הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2023397 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת איל בן ראובן ענת ברקו רחל עזריה אמיר אוחנה מרדכי יוגב יואל חסון נחמן שי איתן ברושי עליזה לביא יעל כהן-פארן ______________________________________________ פ/5004/20 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – מענק הוני למי שנספה לפני אוקטובר 1949), התשע"ח–2018 דברי הסבר חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב–2002 (להלן – החוק), נועד להבטיח תשלום קצבאות לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם ועקב שירותם ולבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו עקב שירותם, על פי התנאים הקבועים בחוק. בחודש דצמבר 2011 נחקק תיקון מספר 4 לחוק (להלן – תיקון מס' 4), שנועד להעניק זכאות לקבלת מענק הוני בסך 100,000 שקלים חדשים לבן משפחה של מי שנפטר עקב שירותו בכוחות המילואים של צה"ל והתקיימו בו הוראותיו המהותיות של החוק, אך לא בא בגדר הזכאים לפיו, בשל הוראת התחולה שנקבעה בחוק (הוראות החוק חלות על מי שנספה לאחר יום י"ג בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999)). תיקון מס' 4 נועד לתקן הפליה ששררה בצה"ל, בין בני משפחותיהם של אנשי "צוות אוויר" ובין בני משפחותיהם של כלל חיילי צה"ל. בתיקון מס' 4 נקבע כי המענק ההוני ישולם לבן הזוג ובהעדר בן זוג – להורה של חייל מילואים שנספה מיום הקמת המדינה ועד כניסתו לתוקף של החוק. בחודש מרס 2012 תוקן החוק פעם נוספת (להלן – תיקון מס' 5), כך שלהגדרת "בן משפחה" נוסף גם ילדו של הנספה. אלא שמאז תיקון מס' 4 ותיקון מס' 5, דחה צה"ל בקשות לקבלת מענק שהוגשו על ידי בני משפחתו של נספה שנפטר בין הקמת המדינה ליום ח' בתשרי התש"י (1 באוקטובר 1949). לגישת צה"ל, הבקשות נדחו כיוון שרק ביום 1 באוקטובר 1949 נכנס לתוקפו חוק שירות ביטחון, התש"ט–1949 (להלן – חוק שירות ביטחון), שכונן את מערך המילואים של צה"ל, ומכאן שחיילים שנספו קודם למועד זה – בהכרח אינם מוגדרים "חיילי מילואים". גישתו של צה"ל הובילה לכך שחוק שנועד לתקן הפליה יצר הפליה מסוג אחר. תכלית תיקון מס' 4 ותיקון מס' 5 לחוק נועדה להעניק לבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו קודם לשנת 1999 מענק הוני חד פעמי, כתחליף מופחת של ביטוח חיים. גם אם מערך המילואים הפורמלי כונן רק עם כניסתו לתוקף של חוק שירות ביטחון, הרי שבמובן המהותי, יש לראות במרבית אזרחי המדינה שנקראו לדגל והשתתפו בקרבות תש"ח כאילו היו "אנשי מילואים" וזאת – כיוון שאין עסקינן באנשי קבע ואף אין עסקינן באזרחים שנקראו לשירות סדיר, כמשמעותו של מונח זה כיום. חללי מלחמות תש"ח היו, ברובם, אזרחים בשנות העשרים המאוחרות של חייהם, שנקראו, ללא התראה, לעזוב את עיסוקם האזרחי ומשפחותיהם ולהשתתף בקרבות על הגנת המדינה. לפיכך, בכל הנוגע לתכלית תיקון מס' 4 ותיקון מס' 5 לחוק, עסקינן בחייל שיש לראות כאילו היה "חייל מילואים". בכך עוסקת הצעת החוק. הצעת חוק זו נועדה לתקן סתירה פנימית הקיימת בנוסח החוק כיום. מחד גיסא, הוגדרה "התקופה המזכה" – התקופה שמיום ה' באייר התש"ח (14 במאי 1948) עד יום י"ב בטבת התשנ"ט (31 בדצמבר 1998), מאידך גיסא – הכללת התנאי בדבר "חייל מילואים" שנכנס לתוקפו, כאמור, ביום ח' בתשרי התש"י (1 באוקטובר 1949). סתירה זו נוגדת את תכלית החקיקה וכוונת המחוקק. התנאי לתחולת החוק אודות גילו של הנספה (גיל 21 ומעלה) מתבסס, אף הוא, על האבחנה הקיימת היום בין מרבית החיילים בשירות חובה בצה"ל ובין שירות הקבע ושירות המילואים. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת (פ/2051/19). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ח בטבת התשע"ח – 15.1.18 תיקון סעיף 15 1. בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב–2002, בסעיף 15(ב), אחרי פסקה (2) יבוא: "(2א) הוראות סעיף קטן זה יחולו גם על מי שנספה בתקופה המזכה לפני יום ח' בתשרי התש"י (1 באוקטובר 1949) במהלך שירות כהגדרתו בחוק משפחות החיילים, ובלבד שבמועד פטירתו מלאו לו 21 שנים;".