע אחרת בסעיף זה."