הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2209262 הכנסת העשרים וחמש יוזמת: חברת הכנסת לימור סון הר מלך ______________________________________________ פ/4441/25 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הנצחת אזרחי ישראל חללי פעולות איבה), התשפ"ד–2024 דברי הסבר מידי שנה נפתחים אירועי יום הזכרון בתפילת היזכור: "יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, .... וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר." לאחר אירועי השביעי באוקטובר אנו מתקרבים לכ-5000 קרבנות אזרחיים שנרצחו בפעולות איבה, מהם כ-200 אזרחים זרים (תיירים ועובדים זרים) שנהרגו בפיגועים בארץ ובעולם. בנוסף לאלה ישנם מי שהוכרזו כנפגעי פעולות איבה לפי סעיף פסקאות (4) או (5) להגדרה "פגיעת איבה" שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970. מעשים אלה לא בוצעו עם כוונה ברורה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, פסקאות אלה נדרשו רק כדי לתת פיצוי כספי לנפגעים ולא ניתנה מחשבה להשפעה של סעיפים אלה על ההנצחה לחללי פעולות איבה. ההכרה של מדינת ישראל במי שאינם אזרחי ישראל שנהרגו בפיגועים נגד מדינת ישראל ומוסדותיה בארץ ובחוץ לארץ הם צעד אנושי ומוסרי מתחייב. הרצון לפצות כלכלית את משפחות החללים שאינם אזרחי המדינה באותו פיצוי שבו המדינה מפצה את אזרחיה נובע מצורך אנושי אוניברסלי ומוסרי ועל כך יש להתגאות. ממשלת ישראל אישרה ומבצעת בימים אלה את הקמתו של היכל ההנצחה הלאומי לחללי פעולות איבה בהר הרצל, שישמש מרכז מבקרים והנצחה שתביא את סיפורו של האתוס הישראלי מאז חזרת היהודים להתיישב בארץ ישראל, סיפור של אתוס של הישרדות של עם וחזרתו לארצו ומלחמתו על זכותו לחיות בשלווה כאחד העמים בארצו. לכן כשמגיעים לנושא ההנצחה, מעבר להטבות הכספיות שניתנות עבור הנצחה במישור האישי, יש לבדוק מה מטרת ההנצחה בהקשר של האתוס הישראלי של עם ישראל ומאבקו על זכותו לבנות את חייו בארץ ישראל. יש לשקול את הזיכרון הקולקטיבי הישראלי ואת משמעותו. הנצחה במדינת ישראל חייבת להתייחס רק לאזרחי במדינה למען הזיכרון הקולקטיבי ובאתוס הלאומי. הנצחה לכל מי שאינו אזרח ישראלי יכולה להתבצע במסגרת אחרת בצורה אחרת ומיקום אחר. יום הזיכרון ומקומות ההנצחה הרשמיים, הממשיים והווירטואליים, שהם היכל ההנצחה בהר הרצל ועד להקמתו – אנדרטה בהר הרצל, דף "לעד" באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, ספר יזכור שמפיק המוסד לביטוח לאומי והקרנת שמות החללים בערוצי הטלוויזיה של תאגיד השידור הציבורי במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הם המקום בו מתקיים המפגש הישראלי בין השכול לפוליטיקה, בין ההנצחה לתרבות ובין הזיכרון לעיצוב דעת הקהל וגיבושן של עמדות חברתיות. יש לבדוק פרקטיקות של הנצחה וזיכרון והשפעתן על אזרחי מדינת ישראל בהקשר של תרבות אך גם בהקשר של כבוד לאומי ויכולת עמידה לאומית מול מאבקים שעוד נכונו למדינת ישראל, בין אם מצפון או מדרום. לאומיות, שכול וזיכרון כרוכים אלה באלה ויש לבדוק את השפעתן בפרקטיקות הנהוגות במדינה ואשר משתנות עם חלוף השנים בעקבות שינוי הנסיבות של המאבק הלאומי של מדינת ישראל, מעבר המלחמה מהחזית לעורף ושינוי כובד משקל הספיגה מהצבא לאזרחים. פרופ' מעוז עזריהו במאמרו "ההיסטוריה של ההנצחה" (https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/8/28.pdf)) כותב בין היתר: "ניתן לטעון שיצירת תרבות זיכרון שהיא עברית, מקומית וילידית במובהק היא בין ההישגים החשובים ביותר של עיצוב התרבות הציונית. הציווי 'זכור' הוא מוטיב מרכזי של התרבות היהודית." מטרת הצעת החוק מתמצית בקטע הבא מתוך אותו מאמר של פרופ' עזריהו: "כל אנדרטה מספרת סיפור שאותו קבעו בוניה. אולם לכל אנדרטה יש סיפור נוסף, הוא סיפור הקמתה ושילובה במארג הזיכרון שכבר קיים בנוף. זהו סיפור על הצרכים שהאנדרטה הייתה ביטוי להם, על הקונפליקטים שליוו את מימוש פרויקט ההנצחה ועל יחסי הגומלין בין מזמיני האנדרטה למעצביה. אמנם סיפור זה אינו הירואי, אך יש בו עניין רב בגלל מה שהוא מגלה על הדינמיקה החברתית תרבותית שהאנדרטה היא הביטוי שלה. כדי להבין אנדרטה יש לשאול אפוא כמה שאלות פשוטות ביותר: איזה סיפור היא נועדה לספר? כיצד היא אמורה לספר אותו? מי רצה לספר את הסיפור ולמי רצה לספר אותו? וכמובן, כיצד האנדרטה, לאחר שנבנתה, מתפקדת במכלול הטקסי והסמלי של חיי הקהילה שאמורה לזכור." לשאלות אלה – איזו הנצחה ואת מי רוצים להנציח כחלק מהאתוס הישראלי במדינת ישראל, מתייחס פרופ' מעוז עזריהו במאמרו "מקומה של תרבות הזיכרון בעיצוב זהות קולקטיבית" (בספר "הנצחה וזיכרון: בין הפרטי ללאומי" הוצאת משרד הביטחון (2022)): "זיכרון קולקטיבי חייב להיות מובדל באופן ברור מזיכרון אינדיבידואלי. כשאנחנו מדברים, במקרה של הנצחת הנופלים וזיכרון הנופלים, אנחנו מדברים על תערובת, נפיצה לפעמים, בין זיכרון אישי, זיכרון משפחתי, זיכרון של חברים, זיכרון לאומי, זיכרון קהילתי וזיכרון עירוני.....". הצעת חוק זו נועדה להסדיר את משמעות הזיכרון הקולקטיבי ולנטרל חלק מהנפיצות הקיימת בו היום, על ידי מיקוד ההנצחה הממלכתית באזרחי ישראל. לאורך שבעים שנות המדינה ניתן לומר כי ההנצחה התנהלה מעצמה והדינמיקה הציבורית באה "מלמטה" וקבעה מה, איך ואיפה להנציח. כעת יש להתערב ולהסדיר את נושא ההנצחה של חללי פעולות איבה לא רק למען העבר וכבוד הנופלים שנהרגו עד היום אלא גם ובעיקר למען העתיד. לפיכך מוצע לקבוע כי ההנצחה הממלכתית באמצעי ההנצחה הרשמיים תכלול רק את אזרחי המדינה. מכיוון שיש רבים הסבורים שיש להנציח גם זרים דוגמת דיפלומטים המשרתים בישראל, תיירים או פועלים זרים העובדים בישראל ובמיוחד בקווי עימות, לפיכך מוצע, בלי לגרוע מההטבה הכספית המגיעה ממילא בעד ההנצחה האינדיבידואלית, להסמיך את השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע דרכי הנצחה אחרות שיהיו מיועדות לנפגעים כאמור כדוגמת הקמת אתר הנצחה לזרים שנרצחו בטרור בישראל. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ז באדר ב' התשפ"ד (26.03.2024) הוספת סעיף 7ו 1. בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, אחרי סעיף 7ה יבוא: "זכאות להנצחה "זכאות להנצחה "זכאות להנצחה 7ו. (א) באמצעי ההנצחה הרשמיים יונצח מי שנתקיימו בו כל אלה: (א) באמצעי ההנצחה הרשמיים יונצח מי שנתקיימו בו כל אלה: (1) בעת פטירתו היה אזרח ישראלי או שקיבל או היה זכאי לקבל, אשרת עולה לפי חוק השבות, התש"י–1950; (2) הוא נפטר כתוצאה מפגיעת איבה לפי פסקה (1) להגדרה "פגיעת איבה" שנעשתה מתוך כוונה ברורה לפגוע במדינת ישראל, או מפגיעת איבה לפי פסקה (2) או (3) להגדרה האמורה. (ב) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע דרכי הנצחה שאינן כאמור בסעיף קטן (א) עבור הנצחת מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה ואינו אזרח ישראלי, או מי שנפטר כתוצאה מפגיעה איבה לפי פסקה (4) או (5) להגדרה "פגיעת איבה". (ב) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע דרכי הנצחה שאינן כאמור בסעיף קטן (א) עבור הנצחת מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה ואינו אזרח ישראלי, או מי שנפטר כתוצאה מפגיעה איבה לפי פסקה (4) או (5) להגדרה "פגיעת איבה". (ג) בסעיף זה, "אמצעי ההנצחה הרשמיים" – כל אחד מאלה: (ג) בסעיף זה, "אמצעי ההנצחה הרשמיים" – כל אחד מאלה: (1) היכל ההנצחה לזכר חללי פעולות האיבה בהר הרצל בירושלים, ועד להקמתו – האנדרטה בהר הרצל בירושלים; (2) דף "לעד" באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי; (3) ספר יזכור שמפיק המוסד לביטוח לאומי; (4) הקרנת שמות החללים בערוצי הטלוויזיה של תאגיד השידור הציבורי ביום הזיכרון כמשמעותו בחוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג–1963."