הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2021482 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת מרב מיכאלי דוד ביטן ______________________________________________ פ/4851/20 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מרווח שיעורי הריבית), התשע"ח–2017 דברי הסבר חובות משקי הבית בישראל ממשיכים לתפוח בקצב מהיר. מנתונים שפרסם בנק ישראל, עולה כי במהלך הרבעון הראשון של שנת 2017 גדלה יתרת החוב של משקי הבית בכ-1.3% ועמדה בסוף חודש מרס על כ-511 מיליארדי שקלים חדשים. מדובר בגידול של כ-7.5 מיליארד שקלים חדשים, במספרים מוחלטים, שרובו (כ-6 מיליארד שקלים חדשים) מיוחס לבנקים, והיתר (1.6 מיליארד) לגופים מוסדיים. מניתוח הנתונים עולה כי האשראי הצרכני הרגיל, שלא למטרות דיור, גדל בקצב המהיר ביותר ובסוף מרס 2017 עמדה יתרת החוב של משקי הבית לבנקים בגין הלוואות שאינן לדיור על 137 מיליארד שקלים חדשים. גידול של כ-2.5%, למעלה מ-3 מיליארד שקלים חדשים, לעומת הנתון המקביל לסוף 2016 (שעמד על כ-134 מיליארד שקלים חדשים). באותו הזמן, נמשכת מגמת העלייה ברווחי הבנקים. על פי הדוחות הכספיים שפרסם בנק לאומי, הוא סיים את המחצית הראשונה של שנת 2017 עם רווח של 876 מיליון שקלים חדשים. ההכנסות מריבית ברבעון השני הסתכמו ב-2.165 מיליארד שקלים חדשים, גידול של 6.4% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. האשראי לציבור נטו בקבוצת לאומי הסתכם בסוף הרבעון השני על ב-264.5 מיליארד שקלים חדשים לעומת 261.9 מיליארד שקלים חדשים בסוף 2016 , גידול של 1%. בנטרול השפעת מטבע, הגידול הסתכם ב-2.1%. בנק הפועלים, על פי הדוחות הכספיים שפרסם, סיים את הרבעון השני של 2017 עם רווח של 812 מיליון שקלים חדשים, לעומת 767 מיליון שקלים חדשים ברבעון הקודם – עלייה של 5.9%. הכנסות הריבית (נטו) הסתכמו ב-2.223 מיליארד שקלים חדשים. נכון לסוף חודש מאי, האשראי לציבור נטו הסתכם ב-272.9 מיליארד שקלים חדשים – עלייה של 1.1% בהשוואה לרבעון הקודם ופיקדונות הציבור הסתכמו ב-340.8 מיליארד שקלים חדשים והבנק הודיע ברבעון הקודם על העלאת שיעור חלוקת הדיבידנד ל-40%, ובהתאם יחלק לבעלי המניות דיבידנד בסך של כ-325 מיליון שקלים חדשים. הגידול בהכנסות ריבית נטו נבע מגידול בנכסים נושאי ריבית, אבל בעיקר מעלייה מתונה ומתמשכת במרווחי הריבית. חלק מרכזי בפעילותם של הבנקים בכל העולם ובישראל הוא מתן אשראי, קרי הלוואה של כספים. הפעילות הזאת היא ממקורות ההכנסה והרווחים העיקריים של הבנקים. כאשר הרווחים נובעים "ממרווחי הריבית" – הפער בין הריבית שמשלמים הבנקים על הפיקדונות שמפקיד הציבור אצלם ובין הריבית הגבוהה יותר שהבנקים גובים על ההלוואות שנתנו. סך ההכנסות מריבית (בניכוי הוצאות ריבית והכנסות ריבית נטו) גדלו בשנת 2016 בשיעור של 7% לעומת השנה הקודמת והסתכמו בחמשת הבנקים בסכום של כ-26.2 מיליארד שקלים חדשים. לעומת זאת, הריבית על הפיקדון שמשלמים שני הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי נמוכה ביותר ועומדת על 0.4%- ריבית קבועה לשנה. נוסף על כך, רוב הבנקים אינם משלמים כלל ריבית על יתרת זכות בחשבונות עובר ושב. כך נוצר עיוות בפערי הריבית – הפער גדול מדי. פער זה מגדיל את רווחי הבנקים, אך גורם לציבור "ליפול" בתוך פער זה, ההולך וגדל, ולהימצא במצב קבוע של הפסד מול הבנקים. במילים אחרות, כשמסתכלים על התמונה המדאיגה של הגידול הקבוע והעקבי באשראי הצרכני מול הגידול ברווחי הבנקים מתברר כי התשובה היא שהכסף נמצא במרווחי הריבית. כך מעבירים הבנקים בעקביות את הכסף מהציבור אליהם. בסך הכל, מתן האשראי מהווה כ-60% מהמאזנים של הבנקים בישראל והיקפו על פי התחזיות אף צפוי לגדול. כמו כן, מניתוח תיקי האשראי של מערכת הבנקאות ב-5 השנים האחרונות (2011-2016) עולה כי כל הבנקים הגדילו בעשרות אחוזים את תיקי האשראי הקמעוני שלהם (לקוחות פרטיים, עסקים קטנים ומשכנתאות), שצמחו בשיעור של עד כ-70%. בעוד שבאשראי העסקי, המוענק ללווים גדולים עם הכנסות שנתיות של כ-300 מיליון שקלים חדשים לפחות, בולטת ירידה חדה, במיוחד בשני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי. הסטת אשראי של עשרות אחוזים מהעסקים הגדולים למגזר הקמעוני יוצרת מצב בו המגזר המרכזי המשלם את הרווחים הגבוהים של הבנקים הינו משקי הבית והעסקים הקטנים, אשר משלמים ריבית גבוהה על האשראי שהם נוטלים מהבנקים אבל מקבלים ריבית נמוכה מאד על הכסף שהם חוסכים או מפקידים בו. לפי הערכות, הריביות שמשלמים עסקים קטנים לבנקים הן סביב ריבית פריים (כיום 1.5% מעל ריבית בנק ישראל, שנמצאת ברמת שפל היסטורית של 0.1%) בתוספת 5%-6%. כך הבנקים מצליחים ליצור מרווחי אשראי של 3.5%-4% ולהציג רווחים נאים בגין פעילות זו, שנהפכה בשנים האחרונות לרווחית יותר ולמסוכנת פחות ממתן אשראי לעסקים גדולים, שבהם מרווחי האשראי כיום הם כ-2%. מתן אשראי לעסקים קטנים יצר לבנקים תשואות להון שנתיות של 10%-20%, והרווח השנתי המוערך בגין פעילות זו בבנק הפועלים ובנק לאומי הוא כ-300 מיליון שקלים חדשים בשנה, אולם יש המערכים זאת אף ביותר. כידוע, רמת הסיכון באשראי למשקי בית נמוכה מאד, ולמרות זאת, הבנקים מוכרים אותו לציבור משקי הבית בריבית גבוהה יותר מזו של האשראי המסוכן יותר. הגידול המהיר באשראי הצרכני מחייב נקיטת צעדים חד משמעיים לריסונו ולאיזון מצבו הכלכלי של הציבור. לאור התמשכות המגמה, ברור כי המודלים לא עובדים. התחרות לא עובדת. נדרשים כלים נוספים אשר יגנו על הציבור ויאפשרו לו לשמור על ערך כספו גם כאשר הוא חוסך או מפקיד אותו ולא יפקירו אותו לפער מרווחי ריבית גדולים כל כך. זהו, לכל הדעות, כשל שוק, ובמצב של כשל שוק אין אלא להתערב ולפקח. לפיכך, מוצע להגביל את הפער שרשאים הבנקים לייצר בין ריבית שהם גובים על אשראי ובין הריבית שהם משלמים על פיקדון או יתרת זכות. אחרי הכל, זה אותו כסף – אם יש לו ערך בצד אחד יש לו אותו ערך בצד השני. אין כל דרך להצדיק רק לקחת אותו מהציבור ולא לשלם לו אותו. מוצע כי הנגיד יקבע הוראות לעניין ההפרש המרבי בין הריבית על הלוואה שתאגיד בנקאי מסוים גובה מלקוחותיו לבין שיעור הריבית המשתלם לגבי פיקדון בנקאי שהופקד באותו תאגיד בנקאי. עוד מוצע, כי הנגיד יקבע את ההוראות לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ג בכסלו התשע"ח – 11.12.17 תיקון סעיף 8 1. בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, בסעיף 8, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) הנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, יקבע הוראות לעניין ההפרש המרבי בין הריבית על הלוואה שתאגיד בנקאי גובה מלקוחותיו ובין שיעור הריבית המשתלם לגבי פיקדון בנקאי שהתקבל באותו תאגיד בנקאי; לעניין סעיף קטן זה, "פיקדון בנקאי" – פיקדון כספי כמשמעותו בסעיף 2(א)."