קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק מ/1167); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג אותה סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיום קיים הסדר חקיקתי ייחודי החל על מסתננים לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954. החוק נועד לטפל בתופעת ההסתננות רחבת ההיקף שעימה מתמודדת ישראל בשנים האחרונות. השלכותיה של התופעה באות לידי ביטוי, בין היתר, בפגיעה במרקם החיים בחברה הישראלית; פגיעה בשוק העבודה; צמצום המשאבים במערכות שונות, דוגמת מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, השמורות לאזרחי ישראל ותושביה השוהים בה כדין; הגברת הפשיעה באזורים שבהם מרוכזים מהגרים בלתי חוקיים.
הוראות השעה בנוסחן הקיים, עניינן בכמה הוראות חוק המוצאות ביטוי בחוקים שונים, שמטרתן יחדיו לפעול לצורך הוצאת המסתננים ממרכזי הערים. כך למשל הוראות השעה קובעות:
הליך לטיפול במסתננים חדשים והסדרת השמתם במשמורת, עיגון הקמתו וניהולו של מרכז השהייה (חולות), קביעת איסור על הוצאת כספים מישראל, הטלת קנסות מוגדלים על העסקת מסתננים שלא כדין וכיוצא בזה.
ביום 16 בדצמבר 2017 עתידות לפקוע הוראות שונות בחוק למניעת הסתננות, אשר תוקנו כהוראות שעה. לפיכך, הוחלט לפעול לחיקוק חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראות שעה), התשע"ח–2017. במסגרת החוק מבוקש להאריך את תוקפן של ההוראות השונות, וישנה שונות במשך הזמן המבוקש להאריך כל הוראה והוראה, כמפורט להלן:
א. מבוקש להאריך את תוקפו של פרק ד' לחוק למניעת הסתננות, שעניינו מרכז השהייה למסתננים, למשך כשלושה חודשים. במסגרת תקופה זו ייבחן הצורך בקיומו של מרכז השהייה, וזאת בין היתר בהינתן הרצון לפעול לקידום יציאתם של המסתננים למדינה שלישית היישר ממרכזי הערים, נוכח ההסכמים עם מדינות שלישיות שאליהן מגיעה מדינת ישראל בעניין הוצאת מסתננים;
ב. מבוקש להאריך את האיסור על הוצאת רכוש מישראל בידי מסתננים למשך כשנה. במסגרת תקופה זו תיבחן האפקטיביות של האיסור, וכן השפעתו על התכליות העומדות בבסיסו;
ג. מבוקש לפעול להארכת תוקפן של יתר הוראות השעה המעוגנות כיום, ובהן הליכי הטיפול במסתננים חדשים, אופן הוצאת צווי גירוש, הסדרת מדיניות אכיפה ייעודית וייחודית לאוכלוסיית המסתננים וכיוצא בזה, למשך כשלוש שנים.
לצד ההארכות המבוקשות ולאור הניסיון שנצבר, מוצע לתקן את הנוסח הקיים בשני עניינים עיקריים: התיקון הראשון, תיקון סעיף 32כ(ד), אשר עניינו העברה למשמורת של מסתננים אשר הפרו מגבלות לעניין האזור הגיאוגרפי, באופן שיאפשר אכיפה של מגבלות גיאוגרפיות גם ביחס למסתננים אשר לא הוצאה כנגדם הוראת שהייה שבוטלה או פקעה מאז. יצוין כי תיקון זה למעשה מתיישב עם תכליותיו של חוק זה, ובהן רצונו של המחוקק ליתן כלים אשר יאפשרו צעדים להוצאת המסתננים ממרכזי הערים.
התיקון השני, תיקון המונח "מסתנן" כך שהן הקנסות המינהליים והן הענישה הפלילית הקבועים בחוק כלפי מעסיקיהם של מסתננים יהיו גם כלפי מעסיקי מסתננים אשר אוחזים ברישיון זמני לישיבת ביקור שניתן להם לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל ואשר עובדים בניגוד למגבלות לעניין האזור הגיאוגרפי הקבוע ברישיון.
אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי.
אנחנו מייד נתחיל בדיון. אבל לפני זה, אני רוצה לקבל בשמכם בברכה משלחת של שמונה עובדי פרלמנטים זרים שמגיעים אלינו מאירלנד, מדרום קוריאה, מצ'כיה ומקנדה. עובדים אלו מייצגים את הפרלמנטים שלהם במסגרת תוכנית חילופי עובדים, שמטרתה לקיים תהליכי למידה הדדית ולהעמיק את ההיכרות בין עובדי הכנסת למקביליהם בעולם. הם נמצאים בכנסת לסמינר של ארבעה ימים, שבמהלכו ייחשפו לכלל היבטי עבודת הכנסת ולתהליך החקיקה בישראל. אני מאחל להם ביקור מוצלח. ברוכים הבאים, Welcome to the Knesset.
אפשר למחוא כפיים, כן. מגיע להם. אנשים עובדים בשבילנו.
(מחיאות כפיים)
חברי הכנסת, אנחנו פותחים את הדיון. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. אחריה – יהודה גליק, מרב בן ארי, מירב מיכאלי, איציק שמולי וכן הלאה, על פי הרשימה. אני סוגר את הרשימה. אחרוני הדוברים שנרשמו הם מוסי רז ואילן גילאון.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, האמת היא שהייתי מתייחסת לגופו של עניין, כי נדמה לי שבליכוד דווקא התחיל איזה קמפיין חדש נגד שר פנים לשעבר, שאולי חוזר ואולי מאיים פה על איזה כמה טוענים לכתר, אז החליטו לסגור את חולות בזמן שאין דבר כזה הרי לגרש אנשים שהם נמצאים תחת צו הגנה קולקטיבי והם לא בני גירוש, וגם אין דבר כזה לכלוא ללא הגבלת זמן בלי משפט, סתם ככה, אנשים. הדבר הזה הוא קשקוש, ואפילו שר לביטחון פנים, שיזם את הגאונות הזאת, אמר: טוב, נראה, אם לא שלושה חודשים, אז עוד שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים. זה הכול כלום ושום דבר, ואתם יודעים את זה.
אבל יש לי משהו אחר להגיד, לאור חצי השעה האחרונה, לצד הזה: המחנה הציוני, מה קרה לכם? אתם מחנה ציוני או המחנה המגרש או המחנה הפופוליסטי? אתם השתגעתם? זה כבר לא טקטיקה, זה כבר לא לגייס קולות, זה כבר לא איך ננצח בחירות; זה הערכים הכי בסיסיים, זה היכולת להבדיל בין טוב לרע, זה היכולת לעמוד מול החלטה מוסרית ולהגיד: אנחנו בוחרים בטוב על פני הרע. זה עד כדי כך פשוט. השתגעתם? אתם עושים ישיבת סיעה, ושם אתם בוחנים מחדש את הערכים שלנו? האם נגרש בני אדם? האם נעמוד מנגד כשאנחנו, מדינת מהגרים, העם הנבחר, מתדפקים על דלתנו אנשים שבסכנת חיים ואנחנו סוגרים את הדלת כי ההמון דורש, כי אולי אנחנו חושבים שזה יביא לנו איזה קול וחצי? אנחנו השתגענו? מה ההבדל ביניכם לבין מירי רגב ואורן חזן? תסבירו לי. אין שום יכולת להפעיל טיפת מוסר, טיפת שכל בסיסי? הכול לקול צהלות ההמון, ואולי מישהו יתבלבל ויעבור בסביבה ויצביע בטעות אבי גבאי? ונניח שיעשה את זה, אז מה זה יהיה שווה? מה תהיה שווה ההצבעה הזו? מה יהיה שווה המנדט הנוסף הזה, אם בסופו של דבר אנחנו נקבל את הגרועים שבגרועים שבפופוליסטים? תכף אתם תשימו את הנשיא בכאפיה כי זה מה שהציבור רוצה, וזה מה שאתם חושבים אולי שיביא מנדטים.
תתביישו לכם. אתם לא מייצגים אותנו, וזאת לא אופוזיציה שמייצגת אותנו לפחות, אלה שלא שכחו שיש כאן גם כמה ערכים בסיסיים לפני הפוליטיקה ולפני הטקטיקה ולפני הקולות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת – חברים יקרים, אתם רוצים לעזוב את היציע? אתם רוצים לעזוב את היציע? נבקש מן הסדרנים לפנות אתכם? מה זה היה? פעם שלישית שאני מזהיר. לא, אתם יודעים מה? מספיק. תצאו בבקשה, תצאו. אני לא רוצה להפעיל את הסדרנים. נא לצאת מן היציע. כל מי שמחא, כפיים אני מבקש לצאת מן היציע.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נראה לי שזה אנשים – שיצא אולי לא בכוונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, לא, אני ביקשתי להבהיר. יודעים טוב מאוד. נא לצאת מהיציע. מי שמחא כפים, נא לצאת מהיציע.
קריאה:
תן עוד צ'אנס, חבל.
תמר זנדברג (מרצ):
הן באות לכאן כל יום שני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מצוין. שלוש פעמים הזהרתי, מספיק. זה לא קרקס.
תמר זנדברג (מרצ):
למה שלוש פעמים? אני הייתי הדוברת הראשונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כפי שהיה אומר קודמי בתפקיד, אנחנו עוד עלולים לקחת את זה ברצינות, את מחיאות הכפיים.
תמר זנדברג (מרצ):
אבל זה לא היה שלוש פעמים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שלום פעמים זה היה, והם לא חברי כנסת, טרם נבחרו. פעם שלישית אני מזהיר. מספיק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי, גברתי השרה, השרים, חבריי וחברותיי מן הקואליציה ומן האופוזיציה, המתוקים והמתוקות, ראשית לגבי החוק – קודם כול, גברתי תמר זנדברג, לא אכנס לוויכוח שלך עם המחנה הציוני - -
תמר זנדברג (מרצ):
כנס.
יהודה גליק (הליכוד):
- - אני בהחלט לא – אתם רשאים לתקוף זה את זו.
תמר זנדברג (מרצ):
- - - את הר הבית. זה מביא קולות.
יהודה גליק (הליכוד):
בעניין ההסתננות לישראל – גברתי, לא להפריע לי, תודה.
תמר זנדברג (מרצ):
אתה תעמוד בראש המשלחת.
יהודה גליק (הליכוד):
בעניין ההסתננות, אין שום ספק שחובתנו כמדינה יהודית לפתוח את שערנו. זה ערך ציוני יהודי בסיסי. אני ודאי לא שכחתי מה זה להיות יהודי, וזה ערך ציוני ויהודי לקלוט לתוכנו פליטים. לעומת זאת, מסתנני עבודה שמנצלים את טוב ליבנו ופוגעים באוכלוסייה הישראלית – אין ספק שמחובתנו להיאבק כנגד התופעה הזאת שהולכת ומחמירה. ברוך השם, הממשלה הזאת בנתה גדר ומנעה כניסת מסתננים נוספים, ואנחנו צריכים בהחלט להוציא את אלה שנמצאים פה שלא כחוק. לכן אני בוודאי תומך בחוק.
בהזדמנות זאת, אני מבקש להעלות על נס נושא שמסעיר את הציבוריות הישראלית ב-24 השעות האחרונות. מוריי ורבותיי, מותר בישראל לא להסכים זה עם זה; מותר אפילו לא להסכים עם הנשיא; מותר אפילו לחשוב שנשיא המדינה טעה. מותר לחשוב שהוא טעה בשיקול הדעת. אסור, אסור להשתלח בנשיא המדינה; אסור לעשות דה-לגיטימציה להחלטתו.
נאוה בוקר (הליכוד):
- - -
יהודה גליק (הליכוד):
אסור בשום פנים ואופן להגיד שהוא קיבל את החלטתו כדי למצוא חן, כי ברגע שאת אומרת את זה אז את פוגעת בלגיטימציה של ההחלטה שלו.
נאוה בוקר (הליכוד):
- - -
יהודה גליק (הליכוד):
מותר לך לחלוק על שיקול הדעת שלו.
נאוה בוקר (הליכוד):
זו זכותי לדבר כמו שזאת זכותך.
יהודה גליק (הליכוד):
אז מותר לי לומר מה דעתי על מה שנאמר. מותר לי לומר שברגע שאומרים שהנשיא קיבל את החלטתו כי הוא רצה למצוא חן בעיני השמאל או הימין או התקשורת, זה אומר שזה דה-לגיטימציה להחלטה.
נאוה בוקר (הליכוד):
- - -
יהודה גליק (הליכוד):
לכן אנחנו צריכים, כמנהיגי ציבור, לא לפגוע בלגיטימציה של ההחלטה של הנשיא. אפשר לא להסכים. אפשר לחשוב שהוא טעה. אין שום בעיה. אפשר להתווכח, אבל לא להשתלח. דווקא אנחנו, כמפלגת שלטון - - -
נאוה בוקר (הליכוד):
אף אחד לא השתלח.
יהודה גליק (הליכוד):
אני מבקש לא להפריע לי. נאוה, אני מבטיח, אני מעריך אותך כל כך. את כל כך יקרה לליבי, נא לא להפריע לי - - -
נאוה בוקר (הליכוד):
אין קשר. אתה מנגח ומכוון את הדברים לאגף מסוים, אנחנו יודעים את זה.
יהודה גליק (הליכוד):
אני אומר שוב, אני רוצה לגמור בזמן, אני לא אוהב אף פעם לעבור את הזמן. מוריי ורבותיי, הבה נשמור, כמפלגת שלטון, על המוסדות הממלכתיים, על השב"כ ועל הצבא ועל המפכ"ל, כן, ועל מוסד נשיאות המדינה ועל השיח התרבותי בינינו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי וחברותיי, אני ממש לפני דקה הלכתי וביקשתי לקבל את תיקון הצעת החוק הזו, מסיבה פשוטה, שרק לפני כחצי שעה בכלל הוציאו אותו מהדפוס, וזאת הגרסה השנייה או השלישית. ואני רוצה לשאול אותך, לפני שאני אדבר לעניין, כי אני טרחתי וקראתי, הספקתי. לא עכשיו, אבל קודם. אני רוצה לשאול אותך אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים שוב ושוב על מעמדה של הכנסת, על מעמדם של חברי הכנסת – איך אפשר לכבד אותנו אם אנחנו אמורים לאשר חוקים שלא קראנו אותם? אם אנחנו אמורים לאשר חוקים, שאני יכולה לומר לך שאפילו היועצים המשפטיים לא הספיקו לקרוא ולא הספיקו להנחות אותנו ולומר לנו מה דעתם?
אני חושבת שזו בושה לכנסת ופחיתות כבוד לכל אחד ואחד מחברי הכנסת שיושב כאן. ואני לא מסכנת כלום אם אני אהמר שאף אחד לא קרא את החוק ולא מכיר אותו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני עוצר את השעון על מנת להשיב לך במילים פשוטות מאוד: א. אני מסכים איתך שצריך להפסיק את התופעה של פטור מחובת הנחה; ב. היום בישיבת נשיאות הכנסת – יש גם ליש עתיד את מאיר כהן מטעמכם, וכל סיעות הבית מיוצגות בנשיאות הכנסת עכשיו – פניתי למשנה למזכיר הממשלה, ביקשתי ממנו לעשות בדק בית בין כל משרדי הממשלה, ואם יש להם דברים דחופים – יש לי תחושה שלקראת 31 בדצמבר התופעה הזו תלך ותגבר – להביא אותם עכשיו ולא לבקש פטורים מחובת הנחה. אז אני מאוד מקווה שזה יקרה. גם חברי ועדת הכנסת צריכים להפעיל שיקול דעת בנושא הזה.
אני קראתי את הצעת החוק, אבל את צודקת, אני קראתי את הצעת החוק בוועדת ההסכמות בבוקר, יחד עם נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ואני לא בטוח שתמיד יש הצדקה למציאות הזאת. המוסד של פטור מחובת הנחה נועד למקרי חירום. סליחה שהתערבתי בדברייך, נא להמשיך.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מאוד מאוד מעריכה את תשובתך ומקווה מאוד שאכן כך זה ייעשה. אבל דווקא לאור תשובתך אני קוראת שלא להצביע עבור הצעת החוק הזו היום. להמתין שבוע, שום דבר לא יקרה. אם אנחנו מדברים על הוראות השעה, הרי הן עומדות לפוג ב-16 בדצמבר, זה בערך עוד חודש. גם אם בעוד שבוע נביא את זה, עדיין יספיק – יהיה סיפק בידינו ובידי הממשלה ובידי כל הגורמים להאריך את הוראת השעה לפני שהיא תפוג.
אבל פטור בלא כלום, בכל זאת לא. אני בהחלט רוצה לבוא ולומר שמכיוון שאני קראתי – אני לא יודעת איזו גרסה, כי אני לא יודעת אם הגרסה האחרונה היא זו שאני קראתי – אני שואלת את עצמי, בשביל מה החוק הזה? בשביל מה בכלל מביאים את החוק הזה?
אני מבינה שיש מטרה להוציא את המסתננים מתוך האזורים שבהם הם נמצאים, וגם אני בעד. אני באמת חושבת שלא יכול להיות ששלוש שכונות בלבד בדרום תל אביב תסבולנה 40,000 אנשים שהם בעצמם נמצאים במצוקה. גם ה-40,000 וגם אלה שקולטים אותם. זה לא דבר נורמלי, זה לא דבר צודק, זה לא דבר נכון, וצריך למצוא לזה תשובה. ודרך אגב, בית המשפט הגבוה לצדק בא ונתן פתרון. הוא בא ואמר: בואו נפזר אותם, בואו נגרום לכך שהם לא יהיו רק בדרום תל אביב. מובן שיש – זה דבר שבעיני ברור ומובן מאליו, שממשלת ישראל צריכה להתגייס כדי לשקם את דרום תל אביב.
דרך אגב, באורח פלא, בתוך הצעת החוק הזו, מדברים על פיזור גיאוגרפי. אף אחד לא ראה את זה כי זה מתחבא לו; לא אומרים הגדרה מה זה פיזור גיאוגרפי, מה זה אזור גיאוגרפי, אבל מי שבאמת קרא את הצעת החוק הזו מבין שיהיו תנאים לאותם מסתננים, באשרה שמחלקים להם מטעם משרד הפנים, שהם יהיו צריכים להיות באזור גיאוגרפי מסוים. וזה טוב, זה יופי, וזה בהתאם להחלטת בית המשפט.
אבל חוץ מזה, אולי מישהו יבוא ויסביר לי איך ייקחו אנשים שלא מוכנים לעלות למטוס ולא מוכנים לנסוע לרואנדה או לכל מדינה שלישית, איך יכריחו אותם לעלות על מטוס?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים.
יעל גרמן (יש עתיד):
איך יעשו זאת, ואיך אנחנו ניראה? אז הצעת החוק הזו, אם היא באה באמת להכשיר את הוצאתם בכוח של אותם מסתננים, זוהי הצעה לא צודקת, לא נכונה, לא מוסרית, שפעם נוספת פשוט תשחיר את דמותנו ותדמיתנו בעיני העולם. לדעתי גם לא ניתן יהיה לעשות את זה – אני לא מאמינה ששר הפנים יהיה מוכן לאזוק אנשים ולסחוב אותם על המסלול כדי להעלות אותם למטוס.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
ואם הכוונה לפזר, אני בעד. אבל בואו, שיכתבו את זה במפורש ובאילו תנאים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, יש לי בקשה אחת מהממשלה הזאת: תפסיקו לספר לאנשים סיפורים. תפסיקו למכור לאנשים סיסמאות ללא כיסוי. מספיק עם סיסמאות, תתחילו עם פתרונות. כמה פעמים אנחנו כבר שומעים את הסיפור הזה: הנה, הנה, הנה אנחנו הולכים לגרש את כל מבקשי המקלט מדרום תל אביב?
אני לא מאמין שאתם הולכים להעלות על מטוסים 40,000 איש – נשים, ילדים, מבוגרים, זקנים. אני לא רואה את זה קורה כל כך מהר, אבל בינתיים אתם ממשיכים לספר לתושבי דרום תל-אביב סיפורים, כמו שסיפרתם בסיבוב הקודם את הסיפורים על מתקן הפלא בחולות; אותו מחנה מעצר גדול, שלתוכו אתם תרכזו את כל מבקשי המקלט. שמענו. בחולות האלה אתם, ממשלת נתניהו, קברתם 1.5 מיליארד שקל. 1.5 מיליארד שקל. 300 מיליון בהקמה והיתר בתפעול, מההקמה ועד היום. 1.5 מיליארד שקל, שאפשר היה לתת לדרום תל אביב כדי לפתור את הבעיות הקשות שיש שם.
במקום הסיסמאות שלכם הגיע הזמן לתת את הפתרון היחיד האפשרי, שהוא גם הפתרון האנושי: לבדוק את הבקשות אחת לאחת, לראות מי ממבקשי המקלט הוא באמת פליט, להבין שהאנשים שאי-אפשר לגרש – צריך להתייחס אליהם כבני אדם: לתת להם פתרונות של בריאות, של רווחה; לפזר אותם בארץ, שלא יהיו כולם מרוכזים בשכונות הכי מוחלשות של תל אביב. וכן, לתת להם גם אפשרות לעבוד בצורה חוקית ובכבוד, כל עוד הם נמצאים כאן.
אדוני היושב-ראש, אני שמעתי מאוד מאוד בצער על מה שקרה בסיעת העבודה היום, ואני רוצה לומר לעמיתיי ממפלגת העבודה – קוראים לזה היום המחנה הציוני – שמסתבר שהמנהיג שלהם פשוט שכח מה זה להיות יהודי. הוא שכח מה זה להיות יהודי. הוא שכח שיהודים היו אלה – שלאורך המאה ה-20 היינו בעצמנו מבקשי מקלט ופליטים; הוא שכח שאנחנו היינו אלה שבאנו בטענה, ובצדק, לאותן מדינות שסגרו בפנינו את השערים ולא התייחסו לעובדה שברחנו ממקומות שבהם היינו במצוקה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה אל תטיף.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אז גבאי שכח מה זה להיות יהודי, וגבאי גם שכח שבמסורת היהודית הציווי שמופיע הרבה פעמים בתורה זה: ואהבת את הגר. גם את זה הוא שכח. גם את זה הוא שכח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה עם עניי עירך קודמים?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל לא רק את זה הוא שכח. אני יודע שכשגבאי מדבר על לזכור להיות יהודי הוא מדבר על לזכור להיות יהודי נאמן לתורה, למצוות ולתלמוד. אפילו את התלמוד גבאי שכח, כי בתלמוד, אדוני היושב-ראש, במסכת ברכות, יש את האמירה המאוד-מאוד חכמה: כל שהוא כביצה, ביצה טובה ממנו. בתרגום לעברית: אדון גבאי, אם תתחפש לימין קיצוני, תאמין לי – אנשים יעדיפו את המקור וישאירו אותך בתור תחפושת ריקה מתוכן, אבל גם לגמרי לגמרי לא פופולרית.
אורן אסף חזן (הליכוד):
דב, אולי תעזוב את גבאי, ובמקום לעזור לשונאים שלנו, תעזור לבני עמך? אולי, מה אתה אומר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת דב חנין, תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, תורך, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
חברתי המוערכת חברת הכנסת יעל גרמן אמרה: איך ניראה בעולם? ואני עונה לך, גברתי – ואני כבוד רב, רק כבוד רב אני רוחש לך – זה לא בעיה איך ניראה בעולם; איך אחיי היהודים יכולים להתבונן במראה? איך העם היהודי, ששהה אלפיים שנות בגולה, נרדף, בהיסטוריה מדממת – מזכיר לכם, 1492, אינקוויזיציה – איך אתם יכולים להשליך אותם לכלבים, לעזאזל? העם היהודי החמלתי, איך הוא יכול לנטוש מוסרית את הפליטים האלה? העולם קולט פליטים.
ענת ברקו (הליכוד):
הם לא פליטים. הם לא פליטים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אנגלה מרקל, רגע לפני הבחירות, כאשר היא מעמידה את גורלה על כפות המאזניים, לא נטשה את הערך של חבירה ערכית לבני אדם שמחפשים את הישרדותם ואת קיומם על הפלנטה הזו.
נורית קורן (הליכוד):
- - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת קורן, נא לא להפריע.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני קורא לכם להתעשת, לחזור למקורות, ולא להשליך אותם. מדובר ב-40,000 פליטים שאפשר לבזר – לא לפזר – לבזר אותם בארץ. זו ארץ שעדיין יש בה, במקומות מסוימים, שממה.
נורית קורן (הליכוד):
- - -
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אפשר להפריח את השממה תוך כדי אי-ויתור על המוסר.
נורית קורן (הליכוד):
איזו שממה?
ענת ברקו (הליכוד):
הם לא רוצים. הם באו מהשממה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
נורית קורן, את יודעת שאני מעריך אותך מאוד.
נורית קורן (הליכוד):
גם אני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
קריאות הביניים משבשות את חוט המחשבה שלי.
מפלגת המחנה הציוני, או איך שתרצו, מפלגת העבודה, היא מפלגה פלורליסטית, ואני עונה לדב חנין ידידי, ויש קולות שוודאי אינם ששים לוותר על הערכים האמיתיים שבהם העם היהודי צריך לכבד אנשים שנמצאים במצוקה. לכן אני קורא מכאן לכולם להתעשת, להתיישר ולחזור למקורות.
אני מנצל את 30 השניות שנותרו לי כדי לומר, בנושא אחר לגמרי: די להשתלחויות הממיתות, הקטלניות של שרים בממשלתו של בנימין נתניהו נגד מוסד הנשיאות. תנו לנשיא המדינה, שהוא עמוד האש הערכי במדינה הזו, לנהל את חיי המדינה תוך כדי אי-ויתור על מוסר. נשיא המדינה רובי ריבלין אינו זקוק להגנתי, רחמנא ליצלן – אבל אני מנצל את מעמדי ואת המיקרופון הזה שניתן לי כדי לומר לכם: אתם משתלחים ומזכירים לנו ימים אפלים בהיסטוריה המאוד-מודרניסטית של מדינת ישראל, כאשר ההסתה גררה רצח של ראש ממשלה. אנא, הניחו את ידיכם מצווארו של נשיא המדינה, שעושה את עבודתו נאמנה.
(היו"ר טלי פלוסקוב, 16:57)
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, סדר-היום שלנו זה השבת במדינת היהודים. גברתי היושבת-ראש, בעולם כולו אין שומרים שבת, כי לא מצווים על שמירת שבת, ואין יום שהתנועה נעצרת בו. ולמרות זאת מתבצעות עבודות שדרוג ותחזוקה, תוך כדי שהתנועה זורמת, וסדר-היום של הנוסעים ועוברי הדרך ממשיך כשגרה. ואם בעולם כך, אין סיבה שכאן, בארץ ישראל, במדינת היהודים, לא יפעלו באותה מתכונת ויבצעו את העבודות הנדרשות תוך כדי תנועה, בימי חול.
כביש מס' 38 פלוס כביש 1 מבית שמש לירושלים דרך שער הגיא הוכיח שאין צורך לחלל את השבת, ואפשר לנצל את הטכנולוגיה ההופכת לילה ליום, כפי שבוצע בכבישים האלה. הכבישים האלה בוצעו בלי חילול שבת, וכל העבודה הייתה בשעות הלילה.
שמירת השבת היא ערך עליון. אנו שותפים לקואליציה שקבעה כי לא תהיה פגיעה בסטטוס-קוו הדתי, וכי השבת תישמר על ידי משרדי הממשלה ושלוחותיהם. אין מדובר כאן בפיקוח נפש, ואין נשקפת סכנה לציבור. עבודות השדרוג תתבצענה בימות החול, כפי שמקובל בעולם כולו, שבו אין יום שנשמרת קדושתו, והתנועה זורמת 7 כפול 24 שעות.
ביצוע עבודות בשבת פוגע בציבור רחב מאוד בארץ ובעולם, ששמירת השבת קדושה לליבו וחילולה מכאיב לו ופוגע בו. אני בא עכשיו מישיבת סיעה בראשותי והתקיים דיון מעמיק בנושא. אתם יודעים שביום רביעי תתקיים, בעזרת השם, ישיבה עם ראש הממשלה והנוגעים בדבר, ואנו דורשים חד-משמעית לתקן את חוקי השבת ולחזור לסטטוס-קוו, ובזכות השבת ניוושע בכל הברכות האמורות בתורה המושפעות על ידי שבת קודש. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, סוגיית המסתננים ידועה לכול, דיברו על זה הרבה, נכתב על זה משני צידי המתרס. יש בסוגיה הזאת שני חלקים שאיתם התושבים במדינת ישראל – ולצערנו דווקא התושבים מדרום תל אביב – מתעסקים עם זה יותר ויותר. אחד זה עצירת כניסתם של אותם פליטים לישראל, שברוך השם, נפתרה לחלוטין. הבעיה הקשה יותר היא הבעיה המקבילה, היא הבעיה של אותם אלפי מסתננים שחיסלו את חייהם השקטים, שהיו במשך שנים, של אותם תושבים יהודים ולאו דווקא יהודים שגרים בדרום תל אביב ובעוד מקומות, בדרום.
אני עצמי הייתי בדרום בסיור יחד עם תושבים, חייהם נהפכו – אינם חיים. מי שרוצה למכור שם את הדירה, אין קונים. אנשים עזבו את הבתים, בתי הכנסת שם נסגרו, חייהם הפכו – אינם חיים. החלק השני זה נושא התעסוקה. אנשים בתל אביב, בעלי העסקים, מעסיקים אנשים שלא בחוק. עד עכשיו משלמים להם פחות מליהודים תושבי המקום. מה שקורה הוא שאנשים שבמשך שנים עבדו בבתי מלון ובעוד מקומות בתל אביב מצאו את עצמם בבית בגיל 50, ואנחנו יודעים מה זה למצוא עבודה בגיל 50. אני חושב שזעקתם של אותם תושבים הדהדה רבות כאן, בוועדות השונות של הכנסת, ולצערנו הרב אנחנו רואים נציגים מהאופוזיציה שמסתכלים על החוק הזה כעל עוד חוק קואליציוני; לא יודעים להסתכל בעיניים של אותם תושבים שזועקים אלינו ואומרים: תצילו את הבתים שלנו.
אני חושב שזה המקום לשבח את הפעילות המסיבית של שר הפנים, שלקח את התפקיד הזה שאנשים לא היו רוצים לקחת – לנגוע בסוגיה כל כך לוהטת, תפוח אדמה כל כך לוהט – דבר שיכול להחזיר קצת את השקט לאותם תושבים. אני קורא בוודאי גם לאופוזיציה ולקואליציה לגלות אחריות, להתעלות מעל שיקולים של קואליציה ואופוזיציה ולתמוך בחוק הזה של שר הפנים, על מנת שניתן קצת שקט לאותם תושבים שזועקים ומסתכלים אלינו היום מי איתם ומי נגדם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל ברקו.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה, כבוד סגנית היושב-ראש. אני לא מתכוונת לפנות אליכם בטיעוני מוסר וערכים כי מזמן איבדתם את זה. אני רוצה לפנות אליכם בטיעונים הגיוניים; לנסות, לפחות, בטיעונים הגיוניים.
חוקקתם חוק. אני כבר בכנסת השנייה שלי. אני מתנגדת כבר פעם רביעית לחוק ההסתננות. יעל גרמן, זה חוק שעולה פעם רביעית, לא שלישית. שלוש פעמים כבר בוטל. הרביעי כבר עלה בתחילת הקדנציה הזאת.
יעל גרמן (יש עתיד):
זה החוק הזה - - -
מיכל רוזין (מרצ):
מיליארד שקלים, מיליארד שקלים הוצאתם על מתקן חולות. אמרנו לכם: הוא מיותר; אמרנו לכם, מעבר לזה, שהוא לא מוסרי, מעבר לכך שכולאים אנשים בלא עוול בכפם, כל מה שהם רצו זה למצוא עתיד טוב יותר. אמרנו את הכול, שום דבר לא עבד. מיליארד שקלים הוצאתם, תחת המשרד לביטחון פנים, הקמתם כלא, הושבתם שם אנשים למשך שנה ואז הם חזרו לרחובות. למה? כי אין להם לאן ללכת.
ועכשיו אתם באים עם הסכם חשאי עם מדינה שלישית, רואנדה, שאפשר לגרש – לא מרצון אלא בכפייה; הסכם חשאי שקניתם אותו בכסף, שקניתם אותו בנשק, שקניתם אותו בדרך לא מוסרית, לא ישרה, לא נקייה. מוסדות האו"ם בעולם אומרים שהם לא יודעים מה כולל ההסדר הזה, זה עומד בסתירה לכל אמנת הפליטים וכל ההתחייבויות הבין-לאומיות שלנו – במקום למצוא ל-35,000 מבקשי מקלט מאפריקה פתרונות ראויים פה, בחברה הישראלית, עד שהם יוכלו לחזור לארצותיהם.
בשנה האחרונה נכנסו 16,000 אוקראינים – יושב פה סגן שר הפנים: 16,000 אוקראינים. אותם אתם לא שמים במתקן חולות, אותם אתם לא מגרשים לאוקראינה, לא צריך אפילו מדינה שלישית. יש פה גזענות לשמה, צריך לשים את זה על השולחן, כל הגלגולים של הצעות החוק, ועכשיו גם ההסכם עם רואנדה, מוכיחים רק דבר אחד: יש פה גזענות לצבע, יש פה גזענות למוצא, אתם מגרשים אותם כי לא נאה לכם שהם יהיו בקרבנו. אנחנו חוטאים לא רק לערכים האוניברסליים, אנחנו חוטאים לערכי היהדות. ואבי גבאי, ששכח מה זה להיות יהודי, לא יודע מה זה להיות פליט בעולם ולחפש מקום לחיות בו, אחרי שאברהם אבינו ירד למצרים כדי להתקיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - -
מיכל רוזין (מרצ):
אז מי ששכח להיות יהודי זה לא אנחנו השמאלנים, זה אבי גבאי שמנסה להיות פייק ביבי, ולא יצליח בכך מכיוון שפייק אף פעם לא עובד. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, טוב, אנחנו קודם כול לא נדבר על פליטים כי אף אחד לא הגדיר אותם כפליטים. כידוע לכם, אין לנו גבול עם אפריקה, והם הגיעו אלינו כשהם עברו מדינת תווך, כך שפליטות – לפי ההגדרה זה לא ממש פליטות.
יעל גרמן (יש עתיד):
למה לא - - -
ענת ברקו (הליכוד):
אבל מה שקרה בדרך, ובאמת ליבי עם העם, כי הם עברו הרבה מאוד תלאות בדרך, והם נוצלו והם נרדפו; אבל מה שקרה בדרך, הם היו צריכים לעבור את התווך של חצי האי סיני, וכידוע לכם חצי האי סיני נשלט על ידי כוחות ג'יהאד עולמי, על ידי מחוז דאעש בסיני, ולכן אין ספק בכלל שיש שם גם גרעינים של טרור – גרעינים רדומים בחלקם, את חלקם אנחנו רואים גם במסגדים בתוך כפרים ערביים, שהם בהחלט אסלאמיסטים אדוקים ביותר - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז תשאירי אותם - - -
ענת ברקו (הליכוד):
- - והפצצה הזאת מחכה להתפוצץ, עיסאווי, מחכה להתפוצץ.
אז בואו נראה מי יש לנו שם. יש לנו את האריתראים, שברחו כי הם לא רצו להתגייס או כי מגייסים אותם לכל החיים. אז אנחנו הפכנו להיות מדינה קולטת עריקים בכלל. זה התפקיד שלנו בחיים, לקלוט עריקים? מי שלא רוצה להתגייס, קדימה, ניתן לו הגנה קבוצתית. בשווייץ למדו את הפטנט הזה, אני כבר נתתי לשרת המשפטים כזה חומר משווייץ שמדבר על זה שצריך, אדוני סגן השר, להסיר את ההגנה הקבוצתית מהאריתראים. זה יאפשר להוציא את כולם, עד האחרון שבהם. אנחנו לא מדינה קולטת עריקים.
הדבר הנוסף הוא שאנחנו מדברים על כך שיש לנו אזורים שלמים בדרום תל אביב ששם אנשים חוששים לצאת מהבית; ניצולי שואה שנכלאים בשעה 16:00, חוששים לרדת במדרגות; מקרים של פשיעה, של רצח, של אונס, של תקיפה של נשים. וכמובן, כמובן זה לא מדאיג את השמאל, כי אלה לא בדיוק האזורים שהם גרים בהם, לשם הם לא מגיעים. ראינו מה היה כשהגיעו אנשים לאזורי מחיה אחרים. אז בשם ההומניזם הם ידעו לגרש אותם יפה מאוד. אף אחד לא רצה שיחכו ליד בתי הספר שלו, של הילדים שלו, אנשים שהם מסתננים, או לא יודעים מה הם מחפשים שם. זה בסדר לבוא להגיש להם מרק חם באיזושהי צדקנות מוסרית כביכול, אבל לא לראות את שאר האנשים, את עניי עירך, והם באמת עניי עירי – והם קודמים. אתם יודעים מה? הם קודמים.
ולכן, את כסף הזה שיסגרו את חולות, גברתי היושבת-ראש, אנחנו נשקיע בשיקום שכונות וידידי סגן השר ז'קי לוי עוסק בתחום הזה, אנחנו נשקיע בניצולי שואה, אנחנו נמנע אנשים שמגיעים ממדינת אויב כמו סודאן – ואנחנו יודעים כמה תקיפות היו באזור הזה באמצעי לחימה שהועברו מסודאן לחמאס, והסודנים האלה אצלנו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
ענת ברקו (הליכוד):
גברתי, באמת אני רוצה לסיים את הנושא החשוב הזה.
ואנחנו נמנע את ההשתלטות, גם האסלמיסטית הזו, שתהיה בכייה לדורות. עכשיו אפשר לטפל בבעיה. ראש הממשלה שלנו ב-2012 הניח את הגדר שעצרה את התופעה, את השטף הזה של המהגרים, ואנחנו רואים את המיליונים האלה שנוהרים היום לאירופה. מהגרי עבודה – הם זקוקים לעבודה, הם זקוקים לפרנסה, אבל מדינה עם אתגרים כמו שלנו לא יכולה לשאת את המשא הזה על כתפיה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
ולכן, מי שלא פליט באמת לא יישאר שם, והגיע הזמן למצוא פתרון לבעיה הזאת וטוב שנעשה כך. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, נושא סגירת מתקן חולות כחלק מפתרון בעיית המסתננים הוא פתרון סביר. אבל – וה"אבל" שלי הוא ענק באשר לכל סוגיית החוק שאנחנו מדברים עליו כאן; הוא ענק כי הטיפול בתופעת המסתננים ומבקשי המקלט עד היום, וזה שאנחנו בעצם רוצים באמצעות החוק הזה לתת לו הכשרה ולהמשיך אותו לשלוש השנים הקרובות – התהליכים עד היום הם כישלון מוחלט. כישלון מוחלט, שבין השאר הוביל לכל התופעות הנוראיות שקרו מסביב.
תראו, סוגיית המסתננים ומבקשי המקלט – ותמיד צריך לתת את ההבחנה ביניהם; אלה שני סוגים, אחרים: ישנם מסתננים שאכן צריכים לעזוב את הארץ, עצרנו אותם בגדר וזה בסדר. דרך אגב, מה שנאמר לפניי פה, והקישור הזה לטרור, אני לחלוטין לא מקבל את זה, אבל לבוא לדרום תל אביב ולראות שם את גני הילדים, למשל, את מחסני הילדים האלה. אני, כשהייתי שם שאלתי את עצמי: תגיד, יש פה בעיה, בעיה גדולה; זאת מדינת ישראל שלנו, שיכולה להרשות לעצמה להחזיק אנשים, ילדים, במצב שכזה? זה סביר שיקרה לנו, לנו, עם ישראל, שאנשים שלנו לא מזמן, לא לפני הרבה שנים, גם הם חיפשו מישהו שיעזור להם בעניין?
אז תראו, ישנם מסתננים, כמו שאמרתי, מבקשי עבודה שצריכים לעזוב את הארץ. זה בסדר. וצריך כן לעשות שהם יעזבו בצורה מכובדת, כפי, אגב, שקבע בג"ץ. ועם זה אני מוכן ללכת. אבל ישנם מבקשי מקלט, דוגמת יוצאי דארפור, ואנחנו יודעים היום, יודעים שמספרם היום במדינה הוא כ-6,000. הם אנשים שיש להם זכות למעמד פליטות. זה מקובל בכל העולם וזה גם ידוע פה. אבל מה המדיניות פה? המדיניות פה – אני אפילו לא יכול לקרוא לזה מדיניות, עד היום – האין-מדיניות קבעה, למשל, שלא נטפל ולא נדע מי פליט ולמי מגיעות הזכויות. כמדיניות קבעו לא לעשות את זה, לא לקבוע.
ולכן, מה יקרה לחוק הזה? אנחנו נקבע עכשיו חוק וכל כך הרבה אנשים, אלפים שכן מגיעה להם זכות הפליטות ייפלו תחת השיניים הגסות של החוק הזה ויעופו מכאן לכל הרוחות בצורה שפשוט נוגדת את החוק הבין-לאומי ונוגדת את המוסר הבסיסי שלי כאדם ישראלי - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
- - ואני חושב, של רבים-רבים מאיתנו כאן במדינת ישראל.
ולכן אני אומר לשר הפנים, אתה רוצה לסגור את המתקן? אתם רוצים לעשות איזושהי הסדרה של הנושא הזה? בסדר. תכניסו להסדרה הזאת גם את הטיפול שכן מגיע לאותם אנשים, לאותן משפחות, לאותם ילדים, שכן מגיע להם את הדבר הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אתם גרמתם לכאוס נוראי בתל אביב. זאת תוצאה של מדיניות רעה או אין-מדיניות. עכשיו צריך לתקן אותה, אבל לא באמצעות חוק דרקוני כזה, שעושה את מה שעושה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שלום, גברתי היושבת-ראש, חברים, אני לא רואה אפילו שרים, לא טורחים לבוא להצעת חוק כזו, כאילו זה עובר. בינתיים אין שר, אני אדבר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני אגיד לך מה, אין בעיה כי ביטן פה. השר ביטן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, השר שבדרך. אני אדבר בשני מובנים. אני לא מופתע מהחברים בליכוד ובבית היהודי. הפסקתם להפתיע אותי. אפילו חברת הכנסת בָּרקו רוצה לתת להם תארים חדשים.
ענת ברקו (הליכוד):
בֶּרקו. השם שלי חשוב שתגיד כמו שצריך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ברקו, סליחה. ברקו, ברקו. רוצה לתת להם תארים חדשים: ג'יהאדיסטים, דאעש. לא מספיק לכלוא אותם, גם לתת להם תארים.
ענת ברקו (הליכוד):
לא, אמרנו - - -
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל אין לי זמן בשבילכם, אתם לא מפתיעים אותי. אתם כבר הגעתם לתחתית.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה אוהב אותם?
עיסאווי פריג' (מרצ):
העיקרון והמוסר עוברים לידכם, אתם לא מכירים בהם.
ענת ברקו (הליכוד):
אל תלמד אותנו מוסר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני רוצה להתייחס לצד הזה. אני רוצה להתייחס למי שנחשבים שותפינו במחנה.
ענת ברקו (הליכוד):
התכוונת לרשימה המשותפת?
עיסאווי פריג' (מרצ):
יושב-ראש המחנה הציוני אבי גבאי קורא לחברי המחנה הציוני: חברים, אתם צריכים להיות ליכודניקים. זה מה שאתם צריכים להיות. אתם צריכים להיות ליכודניקים, תתחילו להתעורר. אני שואל את עצמי לרגע, האם זה יושב-ראש מפלגת העבודה, שאולי התחפש, סוס טרויאני בתוך המחנה? תהיו ליכודניקים, תסתערו על הליכוד. רק ככה מסוגלים להגיע – לאן.
ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת ממפלגת העבודה שהייתה פעם: מה אני צריך את החיקוי כשיש לי את המקור? מה אני צריך את החיקוי כשיש לי את המקור? אתם לא משאירים ערך אחד. אתם זורקים אותו ודורכים עליו. שכחתם מה אתם ומאיפה באתם? תפסיקו לשקר לעצמכם, תפסיקו לשקר לעצמכם, תפסיקו להתחפש למה שאתם לא. אתם הולכים לתהום, אתם משקרים לעצמכם.
אני, כשאמרתי סוס טרויאני, התכוונתי. ואני יודע על מה אני מדבר. אתם הולכים בזיגזגים, לאן אתם רוצים להגיע? חוק מסתננים ועכשיו אתם מקבלים החלטה לתמוך בחוק של מבקשי מקלט מגורשים. על מה אתם מדברים, על מה אתם מדברים? איזה עיקרון, איזה מוסר? ביניכם לבין העקרונות שאתם מדברים עליהם יש בין הארץ לשמיים. אין לאנשי השמאל מקום אצלכם, אתם מכרתם את כל העקרונות שלכם ואני בז לכל התהליך שעובר עליכם. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוּסי רז. מוֹסי רז, בבקשה, אדוני. עוד לא יצא לי להזמין אותך לבמה, אז אני מתנצלת. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
תודה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שוב ושוב מגיעה הצעה כזו, ודומותיה, לבית הזה, ואני חושב שהממשלה, יותר משהיא רוצה לגרש, היא רוצה לאיים בגירוש כדי שתהיה לה יכולת לקבל קולות ולקבל תמיכה. כי מה יותר פופולרי משנאה? רואה את זה הממשלה, וגם, אני רואה שיש עוד איזו מפלגה שפתאום חושבת שזה פופולרי ומצטרפת לגל הזה.
אם יגרשו – והרי לא יגרשו. הממשלה לא תעז לגרש, אין לה את האומץ לגרש – אם היא תעשה את זה, היא תהיה כמו אותו עורך דין שבא ביום הראשון לעבודתו ופתר את הבעיה שאבא שלו, עורך הדין, עבד עליה 30 שנה, וב-30 שנה מחק את כל תכליתה. הרי נגד מי הם יסיתו אם הם יגרשו? הרי אין פה מהגרי עבודה חדשים. יש חומה, יש גדר. הם לא עוברים, הרי על זה הם מתגאים, ובצדק.
איך אנחנו, כמדינה שקמה לקלוט עלייה ולקלוט מהגרים, נטפלים לקומץ? בסופו של דבר, מתוך תשעה מיליון אנשים שגרים פה, כמה עשרות אלפי אנשים. אנחנו נטפלים אליהם ובכל פעם מנסים להצר את צעדיהם, לכלוא אותם, לגרש אותם. מה זה הדבר הזה? סבא וסבתא שלי, הורי אימי, באו לארץ ב-1934. הם לא ברחו משום מקום. הבריטים כלאו אותם – מן "חולות" שכזה, בעכו ובבית לחם, כלא הנשים בבית לחם – ולאחר מכן הם גירשו אותם. זה מה שאתם רוצים לעשות. אנחנו הצאצאים של אלה שבאו לפה, חלקם הגדול בניגוד לחוק. אנחנו נגרש, אנחנו נאיים בגירוש, אנחנו ננסה להיבחר לראשות הממשלה על רקע הסתה לגירוש. תפסיקו כבר את הדבר הזה. רק ימין קיצוני בעולם מתחבר לדברים האלה. תשאירו את זה לימין הקיצוני שלנו, גם אם הוא מונה 50 מנדטים. תפסיקו כבר עם ההסתה הזו. נמאס.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. רבותיי, יסכם את הדיון סגן שר הפנים, משולם נהרי. בבקשה אדוני.
קריאה:
- - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
נורית לא הייתה באולם כשהזמנתי אותה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו פה דברים - - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה יודע שאני שומעת כאן את הוויכוחים שלך?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שמח.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל לא כדאי. לא כדאי. תודה. בבקשה אדוני.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
שמענו דברים לכאן ודברים לכאן. איך אפשר לגרש פליטים – אנשים שהיו בסכנה, באו לפה מתוך סכנה? ולא אומרים את האמת, שבעצם מדובר במסתננים. מדובר בכאלה שנכנסו שלא כחוק.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם לא בודקים את הבקשות, איך אתה יודע שהם מסתננים? אתם לא בודקים את הבקשות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתה אמרת שהגדר עלתה מיליארד וחצי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא הגדר, מתקן חולות. 300 מיליון ההקמה, 250 מיליון שקל בשנה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני רשמתי, אתה אמרת שמיליארד וחצי עלתה הגדר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא הגדר, מתקן חולות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
תאר לך שלא הייתה מדינת ישראל - - -
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מתקן חולות. מתקן חולות. מתקן חולות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
תאר לך שמדינת ישראל לא הייתה משקיעה - -
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא דיברתי על הגדר.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
- - אז לא היו 40,000. אלפים נכנסו בכל חודש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא דיברתי על הגדר, דיברתי על מתקן חולות, שההקמה שלו הייתה 300 מיליון, ומאז רבע מיליארד בכל שנה על הטיפול שלו. בסך הכול 1.5 מיליארד שקל. לא חבל על הכסף?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ואני תוהה כשאני שומע את – הקול קול יעקב – איך אפשר להתאכזר לאנשים האלה? אתם שבאתם מהגלות, נרדפתם, באתם כפליטים, איך אתם מתייחסים אליהם? חבר הכנסת זוהיר בהלול, הם לא פליטים. אנחנו מדברים על כאלה שנכנסו, כאלה - - -
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם לא בודקים את הבקשות, איך אתם יודעים?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנחנו יודעים. ויודעים - -
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לפי מה?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
- - על כאלה שהם מסתננים, מבקשי עבודה, שמשבשים את החיים של התושבים. מתי היית בתל אביב? היית בדרום תל אביב? הסתובבת שם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני בדרום תל אביב פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני גם כן הסתובבתי פעמיים בלילה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני מסתובב כל שבוע. כל שבוע אני שם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
הסתובבנו בתוך כל השכונות. ראית מה שקורה עם התושבים שם? ראית את המצוקות שלהם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
ראיתי.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנשים שנולדו שם. אנשים שהשקיעו את כל נפשם שם.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
למה אתם לא משקיעים - - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנשים שלא יכולים היום לגדל ילדים שם. לא יכולים ללכת בביטחון.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
- - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בתי כנסת נהפכו למאורות, אתה יודע מזה? על זה מקונן הנביא: "המערת פריצים הפך הבית הזה"?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל למה אתם לא משפצים את בתי הכנסת הזה? למה אתם לא מטפלים בהם? למה אתם לא משקיעים בהם?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איך אפשר לשפץ? נמצאים שם. אתה לא יכול להסתובב שם. אתה צריך ללכת לשם רק עם אבטחה. על מה אתה מדבר? תוהו ובוהו מה שקורה שם. אנשים – חייהם אינם חיים. למה הם לא הלכו לרמת אביב? למה הם לא הולכים להרצליה? למה הם לא הולכים לכל השכונות האלה?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
למה אתם לא מפזרים אותם בארץ? אתם הבאתם לשם. אתם הבאתם לשם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
למה רק בדרום תל אביב?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם הבאתם אותם לשם. למה הבאתם אותם לשם?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנחנו הבאנו אותם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן, המדינה הורידה אותם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתה עוד טוען - - -
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן - - - איך הם הגיעו לשם?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
מורידים אותם ליד - - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
התופעה הזאת היא תופעה שלילית, היא תופעה שמשבשת את כל חיי החברה בישראל. היא פוגעת בחברה, פוגעת בשוק העבודה והיא נטל משמעותי על כל המערכות: מערכות החינוך, מערכות הבריאות ומערכות הרווחה. אסור לנו לעמוד מנגד. הציבור שלנו, התושבים שלנו – אנחנו לא יכולים לעשות מצד אחד מצווה שבאה בעבירה, כאשר אנחנו באותה הזדמנות הולכים ופוגעים פגיעה אנושה באנשים שזה ביתם – שם הם נולדו, שם הם חיים ולגרש אותם. אנחנו על ידי זה מגרשים את התושבים של דרום תל אביב. אנחנו לא הולכים סתם ומגרשים, אנחנו עושים את זה בהסדרים. אני לא יודע אם יש עוד מדינה כמו מדינת ישראל, שקיבלה אותם כפי שקיבלה, ודואגת לכל הצרכים שלהם – כמו ישראל.
מיכל רוזין (מרצ):
אתה מבין מה אתה אומר? אולי תלמד את החומר? אין עוד מדינה?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני הייתי שם. אני לא יודע אם את הייתי שם. אני הייתי.
מיכל רוזין (מרצ):
לי אתה לא יכול להגיד שלא הייתי. לי אתה לא יכול להגיד שלא הייתי. אין מדינה בעולם? אני יכולה לתת לך עשר מדינות בעולם. על מה אתה מדבר? שלא מתייחסת אליהם ככה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
שמקבלים מסתננים או פליטים?
מיכל רוזין (מרצ):
- - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
לא פליטים.
מיכל רוזין (מרצ):
מיליונים. מיליונים מקבלים. על מה אתה מדבר?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מקבלים פליטים. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את כמות הפליטים - - -
מיכל רוזין (מרצ):
- - - בדקת?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בדקנו.
מיכל רוזין (מרצ):
בחמש שנים - - - ל-5,000. מה עם עוד 30,000?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, נא להירגע.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בדקנו. אנחנו מתמודדים עם זה יום-יום, עם המספרים ועם הבעיות.
מיכל רוזין (מרצ):
- - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
הבעיות החברתיות - - -
מיכל רוזין (מרצ):
- - - בעיות חברתיות – תפתרו אותן.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
נפתור אותן? איך אפשר לפתור אותן? איך?
מיכל רוזין (מרצ):
תפתרו את הבעיות החברתיות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איך אפשר כאשר מדובר במסתננים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת לא להפריע.
מיכל רוזין (מרצ):
- - -
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אפשר לפתור את הבעיה בשוהים הבלתי חוקיים עוד כשהם נכנסים בהיתר, כשהם נכנסים עם דרכונים.
מיכל רוזין (מרצ):
- - - וגיאורגים - - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כל אלה שנכנסים ולא יודעים עליהם, איך אפשר לטפל בהם?
יש פה רעש גדול. מה איתו?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, כי חברי הקואליציה מתאספים פה. רבותיי, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. אני אבקש מהסדרנים לעבור ולהרגיע את חברי הכנסת שמדברים בקול רם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני חושב – אי-אפשר, זה - - -
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר איוב קרא.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני חושב שהחוק הזה הוא הפתרון הטוב ביותר במצב הנוכחי כדי לפתור את הבעיה וכדי בסופו של דבר גם לפתור את הבעיה של המסתננים וגם את הבעיה של התושבים בדרום תל אביב.
שאלת, חברת הכנסת יעל גרמן, לשם מה החוק. החוק הקיים מדבר על שוהים בלתי חוקיים כאשר הם נכנסים עם דרכון, עם אשרה, ואז הם נשארים מעבר לזמן שאישרו להם ואז הם נהפכים לבלתי חוקיים. פה אנחנו מדברים על החמרה. היא לא מקשיבה. היא לא רוצה להקשיב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה לא כל כך חשוב. העיקר להגיד מה שאתה חושב, אבל כשסגן השר משיב, זה כבר פחות חשוב.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני אומר שהחוק הוא החמרה. כשהוא מתייחס למסתננים, הוא מכניס את המושג מסתנן – דבר שלא היה קודם.
רבותיי, החוק הזה הוא טוב, החוק הזה הוא נחוץ והחוק הזה יעשה טוב לכולם. אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה וכעת נצביע על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, בקריאה. ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53
נגד – 10
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה, נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
53 חברי כנסת בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.