חומר רקע

י' סיוון, תשפ"ד 24 ביוני 2024 לכבוד ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית להצעת חוק העונשין (תיקון – חזקת סוחר בכלי נשק), התשפ"ג-2023 הצעות החוק שבנדון מבקשות לתקן את עבירת הסחר בנשק (סעיף 144(ב2) לחוק העונשין) כך שהחזקת שני כלי נשק או יותר שלא כדין תקים חזקה לסחר בנשק, אלא אם יוכח אחרת. אין חולק על הצורך במתן כלים חקיקתיים ואכיפתיים לגורמי האכיפה במאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים. עם זאת, עמדת הסניגוריה הציבורית היא כי קביעתה של "חזקת סחר" כמבוקש בהצעת החוק שבנדון פוגעת באופן בלתי מידתי בזכותם של נאשמים להליך הוגן, מורידה את הרף הראייתי הנדרש לקיומה של עבירת הסחר באופן בלתי ראוי, ובמקרים רבים עלולה להוביל להחלת עבירה חמורה זו על מי שכלל אינם עוסקים בסחר – כל זאת תוך חריגה ממושכלות יסוד של המשפט הפלילי. אך לאחרונה בוצעה רפורמה חקיקתית מקיפה בדינים החלים על עבירות הנשק תוך מתן כלים נרחבים ביותר בידי הרשויות להתמודד עם עבירות אלה (חוק המאבק בכלי נשק בלתי חוקיים, התשפ"ג-2022), וזאת בנוסף לחקיקת עונשי מינימום בגין עבירות אלה (חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021). עוד בטרם תיקונים אלה, וביתר שאת לאחריהם, חלה גם החמרה משמעותית של בתי המשפט במדיניות הענישה בעבירות הנשק. משכך, יש בידי רשויות האכיפה די כלים למאבק אפקטיבי בעבירות הנשק, וראוי להמתין ולבחון את יישומם של הכלים החדשים שניתנו. אין הצדקה להרחבה נוספת של החקיקה, בייחוד כפי שמוצע לעשות בהצעות החוק שבנדון. להלן נרחיב: עבירת הסחר הקבועה בסעיף 144(ב2) משתרעת על נסיבות נרחבות ביותר ובכלל זה ייצור, ייבוא, ייצוא או כל עסקה של מסירת החזקה בנשק וזאת אף כאשר העסקה מתבצעת שלא בתמורה. נוכח חומרת עבירת הסחר נקבע בצידה עונש מאסר של חמש עשרה שנים וזאת, בין היתר, כדי לייצר סולם ענישה ראוי שבראשו עבירת הסחר, מתחתיה עבירה של הובלה ובתחתית עבירה של החזקת נשק שלא כדין (דברי ההסבר לחוק העונשין (תיקון מס' 26), התשנ"א-1991). הצעת החוק מבקשת לשחרר את התביעה מהחובה להוכיח כי מתקיימת מסירת חזקה בנשק ולהסתפק בנסיבות עובדתיות של החזקת שני כלי נשק או יותר כדי להקים חזקת סחר. מדובר בהסקה לוגית מופרכת שמשחררת את התביעה מחובת ההוכחה של הנסיבה המשמעותית ביותר ביסודות העבירה – קיומה של עסקה. בנוסף, מדובר בחזקה שנוגעת לכאורה לכוונות עתידיות של החשוד – החזקת כלי נשק לצורך מסירתם בעתיד – ואשר קיים קושי אובייקטיבי לסתור אותן, במיוחד כאשר מדובר בחזקה שלילית. נטל השכנוע במשפט הפלילי רובץ, כידוע, על המאשימה אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר שבהם נקבעו בחוק חזקות המעבירות את הנטל לכתפי הנאשם. השימוש בחזקות מחייב קיומו של בסיס לוגי בין עובדה אחת לאחרת: "עובדת יסוד שממנה ניתן להסיק מסקנות" (יניב ואקי, עמ' 2073). בענייננו, הקשר בין החזקה בשני כלי נשק לבין עבירת הסחר הינו רופף ביותר ומשקף קפיצה לוגית מרחיקת לכת (וייתכן שאף הפוכה מן המציאות במרבית המקרים). לאור זאת, קיים חשש משמעותי כי הצעת החוק תוביל במקרים רבים להרחבה מסוכנת של השימוש בעבירת הסחר על נאשמים שעברו עבירות שחומרתן פחותה בהרבה. החשש מפני הרחבה מופרזת של עבירת הסחר מתגבר ומתחדד לאור הסדרים נוספים שקיימים בסעיף 144 ואשר הופכים כבר היום את החקיקה בתחום הנשק לרחבה ביותר, תוך סיכון משמעותי לעיוותי דין והרשעות שווא ואף להפללת חפים מפשע. זאת במיוחד נוכח "חזקת המקום" שקיימת בסעיף 144(ד) וכן ההגדרה הרחבה של "נשק" הכוללת אף חלקים של כלי נשק ותחמושת. כך, לדוגמה, על פי הצעת החוק די יהיה בכך שבחצרו של אדם, אותו הוא מחזיק יחד עם בני משפחה אחרים, נתפסו שני חלקים של נשק או אקדח אחד ותחמושת מבלי שהוא היה מודע לקיומם כדי להאשימו בעבירת סחר בנשק. נזכיר, כי נוכח הפגיעה הקשה בביטחון האישי בחברה הערבית והאיום המרחף על אזרחים נורמטיביים מצד ארגוני פשיעה, נודעת תופעה מטרידה של הצטיידות אזרחים בנשק אישי לצורך הגנה עצמית עד כדי כך שמשפחה מחזיקה לעיתים מספר כלי נשק. על היקף הנשק המצוי בידי אוכלוסייה "נורמטיבית" בחברה הערבית עמד מבקר המדינה: "עבירות אמל"ח ובעיקר עבירות ירי נפוצות בקרב האוכלוסייה הערבית. התכליות העיקריות של השימוש באמל"ח הן פתרון סכסוכים בין עבריינים ובין משפחות, הפגנת כוח והגנה עצמית. כן נעשה שימוש באמל"ח באירועים מיוחדים, כמו חתונות. לפי נתוני המשטרה, יותר מ-70% מעבירות הירי בחברה הערבית נעשות בידי אזרחים המוגדרים "נורמטיביים"" (מבקר המדינה "התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים", 2018). מבלי להקל ראש בתופעת החזקת נשק באופן בלתי חוקי ובעבירות הירי, ברי שלא מדובר בנסיבות של סחר ואין זה הכלי המתאים להתמודדות עם תופעות אלה. נוסף לחשש שלעיל, אין הצדקה להחמרה נוספת בחקיקה בתחום עבירות הנשק נוכח שינויי החקיקה הרבים והמשמעותיים שבוצעו בעת האחרונה. ביום 30.3.2023 פורסם ברשומות חוק המאבק בכלי נשק בלתי חוקיים, התשפ"ג-2022 אשר קבע שורה של תיקוני חקיקה שנועדו לתת לרשויות האכיפה כלים חדשים שונים בהתמודדות עם תופעת כלי הנשק הבלתי חוקיים. הצורך בתיקונים אלה נקבע במסגרת החלטת ממשלה מספר 549 "תכנית לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית 2022-2026". החלטה זו כוללת גם מנגנוני פיקוח ומעקב אחר היישום שנועדו לבחון את השפעת שינויי החקיקה על מאמצי האכיפה. בין שלל התיקונים שאושרו לאחרונה ברפורמה בעבירות הנשק, הורחבה סמכות המשטרה לחפש בבית/מקום בלא צו שיפוטי; הוחמרה הענישה בעבירות נשק, ובפרט ביחס לחלקי נשק; נקבע הסדר חילוט מרחיב וחריג ביותר כלפי סוחרי נשק המנהלים אורח חיים המבוסס על תקבולי עבירה (בהקשר זה אחת הנסיבות להפעלת הסדר החילוט היא ש"העבירה בוצעה לגבי יותר מנשק אחד"). תיקונים אלה מצטרפים כאמור לתיקון מס' 140 לחוק העונשין אשר קבע מאסרי מינימום גבוהים (של רבע מהעונש המרבי) לעבירות נשק. כלומר, החזקה המוצעת לא רק שתכניס את המחזיק בנשק לתיוג החמור יותר של סוחר בנשק ולרף העונשי הגבוה בהרבה שקבוע בצד עבירת הסחר, אלא ככל הנראה גם לגדרי הסדר החילוט המרחיב המיועד לסוחרי נשק "כבדים" שמנהלים אורח חיים עברייני. מהאמור לעיל ברור כי בתחום עבירות הנשק בוצעה מהפכה של ממש הן ברמת הענישה והן בכלי האכיפה שניתנו בידי רשויות האכיפה וזאת, בין היתר, כדי להתמודד עם הקשיים בביסוס תשתית ראייתית לביצוע עבירות הנשק בחברה הערבית. לאור זאת, החששות שמובאים בדברי ההסבר להצעת החוק באשר לקשיים של גופי המדינה להתמודד עם תופעה זו קיבלו מענה לאחרונה ואין הצדקה להרחיב באופן קיצוני כל כך, כמבוקש בהצעת החוק, את עבירת הסחר. על כן, הסניגוריה הציבורית קוראת לוועדה להימנע מקידומן של הצעות החוק. בכבוד רב ובברכה, ישי שרון, עו"ד אן סוצ'יו, עו"ד מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות הסניגוריה הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית