חומר רקע

1 ירושת זכות שימוש ובעלות בפריטים דיגיטליים על פי המשפט העברי נייר עמדה מטעם מכון "משפטי ארץ" עבור ועדת חוק ומשפט בכנסת בעניין הצעת חוק הירושה (תיקון- הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד- 2024 עו"ד וטוען רבני אברהם קלמנזון המסמך אינו משקף בהכרח את עמדת המכון תקציר והמלצות 1. הצעת החוק המונחת על שולחן הוועדה מבקשת לאפשר לאדם להוריש את זכויותיו ,בפריטים דיגיטליים שונים באמצעות צוואה ולמעשה להתחיל ב הסדרת הנעשה בפריטים דיגיטליים שונים לאחר פטירת בעליהם. 2. היועמ"ש מבקש מחברי הוועדה לשקול את הצורך בקביעת ברירת מחדל בנושא זה. מתוך ,עמידה על חשיבות ההליכה אחר רצונו המשוער של המת הציע היועמ"ש להשאיר את ההכרעה בנושא בידי בעלי הפלטפורמות הדיגיטליות השונות בהתאם ל הסכמי השימוש עליהם ח תמו המשתמשים . 3. בדומה למשפט הישראלי אף המשפט העברי העניק חשיבות רבה למילוי רצון המת באשר נל עשה בירושתו. ברם, עקרונות המשפט העברי אף מייחסים חשיבות רבה לעקרון ההמשכיות המשפחתית והלאומית. באיזון בין העקרונות השונים קובע המשפט העברי שסטייה מדיני הירושה יכולה להתבצע רק באמצעות עמידה בכלליה הצורניים והמהותיים של הצוואה. בהתאם לכך, ככל ויש לראות בפריט ים הדיגיטליים הנידונים נכסים ברי .ירושה, הרי שאין די בהסכמי שימוש שונים בכדי לגבור על זכות היורשים 4. להבנתנו זו היא אף העמדה המקובלת של המשפט הישראלי והצעת היועמ"ש חורגת .למעשה מעקרון זה 5. ניתן לראות בפריטים דיגיטליים נכסים ממשיים הניתנים לקניין והורשה גם על פי המשפט העברי. זאת במיוחד כאשר מדובר בפריטים דיגיטליים בעלי אופי קנייני ומסחרי מובהק . על כן יש לקבוע כי על דרך הכלל י פר טים אלו יעברו לידי היורשים, ו רק באמצעות צוואה ניתן לסטות מכך . 6. בכל הנוגע ל פריטים דיגיטליים ,בעלי אופי אישי וזהותי יותר מקורות המשפט העברי מלמדים כי ייתכן וניתן למנוע מהיורשים את זכות השימוש והבעלות בהם אף ב הסת מך על גילוי י רצון שונים של המוריש , ו אם כן גם בידי הסכמי ה שימוש עליהם חתם המוריש לעשות כן. 7. אמנם לאור מורכבות הרבה שבהתחקות אחר רצון המוריש ולנוכח האופי החפוז והארעי של הסכמי השימוש בפלטפורמות הדיגיטליות השונות , ומתוך עמידה על חשיבות עקרון ההמשכיות שבלב דיני הירושה שבמשפט העברי , ו כן לאור החשיבות הרגשית עמוקה 2 שפעמים ובני משפחתו של הנפטר החפצים ייחסו למידע הגלום ב ,פריטים דיגיטליים אלו נמליץ לאפשר לבית המשפט לגבור על הוראות ההסכמים באמצעות צו . 8. מקורות המשפט העברי מורים על כך שזכות הבעלות של היורשים בנכסי מורישם אינה .בלתי מוגבלת. חלה עליהם חובה מוגברת לשמור על שמו הטוב של מורישם ועל פרטיותו בנוסף, כאשר זכות הבעלות והשימוש תסב נזק כלכלי לצד ג', לפרטיותו או לאינטרס ציבורי .אחר, ניתן להגביל את זכותם בהתאם לכך, ומתוך תשומת לב לטיב והיקף המידע שהפריטים הדיגיטליים של הנפטר יכולים להכיל, מומלץ להבהיר שבין הרשאים להתנגד להענקת צו ירושה מתוקף סעיף67 לחוק הירושה, ייכל ל כל אדם או גוף ציבורי שעלול להינזק כתוצאה מהורשת פריטים דיגיטליים . 9. בנוסף נמליץ שבכל הנוגע לפריטים דיגיטליים הקשורים לזהותו של הנפטר, יובהר כי קבלת גישה ובעלות,למידע הגלום בהם אינם מהווים אישור לעשות שימוש בזהות הדיגיטלית של המוריש. מבוא הצעת החוק שעל שולחן הוועדה מבקשת להסדיר היבטים הנוגעים לשימוש ו ה בעלות בפרטים י דיג טליים שונים אותם יצר, החזיק או עשה בהם שימוש הנפטר בטרם מותו. נושא זה טרם הוסדר בחקיקה והצעת החוק שעל פרק מהווה צעד ראשוני בתחום . ,על פי המציאות הקיימת היום הכללים שעל פיהם נדונה האפשרות להעניק ליורשיו של אדם גישה או שימוש בפרטים אלו, נקבעים לרוב על פי הסכמי השימוש עליהם חתם הנפטר עם בעלי הפלטפורמות הדיגיטליות השונות. על פי נוסח הצעת החוק של שולחן הוועדה, תינתן מעתה לאדם האפשרות להוריש פרטים דיגיטליים אלו, בדר .ך של צוואה בנייר עמדה זה נבקש להביע את עמדת המשפט העברי באשר למספר היבטים הנוגעים לנושא שעל הפרק, תוך התייחסות לעמדת היועמ"ש באשר להצעת החוק כפי שפורסמה לקראת הדיון. בנייר עמדה זה יבחנו שלוש שאלות מרכזיות אשר לעמדתנו ראוי לתת את הדעת לעמדת המשפט העברי :בנושא 1. האם ראוי לקבוע בחוק ברירת מחדל באשר לגורל הבעלות והשימוש בפרטים הדיגיטליים לאחר מות המשתמש? או שמא יש לשמר את המצב הקיים בו כל גורלו של כל פריט נקבע .בהתאם להסכם השימוש עליו חתם הנפטר טרם מותו 2. ?ככל וראוי לקבוע כן, האם פריטים אלו ניתנים להעברה בדרך של ירושה או צוואה האם ניתן לסטות מכללי הירושה בשל הסכמי השימוש עליו חתם הנפטר או בשל גילויי רצון ?אחרים 3. ככל ו פריטים אלו יכולים לעבור בירושה ובצוואה , האם יש להגביל את יכולת השימוש ?והבעלות של יורשי הנפטר בשל ערכים נוספים נקדים, כי לעמדתנו לאור חשיבותם ורגישותם הייחודית של דיני הירושה, לא ניתן להימנע מקביעת מחדל באשר למעמדם של הפריטים הדיגיטליים הנידונים. באשר לפריטים דיגיטליים בעלי אופי .קנייני ומסחרי מובהק יותר, עמדתנו היא שיש לראות בהם נכסים העוברים בירושה לכל דבר ועניין 3 בהתאם, לא די בגילוי רצוני של המוריש בכדי למנוע מהיורשים את הבעלות והשימוש, ונדרשת עמידה בכלליה הצורניים והמהותיים של הצוואה בכדי למנוע זאת מהם. אמנם, ככל ומדובר בפריטים בעלי אופי אישי וזהותי יותר, וכן בזכויות המתבססות על הסכמים חוזיים אישיים, ייתכן וניתן ל .הסתפק אף בגילוי דעת רצוני של המוריש בדבר חוסר רצונו שהפריטים יעברו לידי יורשיו בנוסף, לאור המאפיינים הייחודיים של חלק מהפריטים הדיגיטליים, נבקש לעמוד על מספר .איסורים והגבלות שראוי שהמחוקק יטיל על זכות השימוש של היורשים האם ?ראוי לקבוע ברירת מחדל בנייר רקע שנכתב לקראת הדיון בוועדה, ביקש היועמ"ש מחברי הכנסת לשים את ליבם לשאלה .האם אכן ראוי שהמחוקק יקבע ברירת מחדל באשר לגורלם של הפריטים הדיגיטליים הנידונים היועמ"ש עומד בצדק על כך שלאור השונות הרבה שיש בנושא בין בני אדם שונים, קיים קושי רב בניסיון לשע ,ר מה היה רצון הנפטר שייעשה בפריטים אלו ובמידע שגלום בהם. בהתאם לכך היועמ"ש מציע לוועדה לשקול להשאיר את ההכרעה בנושא בידי כל פלטפורמה דיגיטלית ובהתאם להסכמי השימוש שלה עם המשתמשים. דומה, שעמדת היועמ"ש נשענת על ההנחה שראוי שההסדר החוקתי שייקבע, יעשה באופן שיהלום את רצונם המשוער של מרבית הנפטרים, וכלשו:ן היועמ"ש "הנחת המוצא היא שההתייחסות ."לתוכן אישי לאחר מותו של אדם אמורה לתת ביטוי מרבי לרצונו המוצהר של הנפטר אכן, גם המשפט העברי מעניק משקל רב עד מאוד לרצונו המוצהר של הנפטר באשר למה שיעשה "בנכסיו, דבר הבא לידי ביטוי בעקרון המשפטי והמוסרי "מצווה לקיים את דברי המת אשר מקורו במשפט העברי . 1 לא לחינם התבסס המשפט הישראלי גם על המשפט העברי בהעניקו משקל כה רב :לרצונו המשוער של המת2 " כלל מנחה בדיני ירושה בכלל ובצוואות בפרט, היא השאיפה לכבד ולקיים את רצון המת ,(כתובות סט, ב: גיטין יד, ב). עיקרון זה נגזר מחירותו של אדם לעשות בקניינו ככל שירצה ואת חיותו הוא שואב מהפסיקה, ומאז שנת התשנ"ב - 1992 גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" . ברם, על פי המשפט העברי, וכפי שיורחב בהמשך גם על פי המשפט הישראלי, עקרון זה אינו העקרון המשפטי היחידי שמעצב את דיני הירושה. המשפט העברי מעניק בדיני הירושה משקל רב עד מאוד לעקרון ההמשכיות המשפחתית והלאומית:. כדברי ספר החינוך 3 "כענין השתלשלות היצירות שרצה היוצר ברוך הוא זה אחר זה מבלי הפסק [ ... ] שזכות ."היורש במוריש כאילו הגופים דבוקים זה בזה. שכל היוצא מן האחד נופל על השני 1 ראו מדרש הגדול, בראשית, נ, יב. הכלל הובא גפ בתלמוד בבלי, גיטין, יד .ע"ב . להרחבה ראו בן ציון גרינברגר " ""מצווה לקיים דברי המת- "הכלל והשלכותיו פרשת השבוע 151 .)(תשס"ד 2 רע"א8047/03 'היועמ"ש לממשלה נ. דוידזון ואח ,(פורסם בנבו16/06/04 .) 3 .ספר החינוך, פרשת פינחס, מצווה ת 4 עוד ראוי להבהיר", על פי המשפט העברי ירושה היא זכות "הבאה מאליה , 4 כלומר, היורשים הופכים לבעלים בנכסי הירושה מרגע פטירת מורישם . בהתאם לכך, בכדי למנוע מיורשים זכות .המגיעה להם, נדרשת התערבות אקטיבית אף כאשר המשפט העברי העניק אפשרות לסטות מדיני הירושה באמצעות צוואה, נישול ם המוחלט של :היורשים הטבעיים, נתפס מוסרית וערכית כדבר שלילי, כלשון השולחן ערוך5 "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין "רוח חכמים נוחה הימנו ויובהר כי על פי המשפט העברי בכדי לסטות מדיני הירושה ,לא די בהבעת רצון כלשהי של הנפטר ואף אין די בחיוב חוזי רגיל שהמוריש השית על עצמו בטרם מותו, :כלשון הרמב"ם6 "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אף על פי שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות: "והיתה לבני ישראל לחקת משפט". לומר ."שחוקה זו לא תשתנה, ואין התנאי מועיל בה באיזון בין מימוש רצון המת לבין עקרון ההמשכיות הבא לידי ביטוי בדיני הירושה , קובע המשפט ,"העברי כי כל עוד לא מדובר באדם "שכיב מרע7 ,כלומר אדם הנוטה למות אדם יכול לשנות את סדרי ירושתו רק באמצעות עמידה בתנאיה הצורניים והמהותיים של צוואה אשר באמצעותה יכול אדם להעביר את נכסיו באמצעות דיני המתנה וההודאה על חוב . 8 ,בהתאם לכל האמור, ככל ואנו רואים בפריטים הדיגיטליים הנידונים נכסים שניתן להעביר בירושה דומה שעל פי המשפט העברי הם שייכים ליורשים מרגע פטירת המוריש וקיים קושי רב באימוץ הצעת היועמ"ש שגורלם ייקבע בידי ה פלטפורמ ות ה דיגיטלי תו השונות והסכמי השימוש שלה ם . רק במידה והבעת הרצון של המוריש תעמוד בכללי הצוואה, ניתן יהיה למנוע מהיורשים את .הבעלות אך יתר על כל האמור, דומה שהצע ת היועמ"ש אינה עולה בקנה אחד גם עם מספר עקרונות יסוד במשפט הישראלי. בדומה ל משפט העברי גם המשפט הישראלי הבין את רגישות ועדינות דיני הירושה ואת הקושי בכך שהחלטה או גילוי רצון רגעי של אדם תעצב את גורל נכסיו לאחר מותו . בסעיף8 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 , קבע המחוקק כי הדרך היחידה של אדם לקבוע מה ייעשה :בנכסיו לאחר מותו, הינה במסגרת של צוואה " (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם– .בטלים (ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת- תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה" . 4 ראו תלמוד בבלי קמא ב; וראו בחידושי רבינו גרשום , שם: "דירושה הבאה מאיליה היא שאין מזכה לו אדם אלא "מעצמה נופלת לו ירושת אבות 5 שולחן ערוך, חו"מ סימן רפב ,סעיף א . 6 רמב"ם, הלכות נחלות, פרק ו, הלכה א. וראו שולחן ערוך, חו"מ, סימן רפא , סעיף א: " אין אדם יכול להוריש מי "שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מהיורש, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב 7 ,שולחן ערוך חו"מ , סימנים רנ-רנח. 8 שם, סימנים רמא-רמט. 5 ב סעיף זה ביקש המחוקק למנוע ,מצב בו הסכמה חוזית כלשהי של המוריש שלא במסגרת צוואתו תגבר .על כללי הירושה והצוואה9 :וכפי שהובהר בפסיקה על ידי השופט קיסטר10 "ברור שהמחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על - ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד .יום מותו לא קשה להסביר את טעמו של דבר. ראשית, המחוקק סבר שאדם אינו יודע את מידת ימיו ומה יהיו צרכיו עד לרגע האחרון. ושנית, אדם עלול, בזמן שהוא שרוי במצב- ,רוח מסויים לקשור עצמו ואף למסור את השליטה או זכויות ברכושו לאדם מסויים כבר בחייו, ולאחר זמן יראה ששגה ויבקש לחז ור בו ואם לא תהיה לו האפשרות לשנות את החלטתו, יהיה מן הצועקים ואינם נענים; והמחוקק רצה למנוע זאת. על- כן קבע המחוקק, שאדם יכול לעשות דיספוזיציה לאחר מותו רק על - ידי צוואה, המקבלת תוקף רק עם פטירתו, ועד אז יוכל לשנותה כל- ."אימת שירצה :וכדברי השופטת בן פורת11 "ההשקפה, כי כשם שאדם יכול לקשור את עצמו בהסכם מחייב משך חייו, כך אין סיבה ,לא להניח לו להתקשר בהתקשרות מחייבת גם בנושא הירושה לאחר מותו, היא, כמובן לגיטימית. אולם, עלי מקובלת המדיניות, שמצאה ביטוי בסעיף8 (א) לחוק, ולפיה יש לשמור מכל משמר על הפריווילגיה של כל אדם להחליט כחפצו למי יעבור רכושו לאחר ,תום ימיו. ברגע של חולשה ומצוקה או אינטרס חולף עשוי הוא לחתום על הסכם שמשמעותו (הישירה או העקיפה) היא העברת יורש מירושתו או הפיכתו ליורש של מי שאינו יורשו על-פי דין או צוואה. הסכם כזה יש לראות כבטל, ובכך למנוע סיכול כוונתו ."של המחוקק והמדיניות בה בחר על כך יש להוסיף, שלאור האופי המהיר והחפוז של אישור תנאי שימוש בפלטפורמות דיגיטליות רבות מחד גיסא, והמידע הרב והאישי המצטבר בפלטפורמות אלו מאידך גיסא, מתגבר מאוד החשש אותו תיארו השופטים קיסטר ובן פורת. על כן, הרצון לאפשר מצב בו גורל הבעלות והשימוש בפריטים אלו יקבע באמצעות הסכמי השימוש עליהם חותמים ביעף משתמשים רבים , בעייתי עוד יותר ואינו עולה בקנה אחד עם המדיניות ה משפטית המקובלת ב.משפט הישראלי בנושא זה בהתאם לכל האמור, המלצתנו היא שלא ניתן להשאיר את המצב הקיים על מכונו, ויש לקבוע בחוק ברירת מחדל ראויה ב אשר לבעלות ו ל שימוש ב .פריטים הדיגיטליים לאחר מותו של אדם ,ברם האמור עד כה מותנה בכך שאכן מדובר בנכסים שמעיקר הדין ניתנים להעברה בדרך של ירושה או צוואה. בנוסף, דומה וישנם סוגים של פריטים דיגיטליים הנוגעים יותר להיבטי זהות של המוריש, אשר בכל הנוגע אליהם, ייתכן וגם על פי המשפט העברי ניתן להגביל את זכות השימוש .והבעלות של היורשים אף שלא על ידי צוואה. בחלק הבא נדון באפשרויות ושאלות אלו 9 ראו שמואל שילה ,פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 , 'תשנ"ה, עמ93 . 10 ע"א155/73 שרון 'נ ליבוב(, פ"ד כח2 ) 673 , 676 ( 1974 .) 11 ד"נ39/80 גניה ברדיגו 'נ צבי פדרליין( , פ"ד לה4 ) 185 ,( 6.8.81 .) 6 האם ?ניתן להעביר את הפריטים הדיגיטליים בירושה או בצוואה בנייר עמדה זה לא ניתן לעסוק ולבחון לעומק את מעמדם ההלכתי של כל סוגי הפריטים הדיגיטליים בהם עוסקת הצעת החוק. על כן, אף אם ייתכן ו ישנם הבדלים בנוגע לדינם של פריטים דיגיטליים ספציפיים כאלה או אחרים, דיוננו להלן יעשה .בקצרה רבה ועל דרך הכלל ,על פי המשפט העברי קיים קושי במכירת זכויות שאינן מתייחסות לנכסים ממשיים או ספציפיים כגון"דבר שאינו מסויים" , 12 או"דבר שאין בו ממש " 13 . גם כאשר פעמים ויש תוקף מחייב גם לעסקאות בזכויות מסוג זה, הרי שזאת משום שהצדדים נוטלים על עצמם חיוביים אישיים שונים המוטלים עליהם בלבד, ואין הדבר אומר שמדובר בהכרח .בזכויות ברות קניין ומכירה14 כך, נפסק ,שזכות או חובה בנכס שאינו ממשי15 וכן" טובת הנאה" , 16 אינם עוברים על דרך הכלל בירושה, ואף לא ניתן להעבירם במתנה .ובצוואה17 היה ניתן לכאורה לקבוע כי יש לראות בפריטים הדיגיטליים בהם דנה הצעת החוק נכסים שאינם ,ממשיים ועל כן הבעלות וזכות השימוש בהם אינ ן ניתנ ות .להעברה בהורשה או בצוואה אך אין הכרח בהנחה זו . כך, הרב משה גרינהוט, עמית מחקר במכון משפטי ארץ, כתב על נושא זה בהרחבה "והעלה שיש מקום רב לראות בפריטים דיגיטליים נכסים "שיש בהם ממש . 18 בין היתר כתב כי לאור .כך שכל נתון "יושב" על אמצעי אחסון פיזי ומשפיע על ערכו19 בנוסף הרב גרינהוט עמד על כך ש פוסקים שונים כתבו שכאשר יש מנהג או שעל פי החוק המקומי ניתן לסחור גם בזכויות ."מופשטות, הרי שגם על פי ההלכה ניתן לראות בזכויות אלו "דבר שיש בו ממש20 בהתאם לכך, דומה שעל דרך הכלל ניתן לומר ש גם על פי ההלכה יש לראות בנכסים דיגיטליים כנכסים ממשיים ש עליהם לעבור לרשות היורשים עם מות המוריש. ככל ומוריש מעוניין בתוצאה אחרת, עליו לצוות כן באמצעות עמידה בכלליה הצורניים והמהותיים של הצוואה ולא ניתן להסתפק בגילוי הרצון הבא לידי ביטוי בהסכמי השימוש עליו חתם המוריש עם הפלטפורמות הדיגיטליות השונות . ברם, רבים מפוסקי ההלכה קבעו, שכאשר אנו עוסקים בזכויות משפטיות שאינן מסתכמות בבעלות בנכס ממשי אלא אף קשורות ונוגעות לזהותו הייחודית של המוריש, ישנה יכולת מוגברת לסטות מכללי הירושה ולמנוע את הבעלות ואת זכות השימוש מהיורשים, וזאת .אף שלא מכוח צוואה פוסקים שונים כתבו שכאשר אנו עוסקים בזכויות הנובעות מהסכמיים חוזיים בין המוריש לאדם אחר, כגון שותפות, הרי שרשאי הצד השני של ההסכם למנוע מהיורשים את זכותם לרשת את 12 ."ראו שולחן ערוך, חו"מ, סימן רט, סעיף א; ראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך ו, ערך "דבר שאינו מסוים 13 שולחן ערוך, חו"מ .", סימן ריב, סעיף א; ראו אנציקלופדיה תלמודית, כרך ו, ערך "דבר שאין בו ממש 14 ראו איתמר ורהפטיג ההתחייבות- תוקפה, אופיה וסוגיה ( תשס"א) , לעיל ה"ש.שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת , 'בעמ206 . 15 ראו הרב בנימין רבינוביץ תאומים, הלכות ירושה ועיזבון, פרק ח, הלכה א(תשל"ו). 16 .ראו שם 17 רמבם הלכות מכירה , פרק ,כב הלכה יד; וראו ב,שולחן ערוך חו"מ , סימן ריב , סעיף ,א , וכן ברמ"א חו"מ, סימן רעו , סעיף ו. 18 )ראו הרב משה גרינהוט "מעמדם של מטבעות דיגיטליים בהלכה" עתיד להתפרסם בתחומין מד (תשפ"ד 19 .ראו שם סיוע לדבריו, ניתן להביא מדברי פוסקים שונים אשר כתבו שניתן להוריש אף זכות הנחשבת "דבר שאין בו ממש" כאשר הזכות קשורה גם לשימוש בנכס פיזי. ראו בשיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף קמח עמוד א המביא את דעת התוס' רא"ש; וראו שו"ת הריב"ש, סימן רנז; וראו מיכאל ויגודה שכירות ושאילה 469 .)(תשנ"ח 20 הרב גרינהוט,, שם 'עמ 4 . 7 השותפות, וזאת בהתבסס על כך שה הסכם נוצר על דעת זהותו הייחודית של המוריש. כלשון :הרשב"א21 "יש דברים שאינן באין דרך מתנה ומכירה אלא דרך תנאי או דרך האמנה. שאדם בוטח ומאמין ומפקיד אצל אחד ואין מאמין ומפקיד אצל אחר. ובעניינין אלו אין לומר מה ."שעושה עם האב הוא יעשה עם הבן בדומה לכך, במשפט העברי ישנן זכויות הקשורות יותר לרכיבים זהותיים של המוריש ו אשר יכולות ,לעבור בירושה על אף שאין מדובר בנכס ממשי."כגון "חזקת שררה22 ,ברם על אף שהיה ניתן לכאורה להסיק שלאור כך שניתן להעביר זכות זו בירושה הרי ש ניתן ל מנוע זאת רק באמצעות צוואה , רשאי המחזיק בזכות זו, בהסכמת הציבור ממנו קיבל את "חזקת השררה", להעביר ה לאחר ולא ליורשו מהדין אף שלא במסגרת צוואה . 23 ברוח זו, כאשר מדובר בזכות שימוש מופשטת אשר אינה בעלות בנכס ממשי, פעמים והמשפט העברי מורה שגם כאשר ניתן להעביר את הזכות בירושה, הרי שיכולת זאת מותנת בכך שהתחקות אחר דעת המוריש, מולידה ש אכן זאת הייתה כוונתו. כך למשל, היו מפוסקי ההלכה שביססו את ."היכולת של אדם לקבוע מה יעשה בקניין רוחני שלו, על דין "שיור24 אין זה המקום להרחיב על דין מורכב זה, אך רק נתאר כי יכולת היורשים לדרוש את ה זכות שעמדה למורישם בשל כך שהוא "שייר" אותה לעצמו, מותנת בשאלת אומדן דעת המוריש - ה אם "שייר" את הזכות הנידונה לעצמו .או גם ליורשיו25 בהתאם לכל האמור, דומה שעקרונות המשפט העברי מלמדים שככל ומדובר בפריטים דיגיטליים בעלי אופי קנייני ומסחרי מובהק יותר, יש לראות בהם נכסים העוברים בירושה אשר לא די בגילוי רצוני של המוריש .בכדי למנוע את זכות הבעלות והשימוש בהם מהיורשים לשם כך נדרשת עמידה בכלליה הצורניים והמהותיים של הצוואה. אך ככל ומדובר ב בעלות ב פריטים בעלי אופי אישי וזהותי יותר, וכן בזכויות המתבססות על הסכמים בעלי אופי אישי, ייתכן וניתן להסתפק אף בגילוי .דעת רצוני של המוריש בדבר חוסר רצונו שהפריטים יעברו לידי יורשיו אמנם לאור מורכבות הרבה שבהתחקות אחר רצון המוריש ולנוכח האופי החפוז והארעי של הסכמי השימוש בפלטפורמות הדיגיטליות השונות , ומתוך עמידה על חשיבות עקרון ההמשכיות שבלב דיני הירושה שבמשפט העברי, ו כן לאור החשיבות הרגשית עמוקה שפעמים ובני משפחתו של הנפטר החפצים ייחסו למידע הגלום ב פריטים דיגיטליים אלו, נמליץ לאפשר לבית המשפט לגבור על הוראות ההסכמים באמצעות צו. 21 שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן שא . 22 רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ד, הלכה כ . 23 .ראו בשו"ת חקרי לב, אורח חיים, סימן כ 24 ,"ראו הרב זלמן נחמיה גולדברג, "העתקה מקסטה ללא רשות הבעלים תחומין ו185 .)(התשמ"ה 25 דין "שיור" עניינו בכך שאף אם אדם לא יכול למכור זכות בעלות ב"דבר שאין בו ממש", כגון אוויר הדירה, הרי שאם הוא מוכר נכס ממשי, כגון הדירה, הוא זכאי לשייר לעצמו הזכות הזו. ראו שולחן ערוך, חו"מ, סימן ריב, סעיפים ב- .ג 8 הגבלות שונות על זכות הבעלות והשימוש של היורשים בפריטים הדיגיטליים לעיל עמדנו על כך שככל ויש לראות בנכסים הדיגיטליים זכויות ברות קניין ומכירה, הרי שעל הבעלות בהן לעבור לידי היורשים באופן אוטומטי, זאת זולת מקרה בו .נעשתה צוואה על פי דין אמנם, לאור המאפיינים הייחודיים של חלק מהפריטים הדיגיטליים, ראוי לשים לב למספר איסורים והגבלות המוטלים על זכות השימוש של היורשים בנכסים אלו לנוכח אפשרות ה פגיעה בזכויות הנפטר או בזכויות צדדים ואינטרסים ציבוריים נוספים . יוקדם, כי אף שבסעיף67 לחוק הירושה המחוקק" הגדיר כי בטרם יינתן צו ירושה כל המעונין בדבר רשאי להגיש התנגדות ", בפסקי דין רבים ניתנה פרשנות מצומצמת להגדרת "כל המעוניין בדבר", ונקבע שהסעיף מתייחס רק למי שעשוי ליהנות באופן ממשי מעיזבון המנוח מיד עם דחיית הבקשה לקיום צוואה או ירושה. 26 לעמדתנו, ככל והאפשרות להוריש פריטים דיגיטליים תלך ותתרחב, הרי שראוי שהמחוקק יבהיר שבמקרים אלו נדרשת פרשנות רחבה יותר לסעיף67 , ויש להעניק את ה זכות להגיש התנגדות לכל אדם החושש שהעברת הפריטים תסב לו, או לאינטרס ציבורי אחר, נזק, וזאת אף אם אין לו כל מעמד כיורש או כנושה. (א ) חובת השמירה על פרטיותו ושמו הטוב של הנפטר המשפט העברי מייחס חשיבות רבה לזכותו של אדם לפרטיות ולשם טוב, כפי שאמר החכם מכל ."אדם "טוב שם משמן טוב27 ,"כבר בתורה מופיע האיסור "לא תלך רכיל בעמך28 ו לדעת מספר פוסקים איסור זה נאמר גם באשר לחשיפת פרטים אישיים שאין בהם לכאורה שום קלון למושא הרכילות . 29 יתר על כן, המשפט העברי לא רק ש אוסר לשתף צד שלישי במידע פרטי של אדם, אלא אף קובע שיש גרימת נזק ואיסור הלכתי בעצם ההיחשפות למידע זה. כבר בתלמוד הבבלי30 ישנה התייחסות לכך שהיכולת להתבונן במתרחש ברשותו הפרטית של האדם מהווה עבורו נזק המכונה "היזק "ראיה31, והיו שראו בכך מקור הלכתי לאיסור לחדור לפרטיות או לבצע .האזנת סתר32 במרוצת הדורות חכמי המשפט העברי פיתחו ושיכללו כללים משפטיים שונים שמטרתם הגנה על .פרטיותו של אדם33 כך, אחת מהתקנות המיוחסות לרבנו גרשום, מחכמי אשכנז במאה העש רית י , 34 מורה שניתן להטיל "חרם" על אדם שקרא את אגרת המיועדת לאדם אחר בלא אישור. 35 26 ראו שמואל שילה ,פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 , כרך ג ', תשס"ב, עמ41; וראו רע"א3154/94 הילאנה כמאל (עאסי נ' חביב עאסי, מט2 ) 250 ( 1995 .) 27 קֹהלת , פרק ז , פסוק א. 28 .ויקרא, פרק יט, פסוק טז 29 שו"ת חקקי לב, חלק א, יורה דעה, סימן מט. אמנם היו אחרים שסברו שאיסור זה מוגבל לחשיפת מידע שניתן להניח שמושא המידע אינו חפץ בכך, ראו ;חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ב, סעיף יג, ובבאר מים חיים, שם, אות כז שו"ת בצל החכמה, חלק ד, סימן פד. 30 בבא בתרא דף ב עמ' ב 31 'להרחבה ראו נחום רקובר, הגנה על צנעת הפרט, תשס"ו, עמ269 . 32 ראו למשל בדברי הרב שלמה דיכובסקי בפד"ר יד329 33 להרחבה ראו הרב איתמר ורהפטיג צנעת אדם - הזכות לפרטיות לאור ההלכה )(התשס"ט 34 'ראו אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשמ"א, עמ111 . 35 'ראו נחום רקובר, עמ107 . 9 ,על אף שישנם מספר הבדלים בגדרי הזכות ובגבולותיה36 היו מפוסקי ההלכה שעמדו על כך שהזכות לפרטיות עומדת גם לאדם שנפטר. 37 ובאשר לפגיעה בשמו הטוב של הנפטר האיסור אף נקבע כתקנה :וכחרם, כלשון השולחן ערוך38 "תקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים". על איסור :זה הובהר שאף ניתן להעניש, כלשון הרמ"א39 "המדבר רע על שוכני עפר, צריך לקבל עליו תעניות ותשובה ועונש ממון כפי ראות בית דין". על כך יש להוסיף, שככלל, על יורשי הנפטר חלה חובה .מוגברת להגן כבודו40 יתר על כן, היו מפוסקי ההלכה שקבעו שרצונו של המת שתשמר פרטיותו, ביכולתה להגביל את זכות הבעלות והשימוש בירושה. כך למשל הרב בצלאל שטרן[ סלובקיה- ירושלים, המאה ה]עשרים .כתב כי אם ידוע שהנפטר לא רצה בפרסום כתביו, הרי שככלל אין להתיר את פרסומם41 (ב ) הגנה מפני פגיעה בפרטיות והסבת נזק לצד ג או לאינטרס ציבורי על אף שהיבט זה נכון גם לגבי העברת מידע שאינו דיגיטלי, לאור כך שמרבית התקשורת האנושית בעולם מתבצעת היום באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות השונות, דומה שיש הכרח לתת את הדעת על הסבירות הגבוהה שהעברת הבעלות במידע הדיגיטלי באמצעות הורשה וצוואה תוביל לפגיעה בצדדים ש לישיים. לצד הסכנה שבהעברת המידע ייגרם נזק עסקי ומקצועי לצדדים שלישיים, דומה ש ישנה סכנה ש המידע הנצבר בפלטפורמות הדיגיטליות השונות, בדגש על הרשתות החברתיות, יכלול גם מידע אישי רב של צד דים שלישיים אשר שותף עם הנפטר מתוך הנחה שרק הוא .יהיה חשוף אליו עיון במקורות המשפט העברי מלמד שהיו מפוסקי ההלכה שמו את ליבם לסכנה כעין זו, ובגין כך הגבילו את יכולת אדם להעביר מידע אף כאשר המידע הועבר אליו כדין ומרצו ן חופשי ,. כך למשל [ ר' חיים פלאג'י איזמיר, המאה השמונה עשרה ] כתב כי האיסור לעיין במכתבים של הזולת אינו מוגבל רק לאנשים שהמכתב לא מוען אליהם, אף מקבל המכתב אסור בשיתוף המידע והמכתב עם אחרים : 42 "נראה לעניות דעתי לומר דאפילו שולח אדם אגרת לחבירו, אסור לחבירו שבא לו האגרת לגלות דברי האגרת לאחרים אפילו כסתם דליכא שום סוד ודבר מגונה ונזק לכותב האיגרת "איכא איסור לגלות ויושם אל לב, כי דבריו של הרב פלאג'י אמורים גם כאשר אין בהכרח קלון או נזק בחשיפת המידע פרט לפגיעה בפרטיות בחשיפת איגרתו של .הזולת 36 'לדיון ארוך בכך ראו רקובר עמ74 . 37 'ראו בספרו של רקובר עמ77 הערת שוליים144 .שאסף מספר תשובות של פוסקי דורנו על שאלה זו וראו בחוות דעתו " של מיכאל ויגודה הגנה על פרטיותו של נפטר " - 2.htm - ivri/havat/42 - https://www.daat.ac.il/mishpat 38 שולחן ערוך,, או"ח סימן תרו., סעיף ג 39 שולחן ערוך,, חו"מ סימן תכ., סעיף לח 40 ראו בדברי השולחן ערוך שנאמרו באשר לבני הנפטר, יורה דעה ,סימן רמ , .סעיף ט 41 שו"ת בצל החכמה, חלק ד, סימן פד. :אמנם ראו שם שגם הוא כתב שלעיתים ניתן לסטות מכלל זה משיקולים שונים "אפשר למצא היתר להדפיס חי' תורותיו אם רואים תועלת בהדפסתו". וראו להלן בדברי הנצי"ב ליד ה"ש44 . 42 .ר' חיים פלאג'י שו"ת חקקי לב, א, יורה דעה סימן מט 10 בדומה לכך במידת מה, אף כאשר המשפט העברי אפשר ה ורשת זכויות בעלות אופי אישי ואינו ממוני, דוגמת האפשרות להוריש משרות מסוימות, הרי ש לדעת רבים אפשרות זו הוגבלה, וניתנה אפשרות לצדדים שלישיים ,שיכלו להיפגע מכך להתנגד להורשת המשרה . 43 בנוסף, במשפט העברי מצאנו שבכל הנוגע לזכויות מסוימות פעמים וניתן לסטות מרצון המוריש .באשר למה שיעשה בהן, וזאת כאשר יש אינטרס ציבורי בכך כך למשל כתב הנצי"ב [ה רב נפתלי צבי יהודה ברלין], ליטא, המאה התשע עשרה ש אף ו יש מקום בהלכה להכיר ביכולת האדם להוריש ולתת את זכויות היוצרים על חידושיו""ואם כן יכול להוריש וליתן זכות חידושיו למי שירצה , אם ביקש המוריש לאבד את חידושי התורה שלו, ניתן לסטות מהוראות ורצון המוריש בשל ערך לימוד התורה . 44 (ג ) איסור התחזות כאשר אנו עוסקים בפריטים דיגיטליים שעניינם העברת זכויות השימוש ברשתות חברתיות ותקשורת שונות, ראוי לתת את הדעת גם על האפשרות שיש להגביל את זכותם של היורשים לעשות שימוש בפריטים אלו באופן שיכול להוביל למצג מטעה שעל פיו המשתמש הוא הנפטר. שימוש שכזה .כרוך במידה רבה בהתחזות ובמצג שווא, דבר שהמשפט העברי שולל לחלוטין45 בהתאם, המלצתנו היא שככל ומדובר בפריטים דיגיטליים הקשורים לזהותו של הנפטר, יובהר כי קבלת גישה ובעלות,למידע הגלום בהם אינם מהווים אישור לעשות שימוש בזהות הדיגיטלית של המוריש . סיכום המשפט העברי העניק חשיבות רבה למילוי רצון המת באשר לנעשה בירושתו. ברם, עקרונות המשפט העברי אף מייחסים חשיבות רבה לעקרון ההמשכיות המשפחתית והלאומית. באיזון בין העקרונות השונים, קובע המשפט העברי שסטייה מדיני הירושה יכולה להתבצע רק באמצעות ,עמידה בכלליה הצורניים והמהותיים של הצוואה. ובהתאם לכך ככל ו ניתן לראות בפריטים הדיגיטליים הנידונים בהצעת החוק נכסים ברי ירושה, הרי שאין די בהסכמי שימוש שונים שבין המוריש לבעלי הפלטפורמות הדיגיטליות השונות בכדי לגבור על זכות היורשים ואין להשאיר את הסדרת הנעשה בפריטים אלו לאחר פטירת המשתמשת בידי הסכמים אלו . אמנם מקורות המשפט העברי מלמדים כי בכל הנוגע לזכויות בעלי אופי אישי יותר וקנייני ,פחות וכן באשר לזכויות שמקורם ביחסים חוזיים שנוצרו עם אדם אחר, פעמים ו ניתן למנוע מהיורשים את זכות השימוש והבעלות בזכויות אף ב הסת מך על גילוי י רצון של המוריש שאינם עומדים בכללי הצוואה וכן בהסתמך על דעת הצדדים שעל בסיסה נוצרו היחסים החוזיים . בהתאם לכך , המלצתנו היא להבחין בין ,פריטים דיגיטליים בעלי אופי קנייני ומסחרי מובהק יותר אשר רק בידי צוואה שנעשתה כדין למ נוע את זכות הבעלות והשימוש מהיורשים , ובין פריטים בעלי 43 ראו בשו"ת חקרי לב, אורח חיים, סימן יט. וכן בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' פב . 44 משיב דבר, חלק א, סימן כד . 45 על כך ראו אביעד הכהן "התחזות, גניבת דעת וקבלת דבר במרמה", פרשת השבוע498 )(תש"ף. 11 ,אופי אישי וזהותי יותר אשר ניתן להשאיר את הסדרתם בידי הסכמי השימוש עליהם חתם הנפטר .עם בעלי הפלטפורמות הדיגיטליות בטרם מותו אמנם לאור מורכבות הרבה שבהתחקות אחר רצון המוריש ולנוכח האופי החפוז והארעי של הסכמי השימוש בפלטפורמות הדיגיטליות השונות , ומתוך עמידה על חשיבות עקרון ההמשכיות שבלב דיני הירושה שבמשפט העברי, ו כן לאור החשיבות הרגשית עמוקה שפעמים ובני משפחתו של הנפטר החפצים ייחסו למידע הגלום ב פריטים דיגיטליים אלו, נמליץ לאפשר לבית המשפט לגבור על הוראות ההסכמים באמצעות צו . ,יתר על האמור מקורות המשפט העברי מורים על כך שזכות ה שימוש של היורשים בנכסי מורישם .אינה בלתי מוגבלת. חלה עליהם חובה מוגברת לשמור על שמו הטוב של מורישם ועל פרטיותו ,בנוסף, כאשר זכות הבעלות והשימוש תסב נזק כלכלי לצד ג', לפרטיותו או לאינטרס ציבורי אחר .ניתן להגביל את זכותם בהתאם לכך, ומתוך תשומת לב לטיב והיקף המידע שהפריטים הדיגיטליים של הנפטר יכולים להכיל, מומלץ להבהיר שבין הרשאים להתנגד להענקת צו ירושה מתוקף סעיף67 לחוק הירושה, ייכל ל כל אדם החושש שהעברת הפריטים תסב לו, או לאינטרס ציבורי נזק, וזאת אף אם אין לו כל מעמד כ יורש או כנושה. בנוסף המלצתנו היא שככל ומדובר בפריטים דיגיטליים הקשורים לזהותו של הנפטר, יובהר כי קבלת גישה ובעלות,למידע הגלום בהם אינם מהווים אישור לעשות שימוש בזהות הדיגיטלית של המוריש .